מעמקים - ר' משה ליב מסאסוב והתינוק
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

ר' משה ליב מסאסוב והתינוק

דינה לוין

גיליון מס' 9 - תשס"ז * 2007

פעם אחת בערב יום הקדוש ערב יום הכיפורים בעת שהלכו כל העם הקודש לבית התפילה וגם בבית התפילה של הקדוש ז"ל כבר נקהלו כל החסידים המסתופפים בצלו והם ממתינים על הצדיק הקדוש ז"ל, והוא לא בא . אולם דרכו בקודש היה שלא ימתינו המתפללים עליו, ואם יאחר לבוא היו מתפללים בלא הרב הקדוש, לכן התחילו לומר "כל נדרי" ואחרי כן בא אל בית התפילה . וידרשו החסידים אחרי שורש דבר מה היה. ויוודע להם כי בעת הלכו לבית התפילה שמע קול ילד בוכה וצועק עד למאוד. וירץ למקום הזה וירא כי אין איש, כי אם הילד הלכה לבית התפילה והניחה הילד בוכה. ויחמול הרב הקדוש על הילד וידבר עמו ועשה עמו שחוק, עד כי שינה נפלה על הילד. ואז הלך להתפלל "כל נדרי".

המוטיבים בסיפור
כמה מוטיבים חשובים נמצאים בסיפור והם מובלטים על ידי הלשון הסיפורית.

מוטיב התפילה
השורש 'פלל' מופיע בסיפור שמונה פעמים והוא שמנחה את כל הסיפור. הצירוף 'בית התפילה ' חוזר חמש פעמים והפועל 'מתפללים' נמצא שלוש פעמים. החזרות הרבות מרמזות על חשיבות התפילה בהווי חייו של היהודי כפרט ושל עם- ישראל ככלל. התפילה היא המקשרת בינו לבין בורא עולם, היא הביטוי הנעלה ליחס האהבה שלנו לבורא. דרכה האדם מביע את תודתו לשפע האלוקי ודרכה הוא מבקש ומתחנן למילוי הצרכים הגשמיים והרוחניים בעולם הזה של הפרט ושל הכלל. בסיפור מוטיב התפילה מועצם שכן המדובר בתפילת 'כל נדרי' שנאמרת בליל יום הכיפורים, היום המקודש ביותר עבור עם ישראל שבו הציבור כולו מתאחד ויכול , לפי החסידות, להתרומם לדרגות רוחניות גבוהות כבר בליל התקדש החג. בכל הדורות גם הנשים התאמצו מאוד לבוא ולהשתתף בתפילה זו.

בסיפור החסידי מוגדר זמן זה כ'זמן טעון' כלומר, זמן ריאליסטי שעוצר בתוכו משמעויות וכוחות רוחניים גדולים.

הסיפור אינו מציין את מחשבותיה של האם או את התלבטויותיה לפני שעזבה את בנה אך הקורא עשוי להניח שהיא בוודאי התלבטה קשות האם להשאיר את בנה לבדו. כנראה הוא נרדם, ולכן היא הרשתה לעצמה להשאירו כך. הרצון להיות עם כלל ישראל בתפילה כל כך משמעותית הוא שהכריע את החלטתה.

מוטיב התפילה הוא אחד הביטויים לאקסטאטיות.1 האקסטאטיות היא הלוז בסיפור החסידי ואחד ממאפייניו העיקריים שלו. בכל סיפור חסידי יש לבדוק את ההגבהה הרוחנית שנוצרת בו. היא עשויה להתפרץ במצבים שונים כמו: בלימוד תורה, בתפילה, בבכי, בעוצמות נפשיות של רגשות צער וחרטה.

מוטיב הבכי
הילד בסיפור מאופיין בבכייתו הרבה. הוא צועק עד מאוד . אין אנו יודעים את גילו, אך העובדה שלא נלקח עם אמו לבית הכנסת מעידה על גילו הצעיר מכדי לקחתו לבית הכנסת. הבכי ביהדות הוא מקור ביטוי של הרבדים העמוקים בנפש האדם. הבכי של התינוק בסיפור הוא ביטוי לרגשות אמיתיים של תינוק שחש חרדה ופחד מנטישתו על ידי האם המגוננת והאהובה.

מוטיב השינה
לשינה משמעויות שונות בחיי האדם. פעמים היא מבטאת עצלות או מפלט מעשייה חשובה. בסיפור השינה שנפלה על התינוק היא ביטוי לשלווה, לנחת רוח ולרוגע שהרעיף עליו הרבי. כך נוצרת אנלוגיה בין הרבי לבין האם. הרבי פועל כפי שהאם נוהגת להרגיע את תינוקה.

מוטיב השחוק
הרבי עשה עם הילד שחוק. לשחוק בסיפור תפקיד חשוב של הסחת הדעת. הילד נרגע מהמתח, מהחרדה ומהפחד ונהנה ממעשי השחוק של הרבי. השחוק אם כן משחרר אנרגיות שליליות ומשרה שלווה ורוגע. הרבי בחכמתו ובכושרו לאלתר פתרונות השתמש בדרך פסיכולוגית ליצירת קשר של אמון בינו ובין הילד וכך הרגיעו עד שמסוגל היה להירדם2.

מוטיב האדם הפשוט3
החסידות נושאת עמה בשורה חברתית חשובה. היא העלתה את דמות האיש הפשוט שלא הצטיין בלמדנות אלא עסק בקשיי פרנסה יום יומית למעמד שווה ערך לצדיק יסוד עולם. מבחן האישיות הומר לבדיקת האישיות האמיתית של האדם, היינו חשוב מה חש היהודי בלבו, איזו אמת פנימית מפעמת בו ומניעה את מעשיו. כך יצא שהסיפור החסידי מעמיד במרכז העלילה את האדם הפשוט והוא שמניע את הגיבורים הראשיים להתנהגות מוסרית. בסיפור זה הילד הקטן, חסר האונים עונה על קריטריון זה ומקבל העצמה בתיאור בכיו "בוכה וצועק עד למאוד", ובכך הוא מניע את הרבי לפעול. הרבי נענה לבכי שביטא תחושות אמיתיות של הילד. ההתייחסות האנושית לפרט באשר הוא פרט מקבלת חשיבות גדולה עד שהחובה כלפי הכלל נדחית.

מוטיב שורש הדבר
החסידים דרשו אחר שורש הדבר שקרה לרבם אשר לא הגיע לתפילת כל נדרי בזמן המיועד. למילה 'שורש' ישנה משמעות אדיאית בתורת העיון החסידית. היא מבטאת מגמה רוחנית בעבודת ה'. האדם נתבע להגיע על ידי קיום מצוות לשורש כלומר, למקור הרוחני שהוא החיבור בינו לבורא עולם4. הסבר פשטני של המילה מפרש את כוונת החסידים להבין את הסיבה לעיכוב אולם ברובד עמוק יותר הם מבינים שרבם היה במצב אחר, הוא הגיע לשורש רוחני ועל כן התעכב. החסידים היו שרויים בזמן ריאליסטי של ליל יום הכיפורים אולם רבם נמצא בעולמות עליונים בעולם מטאפיזי שנוצר מגמילות חסדים שעשה. הוא נדבק לשורש, היינו לבורא עולם.

תשתיות מקראיות
על הסיפור החסידי אומר פרופ' אלשטיין :"הסיפור החסידי הינו פאזה נוספת בספרות העברית השעונה על העתקות צורות קדומות".5 לשון הסיפור החסידי רוויה בלשון מקראית והדבר יוצר פעמים רבות אנלוגיה לדמויות מרכזיות מהמקרא.6 החסיד ששמע את הסיפור הפנים את אותן עמדות רוחניות שעלו מלשון המקרא והוא הבין את האנלוגיות שהשתמעו מקישור לשוני זה. בסיפור הנדון נאמר :"ילד אחד בוכה" כדוגמת משה בתיבה שם נאמר:"ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה" 7 הילד שבכה מזכיר את משה רבינו. בהמשך ר' משה מסאסוב רואה שאין איש עם הילד הבוכה כפי שנאמר בסיפור: "וירא כי אין איש" כפי שקרה אצל משה רבינו בבגרותו כשהוא יוצא אל אחיו ורואה שהמצרי פוגע ביהודי: "וירא כי אין איש"8. ובהמשך נאמר עליו:"ויחמול הרב הקדוש" כפי שנאמר על בת פרעה: "ותחמול עליו" 9 תשתית מקראית זו היא לא רק אמצעי לשוני אלא היא יוצרת אנלוגיה משלימה משולשת בין הנער הבוכה בסיפור לבין משה רבינו התינוק,בין ר' משה מסאסוב לבת פרעה ששניהם נחשפו לסכנות ובין משה רבינו בבגרותו לבין ר' משה מסאסוב. היא סיכנה את חייה שכן הפרה את צו הפרעה אביה.גם אצל ר' משה קיימת סכנה רוחנית וחשש לירידה בדרגתו הרוחנית. שניהם נחשפים לבכיו של הילד ושניהם עמדו בהכרעה מוסרית של הצלה והרגעה. אנלוגיה נוספת בין ר' משה מסאסוב שדומה למשה רבינו לא רק בשמו אלא גם בהתנהגותו אשר מימש את ערכי האהבה והדאגה לכל אחד בעם ישראל כפי שראינו אצל משה רבינו טרם היבחרו למנהיג וביתר שאת בארבעים שנות מנהיגותו את עם ישראל.לשון הסיפור מתקשרת גם ללשון המשנה האומרת: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"10 כלומר, ר' משה מסאסוב נוהג בסיפור זה לפי עיקרון יהודי - חסידי האומר 11 שעל האדם מוטלת אחריות לפעול על פי קריטריונים מוסריים. אף אם הדבר קשה לו עליו להשתדל בלי התחמקות. בלשון ימינו הכוונה היא לביטוי "להיות ראש גדול".

תשתיות סמליות
הסיפור החסידי ניזון מרבדים קדומים של התרבות היהודית. ראינו לעיל את הרובד המקראי . רובד נוסף בסיפור החסידי יונק מהמחשבה המיסטית היהודית היינו מספרות הקבלה ובא לידי ביטוי במושגים, בביטוים בדימויים ובמטאפורות המועצמות לסמלים.12 וכך מועתקת המערכת האלוקית לחוייה מיסטית המועתקת לתחביר סיפורי.13

ניתן לראות ברובד הריאליסטי שבסיפור משמעויות קבליות עמוקות.

היעלמותה של האם מסמלת את הסתר הפנים של בורא עולם מעמו. הסתר זה גורם לתחושה של חוסר אונים וחרדה קיומית ועל כן עם ישראל כמו התינוק נמצא במצב של בכי וצעקה. כדי להגיע לתחושה של רוגע נפשי יש צורך בעשייה ובפעילות מתמדת של קיום מצוות שבין אדם לחברו. ר' משה מסאסוב הוא סמל חינוכי לא רק לחסידיו בבית הכנסת בליל יוהכ"פ אלא משמש כסמל למנהיג בדומה למשה רבינו. הוא מממש את דברי הנביא ישעיהו האומר:" ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" 14 כדי לגלות את השכינה יש להתנהג על פי אמות מידה של צדקה וחסד ורק על בסיס קיום הכרעה מוסרית זו של עזרה לחלש חסר האונים ניתן להתחיל את תפילת "כל נדרי".

הכרעה מוסרית זו של ר' משה מסאסוב חושפת עיקרון חשוב בתפיסת החסידות, והוא שהקב"ה כבודו מלא עולם ו"לית אתר פנוי מניה"15כלומר, הקב"ה נמצא בכל מקום בעולם ותפקיד האדם לגלות זאת ולהעלות את ניצוצות הקודש שמצויות אף בחדרו של הילד הבוכה. על כן ההכרעה המוסרית להתעכב אצל הילד הבוכה ולהרגיעו היא בבחינת עבודת ה' שאינה פחותה מאשר להתפלל עם הציבור "כל נדרי".

הערות לשוניות ומבניות
א. התחביר בסיפור ספוג בתחביר מקראי של שימוש בוו' ההיפוך מעתיד לעבר למשל: "ויודע להם", וירא" , ויחמול", וכן בולט השימוש בהווה מתמשך כמו: "בעת הולכו".

ב.בסיפור משפטים מחוברים בקשר של סיבה וזמן וניגוד כמו: לכן, ואחרי כן, ואז הלך ואולם. רוב המשפטים בחלקו הראשון של הסיפור הקשור לקהל הם מחוברים. וחלקו השני המתאר את מעשי הרבי מתואר ברובו במשפטים מורכבים עם מילות שעבוד כמו: "כי בעת הולכו", "כי אין איש", "עד כי שינה". השימוש במילת השעבוד "כי" ארבע פעמים חושף את המניעים להתנהגות הדמויות בסיפור. הרבי נמצא בסיטואציה מורכבת ובדילמה. אחריות כלפי קהילתו מחייבת אותו להגיע בזמן לתפילת "כל נדרי" אולם המציאות מחייבת אותו להכריע לטובת הילד הבוכה.

ריבוי הפעלים בתיאור ר' משה מסאסוב כמו: "בא", "וירא", "שמע", "וירץ", "ויחמול", "וידבר", "ועשה" מעצימים את אישיותו הדינמית היודעת מה עליו לעשות בנחישות ובמסירות.

ג. ביטויי העצמה מיוחסים לדמותו של ר' משה מסאסוב כפי שראינו בתיאור ישיר של דמותו ולתיאור בכיו של הילד מעידים על עוצמת הפחד והחרדה של הילד מחד ומאשרים את הנחיצות המיידית של התערבות הרבי להרגעת הילד.

ד. בסיפור מופיעה חזרה על מילים. למשל השורש "בוא" חוזר שלוש פעמים ותמיד בהקשר לצדיק: "והוא לא בא", "ואם יאחר לבוא", "ואחרי כן בא" . וכן חוזר השורש "הלך" פעמיים וגם הוא בהקשר לצדיק ר' משה: "בעת הולכו", "ואז הלך" . נשאלת השאלה האם יש לחזרות אלו משמעות מעבר לטכניקה לשונית ספרותית?

יתכן שתשובה לשאלות אלו עשויה לחשוף את העקרונות של תורת החסידות כפי שהן משתקפות בסיפור החסידי. החסידות בהשפעת הקבלה רואה בכל דרך ובכל מקום אליו האדם בא את גילוי הבורא בעולם בבחינת "כבודו מלא עולם" ועל האדם לחשוף את ניצוצות הקודש שהתפזרו בעולם והם מכוסים להעלותם ולקדשם. כיצד זה ייעשה? ר' משה ליב מסאסוב מדגים וממחיש זאת בפנינו.

מרחב
כמה מרחבים בולטים בסיפור. הראשון הוא בית התפילה המשמש כמקום קדוש בו ניתן להגיע להתעלות על ידי כוונה ושמחה בזמן התפילה. בית התפילה מקבל העצמה מיוחדת דווקא בהיותו בגלות כבית מקדש מעט שעשוי לאחד את העם בארצות פזורותיו.

הדרך לתפילה בה עובר ר' משה מסאסוב היא מרחב נוסף המבטא את הניסיונות שעומדים בפני האדם הנמצא במקום פרוץ ללא חומות הגנה. שם הוא נדרש לגייס כוחות נפש גדולים כדי להגיע להכרעות מוסריות כפי שהיהדות דורשת מהאדם.

ההכרעה הראשונה שבה נתקל ר' משה תחילתה קשורה לחוש השמיעה, והוא מיד יודע לאבחן שזהו קולו של ילד. הוא מתרגם חוש זה לפעולה מעשית והוא רץ למקום. הוא מגיע למרחב השלישי לבית הילד, ואז פועל אצלו חוש הראייה. הוא רואה שאין איש עם הילד והוא מכריע למענו ומפעיל את כישוריו בתחום הדיבור, השכנוע וחוש ההומור. רק כשהוא בטוח שהילד נרדם הוא עוזבו וחוזר למרחב הראשון שבסיפור, לבית התפילה.

הצדיק שיוצא למרחבים פתוחים בהם עלולה להיות סכנה של ירידה וסטייה מדרגתו הרוחנית בעזרת כוחות הנפש הנעלים שבו מחליט נכונה וחוזר לדרגתו הראשונית לבית התפילה.

הזמן
מילות הזמן בסיפור הן: "פעם אחת"," בעת שהלכו" "ואחרי כן" "בעת הולכו", "ואז הלך". שני ציוני הזמן הראשונים קשורים בתיאור הזמן הריאליסטי של ליל יום הכיפורים והקהל שהולך לבית התפילה. שאר ציוני הזמן קשורים לדמותו של הצדיק והם משחזרים בהרחבה את מעשיו וחוזרים פעמיים על עובדת חזרתו לבית התפילה. ציון כפול של משך הזמן המשוחזר16 מעצים את דמותו של הצדיק שהעיכוב היה רק זמני ולא עיכוב רוחני.

מעגליות
ניתן לראות במבנה הסיפור סיום מעגלי. הסיפור החל בתיאור תפילת "כל נדרי" והוא מסתיים בהליכתו של הרבי להתפלל "כל נדרי".

סיכום
ראינו שהסיפור החסידי משקף שאיפה להתעלות- כפי שהובהר מתבטא בזמן הטעון בעוצמות רוחניות, בתפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים. אולם כדי להשיג רמה רוחנית כזו על האדם היהודי להכריע הכרעות מוסריות שונות במהלך חייו היום יומיים. הצדיק בסיפור החסידי חש אחריות כלפי הצרכים הרוחניים של קהילתו במיוחד בזמן כה טעון כמו תפילת "כל נדרי" בערב יום הכיפורים, ויודע שכל עיכוב עלול לפגוע בהם. הם אמנם שומעים לו ומתחילים להתפלל בלעדיו, אולם הפעם בליל יום הכיפורים בוודאי ציפו להתפלל עם הצדיק ולהידבק בעוצמותיו הרוחניות. אך ההליכה בדרך מעמידה בפני האדם נסיונות שונים ומאלצת אותו להכרעות שונות. ר' משה מסאסוב שומע קול בוכה והוא אינו מסוגל להתעלם מבכיו של התינוק. הוא אינו חושב שצרכיו המיידיים של תינוק בוכה הם דבר שולי. אצל הרבי טיפול בילד באותו הרגע הוא צו אלוקי שאסור להתעלם ממנו וקיומו מאפשר לו לעלות לדרגה של התעלות ומכאן החזרה לבית התפילה היא טבעית היינו, הוא חוזר לאווירת הקדושה העילאית של תפילת "כל נדרי".

הסיפור החסידי מבטא את הנחות היסוד של האדיאה החסידית כפי שנאמר לעיל:

מתן חשיבות לאדם הפשוט שאינו למדן אך מעשיו כנים ואמיתיים, לתינוק שאינו יודע לדבר אך בכיו וצעקותיו הם אמיתיים ומשוועים לעזרה. הצדיק חש מצוקות אלו והוא נחלץ לסייע לבני עמו בכל תחום: "בניי, חיי ומזוני".

הצדיק חי בעולמות רוחניים ושואף להשיג את הדבקות בבורא, אולם יכולת רוחנית זו מבוססת על הכרעות מוסריות, כפי שראינו בסיפור.

הסיפור כמודל חינוכי17
הסיפור החסידי מעבר להיותו טקסט ספרותי הוא משמש מודל חינוכי בדמות הצדיק ר' משה מסאסוב. ערכים כמו אהבת הזולת, רגישות ואכפתיות כלפיו תוך גילוי ענווה כפי שנחשפים בסיפור עשויים להשפיע על תלמידים ומבוגרים כאחד. גם התנהגות הקהל מעידה על דרך ארץ והכרה בגדולת הצדיק, ערך שחשוב להפנימו בתקופתנו.

הסיפור מעלה על נס את תפילת "כל נדרי" כביטוי לאחדות בין המתפללים שמביאה להתעלות רוחנית. בימים של התרחקות ממורשת ישראל חשוב להדגיש את ייחודה של תפילה זו גם לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות במשך כל השנה, זו הזדמנות נעלה להעצמת הערבות ההדדית בעם ישראל.

הערות דידקטיות
לדיון: דמות האם:
מה התלמידים היו עושים במקומה?
האם צדקה? (גם הצדיק השאיר את הילד ישן)
הערגה לתפילה ולתפילה בציבור
מעמד האישה בימינו
הצדיק :
האם צדק במעשיו?
חיבור: הכרעות מוסריות והשפעותיהן על האדם ועל סביבתו.
להרחבה: תיאורים ספרותיים של יום הכיפורים18
בכיתות נמוכות של בית-הספר היסודי ניתן להמחיז את הסיפור ואף לצייר את מהלכי הסיפור.
הסיפור עשוי לשמש ככלי להבעה יצירתית של התלמידים למשל כתיבת חיבור: נשארתי לבד בבית או מעשה טוב שעשיתי, חוויותי מתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת.
בכיתות גבוהות ניתן לכתוב מאמר בנושא: הכרעות מוסריות והשפעתן על האדם ועל סביבתו.


ר' משה יהודה ליב מסאסוב בן ר' יעקב מברוד שייך לדור הרביעי בחסידות. נולד בשנת תק"ה (1745), ונפטר בד' בשבט תקס"ז (1797). היה תלמידו המובהק של ר' שמעלקא מניקלשבורג וקיבל גם מר' אלימלך מליז'נסק. מתעמלניה הראשונים של החסידות ורבים וטובים הביא בכנפיה. מפורסם בעיקר במידת "אהבת ישראל" שלו ובאהבתו לכל בריה בעולמו של הקב"ה. ישב באפטא ובסאסוב.
תורתו נמצאת בספרים: חידושי הרמ"ל, תורת רמ"ל, ליקוטי רמ"ל. ראה: יצחק אלפסי, מדור לדור,א, עמ' 200, וכן מרטין בובר, אור הגנוז, עמ' 42 – 43.

הערות
1 אלשטיין במחקריו טוען שהאקסטאטיות היא המאפיין העיקרי והמשמעותי ביותר של הסיפור החסידי ואותה יש לחפש בכל ניתוח ספרותי.על כך ראה: אלשטין, האקסטאזה והסיפור החסידי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת- גן, תשנ"ח.
2 מחקרים מודרניים מדברים על ההשפעה החיובית של הצחוק על בריאות האדם. במחלקות שונות בבתי חולים ישנם ליצנים שמופיעים בפני החולים כשמטרתם היא לעורר בהם צחוק, לשחרר אנרגיות שליליות ובכך לתרום להחלמתם.
3 אלשטיין, מעשה חושב, שם, עמ' 18.
4 נועם אלימלך, מהדורת גדליה נגאל, ב, עמ' תרצו - תרצז.
5 יואב אלשטין, מעשה חושב, עמ' 28.
6 אלשטיין, מעשה חושב, עמ' 129 - 142.
7 שמות, ב ו.
8 שמות, ב יב.
9 שמות, ב ו.
10 אבות, ב, ו.
11 אלשטיין, מעשה חושב, עמ' 28:" כל סיפור מסיפורי החסידות צריך לשקף בסטרוקטורה מלאה או מקוטעת את האתוס החסידי".
12 אלשטיין, שם, עמ' 44.
13 אלשטיין,שם, עמ' 43 .
14 ישעיהו, א כז.
15 תיקוני זוהר,תיקון נו.
16 על נושא הזמן בניתוח ספרותי ראה: רמון קינן, הפואטיקה של הסיפורת בימינו, תל-אביב 1984. עמ' 49.
17 על השלכות חינוכיות בהוראת הסיפור החסידי ראה בהרחבה: לוין דינה, סיפורי ר' אלימלך התשתית המוסרית כבסיס להשגה מטאפיזית, אתר אינטרנט דעת, אייר תשס"ד.
18 ראה: עגנון, ימים נוראים, מבוא.