מעמקים - עולם הילדות בסיפור החסידי
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

עולם הילדות בסיפור החסידי

ד"ר דינה לוין

גיליון מס' 2 - תשס"ז * 2006

הסיפור החסידי מחשיב מאוד את עולמו הרגשי של הילד ומכיר בכוחות הרוחניים העמוקים הטמונים בנפשו התמימה והזכה. סיפורים רבים מעידים על יחסם החם והמסור של הצדיקים לילדים רכים ועל מאמציהם לפתח כוחות נפש אלו ולהוציאם אל הפועל.
אחד הסיפורים על הבעש"ט מתאר אותו כמשפיע על נפש הילד תוך כדי הבטה בו.

פעם אחת אמר הבעש"ט ז"ל לדודי הגאון מורנו הרב מאיר הנ"ל [1]:
"אתה זוכר באותו שבת שהתחלת חומש ועמדת על השולחן ואמרת הדרשה ובית אביך היה מלא מפה לפה עם אנשים, מה היה אז אמר?"
"אני זוכר היטיב. אמי באתה פתאום לבית וחטפה אותי מעל השולחן באמצע הדרשה ואמר לה אבי מפני מה את חוטפת את הילד באמצע הדרשה?" השיבה לו איש אחד לבוש עם פעלץ עומד ולוטש עיניו מאוד על הילד", והיתה יראה כי הוא היה יפה תואר ויפה מראה להפליא.
אמר לו הבעש"ט: "אני הייתי האיש. אור גדול ורב השפעתי עליך בהביטי אז עליך. אם לא היתה אמך חוטפת אותך אני יודע מהטוב שהיה לך יותר ויותר". [2]
חוויות הילדות בעם ישראל קשורות בלימוד התורה. אף בסיפור אירוע זה הפך לזיכרון חי ומכונן של הילד. מדובר בילד מחונן שהיה מסוגל לתת דרשה כבר בגיל כה צעיר בלי מורא מכל האנשים הרבים שמילאו את בית המדרש.
הבעש"ט שאל אותו מה הוא זוכר מאותו מעמד בשבת, כשהחל ללמוד חומש ודרש בפני אנשים בבית הכנסת אשר היה מלא מפה לפה?
הילד השיב לו שזוכר היטב איך אמו חטפה אותו באמצע הדרשה.
האב התרעם על האם ושאל אותה מדוע חטפה את הילד. היא נמקה זאת בעובדה שאדם לבוש פרווה עמד ולטש עיניו בילד יפה התואר. תיאור יופיו של הילד בולט בביטויי העצמה וכך מזדהה הקורא עם חששה של האם. פחדה הוא ביטוי ריאליסטי למצב הקיומי הקשה של היהודים בגלות בכלל ובפרט של ילדי ישראל. כל פריץ עריץ מסוגל היה לעולל ליהודים כל מה שעלה בדעתו, כולל פגיעה בילדים רכים בעלי נוכחות יפה ומרשימה.

תשובתו של הבעש"ט מפתיעה. אני הייתי האיש שהבטתי בך. במבטי השפעתי עליך אור גדול ורב. ביטויי ההעצמה של אור זה מעניקים שלימות לאישיותו של הילד. יופיו הוא לא רק חיצוני אלא האור הרב שהואצל עליו מהבעש"ט גרם לו לשלימות רוחנית. הבעש"ט המשיך להפתיע את ר' מאיר. לו לא היתה חוטפת אותך אמך אני יודע מהטוב שהיה יכול להיות לך יותר. הפועל "חטף" מופיע בסיפור שלוש פעמים וכל פעם מנקודת תצפית של דמות אחרת. ר' מאיר זוכר את תגובת האם כחטיפה פתאומית ללא התראה מוקדמת. בוודאי שבתור ילד הוא נבהל ולא הבין מה קרה שם. המילה "באמצע" ממחישה את חומרת המעשה. באמצע המעמד המרגש לו התכונן הילד בודאי הרבה זמן בהתרגשות רבה הכל נקטע בחטף. גם האב התרעם ותמה על חטיפה זו. מעין תרעומת על האם היתה בדברי הבעש"ט. חטיפת הילד מנעה ממנו את השפע והאור שהיה הבעש"ט מעניק לו בהביטו בו. "אני יודע מהטוב שהיה לך יותר ויותר" אמר הבעש"ט. ידיעה זו קשורה בדמותו הפלאית של הבעש"ט כאדם בעל סגולות רוחניות ובעל יכולת ראייה טוטאלית ומקיפה של ההוויות הארציות של אנשים שונים, של בעלי חיים ועד לראייה הקשורה לאירועים בעלי משמעות לעם היהודי.][3] בסיפור הבעש"ט ראה שלפניו עמד ילד בעל נתונים נפשיים גדולים שעתידים להתגלות בבגרותו, ולכן רצה לעודד כוחות אלו ולהשפיע עליהם שפע אלוקי שרק הוא היה מסוגל לעשות. אלא שכוונה זו לא הושלמה במלואה בגלל הפעולה הבלתי צפויה של האם. היא מנקודת מבטה כאם פעלה מתוך רצון להגן פיזית על בנה ולא תארה לעצמה שבכך מנעה ממנו שפע אלוקי רב יותר.
סיפור נוסף על כוח ההבטה של הצדיק על ילד פלא נמצא בספר "נפלאות הרבי" [4]
בעת שהרב הקדוש הרבי ר' זושא היה נע ונד בכל עיר ועיר טרם ידעו ממנו בא פעם אחת אל העיר אשר גר שם אבי הרב הקדוש רבי יעקב יצחק מלובלין.( הרב אברהם אליעזר הלוי הורווויץ) והרב הקדוש היה אז נער כבן עשר שנים וכאשר הרב ר' זושא עמד להתפלל אחורי התנור כדרכו ראשו מעוטף בטלית. אז הביט הרב ר' זושא בהרב ר' יעקב יצחק ולא אמר לו דבר, והחזיר פניו להתנור והתפלל כמקודם. ויפתחו מעינות תהום דמעות של הנער וזלגו דמעות מאין הפוגות שעה ושתים. והרב ר' זושא לא הביט בו כלל עד שפסקו ממנו הדמעות וירד דם. אז חזר הרב ר' זושא אליו ואמר לו:
"נפש ורוח יש לך מעתה כי נתתי לך, וכעת לך לאחי אלימלך ויהיה לך נשמה גם כן".
ומאז נעשה תלמיד הרב הקדוש רבי ר' אלימלך ז"ל.
סיפור זה מפגיש את הקורא עם שני אחים מופלאים ר' זושא מאנפולי ור' אלימלך מליזענסק, בדור השלישי של החסידות.[5] שניהם נדדו ברחבי פולין כשהם עלומי שם, מסתירים את גדולתם ומנסים להחזיר אנשים בתשובה. בנדודים אלו הרעיפו על עמם ברכות, סגולות ותפילות רבות. זהו הרקע הריאליסטי של הסיפור שמתקשר לדמות הנוספת של הילד בן העשר הלא הוא "החוזה מלובלין".[6] המפגש בין ר' זושא לילד מתקיים בבית מדרש, בשעת התפילה ליד התנור][7]. חום התנור הוא אומנם פרט ריאליסטי הקשור לקור האירופאי, אך הוא גם סמל לחום הרוחני שקרן מההבטה של הצדיק ר' זושא. ר' זושא ראה שלפניו ילד יוצא דופן, אישיות כבירה שעתידה להנהיג ציבור גדול , על כן הביט בו והאציל עליו מכוחותיו בדיוק כפי שעשה הבעש"ט. אלא שכאן לא הופרעה ההשפעה הרוחנית על ידי גורם חיצוני, ולכן תוצאותיה של השפעה זו היו מושלמות.
האצלה רוחנית זו גרמה לסערת נפש גדולה שהתבטאה בבכי המתואר בהעצמה רבה והמזכירה את מעינות התהום של המבול. [8] גם תיאור משך הבכי "שעה ושתים" מעצים את תגובתו של הילד שנקרא בסיפור פעמים "נער" אף שהיה רק בן עשר.
ר' זושא ראה את תגובתו של הילד, שמע את בכיו ורק לאחר שנרגע הילד הוא דבר אליו. דבריו של ר' זושא הסבירו לילד מה התחולל זה עתה באישיותו. המילה "לך" נמצאת בדבריו של ר' זושא ארבע פעמים. שלוש פעמים הוא אומר לו "לך" היינו, מה שאני עשיתי הוא לך, בשבילך לטובתך, נתתי לך נפש ורוח. נתתי לך את הבסיס שהוא הכרחי לאדם בעל עוצמות רוחניות, אולם עתה עליך ללכת להמשיך ולקבל את העיקר, את הנשמה. כאן השימוש הוא בשורש "הלך" בזמן ציוו: "לך". לך אל אחי ר' אלימלך ואצלו תהיה לך נשמה גדולה. על המושגים: 'נפש', 'רוח' ו'נשמה' אומר ר' אלימלך:
"שעיקר התורה היא בשביל השדה שהוא הפנימיות הנקרא שדה חקל תפוחים .."
את פנימיות התורה ניתן להשיג לדבריו:
"על ידי ג' בחינות שנתן ה' יתברך באדם דהיינו, נפש רוח ונשמה והיינו אחר שישבר האדם הנפש הבהמית יזכה לנפש השכליות ואחר זה יזכה לרוח ואחר אשר יחזיק במעוזו בעבודת הבורא באמת יזכה לנשמה ועל ידי ג' בחינות אלו יזכה להשיג פנימיות התורה הקדוש".[9]
מבט העין של ר' זושא סייע לילד להיפטר מאותה נפש גשמית. הדמעות והדם שיצאו מהגוף זיככו את נפשו, והכשירו אותו להתקדם במעלות הרוחניות. מי שעשוי לקדמו עד לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר היינו, ל'נשמה' זה ר' אלימלך אחיו. בולטת כאן ענוונתנותו של ר' זושא הממעיט עצמו לעומת כוחו הרוחני של אחיו ר' אלימלך. ואכן נעשה ר' יעקב יצחק הילד תלמידו הקרוב של ר' אלימלך והפך למנהיג חסידי דגול, שהעמיד תלמידים רבים ותרם להפצת החסידות.

סיפור נוסף אף הוא קשור ליחס המיוחד אל הילד בעל עוצמות רוחניות. [10]
רבים מספרים כי הרב הקדוש מורנו הרב ליב שרה'ס נסע לאונגארן לחפש איזה נשמה גדולה, ובא לקאלעף ומצא שמה את הרב הקדוש הנ"ל (ר' יצחק אייזיק מקאליב) ילד כבן ח' שנים והיה רועה את האווזים.
ושאלו:"למי אתה?
ואמר לו: "בן אלמנה אחת". והרב הקדוש מורינו הרב ליב ביקש אותה כי תיתן אותו על שכמו וצווארו והוא יגדל אותו כמו אב את בנו, ונתנה אותו להרב הקדוש מורינו הרב ליב והוליך אותו אצל הרב הקדוש מורינו הרב שמעלקא מניקלשבורג, ולמד שמה ונתגדל שמה עדי נתגדל לארי שבחבורה.
ר' שרה'ס היה דמות פלאים בחסידות, מתלמידי הבעש"ט והמגיד ממזריטש שנדד בקהילות ישראל ועסק בפדיון שבויים ובחיפוש אחר נשמות גדולות. [11]

ר' ליב נוסע להונגריה, מרחק גדול ממקום מגוריו ומוסר נפשו כדי למצוא נשמה גדולה שהצליחה לזכך את הנפש הבהמית והגיעה לנפש שכלית כפי שהנחה אותנו ר' אלימלך לעיל. לאדם כזה יש סיכוי שבהתמדה רבה ובכוח האמת יגיע גם לדרגת הנשמה, להבנת עומק התורה. הוא מגיע לקאליב ופוגש בילד כבן שמונה רועה אווזים. זהו פרט ריאליסטי של הווי חיים באירופה.[12] מדוע הוא פונה אליו? מדוע מתעניין בו? עיסוקו של הילד הוא בבחינת תזכורת למנהיגי עם ישראל משה רבינו ודוד המלך שהיו רועי צאן ואהבת בעלי החיים שלהם ומסירותם לגורלם הם שהכשירו אותם בעיני הקב"ה להנהיג את עם ישראל. הצדיק בחושיו הרוחניים ובכושר ראייתו קולט את הילד על רקע עיסוקו, והוא יודע שזוהי הנשמה שחיפש.
כיצד משכנע את האם האלמנה שבנה בוודאי סייע לה להתפרנס ומסירתו לצדיק תקשה עליה בפרנסתה? מדוע היא הסכימה למסור לו את בנה? ר' ליב שרה'ס שכנע אותה תוך שימוש בלשון ציורית. הוא הבטיח שישים את הילד על צווארו ועל שכמו ויגדלו כאב המגדל את בנו.

השכם הוא החלק העליון בגב מתחת לעורף, החלק שבין הכתפיים, והוא מסמל את נשיאה בנטל ובאחריות.[13] הצוואר הוא החלק החשוב בגוף החי המחבר את הראש אל הכתפיים. [14]

בנוסף להיותם חלקי גוף בעלי תפקיד פזיולוגי חשוב יש לשכם ולצוואר גם משמעויות רוחניות. המילה "שכם" מתפרשת על ידי ר' אלימלך כ: "עד מקום שכם רמז להתורה שזכה להשיג כל התורה על דרך: 'ויט שכמו' לסבול עול התורה". [15] מכאן שלמילה זו יש ארמז ברור ללמוד תורה. אף לצוואר המחבר בין הראש והגוף זיקה לעולמות נעלים. הראש הוא משכן הנשמה והצוואר מחבר בין חיי הרוח לשאר חלקי גוף האדם הגשמי. הוא דומה למקדש ולמזבח. [16]

מאוד יתכן שהאם הבינה את עומק דבריו של ר' שרה'ס שלא רק הבטיח שמירה ואחריות פיזית על בנה, אלא סמכה עליו שידאג גם לחינוכו הרוחני על ידי לימוד תורה ומצוות. על כן היא היתה מוכנה לתת אותו לצדיק ר' שמעלקא, המכונה בסיפור "הרב הקדוש מורינו הרב", כפי שעשתה חנה אמו של שמואל.] [17] בעידודו של רבו המגיד ממזריטש הגיע ר' שמעלקא מפולין לעיר ניקלשבורג בה היו מתנגדים רבים ואשר שכנה באיזור ההשפעה הגרמנית. שמעו של ר' שמעלקא הגיע גם להונגריה ומאוד יכול להיות שהאם נרגעה כששמעה שאליו התכוון ר' שרה'ס לקחת את בנה.

ר' ליב הוליך את הילד יצחק אייזיק טויב מקאליב ל"רב הקדוש מורינו הרב שמעלקא מניקלשבורג", [18] ואצלו הוא גדל בתורה והפך לארי שבחבורה. הוא היה הראשון למפיצי החסידות בהונגריה.[19] השורש "גדל" חוזר בסיפור פעמיים כדי להעצים את דמותו של ר' ליב שרה'ס, שראייתו היתה נכונה ומאמציו לא היו לשווא, וכן להעצים את דמותו של ר' יצחק אייזיק מקאליב שהסכים להיפרד מאימו כדי ללכת למקום מושבו של הצדיק ר' שמעלקא. הפיכתו לארי שבחבורה היא גם מחמאה ופרס לאותה אם אלמנה שחשה נכון שבנה יימסר לידיים טובות וחשובות.

שלושה סיפורים אלו ממחישים את גדולתם של הצדיקים שניחונו ביכולת ראייה על טבעית, ושמסרו נפשם באהבה רבה למצוא את הילדים בעלי נשמות גדולות כדי להאציל עליהם את קדושתם. הם עשו זאת על ידי הבטה, על ידי הכוונה ועל ידי הולכת הילד אל בית מדרשו של הצדיק שם נתגלו כוחות הנפש שהיו טמונים בהם. כך זכה עם ישראל להנהגתם הרוחנית שאת פירותיה חשים אנו עד לימינו. תפיסה חינוכית זו העולה בסיפורים החסידיים כוחה רב גם לתקופתנו וראויה היא ללמידה ולהערצה. [20]

הערות

1. ראה: יצחק אלפסי, מדור לדור, כרך א עמ' 101 . מדובר בר' מאיר מרגלית הרשקוביץ אב בית דין באוסטרא. נולד תס"ז ונפטר בי' באייר תק"נ. הכיר את הבעש"ט בילדותו. כתב את "שו"ת מאיר נתיבים" ועוד.

2. משולם נתן מרגליות, גדולים מעשי צדיקים, הועתקו מהספר קבוצת יעקב , עמ' ד.

3. ראה: חביבה פדיה, "הבעל שם טוב , ר' יעקב יוסף מפולנאה והמגיד ממזריטש קווי יסוד לגישה טיפולוגית דתית",
דעת, 45, אוניברסיטה בר-אילן, רמת-גן תש"ס, עמ' 25 - 73.

4. אהרון וולדען, נפלאות הרבי, אור החסידות, ירושלים תשמ"ט, עמ' קג.

5. יצחק אלפסי, מדור לדור, כרך א, עמ' 149: "ר' משולם זושא מאניפולי בן רבי אליעזר ליפמן. נפטר בב' שבט תק"ס. אחיו הגדול של רבי אלימלך מליזענסק. תלמידו של רבי דוב בער ממזריטש. בשל צדקו נהגו החסידים לקרוא לו בשם "הרבי ר' זושא". סמל התום והטוהר בחסידות. קברו נכרה ליד קברו של רבו "המגיד". תורותיו נקבצו בס' "מנורת זהב" וקורותיו בס' "בוצינא קדישא"; יצחק אלפסי, שם , עמ' 146: " ר' אלימלך וויסבלום מליזענסק בן רבי אליעזר ליפמן. נולד בשנת תע"ז. נפטר בכ"א באדר תקמ"ז. תלמידו של רבי דוב בער ממזריטש ומפיצה החשוב ביותר של החסידות בגאליציה ובפולין. מפורסמים "תפילתו" שלפני התפילה ו"צעטיל קטן" שלו. ספרו "נועם אלימלך" הוא מספרי היסוד בתורת החסידות, ורבים מחזיקים ספר זה כסגולה ומניחים אותו למראשותיו של חולה או יולדת. אמרותיו רוכזו בס' "אור אלימלך". לתולדותיו נתחברו ספרים רבים מהם:"אוהל אלימלך", ו"הרבי ר' אלימלך מליזענסק"; עבודות מחקר שנכתבו על ר' אלימלך: גדליה נגאל, משנת החסידות בכתבי ר' אלימלך מליז'נסק ובית מדרשו, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, האוניברסיטה העברית תשל"ב; דינה לוין, סיפורי ר' אלימלך מליז'נסק הבחינה המטאפיזית והבחינה המוסרית, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר- אילן, רמת- גן תשס"א;
ראה גם אתר דעת, תשס"ה, 05 . 10. 10 .

6. יצחק אלפסי, מדור לדור, כרך א, עמ' 207: "החוזה מלובלין" ר' יעקב יצחק הלוי הורוביץ מלובלין בן ר' אברהם אליעזר אב בית דין איזביצא, דור שמיני לבעל השל"ה, וחתן ר' יעקב קאפיל מליקובא. נולד בשנת תק"ה לערך. נפטר בט' באב תקע"ה. מפורסם בראייתו הרחוקה ואשר לכך נקרא בשם "החוזה" הקדוש. מתלמידי "המגיד" ממזריטש ורבי אלימלך מליזענסק. למד אצל רבי משה צבי הירש מייזליש אב בית דין זולקווא ואצל רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג בהיותו אב בית דין שיניווא, ושם דבק בחסידות. משם עבר ללובלין כשמכהן באדמור"ות ביד רמה ובה נסתלק. כמעט כל גדולי פולין היו מתלמידיו והיה נקרא בפי כול "הרבי" סתם. ספריו הם מספרי היסוד בחסידות: "זאת זכרון", "זכרון זאת", ו"דברי אמת".

7. אותו סיפור עם פרטים נוספים נמצא בספר מנורת זהב השלם, עם בוצינא קדישא על התורה, על ר' זושא, עמ' לא.


8. בראשית, ח ב: "ויסכרו מעינות תהום..."

9. נועם אלימלך, ויצא יד ע"ג. בשבת אנו חויים חוויה של "נשמה יתירה" על פי ביצה טז ע"א: "נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם בערב שבת" וברש"י: " נשמה יתירה- רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרווחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו". בהרחבה ראה: משה שלמה כשר, ספר אור החסידות, ירושלים תשמ"ה, ע"מ פה; הנ"ל, ספר ערכי החסידות, ירושלים תשמ"ט, עמ' עח - עט.
10דב בער ארמן דברים ערבים, סיפורים על ר' יצחק איזיק מקאליב, מונקטש תרס"ג - תרס"ה, עמ' 84 ס' 23 .


11. ראה: יצחק אלפסי , מדור לדור, כרך א, עמ' 100 :"בן ר' יוסף ושרה. נולד בי"ז תמוז ת"פ . נפטר בילטשיקוב בד' אדר ב' תקנ"א. מתלמידי הבעש"ט ו"המגיד" ממזריטש. דמות הפלאים של החסידות. את הרמז בס' "רזיאל המלאך" שנדפס בשנת תס"א המבקש ש"יפתח לבו של לייב בן שרה ללמוד תורה" פרשו החסידים, כי הכוונה לרבי לייב שרה'ס. עיקר עיסוקו היה בפדיון שבויים. מקובל , שהוא קירב את רבי יצחק אייזיק מקאלוב לחסידות. מדבריו , אגרותיו ואודותיו בס' "גבורת ארי".

12. במזיבוז' בעיירתו של הבעש"ט ליד האחו בו התפללו הבעש"ט ותלמידיו ניתן לראות גם כיום להקות של אווזים עם רועם הצעיר.


13. אבן שושן, המילון החדש, ערך: "שכם", כדאי לשים לב לביטויי הלשון השונים שמתקשרים למילה שכם.

14. אבן שושן, שם, ערך: "צוואר", כדאי לשים לב לביטויי הלשון הרבים הקשורים למילה זאת.

15. נועם אלימלך, לך לך ו ע"ב.

16. יהושע חיים גריססגאטט, מבשרי אחזה, מכון יקר תפארת, ירושלים תשנ"ז, עמ' קד - קיא.

17. שמואל א, א כח.

18. ר' שמעלקא הורוביץ הלוי מניקלשבורג היה חברו הטוב של ר' אלימלך. נולד בשנת תפ"ו ונפטר בא' אייר תקל"ח.בשנת תקכ"ח עבר לשינאווא וממנה נתקבל כרב בניקלשבורג בשנת תקל"ב בהסכמת רבו ממזריטש. בשנת תקל"ה נבחר גם כרבה של מורביה. דברי תורתו בס' "דברי שמואל", "נזיד השם", ו"אמרי שמואל". תולדותיו בס' "שמן הטוב". ראה: יצחק אלפסי, מדור לדור, כרך א, עמ' 143 ; אברהם חיים בונם מיכלסון, שמן הטוב, גדליה נגאל מהדיר, ירושלים תשנ"ט, עמ' 9 - 16.

19. יצחק אלפסי, מדור לדור, כרך א, עמ' 235: "ר' יצחק בנו של ר' משה יחזקאל מסערענטש. נולד בשנת תקי"א בערך. נפטר בז' אדר ב' תקפ"א. נתקרב לחסידות על ידי ר' לייב שרה'ס. תלמידם של ר' שמואל שמעלקא מניקלשבורג ור' אלימלך מליזענסק. ראשון למפיצי החסידות החשובים בהונגריה. משנת תקמ"א רב בקאליב וגליל סאבולטש. התפרסם גם בניגוניו הלבביים. בין תלמידיו המובהקים ידועים בשם "חסידי אשוואר". כל צדיקי הונגריה נהגו לעלות על קברו."

20. יש להדגיש שמצויים סיפורים חסידיים רבים המגלים את אהבת הצדיק ואת התייחסותו האבהית לא רק לילדים מחוננים. סיפורים חסידיים רבים מצביעים על כך שגם הילד החריג זכה למקום של כבוד בעיניו בגלל הנשמה האמיתית שבו.




שלושה סיפורים על גדולתם של צדיקים שניחונו ביכולת ראייה על טבעית, ומסרו נפשם באהבה רבה למצוא ילדים בעלי נשמות גדולות כדי להאציל עליהם את קדושתם.