מעמקים - המדרש תנורו של עכנאי - בבא מציעא נט,ב
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

המדרש תנורו של עכנאי - בבא מציעא נט,ב
בת קול ויחס חכמים אליה

דבורה מוי

גיליון מס' 8 - תשס"ז * 2007

מהי בת קול?1 "הנבואה נמשלה לכסף בת קול לארז שהרקב שולט בו" (יומא ט', ע'ב). חכמים אמרו: משפסקה הנבואה, השריד שנותר ממנה היא 'בת קול'.

קימות דעות שונות מהי 'בת קול'. חכמים רואים 'בבת קול' דעת עליון, אבל היא רק בבואה של 'בת קול' משמים. 'בת קול' זו הושמעה לגדולי התנאים, לחסידים ולאנשיי מעשה. אנו מוצאים מספר דוגמאות המעידות על הופעתה של 'בת קול' לצדיקים וקדושים, כמו הסיפור על ר' עקיבא. כאשר יצאה נשמתו נשמעה 'בת קול' שאמרה: "אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך באחד" (ברכות ס"א ב') ובסיפור על חנה אם הבנים לפני ששמה קץ לחייה יצאה 'בת קול' ואמרה: " יצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה." (גיטין נ"ז, ב').

סוג נוסף של 'בת קול', היא 'בת קול' שאינה תלויה בצדקתם של בני אדם. זוהי 'בת קול' היוצאת בכל יום ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות פ"ו, מ"ב); או 'בת קול' המכרזת "בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני" (מו"ק יח, ב').

הרמב"ם (מורה נבוכים ב', מ"ב) רואה 'בבת קול' קול חיצוני או קול פנימי שהשומע מדמה שהוא שומע. התחושה הפנימית של האדם שיש קול מגבוה המנחה אותו. יש הרואים 'בבת הקול' תבנית קול עמום הדומה להד, המוסרת את הדברים שעליו לשמוע.

מה תקפה של 'בת קול' ובאיזו מידה יש להתחשב בה? על כך לומדים מתוך הויכוח שהיה בין בית הלל ובית שמאי בשאלה, אם משיאין לפי 'בת קול'. בית הלל אומרים שמשיאים לפי 'בת קול' ובית שמאי אוסרים. בית שמאי חוששים שמא הקול שנשמע הוא קול של שד. ישנן דוגמאות שהלכו לפי 'בת קול'. מספרים על ר' יוחנן ור' לוי שרצו לבקר את שמואל בבל ואמרו "נלך אחרי שמועת 'בת קול', ושמעו קול ילד קורא "שמואל מת" ונמנעו מללכת. (ירושלמי שבת פ"ו ה"י)

"בת קול" מופיעה גם במחלוקות הלכתיות, ושם השאלה היא אם יש תוקף הלכתי ל'בת קול', האם יש להתחשב בעמדתה בענייני מחלוקות הלכתיות בין חכמים?2 בימיו של משה רבנו שאלות הלכתיות שפסקי ההלכה שלהם לא היו ידועים למשה, הופנו על ידו לקב"ה ומשה קיבל תשובה ישירה מהקב"ה. כמו בעיית הירושה של בנות צלפחד, או פרשת המקושש ביום שבת. עם כניסת עם ישראל לארצו נסתיימה דרך זו של שאילת שאלות. אומנם נשמר הקשר הישיר בין האדם לבין האל באמצעות הנבואה. אבל הנבואה לא עסקה בנושאים הלכתיים. נאמר:
"אמר ר' יהודה אמר שמואל, שלושת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל, לא בשמים היא. (דברים ל', י"ב) אמרו לו לשמואל, שאל! אמר להם אלה המצוות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה... אמרו לפנחס שאל! אמר ליה "לא בשמים" א"ל לאלעזר שאל! אמר להם, אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש מעתה. (בבלי, ט"ז, א')
הפסוק בדברים פרק ל' פס' י, ב, מתכוון לומר שהקב"ה נתן לאדם מצוות שהאדם יכול לקיימם. ואילו התלמוד הבבלי משתמש בה כהוכחה כי זמן מותו של משה היא נקודת תפנית מבחינה של פסיקה הלכתית. מאז מותו הפסיקות נתנו להכרעתם של חכמים ולא בידי שמים.

מדרש "תנורו של עכנאי" משמש דוגמא להתייחסות ל'בת קול' מכמה סיבות:
א. ישנה התרחשות סביב 'בת קול', יש עמה שיח וסיג, ואין היא מופיעה אומרת את דברה ונעלמת;
ב. באמצעות המדרש חכמים מנסים לגבור על בת הקול ולהוכיח כי הם הגורם המשפיע על הציבור ולא בת הקול. לא השמים הם המכריעים בדרכי הקשר בין האדם לאלוקים אלא חכמים. חכמים הם המחליטים בנושאי הלכה ולא בת קול משמים.

תנורו של עכנאי"3

נוסחת הבבלי בבא מציעא נט, ב'.

"תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין. וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של של ר' יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא מאי לא שמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה בהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיעו אמר להם ר"ע אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו מה עשה ר"ע לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו ברחוק ארבע אמות אמר לו ר"א עקיבא מה יום מיומים אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחיטים ושליש בשעורים ויש אומרים אף בצק שבידי אשה. טפח תנא אך גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר"א נשרף. ואף ר"ג היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל נח הים מזעפו. "

סיפור נוסף הקשור לנידויו של רבי אליעזר:
בבא מציעא נ"ט ב'.
"אימא שלום דביתהו דר"ג הואי מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקה ליה לר"א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר איכא דאמרי אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אנפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהבי נפק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה."

{תרגום:4 אמא שלום אשתו של ר"א, אחותו של רבן גמליאל היתה. מאותו מעשה ואילך לא היתה מנחת לו לר"א ליפול על פניו (בשעת התפילה). פעם אחת ראש חדש היה ונתחלף לה בין מלא לחסר, ויש אומרים: בא עני ועמד על הפתח, הוציאה לו פת, מצאתו לר"א נופל על פניו. אמרה לו: עמוד, הרגת לאחי. בתוך כך יצא (קול) שופר מבית רבן גמליאל שמת. אמר לה מנין ידעת? אמרה לו: כך מקובלני מבית אבי אבא: כל השערים ננעלים. חוץ משערי אונאה. (עלבון)}
נוסחת הירושלמי, מועד קטן פג פ"א ע"ג-ע"ד.
"ביקשו לנדות את רבי ליעזר, אמר אמרין: מאן אזל מודע ליה (5אמרו: מי הולך להודיע לו). אמר רבי עקיבא: אנא אזל מודע ליה. (אני הולך להודיע לו) אתא לגביה, אמר ליה: (בא אצלו אמר לו) רבי רבי, חבריך מנדין לך. נסתיה, נפק ליה לברא (נטלו והוציאו לחוץ), אמר: חרוביתא חרוביתא, אין (אם) הלכה כדבריהם- איתעוקרין (העקרי), ולא איתעקרת (נעקרה) אין הלכה כדבריי. -איתעוקרין, ואיתעקרת. אין הלכה כדבריי. (צ"ל כדבריהם)-חוזרין, ולא חזרת, אין הלכה כדבריי חוזרין, (חזרי) וחזרת, כל הדין שבחא, ולית הלכה כדברי אליעזר? (כל השבח הזה, ואין הלכה כר' אליעזר). אמר ר' חנינה: משניתנה (התורה) לא ניתנה אלא אחרי רבים להטות. ולית ר' אלעזר ידע (ולא ידע ר"א) שאחרי רבים להטות? לא הקפיד אלא על ידי (על) ששרפו טהרותיו בפניו. תמן תנינן: (שם שנינו) חיתכו חוליות ונתן חול בין חולייא לחולייא, רבי ליעזר מטהר וחכמים מטמין, זה תנורו של כיניי. אמר ר' ירמיה: חכך (חורבן) גדול נעשה באותו היום (שנידו בו את ר"א), כל מקום שהיתה עינו של רבי ליעזר מבטת היה נשרף, ולא עוד אלא אפילו חיטה אחת- חצייה נשרף וחצייה לא נשרף, והיו עמודי בית הוועד מרופפים אמר להן רבי יהושע: אם חברים מתלחמים (מתווכחים) אתם מה איכפת לכם? ויצאה בת קול ואמרה: הלכה כאליעזר בני. אמר ר' יהושע: לא בשמים היא.

הנושאים לדיון
א. הרקע למחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים.
ב. המחלוקת.
ג. השוואת גרסאות הבבלי והירושלמי. מה למדים על מקומה של 'בת קול' בהשוואה זו?
ד. היחס אל 'בת קול'.
ה. האם 'בת קול' או חכמים משמשים גשר לקשר בין אדם לאלוקים במדרש?

הרקע למחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים
המחלוקת בבבלי היא סביב תנור שחתכוהו לחוליות קטנות כאשר רוחבה של כל חוליה פחות מארבעה טפחים. (37 ס"מ) על פי ההלכה כל חוליה כאשר היא עומדת בפני עצמה איננה מקבלת טומאה. בזמנו היו בונים את התנורים חוליה על גבי חוליה והחומר המחבר בין חוליה לחוליה היה חול. והיו מטייחים אותו מבחוץ. השאלה שעומדת לדיון בגמרא היא, מה קורה לתנור שנשבר וחיברוהו מחדש, האם הוא מקבל טומאה כן או לא?

המחלוקת בין ר' אליעזר וחכמים
ר' אליעזר מטהר וטוען שצורת בנייתו של התנור מונעת ממנו לקבל טומאה, מאחר שהחול משמש כחציצה בין חוליה לחוליה וכל חוליה עומדת בפני עצמה ואינה מקבלת טומאה.

חכמים מטמאים, וטוענים שהתנור מקבל טומאה מאחר שהטיט המטויח מבחוץ מחבר את החוליות והופך את החוליות למקשה אחת.

ר' אליעזר ניסה לשכנע את החכמים והביא להם כל תשובות שבעולם. חכמים לא השתכנעו. ר' אליעזר מגייס כוחות על טבעיים כדי להוכיח את צדקתו. נעקר חרוב ממקומו. אמת המים הלכה לאחוריה. קרא לכותלי בית המדרש שיפלו.

ר' יהושע מונע את נפילת הכתלים ע"י שנזף בהם ואמר להם, שאל להם להתערב במחלוקות בין חכמים. הכתלים נשארו מוטים מפני כבודו של ר''א ומפני כבודו של ר' יהושע.

ר' אליעזר בשלב זה מגייס את השמים לטובתו. יצאה בת קול ואמרה שהלכה כר' אליעזר.

ר' יהושע יצא כנגד בת הקול ואמר: לא בשמים היא.

ר' ירמיה מסביר למה הכוונה לא בשמים היא, מאז מתן תורה ניתנה הסמכות ההלכתית בידי אדם ונקבעו כללים כיצד לפסוק. כמו הכלל "אחרי רבים להטות".

תגובת השמים הייתה "ניצחוני בני". השמים עומדים לצדם של חכמים.

חכמים, כדי להוכיח שהלכה כמותם, הביאו את כל הכלים שר' אליעזר טהר ושרפו אותם באש. והפעולה השנייה שעשו, נידו את ר' אליעזר. חכמים נוקטים מהלכים קיצוניים ביותר, כדי להוכיח את צדקתם.

כדי להבין את פשר התערבותה של 'בת קול' במחלוקת לטובתו של ר' אליעזר, יש להבין מיהו ר' אליעזר, מה מאפיין את דמותו. ר' אליעזר מעיד על עצמו "שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם." (תוספתא יבמות פ"ג ה'ד). על ר"א נאמר "שהיה בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" "קנקן זפותה שמשמרת את יינה" (אבות דרבי נתן פי"ד, אבות פ"ב י"ח). ר"א מיצג גישה הלכתית שאפשר לכנותה "מסורתנית", אדם המוסר מסורות מרבותיו. אדם מסורתן אינו צריך להוכיח באופן אישי את פסקי ההלכה, מפני שהוא נאמן על הבריות שהוא מוסר כראוי את המסורת שבידיו. בויכוח עם חכמים מביא ר"א את כל דברי המסורת שבידיו, כאשר חכמים לא מקבלים את פסיקתו, ר"א איננו מוותר ופועל כדי להוכיח את מהימנותו כמוסר הלכה. ר"א מגייס כוחות על טבעיים כדי להוכיח את צדקתו.

שיא הדרמה בויכוח הוא שר"א מגייס את בת הקול לטובתו. ר"א מתרגם את הופעת בת הקול כהוכחה נחרצת למהימנותו, ואילו חכמים רואים בהופעת בת הקול - הגדשת הסאה.

זה מה שגרם לר' יהושע כנציגם של חכמים לצאת כנגד בת הקול ולומר לה, לא בשמים היא. ר' ירמיה מוסיף על דברי יהושע "שכבר ניתנה תורה בהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול.

ד' בויארין6 מפרש את דברי ר' ירמיה, ר' ירמיה באמירתו קובע את הגבולות לכלל "אחרי רבים להטות. "

א' שגיא7 אינו מסכים עם בויארין ולדעתו הכרעת הרוב אינה קובעת את גבולות ההלכה אלא את גבולות ההכרעה, לדעתו כל המחלוקת בין ר"א וחכמים הייתה על דרכי הלימוד והטיעון ההלכתיים. לדעתו חכמים התנגדו לגישה המסורתנית המאיימת על השיח ההלכתי. בין ברמה התאורתית- לימוד תורה. ובין ברמה המעשית -הכרעות הלכתיות. לדעת חכמים הגישה המסורתנית נוטלת מחכמים את היכולת להתמודד עם בעיות השעה. חכמים יצאו כנגד בת קול משום שבהתערבותה היא זו שמנעה גמישות בהלכה, והתאמת ההלכה לתקופתה.

השמים מגיבים לדברי ר' נתן, "נצחוני בני" האם פירושו שהשמים משנים את עמדתם ומכריעים לטובת שיטתם של חכמים?

אם בודקים את המשך השתלשלות האירועים לאחר שרפת טהרותיו של ר"א ונידויו, נמצא שדעת האל לא נחה. נכון שהשמים אמרו "ניצחוני בני", אבל הכוח שניתן לדמעותיו של ר"א מעיד על כך שאין הדברים כפשוטם. דמעותיו של ר"א שרפו שליש מהזיתים, שליש מהשעורים ושליש מהחיטים. ובהמשך הגמרא מוסיפה סיפור נוסף על רבן גמליאל שאנייתו עמדה לטבוע. רבן גמליאל מבין שכל הסערה היא תגובה ליחסו לר"א.
"עמד על רגליו ואמר ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל". נח הים מזעפו.
האם תגובת האל מעידה על תמיכתה בר"א או בחכמים? בעקבות השתלשלות הסיפור תגובת השמים אינה ברורה. פעם הם עומדים לצדם של חכמים ופעם לצדו של ר"א.

דוד וייס הלבני8 טוען שאפשר להסביר סתירה זו. לדעתו יתכן שהאל הסכים עם עמדתם של חכמים בעניין הפסיקה ההלכתית אך התנגד להתנהגותם של חכמים. האל הסכים לאוטונומיה הלכתית אך התנגד להחרמת ר"א וביטול פסקתו. מאחר שאקט זה הוציא אותו מכלל הלומדים ודעתו לא נשמעה. וזוהי התנהגות הפוכה לתפיסה המתנגדת למסורתנות והרואה חשיבות רבה בערך המחלוקת והקשבה למגוון דעות.


השוואה בין נוסח הבבלי לנוסח הירושלמי
מטרת ההשוואה היא לבדוק מה מוסיפה לנו ההשוואה להבנת מעמדה של 'בת קול'.

סדר ההתרחשויות בבלי

1) ויכוח בין ר"א וחכמים על תנורו של עכנאי.
2) ר"א מנסה להוכיח את צדקתו באמצעות החרוב.
3) ר"א מנסה להוכיח את צדקתו באמצעות החרוב,. אמת המים וכתלי בית המדרש.
4) 'בת קול' מופיע ועומדת לצדו של ר"א.
5) ר' יהושע קובע לא בשמים היא.
6) הסברו של ר' ירמיה למה הכוונה לא בשמים היא.
7) תגובת השמים. נצחוני בני.
8) חכמים שורפים את טהרותיו של ר"א.
9) חכמים מנדים את ר"א.
10) ר"ע עומד לפני ר"א.
11) העולם כולו נפגע כתוצאה מצערו של ר"א.
12) ר"ג בשעת הסערה בים טוען שהכל היה למען כבוד ה' ושלא ירבו מחלוקות בישראל.

סדר ההתרחשויות בירושלמי
1) שרפו את טהרותיו של ר"א בפניו.
2) חכמים מבקשים לנדות את ר"א.
3) ר"ע מודיע לר"א על הנידוי.
4) ר"א מנסה להוכיח לר'ע באמצעות אמת המים והחרוב.
5) הבאת המחלוקת על תנורו של עכנאי.
6) זעמו של ר"א על שרפת טהרותיו בפניו מביאה לחורבן גדול.
7) עמודי בית הוועד הוטו.
8) יצאה בת קול להגנתו של ר"א.
9) דברי ר' יהושע לא בשמים היא.


ניתוח ההבדלים בין הנוסחים בבלי ובירושלמי
בבלי
הסיפור נראה מגובש יותר מבחינה ספרותית. יש בו התפתחות דרמטית. ויכוח, הכרעה, נידוי וזעם.
בירושלמי הסיפור איננו מגובש. סדר הצגת הדברים אינו דרמטי.

בבלי ר"א מנסה להוכיח לחכמים את צדקת עמדתו לפני הנידוי.
בירושלמי יש קודם את תאור הנידוי ואח"כ תאור הדרך בה רצה ר"א להוכיח שהלכה כמותו.

בבלי גיוס הכוחות העל טבעיים נעשים לפני חכמים.
בירושלמי הם נעשים מול ר"ע חוץ מהופעתה של בת הקול.

בבלי נאמר שכתלי בית המדרש הוטו הצידה.
בירושלמי כתלי הוועד הוטו הצידה.

בבלי אומר ר"ע "חבריך בדלין ממך"
בירושלמי חבריך מנדין אותך. בבלי אמירה מעודנת. בירושלמי אמירה ישירה ובוטה.

קיים הבדל בין הנפשות הפועלות בכל מדרש.
בבלי מופיעים: ר"א, ר' יהושע, ר' ירמיה, ר' נתן ואליהו.
בירושלמי מופיעים: ר"א, ר"ע ר' חנינה, ר' ירמיה.

בבלי בת הקול מופיע כאשר ר"א מגייס אותה כדי להוכיח את צדקתו אחרי שלא הצליח להוכיח את צדקתו באמצעות החרוב ואמת המים.
בירושלמי מופיעה בת הקול מיוזמתה. לאחר תגובתו החריפה של ר"א ודברי ר' יהושע כנגד כתלי הוועד.

מקומה של 'בת הקול' בירושלמי בהשוואה לבבלי
מקומה של 'בת הקול' על פי הירושלמי. ר"א בירושלמי יוצא כנגד חכמים על כך שלקחו ממנו את הזכות להורות ולפסוק הלכה. ואין הוא מערער על זכותם של חכמים לפסוק. עמדה זו גם נכונה בבלי. בירושלמי 'בת הקול מופיע מיוזמתה ועומדת לצדו שלר"א, זוהי התערבות העומדת בניגוד לאוטונומיה ההלכתית ש, בת קול" נותנת לחכמים בבלי. קיים מתח בין שני המקורות. בבלי אחרי הטעון של רבן גמליאל האל נענה לאמירתו והים עצר מזעפו. ואילו בירושלמי הספור מסתיים בהתערבותה היזומה של 'בת הקול' ואין תגובה משמים לאמירתו של ר' יהושע לא בשמים היא. הסיפור מסתיים מתוך הבנה ש'בת הקול' עומדת באופן ברור לצדו של ר"א.

כיצד נסביר את הסתירה בין העמדות השונות בשני המקורות?

דוד הרטמן9 מכנה את התנהגות האל כלפי חכמים "פרדוקס של כניעות". לפי גישתו, אין מקום לחפש את סיבת התנהגות האל, בהתנהגות הפגומה של חכמים אלא אדם צריך להשלים עם העובדה שהאדם אינו יכול להבין את הנהגתו של האל ועל האדם להיכנע לפניו. כלומר לדעת הרטמן אין מקום לחפש הגיון אחריי מעשה האל, ולכן אין מקום לשאלה מדוע האל מגיב בדרך אחת במדרש אחד ומדוע האל מגיב אחרת במדרש האחר. וההבדלים בין הגרסאות הן הוכחה לעניין.

לדעת שגיא10 קשה לתת פתרון לניגוד בין הנוסחים. בין הגישה האוטונומית שניתנה לאדם בהלכה על פי הבבלי לבין הגישה המתערבת כפי שהיא מוצגת בירושלמי. לדעתו הניגוד בא לחדד את שאלת גבולות ההתערבות האלוהית ומקום האל בשיח ההלכתי.

לכלל מסקנה לא הגענו כיצד יש להתייחס אל 'בת קול' ככלי מכריע בפסיקה הלכתית.

על פי מדרש זה בדקנו שני נוסחים מרכזיים בבלי בבא מציעא ובירושלמי מועד קטן ומצאנו שהדברים מורכבים. בבבלי פעם 'בת הקול עומדת לצדו של ר"א ופעם לצדם של חכמים. מהסיפא של הסיפור לא ברור במי תומכת בת הקול. האם הכוחות שניתנו לר"א מעידים שבת הקול עמדה לצדו של ר"א או זו הייתה רק תמיכה הבאה בעקבות הנידוי שנידוהו חכמים. בירושלמי העמדה ברורה 'בת הקול' עומדת לצדו של ר"א.

הקשר בין אדם לאלוקים בעקבות המדרש "תנורו של עכנאי"
לאור הדיון במדרש "תנורו של עכנאי" על שני נוסחיו מתגלים חכמים כדמויות דומיננטיות הפועלות בנחרצות כדי להוכיח את צדקת דרכם. הם עומדים על דעתם שההכרעה ההלכתית ניתנה לחכמים מאז הסתלקותו של משה רבנו ובמיוחד לאחר הסתלקותה של הנבואה וחורבן הבית. הם אינם מהססים להתנגד להתערבותה של בת הקול. הם מעמידים את הערך ההלכתי "אחרי רבים להטות" ומתנגדים באופן נחרץ לדרך העצמאית בה נקט ר"א ולא היססו לעמוד כנגד התערבותה של בת הקול לטובתו של ר"א. לאור ויכוח זה אנו מבינים מדוע חכמים מאוד החלטיים בעמדתם, משום שהבינו שהם אחראים לביצורה של ההלכה ועבודת ה' לאחר החורבן.

יש במדרש פרדוקס. חכמים מחמירים ור"א מקל. חכמים מטמאים ור"א מטהר. דוגמא זו עומדת בניגוד לרוח בית הלל שהם המקלים וכך רוח ההלכה ובית שמאי הוא המחמיר. חכמים עומדים על דעתם יוצאים כנגד בת הקול ואינם מוותרים.

גוטמן11 מנסה להסביר את פשר ההחמרה על רקע התקופה. זוהי תקופה של התחזקות הנצרות בא"י. הנוצרים הקלו בנושאים של טומאה וטהרה. הנוצרים השתמשו בהתגלות ובמופתים אחרים כדי להוכיח את אמת דרכם. חכמים היו רגישים לנושא עד כדי כך שחשדו שר"א הושפע מדרכם של הנוצרים. לפני שר"א מת שאלו אותו חכמים בעניין ומשהובהר להם שטעו ביטלו את הנידוי שגזרו עליו. מאותו טעם גם התנגדו "לבת קול" כדי שלא יווצר רושם שיש מן המשותף בין ההתגלות הנוצרית לבין ההתגלות של "בת קול".

לא מצאנו וויכוח על עצם קיומה של "בת קול" השאלה הייתה מהי אותה "בת קול". עצם השיח עם "בת קול" מעידה שלחכמים היה ברור שקיימת עמדה אלוקית המשפיעה על העמדה האנושית. רק כפי שראינו, אף אחד לא יכול היה לפסוק מהי העמדה הברורה של "בת קול" האם היא מתערבת או משאירה אוטונומיה לפסיקה האנושית.

בעקבות מדרש "תנורו של עכנאי" מצאנו שחכמים ביצרו את עמדתם וראו בסמכותם ההלכתית גשר לקשר בין אדם לבין אלוקים.


ביבליוגרפיה
1) אורבך א. א. חז"ל פרקי אמונות ודעות מגנס ירושלים תשכ"ט.
2)ישראלי עמיחי (עורך) עולמם של חכמים, לדמותם של חכמי ישראל בדורות התנאים.
3) יחידה 2 "חוני המעגל" יחידה 8, " אלעזר בן הורקנוס היחיד והרבים" ת"א האוניברסיטה הפתוחה, 1977
4) שגיא אבי, 'אלו ואלו' - משמעותו של השיח ההלכתי, עיון בספרות ישראל ת"א הקבוץ המאוחד 1966
5. י' איזנברג, מחלוקות והכרעת הלכה


1 הדיון מתבסס על פי מחקרו של א. א. אורבך. בספרו חז"ל פרקי אמונות ודעות מגנס תשכ"ט
2 כאן אדון בקצרה ובהמשך אדון ביתר הרחבה, בעקבות ניתוח המדרש 'תנורו של עכנאי' שבחרתי לעסוק בו.
3 פרוש עכנאי. רש"י לבבלי בבא מציעא עמ' ט"ז ב צורת נחש
4 ישראל עמיחי(עורך) עולמם של חכמי ישראל בדורות התנאים יחידה 8 האוניברסיטה הפתוחה עמ' 38.
5 שם עמ'41
6 שגיא אבי 'אלו ואלו' -משמעותו של השיח ההלכתי, עיון בספרות ישראל ת"א הקבוץ המאוחד 1966 עמ'13
7 שם עמ'13-14
8 שם15
9 שגיא אב י'אלו ואלו' משמעותו של השיח ההלכתי, עיון בספרות ישראל עמ' 15
10 שם 15
11 האוניברסיטה הפתוחה יחידה 8 עמ' 41

מאמרים בנושא "תנורו של עכנאי" בכתב העת "מעמקים":
דבורה מוי, המדרש תנורו של עכנאי

מימוני, רבי אליעזר – הרפתקה תורנית ספרותית

איזנברג, תנורו של עכנאי – אוסף האגדות בנושא

נילי בן ארי, ניתוח ספרותי