"ויקם מלך חדש על מצרים"... "ונוסף גם הוא על שונאינו". מיהו המלך החדש שלא ידע את יוסף? מי הם השונאים? האם יש ביכולתנו לעמוד בעזרת המקורות המצריים על זהות המלך המצרי שלא ידע את יוסף מהמקורות המצריים?

הנתונים הכרונולוגים של תקופת האבות ושל ירידת בני ישראל למצרים תואמים את הידוע לנו ממקורות מצריים על אמצע המאה ה-17 לפנה"ס. בתקופה זו השתלטו גורמים מחוץ למצרים על חלקה הגדול של מצרים. לא ברור מי היו הגורמים האלו אך נראה כי הם היו גורמים שבאו מאזור כנען. הממצאים הארכאולוגים מצביעים על קשר תרבותי בין שכבות היישוב בצפון מצרים לכנען.

קבוצה זו כונתה על ידי המצרים 'היקסוסים', שפרושה במצרית 'שליטי ארצות זרות'. ההיקסוסים לא היו אומנם מצרים מקוריים אך הם אימצו את המנהגים המצריים ואת תרבותם. יוסף שלא היה מצרי יכול היה להשתלב בממשל המצרי מכיוון שגם המלך המצרי עצמו לא היה מצרי מקורי. לפרעה גם לא הייתה בעיה לשלב את אחי יוסף בממשל המצרי: "ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי" (בראשית מז, ו). בשושלות המלוכה המצריות המקוריות לא היה עולה על הדעת לשלב במעמד כה בכיר אדם שאינו מצרי מבטן ולידה.

כך קרה שבני ישראל השתלבו במצרים ובזכות יוסף היו בודאי מקורבים לשלטון.
כמאה שנים מאוחר יותר קם נסיך מצרי מדרום מצרים ששמו יעחמס על השליטים ההיקסוסים, ובסידרה של קרבות שנמשכו שנים רבות הוא הצליח לגרש את ההיקסוסים והגיע עד שרוחן שבנגב הצפוני. בני ישראל שהזדהו עם השלטון ההיקסוסי נותרו ללא גיבוי של השלטון, וכיוון שהם היו מזוהים עם השלטון הקודם הם הפכו להיות שנואים ונרדפים.

אם כן יש בידנו רקע היסטורי לפתיחה של ספר שמות. המלך החדש הוא ככל הנראה יעחמס שהקים את השושלת המכונה במחקר השושלת ה-18. השונאים הם ההיקסוסים שאומנם גורשו ממצרים אך המשיכו להחזיק עוד זמן מסוים לא ידוע בארץ כנען. חששו של פרעה היה שמא בני ישראל יחברו להיקסוסים כנגד המצרים וזו הייתה העילה לשעבוד.

רמז נוסף לכך שתורה נכתבה בזמן השושלת ה-18 נעוץ במינוח שהתורה מכנה את מלך מצרים: "פרעה". "פרעה" פירושו במצרית 'הבית הגדול'. החל מאמצע ימי השושלת ה-18 המתוארכים למאה החמש עשרה לפנה"ס הפך מונח זה לזהה ל"מלך מצרים". ואכן במינוח זה משתמשת התורה. בשלב יותר מאוחר צורף לכינוי 'פרעה' גם שמו הפרטי. צרוף זה מופיע בספרי הנביאים האחרונים כמו: "פרעה חפרע(ירמיהו מד ל)" "ופרעה נכה"(מלכים ב' כג כט; ירמיהו כג לה).

מנתונים שונים, מקראיים וארכאולוגים, נראה כי בני ישראל יצאו ממצרים באמצע המאה ה-15 לפנה"ס כמאתיים שנה לאחר שירדו למצרים. מספר זה תואם את דברי חז"ל המחשבים את תקופת השעבוד ל 210 שנה.

כאמור תיארוך זה מתבסס על נתונים ארכאולוגים שונים, אך גם על בסיס הפסוק במלכים א' המציין שביהמ"ק של שלמה נבנה 480 שנה לאחר יציאת בני ישראל ממצרים (מלכים א' ו. א). נתונים היסטורים שונים מלמדים שביהמ"ק הראשון נבנה בין 970 ל960 לפנה"ס, אם נוסיף 480 שנה למספר זה נקבל את אמצע המאה ה-15 לפנה"ס, כלומר סביב 1450 לפנה"ס. שילוב כל הנתונים יחדיו מאירים לנו אפוא את הרקע ההיסטורי לשעבוד מצרים וליציאת מצרים. אולם מעבר להיבט ההיסטורי שיש לו חשיבות בפני עצמו נשאלת השאלה מהי מטרת ציון השנים שעברו בין יציאת מצרים לבניית המקדש? האם הובא אך ורק לשם סקירה כרונולוגית או שמא באים הם להצביע על משמעות פנימית יותר?

לשון אחר: מדוע קשר בעל ספר מלכים את בניית בית המקדש ביציאת מצרים?
אפשר שמשמעות הקשר שיצר כותב ספר מלכים בין יציאת מצרים לבניין מקדש שלמה משתקף בבהירות בשירת הים שאולי הייתה מקור השראה לכותב ספר מלכים: "מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלוך לעולם ועד" . מטרת היציאה ממצרים הייתה לכונן את המקדש בירושלים . רק בבנייתו בית המקדש בירושלים הושלמה בעצם המטרה.