מעמקים - הפרח כבר לא רוצה להיות לפיד
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הפרח כבר לא רוצה להיות לפיד
בגבורות - שירים מאת שלמה דוד * הוצאת קישון תש"ע

אדלינה קליין

גיליון מס' 31 - אייר תש"ע * 4/10

המשורר שלמה דוד שהוא נומרולוג שעיסוקו בפשר המספרים המסתתרים באותיות העבריות, מאמין וחי את האותיות המסמלות את תרבות האדם והשכלתו. באמצעות האותיות, האדם יכול ליטול את 'החרות' המוצעת לפניו, ולבחור בדרך בחירתו ללכת.

שלמה דוד בוחר בספרו זה, לתאר את המציאות העכשווית ויחד עם זאת להנציח ולתעד את עברו של עם ישראל, עם סגולה אשר ה' בחר בהם מבין כל העמים.

בחלקו הראשון של הקובץ אנו פוגשים את המשורר 'כפרט' המשוטט בטבע ומעלה אל הכתב את עצם החיווי ותוצאת היצירה, מהמפגש המדהים בינו לבין 'הקשת' (ע' 39):
..."וְהַקֶּשֶׁת חָלְפָה בְּלִי לִבְרֹר צְבָעִים לְצִיּוּרַי
אֲדַמְיֵן לְעַצְמִי אֶת הַקֶּשֶׁת וְאַמְשִׁיךְ בִּיצִרוֹתַי"...
'התוצאות', הן סיבת כל הסיבות בשירי הקובץ שלפנינו.

באמצעות האותיות מקדיש המשורר משירי אהבתו לנפש הקרובה אליו ביותר ובהבעותיו ניתן גם למצוא כעין יצירות גַּסֶלָה [*סוגה נפוצה בעיקר בשירה הפרסית המורכבת ביותר מארבע שורות, אך פחות מחמש עשרה. שסממניה הטכניים קבועים ותוכנה ארוטי], כדוגמת השיר המופיע (בע' 24):
..."הָייתִי רוֹצֶה לִקְטוֹף רַק כַּלַנִית אַחַת עֲבוּר אַהוּבָתִי
וּפִתְאֹם שֶׁלֶט קָטָן הַמַּזְהִיר "אַל תִּקְּטוֹף אוֹתִי"
וְאֹדֶם הַכַּלָנִית כְּאֹדֶם לִבִּי הַמְּלַבְלֵב
כָּל צָרוֹתַי כְאִלוּ נִשְׁכְּחוּ מִן הַלֵב"...
אנושיותו ורגישותו לסובב אך תורמים למסוגלותו 'ההגדית' המשמשת אותו בכתיבה, כחלק בלתי נפרד ממשיכתו העזה לדת ולאמונה היהודית (ע' 20-21):
..."חֲיֶה בְּגָלוּי וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי פַרְגּוֹד
שְׁמוֹר עַל הַכָּבוֹד
קַוֵּה לְעוֹד וְעוֹד
יְשׁ לְךָ לֵב וְקָדְקוֹד
רְאֵה אֶת הָעוֹלָם בְּצֶבַע וָרֹד"...
היות 'והגלוי' מועדף על פני 'המוסתר', הטענה הנטענת לפנינו (ע' 34):
..."אֵין אֹשֶׁר מֻחְלָט עֲלֵי אֲדָמוֹת וְיַמִּים
כַּאֲשֶׁר הוּא לָרֹב רִגְעִי וְגַם רְגָעִים חוֹלְפִים
נֶפֶשׁ חֲצוּיַה מְשַׁקֵפֶת כְּעֵין מֹאזְנַיִם
תָּמִיד עוֹשִׂים מַאֲמָץ לְהִתְאַזֵּן בַּחַיִּים"...
בעקבות היגד אחד באים היגדים רבים אחרים, ויש גם סיפורים המסתתרים מאחרי השירים. ביניהם, מפגש לא יאומן כמעט עם הרב היהודי מעיירתו שברומניה, שהיה מלמדו את שפת האותיות העבריות בהיותו נער... והיום אותו רב, הוא זקן שבע שנים אשר דיבורו נותר כבעבר הרחוק, כמו נעצר השעון מלכת.

השתקפות זאת, משיבה את משוררנו להרהוריו על העבר 'הבלתי מחיק' והוא רושם (בע' 23):
..."וְאוּדֵי הַשּׁוֹאָה הֵם עֵדִים אַחֲרוֹנִים לְדַף קֶשֶׁר בְּתוֹלְדוֹתֵינוּ
בַּל נִּשְׁכָּח אֶת עַצְמֵנוּ, בַּל נִשְׁכָּח אֶת עֲבָרֵנוּ"...
באותו גילוי לב סוחף, מעלה המשורר באותיותיו את קשייו וחששותיו המתלווים, בכלכלו את מעיין זיכרונותיו אשר ספונים עמוק בתוככי נפשו, עד שהוא נותן לאותיות להובילו. וכך רשם (ע' 27):
..."מִלִּים רַבּוֹת כְּלוּאוֹת בְּתוֹךְ הַנְשָׁמָה
וְרֹב הַשִּׁירִים נִגְנָזִים
יְחִידֵי סְגֻלָה שׁוֹרְדִים לְאוֹרֶךְ שָׁנִים
זֶה פֻּרְקַן הַלֵּב הַכָּלוּא אֲשֶׁר יוֹצֵר מִזְמוֹרִים
הֵם מִשְׁתַחְרְרִים כִּבְנֵי חוֹרִין וְנֵהְפָכִים לְשִׁירִים"...
אכן, 'המזמורים' שבצבצו (בפסוק שלעיל), אינם נוצרים בסתם. מזמורים נוצרים בעקבות התפילות החוזרות ונשנות כל החיים. והמשורר מאזכר זאת (בע' 3):
..."בְּסֵדֶר פֶּסַח בְּיָמִים נוֹרָאִים עִם קִיטְל, הַמְעִיל הַכָּסוּף הַלָּבָן
בִּמְחִצַּת יַקִּירַי, בַּקְּדֻשָׁה, עִם כִּסּוּפִים לַאֲבוֹתַי לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הַחֻרְבָּן"...
במילה 'חֻרְבָּן' משתקפים מזווית מבטו, הן ימי השואה הנוראים והן ימי חֻרבן בית המקדש של העם היהודי.

שלמה דוד מקפיד לחזור ולשנן בחלקו השני של הספר, פסוקים מתהילים, ותחינות דוד לה' שימחל לישראל עמו על עוונם ויעניק להם חסדיו והגנתו מפני העמים הקמים להשמידו. שכן, רק בדרך המחילה והסליחה ה' יחון אותם ותהיה תקומה לעם ישראל להמשיך ולשרוד.
ראה (ע' 63):
..."וְהָאָרֶץ פּוֹרַחַת מֵחָדָשׁ וְסִימָנִים יָפִים לְעֲתִיד
הָלְאָה הַמִּלְחָמָה, הַפֶּרַח כְּבָר לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת לַפִּיד"...