מעמקים - אַ מָאמֶעס הֶארְץ - שיר אם יהודיה ותרגומו
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

אַ מָאמֶעס הֶארְץ - שיר אם יהודיה ותרגומו
נסיון לאתר שיר מגטו שאוולי ומחברו

יהודה איזנברג ודודו בן עמי

גיליון מס' 11 - מחשוון תשס"ח * 10/07

א. נוסח ששרו בתנועת נוער
ב. העתק שנמצא בכיסו של פנחס (פיני'לה) רוזן
ג. תרגום מילולי שהוכן על ידי ראובן אדיבי
ד. תרגום מתוך אתר תפוז
ה. בליטא, בכפר קטן - תרגום יעל רוזמן
ו. נוסח השיר מתוך ויקיפדיה ביידיש
ז. נוסח ששרו ב"בית יעקב"

סיפורו של השיר "א מאמעס הארץ" מרתק, ועדיין לא הגיע למיצויו.

דודי בן עמי, חבר מערכת "עיין ערך שירה", זכר בית בודד של שיר שהושר בתנועת הנוער בילדותו. הוא פרסם את הבית, וביקש מקוראים היודעים עליו להוסיף אינפורמציה על השיר השלם, מקורו ומחברו.

השיר מתאר את הרגשתה של אם המפקידה את ילדה אצל לא יהודים [בנות בשער פשתן..] כדי להצילו מן הנאצים. יתכן שהופקד במנזר, ויתכן שבבית פרטי.

תוך כמה ימים הורכב פסיפס מעניין זה: נתברר כי את השיר חיברה חנה חייטין, שנולדה בשנת 1925, והשיר הושר בגיטו שעוולי. כנראה שהבית האחרון של השיר הושמט/אבד מרוב הנוסחים, ובית זה משמעותי מאוד, באשר הוא משווה את האם ליוכבד, אם משה, המפקירה את בנה על שפת היאור. האם בשיר רואה עצמה כיוכבד אם משה.
נוסח אחד של השיר נמצא בכיסו של לוחם מח"ל שנפל במלחמת השחרור. שלומית רוזנברג, מתכנתת "מעמקים", זכרה נוסח שהושר בילדותה, וקרעי השיר הובאו גם הם.

רוב החומר הרשום כאן נאסף על ידי דודו בן עמי. לנוסח האחרון הוסיף יהודה איזנברג תרגום מילולי, כדי להקל על השוואת התרגומים.התרגום אינו מושלם, כי יש במקור מילים נדירות ביידיש: לדוגמה - "פלאקסין קאף", תורגם בכל פעם בדרך אחרת, כי המילים עמומות, ועוד כהנה.

אנו מזמינים מקוראים שיש להם ידיעות נוספות על שיר זה, מחברו וגלגוליו, להודיע למערכת, לפי כתובת המערכת שבעמוד השער של מעמקים [בצד שמאל].


מצבת זיכרון בליטא


א. נוסח ששרו בתנועת נוער
בחלון של בית קט
העומד לו מן הצד,
שם בעיירה בליטא
ילדים קטנים יביטו.
לילדים שיער פִּשְׁתִּים
ולילדות צמות
וְלַקָּט שבתוכם
זוג עיניים כפחם.

ב. העתק שנמצא בכיסו של פנחס (פיני'לה) רוזן שנפל בקרב משמר הירדן.
רוזן היה איש מח"ל, שגויס לצה"ל ונפל בקרב. בכיסו נמצא הנוסח הזה:

אַ מָאמֶעס הֶארְץ
, מאת . ??. .
אין א ליטוויש דארפל ווייט,
אין א שטיבל אין א זייט,
דורך א פענסטער נישט קיין גרויס
קוקן קינדערלעך ארויס.
יונגערלאך מיט פלאקסען קעפ
מיידעלעך מיט בלאנדע צעפ
אונד צוזאמען דארט מיט זיי
קוקען שווארצע אויגען צווי.

שווארצע אויגן פול מיט חן
אוטן א נערעלע א קליין,
ליפעלעך צום קושן נאר
מיט געלאקטע שוורצע הער
די מאמע האט אים דא געבראכט
איינגעוויקלט שפעט ביי נאכט
געקושט אים און געוויינט, . . . .
און שטילערהייט צו אים ערזאגט:

פון היינט, מיין קינד, איז דא דיין ארט,
געדענק דיין מאמעס לעצטע ווארט:
ס'איז דיין לעבן אין געפאהר
כ'לאז דיך איבער דא דערפאר.
מיט די קינדערשפיל זיך פיין,
זאלסט שטיל, געהארשכאם, רואיג זיין:
קיין אידיש ווארט, קיין אידיש ליד-
פון היינט, מיין קינד, ביסטו קיין איד.

דאס קינד גיבעטן זיך ביי איר:
כ'וויל נישט, מאמע, זיין אן דיר,
לאז נישט איבר מיך אליין.
און ס'האט געציטערט פין געוויין.
זי האט אים צוגעזאגט א סך,
נישט געהאלפן קיין שום זאך,
עס האט געשריגן "ניין" און "ניין"
כ'וויל נישט בלייבן דא אליין".

אין דער האנט גענומען אים
און מיט א ציטערדיגער שטים,
ווי א מאל אין שטוב ביי זיך,
איינגגשלעפענט אוף זיך.
מיט רויטע אויגען פון געוויין
געקושט דאס קעפעלע דאס קליין,
געקושט עס מיט א הארץ פול שרעק,
אליין געלאזן און אוועק.

א קעלט אין דרוסן און א ווינד.
א שטים הערט זיך: אוי, מיין קינד,
געלאזן דיך אוף פרעמדע הענט-
אנדערש האב איך נישט געקענט.

ג. תרגום מילולי שהוכן על ידי ראובן אדיבי, בן דודו של פיני'לה רוזן ז"ל
לב אם, תרגום: ראובן אדיבי [פורסם בכתב העת הוירטואלי "חיוך"]

הרחק, בכפרון ליטאי,
בחדר פינתי,
דרך אשנב זערורי,
מציצים ילדים לחוץ.
מתולתלי בלורית הנערים
זהובות צמה הנערות
וביחד עימם שם
משקיף זוג עיניים שחורות.

עיניים שחורות חינניות
של נערון קטון,
שפתיים לנשיקות נועדות
ושיער שחור, תלתלים
אמא לכאן הביאתהו
מעוטף, באישון הליל
מנשקת ובוכה, . . . . . .
ולואטת אליו בלחישה:

מעתה, ילדי, כאן מקומך,
וזכור מילת אמך, אחרונה:
אלה חייך, על קרן הצבי
ולכן כאן תישאר, ותחי.
עם הילדים בנועם שחקה,
שקט ושלו תהיה, גם רגוע:
אף מלה באידיש, שום שיר-
מהיום, ילדי, אינך עוד יהודי.

הילד מתחנן לאמא:
איני חפץ, אמא, להיות בלעדייך,
לעולם אל תזנחי אותי לבד,
בחיל ורעדה, ביבבה.
הבטיחה לו כהנה וכהנה,
דבר לא הועיל,
"לא ולא", זעק
"ל'רוצה להישאר כאן לבד".

אחזה בידו
ובחיבוק רועד,
כמו פעם, שם בבית
יישנתהו בחיקה.
בעיניים אדומות מבכי
נשקה לראשו הקט,
נשקה בלב מבועת,
והשאירתהו לבד.

כפור מלבר ורוח סועה.
וקול נשמע: הוי, ילדי,
נטשתיך ביד זרה-
ודרך אחרת לא אדע.



מצבת זיכרון בליטא


ד. תרגום מתוך אתר תפוז
נוסח התרגום באתר תפוז

אַ יידיש קינד

בכפר ליטאי רחוק
עומד בית קטן בודד,
דרך חלון לא גדול
מסתכלים החוצה ילדים,
הבנים מהירי מחשבה
לבנות צמות בלונדיניות,
ויחד איתם שם
זוג עיניים שחורות.

עיניים שחורות מלאות חן,
יש לו אף קטן
שפתים – רק לנשקן
שער שחור מאוד מתולתל.
האמא אותו הביאה
בלילה עטוף,
נשקה לו חזק ובכתה
ובשקט לו אמרה:

- " כאן ילדי, יהיה מקומך,
הקשב לדברי אמך.
אני מחביאה אותך כאן כי
חייך בסכנה,
שחק יפה עם הילדים,
היה שקט וממושמע –
אף מילה ביידיש ולא שיר
כי אינך עוד יהודי".

הילד מאוד מתחנן:
"אמא, אני רוצה רק להיות איתך,
אל תשאירי אותי לבדי".
הילד מתייפח בבכי,
היא מנשקת אותו הרבה נשיקות,
אך דבר לא עוזר.
הילד חוזר ודורש : "לא ולא,
אינני רוצה להישאר כאן לבד".

היא לוקחת אותו בזרועותיה,
ובקול רך ושקט
היא שרה: "ילדי שלי"
וכך היא מרדימה אותו.
אחר כך פורצת בבכי
ויוצאת מהבית
מלאה דאגה ופחד,
והולכת משם אל תוך הלילה.

קר בחוץ וישנה רוח,
נשמע קול " אוי ילדי שלי
השארתיך בידיים זרות
לא יכולתי לעשות אחרת".
הולכת אמא, מדברת לעצמה,
ובחוץ קר ומאוחר,
הרוח מכאיבה לפניה –
"אלוהים, שמור על בני יחידי!"

בית זר עם הרבה אנשים,
הילד שותק ושקט,
לא מדבר, לא מבקש, לא רוצה דבר,
לעתים רחוקות צוחק.

לא יום ולא לילה,
איננו ישן ואיננו ער.
ווַסילקוֹ – שֵם זר
את ליבו לופת ולוחץ.

האם נודדת אי שם,
כמו יוסלה שלה, גם היא אילמת.
איש לא יודע, ולאיש לא אכפת,
והיא מחכה ומחכה ומחכה.

ליוכבד היא דומה
כי כמו משה על הנהר,
בודד, לבד ברוח
אבוד בנה יחידה.

הסבר מלווה את השיר
דאָס ליד איז געשריבן געוואָרן נאָך דער שוידערלעכער שחיטה אויף קינדער אין די געטאָס און
קאָנצלאֶגערן פון ליטע (מארץ 1943). אַ טייל קינדער האָבן זיך געראַטעוועט פון די מערדער אין באַהעלטענישן. מאַמעס האָבן זייערע קינדער ַארויסגעשמוגלט דורכן געטאָ און זיי איבערגעגעבן צו באַקאַנטע נישט-יידן. ס'פלעגט אויך טרעפן, אז מאַמעס פלעגן אַרויסגנבענען זייערע קינדער
פון די געטאָס און ארונטערוואַרפן לעבן אַ נישט-יידיש הויז און זיי איבערלאָזן אויף גאָטס און לייטס באַראָט.
די אויטארין – חנה חייטין האָט זיך געראַטעוועט פון אַָ דייטשן קאנצלאַגער.

השיר נכתב בגטו שאוולי בעקבות מבצע – דמים נגד ילדים שנערך ע"י הגרמנים בגטאות ליטא במארס 1943.
רק ילדים מעטים הצליחו להימלט. אמהות נהגו להבריח את ילדיהן מהגטו ולמסרם לידי מכרים לא יהודים.
היו שהשאירו את ילדיהן ליד בית לא יהודי, כדי להצילו.


מצבת זיכרון בליטא


ה. בליטא, בכפר קטן – חנה חייטין. תרגום יעל רוזמן
http://web.macam.ac.il/~yon/m2c.htm
תרגום יעל רוזמן
באתר גם פרטים נוספים

בליטא, שם בכפר זעיר
בבית קט בקצה העיר
בחלונות הקטנטנים
ילדים מתבוננים
לבנות צמות פשתן
הבנים בהירים כמותן
וביניהם מסתכלות
זוג עיניים אפלות.

שחרחרות הן שתי עיניו,
חינני כל כך האף,
השפתיים לנשיקות,
תלתלים גולשים רכות.
אמו אותו לכאן לקחה
עטוף היטב בתוך שמיכה

"עכשיו ילדי, זה מקומך.
זכור מה שאמרה אמך:
להנצל תוכל רק כאן,
כי אתי זה מסוכן.
בכוח היא אותו נשקה
ובבכי התרפקה.

שחק יפה ואל תכעס.
תהיה שקט ומנומס
ביידיש אף מלה, ילדי,
כעת אתה לא יהודי."

הוא התחנן, געה בבכי:
"אמא, אמא, אל תלכי!
לא רוצה להיות לבד"
מרוב בכי הוא רעד.
מתייפחת בדמעות
בעיניים אדומות
לראשו הקט נשקה
"אל תלכי מכאן" בכה.

לחיקה אותו לקחה,
אל לבה אותו חיבקה
כמו בבית הישן,
היא אמרה: "עכשיו תישן|".
היא נתנה לו את דברה
ולא עמדה בדיבורה

הבית קר ולא מוכר.
הוא מסתובב שקט וזר.
הוא לא מבין על מה ואיך,
כמעט איננו מחייך.
ואל הפחד הנורא
היא יצאה בחזרה.

קולות זרים ומוזרים -
שפה זרה הם מדברים.
קוראים לו ואסיק, שם חדש
לבו כבד ומיואש.

הולכת אמא לבדה,
מדברת לעצמה:
ילדי עזבתי ביד זר,
אחרת לא היה אפשר.
הולכת אמא לבדה,
מדברת לעצמה.
צולפת רוח בפנים,
אלוהים, רחם על בני



שם בכפר זעיר בבית קט


ו. נוסח השיר מתוך ויקיפדיה ביידיש.
http://yi.wikisource.org/wiki/A_yidish_kind
בנוסח זה הוספתי תרגום מילולי.
אַ ייִדיש קינד
חנה חייטין - געבוירן 1925
אין אַליטװיש דערפֿל װײַט - [בעיירה ליטאית רחוקה
שטײט אַ שטיבל אָן אַ זײַט, - [עומד בית קטן בצד
דורך אַ פֿענצטער ניט קײן גרױס - [בעד חלון לא גדול
קוקן קלינדערלעך אַרױס: - [מסתכלים ילדים החוצה
ײִנגעלעך מיט פֿלאַקסן קעפּ, - [ילדים עם ראשים מתולתלים
מײדעלעך מיט בלאָנדע צעפּ, - [ילדות עם צמות בלונדיניות
און צוזאַמען דאָרט מיט זײ - [ואתם ביחד שם
קוקן אױגן שװאַרצע צװײ. - [מסתכלות שתי עיניים שחורות

שװאַרצע אױגן, פֿול מיט חן -
[שחורות העיניים, מלאות חן
האָט אַ נעזעלע אַ קלײן, - [עם אף חמוד קטן
ליפּעלעך – צום קושן נאָר, - [שפתיים רק לנשק
שטאַרק געלאָקטע שװאַרצע האָר. - [תלתלים שחורים לו
ס´האָט די מאַמע אים געבראַכט - [אמא אותו הביאה
אײַנגעװיקלט אין דער נאַכט, - [עטוף בלילה
שטאַרק געקושט אים און געקלאָגט, - [נשקה לו בחזקה וחבקה
שטילערהײט צו אים געזאָגט: - [ובשקט לו אמרה

– דאָ, מײַן קינד, װעט זײַן דײַן אָרט, -
[כאן, ילדי, יהיה מקומך
הער זשע צו דײַן מאַמעס װאָרט: - [הקשיבה לדבר אמך
איך באַהאַלט דיך דאָ דערפֿאַר, - [אני מחביאה אותך בגלל
װײַל דײַן לעבּן דראָט געפֿאַר; - [שחייך שם בסכנה
מיט די קינדער שפּיל זיך פֿײַן, - [עם הילדים שחק יפה
שטיל, געהאָרכזאַם זאָלסטו זײַן, - [שקט וממושמע תהיה
מער קײן ײִדיש װאָרט, קײן ליד, – - [לא עוד מילים ביידיש, לא מנגינה
װײַל דו ביסט ניט מער קײן ײִד… - [מפני שאינך עוד יהודי

בעט זיך שטאַרק דאָס קינד בײַ איר: -
[מבקש הילד מאוד ממנה
– מאַמע, כ´װיל נאָר זײַן מיט דיר, - [אמא, אני רק רוצה להיות אתך
לאָז ניט איבער מיך אַלײן!… - [אל תשאירי אותי לבד
ס´קינד פֿאַרגײט זיך מיט געװײן… - [הילד נמוג מרוב בכי
לאָזט זי קושן אים אַ סך - [היא מנשקת לו הרבה
אָבער ס´העלפֿט איר ניט קײן זאַך; - [ושום דבר אינו מועיל
ס´קינד נאָר טענהט: נײן און נײן, - [הילד חוזר: לא ולא
כ´װיל ניט בלײַבן דאָ אַלײן!… - [איני רוצה להישאר לבד

אין די אָרעמס נעמט זי אים -
[בזרועותיה היא לוקחת אותו
און מיט װײכקײט אין איר שטים - [בקול רוך ובנשימה
זינגט זי: – ײִנגעלע דו מײַן!… - [היא שרה: ילדי אתה שלי
און זי װיגט אים אַזױ אײַן. - [והיא מנענעת אותו
נאָך דעם װײנט זי פֿרײַ זיך אױס - [אחרי הבכי היא משתחררת
און זי טרעט פֿון שטוב אַרױס, - [ומן הבית היא יוצאת
אָנגעפֿילט מיט זאָרג און שרעק, - [מלאה דאגה ופחד
און זי גײט אין נאַכט אַװעק… - [והיא יוצאת בלילה הרחק

קאַלט אין דרױסן און אַ װינט -
[קר בחוץ ורוח
הערט אַ קול זיך: – אױ, מײַן קינד, - [היא שומע בלבה קול: אוי ילדי
דיך געלאָזט אױף פֿרעמדע הענט – - [השארתי אותך בידים זרות
אַנדערש האָב איך ניט געקענט… - [אחרת לא יכולתי
גײט אַ מאַמע, מיט זיך רעדט, - [הולכת האם, ומדברת לעצמה
און אין דרױסן – קאַלט און שפּעט, - [ובחוץ קר ומאוחר
ס´װײנט אין פּנים איר דער װינט: - [בכי בפניה, ורוח קרה
– גאָט, באַשיץ מײַן אײנציק קינד! - [אלוהים, שמור אל ילדי היחיד

פֿרעמדע שטוב, מיט מענטשן פֿיל. -
[בית זר ואנשים רבים
ס´ײִנגעלע איז שטום און שטיל, - [הילד אילם ושקט
רעדט ניט, בעט ניט, װיל קײן זאַך, - [לא מדבר לא מבקש, לא רוצה דבר
זעלטן װען ער טוט אַ לאַך; - [נדיר שהוא נותן חיוך
ניט קײן טאָג און ניט קײן נאַכט, - [לא ביום ולא בליל
ניט ער שלאָפֿט און ניט ער װאַכט; - [לא כשהוא ישן ולא כשהוא ער
װאַסילקאָ – אַ נאָמען פֿרעמד, - [ואסילקה, שם זר
אױף זײַן הערצל דריקט און קלעמט. - [על לבו לוחץ - מעיק

מאַמע װאָגלט װוּ אַרום, -
[אמא מסתובבת סביב
װי איר יאָסעלע אױך שטום; - [איפה יוסלה שלה נמצא
קײנער װײסט ניט, קײנעם אַרט, - [איש אינו יודע, בשום מקום
און זי װאַרט און װאַרט און װאַרט. - [והיא מחכה ומחכה ומחכה
צו יוכֿבד איז זי גלײַך, - [ליוכבד הוא דומה
װײַל, װי משה אױפֿן טײַך, - [כאשר את משה ליד היאור
עלנט, אײנזאַם אױפֿן װינט - [לבדה בודדה ברוח
איז פֿאַרלאָזט איר אײנציק קינד… - [השאירה את ילדה היחיד

ז. נוסח ששרו ב"בית יעקב" –
הנוסח מקוטע בשל מרחק הזמן של רושמת השיר

בעיירה קטנה הרחק
בבית קט הנר דולק
...
שתי עיניים שחורות
...

שתי עיניים מלאות חן
נער קט....

בלילה קר לכאן הובא
עטוף חבוק באהבה
אם אוהבת אז בכתה
ואמרה מילות פרידה:

מעתה בני הקט
זה ביתך לעולמי עד
הבאתיך פה לכפר
כי מצבנו רע ומר
השתתף במשחקים
ושמע בקול מבוגרים
ישמרך האלוקים
כי יצילך פה בין גויים

והילד אז בבכי
אותך אמר ארצה, אמי
בזרועותיה הוא רעד
אל תשאיריני פה בדד
והאם אותו לקחה
כמו בבית לו שרה
"הוי לו לו ילדי הקט"
והילד אז נרדם

גשם רוח סערה
נשמעים בערבוביה
וביניהם קול אם נשמע
המתחננת על ילדה
שמע ה' נא את קולי
ורחם נא על ילדי
כי ביד גויים נמצא גופו
ובידך היא נשמתו.


ראה בגיליון 40 של "מעמקים" נוסח נוסף של השיר, כפי שנשלח על ידי גרציה עטיה