מעמקים - הדיסציפלינה המשווה בפולקלור
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הדיסציפלינה המשווה בפולקלור
ומרכזיותה במחקרו של גאסטר

יוסוב-שלום מירי

גיליון מס' 26 - אלול תשס"ט * 9/09

משה גאסטר (1939- 1856) נולד בבוקרשט היה לאחד מפורצי הדרך בחקר התרבות הרומנית וחקר הפולקלור היהודי ותרם רבות להגשמת הרעיון הציוני בארץ-ישראל.1 גאסטר השתוקק לפעילותם של אינטלקטואלים ובפרט אינטלקטואלים רומניים שיעסקו בחשיפת זהותם הלאומית על-ידי חקר העבר כביטוי לטענת ע' יסיף להשפעת "אביב העמים" (מהפכות 1848) על פעילותו בחקר התרבות הרומנית והפולקלור שלה2. שוב ושוב הדגיש גאסטר את חיוניות הפולקלור בחיינו, עמד על הצורך בהפיכתו לתחום מדעי מובהק, שכן הפולקלור אינו רק תחום אקלקטי העוסק באיסוף מנהגים וטקסים בחברה נתונה אלא יש בכוחו להביא לידי פיתוח התחום המשווה בין תרבויות בתקופות שונות. רבים מספריו וממאמריו מוקדשים לשפה ולספרות הרומנית. בשנים 1883 ו- 1891 פרסם שלושה ספרים הנחשבים עד היום כאבני יסוד בתחום זה: כרך אחד על הספרות הרומנית העממית ושני כרכים על "הכרסטומאתיה הרומנית".3 מרכיב עיקרי באישיותו כפולקלוריסט היה זיקתו לחשיפת עמים, תרבויות ואנשים אקזוטיים כמו הצוענים שבסביבתו הקרובה (בשנת 1879 פרסם את אסופת מאמריו בספר "סיפורי עם צועניים מרומניה")4. מאמרים בתחום הפולקלור, המאגיה, הרומנסה של ימה"ב, הספרות האפוקריפית והשומרונית כונסו בשלושה כרכים עבים בשפה האנגלית (Studies and Texts, 1925-1928).5 תרומת הספרים ניכרת בידיעות המכונסות בכרכים אלה על אוצרות הפולקלור על תפוצותיו ובפרט על אמונות ומנהגים הנהוגים ברומניה עוד מימיה הקדומים כשהם ערוכים ומובאים בשפה האנגלית, ובכך משרתים את חוקרי הפולקלור שאינם נמנים עם יודעי השפה הרומנית. גם ספרו משנת 1915 על סיפורי בע"ח ברומניה Rumanian Birds and Beast Stories 6 הוסיף נדבך חשוב לחקר ספרותה העממית.

הפיכתו של הפולקלור לתחום מדעי הביאה לצמיחתה של האסכולה "הגיאוגרפית-היסטורית" או "האסכולה הפינית". בעצם זוהי האסכולה ההשוואתית המרכזית בחקר הספרות העממית, אשר שמה לה כמטרה את הצורך לקבוע את צורתו המשוערת של הטיפוס הסיפורי שהוא כעין ארכיטיפ של העלילה, המשותף למרחבי תרבות שונים בתקופות שונות, תוך שימת הדגש גם על נדודיו בין התרבויות והלשונות7. חוקרי האסכולה מדגישים כי הנוסחה המקורית של היצירה היא השלמה וההגיונית ברצף עלילתה וכל סטייה מהווה דרדור ולא השבחה. גם במאמרה "חקר תהליכי התמורה בסיפור העממי" סוקרת חזן-רוקם את הנחות האסכולה ומצטטת מדבריו של קארלה קרון (K. Krohn), בנו של מייסד האסכולה, אשר מצא כי היצירה בתפוצתה עוברת תהליכים של שכחה, הוספה ותמורה8 הפוגעים באסתטיות ובשלמות הרעיונית של הנוסח הראשוני. הנחה זו מנוגדת להנחה האבולוציוניסטית9 המוצאת תהליכים של השבחה ושכלול עם ההתקדמות בזמן בכל תחום מתחומי החיים לרבות הספרות על סוגותיה.

ר' דורסון בהקדמה לספר "Folklore and Folklife" בוחן את הנחותיה של האסכולה הגיאוגרפית-היסטורית כמתודה הראשונה בחקר הפולקלור. בין ההנחות המוצגות בולטת ההנחה העוסקת בהתחקות אחר המקור שנוצר במקום אחד ובזמן מסוים למרות ריבוי הנוסחים על תפוצתם ולפיכך מובנת ההתנגדות הנחרצת של האסכולה לעקרון הפוליגנזה של הסיפורים. קארלה קרון (K. Krohn) בספרו " Methodology Folklore" עומד על חשיבות המיון הגיאוגרפי ועל הצדקתו מטעמים של חשיפת הדמיון האזורי שבין נוסחים סמוכים מרחבית תוך הדגמת השינויים הנוצרים בין האזורים השונים10. ע' בן-גריון בספרו "שבילי האגדה" רואה בדמיונן של מעשיות עממיות חידה מופלאה, כלומר זהות בין עלילות שצמחו בקרקעות המרוחקות זו מזו מרחקים גיאוגרפיים, היסטוריים ותרבותיים11.

המחקר בימינו עושה שימוש בתרומותיה הנכבדות של האסכולה שפיתחה שפת מיון בינלאומית12, הוציאה לאור מפתחות של מוטיבים וטיפוסים סיפוריים13 ותרמה לכינונם של ארכיונים מדעיים המעניקים כדברי ע' יסיף "מלאות ביבליוגרפית" שהיא בבחינת מעלתה העיקרית של האסכולה14. במשך עשרות שנים נמתחה ביקורת קשה על חוקרי האסכולה ושיטותיה, אולם כיום ברור כי כל שיטה "לוקה בחולשותיה שלה" (עמ' 9)15. ת' אלכסנדר בספרה "מעשה אהוב וחצי" מתייחסת לכלי המחקר העיקריים על-פי המתודה המשווה והם "הטיפוס הסיפורי" ו"המוטיב" ששולבו בתוך מפתח כלל-תרבותי מתוך הנחת המחקר כי מספרם מוגבל ועל כן אפשר לשלבם במפתחות כגון אלה16. ארגון בו-זמני של היבטים כרונולוגיים ומרחביים של הטקסטים העניקו לפי א' טיילור אינפורמציה חשובה למחקר17. אולם בהשפעתם של זרמים מרכזיים נוספים במחקר נחלש במידת מה הצורך המובהק בהתחקות אחר מהלך תפוצת היצירה ובשחזור הנוסחה המקורית - היא "אב-הטיפוס". בימינו הקו הדיאכרוני של המסירה נחלש וכיום מסתמנת השאיפה לאיחודן של הגישות, מצד אחד, הגישה המסורתית ההשוואתית ומצד שני, התיאוריות ההקשריות התרבותיות והחברתיות המדגישות את חשיבותה של כל יצירה הנבדקת על חד-גוניותה ועל מקוריותה18. מעבר נוסף הוא מהטקסט אל המספר הפועל ביחס דיאלקטי מתמיד עם הקהל תוך יצירת שותפות ביצירת ההיגוד19. ת' אלכסנדר רואה במעבר זה גורם עיקרי שהוביל להתפתחות מחקר הספרות העממית מזווית ראייה אתנית20.

מ' גאסטר, חוקר הפולקלור היהודי-רומני הדגול, אשר עסק בחקר הסיפורת העממית הרומנית, ייחס חשיבות רבה למחקר ההשוואתי ואימץ את עיקרי המתודה ההשוואתית בעבודותיו הרבות העוסקות בפולקלור בכלל ובפולקלור הרומני בפרט, אולם בניגוד לתיאוריה המקובלת שלפיה נולדו סיפורי העם מתוך תמורות וגלגולים שנתגלו בפי העם, טען גאסטר ליצירת הפולקלור השגור בפי ההמון דווקא מתוך הספרות הכתובה 21. ח' שוורצבאום בספרו "משלי שועלים"22 עסק בניתוח קורפוס עברי מתקופת ימי-הביניים תוך ניסיון להתחקות אחר המקורות והמוצא של המשלים לצורך ניתוח פולקלוריסטי משווה. שוורצבאום בדומה לגאסטר ולחוקר הפולקלור מתקופת ימי-הביניים, אלברט וסלסקי, מוצאים לרוב מקבילות כתובות לסיפורים השונים באופן שהנדידה והתפוצה היא מן הספרות הכתובה ולא הדבורה. במאמר הביקורת על ספרו של שוורצבאום מצביעה ג' חזן-רוקם23 על קיומן של שתי גישות בחקר הפולקלור בספר הנדון כביטוי מוחשי ביותר לחוסר ההכרעה שביניהן: הגישה הגיאוגרפית-היסטורית השבה ודורשת על קיומה של הפצה של סיפורים בעל-פה אל הכתב, לעומת תפיסתו של חוקר ספרות ימי הביניים, וסלסקי, המופיעה גם בשיטתו של גאסטר וטוענת בחריפות לבלעדיות השפעתם של קבצים ספרותיים בתהליך ההפצה של סיפורים ממרחב תרבותי אחד למשנהו24. לדעתי, הטענה בדבר אפריוריות הכתב על התפוצה שבעל-פה אינה מעוגנת בתרבות העממית על אופייה המתעצב דרך הנדידה והקבלה, היניקה וההזנה תוך הפריה בו-זמנית. במאמרו "לחש בן אלפיים שנה כנגד המכשפה גונבת התינוקות" 25עוקב גאסטר אחר הקשר שבין הלחש הרומני העממי שבפי האיכרים הרומניים נגד "הרוח הרעה" הפוגעת בקרום העין וגורמת לעיוורון או גונבת וממיתה תינוקות לבין מקורותיה בספרות הכתובה עוד מימי התקופה הקדומה. את הראשוניות מייחס גאסטר לטקסט הכתוב ולשיטתו רק התפוצה שבעל-פה הביאה לידי תפיסה מוטעית והפוכה בה נוטים לייחס דווקא לטקסט השגור בפי ההמון את זכות הראשוניות ואף לראות בו יסוד להתהוותו של הסיפור שבכתב.

עם תנודות הזמן והמקום נקלטו המעשיות בפי האנשים עד שנדמה היה שזהו אכן כור מחצבתן. במאמרו "אגדות רומניות עממיות על מריה הקדושה"26 מוצגת מידת ההשפעה של הספרות הכתובה ("Book-Lore") על דמיון ההמונים ("Folk-Lore") המתרגמים את המעשיות והאגדות לידי קמיעות ולחשים. אגדות אלה על "מריה הקדושה" נתהוו בהמנונים הנוצריים הקדומים, השתלבו באגדות ודרך תפוצתן ממקום למקום חדרה דמותה לתודעת האנשים כדמות מסייעת בהרחקת מזיקים, רוחות רעות, מחלות וסבל.

מקורות קדומים כמו התלמוד, המדרש וילקוטים משמשים לפי גאסטר בסיס להיווצרותן של אגדות הנפוצות במזרח ובמערב בע"פ ובכתב. בשני המאמרים שיוצגו להלן נבדק הקשר שבין אגדות רומניות לבין מקורות קדומים אלו: במאמרו "אגדות תלמודיות ואגדות רומניות"27 מוצג הסיפור התלמודי על אדם המוריש את כל נכסיו לבנו האחד והאמיתי, אך אינו מציין את שמו28 (מוטיב סיפורי בינלאומי H 486.2 - "מבחן האבהות"). הואיל והבנים לא ידעו לאיזה מהם, באו לפני ר' בנאה שייעץ להם להכות עם מקלות על קבר האב עד שזה יכריז למי הוריש את רכושו. רק אחד הבנים מסתייג מעצת הרב ומוכר כיורשו (בבא בתרא נח ; עא). נוסח זה משמש לדבריו מקור להתהוותן של אגדות באירופה כמו האגדה בספרו של אנטון פאן (1841; Anton Pan), המשתמשת בפרוטוטיפ התלמודי ומספרת על אב המותיר את רכושו לבן אחד תוך אי ציון שמו. כאן השופט מציע להכות את האב במקלות או בחרבות עד אשר יציין את השם. אחד הבנים מתנגד לפסיקה זו ומוכרז כיורש. ניתן להבחין בשתי ורסיות עיקריות לסיפור התלמודי: האחד- הציווי להכות על קבר האב עם מקלות והאחר- לירות בחץ וקשת עד אשר פוגעים בגופת האב. בשתי הורסיות, רק אחד הבנים נמנע מקיום הצו ומוכרז כיורשו של אביו. לדבריו, הסיפור המצוי בפי העם ובכלל זה גם העם הרומני מצוי בראש ובראשונה בתלמוד, ממנו הוא מתגלגל למדרש ומכאן הופך ל"ללשון חיה" על גלגוליה השונים. בסיום המאמר מוצגת התרומה של הספרות התלמודית-מדרשית לתפוצתה של הספרות העממית, על דרך הצגת הטיעון המשתמע של ראשוניות הספרות ה"תרבותית" על זו ה"עממית" היונקת ממנה. בדומה לכך במאמרו "סיפור תלמודי בספרות הרומנית"29 מוצג הקשר שבין הסיפור התלמודי המופיע בהקשר של מצוות כיבוד אב לבין סיפור עם רומני: בתלמוד מסופר על נוכרי שנמנע מלמכור לחכמים אבנים יקרות לאפוד שבבגדי הכהן הגדול, זאת משום שהמפתח לקופה היה מונח למראשותיו של אביו וכדי לא להעירו הפסיד את רווח העסקה. על יחסו זה גמל לו האל שכרו, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו והיו ישראל זקוקים לה (קידושין לא, עא). לשיטת גאסטר, סיפור זה מהווה תשתית לסיפור הרומני בספרו של אמנסקו (1757; E. Eminescu) שהוא קונגלומראט של שני סיפורים המגוללים את סיפורו של אדם עשיר וגאה היורד מנכסיו ונותר עם שני חמורים (- עד כאן סיפור א'). במסעו לארץ-ישראל פוגש בשני אנשים הרבים על אבן שמצאו במקום נטוש. תמורת חמוריו הוא זוכה באבן ומתעשר בשנית, מכיר בחסדו של האל ומשנה את אורחותיו.

בן ברית למפעלו מוצא גאסטר בג'ימס פרייזר (J. Frazer) שביקש להציב את התנ"ך ("הברית הישנה" בלשונו) במרכז חקר הפולקלור כמכשיר לחשיפת היחסים בין תרבויות במזרח ובמערב בתקופות שונות. פרייזר כגאסטר בחר מקרים והתרחשויות בתנ"ך, בדק והשווה אותם לסיפורים דומים, למשל: הזיקה שמצא בין האגדות המקראיות על שלמה המלך לבין האגדות המספרות על אלכסנדר הגדול. בדומה לתלמוד במחקרי גאסטר משמש בשיטת פרייזר המקרא אבן שואבת להתרקמותם של סיפורים, רעיונות ותיאוריות חדשות30.

כפולקלוריסט רב-פעלים עסק גאסטר לא רק בחקר הספרות העממית שבע"פ ושבכתב, אלא גם התעניין בחקר מקורם של אמונות, מנהגים וריטואלים פולקלוריסטיים. בספר "The Sword of Moses "31 מציג גאסטר מבוא מפורט ותרגום באנגלית של כתב היד הארמי-עברי מן המאה ה-14. ספר זה הוא בעל חשיבות בחקר המיסטיקה והמאגיה בהיסטוריה היהודית שיש לראות בו מקור קדום להתהוותה של החשיבה העממית המייחסת משמעות מאגית למילה, למשל: שמות מיסטיים לאל, מנהג החלפת השם או הוספה של שמות צדיקים או רבנים לאדם גוסס וכיו"ב.32

בכתב יד אחר מן המאה ה-14 שתירגם לאנגלית תחת הכותרת "חכמת הכשדים" ("The Wisdom of Chaldeans")33 ראה מקור להתהוותם של קסמים, לחשים, כישופים ותפילות מיסטיות בתרבות היהודית. במאמר נוסף "Beads and Knots" 34 בולטת אותה התפיסה "הגאסטרית" המייחסת למצווה הכתובה של הנחת הציצית והתפילין (במדבר טו, 38; דברים ו, 8) מקור להפיכתן של המחרוזות חלק בלתי נפרד מריטואלים עממיים.

ראינו כי הגישה "הגאסטרית" מאמצת מחד גיסא את תפיסותיה של האסכולה הגיאוגרפית-היסטורית ומכילה אותן בחקר כל תחום פולקלורי. בכל סיפור עממי או ריטואל מבקש גאסטר למצוא את המקור, את "אב-הטיפוס" כמודל המייצג שלמות עלילתית, רעיונית ופונקציונלית. ומאידך גיסא, תומך גאסטר באופן מלא בתפיסה הרואה בספרות הכתובה מקור ראשוני שממנו נתפתחה ונתגלגלה המסורת שבעל-פה, ולפיכך גם היעדר תרומתה והשפעתה של היצירה שבעל-פה על זו הכתובה.

במידה ניכרת ניתן לחלוק ולערער על התפיסה המסתמנת ממחקריו של גאסטר בדבר ראשוניות הנוסחה שבכתב, אולם באותה מידה של וודאות אנו יכולים לציין את גאסטר בעל זכות הראשונים בחקר הפולקלור הרומני ובעל עניין בפולקלור היהודי על הסתעפויותיו הזמניות והמקומיות אשר תרם תרומה לפיתוחו של חקר הפולקלור כדיסציפלינה מדעית, עודד את התהוותם של מחקרים אתנוגרפיים משווים לשם תיעוד עברו ותרבותו של העם הרומני והתרבות היהודית כחלק בלתי נפרד מקיומם. לשם כך העמיד לרשות החוקרים ספרייה עתירה בספרים ובמאמרים המשמשים עד היום לחקר הפולקלור המאופיין היום בראייה אתנית משווה שיש בה איחוד של הגישות המסורתיות-המשוות לצד אלה המבקשות לחשוף ולתאר את ההקשר התרבותי-חברתי בו צמחה היצירה.

נביא כאן כסיום תמצית מדברים שנשא מ' גאסטר לרגל יובל השלושים להקמתה של העמותה הפולקלוריסטית המבטאים נאמנה את אהבתו העמוקה לפולקלור של עמו ושל העמים האחרים:

"It is a full picture of humanity which Folklore
presents to us.[...] Folklore alone teaches us to recognize
these gems in often inferior settings and to value
the priceless treasures bequeathed to us by the past.[...] The most
beautiful chapter in the history of man is written.
Its name is Folklore" ( M. Gaster ; pp. 27-31 ).35


1 C. Roth, "Gaster Moses", Encyclopaedia Judaica, vol. 7, 1971, pp. 332-334.
ראו: ק' ינקו, "הדים בהתכתבותו של הרב משה גאסטר על פעילותו למען יהודי רומניה והתנועה הציונית", אי"ש בגבורות (בעריכת מ' חלמיש), הוצאת ידידי חתן-היובל, ירושלים תש"ן, עמ' 265-278. ראו גם סקירתו של יפה: א"ב יפה, בשדות זרים - סופרים יהודים ברומניה 1880-1940, מרכז גולדשטיין-גורן לתולדות היהודים ברומניה, תל-אביב תשנ"ו, עמ' 105-121.
2 ראו: ע' יסיף, "משה גסטר - פורץ דרך בפולקלור ובמדעי היהדות", פעמים, 100 (2004), עמ' 115-116. עוד ראו תחת הערך "מהפכות 1848", אנציקלופדיה כרטא , תש"ן, עמ' 791.
3 M. Gaster, Literatura Populara Romana, 1883 and Chrestomatie Romana, vols.
I-II, 1891.
4 Ibid, "Zigeunerisches aus Rumanien", Sitzungsberichte der Wiener Akademie
der Wissenschaften, LXXX, 1879.
5 Ibid, Studies and Texts, Vols. I-III, London 1925-19281; New-York 1971.2
6 Ibid, Rumanian Birds and Beast Stories, London 1915.
7 ראו: ג' חזן-רוקם, רקמת חיים (היצירה העממית בספרות חז"ל), הוצאת עם עובד, תל-אביב תשנ"ז, עמ' 78- 79.
8 ראו: שם,"חקר תהליכי התמורה בסיפור העממי", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,ג (תשמ"ב), עמ' 130-131. עוד ראו:
K. Krohn, Folklore Methodology (trans. R. L. Welsch), Publications of the American Folklore Society by The University of Texas Press, Bibliographical and special series 21, Austin-London 1971, pp. 57-58.
9 החוקר הדני, אקסל אולריק, שניסח בשנת 1909 את החוקים האפיים של הסיפור העממי, אימץ את הגישה האבולוציונית בחקר היצירה שמעצם טיבה ניידת ונתונה לשינויים. ראו:
A. Olrik, "The Epic Laws of Folk Narrative", The Study of Folklore, 1965, pp. 129-141.
עוד ראו : ע' שנהר- אלרעי, מספר, סיפור, קהל (הסיפור העממי היהודי והישראלי), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1994, עמ' 17.
ראו: ק' קרון (לעיל הערה 8).10
11 ראו: ע' בן-גריון, שבילי האגדה (מבוא לאגדות-עם של העמים ושל ישראל), מוסד ביאליק, ירושלים תש"י, עמ' 58-71.
12 ראו : מפתוח השירה הרומנית הלירית-פולקלוריסטית הערוך ב-23 פרקים כמסייע למחקר משווה.
S. Ispas , "A Type Index of Folk Love Lyric", Acta Ethnographica Hungarica, 38 :1-3 (1993), pp. 323-329.
13 האסכולה הטביעה מושגים יסודיים בתחום הסיפורת העממית: "טיפוס סיפורי" (=Tale Type) המוגדר כסיפור מסורתי בעל קיום עצמאי ו"מוטיב" (=Motif) המוגדר כיסוד העלילתי הקטן ביותר המתקיים במסורת. ראו:
S. Thompson, The Motif Index of Folk Literature, Copehnhagen 1961.
A . Aarne & S. Thompson, The Types of The Folktales, Helsinki 1973.
H. Jason, Types of Oral Tales in Israel, Jerusalem 1975 : Ibid, Motif, Type and Genre (a manual for compilation of indices & a bibliography of indices and indexing ), FFC (273), Helsinki 2000.
עוד על ה"מוטיב", ראו : ת' אלכסנדר, עד עצם היום הזה (על אמנות ההיגוד של המספר העממי), אופיר הוצאה לאור, גבעתיים תשנ"ג, עמ' 110, הערה מס' 20 ; א' רוזן, "דרכו של דן בן-עמוס בחקר הפולקלור", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,יט-כ (תשנ"ח), עמ' 14- 15.
14 ראו: ע' יסיף, "הסיפור על 'האיש שלא נשבע מימיו'", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,ח (תשמ"ה), עמ' 9.
15 ראו: שם, סיפור העם העברי, מוסד ביאליק והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ירושלים תשנ"ד, עמ' 7- 10.
16 ראו: ת' אלכסנדר, מעשה אהוב וחצי (הסיפור העממי של יהודי ספרד), הוצאת מאגנס ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ירושלים ובאר-שבע תש"ס, עמ' 17.
17 A. Taylor, "Precursors of the Finnish Method of Folklore Study", Modern Philology ,25 (1928), pp. 481-491.
18 על המגמה הכוללת דיון במכלול ההשוואתי וכן במערכת התרבות, ראו גם: ג' חזן-רוקם, "קווים לחקר השוואתי של הסיפור העממי במדרש האגדה", תרביץ ,נט (תש"ן), עמ' 109-131.
19 בניגוד לדימוי של התאטרון המובא בספרו של א' זקס על שני המעגלים- הפנימי, של השחקנים והחיצוני, של הקהל. ראו: א' זקס, מהות התאטרון, פרק א', הוצאת האוניברסיטה המשודרת, תל-אביב 1999, עמ' 9-14.
20 ראו: ת' אלכסנדר (לעיל הערה 16), עמ' 19- 20.
21E. Yassif, "Moses Gaster", Jewish Folklore, New-York and London 1986, pp. 69-73.
22H. Schwarzbaum, The Mishle Shualim ( fox fables ) of Rabbi Berechiah ha-Nakdan ( A Study in Comparative Folklore and Fable Lore ), Institute for Jewish and Arab Folklore Research, Kiron (Israel ) 1979.
23 ראו: ג' חזן-רוקם, "The Mishle shualim" , קרית- ספר, נה (תש"ם), עמ' 37. עוד עיינו:
A. Wesselski, Maerchen des Mittelalters, Berlin 1925.
24 על תמיכתו של גאסטר בחוקר הפולקלור הגרמני של ימי הביניים, אלברט וסלסקי, ראו: ע' יסיף (לעיל הערה 2), עמ' 119.
25M. Gaster, "Two Thousand Years of a Charm against The Child-Stealing Witch", Studies and Texts, 2, London 1971, pp. 129-162.
26 Ibid, "Rumanian Popular Legends of The Lady Mary", Studies and Texts, 2, London 1971, pp. 45-85.
27 Ibid, "Legende Talmudice si Legende Romane", Anuar Pentru Israeliti ,5 (1883), pp. 27-35.
28 השוו לספרה של ת' אלכסנדר "The Pious Sinner" . בספר מורחב הדיון על "מבחן הדם" לצורך קביעת היורש האמיתי של רכוש האב. המבחן הפיזיקלי- "מבחן הדם"- מלמד על שני דברים מרכזיים : האחד- זהות בין דם האב ובנו, והשני- הדם מהווה ביטוי רגשי החושף את זהות הבן דרך תגובתו האמוציונלית המתנגדת לחילול כבוד האב המת. ת' אלכסנדר עומדת גם על דמיון המשפט הנדון למשפט שלמה המתבקש לחרוץ בנוגע לזהות האם האמיתית. ראו:
T. Alexander- Frizer, The Pious Sinner, J.C.B Mohr ( Paul Siebeck )Tuebingen, 1991, pp. 39-57.
29 M. Gaster, "O Poveste Talmudica in Literatura Romana", Anuar Pentru Israeliti ,5, pp. 62-66.
30 J. Frazer, Folk-Lore in the Old Testament, Macmillan, London 1923.
מ' גאסטר פרסם מאמר ביקורת על פרייזר ומחקרו:
M. Gaster ,"Folk-Lore in the old Testament", Folklore, XXIX. (1918), pp. 71-76.
31 Ibid, The Sword of Moses: An Anicent Book of Magic (Introduction), 1896, pp. 3-26.
32 המלל המאגי כגרעין מרכזי במאגיה היהודית- רומנית בכפרים בשנות השלושים של המאה ה- כ', ראו: פ' אלווארז - פריירה, "Stefania Cristescu din Cornova - Basarabia", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי ,י (תשמ"ח), עמ' 110-115. ובמאגיה היהודית מן העת העתיקה, עוד ראו: י' הררי, חרבא דמשה, הוצאת "אקדמון", ירושלים 1997; שם, "איך לפעול במילים: הלכה פילוסופית ומעשים מאגיים", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי , יט- כ (תשנ"ז), עמ' 365- 392.
33 M. Gaster, "The Wisdom of Chaldeans: An Old Hebrew Astrological Text", Studies and Texts , 3,
London 1971, pp. 338-355.
34Ibid, "Beads and Knots", Folklore, xxv. (1914) , pp. 254-256.
35Ibid, "Presidential Address", Folklore ,xx. (1909), pp. 12-31.