מעמקים - הרחבת אישונים
  אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הרחבת אישונים

יעקב עציון

גיליון מס' 35 - מרחשוון תשע"א * 10/10

ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן, יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו" (דברים לב, י)

אם נשאל דובר עברית כיום מהי הדרך להביע הקטנה בשפה, סביר שאחת התשובות הראשונות שנקבל תהיה סיומת "-וֹן". ילד-ילדון, דוב-דובון וכן על זו הדרך.

ברם, אין ודאות שאכן שימשה צורה זו להבעת הקטנה במקורותינו הקדומים. הסוברים שהסיומת "-וֹן" אכן מביעה הקטנה נסמכים לרוב על מילה מפרשתנו – "כאישון עינו". ר' דוד קמחי מביא בספר השורשים שלו את פרשנותו של אביו, ר' יוסף קמחי, שלפיה נקרא האישון בשמו זה כיוון שנראית דמות איש קטן כשמסתכלים מקרוב באישון העין – הלא הוא העיגול השחור שבמרכזה:
וכתב אדוני אבי ז"ל כי אמר אישון להקטין, לפי שהצורה נראית בעין קטנה, וכן דרך העברים להוסיף אותיות להקטין... וכן דרך לשון הלעז שמוסיפין אותיות להקטין הדבר.

הדוגמה השנייה שמביא רי"ק לסיומת "-וֹן" במקרא שמובנה הקטנה היא בביטוי "שבת שבתון". לדבריו, שלכאורה חורגים מן הפשט, המילה "שבתון" מתייחסת לתוספת שמוסיפים מן החול על הקודש בתחילת השבת ובצאתה, ולכן יש לראות בסיומת "-וֹן" צורת הקטנה.

כאמור, הדברים אינם מוסכמים על הכול. ר' יונה אבן ג'נאח, שקדם לרד"ק ולאביו, מקשר אף הוא בספר השורשים שלו את האישון לאיש – אך לא מזכיר את עניין ההקטנה. האישון נקרא כך לדבריו בשל צורת האיש הנראית בו.

גם לגבי המילה שבתון – קשה מאוד לומר שכוונתה להקטין את השבת, בהיותה מתייחסת אך לתוספת – שהרי לא תמיד המילה "שבתון" נסמכת למילה "שבת", ולעתים היא באה בפני עצמה. כך למשל בציווי על ראש השנה בפרשת אמור: "דבר אל בני ישראל לאמר: בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש". כמו המילה "זכרון" הסמוכה, המסתיימת בסיומת "-ון" אף שאינה נושאת כל משמעות של הקטנה, כך לכאורה דינה של המילה "שבתון" (וכן במילים רבות בשפה, כמו ראשון, עישרון ועוד).

מכל מקום, הקישור שבין האישון לבין האיש הנשקף בו אינו ייחודי לעברית. בערבית נקרא האישון אנסאן אל-עין, איש העין (ללא צַיָּן הקטנה כלשהו), ואף בשפות אירופה ניכרת אותה תופעה: האישון נקרא באנגלית pupil, בדיוק כמו התלמיד (במקור: נער קטן), וביוונית הוא נקרא בשמה של נערה קטנה (בת עין?).

שומר העין
אמנם, יש שפירשו שהאישון כלל אינו העיגול השחור שבמרכז העין, כבלשוננו, אלא האיבר השומר על העין מפני מרעין בישין למיניהם (עפעף בלשוננו). כך מבאר רשב"ם כאן:
יצרנהו כאישון עינו: כמו האישון ששומר את העין, הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא, ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון.

כלומר, לפי רשב"ם האישון כלל אינו קשור לאיש, אלא לחושך. במשלי (ז) נאמר "בנשף בערב יום, באישון לילה ואפלה". יש שפירשו שחשכת הלילה נקראה בשם אישון בשל היותו של אישון העין שחור - אך רשב"ם מבין להפך: לדבריו האישון במקורו הוא חושך, ובהשאלה נקראו כך העפעפיים המחשיכים את מאור העיניים ושומרים עליהן.

ואמנם, בשלוש הופעותיו במקרא מוזכר אישון העין רק בהקשר של שמירה ונצירה. כך בפסוקנו, וכן בתהילים ובמשלי (מזמור י"ז: "שמרני כאישון בת עין, בצל כנפיך תסתירני"; משלי ז': "שמר מצותי וחיה, ותורתי כאישון עיניך"). לפי רשב"ם יש להבין אפוא את הצירוף "כאישון בת עין" (ואת הצירופים המקבילים) לא כצירוף סמיכות של שני נרדפים, אלא כלשון קצרה: כָּאישון השומר את בת העין.

כעפעפי שחר
אם האישון שבתנ"ך הוא העפעף שלנו, מה פירושו של העפעף הנזכר בתנ"ך? ובכן, על פי חלק מהמפרשים אין פירושו של העפעף אלא האישון שלנו.

בפרק ט' בירמיהו, הנקרא בבתי הכנסת בהפטרת תשעה באב, נאמר: "ותרדנה עינינו דמעה, ועפעפינו יזלו מים". רד"ק על אתר מפרש: "ועפעפינו – הם אישוני העיניים, וכפל העניין במילים שונות". וכך גם מתרגם יונתן: "ועפעפינו – וגלגלי עיננא", גלגלי העין. ואמנם, ישנם פסוקים שבהם ודאי אי אפשר לפרש שהעפעפיים הם שומרי העיניים, כבתהילים י"א: "ה' בשמים כסאו, עיניו יחזו, עפעפיו יבחנו בני אדם". העפעפיים כאן מקבילים לעיניים הרואות ובוחנות, בעודן פתוחות לרווחה.

כך גם אולי מובן יותר הביטוי החידתי "כעפעפי שחר", הבא פעמיים בספר איוב כהקבלה למילה "אור" (בפרק ג', בפתח המענה הראשון של איוב: "יחשכו כוכבי נשפו, יקו לאור ואין, ואל יראה בעפעפי שחר"; ובפרק מ"א, במענה ה' האחרון: "עטישותיו תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר"). אם העפעפיים אחראים לראייה ולא להחשכה, מובן יותר מדוע מכונים דמדומי הבוקר בשם "עפעפי שחר" .

***

בפי הפייטנים, כונו ישראל פעמים רבות "נצורי כאישון" או אף "אישונים" על סמך הפסוק הנזכר בשירת פרשתנו. על אף כל התלאות שמצאונו, יודעים ישראל, קרובים אנו לפני אבינו שבשמים, ויקרים ושמורים לו כבבת העין.

נחתום בקטע מתוך פיוט 'זולת' לראש השנה שחובר בידי ר' שמעון בר יצחק, מגדולי פייטני אשכנז, לפני כאלף שנים - ולא נס לֵחו:

קומם אריאל וההראל, ראות בעוזך ישרי אל, המייחדים "שמע ישראל" /
שמרם כבבת אישונים, תנצור לסוגת שושנים, "וזכרתי להם ברית ראשונים"/
שובב מקדשי עצרות, ונבוא ברוב זבחים לחצרות, יקויים "ותקעתם בחצצרות"//
יצמצם חדרי ארון, קטר שם בני אהרן, "והיו לכם לזכרון"/
חוק ברית אהבתכם, אהבת עולם אהבכם, "אני ה' א-להיכם"/
לקיים נקמות הניבאות, ימי צאתך מתלאות, "אראנו נפלאות"//.