מעמקים - להגביר חיילים לצבא
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

להגביר חיילים לצבא

יעקב עציון

גיליון מס' 32 - סיון תש"ע * 5/10

זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר ח, כד)
"אלפי חיילים התגייסו לצבא במחזור הגיוס האחרון". שלוש המילים המודגשות – מילים השגורות על פינו – יכולות לשמש המחשה לריבודו של אוצר המילים בעברית הישראלית. החייל הצטרף לשורות העברית רק לפני כמאה שנה, על ידי אליעזר בן יהודה; ההתגייסות נכנסה לשפתנו בלשון חז"ל – ואילו הצבא נזכר כבר בפתחה של תורה: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם".

נרחיב קמעא על כל אחת מן המילים, ונחל באחרונה.

צו התייצבות
השורש צב"א בתנ"ך משמש במשמעות רחבה יותר מאשר בלשוננו כיום. בתחילת פרשתנו מצווה משה לשאת את ראש בני משפחת גרשון לפקודיהם, "כל הבא לצבֹא צָבָא לעבוד עבודה באהל מועד". אף שלא מדובר במלחמה או בהגנה מפני אויב, נקראת מלאכת הלווים בשם צבא. פירושו של הצבא הוא אפוא מקום הדורש התייצבות ושירות מתוך מסירות – בין אם מדובר בקרבות הגנה וכיבוש ובין אם בעבודת הקודש.

בעברית כיום הצבא משמש כמדומה רק בהקשרים צבאיים-מלחמתיים, אך הפועל לצבוא התנתק משם העצם הצבאי – אביו מולידו - והוקדש לתיאור התאספות המונית ודחוקה. דוגמאות עדכניות מן העיתונות: "מאות מפגינים צבאו על הפרלמנט היווני בזמן ההצבעה"; "אלפי אוהדים צבאו על הקופות". ההוראה הזו נלקחה מפסוקים במקרא, שבהם "לצבוא על" פירושו לָצוּר (מלשון מָצוֹר), להתקיף כצבא. כך למשל מחזק ישעיהו הנביא את העם לקראת התקפות האויבים:
"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה - כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן" (פרק כ"ט).

חיול וגיוס
בלשון חכמים כבר לא נמצא את המילה צבא, אלא בצירופים המקראיים "צבא השמים" או "שר הצבא". הכוחות הלוחמים – שבהתאם לתקופה, כבר לא היו ברובם מבני ישראל - נתכנו בעיקר בשם גיס או גייסות. דרך כלל מוזכר הגיס בהקשר של פורענות והתנכלות ליהודים, כשהכוונה היא לגדודי החיילים הרומים. כך למשל מובא בברייתא במסכת תענית (יד ע"א): "על אלו מתריעין בשבת - על עיר שהקיפוה גייס או נהר, ועל ספינה המטורפת בים". אף שהזעקה והתרועה אינן מותרות בשבת, כשמתרחש אירוע חרום – כדוגמת שיטפון, סכנת טביעה או התקפת אויב - הריהן מותרות.

אף צורת פועל נגזרה מן הגיס בלשון חכמינו. במדרש רות רבה למדנו בעניין צרותיו של איוב שתכפו זו לזו: "'עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים' – אמר ר' שמואל בר נחמן: כיון ששמע איוב התחיל מגייס חיילותיו למלחמה, אמר כמה חיילות אני יכול לחייל, כמה גייסות אני יכול לגייס". ובכן, גם הפועל לְחַיֵּל, המשמש היום בשפה הצבאית במובן של להיקלט כחייל (שירות המילואים למשל נפתח ב"שרשרת חִיּוּל"), כבר נטבע בלשון חכמים – אך במובן שונה: לאסוף חיילים, לגייס.

שמו של צבא ההגנה לישראל בערבית הוא "גַ'יְשׁ אַלְדִפַאע אִלְאִשׂרַאִילִי". גַ'יְשׁ – צבא בערבית – הוא צורה מקבילה לגַיִס המוכר לנו מלשון חכמים (וגם מן הארמית). פעמים רבות האות שׁ' בערבית (שצלילהּ sh) מקבילה ל-ש' השמאלית או ל-ס' בעברית (שצלילהּ s). כך למשל המספר העברי עֶשֶׂר – בערבית הינו עַשַׁר. אף כאן – הגיס הפך לג'יש.

בעברית החדשה חזרו לקרוא לצבא בשם צבא, ולפיכך נתפנה הגיס כדי לכנות בשמו יחידה מיחידות הצבא. בצה"ל כיום הגַּיס הוא יחידה גדולה הכוללת כמה אוגדות, המקבילה לקורפוס בצבאות העולם. להקשר זה שייך הביטוי "גיס חמישי", שמקורו במלחמת האזרחים בספרד לפני כ-75 שנה – שם אמר אחד ממנהיגי המורדים כי לרשותו עומדים ארבעה גייסות במלחמה על מדריד, והגיס החמישי נמצא בתוך העיר ויסייע ללוחמים שיפרצו.

צובאים ואזרחים
הזכרנו שבן יהודה הוא שחידש את המילה חייל, אך לכאורה ניתן להקשות על כך מפסוקים מפורשים, כדוגמת זה: "וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ אֶל עָרֵי יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א י"א). רואים אנו כי כבר במקרא ישנם חיילים.

התשובה היא כי חיילים אמנם ישנם בתנ"ך, אך אין אף חייל. המילה חיילים היא צורת הרבים של חַיִל – מילה נרדפת לצבא, או ליחידה צבאית (כמו בביטויים "חיל פרעה", "חיל כשדים" ועוד רבים). כנגד הביטויים "שרי החַיִל", ו"גיבורי החַיל" המופיעים בתנ"ך, ישנן גם הצורות "שרי החיילים" ו"גיבורי החיילים". בדומה, לצד הביטוי הרווח "שרי הצבא", מופיע בדברי הימים הביטוי "שרי הצבאות". בקצרה נעיר כי תופעה זו – ריבוי כפול של צורות סמיכות – הינה אופיינית ללשון חז"ל וכן ללשון הספרים המאוחרים שבתנ"ך. נסתפק כאן בדוגמה יחידה: כנגד הביטוי "אנשי השם" שבספר בראשית – בדברי הימים מופיע פעמיים הביטוי "אנשי שמות". על כל פנים, החיילים הנזכרים אינם פרטים – אלא חֵילות, יחידות צבאיות גדולות.

ואיך קראו לחייל לפני בן יהודה? בעברית החדשה השתמשו במונחים המקראיים "איש צבא", "איש מלחמה" וכדומה, ואף היו מי שניסו לחדש את המילה "צוֹבֵא" במובן זה. כך למשל נכתב בעיתון 'הצפירה' שיצא לאור בוורשה בכ"א באייר תרנ"ט (1899). ברשימה שכתב יהודי בשם ד"ר דוד שפירא מפאריס בעניין משפט דרייפוס, מובא בין השאר: "היהודים, מעת היותם לאזרחי צרפת, הצטיינו פעמים רבות על שְׂדי קטל וכאריות לחמו תמיד נגד אויבי ארצם... אף שאר האזרחים, אשר לא לקחו חלק בין הצובאים, הראו אותות אהבתם הנאמנה לארץ מולדתם...".

כידוע לנו כיום, השימוש במילה צוֹבֵא במובן יוצא-צבא לא החזיק מעמד, והמילה החדשה "חייל" גברה ללא קושי על שאר המתמודדות בזירת הלחימה.

***
לשון ברכה מקובלת בין תופסי התורה היא "יזכה להגביר חיילים לתורה", לשון הנסמכת על דברי קהלת "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה". כפי שנאמר, חיילים האמור כאן הריהו צורת רבים של המילה חַיִל, ולפיכך להרבות חיילים פירושו להרבות כוחות וגבורה. עם זאת, בהשראת המילה המחודשת חַיָּל, רבים בזמננו תופסים את הביטוי "להגביר חיילים לתורה" במובן "יַרבה תלמידים" – וכך אפשר למצוא נוסח מחודש לברכה (המקור שמור במערכת): "יזכה להוסיף חיילים לתורה ולהעמיד תלמידים הגונים...".

חצי מילה / גנרל
ניתן להרחיב רבות על השמות שנבחרו כדי לכנות בהם את בעלי הדרגות בצבא. נסתפק כאן בהתייחסות קצרה לגנרל – דרגה בכירה המשמשת בצבאות רבות בעולם, שהפכה אף לשם כללי למצביא. המילה General באנגלית פירושה הוא "כללי" (למשל: 'חזרה גנרלית' היא חזרה כללית ואחרונה) - ולפיכך נקרא המפקד הכללי של הצבא, אי אז לפני כ-500 שנה, בשם captain general. כפי שקורה פעמים רבות בשפה, שם העצם העיקרי נשמט עם הזמן ושם התואר נשאר לבדו – וכך קיבל הגנרל את מעמדו העצמאי.