הסרט ההוריזונטלי בספרים לילדים. רעיון המגילה קסם לו, אך היה קשה ליישמו ליצירה ארוכה. הפתרון שנבחר היה ספר מתקפל מצוייר על בד, באופן שניתן לקרוא ולראות כל עמוד בנפרד, אך ניתן לפתוח ולפרוש גם שני עמודים, ואפילו את כל היצירה כולה שהגיעה ל 8-10 עמודים, בגודל 20 על 30 ס"מ.(1) מצד אחד היה ציור של המעשה מראשיתו עד סופו, ומהצד השני נכתב הטקסט מהתנ"ך מנוקד ומוטעם בטעמי המקרא. (2) (3) ההורה המספר לילד מהספר קורא את הכתוב ו/או שר אותו בטעמי המקרא או בלחן שהמחבר הלחין, והילד-ילדים רואים את המעשה המצוייר מהצד השני של הספר. (צילום הספר הפתוח של יוסף שר האופים ושר המשקים) שלושת הספרים שנוצרו בשנים תש"ד-תש"ו הם: שירת הים, יוסף, שר האופים ושר המשקים, ודוד וגלית.

המתבונן בציורים בחוברת , החל בשער החוברת, (4) (5) ימצא את הזיהוי הדמויות של שר האופים ושר המשקים ולבושם עם תפקידם והדימוי הדבק בהם. שר המשקים רזה וצר כבקבוק- קנקן יין וכן כובעו כצורת בקבוק. שר האופים שמן, כמי שמרבה באכילת פחממות, ולכובעו צורת עוגה – לחם עגול.

לעיתים נשאלו הילדים, כשראו התמונות והדמויות לפני ששמעו את המעשה, מי מבין שני השרים הטוב ומי הרע, מי מזגו טוב ומי מזגו רע. לא תמיד היו התשובות תואמות למקובלות ששמן הוא טוב ובעל מזג טוב. ואמנם גם אצלנו שר האופים התחייב בדינו ושר המשקים זוכה.

יישום נוסף לציור נושאים אלה בשיטת הסרט ההוריזונטלי נעשה בציור על קירות חדרים בבית הילדים בשדה אליהו. בארבעה חדרים, צוירו ארבעה סיפורים מקראיים, והם: תיבת נח, שליחות אליעזר להביא את רבקה ליצחק, יוסף ואחיו, ודוד וגלית. כל אחת מפרשיות אלה צוירה על רצועת הקיר שמגובה 2 מטר ועד התקרה, על שלוש קירות החדר, מימין לשמאל. ציורים אלו היו חלק מחוויות הילדות של הילדים שגדלו בשדה אליהו (ובקיבוצים שכנים, כגון טירת צבי) במשך שנים רבות. ( צילומי הציורים של יוסף והאחים, (6) (7) (8) ודוד וגלית(9) (10) (11))

במקביל הלחין המחבר את היצירות המוסיקליות שלו לשלושת הנושאים הללו, יצירה שנמשכה והתפתחה במשך השנים.

בשנת תשל"ט הוציא המחבר בדפוס את החוברות "שירת הים" ו"קול יוסף – מעשה בשר האופים ושר המשקים" בהן משולבים הטקסט המקראי עם טעמי המקרא, הלחן שהוא חיבר וציורים שעשה לנושאים אלה. (12) (13) (14) (15) (16) (17) (18) (19)

החוברת "קול יוסף – מעשה בשר האופים ושר המשקים" דומה מאד במבנה שלה לספר המצוייר המקורי, כאשר מצידי הציורים כתוב הטקסט ומלמטה התווים ללחן שהמחבר הלחין. בחוברת מודפס גם התחריט של יוסף הפותר החלומות של שר האופים ושר המשקים, (20) והמאמר-ההרצאה שלהלן. המחבר צבע בצבעי מים כמה עותקים מהחוברת. (תמונות הציור לחוד, ותמונות העמודים בשלמותם). (21) (22) (23) (24)

המאמר: פרשה במקרא בביטוי מוסיקלי, קול יוסף – מעשה בשר האופים ושר המשקים

מאת: מאיר בן אורי

פרק מ' בספר בראשית ( הכולל 23 פסוקים), סוף פרשת וישב, הוא התמליל המלא של היצירה.

"מוסיקה מוטעמת" הוא המושג החדש המגדיר את סוג המוסיקה שחברתי לפרק זה, ובהמשך

אסביר המושג ומשמעותו.

בפרשה המקראית הזו, פרק מ' בספר בראשית, הכולל כ"ג פסוקים, אני רואה מבנה ארכיטקטוני אמנותי לפי המושגים הקלאסיים, הדורשים מיצירה טעם טוב, והמתבטא במידות,במשקל,ובציוריות. את הסימנים לכך מצאתי בעזרת הסימנים הקרויים טעמי הנגינה - טעמי המקרא. ההצמדה של הטעמים לאותיות, למילים ולפסוקים נראית לי כיסוד להרגשתו והבנתו של היופי והחן שבמבנה הסיפורי העתיק. הביטוי המוסיקלי שנתתי לפרשה אולי מהווה חלק מההמחשה של היפה והמעניין שבסיפור זה. שאפתי לכך שהביטוי שאני נותן לפרשה זו יתן הנאה מלאה - לא רק לאוזן אלא גם לעין. גישה זו של פניה משולבת לאוזן ולעין הולכת ומתפשטת, ומצויה בשיטות העדכניות באולמי ההצגה של סרטים ובתוכניות שידור של הטלביזיה.

המלחין מתייחס בדרך כלל לתמליל כאל מרכיב משני, שמיעת המוסיקה היא העיקר ואת המילים יש לקרוא או להרגיש כרקע בלבד.

בפרשה מקראית זו כפי שהיא מופיעה במקרא, מצאתי הזדמנות לחבר יצירה מוסיקאלית שאינה זקוקה לתימלול נוסף, הואיל ודמויותיהם של שר המשקים, שר האופים, יוסף והמספר יכולים לשמש יחד קווארטט של כל הקולות: סופראן, אלט טנור ובאס. הליברטו ליצירה מעין אופרה אינו חייב להיות דווקא בעברית. גם בענין הקולות זה אולי ניתן לנצל את העובדה ששר המשקים ושר האופים היו סריסי מלך מצרים, ולכן שרו בקולות לא טבעיים. אולם אני ביקשתי דבר אחר, שירה עממית, שירה בחוג משפחתי. רציתי שביצוע פרשה מקראית זו יהיה מקובל גם מחוץ לכותלי בית-הכנסת, גם בחוץ מתחת לאילן, או בשדה תחת כיפת השמים, כשמורה או גננת מספרים לקטנים דברי אמת, הכתובים בספרי קודש עתיקים של עם ישראל. רציתי לשמור על הדפוס, על המקוריות ועל לשון הסיפור, שבשביל ילדי העם, המדבר עברית ולא תרגום, הם עניין עקרוני. לכן, אני כמלחין מכבד את הנוסח המקורי ומשמרו ככל האפשר.

את הלחן חיברתי שלב אחר שלב, במשך כעשרים שנה. התחלתי בחלוקה של פרק מ' לשירים נפרדים. השיר הראשון היה "בחלומי והנה גפן לפני" מפי שר המשקים. אחריו השיר "אף אני בחלומי" מפי שר האופים. חיבור מיוחד היה שירו של יוסף "זה פתרונו". המנגינה האחרונה שחיברתי לסיום עבודתי היתה , השיר של "יום הולדת את פרעה". אינני שולל את ביצוע היצירה כתכנית אמנותית, כחלק של רפרטואר של אמנים זמרים אגב ביצוע עיבוד אינסטרומנטלי. אולם בשלב הראשון רציתי להבטיח שיסודות היצירה יהיו בנויים כהלכה, לפני שיגיע שלב של שיפוצים ושכלולים בחזית ובגג הבנין המוסיקאלי.


מה פירושו ומשמעותו של המושג החדש "מוסיקה מוטעמת" ?.

מלחינים רבים לא שמעו מעולם על הטעמים ועל תפקידם. ולעומתם, קיימים חוקרים ומלומדים, העוסקים ומסבירים את תפקידם של הטעמים מבחינה תחבירית או מבחינה מוסיקלית – מהי המנגינה של כל טעם לפי מסורות שונות בעדות שונות. לאחר שהסברתי כיצד הושפעתי בעבודתי מן הסימנים הנגינתיים הצמודים למילים של כתבי התנ"ך, ניתן להבין שהמושג "מוטעם" אליו אני מתכוון, אינו קשור למושג טעם בכללותו, אלא למושג טעם מבחינה מיוחדת.

עלי משפיעים הטעמים בגלל ציוריות הצורה והסימן. בשבילי הם מורי דרך, תיאורים דמיוניים מבחינה אמוציונלית, המכוונים את נשימת הזמר . אני מרגיש בקריאת הסימנים את סימני המנצח, המדריך המוסיקאלי, שבעזרת האצבע והיד, ואפילו בדגלונים – כמו בבית הכנסת המפורסם באלכסנדריה – הוא שולט על המבצע המוסיקאלי בקריאה המסורתית.

אינני עוסק בצד המדעי שבמחקר, אלא בהשפעת הטעמים עלי כאמן – יוצר ומלחין. לכן אין מקום לשאלה, האם היה בכוונתי לשחזר את המוסיקה המצרית, כמו שמשחזרים ארכיאולגים שרידים פיסיים מימי קדם ? אמנם במוזיאונים הגדולים בעולם מוצגים כלי נגינה עתיקים, כמעט שלמים, מימי מלכי מצרים, ואנו יודעים את מידות החליל, מספר החורים, ומספר המיתרים ואורכם של כלי מיתרים ככינור ונבל, וניתן לשחזר אילו קולות ניתן היה להפיק מכלים אלו. אבל הכלים והנתונים הריאליים הללו , אינם מחזירים לי את הצלילים אלא נראים לי כאמצעים ציוריים בלבד.

עבודתי במוסיקה המוטעמת דומה לעבודתו של כנר אמן, המנגן על פי תווים של מלחין מתקופה אחרת. הכנר נותן את הביטוי המוסיקאלי שלו לפרשה שהוא מנגן. ואני נותן ביטוי מוסיקאלי לפרשה במקרא, הכתובה בסימנים מוסיקאליים, שעלי לפענח אותם וגם לחדש אותם, אחרי שהם נראים מטושטשים ומוסתרים. אבל יחס הכנר אל התווים ואל הפרטיטורה מחייב אותו להיות נאמן לרוח היצירה שהוא מציג, וכך גם עלי להיות חדור אמונה בחשיבותם וערכם ןהגיונם של הטעמים הציוריים הצמודים למקרא.

לכן עסקתי בחיבור הלחנה של נגינות חדשות לטעמי- נגינה, לפרקים תנ"כיים שונים.

כשם שלאותם טעמים ידועות ומקובלות נגינות שונות המיוחדות לספרים שונים (תורה,