מעמקים - עיון בשיר "התפרשות", מאת: חמוטל בר יוסף
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

עיון בשיר "התפרשות", מאת: חמוטל בר יוסף

רחל וירצבורג

גיליון מס' 9 - תשס"ז * 2007

על המשוררת
נושא השיר ומשמעותו
תוכן השיר
אמצעים ספרותיים
לשון
מצלול
מבנה

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹשֶׁטֶת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
כָּל הַשֵׂעָר, שֶׁהָיָה מְתֻלְתָּל וָרַך, מִתְיַשֵׁר וּמִתְעַבֶּה
וְרֵיחַ הַיַּנְקוּת שֶׁהָיִיתִי שׁוֹאֶפֶת מִמֶנוּ לְשָׁכְרָה
מְעֹרָב בִּשְאֵרִית דָּמַי, הוֹלֵך וּמִתְאַדֶּה.

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
הֵם גָחִים מֵחֵיקִי, גְבָהִים וּמִתְרַחֲקִים,
וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי
כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.

כְּשֶׁאֲנִי שוֹלַחַת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לֶאֱחוֹז בָּהֶם, לִתְמוֹךְ אוֹתָם בּי,
הֵם נַעֲשִׂים נְפוּחִים, מַעֲלִים קְרוּם,
וּלְפֶתַע נוֹגְעוֹת אֶצְבְּעוֹתַי בְּזִיפִים.

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹתַחַת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
הֵם נִפְזָרִים מִתּוֹכִי לְאַרְבָּעָה עֲבָרִים
הֵם מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם שׁוּעָלִים וּפַרְפָּרִים
הֵם מְסוֹבְבִים אֶת הָעוֹלָם בְּרֵיחוֹת לֹא מֻכָּרִים.



על המשוררת
חמוטל בר- יוסף נולדה בשנת 1940 בקיבוץ תל-יוסף,להורים יוצאי רוסיה.
סופרת, משוררת, מתרגמת, חוקרת ספרות ופרופסור לספרות באוניברסיטת באר שבע (עד 2003). פרסמה תשעה קובצי שירים, ספר ילדים וסיפורים. תרגמה שירה ופרוזה מרוסית, צרפתית ואנגלית. זכתה בפרסים על ספרי שירה: פרס אקו"ם (1987), פרס קרן תל-אביב (1987), פרס קרן ירושלים לשירה (1990), פרס ויצ"ו לאישה היוצרת (1999), פרס הנשיא (2002), פרס ברנר (2005).

נושא השיר ומשמעותו
השיר "התפרשות" של חמוטל בר-יוסף מתאר מנקודת המבט של האם, הדוברת בשיר, את תהליך ההתבגרות של ילדיה הגורר בעקבותיו את התרחקותם הפיזית והמנטאלית ממנה. רצונה של האם לעכב את התהליך הזה, לשמור את ילדיה תחת חסותה, חושף את תחושותיה כלפי המתרחש. מצד אחד, אפשר לחוש בדאגה כלפי ילדיה המתרחקים ממנה. אומנם המילים דאגה או חשש אינן מופיעות בצורה מפורשת אך ניתן לחוש בהם. כאשר מציינת הדוברת שילדיה מתפזרים "לארבעה עברים" אפשר לשמוע בין השיטין את דאגתה: מה מצפה להם באותם אַרְבָּעָה עֲבָרִים שהם מתפזרים אליהם ממנה; באומרה שהם מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם שׁוּעָלִים וּפַרְפָּרִים היא מביעה תקווה וחש לסוג האנשים שהם עומדים לפגוש בחייהם.

מצד שני, אף כאן בצורה מרומזת, ניתן לראות את תסכולה של האם – ההתבגרות של ילדיה והתרחקותם מבטל את הצורך שלהם בה והם כבר לא צריכים שהיא תתמוך אותם בה. כלומר, הכאב של האם שתפקידה כביכול נגמר ואין בה צורך- נחשף בשיר.


תוכן השיר
ארבעת בתי השיר בנויים על פי עיקרון תחבירי זהה, המתאר שתי פעולות של שני נושאים שונים בעת ובעונה אחת. השורה הראשונה של כל בית (פרט לבית השלישי, בו מוקדשות לדוברת שתי שורות ראשונות) מתארת את פעולותיה של הדוברת- האם; השורות הנותרות של הבית מתארות את הפעולות שעושים ילדיה או שנעשות להם. הילדים המצוינים בשיר הן בגוף שני ראשיכם והן בגוף שלישי- הם.

אני / האם - הם / הילדים

בית א

פּוֹשֶׁטֶת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
1. כָּל הַשֵׂעָר, שֶׁהָיָה מְתֻלְתָּל וָרַך, מִתְיַשֵׁר וּמִתְעַבֶּה
2. וְרֵיחַ הַיַּנְקוּת ... הוֹלֵך וּמִתְאַדֶּה.

בית ב
פּוֹרֶשֶׂת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
1. גָחִים מֵחֵיקִי,
2. גְבָהִים וּמִתְרַחֲקִים
3. וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי
כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.

בית ג

שוֹלַחַת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
מְנַסָּה לֶאֱחוֹז בָּהֶם, לִתְמוֹךְ אוֹתָם בּי,
1. נַעֲשִׂים נְפוּחִים
2. מַעֲלִים קְרוּם,
3. בזִיפִים.

בית ד

פּוֹתַחַת אֶת יָדַי לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם
1. נִפְזָרִים מִתּוֹכִי לְאַרְבָּעָה עֲבָרִים
2. מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם שׁוּעָלִים וּפַרְפָּרִים
3. מְסוֹבְבִים אֶת הָעוֹלָם בְּרֵיחוֹת לֹא מֻכָּרִים.


אפיון פעולות הדוברת: התקרבות
אפיון פעולות הילדים: התרחקות דרך שינויים ודרך בניית מנגנוני ניכור

אמצעים ספרותיים
לשון
1. הקונוטאציות ופירושי המילים
הפעולות של האם:
*הפועל ללטף -
בארבעת משפטי הפתיחה מופיעה המטרה של היד: לְלַטֵף אֶת רָאשֵׁיכֶם. לפועל ללטף יש קונוטאציה של רוך, חיבה, קשר וגם עליונות ופטרוניות: זה שמלטף מרגיש בעל יכולות גבוהות, בעל סמכות ובעל כוח
*המילה ראשיכם מצביעה על קרבה- ראש + שלכם: גוף נוכח.
*הפעולה הנעשית ביד משתנה מבית לבית: הפועל המופיע מצביע על המרחק שחל בין האם הדוברת לבין ילדיה: (המשמעויות של הפעלים על פי מילון אבן שושן).

בית א: פושטת –הביטוי לפשוט את היד = להושיט. הושטת יד מלמדת על המרחק הפיסי הקצר שיש בין שני האנשים.

בית ב: פורשת – לפועל פורשת יש שתי משמעויות: 1. לפרוס, למתוח- מעין פריסת רשת או יצירת תנועה סוגרת עם הידיים: הדוברת מנסה לתפוס את הילדים, למנוע מהם להתרחק.
2. להושיט, לשלוח- לביטוי לפרוש ידיים יש קונוטאציה של מרחק רב יותר בין המוען לנמען.

בית ג: שולחת- הפועל לשלוח חל על מרחק רב יותר, כי משמעותו לשגר, להעביר.
בבית הזה הפעולה של האם מתוארת בשתי שורות: השורה השנייה: כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לֶאֱחוֹז בָּהֶם, לִתְמוֹךְ אוֹתָם בּי -הניסיון להפוך אותם לנזקקים שעדין צריכים את התמיכה שלי. ועל ידי כך- לאשר את קיומי, כל עוד זקוקים לי- יש משמעות לקיום שלי.

בית ד: פותחת –
1. הפועל לפתוח חל על הסרת מעצור כלשהו, כגון: פתיחת דלת. כלומר, הדוברת רומזת שיש צורך בלהתגבר על מחסום כלשהו הניצב בינה לבין ילדיה.
2. הפועל פותחת את ידי יכול גם לרמוז על רצון להקיף ולכול דבר מה בין הידיים, כלומר, הדוברת רוצה לחפון את ילדיה בחיקה, לא לאפשר להם להתרחק.

הפעולות של הם/ הילדים: הכורח של האם להתגבר כל פעם על מרחק רב יותר מוסבר על ידי הפעולות של הילדים: תהליך ההתרחקות שלהם נובע מן ההתבגרות שסימניה מופיעים בשיר במישור הפיסי ובמישור המנטאלי:
כָּל הַשֵׂעָר, שֶׁהָיָה מְתֻלְתָּל וָרַך, מִתְיַשֵׁר וּמִתְעַבֶּה – שינוי פיזי- השיער הרך של הילדות הופך לשיער קשה של מבוגרים
וְרֵיחַ הַיַּנְקוּת ... הוֹלֵך וּמִתְאַדֶּה שינוי פיזי- הריח המתוק של התינוקות, ריח של חלב, סבון תינוקות, נעלם
גָחִים מֵחֵיקִי – הביטוי יכול לציין הן שינוי פיסי והן שינוי מנטאלי: שינוי פיזי מתאר שלב בגדילה של הילדים הלומדים ללכת בכוחות עצמם ואינם צריכים את החיק של האם. שינוי מנטאלי מתאר שלב בהתבגרותם: הילדים אינם זקוקים להגנה וחסות של האם
גְבָהִים – שינוי פיזי: נעשים גבוהים
וּמִתְרַחֲקִים - שינוי מנטאלי: הילדים מתרחקים מן הסמכות וההגנה של האם
וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.–
ההתרחקות מתוארת באמצעות דימוי: תאנים הנמצאות בתהליך של הבשלה הן אמנם קשורות עדין לענף אבל כבר עומדות לנשור על הקרקע. הוא הדין לגבי מצבם של הילדים המצויים בתהליך של התבגרות: עדין קשורים לאימם אך כבר עומדים להיתלש ולהתרחק. השימוש בתאנים בבניית הדימוי מוסיף לתיאור התהליך הזה מימד של השלמה: כשם שתהליך של הבשלת התאנים ונשירתם מן העץ הוא תהליך טבעי, גם ההתבגרות של הילדים היא תהליך טבעי ויש להשלים עימו.
הֵם נַעֲשִׂים נְפוּחִים, מַעֲלִים קְרוּם, – שינוי מנטאלי: המילה נְפוּחִים מזכירה את הביטוי נפוח מחשיבות עצמית. אם כן, היא יכולה להצביע על אחד האפיונים של גיל ההתבגרות, כאשר המתבגר מעמיד את עצמו במרכז העולם וכל הבעיות מתגמדות מול בעיותיו האישיות. את הביטוי מַעֲלִים קְרוּם אפשר להבין כהמשך של אפיוני גיל ההתבגרות, כאשר המתבגר יוצר חיץ בינו לבין העולם הסובב מתוך תחושה שאיש אינו מבין אותו.

נוֹגְעוֹת אֶצְבְּעוֹתַי בְּזִיפִים - שינוי פיזי, המחזיר את הקורא לבית ראשון, שבו תואר השינוי החל בשיער.
נִפְזָרִים מִתּוֹכִי לְאַרְבָּעָה עֲבָרִים -
שינוי מנטאלי ופיזי: ההתפזרות וההתרחקות היא פיזית וגם מנטאלית: הם מוצאים לעצמם עיסוקים ותחומי התעניינות שונים.
מוֹשְׁכִים אֲלֵיהֶם שׁוּעָלִים וּפַרְפָּרִים–
פרפרים ושעלים מציינים טיפוסים שונים של אנשים, הנקרים על דרכם של הילדים ויכולים לעצב את אישיותם ולהשפיע על תפיסת עולמם.

פרפרים- קלילות, צבעוניות, חוסר התמדה וחוסר נאמנות. אם יניחו הילדים לסוג הזה של אנשים לעצב את אישיותם, ברורה דאגתה של האם.
שועלים – השועל , במקורות ספרותיים, מייצג שני טיפוסים שונים: מצד אחד, ברוב אגדות עם ואגדות ילדים השועל הוא סמל לערמה, לתחמנות ורדיפת בצע, כמו בסיפורו של פינוקיו.
מצד שני, בספר הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אקזופרי, דווקא השועל מלמד את הנסיך הקטן את משמעותם הרגשית של קשרים בין יצורים ואת ההיזקקות ההדדית של הנמצאים בקשר:
"מה זה לאלף"?
"זה משהו שהוזנח יותר מדי" אמר השועל, "לאלף זה לקשור קשר..."
"לקשור קשר?"
"כמובן," אמר השועל, "בשבילי אתה עדין רק ילד קטן, ילד כמו מאה אלף ילדים אחרים ואין לי צורך בך. וגם לך אין צורך בי . בשבילך אני רק שועל, שועל כמו מאה אלף שועלים אחרים. אבל אם תאלף אותי, נהיה זקוקים זה לזה. אתה תהיה בשבילי אחד ויחיד בעולם ואני אהיה בשבילך אחד ויחיד בעולם..." (מתוך הנסיך הקטן).
אפשר לטעון, כי תקוותה של האם , שילדיה יעוצבו על ידי אנשים שילמדו אותם על חשיבותם של קשרים אנושיים, מתגלית בשורה זו.

מְסוֹבְבִים אֶת הָעוֹלָם בְּרֵיחוֹת לֹא מֻכָּרִים – שינוי פיזי: הם עכשיו בעמדה של השפעה על העולם הם יכולים לסובב אותו. בְּרֵיחוֹת לֹא מֻכָּרִים - לעומת הריח המוכר והנעים של הינקות מופיעים ריחות שאינם מוכרים לאם ומציינים את ההתבגרות (עשן הסיגריות, ריח האפטרשייב). איזכור הריחות יוצר קשר עם הבית הראשון.

2. מוטיב היד- מוטיב היד מלמד על הרצון בתמיכה ובקשר הן נפשי והן פיזי.
המופעים של המוטיב: יָדַי בכל אחת מן השורות הפותחות
כַּפּוֹת יָדַי שורה שלישית, בית 2
המשמעות הזו של המוטיב מתפרשת בבית השלישי כאשר הדוברת אומרת מהו רצונה: כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לֶאֱחוֹז בָּהֶם, לִתְמוֹךְ אוֹתָם בּי,

3. כותרת השימוש בשם העצם התפרשות ככותרת לשיר מבטא את העמדה של הדוברת האם כלפי תהליך ההתבגרות של ילדיה ואת התהליך עצמו.
האם פורשת / מותחת מעין רשת, כדי לעצור מבעדם להתרחק ולשמור אותם קרוב אליה.
הילדים מתפרשים / מתפשטים על פי המרחב וכבר אינם קרובים אליה.

4. דימוי- וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי
כְּמוֹ תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.
הן המתאר והן המתואר מבטאים את תהליך ההתבגרות שיש בו עדיין קרבה בין ההורה לילד אך כבר מתהווה התרחקות:
המתואר - וְנִשְׁאָרִים תְּלוּיִים בְּתוֹךְ כַּפּוֹת יָדַי. המילה נשארים מצביעה על קרבה. המילה תלויים מצביעה על קרבה וגם על התרחקות. בתוך כפות ידי- מוטיב היד המלמד על קשר.

המתאר - תְּאֵנִים הוֹלְכוֹת וּמַבְכִּירוֹת.- תאנים הנמצאות בתהליך של הבשלה הן אמנם קשורות עדין לענף אבל כבר עומדות לנשור על הקרקע.
כך הילדים: הם בתהליך של התבגרות:עדין קשורים לאימם אך כבר עומדים להיתלש ולהתרחק.

5. ניגוד - לארוך השיר יש שימוש בשלושת הגופים: מדבר / כְּשֶׁאֲנִי; נוכח/ רָאשֵׁיכֶם; נסתר/ הֵם. הניגוד הבולט ביותר הוא בין אני - הנמצא, המדבר לבין הם - הנסתר, שאינו נמצא. עם התקדמות השיר הניגוד בין אני להם נהיה בולט יותר: בבית א' אין כלל הם; בבית ב מופיע הם; בבית ג יש פעמיים אני ופעם אחת הם; בבית ד- הם מופיע שלוש פעמים.

מצלול
1. חריזה -

בית א:
שורות ב ד- וּמִתְעַבֶּה / וּמִתְאַדֶּה
בית ד: שורות ב, ,ג ד- עֲבָרִים / וּפַרְפָּרִים / לֹא מֻכָּרִים
קיום החריזה רק בשני הבתים האלו יוצר ביניהם קשר- ואכן שני הבתים האלה סוגרים מעגל של ריח.
2. צימוד-
בית 4, שורה 2:
לְאַרְבָּעָה עֲבָרִים - מעין צימוד

מבנה
ארבעה בתים, כל בית בן ארבע שורות. כל אחד מן הבתים נפתח בשורה זהה בשינוי של נשוא.
בית 3: אנאפורה בשורות 1,2:
כְּשֶׁאֲנִי שוֹלַחַת
כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה

בית 4: אנאפורה בשורות 2,3,4:
הֵם
נִפְזָרִים
הֵם מוֹשְׁכִים
הֵם מְסוֹבְבִים
האנאפורה מבליטה את הניגוד ואת הפער בין אני לבין הם.

עיון נוסף בשיר, מאת לאה קפלן