מעמקים - הקשר בין הפסיכולוגיה המודרנית והתלמוד
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הקשר בין הפסיכולוגיה המודרנית והתלמוד
על הנאמר על ר' יהושע-'אשרי יולדתו'

ד"ר רות וולף

גיליון מס' 27 - מרחשוון תש"ע * 10/9

אשרי יולדתו
המשנה במסכת אבות מפרטת את תכונותיהם של תלמידי רבן יוחנן בן זכאי:
"רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל ומשמאי, הוא היה אומר: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.
חמשה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך.
הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הורקנוס בור סיד שאינו מאבד טיפה, רבי יהושע אשרי יולדתו, רבי יוסי חסיד, רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא ורבי אלעזר בן ערך מעין המתגבר.
הוא היה אומר אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה - מכריע את כולם. אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בכף שניה - מכריע את כולם". (משנה, מסכת אבות, ב, ח)
אמירה זו של רבן יוחנן על תלמידיו, מדגישה ביתר שאת את תכונותיו של ר' יהושע דווקא. אל שאר תלמידיו מתייחס ר' יוחנן בהקשר לתכונות השונות, כמו יתרונם הקוגנטיבי., המשנה מדגישה את זכרונו המהולל של רבי אליעזר בן הורקנוס "בור סוד שאינו מאבד טיפה". ר' אלעזר בן ערך - יוצר, "מעין המתגבר". לאחרים מהתלמידים מתייחסת המשנה לתכונותיהם הרוחניות. שמעון בן נתנאל - "ירא חטא"; רבי יוסי - "חסיד". תכונות חשובות ללא ספק. על ר' יהושע נאמר משהו בכוון אחר: "אשרי יולדתו". משמע תלמיד זה ממלא את האדם בתחושה של שלמות ושמחה על הולדתו.

התפיסה המובעת בביטוי "אשרי ילדתו" באה לומר שגידולו של תלמיד זה, מזכה את זו שילדה אותו בתשבחות. מדובר, כמובן, לא רק בעצם לידתו, אלא על דרך חינוכו וגידולו.

בספרות הפסיכולוגית
הספרות הפסיכולוגית מרבה לדון בכך שאינטראקציה בריאה ופורייה של אמהות עם תינוקם, עשויה לעזור לילוד להתמודד עם מטלות החיים, עם קשיים פנימיים וחיצוניים שיקרו בדרכם במהלך החיים. ההתייחסות היא דווקא לאמהות, כי הן בדרך כלל האחראיות לגידול הילדים. יש באמירה זו משום הערכת היחסים בין האם לתינוקה וביטוי להתפתחות הילוד.

אשרי אותה אמא שילדה אותו, את ר' יהושוע, שהביאה אותו לעולם. משמע, כל כך נעימה התוצאה, אותו ילוד, בדמות רבי יהושע שבא לעולם. ניתן לראות הדברים אף בדרך שונה, אשרי אותה אם שהקדישה לחינוכו של בנה והתוצאה היא - ר' יהושע. יש באמירה זו משום שבח לאותה אם. יש להדגיש כי אין באמירה על ר' יהושוע לא פירוט של תכונות אישיות ואף לא תכונות קוגנטיביות כמו בסקירת שאר התלמידים, אלא שבח לאמו, להולדתו. העניין הרגשי שמופיע כאן המיוחס לדברי רבן יוחנן בן זכאי, בהזכירו תלמיד זה, ר' יהושע, הוא שבח לאמו, שבח על קיומו של תלמידו. כנראה כל מהותו של זה, מביאה רק שמחה והנאה לעולם.

המוזר הוא דווקא שבמקומות אחרים בתלמוד מסופר על אותו ר' יהושע שלא תמיד שפר עליו גורלו, אך כנראה היה משהו באישיותו של זה, שהביא חדווה ושמחה לאלו הבאים עמו במגע. עד כדי כך היה אהוב אותו תלמיד.

תנאים אופטימליים לצמיחה ולהתפתחות רגשית
נראה לי שתרומה רבה להולדת אישיות כזו שרבי יוחנן בן זכאי נהנה מקיומה יש אמנם לאמו. לפיכך אסקור תיאוריה המדגישה תנאים אופטימליים לצמיחה והתפתחות רגשית חברתית (ואף גופנית). זו קשורה למערכת יחסים בין האם לילוד בשנותיו הראשונות.

יש לציין שעוד אדם זכה לכינוי "אשרי יולדתו" – משה רבנו.
" 'פקודי המשכן'... משנגמרה מלאכת המשכן, אמר להם בואו ואעשה לפניכם חשבון, נכנסו כל ישראל עד שהוא יושב ומחשב, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווים לעמודים. התחיל יושב ותמה, אמר עכשיו מוצאים ידיהם לומר נטלו משה, האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוין ווים לעמודים, אמר להם ואת האלף ושבע המאות וגו', באותה שעה נתפייסו ישראל על מלאכת המשכן, שנאמר אלה פקודי המשכן. ולמה עשה עמהן חשבון, והקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר לא כן עבדי משה וגו'. אלא ששמע משה ישראל מדברים אחריו, שנאמר 'והיה כבא משה האהלה'. ומה היו אומרים, רבי יצחק אומר לשבח היו אומרים: אשרי יולדתו של זה, כל ימיו הקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כל ימיו הוא מושלם להקדוש ברוך הוא. והביטו אחרי משה. רבי חמא אמר, לגנאי היו אומרים, ראה צווארו ראה שוקיו ראה כרעיו; אוכל משל יהודים שותה משל יהודים וכל מה שיש לו משל יהודים. וחברו משיבו, ריקה. אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר. כיוון ששמע משה כך, אמר להם, חייכם משהמשכן נגמר אני נותן לכם חשבון שנאמר אלה פקודי המשכן". (ילקוט שמעוני, תורה רמז, תטו)

חשיבות הקשר בין האם לילד להתפתחות הילוד
לטיפוח, לקשר בין האם לתינוק יש תרומה רבה להתפתחות הילד לאורך זמן. בטיפוח הכוונה לקשר הדוק המתבטא בין השאר בקול, בטון הדיבור, במבט, בפניה, בחיוך, במגע גופני, בכלל תשומת הלב שמעניקה האם לתינוקה. (Stern, 1974).

המחקר (Robson, 1967) מציג את חשיבותו של המבט הישיר בתינוק, כהתנהגות המחזקת קשר. נמצא כי הפניית מבט חמימה לעבר התינוק, מעודדת את התפתחות הקשר בין האם לתינוק בשנתו הראשונה.

החוקרים מדגישים כי עיקר יחסי הקרבה בין האם לתינוק בשנתו הראשונה מובעים באמצעות החמימות של האם, זו מועברת במבט, בקול, במגע, במשחק. Winnicott, 1971; White& Watts, 1973) (. יהיו כאלו שיחשבו שההתפתחות של שנת החיים הראשונה של התינוק, קשורה יותר לעבודה פיזית של האם כמו טיפול בצרכי החינוך- בהאכלה, היגיינה. גם באמצעות טיפול כזה יכולה האם להעביר לילד חמימות ואהבה, אך עיקר הדגש הוא על הקשר שבו האם דואגת לצורכי התינוק ומרעיפה עליו חמימות רבה (Ainsworth, 1979). כלומר, יחסה של האם, בתגובתה לצורכי התינוק ויחסה הרגשי לילוד הם פרמטרים חשובים ביותר בבניית אותו קשר בין אם לילוד, שלו כל כך זקוק התינוק.

גורם נוסף החשוב ליצירת קשר זה הוא יציבות בהתנהלות האם, היחסים ההדדיים האלו בין האם לתינוק כונו: "הדיאדה האידלית", והן מצביעות על מעורבות גופנית ורגשית עם התינוק, על יכולת המבוטאת בביטחון העצמי של האם בעת הטיפול בתינוקה.

בולבי (Bowlby, 1969, 1979) הדגיש כי הצורך בקרבה לאנשים הוא צורך ראשוני אצל הילוד. זה בונה את קשריו הראשוניים עם הדמות העקבית המטפלת בו, בדרך כלל האם. המפגשים הבין-אישיים של הפרט עם דמויות משמעותיות בחייו בתחילת החיים הם גורליות להתפתחות תקינה ובריאה של הילוד. "חסך אימהי", לפיו עלול לגרום נזק קשה לילד.

למסקנות אלה הגיע בולבי בשנות ה-40 וה-50 של המאה שעברה, בעקבות מחקרים שבהם נערכו בדיקות תגובות של ילדים לאבדן קשר עם הדמות המטפלת בו. למשל מחקרי Spitz (1946) ומחקרים אתיולוגים של הטבעה (Imprinting) בקרב בעלי חיים (Lorens, 1957). אלו נבדקו באמצעות קשרים של מספר מיני גוזלי ציפורים עם אמהותיהם. (הגילוי הוא שהקשרים אינם קשרים הכוללים אספקה של מזון בלבד). גם מחקרים ביונקים, כמו מחקרי הרלו ( Harlow & Harlow, 1966), מספקים מידע על קופים בגיל הרך שהעדיפו קירבה לדמות אם שסיפקה חום ומגע, על דמות אם שסיפקה רק מזון. בנוסף, מחקרים אלו ותצפיותיו של בולבי עצמו הביאו אותו להנחה, שההתקשרות (Attachment) היא צורך בסיסי ויסודי אצל הילוד, והוא מהווה "בסיס בטחון" לילד, ממנו הוא יכול לפנות לחקר עולמו באופן שיקנה לו הגנה ובטחון.

נמצא ש"התקשרות בטוחה" אצל הילוד מאפשרת לו לממש התפתחות נורמלית ואופטימלית, בעוד שהתקשרות לא הולמת פוגעת בהתפתחות זו. התקשרות זו היא מערכת היחסים הקיימים בין הילוד לדמות הדואגת לו (Careginer) .

בולבי ואחרים, שצפו בהתנהגות תינוקות בקרבת אמם, נכחו לדעת שהאם נתפסת כבסיס של בטחון לילוד, כשהתינוק קרוב לאם נמצא שהוא בדרך כלל ערני, חסר חששות, מתעניין בסביבתו. התנהגויות הולמות אפוא של הדמויות המטפלות בילוד כוללות הקשבה לצרכיו, ומדובר לא רק בסיפוק מזון, אלא בכיבוד רצון הילוד, אלו יאפשרו בבוא העת לילד יכולת ליצור קשרים בטוחים ונאותים עם סביבתו.

את אותה קירבה לדמות המטפלת ניתן לראות בקשר העין, בהיענות לבכי, בחיוך ובסממנים של קירבה בין הבוגר לתינוק. יכולת הדמות המטפלת להגיב לסממנים שמשגר הילוד ולהבין את אותות הילד, הם שמולידים את אותה קירבה ותשומת לב שבו המבוגר יכול לספק את צרכי התינוק.

בולבי ציין כי החל מגיל ששה חדשים עד שמונה חדשים יכול כבר הפעוט להגיב לדמות מקורבת אליו או למחות על פרידה מאותה דמות, לשלב זה הוא קורא שלב התקשרות מובחנת, (Clear cut attachment). ובסוף השנה השניה כבר מעמיק הילד את הקשר המכוון להשגת קרבה ותשומת לב עם הדמות המטפלת בו. אותה הוא מביע באמצעות כעס או סימני חרדה, חוסר ביטחון ותסכול באשר למשאלתו לדאגה וקירבה לדמות האם, זו הדמות המטפלת בו בדרך כלל.

יחס מטפח כזה עשוי לאפשר לילד לחקור את העולם בביטחון. עם זאת בגיל שנה, עם גדילת הילד, מצופה שהאם תאפשר עצמאות כלשהי, ותעודד עצמאיות המתפתחת בילד. נמצא שאמהות "שולטות" מדי, עלולות לגרום להתפתחות פחות טובה של הילוד, החל מגיל שנה גובר הצורך של התינוק לבטא את עצמו ואת אישיותו, ועל האם לאפשר נטייה זו אצל הילד (Bayley & schaffer, 1964).

משתמע אפוא שיכולת האם להיות קשובה לתינוקה, לצרכיו, לשלבי התפתחותו השונות וליכולותיו המשתנות, היא קריטית בשלבי הגידול הראשוני של הילד. יכולת האם להתמסר לקשב זה, ולא רק להביט בצרכים שלה, הם הם החשובים. האינטראקציה בין האם לתינוק, האמפתיה, התמיכה, הטיפול והבעת הרגשות הם שיוצרים מערך אידיאלי של קשר בין האם לתינוק, דבר שמסייע לילוד בקשר הראשוני עם גורם חיצוני בעולמו(Jackson, 1974; Dietrich, 1980) .

על האם להיות קשובה לשלבי התפתחות החינוך, וכאשר הילד מתחיל להגיב יותר לגירויים סביבתיים, יש לפתח גם קשר מילולי חברתי עמו, לא פחות מהקשר הגופני. משמע, גמישות האם לצרכי התינוק ויציבות הקשרים חשובה ביותר. (Mussen, Conger & Kogam, 1969). מהות הקשר בין הדמות המטפלת בתינוק לילוד היא שעשויה להביא לתוצאה "אשרי יולדתו". ר' יהושע ניחן כנראה באותו טיפול מסור ואוהב, באותה "התקשרות בטוחה" עליהם מתייחסים הפסיכולוגים כהיום, היא שהולידה כנראה אדם החי בהרמוניה עם סביבתו, אותו ציין גם מורו ר יוחנן בן זכאי.

היחסים הקרובים המתפתחים בין האם לתינוקה מאפשרים להעביר לילוד את הרגשת הביטחון באנשים, בדיוק כפי שהוא בוטח באמו, זו המגדלת אותו. תפקוד טוב של אם בתינוק, מועתק אפוא ליחסי גומלין של הילוד עם אנשים אחרים. ולהפך, תפקוד לקוי בין האם לתינוק, יועתק על ידי הילוד, סכמת התנהגות זו תהיה דפוס קיים בין הילוד לגורמי סביבה אחרים בהמשך דרכו.

מקורות
1. וולף, רות, וולף, יובל, (2002). חינוך למוסריות בגיל הרך בתנאים של מציאות מורכבת: היבטים 2. עיוניים, אמפיריים וישומיים, (פרק מספר) בתוך: י. עירם ונ. מסלובטי. על חינוך לערכים – הקשרים הוראותיים, (145-162), תל אביב: רמות.
3. וולף, רות, (2002), חינוך להתנהגות ערכית בגיל צעיר: בעיות התפתחותיות ודרכי התמודדות. טללי אורות, י, שנתון מכללת אורות ישראל, 410-435.
4. פרנקל, ו. (1963). האדם מחפש משמעות, תל-אביב: דביר.
4. Ainsworth, M.D.S. (1979). Infant-mother attachment. American Psychologist, 34, 932-937.
5. Bowlby, J. (1951). Maternal care and mental health. Geneva World Health Organization.
6. Clarke-Stewart, K.A. (1982). Day Care. London: Fontana.
7. Clarke-Stewart, K.A., & Fein, G.F. (1983). Early childhood programs. In. H. Mussen (Eds.), Handbook of Child Psychology, 4th ed. Vol. II, pp. 917-999, New York, Wiley.
8. Freud, A. (1946a). The ego and the mechanisms of defense. New York: International Universities Press.
9. Freud, S. (1962). Further remarks on the neuro-psychoses of defense. Standard edition, Vol. 3, London: Hogarth (Originally published 1896).