אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

צרור שירים

נחמה נתנזון

גיליון מס' 30 - אדר תש"ע * 2/10

אבדה זהותי
את אבי הכרתי בריח הטלית והטיט והסיד והזפת שדבקה בנעליו
ובשפתו דלת המלים שדברה אהבה
כשחפר בשוחות חייו דובבו עיניו את נפשו הצלובה
והייתי אתו על הצלב
והייתי ילדיו הירויים
והייתי אבי בעמק הבכא מול כתת היורים
וחפרתי במו ידי את הבור שכרה
ובתוך קולה הקטוע של אמי
אבדתי.


אחרון הלווים במשפחתו
ניצול יחיד
אבי
וגם בכורם שנתקדש
פדותו
לא עמדה
לו

אין שכבות לגלות
ציירים אוחזים בפלטת בראשית
משוררים בדפי טיוטה מצהיבים
יש קסם מיוחד בפענוח הלוך מחשבה מתפתח
כמו שכבות אבן קדומות או עץ
דודיי ודודותיי שהובלו אל הבור
וזקניהם וטפם וצאצאיהם שלא
חתומים בפני ואין שכבות לחפור ולגלות
האדמה נחה עכשיו עד לזריעה הבאה
וקציר החטים בעיצומו


אל חי
וְהיוּ שָׁמַיִם
שְׁמוּטִים מֵעָלַי
בְּיָם מִפָּרָשִׁיּוֹת שָׁחֹר
וַאֲנִי
סִירַת גַּעְגּוּעַ
לְאֶל
חַי

אמי מבור שנתה
אבי חפר גומות ובידיו המדממות העלה סיד מבור
והלובן הכה את תכול עינינו
אבל כשמתח את הגדרות
שוב עמד המוות כמו התנים שהחרידונו בלילות
וכשנקרע הבור השכונתי מעבר לחלון
לעשותו מקלט
היו כלבים בעקבינו וקלגסים צולפים –
ואמי מבור שנתה זועקת
לילה אחר לילה
עד בוא
יום

אני – חלקים
חיל שאבד את נפשו בשדה קרב
עם טפול נכון ישוב ויטען את עצמו

אני אוסיף לדדות בבורות ובמרתפים
וככל שאעמיק הקרקע תשחיר
כי אני הגרעין שצמח בערבות אוקראינה
ונתגלגל במוטציה מאוחרת לחצי אדם / חצי רובוט –
במסע הזה הקרוי חיים

*

אֲנִי רואה אֶת טַלְטֵלָת הַאֲדָמָה שנתכנסו בָּהּ כֹּל מִקוּוי הַדָּם
שֶׁל חיהל'ה ודודיל'ה ואהלהל'ה
וְכֹל דּודי וְדוֹדוֹתַי
וְסָבי וְסַבְתּוֹתַי
וִהיַלְדוּתּ הָעֲרוּפָה שֶׁל אֵם / רוכנת עַל גּוּפַת אִמָּהּ.

וַאֲנִי - שְׂדֵה קּוֹצִים וִילְלַה מְּשֻׁגַּעַת
לַיְלָה מִתְדַּפֵּק
לַגַּעַת
וְּצֶלַע הַהַר
נוֹפֵל
וְצוֹחֵק

"שבוע ימים הזדעזעה האדמה מן הגופות שהושלכו לתוכה"
סיפרה מרינקה הקשישה [אוקראינה 1979]