מבוא ועריכה: יאיר בן אורי
ההרצאה במקורה יוחדה לביטוי המוסיקלי של פרשת קול יוסף – מעשה בשר האופים ושר המשקים, מכיוון שהמסגרת שבה ניתנה ההרצאה היתה הכינוס הישראלי השלישי למוסיקה דתית. אולם המחבר אמו"ר, עסק ביצירה זו כביצירות נוספות במבט המשלב גם את התיאור הציורי של הפרשה.
והדוגמאות הבולטות הנוספות הן שירת הים-יציאת מצרים, ודוד בן ישי, מלחמת דוד בגלית.

עוד בבחרותו, בעת שלמד ארכיטקטורה ואמנות בברלין, והדריך בתנועת הנוער הציונית, פיתח המחבר את שיטת הסרט ההוריזונטלי המצויר. בשיטה זו מחבר האמן סיפור עלילה, בעל מסר חינוכי, בדרך כלל בחרוזים, בנושאים אקטואליים, או בנושאים תנכיים, או מן המדרש והגמרא. את סיפור העלילה צייר על חומר פלסטי שקוף כציור ארוך ונמשך המוקרן באמצעות פנס קסם, כאשר הקריינות של סיפור העלילה מלווה את ההקרנה, לעיתים עם לווי מוסיקאלי.

כאשר נולדו ילדיו הראשונים, בקבוצת שדה אליהו, ביקש להמציא ולחבר לילדים הרכים יצירות מקוריות – ממקורות היהדות ובביצוע מקורי שלו, במקום להיזקק לספרות ילדים מתורגמת כסיפורי אנדרסן, האחים גרים וכד'. המחבר חיפש דרך ליישם את רעיון הסרט ההוריזונטלי בספרים לילדים. רעיון המגילה קסם לו, אך היה קשה ליישמו ליצירה ארוכה. הפתרון שנבחר היה ספר מתקפל מצוייר על בד, באופן שניתן לקרוא ולראות כל עמוד בנפרד, אך ניתן לפתוח ולפרוש גם שני עמודים, ואפילו את כל היצירה כולה שהגיעה ל 8-10 עמודים, בגודל 20 על 30 ס"מ.

מצד אחד היה ציור של המעשה מראשיתו עד סופו, ומהצד השני נכתב הטקסט מהתנ"ך מנוקד ומוטעם בטעמי המקרא



ההורה המספר לילד מהספר קורא את הכתוב ו/או שר אותו בטעמי המקרא או בלחן שהמחבר הלחין, והילד-ילדים רואים את המעשה המצוייר מהצד השני של הספר. (צילום הספר הפתוח של יוסף שר האופים ושר המשקים) שלושת הספרים שנוצרו בשנים תש"ד-תש"ו הם: שירת הים, יוסף, שר האופים ושר המשקים, ודוד וגלית.

המתבונן בציורים בחוברת , החל בשער החוברת,
ימצא את הזיהוי הדמויות של שר האופים ושר המשקים ולבושם עם תפקידם והדימוי הדבק בהם. שר המשקים רזה וצר כבקבוק- קנקן יין וכן כובעו כצורת בקבוק. שר האופים שמן, כמי שמרבה באכילת פחממות, ולכובעו צורת עוגה – לחם עגול.

לעיתים נשאלו הילדים, כשראו התמונות והדמויות לפני ששמעו את המעשה, מי מבין שני השרים הטוב ומי הרע, מי מזגו טוב ומי מזגו רע. לא תמיד היו התשובות תואמות למקובלות ששמן הוא טוב ובעל מזג טוב. ואמנם גם אצלנו שר האופים התחייב בדינו ושר המשקים זוכה.

יישום נוסף לציור נושאים אלה בשיטת הסרט ההוריזונטלי נעשה בציור על קירות חדרים בבית הילדים בשדה אליהו. בארבעה חדרים, צוירו ארבעה סיפורים מקראיים, והם: תיבת נח, שליחות אליעזר להביא את רבקה ליצחק, יוסף ואחיו, ודוד וגלית. כל אחת מפרשיות אלה צוירה על רצועת הקיר שמגובה 2 מטר ועד התקרה, על שלוש קירות החדר, מימין לשמאל. ציורים אלו היו חלק מחוויות הילדות של הילדים שגדלו בשדה אליהו (ובקיבוצים שכנים, כגון טירת צבי) במשך שנים רבות. ( צילומי הציורים של יוסף והאחים,






ודוד וגלית)





במקביל הלחין המחבר את היצירות המוסיקליות שלו לשלושת הנושאים הללו, יצירה שנמשכה והתפתחה במשך השנים.

בשנת תשל"ט הוציא המחבר בדפוס את החוברות "שירת הים" ו"קול יוסף – מעשה בשר האופים ושר המשקים" בהן משולבים הטקסט המקראי עם טעמי המקרא, הלחן שהוא חיבר וציורים שעשה לנושאים אלה.







החוברת "קול יוסף – מעשה בשר האופים ושר המשקים" דומה מאד במבנה שלה לספר המצוייר המקורי, כאשר מצידי הציורים כתוב הטקסט ומלמטה התווים ללחן שהמחבר הלחין. בחוברת מודפס גם התחריט של יוסף הפותר החלומות של שר האופים ושר המשקים

והמאמר-ההרצאה שלהלן. המחבר צבע בצבעי מים כמה עותקים מהחוברת. (תמונות הציור לחוד, ותמונות העמודים בשלמותם).








פרק מ' בספר בראשית ( הכולל 23 פסוקים), סוף פרשת וישב, הוא התמליל המלא של היצירה.

"מוסיקה מוטעמת" הוא המושג החדש המגדיר את סוג המוסיקה שחברתי לפרק זה, ובהמשך
אסביר המושג ומשמעותו.

בפרשה המקראית הזו, פרק מ' בספר בראשית, הכולל כ"ג פסוקים, אני רואה מבנה ארכיטקטוני אמנותי לפי המושגים הקלאסיים, הדורשים מיצירה טעם טוב, והמתבטא במידות,במשקל,ובציוריות. את הסימנים לכך מצאתי בעזרת הסימנים הקרויים טעמי הנגינה - טעמי המקרא. ההצמדה של הטעמים לאותיות, למילים ולפסוקים נראית לי כיסוד להרגשתו והבנתו של היופי והחן שבמבנה הסיפורי העתיק. הביטוי המוסיקלי שנתתי לפרשה אולי מהווה חלק מההמחשה של היפה והמעניין שבסיפור זה. שאפתי לכך שהביטוי שאני נותן לפרשה זו יתן הנאה מלאה - לא רק לאוזן אלא גם לעין. גישה זו של פניה משולבת לאוזן ולעין הולכת ומתפשטת, ומצויה בשיטות העדכניות באולמי ההצגה של סרטים ובתוכניות שידור של הטלביזיה.

המלחין מתייחס בדרך כלל לתמליל כאל מרכיב משני, שמיעת המוסיקה היא העיקר ואת המילים יש לקרוא או להרגיש כרקע בלבד.

בפרשה מקראית זו כפי שהיא מופיעה במקרא, מצאתי הזדמנות לחבר יצירה מוסיקאלית שאינה זקוקה לתימלול נוסף, הואיל ודמויותיהם של שר המשקים, שר האופים, יוסף והמספר יכולים לשמש יחד קווארטט של כל הקולות: סופראן, אלט טנור ובאס. הליברטו ליצירה מעין אופרה אינו חייב להיות דווקא בעברית. גם בענין הקולות זה אולי ניתן לנצל את העובדה ששר המשקים ושר האופים היו סריסי מלך מצרים, ולכן שרו בקולות לא טבעיים. אולם אני ביקשתי דבר אחר, שירה עממית, שירה בחוג משפחתי. רציתי שביצוע פרשה מקראית זו יהיה מקובל גם מחוץ לכותלי בית-הכנסת, גם בחוץ מתחת לאילן, או בשדה תחת כיפת השמים, כשמורה או גננת מספרים לקטנים דברי אמת, הכתובים בספרי קודש עתיקים של עם ישראל. רציתי לשמור על הדפוס, על המקוריות ועל לשון הסיפור, שבשביל ילדי העם, המדבר עברית ולא תרגום, הם עניין עקרוני. לכן, אני כמלחין מכבד את הנוסח המקורי ומשמרו ככל האפשר.

את הלחן חיברתי שלב אחר שלב, במשך כעשרים שנה. התחלתי בחלוקה של פרק מ' לשירים נפרדים. השיר הראשון היה "בחלומי והנה גפן לפני" מפי שר המשקים. אחריו השיר "אף אני בחלומי" מפי שר האופים. חיבור מיוחד היה שירו של יוסף "זה פתרונו". המנגינה האחרונה שחיברתי לסיום עבודתי היתה , השיר של "יום הולדת את פרעה". אינני שולל את ביצוע היצירה כתכנית אמנותית, כחלק של רפרטואר של אמנים זמרים אגב ביצוע עיבוד אינסטרומנטלי. אולם בשלב הראשון רציתי להבטיח שיסודות היצירה יהיו בנויים כהלכה, לפני שיגיע שלב של שיפוצים ושכלולים בחזית ובגג הבנין המוסיקאלי.

"מוסיקה מוטעמת".
מה פירושו ומשמעותו של המושג החדש "מוסיקה מוטעמת" ?.

מלחינים רבים לא שמעו מעולם על הטעמים ועל תפקידם. ולעומתם, קיימים חוקרים ומלומדים, העוסקים ומסבירים את תפקידם של הטעמים מבחינה תחבירית או מבחינה מוסיקלית – מהי המנגינה של כל טעם לפי מסורות שונות בעדות שונות. לאחר שהסברתי כיצד הושפעתי בעבודתי מן הסימנים הנגינתיים הצמודים למילים של כתבי התנ"ך, ניתן להבין שהמושג "מוטעם" אליו אני מתכוון, אינו קשור למושג טעם בכללותו, אלא למושג טעם מבחינה מיוחדת.

עלי משפיעים הטעמים בגלל ציוריות הצורה והסימן. בשבילי הם מורי דרך, תיאורים דמיוניים מבחינה אמוציונלית, המכוונים את נשימת הזמר . אני מרגיש בקריאת הסימנים את סימני המנצח, המדריך המוסיקאלי, שבעזרת האצבע והיד, ואפילו בדגלונים – כמו בבית הכנסת המפורסם באלכסנדריה – הוא שולט על המבצע המוסיקאלי בקריאה המסורתית.

אינני עוסק בצד המדעי שבמחקר, אלא בהשפעת הטעמים עלי כאמן – יוצר ומלחין. לכן אין מקום לשאלה, האם היה בכוונתי לשחזר את המוסיקה המצרית, כמו שמשחזרים ארכיאולגים שרידים פיסיים מימי קדם ? אמנם במוזיאונים הגדולים בעולם מוצגים כלי נגינה עתיקים, כמעט שלמים, מימי מלכי מצרים, ואנו יודעים את מידות החליל, מספר החורים, ומספר המיתרים ואורכם של כלי מיתרים ככינור ונבל, וניתן לשחזר אילו קולות ניתן היה להפיק מכלים אלו. אבל הכלים והנתונים הריאליים הללו , אינם מחזירים לי את הצלילים אלא נראים לי כאמצעים ציוריים בלבד.

עבודתי במוסיקה המוטעמת דומה לעבודתו של כנר אמן, המנגן על פי תווים של מלחין מתקופה אחרת. הכנר נותן את הביטוי המוסיקאלי שלו לפרשה שהוא מנגן. ואני נותן ביטוי מוסיקאלי לפרשה במקרא, הכתובה בסימנים מוסיקאליים, שעלי לפענח אותם וגם לחדש אותם, אחרי שהם נראים מטושטשים ומוסתרים. אבל יחס הכנר אל התווים ואל הפרטיטורה מחייב אותו להיות נאמן לרוח היצירה שהוא מציג, וכך גם עלי להיות חדור אמונה בחשיבותם וערכם ןהגיונם של הטעמים הציוריים הצמודים למקרא.

לכן עסקתי בחיבור הלחנה של נגינות חדשות לטעמי- נגינה, לפרקים תנ"כיים שונים.

כשם שלאותם טעמים ידועות ומקובלות נגינות שונות המיוחדות לספרים שונים (תורה, נביאים מגילות, מגילת אסתר, מגילת איכה), ובמועדים שונים ( כל השנה לעומת ימים נוראים) ,לאותם טעמים בקריאה מספר התורה, המגילות, פרשיות הימים הנוראים והנביאים, - כך הוספתי משלי לחנים חדשים בטעמים מחודשים, לאותם טעמים-סימנים המודפסים בתנ"ך.

חיברתי ברוח טעמי המקרא של התורה את "שירת הים", כשטעמי נגינה מקבילים משמשים למקהלה דו-קולית. מספר שופטים חיברתי מנגינה למשל יותם "הלוך הלכו העצים", מספר שמואל א' – פרק שלם "דוד וגלית", ומספר גדול של קטעים משיר השירים. יצירות רבות נולדו לצורכי הבית והחוג המשפחתי, לשבת ומועדים, וגם לברכות שבתפילות יום יום. כשם שהברכה הידועה לפני קריאת פרק נביאים (בהפטרה) מושתת על טעמי הנגינה, ויש חומשים בהם מודפסים טעמים בצמוד לברכות כדי להדריך המברך בנגינה הנכונה, כך נהגתי גם בענין אינטונציה של ברכות ופסוקים שאינם מלשון התנ"ך.

טעמי המקרא, בנגינה המקובלת בזמן הקריאה בבית הכנסת, נראים לי תמיד כיסוד מוצק לתרבות מוסיקלית עצמאית. אך יש להבדיל בין בעל-הקורא בבית הכנסת ובין התנאים במסגרת הבית והמשפחה. בעל הקריאה בקריאתו בבית הכנסת חייב להיות צמוד בביצוע לנגינה המקובלת בהתאם לספר (תורה, נביא, מגילות), המקום-העדה והזמן. יהא זה בלתי מקובל אם בעל קריאה ייחדש וימציא נגינות חדשות משלו לקריאה בציבור. במסגרת הבית והמשפחה הדברים שונים ופתוחים יותר.

ההכשרה המוסיקאלית של בעלי קריאה, כולל הכשרת הבנים לקראת הבר מצוה, לקראת קריאה בבית הכנסת בציבור, תפקיד שהנשים מנועות ממנו, גורמת להזנחת החינוך וההכשרה המוסיקאלית של הבנות והנשים, בתחום זה, תחום שיש לו חשיבות רבה במילוי תפקידם כאמהות ועקרות בית. בימינו, התפקיד הקשה והגורלי של החינוך ליצירה המקורית בשטח המוסיקאלי, מסור בעיקר בידיהן של גננות ומורות, כאשר קיים מחסור גדול בחומר מוסיקאלי מקורי. פיתוח שיטות להוראה הטעמים ראוי שיופנה לא רק לצרכי בית הכנסת אלא גם לחינוך הנשים והבנות לצורכי הבית והחוג המשפחתי.

להלן אביא ואסביר ששה קטעים מתוך יצירה זו, "קול יוסף", כדוגמא לשיטה ולרעיונות אותם הסברתי ופרטתי לעיל.

דוגמא ראשונה: שירו של שר המשקים (פסוק ט')
שמעתם נוסח חדש של זקף גדול. אופייני הטעם המיוחד, הקריאה להקשבה, סימן שלא יופיע שוב בשירים שלו, של שר האופים או בשירו של יוסף. מעניין גם עצם מבנה המשפט הקצר, בפתיחת שירו של שר המשקים. בזה הוא מציג לפנינו דמות של אדם צלול ובהיר במחשבתו ובמתכונת נפשו. הקצב בשירו של שר המשקים יהיה איטי ושליו, בתנועה אצילה, בזרימה מחושבת של זרימת המשקה היקר, המכובד, פרי הגפן, הנוצק מן הקנקן לתוך הכוס.

לעומת זאת תשמעו עכשיו את:

דוגמא שניה: שירו של שר האופים (פסוק ט"ז)
שמעתם קצב אחר, נגינה הססנית. הנעימה צריכה להביע כבדות ודבקות בניגוד לזרימה. טעמי המקרא בשירו של שר האופים מיוחדים הם. תביר ורביעי מופיעים בתדירות, שני הטעמים המציירים תנועה מלמעלה למטה, מן הצלילים הגבוהים לצלילים הנמוכים. ורק כאן בשירו של שר האופים, תופעה מעניינת בהחלט מבחינה מוסיקאלית. לכן ביקשתי לתת ביטוי הולם לדמות זו של שר האופים, העוסק בחומר הדביק, הלש את הבצק בכבדות: קמח לחם, ולא גפן יין.


דוגמא שלישית: קולו של יוסף (פסוק י"ב)
הסולם הטונאלי אחר, שונה מן הסולם של שני השרים. הרי יוסף הוא אדם זר, מארץ העברים. שמעתם טעמים חשובים מאד במשטר הטעמים: טפחא ואתנחתא. צירוף שני הטעמים ידוע מפסוקים בולטים כמו: "בראשית ברא א-לקים", "שמע ישראל", "חזק ואמץ". "זה פתרונו" של יוסף איננו רק פתיחה לשיר הפתרון על חלומו של שר המשקים, אלא גם פתיחה לסיפורו של יוסף על גניבתו והורדתו למצרים. המילים "זה פתרונו" הן המרכז, הציר הגאומטרי, של כל הסיפור, והיא למעשה מבטאת את המפתח לשינוי מצבו של יוסף מעבד בבית-הסוהר למשנה למלך-מצרים. בכל כ"ג הפסוקים בפרק זה, יש 271 תבות = משקלים, והמילה " ז ה " מצויה במרכז, 135 תיבות לפניה ו-135 תיבות אחריה.

דוגמא רביעית: קולו של יוסף ( פסוק י"ג)
אנו רגילים בספרות ובשירה לצורה ,שאנו קוראים לה בתים. במקרים רבים נוהגים לשיר כל בית באותו שיר באותה מנגינה. בשעה שחיפשתי בתשובתו של יוסף אחרי "נקודות קונסרוקטיביות", מצאתי, שלפני צורה של שיר הכולל שלושה בתים. את הפסוקים י"ג,י"ד ו-ט"ו אפשר לחלק לשלושה חלקים שווים – הפתיחה, האמצע והסוף – דומים וכמעט זהים על פי הטעמים. "בעוד שלושת ימים" – בית ראשון: "כי אם זכרתני אתך" – בית שני; "כי גנב גנבתי" - בית שלישי. שמחתי מאוד, כשמצאתי במדרש תנחומא פרשת ויגש ל"ט, שהמדרש אומר: "בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון." – בהתחלה חשבתי שהקשר בין יוסף וציון הוא סתם גימטריא, (יוסף=ציון), אך אחרי כן קראתי פרוש נהדר על ההקבלה בין פרשה זו מספר בראשית לבין פרשה מתולדות ישראל. פירוש זה מבסס את הקשר המהותי בין יוסף לציון ולמעשה אומר ש: "יוסף זהה לציון".

במבנה שירו של יוסף, היה עלי להכריע בדבר הלחן לטעמים בראשית הבתים הזהים. מונח-מונח-רביעי, דרגא-מונח-רביעי, ו-מונח-זקף קטן-טפחא-אתנחתא. על אף שהטעמים שונים ומיוחדים בכל אחד מהבתים, מצאתי צורך ליצור מתכונת דומה לפתיחה של כל אחד משלושת הבתים. הרגשתי שהביטוי "כי" הפותח את הבית השלישי, המדבר על האסון שקרה ליוסף, על הגנבה, ועל הירידה לבור, מחייב צעקה, בכיה, ביטוי מוסיקאלי של הכאב והצער שיוסף מרגיש, ועוצר אותו מלהמשיך הסיפור. בחזנות המסורתית לא חסרים ביטויים של שירה של כאב, בכי ויללה, אולם לא רציתי להשתמש בצורה מסולסלת או בטרימולו ארטיסטי.

דוגמא חמישית: קולו של בעל הסיפור: " שיר יום הולדת של פרעה": (פסוק כ' )

אינני יודע, אם כולכם טעמתם את טעם העליצות והשמחה, שנשמע מן המילים והטעמים. גרשיים, רביעי ותביר מציירים למעשה סיבובים למעלה בצלילים גבוהים, וירידה למטה לחצר מלאה שולחנות, מאכלים ומשקאות. יום הולדת הוא מוטיב נהדר ידוע בחוג המשפחה של בית המלכות וגם בחוג המשפחה ובגן הילדים. והנה לפנינו יום הולדת ראשון שבמקרא. המנגינה היא בקצב, במקצב ההליכה, התהלוכה, של שירה בליווי מחיאת כפיים.

דוגמא שישית: קולו של בעל הסיפור: פסוק הסיום (פסוק כ"ג)
הסיום הוא פסוק קצר, הכולל רק ארבע תבות - למעשה שבע מילים. הקצב השתנה מהליכה תהלוכה של מצעד ועליצות, למקצב של שלוש שמיניות. שיר של היושב בשבי, בבית הסוהר. אין כאן מוטיב של שמחה לאיד על שר האופים ותלייתו, אם כי זה מסופר בפסוק הקודם. המוטיב הוא "זכור". בטעם תביר היורד למרתף הבור, לעמקים של צער על השכחה. יוסף הצדיק מצפה לגאולה, ליציאה מן השבי, ומחכה לפדיון מעבדות לחרות, מגלות מצרים לארץ העברים - ארץ האבות.


פרשה במקרא בביטוי מוסיקאלי – קול יוסף מאיר בן אורי - עריכה יאיר בן אורי. עמ' מס' 5