מעמקים - ספר בראשית כיסוד מכונן בחינוך הילד היהודי
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

ספר בראשית כיסוד מכונן בחינוך הילד היהודי
מתוך: הצופה, כ"ב בתשרי, תשס"ח.

ד"ר דינה לוין

גיליון מס' 11 - מחשוון תשס"ח * 10/07

התפתחותה של תימת "מעשה בראשית" ביצירה היהודית לדורותיה ותפוצתה במרחב האשכנזי באירופה, בתימן, בדרום אסיה, בארצות כורדיסטן ופרס ובצפון אפריקה מעידות על רישומה החזק והבולט של תימה זו בתודעה הנארטיבית של עם ישראל בהיותו בגלות אלפיים שנה.2 התימה משקפת ויכוח היסטורי סוציו חינוכי בשאלה: מהו הספר הראשון והמכונן הראוי לחינוכו של הילד היהודי?3 האם להתחיל ללמדו ספר בראשית שהוא התחלה לבריאת העולם ושבח לקב"ה, וכך להקנות לו אמונה בבורא עולם או ללמדו תחילה ספר ויקרא העוסק בקורבנות ובטוהרה. וויכוח זה מצוי כבר במקורות קדומים בגמרא ובמדרש.4

גם גיל הילד המתאים להתחלת הלימוד מעוגן במקורות קדומים.

במספר גרסאות הגיל הוא שלוש5 ובאחרות נמצא ציון לגיל חמש.6

הגרסאות של תימה זו מעצימות את נושא חינוך הילדים ומתארות את המאמצים הרבים שהשקיעו ההורים בעיצוב עולמם הרוחני של ילדיהם בכל ההיסטוריה היהודית, מתוך תקווה שהבנים יוכלו להנחיל תרבות רוחנית זו לדורות הבאים. אהבתו של הילד, גיבור התימה, לספר בראשית היקר לו מכל ותגובתו למראה הספר בכל הגרסאות השונות מוכיחות שהילד הפנים ערכים אלו.

המדרש הראשון הוא מדרש תנא דבי אליהו (מאה 7 - 9)7:
"אמר רבי אלעזר בן עזריה אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך (ישעיהו נד יג)אל תקרי בניך אלא בוניך.
מעשה בתינוק אחד שלמדו אביו ספר בראשית. פעם אחת עלה קיסר לאותה מדינה ונשבה אותו תינוק וספרו עמו. וחבשוהו בבית האסורים וספרו עמו. והכניסוהו לגנזי קיסר. פעם אחת נטרפה דעתו של קיסר. אמר להם הביאו לי ספר זכרונות. הלכו ומצאו ספר בראשית. באו כל גדולי מלכות ולא היו יודעין לקרות בו. אמרו זה ספר מספרי ישראל הוא יש תינוק אחד מהם שהוא חבוש בבית האסורין שלך. הלכו וקראו לו. כיון שראה ספרו חבקו ונשקו. וקראו ופרשו עד ויכולו. כיון ששמע קיסר שבחו של הקב"ה היאך ברא עולמו עמד מכסאו ונשקו על ראשו. אמר יודע אני שלא הרגיש ה קב"ה את עולמו אלא בשבילך כדי להתירך. מיד נתן לו קיסר כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, עבדים ושפחות ושיגרו בכבוד גדול אצל אביו. והלא דברים קל וחומר. ומה זה שלא למד אלא ספר בראשית עלתה לו כך. הלומד כל התורה כולה על אחת כמה וכמה".
ניתוח ספרותי של התימה מבליט את הניגוד בין הקיסר לבין התינוק.

מתוך השלמת פערים אנו יכולים לאפיין את דמותו של הקיסר שעסוק במלחמות, בגרימת חורבן פיזי ונפשי בארצות שנכבשו על ידו. בדרך אירונית נראה שההרס שיצר במלחמותיו חודר לנפשו ומטריף את דעתו. מול עוצמתו הפיזית של הקיסר ניצב התינוק האסיר, החלש, שאין ציון לגילו בגרסה זו, והמצטייר באהבתו לספר בראשית וביכולתו להקרין את אמונתו בבורא לזולת. הוא מצליח לחולל מהפך בנפשו המסוכסכת של הקיסר. למשמע הקריאה והפירוש של מעשה הבריאה בששת ימי בראשית מגלה הקיסר רגשנות ואסירות תודה כלפי הילד. לימוד פסוקי הבריאה נתפס כאמצעי לעיצוב עולם פנימי שלם של הילד וכמי שמסייע לתבנת מחדש את עולמו הנפשי המעורער של הקיסר. המילים המנחות בסיפור הן: "ספר" (8 פעמים), "קיסר" (חמש פעמים) חושפות רובד פרשני נוסף. הסיפור, שנראה לכאורה תמים, מבליט עימות8 אידיאולוגי בין האמונה באל אחד לבין אמונות אחרות. בעימות זה הספר ידו על העליונה.

הסבריו של הילד חושפים בפני המלך מהי תכלית הבריאה ומה האחריות שעל האדם לקבל על עצמו. הילד מגלה עוצמה של ערכים, ידע, תרבות ודרך של התנהגות שהמלך אינו מכירם. הוא אינו מפחד מהמלך, אינו מתרפס, אלא עומד בגאווה ומלמדו את עיקרי האמונה היהודית, אמונה באל אחד, שמכוון ומשגיח על ברואיו ללא הרף. כשהמלך קולט מסרים אלו הוא חש שיש פשר ומשמעות לחייו.9

הוא חוזר לדרך של עשייה חיובית ומועילה ומחזיר את הילד לביתו.

חז"ל התמודדו עם השלטון הזר שכבש את הארץ ודרך האגדה ניסו להעביר מסר לאומי, דתי וחינוכי. דת ישראל תנצח בשל אמיתותה ההיסטורית.

ברובד פרשני נוסף ניתן לראות את הילד כמטונימיה לעם ישראל שאינו מתרפס בפני נציג אומות העולם. הוא שומר על יהדותו בגאווה. גם החזרתו לביתו היא מטונימיה לשיבת ישראל לארצו. הגרסה מציגה כאן את לימוד התורה כתנאי לגאולה ולשיבה לארץ.

המדרש השני הוא מדרש עשרת הדברות (מאה ה- 7 - 11)10:
"מעשה בחסיד אחד שהיה זקן של שבעים שנה ולא היה בן, והיה לו ממון הרבה ובכל יום ויום היה הולך לבית הכנסת וכשהיו הנערים יוצאים מבית רבן היה מחבקן ומנשקן והיה אומר להם אמרו לי פסוקיכם כל אחד ואחד אומר לו פסוק שלו והוא היה בוכה ואומר אשריכם שזכיתם לבנים שעוסקין בתורה והיה אומר:" אוי לי שכל נכסי ינחל אחר". מה עשה אותו חסיד? עמד ופיזר כל נכסיו לתלמידי חכמים. אמר שמא יש לי חלק לעולם הבא עמהן.
מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתן לו בן לשבעים שנה. כיון שהיה בן חמש היה מרכיבו על כתפו ומוליכו לבית המדרש.
אמר לו לרבו: "איזה ספר יתחיל בני ללמוד?"
אמר לו: "בספר ויקרא".
אמר: "לא יתחיל אלא בספר בראשית שהוא שבח לקב"ה". מיד פתח ספר בראשית.
יום אחד אמר הבן לאביו:" עד מתי אתה מרכיב אותי על כתיפך הניחני לילך. אני יודע הדרך ואלך בה בעצמי".
אמר לו:" לך".
כיון שהלך פגע בו שליח של מלך. כיון שראה אותו שהוא יפה הרבה לקחו והוליכו לביתו.
וכשבא לעת ערב ראה אביו שלא בא . הלך אצל רבו.

אמר לו: "בני ששלחתי אצלך היכן הוא"?
אמר לו: "איני יודע שלא בא היום ללמוד ".
כששמע אביו כך צעק ובכה והלך בפרשת דרכים ושאל בכל דרכים: "ראיתם בני כך וכך היה לו סימן ?"
אמרו לו: "לא ראינו אותו".
כששמע כך היה הוא ואמו צועקים ובוכים ומתפלשין באפר עד שעלתה בכייתם למרום. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה והביא חולי על המלך ואמר לעבדיו :" הביאו לי ספר רפואות", וכן עשו.
והקב"ה הפכו לספר בראשית. פתחו אותו עבדיו ולא היו יכולין לקרות בו. אמר השליח למלך: "כשהלכתי בכפר של יהודים גנבתי משם תינוק, אולי יהא יודע לקרות בו".
אמר לו המלך:" לך והביאו לי". הלך והביאו לפניו.
אמר המלך לתינוק: "בני יודע אתה לקרות בזה הספר אשריך ואשרינו".
כיון שראה התינוק הספר צעק ובכה ונפל מלוא קומתו ארצה.
אמר המלך:" כמדומה אני שאתה ירא ירא ממני".
אמר לו: "איני ירא ממך. אני יחיד לאמי ונתנני הקב"ה לאבי לשבעים שנה ולמדני ספר זה ".
אמר לו: "יודע אני בטוב לקרות".
פתח לו מן בראשית וקרא עד ויכולו.
אמר לו: "יודע אתה לפרשו"?
אמר לו: "כן".
מיד נתן הקב"ה בו דעה וחכמה ותבונה ופירש לו הכל. כששמע המלך גבורתו של הקב"ה מיד עמד מכסאו וישב במקומו עד שפירש לו הכל.
אמר לו המלך: "רפואה באתה לי על ידך, שאל ממני מה שתחפוץ ואתן לך".
אמר לו התינוק:" איני מבקש ממך מאומה אלא תחזירני לאבי ולאמי".
מיד ציווה המלך להוליכו לבית גנזיו ונתן לו כסף וזהב ומרגליות והשיבוהו לאביו ולאמו. כשראהו אותו אביו ואמו נתנו שבח והודיה להקב"ה ובאותה שעה שמחו שמחה גדולה.
מכאן אמרו חכמים ומה זה שלא למד אלא ספר בראשית היה לו שכר כל כך המלמד לבנו תורה או משנה על אחת כמה וכמה , ומה זה שלט כיבד אביו אלא שעה אחת נתן לו הקב"ה כבוד זה המכבד אביו ואמו יום ולילה על אחת כמה וכמה שישלם לו הקב"ה שכר טוב בעולם הזה ולעולם הבא.
לאחר הסיפור בגרסה זו מופיעים דברי חז"ל :" שלושה שותפים יש בוולד הקב"ה אביו ואמו", ואכן שלושה שותפים אלו מועצמים במדרש. גרסה זו מורחבת יותר והפן הפסיכולוגי בתיאור מעמיק את רגשותיהם של הדמויות.

הקורא מתוודע לעוצמת רגשותיהם של ההורים לפני שנולד הילד, בדרך חינוכו ובשעה שנעלם מחייהם. האב מכבד תלמידי חכמים ומקיים מצוות צדקה. הדיאלוג בין האב למלמד חושף את רצונו החריג מן המקובל ללמד את בנו דווקא ספר בראשית כי הוא שבח לבורא עולם. לדעתו, ספר בראשית הוא שעשוי לעצב את אמונתו של הילד בבורא עולם. לפנינו דמות של מחנך הדואג להעביר לבנו הקטן בנחישות את מורשת היהדות. האב מצטיין באהבתו ובמסירותו כלפי הילד אותו הוא נוטל על כתפיו יום יום לבית המדרש. דמותו של הילד בן החמש מאופיינת באפיון ישיר ועקיף כאחד.

הוא הפנים את הערכים שקבל בביתו ומקיים מצוות כיבוד הורים בפנייתו לאב שלא יטרח להביאו יום יום לבית המדרש. הוא מבקש ללכת בעצמו והדבר מעיד על ביטחון עצמי ביכולותיו. הוא מאופיין כילד יפה, אמיץ, שמסוגל לענות למלך ללא פחד ומורא ממנו. התרגשותו למראה ספרו מעידה על האהבה הרבה שחש לספר בראשית. פקחותו ויכולת ההסבר המעולה שלו הם תוצאה ישירה של התערבות הבורא שמאציל עליו חכמה ותבונה. אהבה רבה הוא חש להוריו, והוא אינו מבקש מהמלך אלא להחזירו אליהם. ספר בראשית נתפס כמסד לחינוכו של הילד והפסוקים של בריאת העולם הם התשתית לעיצוב עולמו הרוחני של הילד.

ישנם מספר מוטיבים בגרסה מורחבת זו: מוטיב אסירות התודה של הילד כלפי הוריו, ואסירות התודה של ההורים לבורא עולם למראה בנם שהושב לביתו. מוטיב נוסף הוא מוטיב הבכי. בכיו של האב לפני שנולד בנו ובכיים המר של ההורים עם היעלמות בנם. לבכי זה שנובע מעומק הלב קיים כוח רוחני להשפיע על בורא עולם, המופיע עשר פעמים בסיפור ונענה לצורכי שותפיו האב והאם.

מוטיב ספרותי ידוע הוא היציאה והשיבה. יציאתו של הילד מביתו היתה בעל כורחו ולוותה בדמעות ובכאב נפשי גדול. על רקע תיאורי צער אובדנו מועצמת שיבתו המאושרת והמכובדת לבית הוריו.

מוטיב הבית היהודי הופך למוטיב מנחה שמנקז לתוכו את שאר המוטיבים. הערכים החינוכיים שמפנים הילד בבית הוריו הם התשתית לחוסנו הנפשי והאמוני להתמודד עם מצבי לחץ קשים.

גרסה זו מדגישה את ערך כיבוד ההורים כגורם להצלתו של הילד.

בדיקת ארבעים ואחת גרסאות הסיפור, שמתגלגלות במרחבים גיאוגרפיים שונים ברחבי העולם במשך אלפים שנות גלות העלתה שגרסה ארוכה זו של "מדרש עשרת הדברות" היא הנפוצה ביותר.

נשאלת השאלה מדוע זכתה הגרסה הארוכה לתהודה רבה בקהילות ישראל?

הגלות הקשה שנכפתה על עם ישראל חשפה אותו לעוינות ולאכזריות בלי יכולת להתגונן פיזית כנגד תופעות אלו. חוסנו של הבית היהודי על כל ערכיו היהודיים שימש מגן ליכולת ההישרדות של עם ישראל בגלות הארוכה. על כן ניתן להבין את ההזדהות של העם עם גרסת "מדרש עשרת הדברות", שמעצימה את הגיבורים ומדגישה את התערבות הבורא בנס ההצלה. יש בגרסה זו מעין עידוד ותקווה לגאולה הנכספת.

תפוצתה של גרסה זו מעידה על יחס האהבה לילד היהודי ועל החרדה המתמדת להתפתחותו הרוחנית בפזורות עם ישראל בכל הדורות.

כל הגרסאות של תימה זו מעצימות את ספר בראשית כיסוד מכונן לעולמו הרוחני ולחוסנו הנפשי של הילד היהודי.

וברובד הפרשני הרואה בילד מטונימיה לעם ישראל, ניתן לומר שגאולת עם ישראל קשורה ביציבותם ובחוסנם הרוחני של כל בני הבית היהודי. ההורים בשאיפתם להנחלת מורשת היהדות והבנים שמוכנים להפנים ערכים אלו מקרבים את גאולת עם ישראל ואת שיבתו לארצו.

אנו, שזכינו לדור הגאולה לשוב לארצנו ולראות בבניינה ובתפארת תקומתה, מתפללים לבורא עולם, שנהיה ראויים לשמור עליה במעשינו ובאמונתנו, שלא יבוא עלינו צר ואויב אותנו לגרש.


הערות
1 מאמר זה מבוסס על עבודת A. M שכתבתי בהנחיית פרופ' יואב אלשטיין בנושא: "מעשה בספר בראשית"- עיון תימטולוגי בהתפתחות הגרסאות מן המאה ה-9 עד המאה ה- 20, אוניברסיטת בר- אילן, רמת-גן תשנ"ה; דינה לוין, ערך: "מעשה בספר בראשית", אנציקלופדיה של הסיפור היהודי- (עורכים: יואב אלשטיין, אבידב ליפסקר, רלה קושלבסקי), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן רמת גן תשס"ה, עמ' 333 - .349.

2 במחקר נמצאו 41 גרסאות העוסקות באותה תימה היינו, באותו נושא, כשכל גרסה מדגישה היבט אחר של הסיפור. גרסה זו זכתה לעיבוד ספרותי ביצירתו של חיים נחמן ביאליק; ראה גם דינה לוין, ארכיאולוגיה של ספרות- עיון באגדה המדרשית של ביאליק "מעשה בראשית", מעמקים ,אתר "דעת", 1, תשס"ו, 2006; זיוה שמיר, "להתחיל מאלף- על האגדה המדרשית "ספר בראשית", מעשה סיפור מחקרים בסיפורת היהודית, (עורכים: אבידב ליפסקר, רלה קושלבסקי), הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשס"ו, עמ' 356 - 370.

3 שמחה אסף, מקורות לתולדות החינוך , כרך א, תל- אביב תרצ"א, עמ' קסג, קצח, רי; כרך ב עמ' טז.
4 גיטין ס ע"א: "אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים מותר. ר' יהודה אומר בבראשית עד דור המבול בתורת כוהנים עד "ויהי ביום השמיני, היינו לפי רש"י עד גמר ציווי הקורבנות; ויקרא רבה ז, ג : "אמר ר' אסי מפני מה מתחילין ללמוד לתינוקות בתורת כוהנים, ואין מתחילין בבראשית אלא שהתינוקות טהורים והקורבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין.

5 תנחומא5 קדושים יד: "ונטעתם וערלתם הכתוב מדבר בתינוק. שלוש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש שאביו מקדשו לתורה..."

6 פרקי אבות ה, כו: "הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה".

7 זהו מדרש אגדה שלא כמו מדרשים שבהם יש לקט דרשות עצמאיות, הרי תנא דבי אליהו היא יצירה הטבועה בחותם אישי. מגמתו מוסרית דידקטית. המחבר דן במצוות התורה בטעמיהן, בחשיבות לימוד תורה, תפילה ותשובה ובערכים דתיים ומוסריים המקופלים בחיי האבות ובמעשיהם. עדיין לא פתרו את זמן חיבורו ומקום חיבורו של המדרש. הדובר הוא אליהו. הספר נדפס לראשונה בונציה בשנת שנ"ח, 1598.


8 עופרה מאיר , הסיפור הדרשני בבראשית רבה, הקיבוץ המאוחד תל-אביב 1987, עמ' 56 - 58.

9 על פי תיאורית הגשטאלט אי השפיות נגרמת בשל דחיקת מחסומים נפשיים, חסרה לאדם הראייה השלמה והתבניתית של עולמו. רק העמידה של האדם מול חסימות אלו יעזרו לו להיות אחראי לחייו, ותבנית עולמו השלימה תחזירו לשפיות. פרלס, ס, פרידריק, גשטאלט מלה במלה, זמורה, ביתן מודן, תל - אביב תשל"ח 1978, עמ' 42;
לדעת הפסיכולוגיה הלוגותירפית האדם חייב לחפש לעצמו יעד בחיים ולקיים משימה מוחשית התובעת ממנו קבלת אחריות כלפי עצמו וכלפי מצפונו. ראה: ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, דביר תל-אביב 1981, עמ' 123 - 133.

10 במדרש זה נתקבצו סיפורים הערוכים במסגרת עשרת הדברות, וכל קבוצת סיפורים מדגימה דיבר אחר. את ההקשר יצר העורך על ידי מאמרים מן המדרש.