מעמקים - חכמות נשים בנתה ביתה
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

חכמות נשים בנתה ביתה

יוסוב-שלום מירי

גיליון מס' 8 - תשס"ז * 2007

התוכן:
הדיסציפלינה המשווה בפולקלור
הפולקלור הרומני
המיתולוגיה הרומנית והשפעותיה
הספרות העממית הרומנית
טיפוס סיפורי בינלאומי מס' 875 - בתו החכמה של האיכר

הדיסציפלינה המשווה בפולקלור
הפיכתו של הפולקלור לתחום מדעי בשלהי המאה ה- 19 הביאה לצמיחתה של האסכולה "הגיאוגרפית-היסטורית" או "הפינית". ד' נוי מתאר את שיטתה של האסכולה שצמחה אגב איסוף, ניתוח וקביעת הנוסח הסופי של שירי האפוס הלאומי הפיני "קאלוואלה" 1. ג' חזן-רוקם בספרה "רקמת חיים" המתמודד באופן רב-מישורי עם יצירתם של חז"ל במדרש "איכה רבה" עוסקת בהקשר ההשוואתי של סיפורי העם במדרש האגדה ובדבריה עומדת על יסודות אסכולה זו שהיא בעצם האסכולה ההשוואתית המרכזית בחקר הספרות העממית, אשר שמה לה כמטרה את הצורך לקבוע את צורתו המשוערת של הטיפוס הסיפורי שהוא כעין ארכיטיפ של העלילה, המשותף למרחבי תרבות שונים בתקופות שונות, תוך שימת הדגש גם על נדודיו בין התרבויות והלשונות 2. חוקרי האסכולה מדגישים כי הנוסחה המקורית של היצירה היא השלמה וההגיונית ברצף עלילתה וכל סטייה מהווה דרדור ולא השבחה.

המחקר בימינו עושה שימוש בתרומותיה הנכבדות של האסכולה שפיתחה שפת מיון בינלאומית 3, הוציאה לאור מפתחות של מוטיבים וטיפוסים סיפוריים 4 ותרמה לכינונם של ארכיונים מדעיים המעניקים כדברי ע' יסיף "מלאות ביבליוגרפית" שהיא בבחינת מעלתה העיקרית של האסכולה 5. במשך עשרות שנים נמתחה ביקורת קשה על חוקרי האסכולה ושיטותיה, אולם כיום ברור כי כל שיטה "לוקה בחולשותיה שלה" (עמ' 9) 6. ארגון בו-זמני של היבטים כרונולוגיים ומרחביים של הטקסטים העניקו לפי א' טיילור אינפורמציה חשובה למחקר 7. אולם בהשפעתם של זרמים מרכזיים נוספים במחקר נחלש במידת מה הצורך המובהק בהתחקות אחר מהלך תפוצת היצירה ובשחזור הנוסחה המקורית - היא "אב-הטיפוס". בימינו הקו הדיאכרוני של המסירה נחלש וכיום מסתמנת השאיפה לאיחודן של הגישות, מצד אחד, הגישה המסורתית ההשוואתית ומצד שני, התיאוריות ההקשריות התרבותיות והחברתיות המדגישות את חשיבותה של כל יצירה הנבדקת על חד-גוניותה ועל מקוריותה 8.

הפולקלור הרומני
המיתולוגיה הרומנית והשפעותיה
בשנים האחרונות הפרסומים העוסקים בחקר הפולקלור הרומני על זיקותיו לתרבויות שונות שחלקן קדומות, כבר אינם דבקים בעקרונות המחקר המשווה המסורתי המאפיין את בית מדרשו של גאסטר. י' ראובני בספר "מיתולוגיה רומנית" מציג את השפעות סיפורי העם הדאקיים והגטיים מהאלף הראשון לפני הספירה על תהליך היווצרותו של העם הרומני ותרבותו 9. מ' אליאדה בדברי ההקדמה לספרו של ראובני עומד על השפעות המסורת הדתית של התראקים ששולבו בעולם ההלניסטי "במנהגים העממיים ובפולקלור של עמי הבלקן ושל הרומנים" (עמ' 8) 10. גם מ' אידל בדברי האחרית לספרו של מ' אליאדה "המיתוס של השיבה הנצחית" עומד על דרכו של אליאדה בחקר הדתות המוצא, כי סיפורי-העם הרומניים של האיכרים ניזונים מיסודות דתיים 11.א' אושטיאנו בספרו "Cosmos vs. Chaos" מציג התייחסות למספר גדול של מוטיבים מיתולוגיים כמו מחלות, מוות, סופות, רעידות אדמה שהשפיעו על צמיחתו של הפולקלור הרומני בזיקה לתרבויות אחרות, כשהוא מציג עמדה הפוכה לאלה שניסו להציג את המיתולוגיה הרומנית כיצירה טהורה נטולת זיקה לסביבה ולהשפעותיה 12. גם חוקרת הפולקלור S. Ispas הבודקת את השפעות הנצרות על מסורות פולקלוריסטיות בלקניות מציינת בדבריה כי הפולקלור הרומני מושפע מהמיתולוגיה, וממסורות דתיות של התרבויות ההלניסטית והביזנטית 13.

הספרות העממית הרומנית
הספר " Folcloristica Romana" מתאר על דרך הרוח הרומנטית את תהליך התגבשותו של הפולקלור כתחום מדעי 14. בסוף המאה ה- 18 ובראשית המאה ה- 19 נרתמו אנשי הרוח לחקור את חייהם של פשוטי העם על מנהגיהם, לבושם ושיריהם תוך הבאתם לכלל פרסום בכתובים. בספרו ( (G. Vrabieמייחס לשפת הפולקלור את החיות והמלאות הרגשית, בניגוד לשפה האנליטית המצטיינת בריקנות ובתחושת יובש לשוני 15.

כיום המונח הכללי המקובל לציון הספרות העממית הרומנית הוא "Poveste" 16. פ' אלווארז-פריירה 17 אשר עסק בחקר מקומם של סיפורי העם הרומניים בחינוך בקרב הכפריים שבצפון מערב רומניה ((Berb. לדבריו, הסיפורים עוסקים במרכיבים חשובים של החברה או התרבות תוך הקניית ידע ודפוסי התנהגות מוצפנים שיש לפענחם. גם הפתגמים הרומניים עוסקים בחינוך כפי שמציג זאת ש' וינינגר במאמר הביקורת על החיבור "מבנה הפתגמים הרומניים" 18. הפתגמים אינם כללים פדגוגיים של ממש, אך יש לדבריו מקום לשער כי תדירותם הרבה בהתבטאויות שונות של העם גורמת להשפעה גדולה בכל הקשור לתרבות ולחינוך. פ' אלווארז-פריירה מציג במאמרו גרסה של הטיפוס הסיפורי מס' 480 של ארנה ותומפסון 19. בסיפור מסתמנת ההאנשה של כמה מימי השבוע המופיעים כדמויות מקודשות בפולקלור הרומני-הנוצרי. נערה טובה ונערה עצלה מגיעות לביתו של "יום שישי-הקדוש". הראשונה, בוחרת קופסה קטנה המתגלה כמלאה בזהב ויהלומים והאחרונה, החפצה בקופסה הגדולה מקבלת מיני נחשים וצפרדעים 20. גם במקבילה נוספת המצויה בספר "Folk Tales From Roumania" 21 מושתת עיצוב דמותן של צמד הנערות על ניגודיות: האחת, בתה של האם מוצגת כמכוערת ועצלה, והאחרת, בתו של האב מתוארת כיפה וחרוצה. השתיים בזו אחר זו מגיעות לבקתה של האישה הזקנה "יום ראשון-הקדוש". אולם בעוד בתו של האב נוהגת במידה של ענווה ובוחרת בארגז הישן והמכוער המלא באוצרות של בעלי-חיים (סייחים, צאן למרעה) המקנים לה ולאביה עושר ורווחה כלכלית, הרי בתה של האם כדרכה פועלת בנבזות ובוחרת בארגז היפה והחדש המתגלה כמכיל דרקונים ומיני חיות הממיתים אותה ואת אימה.

על "מוטיב בחירת התיבה" כתב ז' פרויד המתייחס בדבריו לסצינה ב"סוחר מוונציה" המתארת את מעמד בחירתם של המחזרים באחת משלוש התיבות. את שורשי חידת בחירת התיבות פרויד מייחס לסיטואציה מתוך הסיפור "עלילות בני רומא". המרת הנרטיב לחלום מרמזת כי התיבות מייצגות נשים או סמלים של תכונות מהותיות נשיות ומכאן כי המדובר במוטיב אנושי של בחירת הגבר באישה אחת מבין השלוש. על דרך השוואה ליצירות אחרות כמו "המלך ליר", מיתוס "אפרודיטה ופסיכה", המעשייה על "לכלוכית" עולה כי הדמות השלישית היא כליל השלמות. מקורה של הבחירה במיתוס שלוש האחיות מגשים משאלה שבמקום להיות משועבד לכורח, הוא בוחר לא בנורא מכל, אלא דווקא ביפה ובנכספת 22.

בקורפוס היהודי-רומני שבאסע"י הדמות המעניקה תשורות לנזקקים לקיום מצוות השבת או החג היא בדרך-כלל דמותו של אליהו הנביא. הסיפורים מתארים את דמותו המופלאה של אליהו הנביא המתחפש לאיש זקן בדרך-כלל לבוש סחבות 23. ג' חזן-רוקם בספרה "Tales of The Neighborhood" 24 מטפלת בעניין "מציצנות" החברה הנשית, לחיוב ולשלילה. הסטריאוטיפ השכיח בנושא הוא קיומה של "השכנה הרעה" (או "השטנית"), הגורמת לאישה הטובה להתגרות בבעלה. הטיפוס הסיפורי הבינלאומי קושר בין הסטריאוטיפ של האישה הרעה והתגלות אליהו הנביא בספרות התלמודית-מדרשית או ישו בספרות הנוצרית. בעוד השכנה הטובה זוכה לגמול על נאמנותה וטוב ליבה, הרי השכנה הרעה לו זו בלבד שאינה זוכה לגמול, אלא גם מאבדת את כל רכושה (אארנה תומפסון, טיפוס סיפורי מס' 750; יזון J*750 ) 25. אחד הסיפורים מתאר את השכנה הרעה שבמלותיה הנוקבות גורמת לאישה הנאמנה להכניס ידה לתוך חבית של נחשים ועקרבים חרף האיסור (מוטיב ספרותי תלמודי-מדרשי J171+ : התרחקות משכנים רעים) 26. לדברי השכנה, הבעל מסתיר שם ממון המיועד לנישואיו השניים. את זעקות כאב האישה הפתיה שומע גם הבעל, שבעקבותיהן נשאלת שאלתו הרטורית : שמא טמנה ידה בחבית? (בראשית רבה פרשה י"ט, 11) 27. השכנה הרעה מהווה מקור בלתי נדלה של סכסוכים המהווים סכנה לנישואין, אך לטענת חזן-רוקם ניתן גם לראות ביחסי השכנות הקרובים הבנויים על "השאלה והשוואה" כבעלי פוטנציאל מסוים להוביל לשינוי ואולי אף למהפכה, שהרי ההשוואה גורמת לפיקחון עיניים ולראיית הדברים נכונה תוך העמקה בהם ואולי כאן טמון הפתח לשינוי המיוחל.

א' מייטוס במאמרו "שירת העם הרומנית" 28 סוקר את חטיבותיה של השירה שמקורה בנשמת העם הפשוט, במעמקי הכפרים תוך שהיא מלווה אותו בעתותיו הקשים ובשמחותיו. הבלדות הרומניות בהן הוא מתמקד במאמרו מרמזות למאורעות היסטוריים המשולבים במערכת של דעות ואמונות הרוח העממי-הרומני הזוכה לתחייה במאה התשע-עשרה בהשפעת הזרם הרומנטי שנתעורר בזמנו גם בארצות אחרות, אם כי לדבריו ההתעוררות ברומניה התאחרה בכמה עשרות שנים. מייטוס מתייחס במאמרו לבלדה שתירגם לעברית בשם "הבנאי מנולי" 29 שהוא גלגול של מעשה יפתח המקראי ובתו (שופטים י"א, 30-39 ). האגדה מספרת על היכל האלוהים שנצטווה מנולי לבנות, אולם כל מה שבנו הבונים ביום נהרס כליל בלילה. כסגולה לחיזוק הבניין חלם על שיקוע נפש אדם בין הלבנים. ההחלטה הייתה כי האישה הראשונה מנשות הבנאים שתביא את ארוחת הבוקר, היא תשוקע בקיר. למזלו הרע למחרת באה ראשונה לקראתם אנא, אשתו של מנולי, וכל תחנוניו לעוצרה לא צלחו בידו. העריץ שהזמין את עבודתם מסלק את הפיגומים מהבניין למען לא יזכו לבנות בניין תפארת שכזה לאחרים ומנולי צונח למותו 30. לבלדה העממית הרומנית מצויה מקבילה בקורפוס היהודי-רומני שמספרה אסע"י 16244 "הכנסייה" (את הסיפור רשמה : עדנה ברגר; מפי: אננדה נדלר). גם בסיפור שלפנינו מנהל העבודה שנקרא מנולה בונה כנסייה המתמוטטת עם לילה ובחלומו מסתמן הפתרון בדמות שיקוע נפש חיה בין הקירות. אותה החלטה מתקבלת בין הבנאים וכל תחינות מנולה למנוע את הגעתה של אשתו ראשונה אינם צולחים ובצר לו הוא קוברה חיה בין הקירות . השוני העיקרי בין שתי הגרסאות מסתמן בתהליך ייהוד הדמויות 31, מנולה בנוסח אסע"י הוא היהודי היחידי בקבוצת הפועלים הנוצרים המתפלל לאלוהים ולא לישו לעזרה.

קובץ המאמרים בספר "The Walled-Up Wife" (בעריכת א' דאנדס) מתמקד במוטיב ההקרבה המיתי למען הרגעת האלים. דאנדס במאמרו 32 מתייחס לתפוצת הבלדה : למעלה מ- 700 נוסחאות לערך במזרח-אירופה. המחקרים הרבים סביב היצירה עסקו בעיקר בניסיון למצוא את המקור הראשוני של הבלדה תוך קיומה הבולט של הקורלאציה שבין החוקר לשיוכה הגיאוגרפי של היצירה. במאמרו הוא חושף את שנעלם מעיני החוקרים בדבר הזיקה שבין הנוסח הבלקני לבין הנוסח ההודי המפורסם 33 המבליט באריכות את קבורת האיברים בזה אחר זה באופן דומה לנוסח הבלדה הבלקנית-רומנית. מ' אליאדה במאמרו 34 המופיע בספר מציג את זיקתה של הבלדה המפורסמת לתרבויות קדומות מספוטימיות, מצריות, הודיות וסיניות. בפרט הוא עומד על הדמיון שבין הנוסח הרומני העוסק בבניית המנזר (Monastery of Arges) לתרבויות הקדומות כמבטאי עולם תרבותי-סמלי דרך מבנים ארכיטקטונים. בספרו " Zalmoxis The Vanishing God" מציג אליאדה מוטיבים דאקו-גוטיים מרכזיים שיש להם עדיין קיום בתחילת המאה העשרים במרכז ובדרום-מזרח אירופה. לדבריו האגדה " Monastery of Arges" מצביעה על תפיסה קיימת של קורבן אדם, לרוב אישה כמבטיח את יציבותו ואת אריכות חייו של המבנה. 35 גם אושטיאנו עוסק בתפיסה העממית המשותפת ליוונים ולרומניים בדבר קבורת אדם חי בתוך הקירות התומכים כתנאי לעמידותו של הגשר או הבניין. אולם בניגוד ליוונים המתוארים באכזריותם כקוברים אנשים עוד בחייהם, מוצגים הרומנים הקוברים אך ורק את צלו של היהודי או הצועני - ה"אחר" כייצוג לנשמתו 36.

חוקרת הפולקלור הרומני Sabina C. Stroescu במאמרה 37 על הספרות העממית הרומנית מתמקדת בסוגת הבדיחות (facetie) שהוזנחה במחקר בהשוואה לסוגות אחרות של פרוזה עממית רומנית. הספר " La Typologie Bibliographique des Faceties Roumanines " 38 הוא קובץ של טיפוסים ערוכים שלוקטו ונאספו על-ידי חוקרי המוסד האתנוגרפי והפולקלורי בבוקרשט בין השנים 1951- 1959. תרומתה של אסופה זו ניכרת ביכולתה להעניק הצצה לתוך האוצר האומנותי העממי האמיתי של הבדיחה העממית-הרומנית. 39.

הדמות הבדחנית המרכזית היא דמותו של "Pacala" (הטיפש) המייצגת את דמות המשרת העני והמסכן המזוהה עם העם הרוחש לו חיבה והכרת תודה על מעשיו אפילו יש בהם חסרונות והיבטים שליליים. כך עולה שטיפוס מס' 3000 על תת-סעיפיו השונים עוסק בנושא עלילות-דם כביטוי למתח בין הדתות, למשל: הטיפוס הסיפורי מתאר את מעורבותו של פקלה במותו של בן הכומר או במותה של אישתו. טיפוס נוסף הוט טיפוס שמספרו 3024 ועניינו חכמת פקלה המשיב על שלוש שאלות השופט בערמומיות, בזיקה לטיפוסים הסיפוריים הבינלאומיים, א"ת 875 "בתו החכמה של האיכר" ו- 922 "רועה מעמיד פני כומר ומשיב כהלכה על שאלות המלך". למן המאה הי"ט מתחילה הפריחה של היצירתיות העממית הרומנית בהשפעת זרמים אידיאולוגיים, חברתיים וכלכליים. ההשפעה ניכרת במיוחד על סוגת הבדיחה שבעקבות מאפייניה: מבניותה, תוכנה מלא החיים, יכולתה להתקיים כתרבות של שיח פנאי ובעיקר בזכות תהליך העיור והתרחבות הקשר שבין הכפר לעיר זוכה לתפוצה ולהתפשטות ניכרת.

טיפוס סיפורי בינלאומי מס' 875 - בתו החכמה של האיכר
בקובץ הסיפורים הרומני " Sau Basmele Romanilor Legende " 40 חוזר באופן מובהק מוטיב "חכמת המסכן" 41, כאשר תושייתה וחכמתה של האישה המגויסים כדי לשרוד בחברה מסורתית-פטריאכלית 42 מהווים חלק ממוטיב זה. 43

נתייחס לשני סיפורים המופיעים בקובץ: הראשון- "Tugulea Fiul Unchiasului Si Al Matusei" מספר על חכמת האדם הנכה המציל את המלך ויושבי ממלכתו מאימת החיה המפלצתית - " Zmeoaic" (עמ' 225). גם הקורפוס הרומני-יהודי שבאסע"י מציג ארבעה סיפורים שעניינם חכמת האדם הזקן המצילה מהשמדה נוראית (א"ת, טיפוס סיפורי בינלאומי מס' 922 - רועה מעמיד פני כומר ומשיב כהלכה על שאלות המלך 44 ; יזון, *C1528 - היהודי החכם מושיע מגזירת שמד 45): אסע"י 266 "הסיפור השבעים" ; אסע"י 267 "פקודה אכזרית של מלך" ; אסע"י 4968 "מדינה ללא זקנים" ; וכן, חכמת השמש הפשוט אסע"י 5719 "למה מתנועעים היהודים בזמן התפילה?" בסיפור נשמע קול הלגלוג הפנימי של היהודים על עצמם החיים בצל איום ההשמדה . הסיפור השני- " Fata Saracului Cea Isteata " בנוי במתכונת סיפורי החידה ופתרונה 46. החידה היא סוגה ספרותית וספרותית-עממית קצרה יחסית המורכבת משני חלקים, שאלת החידה ופתרונה: החידה שהיא הטקסט, והחייד כתכונה המהותית המבדילה אותה מסוגים אחרים דרך ייעודה כאתגר במעמד פומבי או ביחידות. ג' חזן-רוקם בספרה "רקמת חיים" מציינת כי פרשה א', במדרש איכה רבה בנויה מרצף של אחד-עשר סיפורים הקשורים בזיקתם אל החידה. כל הסיפורים הכלולים בשרשרת הסיפורים הם סיפורי חייד המצויים בתוך סיפורי מסגרת. סיפורים אלה נתכנו על-ידי החוקרים הגרמניים "מבחני חריפות השכל" 47. בסיפור הרומני, בתו של העני פותרת את החידה ומשיאה לאביה עצות כיצד לגבור על העשיר ולזכות בפרה שנפלה בחלקו 48. כך גם בקובץ הסיפורים "Yiddish Folktales" 49 המשלב מקבילה יהודית-עממית לסיפור הרומני על העני ופרתו. שני הסיפורים מבליטים את חכמתה של הבת היפה 50 המסייעת לאביה (א"ת, טיפוס סיפורי בינלאומי מס' 875 - בתו החכמה של האיכר; יזון, 875- בתו החכמה של האיכר, H* 879 - חכמת הבת הקטנה המביאה להתעשרותה) 51 לענות על שלוש השאלות 52 ובאופן זה לזכות בזיכיון לחכירת הפונדק למשך עשר שנים נוספות:

1). מהו הדבר המהיר ביותר? תשובת הנערה החכמה לאביה: המחשבה;

2). מיהו השמן ביותר? תשובת הנערה החכמה לאביה: האדמה;

3). מהו הדבר המתוק ביותר? תשובת הנערה החכמה לאביה: השינה.

תשובות הבת נושאות חן בעיניי בעל אחוזה והוא נושא אותה לאישה 53 תוך הצבת התנאי שחכמתה לא תחבל ולא תעכיר על מערכת יחסיהם. ע' מאיר במאמרה "הנוסחאות היהודיות של הטיפוס הסיפורי א"ת 875" 54 רואה בטיפוס הסיפורי נובלה העוסקת בתיאור היחסים שבינו לבינה על הפערים העומדים בדרכם לנישואיהם, תוך עמידה במכשולים ובסופו של הסיפור השניים נישאים. הטיפוס הסיפורי מורכב מארבעה חלקים: במרכזו של החלק הראשון עומדות שלוש החידות והזוכה הוא האיכר העני בזכות תשובות בתו; בחלק השני עומדת חכמתה של בת-האיכר במבחן נוסף, והפעם בדמות שלוש המשימות המוטלות על-ידי המלך; בחלק השלישי עומדת ההתניה לנישואים שלא להתערב בענייני המלוכה, ההפרה וגירושה של האישה; ובחלק הרביעי שוב מוצגת חכמתה של האישה הלוקחת את המלך כדבר היקר לה ביותר, הפיוס והחזרה לארמון. ע' יסיף בספרו "סיפור העם העברי" מציין כי הסיפור הנובליסטי "בת האיכר החכמה" נרשם בארכיון הסיפור העממי בישראל בכשמונים נוסחאות, המוכיחות על העניין הרב בו בקרב עדות ישראל. ברוב הנוסחאות הידועות לנו הוחלט על-ידי המספרים בלבד שלא לייהד את הסיפור והוא מצוי באופן זהה לנוסחאותיו הבינלאומיות, ככול הנראה, הודות לכוחו הטמון באופיו הרומנטי והחידתי. 55

מבחינה טיפולוגית הסיפור שייך לטיפוס הסיפורי שמספרו C *922- יהודים נאלצים לענות על שאלות שרים עוינים. ח' בר-יצחק וע' שנהר בספרן מתייחסות לכיוון ההצלה המפתיע בידי שיכור כשינוי באופייה של היצירה משבח לרב וחכמתו לטקסט הומוריסטי הפותר את החידה "על בקבוק עראק" (עמ' 76) ובכך מציל את הקהילה מענישה חמורה כמו הרג וגירוש כפעולות נושאות צביון אנטישמי ליהודים 56. תבנית סיפורית זו של מילוי שלוש משימות או מתן מענה לשלוש שאלות בולטת גם בסיפור הרומני-יהודי שמספרו אסע"י 1769 "הנסיכה ובעלת האוב". הנסיכה רוסלקה מלמדת את בעלה רב החובל תפילת סתר המסייעת לו במילוי משימות המלך המבקש להרחיקו למען ישיאה לבנו, שחשקה נפשו בה עד מאוד 57. בסיפור אחר, שמספרו אסע"י 275 "שלוש שאלות המלך" ( א"ת, טיפוס סיפורי בינלאומי מס' 922 - הרועה מחליף את הכומר ועונה על שאלות המלך; יזון, טיפוס עממי-יהודי C*460: העני מתבקש לענות על שלוש שאלות), חוזר ונשנה דפוס ההצלה מגירוש בזכות תשובותיו החכמות של יהודי פשוט המתנדב להחליף את הרב. על דרך החוקיות האפית לאחר מתן התשובה לשאלה השלישית מסתמן השינוי בתגובת המלך המחליט בו ברגע שלא להזיק עוד לעם היהודי.

סטרוקטורה זו של תשובות נושאות אופי מחוכם לשלוש השאלות בולטת גם בסיפור הרומני-יהודי "מרק ומלח" ("Supa si Sarea") המשולב בספרו של Claus Stephani 58. הסיפור מציג את תלונת הבעל לנוכח הולדת בתו הרביעית. את מצוקתו הוא שוטח בפני בעל בית המרזח (Moise Certez) המאציל עליו מעצותיו המלומדות (א"ת, טיפוס סיפורי בינלאומי מס' 910 - קבלת הוראות או עצות חיוביות ). לאיכר המתלונן מוצגות שלוש שאלות: מי חשוב יותר חייט או סנדלר? והאיכר משיב: החייט, כי בלי נעליים אפשר ללכת. השאלה השנייה : מעלה את חשיבות המלח (יזון, * 923 - אהבה כמלח) מה חשוב יותר מרק או מלח? והאיכר משיב: מרק, כי אפשר לשתותו גם בלי מלח. והשאלה השלישית: מה חשוב יותר אווז או נוצות? והאיכר משיב: אווז, כי אפשר לישון גם בלי הנוצות בכרית. בעל בית המרזח מוכיח אותו על טעותו: הראשונה - כי בימות החורף אי אפשר בלי הנעליים: השנייה - כעבור שבעה ימים לא נהנים משתיית מרק בלי מלח, ולבסוף- שינה ללא כרית רכה אינה נעימה לאדם העייף. על דרך האנלוגיה מוכחת חשיבות כל אדם וכל פרט במעשה היקום, שאלמלא הנשים העולם לא היה מתקיים לאורך זמן.

הסיפור מציג תבנית סיפורית ידועה, אארנה תומפסון, טיפוס סיפורי מס' 923- אהבה כמלח. הצעירה מבין שלוש בנות המלך אומרת שהיא אוהבת אותו כמלח ועל כן היא מגורשת. בקורפוס הרומני-יהודי באסע"י מצויות שתי מקבילות : הראשונה - סיפור אסע"י מס' 5956 "אהבה כמלח". בסיפור מוצגת חכמת הבת הצעירה המוכיחה את אביה המלך על טעותו דרך סימבוליקת ה"מלח" המייצג את הפשטות החיונית להמשכיות ההנאה שבחיים; והשנייה - סיפור אסע"י שמספרו 7202, המתאר את חכמת הבת הצעירה שעושה שימוש באבן המרגלית הניתנת לה על-ידי אביה לסייע לעניים בניגוד לראוותנות המאפיינת את אחיותיה הבכירות. מעשה המתגלה ברבות הימים ככזה המציל את ממלכת אביה מידי אויביה. גם במחזה "המלך ליר" שזורים יסודות פולקלוריסטיים, דוגמת מבחן האהבה שמתכנן המלך עבור שלש בנותיו: האחיות המרושעות והבת הקטנה הטובה. קורדילה, בתו הקטנה והאהובה של המלך ליר אצלה התכוון לגור אחרי שיפרוש מסרבת להחניף לו ובדבריה גורמת לנישולה מירושתו תוך חלוקה הממלכה בין אחיותיה ובעליהן. בנותיו הגדולות, גונריל ורגאן, מאופיינות כמושחתות וחמדניות מבקשות להביא את אביהן לדרגת פושט-יד ולעומתן קורדילה היא סמל של כבוד, חסרת שמץ של צביעות הכל-כך דומיננטית באחיותיה. לאחר שליר נפגע עמוקות מבנותיו הוא מנהל קרב נגד הטירוף ורק בזכות בתו הקטנה הוא מוצא מרגוע לנפשו הטרופה 59.

בקורפוס הרומני-יהודי שבאסע"י קיימת הנטייה לייחס לדמות האישה תכונות שליליות של רוע או קלות דעת (כפי שיוצג בסעיף הבא ביתר הרחבה). אולם, ניתן להבחין בשלושה סיפורים שונים במהותם המציגים דווקא את חכמת האישה 60: שני סיפורים מעמידים במרכזם את מוטיב הבת הקטנה והחכמה של המלך - סיפור אסע"י שמספרו 5956 "אהבה כמלח": וסיפור אסע"י שמספרו 7202 "מעשה שקרה עם המלך שהפקיד את גורל ממלכתו בידיהן של בנותיו". והסיפור השלישי, מספרו אסע"י 20719 "הפיקדון" כשמו של סיפור העם האומנותי המעובד של י"ל פרץ (הסיפור נקרא ביידיש "שבע השנים הטובות") 61. הסיפור נסמך על התבנית הסיפורית, א"ת, טיפוס סיפורי בינלאומי מס' B938- הבחירה בעמל כשצעירים. אולם שינויה מסתמן דרך הבחירה בהווה בשנים הטובות, תוך דחיית העמל והייסורים לעתיד לבוא. שינוי זה לצד התיאורים בסיפור מציגים את חכמת האישה ואת השפעתה על בעלה המרגיש צורך עז ללכת אליה ולהימלך בה. יש היראו בכך ביטוי נוסף לשתלטנותה, אך כמדומני שניתן גם לראות במהלכי הסיפור ביטוי מסוים לצורך בשיתוף האישה בהכרעות עתידיות.

הסיפורים ברפרטואר הרומני הלא-יהודי והרומני-יהודי עוסקים במרכיבים של החברה ושל התרבות.

הניתוח המשווה בין סיפורים ברפרטואר הרומני הלא-יהודי לבין סיפורים ברפרטואר הרומני-יהודי חושף שלוש תימות מרכזיות נוספות שהמשותף להן הוא דמות האישה הנעה בין צירים של חוסר אונים מוחלט לבין תככנות, בין חכמה לאיוולת גמורה ובין הטוב לרע כדפוס בולט בעיצוב הדמויות ועולמן בסיפורת העממית: הראשונה - קורבן האישה החיה כסגולה ליציבות הבניין שהוא כעין מטונימיה למצבה ולמעמדה הבלתי יציב, הנתון לחסדי הגורל, המשפחה והבעל; השנייה - האישה על חכמתה כתכונה ייחודית, לעומת זאת קלות דעתה כתכונה אופיינית; והשלישית - סטריאוטיפ "הבת הטובה" ו"הבת הרעה" - על השכר והעונש שבמעשיהן.

האישה עומדת במרכז ועל דרך השיח הפטריאכלי-פטרנליסטי מוצגת דמות האישה בחוסר האונים שלה. האישה משלמת בעבור נדר הבעל, הנושא אופי פגני עוד מימות המקרא. הבלדה על "הבנאי מנולי" בשתי הספרויות מציגה אמנם את כאב הבעל על אובדן אשתו, אך אין בתיאורים אלה למזער את העובדה המצערת ואת ההחלטה האומללה להבטיח את חיי האישה הראשונה שתופיע בבוקרו של יום כסגולה לחיזוק הבניין.

התפיסה המסורתית של האישה כקלת דעת שיש להישמר מלשוחח עימה ולספר לה דבר מה, שכן כסילותה עלולה לפגוע בה ובמקורביה. הטיפשות חוזרת ומאפיינת את דמות האישה במרחב העממי-הבינלאומי והעממי-יהודי תוך ההתייחסות מנגד לחכמתה כייחודית, אולי מוזרה במידת-מה על דרך האנלוגיה לסיפורים שעניינם מוטיב חכמת המסכן, הזר והתמהוני.

המערכת הנשית בנויה כקונסטלציה מורכבת של תככים ומזימות, רוויה בקנאה, שנאה ועוינות תוך-משפחתית. בסיפורים היהודים-רומניים בולטת החברותא הנשית הנרקמת בין השכנות כמקור הרוע המנסה לגרור את השכנה המוגדרת כ"טובה" באופייה ובמעשיה אל תוך מחול שדים שטני ומאיים, המעמיד מן הצד השני של המתרס את הגבר כאויב האישה אשר צריכה להישמר על נפשה ולשמור על שלמות ביתה בכל מחיר.

הסיפורים משמשים כמניפסט המצהיר בדבר הצורך המיידי להתבונן במהלכיה ההרסניים של החברה המתרחקת מכבוד האדם וממסדת את תחלואיה. דווקא בדמות המושמצת - קרי, דמות האישה תולים את דבר חינוכו ועיצובו של דור ההמשך. אם כן, כיצד חוברים מצד אחד ביקורת כה חריפה על דמות האישה, למוסכמה חברתית-תרבותית אוניברסלית בדבר יכולתה וכישוריה לחנך ולטפח, מצד שני? המתיחות המינית-מגדרית מוצאת את מקומה באופן מובהק בספרות העממית המסורתית הנתונה לשלטון פטריאכלי תוך התכחשות מסוימת למציאות על מרכזיותה של האישה. ה"קול האחר" - הוא הקול הנשי, שהרי הסיפורת העממית כשופרה של החברה מבקרת את האישה ומעצבת את דמותה על דרך ריבוי התכונות השליליות, אך דווקא המציאות מטפחת את דמותה ומכירה בתרומתה 62. הספרות העממית לרוב משקפת את רוח העם, את מציאות החיים והלך הרוח הקיים, אך יש והיא ממלאת פונקציות נוספות: (א). חושפת ממסריה החבויים של התרבות העומדים בקונטרסט למציאות החיצונית המדומה ; (ב). מגלמת תפיסות מעולמו של המספר הקובע את צביונה. דיסוננס זה שבין ספרות למציאות מהווה מקור לחיותו ולאופיו של הקורפוס המגשר בין הקבלה לדחייה, ובין השמרנות לחדשנות.


הערות
1 ראו: הקדמה של ד' נוי לספרו של מ' גפן, גלגולי מוטיבים בפולקלור ובספרות, הוצאת ראובן מס בע"מ, י-ם תשנ"ב ( ההקדמה מופיעה ללא מספור ) .
2 ראו: ג' חזן-רוקם, רקמת חיים (היצירה העממית בספרות חז"ל), הוצאת עם עובד, ת"א תשנ"ז, עמ' 78- 79.
3 ראו : מפתוח השירה הרומנית הלירית-פולקלוריסטית הערוך ב-23 פרקים כמסייע למחקר משווה.
S. Ispas , "A Type Index of Folk Love Lyric", Acta Ethnographica Hungarica, 38 :1-3, 1993; pp. 323-329.
4 האסכולה הטביעה מושגים יסודיים בתחום הסיפורת העממית: "טיפוס סיפורי" (=Tale Type) המוגדר כסיפור מסורתי בעל קיום עצמאי ו"מוטיב" (=Motif) המוגדר כיסוד העלילתי הקטן ביותר המתקיים במסורת. ראו:
S. Thompson, The Motif Index of Folk Literature, Copehnhagen 1961.
A . Aarne & S. Thompson, The Types of The Folktales, Helsinki 1973.
H. Jason, Types of Oral Tales in Israel, Jerusalem 1975 : Ibid, Motif, Type and Genre (a manual for compilation of indices & a bibliography of indices and indexing ), FFC (273), Helsinki 2000.
עוד על ה"מוטיב", ראו : ת' אלכסנדר, עד עצם היום הזה (על אמנות ההיגוד של המספר העממי), אופיר הוצאה לאור, גבעתיים תשנ"ג, עמ' 110, הערה מס' 20 ; א' רוזן, "דרכו של דן בן-עמוס בחקר הפולקלור", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,י"ט-כ', תשנ"ח, עמ' 14- 15.
5 ראו: ע' יסיף, "הסיפור על 'האיש שלא נשבע מימיו'", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,ח', תשמ"ה, עמ' 9.
6 ראו: שם, סיפור העם העברי, מוסד ביאליק והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, י-ם תשנ"ד, עמ' 7- 10.
7 A. Taylor, "Precursors of the Finnish Method of Folklore Study", Modern Philology ,25, 1928, pp. 481-491.
8 על המגמה הכוללת דיון במכלול ההשוואתי וכן במערכת התרבות, ראו גם: ג' חזן-רוקם, "קווים לחקר השוואתי של הסיפור העממי במדרש האגדה", תרביץ ,נ"ט, תש"ן, עמ' 109-131.
9 ראו: י' ראובני, מיתולוגיה רומנית, הוצאת נמרוד, ת"א תשס"ג, עמ' 15-18.
10 ראו: מ' אליאדה (לעיל : הערה מס' 11), עמ' 7-13.
11 ראו אחרית דבר של מ' אידל בספר: מ' אליאדה, המיתוס של השיבה הנצחית (תרגום: י' ראובני), הוצאת כרמל, י-ם תש"ס, עמ' 138-148.
12 A. Oisteanu, Cosmos vs. Chaos (Myth and Magic in Romanian Traditional Culture), The Romanian Cultural Foundation Publishing House, Bucharest 1999, pp. 11-19.
13 S. Ispas, "Landmarks of Christianity - Related Balkan Folk Traditions", Studies on Science and Culture, Bucharest 2001, pp. 175-233.
14G. Vrabie, Folcloristica Romana ( Evolutie, Curente, Metode ), Editura Pentru Literatura, Bucuresti 1968, pp. V- VII.
15 דברים דומים מופיעים במאמרו של ביאליק "הלכה ואגדה". האגדה מצטיינת לדבריו ב "תוך, נשמה, כוונה לחלוחית של שירה, שלטון הרגש" . ראו: ח"נ ביאליק, "הלכה ואגדה", כתבי ח"נ ביאליק ומבחר תרגומיו, כרך ב', חובבי השירה העברית, ברלין תרפ"ג, עמ' רמ"ד.
16 ראו:
O. Birlea, Antologie de Proza Populara Epica (Anthologie de prose populaire epique), Bucarest 1966, p.46.
17 ראו: פ' אלווארז-פריירה, "סיפור עם כאמצעי חינוכי", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,ח', תשמ"ה, עמ' 58-76.
18 ראו: ש' וינינגר, "Constantin Negreanu, Structura Proverbelor Romanesti ", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,י', תשמ"ח, עמ' 116-124.
19 A. Aarne & S. Thompson, The Types of the Folktales, FFC, Helsinki 1973.
20 קיימת גם מקבילה במיתולוגיה הרומנית (סיפורי עם דאקיים וגטיים) בשם "הנערה החכמה". הסיפור המיתולוגי מספר על בנותיו של איש זקן הנישא בשנית. בתו הגדולה והחרוצה הופכת למשרתת בביתה של המכשפה וכשכר על עמלה היא בוחרת בקופסה קטנה שבתוכה נגלים יהלומים ופנינים. לעומתה הבת החורגת בוחרת בארגז גדול שבו דרקונים ומיני נחשים הטורפים אותה ואת אימה. ראו: י' ראובני (לעיל: הערה מס'11), עמ' 186-189. המעשייה על "גברת הולה" באסופה של האחים גרים. ראו: גרים י' וו' , מעשיות - האוסף השלם (תרגום: ש' לוי), הוצאת ספרית פועלים, ת"א תשנ"ה, עמ' 84 - 86.
21 I. Creanga, "Mother's Girl and Father's Girl", Folk Tales From Roumania (trans. M. Nandris), Roy Publishers, N.Y 1953, pp. 93-101.
הסיפורים מוצגים בספר בתרגומם לאנגלית מרומנית.
22 ראו: ז' פרויד, "מוטיב בחירת התיבה", כתבי זיגמונד פרויד ,ב', הוצאת דביר, ת"א תשכ"ז, עמ' 93- 101. עיינו: ו' שקספיר, הסוחר מוונציה (תרגום: ש' הלקין), הוצאת אברהם יוסף שטיבל בע"מ, ברלין-שרלוטנבורג תרפ"ט, עמ' 73-77. בחדר ביתה של פורציה ישנן שלוש תיבות, כשתמונתה מצויה באחת מן השלוש. הבוחר בתיבה זו זוכה ביורשת העשירה.
23 ארנה ותומפסון, טיפוס סיפורי מס' 750Fברכתו של איש זקן (לעיל : הערה מס' 21) . ראו מקבילות: אסע"י 3331 "אליהו הנביא ונשי הסנדלרים" ; אסע"י 4969 "שכר הכנסת אורחים" ; אסע"י 6304 "אליהו הנביא מביא אוצר בערב ראש השנה".
24G. Hasan-Rokem, Tales of The Neighborhood ( Jewish Narrative Dialogues in Late Antiquity ), University of California Press, Berkeley and Los- Angeles, California 2003, pp. 28- 51.
25 ראו: ארנה ותומפסון (לעיל : הערה מס' 21); וכן, ה' יזון, מפתח הטיפוסים הסיפוריים של סיפורי עם בישראל, האגודה לאתנוגרפיה בישראל, י-ם 1975. ראו מקבילות: תוניס (אסע"י מס' 2840), מצרים (אסע"י מס' 1229, 1313, 3377 ), טורקיה ( אסע"י מס' 4740 ) ועירק (אסע"י מס' 407, 3436).
26 D. Neuman, Motif - Index of Talmudic - Midrachic Literature, University Microfilms International, Michigan and London 1982.
27 ראו: י' תיאודור וח' אלבק, מדרש בראשית רבא, שלם הפצת ספרים, י-ם תשנ"ו, עמ' 179 - 180. וכן, ש"ז שעכטער, אבות דרבי נתן (הוצאה שניה), הוצאת פעלדהיים, ניו-יורק תש"ה, עמ' 6. עוד עיינו: ד' שטיין, מימרה, מגיה, מיתוס: פרקי דרבי אליעזר לאור מחקר הספרות העממית, מאגנס, י-ם תשס"ה, עמ' 81-84. שטיין מציינת כי "הקנאה, התאווה והכבוד הם הגרעין שמפעיל את מחול השדים" ( שם, עמ' 83 ).
28 ראו: א' מייטוס, "שירת-העם הרומנית", אורלוגין ,6, 1952, עמ' 292-296.
29 ראו: שם (לעיל: הערה מס' 30), עמ' 293-294 . הבלדה בתרגומה לעברית מופיעה גם בספרו של י' ראובני ( לעיל : הערה מס' 11), עמ' 214-224. ג' פריזר בספרו "ענף הזהב" מתייחס למנהג הרומני הקיים של מדידת הצל להבטחת קירות הבנייה במקום המנהג העתיק של קבורת אדם חי בכתלים. ראו:
J. A. Frazer , The Golden Bough, Macmillan Publishing, N.Y 1963, pp. 787-812.
30 ד' סדן בספרו "ש"י עולמות" מביא את האגדה על הבנאי וניקור עיניו כדי שלא ייבנה עוד שעון אסטרונומי דוגמת זה המעטר את הכנסייה בדאנציג. אגדה זו מסופרת גם על המהנדס שבנה את מגדל אייפל. ראו: ד' סדן, ש"י עולמות ( י"ב מחקרי פולקלור ), הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, י-ם תש"ן, עמ' 112- 116.
31 ראו גם: סיפור אסע"י שמספרו 4848 "הניגון הקנוי" המספר על תהליך קנייתו של שיר רועים מרועה תוך הפיכתו דרך האויקטיפיפיקאציה לשיר יהודי המושר על-ידי יהודים.
32A. Dundes (ed.), " The Ballad of `The Walled-Up Wife`" ,The Walled-Up Wife , The University of Wisconsin Press, London 1996, pp. 185-194.
33A. Dundes, "The Building of Skadar: The Measure of Meaning of a Ballad of the Balkans", Folklore Matters ( ed. A. Dundes ), Knoxville : University of Tennessee Press 1989, pp. 151-168.
34 M. Eliade, "Master Manole and the Monastery of Arges", The Walled-Up Wife , The University of Wisconsin Press, London 1996, pp. 71-81.
35 Ibid, "Master Manole and the Monastery of Arges", Zalmoxis The Vansishing God , The University of Chicago Press ,Chicago and London, pp. 164-190.
36 A. Oisteanu, "Evreul Imaginar" Versus "Evreul Real" in Folclorul si Folclorul si Mitologia, Romana", Revista de Istorie si Teorie Literara, vol.43,1995, pp. 47-60 ; 171-180.
37 S. C. Stroescu, "La Facetie Dans la Prose Populaire Roumaine", Aspects des Recherches Sur Les Narrations Populaires en Roumanie, Bucarest 1969, pp. 87-94.
38 סיועה האדיב של ד"ר אנקה אורבאינו (Anca Oroveanu) מאוניברסיטת בוקרשט, שברומניה איפשר לי לעיין בחלקים מהספר, הרלוונטים לעבודה הנ"ל. בדברי ההקדמה מצויין כי מלאכת איסוף הטיפוסים היא על-פי שיטת המיון הבינלאומית של ארנה ותומפסון ועריכתם על-פי שש הקטגוריות המיועדות לסייע בידי המתעניינים והחוקרים. אני מתמקדת בתיאור שתי הקטגוריות הראשונות של דמות "Pacala" וטיפשות האישה שידונו בהרחבה בהמשך הפרק, ראו: (לעיל: הערה מס' 39), עמ' VII - XII.
39 ראו: א' דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד (ספר הספרים של ההומור היהודי), הוצאה לאור דביר, ת"א תשנ"א. ההשוואה לספר הבדיחה והחידוד של דרויאנוב על שלושת כרכיו מלמדת על זיקה מסוימת בין הקטגוריות. גם אצל דרויאנוב הכרך הראשון - מציג בדיחות שעניינן במקצועות השונים תוך התייחסות למתח שבין עניים ועשירים, קבצנים וקמצנים; הכרך השני- מביא בדיחות המספרות על קשרים משפחתיים, בין איש לאשתו ובין אבות לבנים; והכרך האחרון- מכיל בדיחות על בטלנים, בדחנים, ליצנים תוך שילובן של בדיחות מפי ילדים.
40 P. Ispirescu, Legende Sau Basmele Romanilor, Editura Minerva, Bucuresti 1989, pp.129-136 ; 220-237.
41 מוטיב "חכמת המסכן" הוא אחד הכלים להישרדות נפשית השייך ל"חלום המשאלות הכמוסות" של החלשים. ראו: ה' רז, הנערה שאהבה סכנות (מעשיות ואגדות על נערות, נשים ואמהות, חכמות ונועזות), הוצאת ידיעות אחרונות- ספרי חמד, ת"א תשס"ב, עמ' 150.
וכן, סיפורי-עם שעניינם ההצלה בזכות חכמת העני המזדמן או השיכור (טיפוס בינלאומי א"ת 1703*" בדיחות על שיכורים). ראו: י' אלפסי, מסמטאות המלאח (עורך: נ' קריספיל), הוצאת "יריד ספרים", י-ם תשס"ב, עמ' 265-266 . עוד ראו : מ' כהן-סראנו, אל קורטיז'ו אנקאנטאדו (החצר הקסומה), נור הפקות, י-ם תשס"ג, עמ' 28- 30. גם את יצירתו של ג.א לסינג "נתן החכם" אפשר לשייך למוטיב זה. היהודי המוצג כמופת ההגינות והיושר נשאל על-ידי הסולטן שאלות דתיות ועליהן משיב הוא בחכמה תוך שימוש במשל הטבעות . ראו: גוטהולד אפרים לסינג, נתן החכם (תרגום : א' בער), דפוס שפיטצער: וויען, תרל"ד. ההתייחסות למשל הטבעות הדומות זו לזו לקוח מדקאמרון לבוקאצ'ו. ראו: ג' בוקאצ'ו, דקאמרון (תרגום : ג' שילוני ), הוצאת כרמל, י-ם תשס"ב, עמ' 54-56 (יום ראשון : סיפור שלישי).
42 על מעמדן של הנשים בחברה היהודית המסורתית הפטריאכלית, ראו: א' פרוש, נשים קוראות (יתרונה של שוליות בחברה היהודית במזרח אירופה המאה התשע-עשרה), הוצאת עם עובד , ת"א תשס"א, עמ' 44- 52.
43 ראו: ה' רז (לעיל : הערה מס' 107), עמ' 57- 59 "מעשה בנערה פותרת חידות" (מעשייה עממית -יהודית ).
44 ראו מקבילות באסע"י : מרוקו ( 5252, 5601, 5801 ); לוב ( 6870 ), אירופה אשכנז ( 5289, 5502, 5719,5715, 6063, 6262 ), פלסטין אשכנז ( 5098 ), טורקיה ( 5342 ), תימן ( 5841 , 6506), עירק ( 5015, 5996, 6475 ), פרס ( 5086, 5876 ) ואפגניסטן ( 5945 ).
45 ראו מקבילה באסע"י : מרוקו ( 6116 ).
46 ראו: מתכונת הסיפורים המדרשים על המטרונא ושאלותיה לחכמים השונים. כך בספר בראשית רבה, וילנא רבה, פרשה כ', ס"ג/ס"ח : פ"ד/פ"ז ; ובנוסח תיאודור אלבק, פרשה ד', י"ז, כ"ה.
47 ראו: ד' פגיס, על סוד חתום, הוצאת ספרים ע"ש מאגנס, י-ם תשמ"ו, עמ' 34-61, ו- 89- 90. עוד ראו: ג' חזן-רוקם (לעיל : הערה מס' 2), עמ' 63- 64.
48 ראו: ארנה ותומפסון, טיפוס סיפורי מס' 1633 "קבלת שותפות על פרה"- חבר מסייע לאח הצעיר לזכות בחלק המשובח של הפרה, בעוד האח הבכור נאלץ רק להאכילה.
49 B. S. Weinreich, Yiddish Folktales ( trans. L. Wolf ), Pantheon Books, N.Y 1988, pp. 207-209.
50 סיפור רומני-יהודי זה עומד בניגוד לסטריאוטיפ הנשי השכיח של יופי ללא חכמה. באסופת הסיפורים של יהודי הקרפטים שברומניה מופיע סיפור על אישה זקנה ומכוערת העונה בחוכמה יתרה (מוטיב בינלאומי J.1250 ). באופן מובהק משתמע מתוך הטקסט כי אם הייתה צעירה ויפה, אזי לא הייתה חכמה כל-כך. ראו:
C. Stephani , Basme evreiesti, Editura Hasefer, Bucuresti 2004, p.202.
עוד ראו: א' רוזן, מעשה שהיה - הסיפורת העממית של יהודי קרפטורוס, המכון לחקר התפוצות, ת"א תשנ"ט, עמ' 232- 234 ( סיפורים שבינו לבינה ).
51 ראו מקבילות באסע"י : מצרים ( 1228, 4696 ), מרוקו ( 6113 ), אירופה אשכנז ( 6097 ), ישראל-ספרד ( 6479 ), תימן ( 5290, 6699 ) ועירק ( 6049 ).
52 ראו: סיפור אסע"י מס' 1928 "בשלוש תשובות בת המלך נרכשת" (א"ת A 516- שפת הסימנים של הנסיכה). עוד ראו : ד' נוי, הנערה היפיפייה ושלושת בני המלך - סיפורי עירק, הוצאת עם-עובד, ת"א 1965, עמ' 34-37 ו-243-244.
53 ראו : מ' גרונוואלד, סיפורי-עם, רומאנסות ואורחות-חיים של יהודי ספרד,מחקרי המרכז לחקר הפולקלור , ו', תשמ"ב, עמ' 35-37. וכן, הערות על הסיפור "הבת הנבונה" בעמ' 92.
על העוינות ליהודים ועל חטיפת בנות יהודיות על-ידי הנוצרים, ראו סיפור מרטריולוגי בשם "Fecioara si haiducul" המציג את גבורתה ותושייתה של הבחורה היהודיה המעדיפה לנקר את עיניה כדי לא להינשא לנוצרי בעל כורחה (טיפוס בינלאומי 706- הנזירה ללא הידיים). ראו: ק' שטפני (לעיל : הערה מס' 113), עמ' 184- 186.
54 ראו: ע' מאיר, "הנוסחאות היהודיות של הטיפוס הסיפורי א"ת 875", ידע-עם ,י"ט, תשל"ט, עמ' 55-61.
55 ראו: ע' יסיף , סיפור העם העברי, עמ' 482-483.
56 H. Bar-Itzhak and A.Shenhar (ed.), Jewish Moroccan Folk Narratives from Israel, Wayne State University Press, Detroit1993, pp. 72-78.
57 ראו: הדהוד לסיפור דוד המלך ובת-שבע, אשת אוריה החיתי (ספר שמואל ב' : פרק י"א ). בתחילה נישאה בת-שבע לאוריה החיתי, עד שדוד ראה אותה רוחצת וחשק בה . באמצעות המשל הנודע "כבשת הרש" (שם: פרק י"ב) הוכיח נתן הנביא את דוד על התנהגותו הבלתי מוסרית. עוד עיינו: ר' פוזנר (עורך כללי), האנציקלופדיה של התנ"ך, כרך א', הוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים 1987, עמ' 142 - 143.
58 ראו: ק' שטפני (לעיל : הערה מס' 50), עמ' 200 - 201.
59 ראו: ו' שקספיר, המלך ליר (תרגום: א' שלונסקי), הוצאת ספרית פועלים, ת"א 1990.
60 סיפורים נוספים המציגים פן בשבח האישה על כוחה העל-טבעי, ראו : סיפור אסע"י 3319 "בת הרב שנלקח ממנה החוש הנבואי על-ידי אביה" ; סיפור אסע"י 3320 "תרומתה של הרבנית"; סיפור אסע"י 17378 "הרבנית משאץ" ו- סיפור אסע"י 7684 "דיבוב הנסיכה".
61ראו: י"ל פרץ, מפי העם, הוצאת דביר לעם, ת"א תשי"ב, עמ' נ"ג-נ"ו. ש' ניגר במונוגרפיה שלו על פרץ כותב על זיקתו להווי החיים העממי בעיירה היהודית המסורתית. עוד מציין ניגר כי בשונה מן הנוסחים שבמדרש ובמקורות עתיקים אחרים, ב"מעשה בוך" הגיבור הראשי הוא העני המשפיע יותר. עיינו: ש' ניגר, חייו ויצירתו של י.ל פרץ, דביר, ת"א תשכ"א, עמ' קס"ז- קס"ט.
62 על התמורה החברתית המהותית הכרוכה בשינוי מעמדה האישי של האישה, ראו: א' כהן, רומניה החדשה מפלסת דרכה - עובדות, היבטים ולקחים, הוצאת ביבלוס בע"מ, ת"א-יפו 1980, עמ' 254- 255. עוד ראו: פ' היימן, האישה היהודיה בסבך הקדמה (תרגום: ט' אילן), מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, י-ם תשמ"ז.