מעמקים - האהבה כאחדות הניגודים: השיר "זמר" לרחל
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

האהבה כאחדות הניגודים: השיר "זמר" לרחל

בלפור חקק

גיליון מס' 2 - תשס"ז * 2006

זֶמֶר
בּקֶר וָעֶרֶב לְךָ וְעָלֶיךָ,
לְךָ וְעָלֶיךָ שָׁרוּ שִׁירָי:
סַעַר וָדמִי, צַהַל וּבֶכֶה,
פֶּצַע וָצרִי, נַחַת וּדְוָי.

יֵשׁ לֹא הִבְחַנְתִּי קוֹל מַעֲנֶךָ,
יֵשׁ וְנִתְּקָה הַשַּׁרְשֶׁרֶת כִּמְעַט,
רֶגַע – וְשָׁבוּ וְשָׁרוּ עָלֶיךָ,
שָׁרוּ עָלֶיךָ, אַהַב וּשְׁאָט.

לְךָ וְעָלֶיךָ, לְךָ וְעָלֶיךָ –
זֶמֶר יָחִיד הוּא לְאֶלֶף כִּנּוֹר;
סַעַר וָדמִי, צַהַל וּבֶכֶה,
פֶּצַע וָצרִי, אֹפֶל וָאוֹר.

ניסן תרפ"ח

השיר "זמר" הוא שיר אהבה. הוא קצר ומלודי, והלחן המתלווה לו מוכר לרבים, קליט ומתנגן בחופשיות. לכאורה שיר זמר, פשוטו כמשמעו. למעשה זהו שיר מורכב המתאר את פניה הרבות של האהבה.
האהבה הנשקפת מן השיר מתוארת כאהבה רבת ניגודים וסתירות. השיר כתוב בלשון פנייה: המשוררת פונה לאהובה ומתארת את רגשותיה הניגודיים אליו :
בוקר וערב לך ועליך
לך ועליך שרו שיריי

חלק ניכר משיריה של רחל המשוררת נעים סביב ציר אחד: האהבה, האהוב. הניגודיות ביחס לאהבה או לאהוב נשקפת גם בזמנים שבהם שרה המשוררת – בוקר וערב. בשעות של אור ובשעות של אופל שרה המשוררת לאהוב לבה. בשירים אלה משתקפים תכנים שונים, חוויות רגשיות שונות :
סער ודומי, צהל ובכה
פצע וצורי, נחת ודווי
החוויות אינן בעלות גוון אחיד. נהפוך הוא: רגשותיה כלפי האהוב סותרים ונוגדים זה את זה. רגשותיה מובאים בצמדים : כל רגש שלוב ברגש מנוגד לו, ונראה שהמשוררת חווה בו זמנית כל רגש עם היפוכו.

הצמדים הם: סערה ושקט, שמחה ובכי, פצע ומרפא, נחת וכאב. משמעות הדבר : האהבה גורמת לה בו זמנית רגשות מנוגדים. היא גורמת לה סערה ושקט בעת ובעונה אחת. היא מעוררת בה שמחה ובכי בעת ובעונה אחת. היא פוצעת אותה ומרפאה אותי יחדיו. ככלות הכל, בעיניה, האהבה גורמת לה נחת וכאב יחדיו.

רשימת הצמדים מובאת שוב גם בבית האחרון. רצוי לשים לב לשינוי קל ברשימה השנייה : במקום "נחת ודווי" מופיעים "אופל ואור". המשוררת מודעת לכך שצמדים אלה הם שילוב האושר עם אי-האושר, קיום יחדיו של "אופל ואור". אם נבדוק את הסדר שבו מופיעים רגשות האופל ורגשות האור, נגלה שהצמדים מופיעים על דרך השיכול :
סער ודומי - - - - - - פצע וצורי
צהל ובכה - - - - - - - נחת ודווי
אפשר להציג את דבריה של המשוררת כך: שיריי מכילים רגשות סותרים, אך כולם נכתבו מתוך פנייה אליך, וכולם נעים סביבך. הרגשות שאתה גורם לי מכילים את האור והאופל כאחד.
יש לא הבחנתי קול מענך
יש וניתקה השרשרת כמעט
כל שיריה של המשוררת פונים לאהוב בציפייה למענה ממנו. יש והיא חדלה לשיר, בגלל אי מענה מן האהוב ומן האהבה. זמנים אלו היו עבורה כניתוק של שרשרת, כניתוק וכריחוק מן האהוב ומן האהבה. ייתכן שהמשוררת רומזת שהאהבה היא הכוח המפרנס את שיריה, המזין אותה בהשראתה לכתוב שירים.
רגע- ושבו ושרו עליך
שרו עליך, אהב ושאט.
כאשר מתחדש הקשר עם האהוב ועם האהבה, מתחדשים השירים, והם סובבים שוב סביב האהוב. מתברר שלא רק שהרגשות שהיא חווה מאהבתו לה הם סותרים, גם רגשותיה כלפיו הם נוגדים זה לזה. היא חשה כלפיו "אהב ושאט", אהבה ובוז בעת ובעונה אחת.
לך ועליך, לך ועליך
זמר יחיד הוא לאלף כינור :
כל שיריה נעים סביב האהוב, והם למעשה זמר אחיד המתנגן באלף כינורות שונים. זהו זמר אחד, באשר נפשה היא אחת. ובכל זאת, הזמר מכיל בתוכו צלילים שונים ואף סותרים של אלף כינורות. בתוך הניגודים נמנים שוב הצמדים שנמנו בבית הפותח :
סער ודומי, צהל ובכה
פצע וצורי, אופל ואור.
בכך סוגרת המשוררת מעגל ויוצרת שלימות של המסגרת השירית: היא פותח בצירוף "בוקר וערב" ומסיים ב"אופל ואור". הצמד המסיים מקביל לצמד הפותח אך מובא על דרך השיכול. כביכול תיאר השיר יממה בחייה. למעשה, הצירוף "בוקר וערב" הפותח את השיר מזכיר את תיאור הבריאה בספר בראשית "ויהי ערב ויהי בוקר". אולי בכך מרמזת המשוררת שתהליך יצירת השירים כמוהו כמעשה בריאה של המשורר היוצר / המשוררת היוצרת.

לסיכום, המשוררת מתארת את האהבה כחוויה מורכבת ומסובכת. בתוך הניגודים שבשיר, יש ניגוד צורם במיוחד "אהב ושאט". חוויה זו של אהבה ובוז כלפי האהוב מעוררים בזיכרון את שירה של רחל "מיכל", שבו מתוארת אהבה מיכל לדוד בהשוואה לאהבתה של המשוררת. גם שם החוויה היא דומה. המלים המסיימות הן: "כמוך נדונותי לבוז לאשר אוהב".

השיר "זמר " עומד בקוטב מנוגד לשיר "אושר שלו", וזה ממחיש עד כמה המשורר הוא בשר ודם, והוא יכול לבטא בשיריו חוויות מנוגדות לחלוטין, באשר האדם אינו שלימות רגשית והוא חווה סתירות רגשיות לא פעם. בשיר "אושר שלו" רגע האהבה מתואר כרגע שלו. התיאור הוא אידילי ורוגע. גם שם מכנה המשוררת את האהבה כ"צורי":
העבר ידך על חלקת שערי
בלב –
אושר שלו.
צורי.
בשיר זה, להבדיל מהשיר "זמר", המשוררת מנציחה את מצב השלווה שבאהבה, המרפא שבאהבה. עם זאת המונח "צורי" מעיד על כך שקדמו לרגע השלו רגעים של פצע וכאב, והם שוככו בעזרת האהבה. גם כאן השלווה מהולה באותה תחושת כאב המהולה בה. ובכך שוב קרובים הדברים לשיר "זמר", המבטא את חוויית הניגודים שבאהבה.