מעמקים - סרגיי יסנין - השיר האחרון
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

סרגיי יסנין - השיר האחרון
מתוך "עיין ערך שירה" גיליון 9

סרגיי יסנין

גיליון מס' 11 - מחשוון תשס"ח * 10/07

סֶרְגֵי יֶסֶנִין - שירו האחרון

בשנת 1925, בבית מלון בסנט-פטרסבורג, כמשורר מפורסם עם נפש מעונה, החליט סרגיי ייסנין לשים קץ לחייו. הוא חתך את וורידיו. לקח דף נייר וכתב בדמו שמונה שורות של שיר זה.

לאחר מכן תלה את עצמו.


Do svidan'ya, drug moj, do svidan'ya.
Milyj moj, ty u menya v grudi.
Prednaznachennoe rasstavan'e
Obeschaet vstrechu vperedi.

Do svidan'ya, drug moj, bez ruki, bez slova,
Ne grusti i ne pechal' brovej, -
V etoj zhizni umirat' ne novo,
No i zhit', konechno, ne novej.


השיר זכה לכמה תרגומים וזהו אחד מהם.

תרגום מרוסית: רעיה שקולניק

יָקָר שֶׁלִּי, אַתָּה בְּתוֹךְ קְרָבַי
וְהַפְּרֵדָה שֶׁאֲמוּרָה לִקְרוֹת
הִיא הַבְטָחָה שֶׁנִּפָּגֵשׁ וַדַּאי.

לְהִתְרָאוֹת, רֵעִי, אַךְ בִּקְלִילוּת,
לְלֹא תּוּגָה, לְלֹא קִמּוּר גַּבּוֹת:
הֵן בְּחַיֵּינוּ לֹא חָדָשׁ לָמוּת
וְאֵין, וַדַּאי, חִדּוּשׁ גַּם בְּלִחְיוֹת.