מעמקים - עיון בשיר "באתי אליך" לדבורה סילברסטון
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

עיון בשיר "באתי אליך" לדבורה סילברסטון

ד"ר רבקה שאול בן צבי

גיליון מס' 21 - טבת תשס"ט * 1/09

זהו הקישור לשיר עצמו, הנמצא בגיליון 5 של מעמקים

הדוברת בשיר "באתי אליך" היא אקטיבית ותלותית כאחת. היא פונה אל אהובה-בעלה בפנייה ישירה שיש בה הד לביטוי תנ"כי שכיח "לבוא אל", אלא שבתנ"ך ה"בא" הוא לרוב הגבר, ואילו בשיר זה, האישה היא היוזמת.

חוויית השלמות
היא באה ובוחנת את פניו נוכח "ימים נערמים" המעוררים את השאלה האם האהבה היא עדיין כבראשית הקשר? קרני הרנטגן מכוונות אל נפשה החוקרת והמפקפקת; אך עיני האוהב מרגיעות אותה באש המתמדת שבתוכן, שהיא פרדוקסלית בכפל הפנים שבה: להט ושלוה. האש מאשרת את התחושה "שפניך כתמול". לפנינו ארמז מספר בראשית, המתקשר ללבן הארמי המתנכר ליעקב, ואשר עליו נאמר שפניו אינם כתמול שלשום. (בראשית לא', 2). ארמז זה מצביע על חשש נסתר של הדוברת, שיחסו של הבעל ישתנה לרעה; אך החשש מתבדה, והדוברת מתכנסת באהבתו של הבעל, ואינה חוששת להיות מוכלת ב"כולות" המרגיעה של הגבר, שמעניקה חסות והגנה. ה"כוליות" – "חופנת את כולי אל כולך" – מביעה את האופי ההדוק של הקשר כשלמות ללא שיור. הדוברת חוותה את השלמות, ואינה יכולה לוותר עליה.

הטלוויזיה כסמל
ואולם, נחיתה בחיים היומיומיים, הבלתי רומנטיים מטבעם, מעלה שוב את החששות הנסתרים. בעולם שמעבר ליחידות הרומנטית, יש שכנים המנסרים במשור, ומקימים רעש שחורק באוזניים; ויש, להבדיל, ילדים הדורשים תשומת לב... והטלוויזיה, המכשיר ההמוני, שיש כמעט לכולם, אולי כסימבול של בינוניות ושגרה, היפוכה של נקודת הגובה שביחסים הזוגיים. צליל המסך הנחתך "(עיגולי מבט חותכים מסך"), מעורר את הדמיון לצליל הצורם של המשור. זוהי תמונה של קרע בדימוי בדימוי הנעלה של חיי הנישואין. תמונה זאת מציגה ניגוד צורם לחוויית האינטימיות המושלמת שבין הבעל לאישה.

שפיפות הנפש
תחושת השגרה הופכת את השמש ל"אחרת" ומכה את עוצמת האור...עוצמת האש נשחקת על ידי הפיהוק הגדול, והחיים נדמים כחזרה משעממת על עניינים קטנים. נוכח זאת, מאבדת האהבה את טעמה הראשוני. העגמימות משתלטת. האישה נוחלת אכזבה כל שהיא במגע עם האהוב, והדבר גורם לה להיות שפופה נפשית, לאבד את בטחונה. לחוות אובדן.


לבשתי ניחוחות
סיומו של השיר מתהפך לעבר ההחלטה הנחושה לשנות את פני הדברים ולהתגבר על השגרה המכלה. הדברת מגייסת אפוא את כישוריה הנשיים, פנימיים כחיצוניים. איתנה בדעתה, היא לובשת את הניחוחות, ממשיים ורגשיים. כמו לוחם הלובש את בגדי מלחמתו: "נחושת אהבה לבשתי ניחוחות". וכך היא מצליחה להפריד את ישותה מסיגי היומיומיות, ולתת לאהבה מקום נבדל ומובחן. הביטוי "באתי אליך" אשר בבית הראשון היה מהול בדאגה סמויה, הפך בסוף השיר לקריאת ניצחון.

"באתי אליך" הוא שיר לירי אופטימי הממחיש את פניה השונות של האהבה ואת התמורות העשויות לחול בה במסגרת של חיי משפחה; מימוש המסר האופטימי הוא תלוי אישיות: אפשר 'להרים ידיים' ולסבול, ולהשלים עם קשר בין זוגי עייף ושגרתי. אך יש אפשרות אחרת: קשב פנימי וחיצוני, רגישות למתרחש ורצון עז מביאים להיפוך. "באתי אליך" הוא שיר אהבה מקורי המהפנט במקצביו המהירים ובתמונותיו המקוריות.

הערות דידקטיות:
מתאים לכיתות גבוהות בלבד.
אפשר ללמדו במסגרת הנושא "משפחה", חינוך לחיי משפחה.