מעמקים - סוגיית תנורו של עכנאי
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

סוגיית תנורו של עכנאי
נתנה תורה מהר סיני - וסמכות חכמים

מירה צ'סלר. הגהה - רות שפטן

גיליון מס' 10 - תשרי תשס"ח * 9/07

השאלה והדיאלוג
האותות שנותן ר' אליעזר הם סמליים
הנידוי
מדוע אין ר' אליעזר וחכמים מוצאים את דרך האמצע?
ביבליוגרפיה

חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא.
ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים
וזהו תנורו של עכנאי
מאי עכנאי?
אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו
באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם
ולא קיבלו הימנו.
אמר להם: אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח.
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה.
ויש אומרים ארבע מאות אמה.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי, אמת המים יוכיחו,
חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי, כותלי בית המדרש יוכיחו
הטו כותלי בית המדרש ליפול.
גער בהם רבי יהושע
אמר להם (ר' יהושע) אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם?
לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע
ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר
ועדיין מטים ועומדין.
חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו,
יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא.
מאי לא בשמים היא?
אמר רבי ירמיה שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחים בבת קול
שכבר כתבת בהר סיני אחרי רבים להטות.
מה עשה הקב"ה באותה שעה?
היה מחייך ואמר
נצחוני בני נצחוני בני.
אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר' אליעזר
ושרפום באש.
ונמנו עליו וברכוהו.
ואמרו מי ילך ויודיעו?
אמר להם ר' עקיבא אני אלך,
שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו ונמצא מחריב את כל העולם כולו.
מה עשה ר' עקיבא?
לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו בריחוק ארבע אמות.
אמר לו ר' אליעזר: עקיבא מה יום מיומים?
אמר לו רבי כמדומה לי שחבירים בדילים ממך.
אף הוא (ר' אליעזר) קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב על גבי קרקע זלגו עיניו דמעות.
לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחיטים ושליש בשעורים
ויש אומרים אף בצק שבידי אישה נתקלקל.
מכה גדולה היתה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו ר' אליעזר נשרף.
ואף רבן גמליאל היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו
אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר' אליעזר בן הורקנוס
עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל.
נח הים מזעפו.
אמא שלום אשתו של ר' אליעזר ואחותו של רבן גמליאל
מאותו המקרה לא היתה עוזבת את ר' אליעזר ליפול על פניו
אותו היום ראש חודש היה והתחלף לה חודש מלא (30 יום) בחודש חסר (29 יום)
ויש אומרים בא עני ועמד בשער ונתנה לו לחם
מצאה אותו שנפל על פניו
אמרה לו קום הרגת את אחי
באותה שעה יצא קול שופר שמת רבן גמליאל.
אמר לה: איך ידעת?
אמרה לו: כך מקובלני מבית אבי אבא
כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה.
(בבא מציעא נ"ט ע"ב)

השאלה והדיאלוג
לפני חכמים בביהמ"ד הובאה שאלה בדיני טהרות מהו דין תנורו של עכנאי. תנורו של עכנאי הינו תנור העשוי חוליות חוליות ובין רווחיו מצוי חול. שם התנור ניתן לו כיון שבמבנהו מזכיר עכנאי - נחש המכניס זנבו לפיו. המחלוקת בין ר' אליעזר לחכמים היא אם תנורו של עכנאי נחשב לכלי שלם, ולכן אם נפלה טומאה לתוך אויר התנור, הוא איננו מקבל טומאה, זו דעת ר' אליעזר. חכמים סוברים כי תנור זה הינו כלי שאינו שלם, לכן אם נפלה טומאה לתוך אויר התנור הוא טמא.

באותו היום השיב ר' אליעזר כל תשובות שבעולם. הדגש מצוי במילה "כל". ר' אליעזר מביא את כל התשובות הקיימות בעולם, הוא נעזר במידע ההלכתי הקיים בעולם, שהרי הדברים ניתנו למשה בסיני. וזאת כדי להוכיח את דעתו כי התנור טהור.

בדיאלוג בין ר' אליעזר לחכמים, קיים מבנה החוזר על עצמו:
אם הלכה כמותי – יוכיח / ביצוע / אמרו לו אין מביאים ראיה.

ר' אליעזר רומז לחכמים לא להמשיך לעמוד על דבריהם: כשם שעץ יכול לזוז ממקומו, כך על חכמים לשנות את דעתם. אלא שחכמים אינם מסכימים לקבל את האות שמביא ר' אליעזר מן החרוב.
כך באות הבא שמביא ר' אליעזר מאמת המים, הזורמים ממקום גבוה למקום נמוך, ואילו כאן החלו לזרום במעלה ההר, בניגוד לדרך הטבע. רמז לחכמים שאף הם צריכים לחזור מדבריהם "טמא" - כשם שהמים חזרו לאחור - ולומר "טהור". אות נוסף נותן ר' אליעזר מכותלי ביהמ"ד. אותם כתלים ששמעו דורות של תלמידי חכמים, להם קורא ר' אליעזר לתת ראיה לדבריו. ואכן כתלי ביהמ"ד מטים. ר' יהושע גוער בכתלים היות שהמסורת איננה הגורם היחיד לפסיקת הלכה. פסיקת הלכה חייבת להתחשב בהווה, במצב הדור באותו הזמן. רק בשילוב המסורת עם מצבו של הדור ניתן להגיע לאמת. האותות שנותן ר' אליעזר הינם היסוד העל- טבעי במדרש.

ר' יהושוע איש של חידושים היה. בגמרא במסכת חגיגה שואל ר' יהושע את תלמידיו איזה חידוש היה היום בביהמ"ד? ועונים לו תלמידיו כי הם שותים דבריו. משיב להם ר' יהושע כי אין ביהמ"ד בלא חידוש. לעומת ר' יהושע שונה מנהגו של ר' אליעזר, עליו נאמר "בור סוד שאינו מאבד טיפה" (אבות ב', ח'), לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו. זהו הבסיס לקונפליקט, למחלוקת שבין גישת ר' יהושע לגישתו של ר' אליעזר.

כתלי ביהמ"ד נשארו נוטים. לא יכלו להזדקף מפני כבודו של ר' אליעזר שאמר להם שיוכיחו כי הלכה על פיו, לא יכלו ליפול בגלל כבודו של ר' יהושע שאמר לכתלים לא להתערב במחלוקת בין תלמידי חכמים.

באמצעות האותות רוצה ר' אליעזר להראות לחכמים, עד כמה טיעוניו חזקים וכי אין לחכמים מה לטעון כנגדו. חרוב, נטוע 70 שנה עד שיש לו פירות. אמת המים בה המים חוזרים לאחור, למרות שבאופן טבעי המים זורמים ממקום גבוה למקום נמוך. כתלי ביהמ"ד שהטו למרות קירות הבית החזקים. ר' אליעזר מנסה לומר כי המסורת מסכימה לדעתו. היות שהיה איש של מסורת, של השתלשלות תושבע"פ, חשב שאין לומר דבר שלא שמע מרבותיו. באבות דר' נתן נאמר כי דרש דברים שאוזן לא שמעה אותם. תגובת מורו, רבן יוחנן בן זכאי שעמד על רגליו בפני תלמידו, נשקו על ראשו על דבריו. אמר ר' אליעזר לרבן יוחנן בן זכאי "רבי אתה לימדתני" (אבות דר' נתן ו' ג').

האותות שנותן ר' אליעזר הם סמליים
כשחוני המעגל פוגש אדם נוטע חרוב שואלו מדוע זקן נוטע חרוב? שהרי עד שיהיו פירות וודאי ימות הזקן. תשובת הנוטע לחוני המעגל כי הוא עושה זאת למען ילדיו (תענית כ"ג). הזקן נוטע למען הדור שממשיך אותו. לעץ החרוב שורשים חזקים, סמל לשורשי המסורת, קבלה רצופה. ר' אליעזר מנסה לרמוז לחכמים כי המסורת עימו. כשם שהחרוב מסמל מעבר בין דורות.
אמת המים הינה עליית מדרגה "כל הנחלים הולכים אל הים". מים בזרימתם מסמלים רצף, זרימה של דברים. ר' אליעזר מנסה לרמוז לחכמים שיש לקבל דבריו לא רק כמעבר מדור לדור, אלא זרימה ארוכה ורצופה. כתלי ביהמ"ד, מרכז לימוד תורה ומרכז שמסמל את העברת המסורת. במשך כל השתלשלות תושבע"פ חכמים סברו כמותו, לכן גם עתה על חכמים לסבור כר' אליעזר, ובהמשך אף בת קול תומכת בדעתו.

לסיכום: לדברי ר' אליעזר יש שורשים חזקים (חרוב), דבריו רצופים וזורמים (אמת המים), לאורך הדורות תלמידי חכמים סברו כמותו (כתלי ביהמ"ד).

בת קול מבטאת אישור מהקב"ה כי דברי ר' אליעזר הם נכונים. "שהלכה כמותו בכל מקום", כל מקום שיש מחלוקת ור' אליעזר הוא אחד מהחולקים, ההלכה כמותו. אלא שסברת ר' יהושע היא "לא בשמים היא", ומסביר זאת ר' ירמיה, שנים רבות לאחר מכן, כי מרגע שניתנה תורה בסיני, חכמים הם שפוסקים הלכות ולא מחליטים עפ"י בת קול. בסיני נאמרו הקריטריונים כיצד מתקבלות הלכות: "אחרי רבים להטות", כיון שר' אליעזר בדעת מיעוט, אין הלכה כמותו.
נשאלת השאלה האם ר' אליעזר שהיה גדול בתורה לא ידע זאת בעצמו? על כך ננסה לענות בהמשך. סיום חלק זה הינו אופטימי "מה עשה הקב"ה באותה שעה?" הקב"ה מודה שהכרעת חכמים היא שקובעת, חכמים הוכיחו זאת מן התורה, למרות שב"תורת הקב"ה" (ע"י בת קול), הלכה עפ"י ר' אליעזר.

"אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר' אליעזר ושרפום באש". חכמים מורים לעשות דבר חמור מאוד כדי לקבוע הלכה לדורות, כדי שאף תלמיד חכם לא יפסוק כר' אליעזר. שריפת הטהרות של ר' אליעזר זה שריפת כל ההלכות שלו, שהרי המילה המודגשת היא "כל". לא רק את תנורו של עכנאי שרפו, אלא הכל. ר' אליעזר בחוכמתו היה אדם גדול. ר' אלעזר בן ערך אמר על ר' אליעזר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזנים ור' אליעזר בכף השניה, נמצא הוא מכריע את כולם (אבות ב', ח') ובמדרש שלפנינו אפילו בת קול תומכת בו. במחלוקות שבין ר' אליעזר לר' יהושע ההלכה כר' אליעזר, וכך אף ביתר המחלוקות בהן נוטל ר' אליעזר חלק - ההלכה כמותו.

עפ"י הירושלמי (מועד קטן פ"ג מ"א) ר' אליעזר לא קיבל את הכלל "אחרי רבים להטות" בגלל ששרפו טהרותיו בפניו. יש אומרים שהשיקול היה קנטרני: בגלל ששרפו טהרותיו בפניו וזלזלו בדעתו, הרגיש צורך ר' אליעזר להעמידם על טעותם. אלא שקשה להניח שהדבר שהנחה את ר' אליעזר היה שיקול כעין זה. ניתן אולי להסביר שהוא הבין שהוראה לרבים היא סמכות הרוב, אך לעצמו בצנעה רצה לנהוג עפ"י מצפונו ושכלו. שרפת טהרותיו בפניו היא אמירה חד משמעית שפסיקת הרוב מחייבת אפילו את היחיד. הסברים אלו עונים על השאלה כיצד יתכן שר' אליעזר, שהיה גדול בתורה, לא ידע "שלא בשמים היא", וכיצד יתכן כי לא הכיר את "אחרי רבים להטות".

הנידוי
חכמים מקיימים הצבעה ומקללים ("וברכוהו" לשון סגי נהור) את ר' אליעזר בנידוי. משמעות הנידוי שאסור להתקרב לארבע אמותיו, ואין מצרפים אותו למניין. עם זאת – מנודה יכול ללמד תורה.

כשעולה השאלה מי יודיע לר' אליעזר כי הוא מנודה, ר' עקיבא תלמידו ואוהבו מתנדב להיות השליח המבשר. ר' עקיבא חושש שמא לא יאמרו לר' אליעזר בדרך הראויה, כעסו וזעמו של ר' אליעזר עלול להפוך את העולם לתוהו ובוהו. נוכחנו בעבר כי במלחמתו על האמת יכול ר' אליעזר להגיע לקיצוניות. כשניסה להוכיח את צדקת דבריו אמר לכתלי ביהמ"ד להטות, והרי הוא וחכמים יושבים בתוך ביהמ"ד. בהמשך המדרש מתברר כי לחששו של ר' עקיבא יש בסיס.

לשאלת ר' אליעזר לפשר מעשי ר' עקיבא הלובש שחורים ויושב במרחק ארבע אמות ממנו. רומז ר' עקיבא בלשון עדינה: נדמה לי (לא בטוח) שחברים בדלים ממך, ולא שהבדילו אותך מהם. ר' אליעזר מבין ונוהג כמנודה,יושב כאבל על הרצפה. נידוי הוא דבר חמור מאוד, המנודה לא מצורף למנין, אין להתקרב אליו ארבע אמות. ר' אליעזר נותר מנודה עד יום מותו וישנן הוכחות בגמרא שחייו התקצרו בגלל נידוי זה.

התגובות לעלבונו של ר' אליעזר: העולם לוקה בתצרוכת וכל הפירות של אותה שנה לקו. כל מקום שר' אליעזר מביט בו, נשרף, והדבר מלמדנו שהיה בסיס לחששו של ר' עקיבא.
ענין נוסף, רבן גמליאל העומד בראש החכמים נמצא בסכנת נפשות בהיותו מפליג באוניה ועליו להתפלל שהספינה לא תטבע. רבן גמליאל יודע למה הספינה עומדת לטבוע, ואומר כי אילץ את ר' אליעזר לקבל את פסיקת חכמים כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. "נח הים מזעפו" האומנם? אין רגיעה, תוצאת מחלוקת זו היא טרגדיה. רבן גמליאל ראש הסנהדרין נפטר בסוף.

אמא שלום, שהייתה אשתו של ר' אליעזר ואחותו של רבן גמליאל, לא השאירה את ר' אליעזר מאז אותו המקרה להתפלל לבד,כדי שלא ייפול על פניו בעת אמירת תחנון, כי אם יתפלל באותו מצב, יכול הדבר לגרום לזעזוע בשמים ולמות אחיה.

יום אחד לא שמרה אמא שלום על בעלה בעת אמירת תחנון. ישנן שתי גרסאות לסיבה לכך. גרסה ראשונה טוענת כי חשבה שזהו חודש מלא דהיינו יומיים ראש- חודש וביומים אלו לא אומרים תחנון, ולמעשה היה זה חודש חסר, כלומר ראש- חודש רק יום אחד ורק ביום זה לא אומרים תחנון, ובעלה לא יאמר תחנון. אך היה זה חודש חסר, כלומר אתמול לא אמר תחנון כי היה זה ראש- חודש והיום איננו ראש-חודש לכן אמר תחנון. גרסה אחרת אומרת שעני עמד בפתח, והיא עזבה את בעלה כדי לתת לו לחם.
כשחזרה אמא שלום מצאה את בעלה נופל על פניו, והיא אומרת לו: "קום, הרגת את אחי". אותו זמן יצא קול מבית רבן גמליאל שהוא נפטר כתוצאה מהצער הגדול של ר' אליעזר. שואל ר' אליעזר את אשתו איך ידעת שאחיך מת? עונה לו אשתו: "מקובלני מבית אבי אבא", היא קיבלה מאביה ר' שמעון, שהיה מבית הלל, וכך הלאה עד דוד, כי כל השערים יכולים להנעל לפני שפונים לקב"ה חוץ משערי אונאה.
[כאן הקשר בין המדרש למקום הימצאו בגמרא במסגרת מקרים של אונאת דברים. המסר של המדרש מתייחס לאדם הפוגע בחברו, שידע כי הפגיעה איננה נמחקת לו. יש להיזהר לא לפגוע בחבר כיון שזה לא נשכח ולא נסלח. המדרש מראה מה קורה לאדם שמצערים אותו].

מדוע אין ר' אליעזר וחכמים מוצאים את דרך האמצע?
ר' אליעזר סובר שתורה בשמים היא, וניתנה לבנ"א לפרשה ולהסבירה, אך האמת האלוקית חייבת להיות נר לרגלינו. ר' אליעזר מקבל את הכלל של "אחרי רבים להטות" כדרך שהרוב כופה דעתו על המיעוט, כשהרוב חושב שהגיע לאמת. אבל בדרש שלפנינו ביהמ"ד מודע לאמת כשניתנים האותות (והרי הקב"ה הוא שנתנם ולא ר' אליעזר) המראים כי ההלכה כר' אליעזר, ואפילו בת קול יוצאת ואומרת ליושבי ביהמ"ד שההלכה כר' אליעזר והאמת איתו. לר' אליעזר קשה שחכמים מתעלמים מבת קול.
דעת ר' יהושע אף היא איננה מתפשרת, לדעתו הסכנה בעמדת ר' אליעזר שמקעקע את סמכות הרוב. לא ייתכן כי כל פוסק יחליט עפ"י דעתו, כל שכן אדם גדול ונערץ שבקיאותו ידועה ו"הלכה כמותו בכל מקום". הוא עלול לסכן את מעמדו של בי"ד כפוסק.
הקונפליקט, המחלוקת היא בין ר' אליעזר המייצג מסורת שמרנית מול חכמים ור' יהושע שמעונינים בחידוש ההלכה ובשכלולה.

מחלוקת הפוכה למחלוקת זו היא מחלוקתם של בית הלל ובית שמאי, שאעפ"י שנחלקו, לא נמנעו בית הלל מלשאת נשים מבית שמאי ולהפך "ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה והאמת והשלום אהבו".



ביבליוגרפיה
שטיינזלץ עדין, בבא מציעא, פרק רביעי.
הערך רבי אליעזר בן הורקנוס באנציקלופדיה יהודית דעת
שיעור מוקלט של הרב ראובן פריימן
הרב דני וולף: תנורו של עכנאי:
שלומי רוזנברג, משמעות האותות בסיפור תנורו של עכנאי
יהודה איזנברג, תנורו של עכנאי: לקט מקורות על רבי אליעזר, והפניות בבליוגרפיות