מעמקים - המטה בספרות החסידית
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

המטה בספרות החסידית

ד"ר דינה לוין

גיליון מס' 20 - כסליו תשס"ט * 12/08

בסיפורים חסידיים יוחסו למטה כוחות מאגיים. הצדיק השתמש במקל ובמטה כדי לסייע ליהודים להינצל מההתנכלויות של הגויים ב"גלות המרה".1 הצדיק היה מודע לכל המשמעויות המטאפיזיות של המטה, לכן כשהשתמש במטה ובמקל הוא הפיח בחפץ דומם זה הטענה רוחנית כפולה: את כוחו הרוחני לגזור גזרות ושהקב"ה יקיימן מחד, ומאידך החייאת הכוחות המיתיים והמטאפיזיים ההיסטוריים שקשורים במטה החל מבריאת העולם, האבות, משה רבנו וגילוים במציאות החיים של הצדיק ובני עמו.

אדגים זאת בסיפורים המייצגים את דרכו של הבעש"ט לסייע לבני עמו בעזרת המקל.
ויהי אחר פטירת אביו ויגדל הילד והנה אנשי העיר מפני שיקרה נפש אביו מאוד ביניהם, גמלו חסד עמו ויתנו אותו למלמד שילמוד עמו והצליח בלימודו מאוד, אבל מפני שדרכו היה ללמוד כמה ימים ואחר זה לברוח מבית הספר, ויחפשו אחריו ומצאו אותו יושב לבדו ביער ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין משגיח עליו הוא נער משולח (עזוב, מוזנח) והביאו אותו עוד הפעם להמלמד. וכן היה כמה פעמים הוא בורח אל היער להתבודד שם.עד אשר בהמשך הזמן נתקרר הדבר ונתייאשו מליתן אותו למלמד. ויגדל הילד שלא כדרך הארץ. וישכור את עצמו להיות בהעלפר(עוזר למלמד) להוליך ולהביא תינוקות של בית רבן אל בית התלמוד (לחדר) ולהוליכן לבית הכנסת לאמור אמן יהא שמיה רבה וקדושה ואמן בקול נעים. וזאת היא עבודתו הקדושה עם תינוקות של בית רבן שהוא הבל שאין בו חטא.(שבת קי"ט, ב, ע"ב)
ובכל עת הליכת התינוקות היה מזמר עימהם בקול נעים ובחשק רב וישמע למרחוק כי עבודתו עלתה למעלה למעלה. כי היה הנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלווים אומרים בבית המקדש והיה עת רצון גדול למעלה. ויבא גם השטן בתוכם, כי הבין עד היכן הדברים מגיעים.ונתירא לנפשו פן יגיע העת שיתבלע מן הארץ. ויתלבש השטן במכשף אחד. ויהי בעת הליכת הבעש"ט עם התינוקות בחשק רב ובקול זמר אף נעים נתהפך המכשף לחיה רעה הנקראת וואקילאק (זאב מכושף) ויפול עליהם ויניסו כולם מפחדו. ויש מהם שנפלו לחולי רחמנא ליצלן.ויתבטל התמיד.(תענית כו ע"ב) ויהי אחרי כן ויזכור הבעש"ט על דברי אביו ז"ל שלא יירא משום דבר כי ה' אתו ויתחזק בה' אלוקיו. וילך אל הבעלי בתים אביהם של התינוקות וידבר על לבם, שיתנו הילדים על ידו כי הוא יעמוד עליו ויהרגהו בשם ה' ולמה יבטלו בשביל זה תינוקות של בית רבן אשר הוא גדול מאוד? וישמעו לדבריו. ולקח בידו מקל טוב ויהי כאשר הלך עם הילדים בשיר בקול נעים בגיל ורנן נפל עליהם החיה הידוע וירץ אליו ויכהו על מצחו וימת. ולמחרתו נמצא שהערל המכשף מוטל נבילתו לארץ, ומאז נעשה שומר לבית המדרש, וכך היה דרכו שהיו יושבי בית המדרש ניעורים היה ישן וכשישנו הניעורים אזי ניער הישן, ועבד עבודתו עבודה תמה עד שבא העת שינערו בני אדם אז חזר לישן וכסבורים היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא.2
עבודת ה' של הבעש"ט עוד בהיותו נער באה לידי ביטוי בשירה. תוארי הפועל של אופן שירתו: "בקול נעים ובחשק רב","בקול נעים, בגיל וברנן" חוזרים פעמיים בסיפור וכך מודגשת עוצמתה של שירתו,שעלתה למרומים כשירת הלווים בבית המקדש. הולכת הילדים לבית רבן כדי שיענו אמן ויהא שמיה רבא היא רעיונו החינוכי והמקורי של הבעש"ט. למרות ילדותו המיותמת והיותו נער "משולח" ובלתי שגרתי הוא מצליח בכוחו הכריזמטי לשכנע את ההורים למסור לו את ילדיהם. הופעת הוואקילאק, הזאב, בדרכם לבית המדרש לא הפחידה אותו. דברי המשפט: "ויזכור הבעש"ט על דברי אביו ז"ל שלא יירא משום דבר כי ה' אתו ויתחזק בה' אלוקיו" חושפים את עולמו הרוחני של הנער ואת מקורות יניקתו. עוצמתו הרוחנית נובעת מבית הוריו. הוא זוכר את המסר הרוחני שלמד מאביו. הוא נוטל את המקל המוטען בכוח האמונה בבורא עולם, ובידיעה שמקור כוחו הפיזי הוא אלוקי הוא רץ אל החיה והורגה במצח כפי שעשה דוד לגלית הפלישתי. הבחירה במצח אינה מקרית. המצח הוא המקום שמסמל את ייחודו של עם ישראל, שם מונחות תפילין של ראש, וזה היה מקום הציץ של הכהן הגדול. בזוהר מיוחס המצח למקומו של הסיטרא אחרא-השטן. כדי לפגוע בשטן ולהורגו יש צורך במטה ובמקל שלו סגולות מטאפיזיות ובמסירות נפש ובענוות לב שאפיינו את דמותו המיוחדת של הבעש"ט.

בסיפור אחר כומר מכשף נהג להרוג בכשפיו את ילדי ישראל לפני שנימולו. הבעש"ט ראה זאת ובקפיצת הדרך הגיע לביתו של היהודי שם נערכו לברית המילה. הוא מצווה על יהודי להכין מקלות גדולים להכות בהם את הכומר המכשף כשינסה להיכנס לבית היהודי. כשלא הצליח המכשף להיכנס לבית היהודי, הוא החליף את צורתו לחיות טמאות, וכשניסה להיכנס לבית הוא הוכה מכות אכזריות כפי שציווה הבעש"ט את בעל הבית היהודי. בבוקר הלך הכומר לביתו כשהוא פצוע וחבול, וברית המילה התקיימה בשמחה רבה. כשנודע לכומר המכשף שהבעש"ט עשה לו זאת, הלך לשלטונות שיכריחו את הבעש"ט להתווכח עמו וכל אחד יעשה את מופתיו ונראה מי ינצח. הכומר הביא חיות רעות נחשים ועקרבים וכל מיני מזיקין. הבעש"ט חג חוגה בעזרת המטה וכל החיות הרעות שהביא הכומר המכשף לא יכלו להגיע אליו ולפגוע בו, ואז קרא הבעש"ט לכל הילדים שהרג הכומר לנקום בו. כולם התקבצו והרגו אותו.3

המקלות שציווה הבעש"ט להכין נועדו לפגוע בכומר המכשף שלא פסק ממזימותיו להרוג את ילדי ישראל לפני מילתם. כוח דיבורו של הבעש"ט העניק לעצמים דוממים אלו כוח רוחני שמקורותיו קדומים ובראשיתיים. המטה שבעזרתו חג חוגה יוצר זיקה ישירה לאירועי ניסים שקרו לעם ישראל במכות מצרים ובזמנו של חוני המעגל. כך הופך הבעש"ט לדמות אנלוגית למנהיגי עם ישראל בכל הדורות שבכוח גדולתם החיו את העוצמות המטאפיזיות של המטה הבראשיתי.

ר' אלימלך מליז'נסק, הצדיק בדור השלישי לחסידות, מתואר בסיפור החסידי בהרגלו להשעין את ראשו על מטהו כפי שמסופר:4
כתב הרב החסיד מ' דובער נירו יאיר מקהילת קודש פערבעניק וזכרונו לברכה הרב הקדוש מורנו הרב נפתלי מראפשיטץ היה אצל רבו הרב הקדוש רבינו רבי אלימלך בעל נועם אלימלך זכרו לחיי העולמים עם אחוזת מרעיו.והקדוש בעל נועם אלימלך זכרונו לברכה ברוב דבקותו כי למד דעת את תלמידיו.והרב הקדוש מראפשיץ ראה דרך בחלון כי איש אחד נחפז לבא לבית הרב הקדוש זכרונו לברכה הלך הוא החוצה ושאל אותו מה תבקש. ואיש הנזכר לעיל דימה בנפשו כי הוא הוא הרב רבי אלימלך. הציע לפניו את בקשתו כי האדון שלו ירצה לדחפו מן האראנדא וירצה להלקותו וליסרו ולהביאו בבית הכלא. לקח הרב הקדוש מורינו רבי נפתלי זכרונו לחיי העולמים ואת מטהו בידו ונשען עליו בראשו וידו ועשה כמעשה רבו הרב הקדוש רבינו רבי אלימלך.כי כן היה הרגלו של הקדוש בעל נועם אלימלך זכרונו לחיי העולמים, ואמר לעצמו עס זאל עס אויס רייסין.עס זאל עהם אויס פליקען וכדומה. ואמר להאיש הנזכר לעיל לך לדרכך וד' יצליח את דרכך. ביום שלאחריו בא האיש הנזכר לעיל להחזיק טובה להרב הקדוש בעל נועם אלימלך, כי האדון נחטף רוצה לומר במיתה משונה. ואז הרגיש האיש הנזכר לעיל כי הרבי אשר הבטיחו אתמול לכך לא היה הרבי רבי אלימלך, ועמד משתומם.והרב הקדוש רבינו רבי אלימלך צווה עליו כי יספר לו את אשר היה וסיפר לו את כל ונוכחת. והרב הקדוש רבינו רבי אלימלך ידע תיכף ומיד את מעשיהו של הרב הקדוש מורינו הרב רבי נפתלי זכרונו לברכה ואמר לו: "נפתלי- דיא קענסט שוין גיט דיא קינטץ", והרב הקדוש מורינו הרב רבי נפתלי התנצל את עצמו כי לא רצה כי הרב הקדוש רבינו רבי אלימלך יפריד את עצמו מרוב דבקותו ולימודו אשר למד אז עם התלמידים. על כן הלך נגד האיש הנזכר לעיל החוצה ועשה את אשר עשה בשליחות רבו.כי זכין לאדם אמרו זכרונם לברכה. עד כאן לשונו.
ר' אלימלך מאופיין כמי שנשען על מטהו בראשו ובידו. גם תלמידו ר' קלמן קלונימוס בעל "מאור ושמש" זכר שרבו יצא אתו להרים כשבידו המטה5 :
איידי דחביבא ליה ר' קלונימוס לרבו הקדוש הרב רבי אלימלך, זיכהו גם הפעם למחזה איום ונורא מה שלא זיכה לשאר תלמידיו הקדושים. יום אחד אמר לו הרבי: "בלילה תכין את עצמך וחזקת מאוד והיית לאיש". בתחילת הלילה הזהירו עוד הפעם: "תהי' נכון ומזומן לחצות הלילה". מובן מאליו ההכנות הקדושות שעשה האי צדיק בלילה הזה לבל יסור מן הדבר אשר הגיד לו רבו ימין ושמאל. קרוב לחצות הלילה הזהירו עוד הפעם להיות עתיד ומוכן לשעה הבאה. ולבש הרבי ר' אלימלך בגדיו העליונים ויקח את המטה בידו וילכו שניהם יחדיו על ההרים הרמים שלאחרי הבית עד שהגיעו להבית החיים. באו למקום אחד ונשארו עומדים על עומדם. והרבי ר' אלימלך הזהירו עוד הפעם: "תהא מוכן ומזומן בקדושה ובטוהרה". ויחגור הרבי את אבנטו, ויקח ידיו של ר' קלונימוס והניחם אצלו ותחבם בתוך אבנטו. וישא הרבי את עיניו השמימה. בהגיע חצות הלילה בדיוק, אמר הרבי ר' אלימלך: "נא". ולפתע פתאום נפתח ארובות השמים כנגדם ותצא אש גדולה ונוראה, ומהאש נתפזרו ונפוצו ניצוצות ואורות על פני כל העולם כולו. ר' קלונימוס לא היה יכול להסתכל בהאור חזק שהאיר מסוף העולם ועד סופו והוכרח לסתום את עיניו מהמראה הגדול והנורא. לבסוף נתקבצו יחד ניצוצי האור מכל העולם וירדו ונכנסו בארץ אצל רגליהם, ואז פתח ר' קלונימוס את עיניו לראות כבלע את הקודש. כעבור איזה שעה אמר הרבי: "די". ומיד נסגר שער השמים והאש נפסק. ויאמר הרבי: "כעת אנו יודעים מה הוא הבעל שם טוב. כי תמיד נוראות נפלאתי, הלא כבר היה לעולמים בעולם הזה תנאים עירין קדישין, ולא זכו להשם "בעל שם טוב" עד שבא רבינו הקדוש מורינו הרב ישראל ממזיבוז זכותו תגן עלינו ונטל את השם.וכאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג מתי אבוא ואראה ואזכה לחזות את הוד כבודו של הבעש"ט. והשיבוני דבר מן השמים, שבעלמא הדין אי אפשר לראותו כי אם בעולם הבא, והפצרתי כי דייקא בעולם הזה בלבוש החומרי רצוני לראותו. והבטיחו לי כי בטרם אלך ואינני יראו אותו אלי, כי לא יראהו האדם וחי. וכעת ראיתי את אשר חפצתי וזה פתרונו: הנה האש הגדולה היא נשמת מורינו הבעש"ט הקדוש. ניצוצות האור שהתפשטו בכל העולם הלא המה כוח התורה והחסידות שלו שבגלל הדבר הזה ועל ידה מתקיים העולם גם בימינו אלה. "קלונימוס יקירי, כי בעוד איזה ימים אפטור ואסתלק מזה העולם. כשהתלמידים ישבו לדון היכן לקבור אותי, תגיד להם כי כאן היא מקום מנוחתי הואיל ובכאן נכנסה נשמת הבעש"ט הקדוש". ונטל הרבי ארבע עצים קטנים והעמידן בארבע זוית בקרקע לסמן את המקום לציון קברות. ימים אחדים אחר זה נסתלק הרבי ר' אלימלך ביום כ"א אדר שנת תקמ"ז זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן".
ר' אלימלך משתף את תלמידו האהוב במראה מטאפיזי נורא לאחר שמזהירו פעמים להיות מוכן למראה הגדול. ר' אלימלך לוקח את המטה בידו ושניהם הולכים יחדיו כפי שנאמר על אברהם אבינו ועל יצחק בדרכם להר המוריה כדי לעקוד את יצחק.6 בדיוק בחצות שאף הוא ציון לזמן היסטורי מכונן (למשל, מכת בכורות) אומר ר' אלימלך את מילה אחת "נא" שלה כוחות מטאפיזיים לפתוח את ארובות השמים כפי שקרה במבול7, ואש גדולה ומפחידה ירדה מהשמים והתפזרה בכל העולם. המראה מזכיר את מעמד הר סיני, מראה שהעם אף שהיה בדרגה רוחנית גבוהה לא היה מסוגל להכילו מרוב עוצמתו.8 כך קרה גם לר' קלומינוס שנאלץ לכסות עיניו מפני האור העצום שהתפשט בחלל העולם. גם לאחר המראה משתמש ר' אלימלך במילה אחת "די" והמראה נגוז. ואז מסביר ר' אלימלך לתלמידו את המהות הרוחנית של הגילוי השמימי שזכו לראות. האש היתה נשמתו של הבעש"ט הקדוש. מן השמים נענו לתחינותיו של ר' אלימלך שבמשך כל השנים ביקש לזכות לראות את דמותו של הבעש"ט בחייו ולא רק בעולם הבא. נאמר לו שזה יהיה סמוך למיתתו? וכך זיכה ר' אלימלך את תלמידו כשהמטה בידיו למראה מטאפיזי על אנושי. ניצוצות האש שהתפשט בעולם , הסביר ר' אלימלך לתלמידו, הם אור התורה והחסידות שהפיץ הבעש"ט בחייו ואשר מקיימים את העולם גם בזמנם. ר' אלימלך זכה למראות עליונים כשבידו המטה בעל המשקע ההיסטורי, המטאפיזי והמיתי. המטה מרמז על מטה משה שבעזרתו נעשו המכות במצרים.9 זהו המטה שנכלל בין עשרת הדברים שנבראו בששת ימי הבריאה בין השמשות ואשר קיבל את עוצמותיו הרוחניים ישירות מבורא עולם. 10

ר' אלימלך מתייחס לחשיבותו של המטה ולמשמעויותיו בספרו הדרשני "נועם אלימלך", שנחשב לאחד מספרי
היסוד של החסידות. את המילה "ומטך" מפרש ר' אלימלך:
"ומטך" רמז שאמר אלישע לעבדו: "קח את המטה להחיות הילד"11, וזה רמז שהשכינה מבקשת, שיתן ה' יתברך המטה הזה ביד הצדיקים שיהיה בהם כוח לרפאות ולהחיותם בתפילתם."12
כלומר, המטה של הצדיק כשהוא מלווה בתפילות יש בו כוח לרפא ולהחיות את עם ישראל. בנוסף לזיכרון המיתי המתלווה למטה, ר' אלימלך מייחס לו משמעויות מוסריות כדבריו על הפסוק "ועתה הרם מטך ונטה ידך":

"מטה רצה לומר הכנעה ושפלות. ויאמר השליכהו ארצה פירוש מה שאתה סובר שאתה תקנת.אותה המידה צריך אתה להשליך ארצה המחשבה הזאת".13
מכאן שהמטה עליו נהג ר' אלימלך להישען, כפי שמספר בסיפור החסידי, אינו רק מכשיר עזר חיצוני ליציבות גופנית אלא הוא מכיל משמעויות מטאפיזיות בעלות עוצמות רוחניות שמסוגלות להשפיע על מהלכיו של הבורא. ר' אלימלך מדגיש שכדי להפיק מהמטה את היכולות הללו, חייב האדם להגיע לרמה מוסרית גבוהה, להטות עצמו ממידת הגאווה, כפי שנדרש לעשות משה רבנו במכות מצרים ובהטיית המטה לפני נס קריעת ים-סוף. 14

המטה נקרא "מטה אלוקים"15 ומבטא, לפי דברי ר' אלימלך, את ענוות הבורא שהרי הוא: "מטה עצמו להשגיח בתחתונים שבזה נראה ענוותנותו."16

גם פירושו של הרב הירש מעמיק את המשמעות המוסרית והמטאפיזית של "המטה". לדבריו, קיימת משמעות כפולה במלה זו. על המטה נשענים, גוחנים, וכן מושיטים את היד מעליו, ואז כביכול מתארכת ידו של האדם, כדי שיוכל להישען טוב יותר על הארץ. לשם כך הוא מפעיל את כוחו ואת שליטתו במרחב. אות המטה בא ללמד את משה, שאותה המשענת, שהאדם לכאורה שולט בה, ברצות ה' תיהפך לאויבו של האדם לנחש. המטה בא לחנך את האדם להכיר בכך, שכל רגע בחייו תלוי ברצון ה'.17

אף הלשון העברית הטמיעה את המשמעויות המוסריות עליהן הצביע ר' אלימלך בפרשנותו את המילה "מטה". גם הצירוף הלשוני "למטה אבותיו"18 מכיל משמעות רוחנית וחינוכית כדברי ר' אלימלך:
"שצריך הצדיק גם כן לתקן ולהעלות את מעשה אבותיו שהטו עצמם גם כן לעבודתו, ולא הגיעו למדרגה עליונה להעלות את מעשיהם לעולמות עליונים".19
ר' אלימלך מציב בפני הצדיק אתגר לתקן לא רק את עצמו אלא אף את מעשי אבותיו שהטו עצמם לעבודת ה' אך לא הגיעו למדרגה עליונה.

הצירוף הלשוני "מטה לחם" מכיל שתי משמעויות. משמעות חומרית בבחינת מקור פרנסה20 וגם משמעות מוסרית חינוכית. פרנסתו של אדם קצובה לו מידי הבורא ועל האדם להפנים זאת ולא להתגאות בכישרונותיו ובהצלחותיו הכלכליות.

אף הביטוי "נשבר לו מטה לחמו" הוא ציור מטאפורי לתיאור פרנסה שקרסה.21 לביטוי "מטה שכם" משמעות כפולה. המשמעות הראשונה היא מוסרית חברתית. זהו כינוי לאדם שמוכן להטות עצמו לטובת הזולת ולעזור לו. המשמעות השנייה מתארת את ההצלה המדינית שהתרחשה בימי חזקיהו. סבלו של עם ישראל תחת עולו של סנחריב מלך אשור מתואר כ"מטה שכמו" היינו, העם הטה את שכמו למשאות הכבדים שהוטלו על ידי מלך אשור, והנביא ישעיהו מנבא שמטה שכם זה ישבר כפי שקרה בימיו של גדעון. 22

ראינו שהמטה הבראשיתי יציר כפיו של הבורא מלווה את עם ישראל בדורותיו השונים. בכל דור המטה נחשף בעוצמותיו הרוחניות כדי להציל את העם מפני אויביו החיצוניים והפנימיים כאחד. (למשל: מחלוקת קורח ועדתו).

החסידות מעלה על נס את העוצמות המטאפיזיות הללו ומדגישה גם את המימד המוסרי של האדם כגורם ראשוני המאפשר את חשיפת המימד המטאפיזי ואת המשכיותו בהיסטוריה רווית הסבל של עמנו.



1 תואר זה חוזר ונשנה פעמים רבות בספרו הדרשני של ר' אלימלך "נועם אלימלך".
2 שבחי הבעש"ט, אברהם רובינשטיין, ראובן מס ירושלים, תשנ"ב, 1991, עמ' 9.

3 יצחק, אייזיק ספרין מקומרנו, ספר מגילת סתרים, נ' בן מנחם (מהדיר), מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ד, עמ' לה-לו.
4 אוהל אלימלך סימן מ, עמ' 11 ניתוח ספרותי מלא ראה: דינה לוין, סיפורי ר' אלימלך מליז'נסק הבחינה המטאפיזית והבחינה המוסרית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן תשס"א, עמ' 61 - 64, וכן באתר דעת
5 יד מאור ושמש ותולדותיו, אלי' חיים קרלבך (עורך), ברוקלין תשל"ז, עמ' שה-שו.
6 בראשית כב, ז: "וילכו שניהם יחדיו".
7 בראשית ז, יא: "...וארובות השמים נפתחו".
8 שמות יט, טז: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד, ויחרד כל העם אשר במחנה".
9 שמות ז, יט וכ.
10 אבות ה, ט. :" עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון,
הקשת, והמן. והמטה והשמיר הכתב והמכתב והלוחות". הרחבה על המטה במדרש ראה: חננאל ארמן, "סיפורו המלא של המטה", מקור ראשון, קרח, כ"ד בסיוון, תשס"ח, 08. 6 . 27
11 מלכים ב, ד, כט.
12 נו"א וישב, כ ע"ב.
13 נו"א בשלח, לט ע"א.
14 שמות יד, טז: "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה".
15 שמות ד, ב.
16 נו"א בשלח, לט ע"ג.
17 פירושו של הרב הירש, שמות ד, ד.
18 נו"א שלח, יג ב.
19 נו"א שלח, עג ע"ג.
20 כינוי מליצי ללחם על פי הפסוק "בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו", ראה: ויקרא כו, כו.
21 יחזקאל יד, יג: "ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב."
22ישעיהו ט, ג: "כי את עול סובלו ואת מטה שכמו, שבט הנוגש בו החיתות כיום מדין."