מעמקים - הסיפור בכתבי הקודש
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הסיפור בכתבי הקודש
על ספרה של יוספה רחמן

יהודה איזנברג

גיליון מס' 8 - תשס"ז * 2007

על הספר
יוספה רחמן נכנסה לשדה המוקשים של ניתוח סיפורי המקרא, כשהיא יוצא מתוך הנחה שתורה ניתנה משמים. הנחה זו וניתוח זה יצרו ספר מעניין, העוסק במחקר ומצטט אותו, ועם זאת מכוון את הניתוח על פי הנחותיו.
כל אלה יצרו את הספר "הסיפור בכתבי הקודש", ספריית הילל בן חיים, ירושלים תשס"ז.

הספר כולל טיפול בנושאים מגוונים. סיפור הבריאה, תיאורי גוף, משפט שלמה, דמויות, סיפור דוד וגלית, סדום ועמורה וחלומות יוסף. חלק מן הפרקים פורסמו בבמות שונות, ועם כינוסם בספר שוכתבו ותוקנו.

דוד וגלית
הניתוח של מלחמת דוד וגלית יהיה דוגמה לדרך עבודתה של המחברת.

המחברת מנתחת את אופיים של גולית ושל דוד. האחד מראה יהירות וגסות, והאחר כיבוד אב, וזריזות. ובכל זאת, המקרא מתאר כל אחד בדרך אחרת, משום שהוא סולד מהתנשאות ואגו מנופח. דוד, מסיבה זו, מתואר באופן צנוע. "נרמז לנו כאן" כותבת רחמן, "כי הפתרון הצבאי למלחמה בפלשתים נולד הרבה לפני המלחמה הזאת. הוא נולד באחת העריסות אשר בבית לחם...". משפט שהאסוציאציות שלו מוליכות את הקורא למחוזות אחרים...

בהמשך הופך גם דוד לאיש צבא מחוספס. אמירתו "כי מי הפלשתי הערל הזה" נתפס כסגנון יצרי מלא חיות, המתאים לאיש שיהפוך להיות הלוחם מספר אחד בישראל. מאחרי הצירוף "הפלשתי הערל", כותבת רחמן, מסתתרים אמונה ויצריות כאחד, "ואכן קיים קשר בן אמנוה ליצריות, ושתיהן מתחברות לשורשי הקיום האנושי". גם דבריו על נבל "..אם אשאיר מכל אשר לו עד הבקר משתין בקיר" נתפס כמאשש גישה זו.

דומה כי הביטוי "ערל" נתפס כאן על פי התגובות שלנו למילים בעלות קונוטציה מינית. במקרא מכונים הפלשתים ערלים, כי זה הדבר אשר ייחד אותם. גם שמשון, יהונתן ושאול השתמשו בביטוי זה בבואם לתאר את הפלשתים.

רחמן מתארת את זריזותו של דוד מול כבדותו של גולית. היה זה משה דיין, שכתב פעם מאמר על מלחמות ישראל, והדגים מלחמת תנועה מול מלחמת עמדות, בהבדל שבין דוד וגולית...

הדיאלוג של שאול ודוד, כאשר זה מציע עצמו ללחום בגלית מנותח בספר באופן מעורר עניין.

לפניה הראשונה של דוד עונה שאול: ... "נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו".
לפניה השניה, בה תאר את גבורתו נגד הארי והדב, שאול לא השיב כלל.
לפניה השלישית, בה אמר דוד "ה' אשר הצלני מיד הארי ומיד הדב הוא יצילני מיד הפלשתי הזה" – לפניה זו נענה שאול: "לך, וה' יהיה עמך".
מדוע נענה שאול לפניה זו? התשובה של רחמן היא: "הפעם נותן שאול לדוד את ברכתו, בין השאר משום שלא עמדה בפניו הצעה חלופית".

נראה כי ניתן למצוא גם סיבה גלויה יותר, המפורשת בפי שאול: אל מול דברי דוד "ה' אשר הצילני... הוא יצילני מיד הפלשתי" – עונה שאול בהתאמה מלאה: "לך, וה' יהיה עמך". מלחמה נגד דוב או ארי אינה מלחמה נגד יצור מפחיד כמו גלית, שהצליח להבעית את ישראל 40 יום. האמונה של דוד היא הסיכוי היחיד שהיה לו לשאול.

הסיפור מסתיים בפסוקים המטרידים את מנוחת הלומדים מאז ועד עתה: מה פשר שאלת שאול לאבנר "בן מי זה הנער, אבנר". ותשובתו המתחמקת של אבנר "חי נפשך המלך אם ידעתי". לאחר הקרב לוקח אבנר את דוד אל שאול, ושאול שואל "בן מי אתה הנער". והתשובה: "דוד בן עבדך ישי בית הלחמי".

לאחר ניתוח הדיאלוגים שבין שאול ואבנר, ששניהם ידעו על נבואת שמואל לשאול, ושניהם הבינו כי את הקרב הזה הם הפסידו, מסיקה רחמן כי השאלה גם התשובה התייחסו לעתידם הפוליטי של השניים: אבנר כרמטכ"ל הפסיד את הקרב, כי דוד נצח בו; ושאול הבין כי סוף שלטונו קרב.

לאחר סקירת הדעות וניתוח הדיאלוגים שבפרק, הגיעה רחמן לדברים שנרמזו בילקוט שמעוני לשמואל א יז. והובאו בפרשנות המסורתית.


לסיכום ניתן לומר כי לפנינו ספר מעניין, המנתח פרקי מקרא מזוויות מגוונות.


דוד וגלית, ציור מאת קַרַוַגו