מעמקים - אהבה מלוא המידה
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

אהבה מלוא המידה

יעקב עציון

גיליון מס' 34 - אלול תש"ע * 8/10

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה)

העובדה שפסוק או ביטוי כלשהו שגורים בפינו עדיין אינה מבטיחה שכל מילה ומילה בו ברורה לנו לאשורה. בטורנו זה נבקש להתייחס למילה נפוצה עד למאוד בשפה - ולהופעתה יוצאת הדופן בפסוק הנאמר תכופות בפיות בני ישראל בכל מקום שהם.

"ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", מצווה משה את העם בנאומו הנפתח בפרשתנו. הצירוף המחבר יחדיו לב ונפש אינו חריג, ובפרט כשאנו עוסקים במצוות האהבה. כך למשל חוזר ואומר משה בפרשה שנקרא בעוד שבועיים: "...כִּי מְנַסֶּה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". ברם, המילה מאודך בהקשר זה הינה ייחודית למדי.

על פי דיווחי תוכנת המחשב, המילה מאוד מופיעה בתנ"ך 300 פעמים. ב-298 מקומות היא מופיעה כפי שהיא, ללא הוספה כלשהי, ופעמיים בלבד בצירוף כינוי - במילה "מאדך" בפסוק שאנו עוסקים בו – ובפסוק מקביל הנוטל את מטבע הלשון מפרשתנו, האמור ביאשיהו מלך יהודה: "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ, כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה" (מל"ב כג).

ב-298 הפעמים הנזכרות המילה מאוד משמשת כתואר הפועל (דוגמה מפרשתנו: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"), וכן כתואר התואר (כך למשל בהופעתה הראשונה בתורה: "וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"). בשתי הפעמים הנזכרות שבהן היתוסף כינוי למילה מאוד היא משמשת בתפקיד אחר, כשם עצם, בדומה ללב ולנפש הניצבים לצידה.

קודם שננסה לומר דבר מה על המילה "מאדך", נציין שהמילה מאוד כתואר הפועל כמעט נעלמה מלשון חז"ל, ובמקומה השתמשו חכמינו במילים "הרבה" או "ביותר". החלפה זו באה לביטוי מובלט במדרש שמות רבה, שבו נמסר כעין תרגום ללשון חז"ל של המילים המקראיות "וייראו מאד": "אמר ר' אלעזר בן פדת: כיוון שיצאו ישראל ממצרים תלו עיניהם לשמים וראו שׂרן של מצרים פורח באוויר. כיוון שראו אותו נתייראו הרבה, שנאמר "וייראו מאד" (וכבר בספר נחמיה אנו מוצאים ניצני לשון דומה: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט כִּי אֲנַחְנוּ בוֹנִים אֶת הַחוֹמָה וַיִּחַר לוֹ וַיִּכְעַס הַרְבֵּה").

בעברית הדבורה על שפתותינו שָׁבה המילה "מאוד" למקומה, ושוב ניתן לשומעה לרוב, אך בהשפעת שפות לעז היא משנה לעתים את מקומה במשפט. בתנ"ך ה"מאוד" יופיע תמיד אחרי התואר ("חזק מאוד", "גדול מאוד"), ואילו ברחובותינו לא קשה לשמוע צורות כמו "מאוד קשה", "מאוד יפה" או "מאוד נחמד", כנוסח החלופות הלועזיות ("very nice").


נפש וממון
מה פירוש "בכל מאדך"? הבה נבחן קצרות כיצד התמודדו עם שאלה זו בעלי התרגומים הקדמונים. אונקלוס מתרגם "בכל נכסך", ובדומה לו בתרגומי ארץ ישראל: "בכל ממונכון". התרגום היווני ('השבעים') מוסר במקום המילים "לבבך", "נפשך" ו-"מאדך" את המילים "kardias", "psuches" ו-"dunameos". שלוש המילים היווניות מוכרות לדובר העברית בן ימינו. Kardias קשורה לקרדיולוג, psuches לפסיכולוג, ו-dunameos לדינמיות ולדינמיקה (וכן לדינמו שבאופניים). "בכל מאדך" מובן אפוא לפי התרגום היווני: "בכל כוחך". תרגום דומה נמסר גם בפשיטתא, התרגום הארמי-סורי למקרא: "ובכל חילך".

על פני הדברים נראה ששני התרגומים האחרונים שונים מן הראשונים, אך ניתן לפרש שאף הם מכוונים ליכולת ממונית, הקרויה לעתים כוח וחיל. כך למדים אנו מדברי משה בפרשת עקב: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ...פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ, וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה... וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה".

אונקלוס הלך בתרגומו אחר דרשת חז"ל המובאת במשנה בסיום מסכת ברכות:

בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע. ובכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך - בכל ממונך. דבר אחר: בכל מאדך - בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד.

נקטנו במכוון בלשון דרשת חז"ל, שכן לכאורה אין מדובר בפשט המילה "מאדך". נראה שהקישור לממון נעשה בשל הצמידות לביטוי "בכל נפשך", על פי החלוקה הידועה והרגילה בדברי חז"ל בין נפשות לממונות (למשל, דיני נפשות מול דיני ממונות). כיוון ש"בכל נפשך" נדרש על מסירות הנפש, למדו חכמינו מ"בכל מאדך" על המסירות המתבטאת בממון – בן הזוג של הנפש במקומות רבים.

גם הדרשה השנייה שמובאת במשנה כהסבר לביטוי "בכל מאדך" אינה יוצאת מכלל דרש, אך נראה שהיא מקרבת אותנו למקורה האטימולוגי של המילה מאוד. חכמינו לימדו שבכל מידה ומידה שהוא מודד לך הווי מודה לו – וכוונתם שבין אם מקבל האדם כוס ישועה ובין אם מקבל הוא כוס פורענות, יודה על הרעה כשם שמודה הוא על הטוב. ואמנם, יש בין הבלשנים הסבורים שהמילה מאוד והמילה מידה מקורן בשורש מד"ד, או בצורתו הקדומה יותר: מ"ד. כלי המידה נקרא כך על שם שמודדים באמצעותו, והמילה מאֹד יכולה להתפרש כהרחבת המידה והגדלתה. כלומר, "חזק מאוד" פירושו "חזק במידה מרובה". סיוע לפירוש זה ניתן להביא מהביטוי "אנשי מידות" שפירושו אנשים בעלי מידות גדולות, או לחלופין: אנשים גדולים מאוד.


מודה עתיקה
הזכרנו לעיל שבלשון חז"ל כמעט נעלמה המילה מאוד (מלבד בציטוטים מן המקראות). נוסיף כאן שבשכבת לשון מוקדמת יותר, מגילות ים המלח שנחשפו בקומראן, ניתן למצוא את המילה מאוד בשימוש דומה לזה שבלשון המקרא, אך מעניין למדי הכתיב שבו היא מופיעה: "מאודה", "מואדה", ואף "מוֹדָה". כך למשל נאמר לקראת סוף החיבור הנקרא "סרך היחד":

ובטרם ארים ידי להדשן בעדני תנובת תבל, ברשית פחד ואימה ובמכון צרה עם בוקה, אברכנו בהפלא מודה ובגבורתו אשוחח ועל חסדיו אשען כול היום. ואדעה כיא בידו משפט כול חי ואמת כול מעשיו.

קשה אמנם ללמוד מן הכתיב החריג שבקומראן על מקורן של מילים, אך מכל מקום הצורות הללו מקרבות עוד יותר את ה"מאוד" לגזרת השורש מד"ד.

לאור כל זאת, נראה שיש להבין את הביטוי "בכל מאדך" במובן "במידה המרובה ביותר", או בלשונו של ר' אברהם בן עזרא: "מאדך - מטעם מאד מאד. והטעם [=הכוונה] - לרוב אהוב אותו בכל מה שתוכל, ותהיה אהבה גמורה בלב".


חצי מילה / אמיד
"הוא לא עשיר, בוא נאמר אמיד". המילה אמיד משמשת היום בעברית במובן עשיר-לייט, אך מובנה המקורי הוא מישהו שאמדוהו לעניין מסוים, לאו דווקא ממוני. "אֲמִיד" בארמית פירושו "אָמוּד" בעברית (במשקל הקרוי בינוני פעוּל), כשם ש"כְּתִיב" בארמית פירושו "כָּתוּב".

בשל סוגיות בתלמוד שבהן הוזכרה המילה "אמיד" במובן "אמוד להיות בעל ממון" – ובהשראת המשקל הדומה למילה "עשיר" – נתקבלה בעברית הצורה אמיד, והעשירה את העברית במילה חדשה.