שער הגמול
רבי משה בן נחמן
שכר וגן עדן
49. השכר מיד לאחר המיתה - בגן עדן
ותחלה נאמר ששכר המצות כולם, והגמול הטוב, דבר פשוט הוא בדברי רבותינו זיכרונם לברכה. שהעיקר הגדול הוא חיי העולם הבא. אבל השכר הקודם, והוא מה שיגיע לאדם אחרי המות, הוא גן עדן; כמו שביארנו מגיהנם, שהוא העונש המגיע לרשע אחרי המות מיד. וכן תמצא בכל מקום מדבריהם גן עדן הפך מגיהנם. כמו שאמרו בעירובין (יט א'): יפה דנת, יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים. ואמרו במסכת חגיגה (טו א'):
"גם את זה לעומת זה עשה האלהים", ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם, כל אחד יש לו שני חלקים: אחד בגן עדן, אחד בגיהנם. זכה צדיק, נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן; נתחייב רשע, נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם.ושנינו באבות (ה, יט):
מה בין תלמידיו שלאברהם אבינו לתלמידיו שלבלעם הרשע, תלמידיו שלבלעם הרשע יורדין לגיהנם, שנאמר "ואתה אלהים תורידם לבאר שחת"; תלמידיו שלאברהם אבינו יורשין גן עדן, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא".ועוד שם (ה, כ):
"עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן".ואמרו (ח, יח):
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם.ובפרק תפלת השחר (ברכות כה ב') תניא גבי פטירתו שלרבן יוחנן בן זכאי שהיה בוכה, ואמר לתלמידיו:
ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחד שלגן עדן ואחד שלגיהנם, ואיני יודע באי זו מוליכין אותי.הרי שהיה [מתירא] עכשיו מגיהנם ומצפה לגן עדן.
ובאלה שמות רבה (ב, ב) אמרו:
מי שהוא משמר את התורה, הרי גן עדן לפניו; מי שאינו משמר את התורה, הרי גיהנם לפניו וכו'.בויקרא רבה (לב, א'):
בשעה שהצדיקים עולים מתוך גן עדן, ורואין את הרשעים שהם נידונין בגיהנם, נפשם שמחה וגו'.ובהגדה דרבי יהושע בן לוי (כתובות עז ב') אמרו:
אחוי לי דוכתאי, אחוי ליה דוכתיה. שוור ונפל בגן עדן, ואמרו חזייה לרבי שמעון בן יוחאי וכו'.ובבראשית רבה (פס"ה י"ח), במעשה דיקים איש צרורות, בן אחותו של רבי יוסי בן יועזר: אמרו
נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פורחת באויר. אמר, לשעה קלה קדמני זה לגן עדן.ובמדרש רות אמרו:
"וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך דבר יום ביומו כל ימי חייו", ימי חייו דמאן?למדו במלה זאת, שפטירתן שלצדיקים מעולם הזה לגן עדן הוא. ובפרק שני דתמורה (ט"ז א') גרסינן:
רב ולוי, חד אמר שליהויכין, וחד אמר שלאויל מרודך.
אמר רבי שמואל בר נחמני, מסתברא כמאן דאמר שליהויכין, שמשעה שהקדוש ברוך הוא נותן שלום לצדיקים, אינו נוטלה מהם אלא הולכת עמם לגן עדן.
אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנפטר משה רבנו [לגן עדן] אמר ליהושע: שאל ממני כל ספק שיש לך וכו'.נמצינו למדין ששכר האדם לאחר המיתה הוא בגן עדן.
50. מקומו של גן עדן
ואנשי המדות עצמן יודו ויאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה, שלא יוסיף היום ולא יחסר. ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים, וכן בספר אסף היהודי יספר כי אספקלינוס, חכם מקדוני, וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ויעברו מעבר להודו קדמת עדן, למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים, למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ. ובבואם אל המקום ההוא, ויברק עליהם להט החרב המתהפכת, ויתלהטו כולם בשביבי אש הברק, ולא נמלט מהם איש. ותשבות חכמת הרפואה מן הגויים ההם ימים רבים, עד מלוך ארתחששתא המלך. ואחרי כן נתחדשה בהם דעת הרופאים על ידי הנקובים בשם במלאכה ההיא. וכל אלה דברי אמת, ידועים ומפורסמים גם היום, כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת.
51. גן עדן - כפשוטו וגם משל
כמו ששנינו (ראש השנה כד א') "דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעליה בטבלא בכותל שבהן מראה את הדיוטות: כזה ראיתם או כזה ראיתם". כי כן מלאכת במשכן בשלשה מקומות: חצר ואהל ולפנים מן הפרוכת; ובמקדש: עזרה והיכל ודביר. וכל אשר בכל מקום ומקום מן הכלים וציורי הכרובים כלם להבין סודות מעשה עולם העליון והאמצעי והשפל, ורמזי כל המרכבה שם. וכן הנבראים עצמם ביצירתן בדמות נבראו, כמו שאמרו בספר יצירה (ו, ד) סימן לדבר ועדים נאמנים: עולם ושנה ונפש.
ואדם הראשון מעשה ידיו שלהקדוש ברוך הוא, מבחר בני אדם היה בתבונה ובדעת, והשכינו הקדוש ברוך הוא יתברך במבחר המקומות להנאת ולתועלת הגוף. וצייר במקום ההוא הנכבד כל מעשה העולם העליון, הוא עולם הנשמות, בציור גשמי, להבין משם יסודי כל נברא גופי ונפשי ומלאכי, וכל מה שיש בהשגת הנברא להשיג מן הבורא יתברך, גם המקום ההוא נכבד מכל מקומות העולם השפל מן המוצק אשר על ראשן מן העולם אמצעי והעליון, ועל כן יראו בו מראות האלוהים יותר משאר מקומות. כאשר אנחנו מאמינים כי ארץ ישראל וירושלים מקומות נכבדים מיוחדים לנבואה בעצמן מפני מוצקם, וכל שכן בית המקדש כסא ה', כעניין שנאמר "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים". תלה נבואתו הבאה אליו מבלתי הקדמת כונה, במעלת המקום. על כן שוכני גן עדן שהוא במבחר למבין בציורי הדברים כל סודות העליונים, ונפשם מתעלית בלימוד ההוא, ורואה מראות אלוהים בחברת כבוד העליונים מן המקום ההוא, ומשיגים כל מה שיוכל לדעת ולהבין בלימוד משה בסיני. כעניין שנאמר אשר אתה מראה בהר". זה עניין ידיעתנו בגן עדן. והדברים מפורשים בדברי חכמים זיכרונם לברכה.
וכבר רמז רבי אליעזר הגדול בפרקים שלו כפל העניין הזה שאמרתי, בפרק כ"א:
דתני רבי זעירא "ומפרי העץ", אין העץ אלא אדם שנמשל בעץ, שנאמר "כי האדם עץ השדה".וכן אומר שהיה סמאל רוכב על הנחש. ואמרו שהיה עץ החיים צוח ואומר, כשנגעה בו חוה, "אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני". הנה עשה בכאן הכל משל ורמז. והוא אמר במקום אחר בפרק עשרים: "ויגרש את האדם", גורש ויצא אדם, וישב לו מחוץ לגן עדן בהן המוריה, ששער גן עדן סמוך להר המוריה. עשה אותו גן ממש, וזה אין צריך ראיה מדבריהם, שכל האגדות מפורשות הן בגן עדן שהוא גן ממש בארץ. ואמרו (בבא מציעא קיד ב') על רבי אבהו:
"אשר בתוך הגן", אין "בתוך הגן" אלא לשון נקיה, ואין "גן" אלא האשה שנמשלה בגן, שנאמר "גן נעול אחותי כלה".
עייליה אליהו לגן עדן, ומלי לגלימיה טרפי דאילניבפרק המקבל, ובמדרש תהלים (נו):
"בארצות החיים", זו ארץ ישראל. דבר אחר: זו גן עדן.ובמדרש קהלת (ז, לא) אמרו:
מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא גיהנם וגן עדן, כדי שתהא זו מצלת מזו. וכמה ריוח ביניהם? רבי יוחנן אמר כותל; ורבי אחא אמר טפח; ורבנן אמרי שתי אצבעות.ובבראשית רבה בתחילתו שנו, והחזירו הדבר פעמים רבות, וכן במקומות אחרים, שהוא גן ממש נטוע בארץ. אלא העניין כמו שפירשנו. וכמה נכבד דבר רבי אברהם בן עזרא זכרונו לברכה שכתב (בבאור בראשית ג, כד) בעץ הדעת סוד ינעם, גם הדברים כמשמעם.
ובמדרש שיר השירים אמרו:
"הביאני המלך חדריו" מלמד שעתיד הקדוש ברוך הוא להראות לישראל גנזי מרום החדרים שבשמים.ובמדרש רבי נחוניא בן הקנה אומר מזה הרבה, סתם העניין ומבואר הפרוש.
רבי יהודה אומר, הרי אתה למד מיעקב, שאמר לו הקדוש ברוך הוא "קום עלה בית אל" וכו', מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא [עליה] למעלה מעליה, והראה לו חדרים שבמרום.
דבר אחר: "הביאני המלך חדריו", אלו חדרי גן עדן, ומכאן אמרו, כמעשה הרקיע כן מעשה גן עדן וכו'.
52. שכר הנפשות בגן עדן
כבר פרשתי שהעניין כפול, וזה הגן והעדן התחתונים הן ציורים לסודות העליונים, והדברים ההם העליונים הרמוזים באלה, גם כן נקראים "גן ועדן", שאלו התחתונים מהן תופסין השם הזה. כיצד? יש בעליונים השגה שנקראת בדברי רבותינו זיכרונם לברכה "גן", והשגה למעלה הימנה שהיא הנקראת "עדן", והוא נקרא "צרור החיים", וסודם עמוק ותפוס ביד מקבלי האמונה.
אבל פירשו לנו חכמים זיכרונם לברכה מקום הנפשות, אמרו במסכת שבת (קנ"ב ב'):
נפשותיהן שלצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוהיך".ואמרו במסכת חגיגה (י"ב א'):
ערבות שבו צדק ומשפט וגנזי חיים וגנזי ברכה וגנזי שלום ונשמותיהן שלצדיקים ורוחות נשמות שעתידין להבראות, ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם.ואמרו בסוכה (מ"ה ב'): ראיתי בני עליה והן מועטין ופירשו הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא כשאינה מאירה. והבן ההסתכלות הזה שאמרו עליו (ויקרא רבה א, י"ד): משה רבינו עליו השלום נסתכל באספקלריא המאירה, ושאר נביאים נסתכלו בשאינה מאירה. הביאו לשון "ראיה" בהסתכלות השכל ועלוי ההבנה. לפיכך קראם בני עליה, ואמרו: "כי לא יראני האדם וחי", אבל בשעת מיתתן הן רואין.
ובספרי (בהעלותך קג) אמרו:
"יפקוד ה' אלוהי הרוחות לכל בשר", מגיד שכל הרוחות אינן יוצאות אלא מלפניו, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר סימן זה יהא בידך, שכל זמן שאדם נתון בחיים נפשו פקודה ביד קונו, שנאמר "אשר בידו נפש כל חי" ואומר "בידך אפקיד רוחי". מת, נותנה באוצר, שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". שומע אני בין צדיקים בין רשעים, תלמוד לומר "ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע".במדרש תהלים אמרו:
"יעלזו חסידים בכבוד", באיזה כבוד? עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם. והן מקלסין להקדוש ברוך הוא ששם אותן בצרור החיים, שנאמר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים".ובמדרש שיר השירים (זוטא ע, יד) אמרו:
"תוכו רצוף אהבה", אלו נפשות הצדיקים שנתונות עמו במרום. שלשה נכנסו זה לפנים מזה: משה נגש אל הערפל, לפנים ממנו צדק ומשפט, שכן כתוב "צדק ומשפט מכון כסאך", לפנים מהם נפשות הצדיקים, שנאמר "אשר בידו נפש כל חי" ואומר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים". והוא הרמוז בתורה "ולדבקה בו".ועוד נדבר בזה לפנינו בעזרת האל.
53. יש לנשמות עונג רוחני בגן עדן
ותיקון העניין הזה כך הוא: לפי שאמרו חכמים זיכרונם לברכה (שבת קנב ב') עד שנים עשר חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת, לאחר שנים עשר חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת. ופירוש הקבלה הזו, כי כל שנים עשר חדש עדיין כח הגוף קיים, והנשמה נוטה לדעתה ולמעשיה כאשר היתה באמנה אתו בהצטיירות מחשבות גשמיות. ואף על פי שעולה לידיעת עולם הנשמות, יורדת היא לעניין שהיתה כבר. לאחר שנים עשר חודש נתעלית מדעות גשמיות ולבשה מלאכות ונתעטרה בעטרה שלעולם הבא.
ואין הכוונה במה שאמרו גופו קיים, בין שיהא הגוף נשרף לסיד או שיהא מן החנוטים שגופם מתקיים, אלא הכוונה למה שכתבנו. ובאותן י"ב חודש חלק הנשמה בגן עדן להיות עונג העולם העליון להם, בעניין נוטה לגשמיות. ואין כוונת רבותינו זיכרונם לברכה שיתעדנו הנשמות בפירות הגן ההוא או שירחצו בנהרות, אלא הכוונה, מפני שהוא שער השמים, לאור באור החיים. כאשר תאמר על העומד בירושלים שתתלבש נפשו רוח הקודש ומלאכות נבואה בחפץ עליון בין במראה בין בחלום יותר מן העומדים בארץ טמאה. ומן ההשגה ההוה אל הנפש במקום ההוא מתפעלת לדבקות העולם העליון והשגת תענוג הרוחני. וזה מה שמספרין רבותינו זיכרונם לברכה בהגדה (בבא מציעא פה ב') בצדיקי דסלקי ונחתי למתיבתא דרקיעא. העליה ההיא השגת הנפש ודבקותה בעליונים, והירידה היא להשגת מה שיגיעו סגולת התחתונים בחייהון כגון הנביאים.
54. הנפש נגבלת במקום
ולפיכך אמרו בויקרא רבה (כ"ז א'):
אמר רבי אלעזר ברבי מנחם "ונחל עדנך תשקם", אין כתיב כאן, אלא "ונחל עדניך", מכאן שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו.ובאמת כי במקום הזה גן עדן משמש עוד בגמול גשמי ממש לזמן התחיה, והוא מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (תענית לא, א) עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים בגן עדן. וכן אמרו:
עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראהו באצבע כאילו רואהן שנאמר "הנה אלהינו זה".וזה עונג ושכר עתיד בזמן התחיה. והראות השכינה כאילו מראה באצבע מתוך המחול, השגת המעלה ועונג התיחדות מתוך שמחה גופית, כי יגיעו אנשי העולם ההוא למעלת משה רבנו, שנתעלה נפשו על גופו, עד שבטלו כחותיו הגופיות והיה מלובש בכל שעה ברוח הקדש, כאלו ראיתו ושמיעתו בעין הנפש בלבד, לא במצועי העין הגופי. כאשר יעשו שאר הנביאים בהתבטל הגוף והתפשט הנפש מכחותיו, שיאצל עליה רוח הקודש, ותראה בראות עצמה כאשר יראה מיכאל וגבריאל. והיא הראיה האמתית והשמיעה הנכונה, כי אין למתפלספים מבטלי התורה כפי רצונם טענה מוכרחת עלינו, שיכחישו אמונתנו שאנחנו מאמינים שיש לגבריאל ראיה או שמיעה, ותקרא אותה "השגה שהיא מגעת אליו מן מיכאל" על דרך משל. וכן הנשמות מספרות זו עם זו כמו שזכרו רבותינו זיכרונם לברכה (ברכות י"ח ב'). ואין הכוונה לסיפור בשפה וחתוך לשון, אך שיש הודעה והשגה לנפשות זו מזו.
והנה יצאנו מענינו ובאנו לגעת בסודות הנבואה וראיות החסידים שרואין המלאכים, ואמרו באגדה במדרש "מה רב טובך אשר צפנת ליראך". והנה כבר נתבארה אמונתנו בגן עדן, ונרמזה כפי הראוי.
55. השכר - בעולם הבא
ואמרו (ראש השנה טז ב'): [צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא, כמו שהזכרנו בברייתא למעלה. הנה שמו] שכר צדיקים הגמורים ומעלתן לחיי העולם הבא. וכן האובדים אצלם, הם השנויין במשנתנו (סנהדרין פט): ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים וכו'.
וזה העולם הבא, שהוא סוף מתן שכרן שלמצות, הדבר מסתפק הוא במשנה זו. ולא נתבאר בפירוש אם הוא עולם הנשמות ושכרן המגיע לכל אחת מהן בעצמה אחרי המות מיד כמו שהזכרנו; או הוא עולם אחר שיתחדש, ויהיה השכר בגוף ובנפש, או לנפש בלבד בזמן ההוא המתחדש.
וראינו שאמרו בגמרא על המשנה הזו: וכל כך למה? תנא, הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהא לו חלק בתחיית המתים. לפי שכל מדותיו שלהקדוש ברוך הוא מידה כנגד מדה. וזה מורה כי העולם הבא הוא עולם השכר לאותן שהקדוש ברוך הוא מחיה בתחיית המתים, ואינן על עולם הנשמות שקרינו אותו גן עדן, אלא עולם התחיה הוא. ושם (סנהדרין פט) אמרו:
אמר רבי אלעזר בן רבי יוסי, בדבר זה זייפתי דברי כותיים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להם: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר "הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה", "הכרת תכרת" - בעולם הזה, "עונה בה" - לעולם הבא.מכאן הראה להם תחיית המתים, שאם אין תחיית המתים אותו העולם בטל הוא. וכיון שחייבה תורה לעובד עבודה זרה כרת מאותו עולם, נמצא תחיית המתים למד מאליו מן התורה. ושם הקשו בגמרא:
אמר לו רב פפא לאביי, ולימא תרווייהו מ"הכרת תכרת"? - דברה תורה כלשון בני אדם. ואמרינן כתנאי, "הכרת תכרת", "הכרת" בעולם הזה, "תכרת" בעולם הבא, דברי רבי עקיבה. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה והלא כבר נאמר "את ה' הוא מגדף ונכרתה", וכי שלשה עולמים יש? אלא, "הכרת" בעולם הזה ונכרת לעולם הבא, "הכרת תכרת" דברה תורה כלשון בני אדם.למדנו מכאן, כי הכרת הוא אבדן הנפש מן הגוף, והכרתה ממנו בעולם הזה, והכפל בענשי עבודה זרה, להכרת מן העולם הבא, ואין עולם שלישי שיהא ראוי כרת, כי דיני גיהנם בנפש בזמן הזה אין בו הכרתה כלל, ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אלא לאותן שאינן עומדין בדין שנכרתין בו ואובדין שם. והם עצמם ממה היא כריתתן? מחיי העולם הבא.
56. העולם שאחרי התחייה - "עולם הבא"
מנין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום". מה היום כולכם חיים אף לעולם הבא כולכם חיים.ושם (סנהדרין צ, ב') אמרו:
רב חסדא רמי כתיב: "וחפרה הלבנה ובושה החמה", וכתיב "והיה אור הלבנה כאור החמה". לא קשיא: כאן בעולם הזה כאן בעולם הבא.כלומר בעולם הבא לימות המשיח. והקשו, לשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, אידי ואידי לעולם הבא, לא קשיא, כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה.
ובודאי הם זיכרונם לברכה לא יפרשו "אור הלבנה כאור החמה" בעולם הנשמות, אלא קראו הזמן שהוא אחר תחיית המתים "עולם הבא". וכן אמרו בדור המדבר: באין הן לעולם הבא, שנאמר "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה". ובעשרת השבטים שנו, עשרת השבטים אין עתידין לחזור. ותניא, רבי אומר:
באין הן לעולם הבא, שנאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים".וזה העניין אינו בעולם הנשמות. ושם (סנהדרין צא ב'):
אמר רבי יהושע בן לוי, מנין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה", "הללוך" לא נאמר אלא "יהללוך", מכאן לתחיית המתים מן התורה. ואמר רבי יהושע בן לוי כל האומר שירה בעולם הזה, זוכה ואומרה לעולם הבא, שנאמר "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה".הנה אלו שתי מימרות שתיהן לרבי יהושע בן לוי, ועניין אחד בהן בביאור, וקורא עולם שאחרי תחיה, "עולם הבא". ושם אמרו: כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת בעולם הזה, זוכה ומנהיגן לעולם הבא. ובמסכת שבת (סג א') אמרו לעניין היוצא בכלי זיין בשבת:
רבי אליעזר אומר תכשיטין הם לו, ואמרו ליה, וכי מאחר דתכשיטין הן לו, מפני מה הן בטלין לימות המשיח? מפני שאינן צריכין, שנאמר "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".והקשו מזה:
ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.ואמרו לשון אחר: אמר להם רבי אליעזר, אף לימות המשיח אינו בטלין, אבל בטלין הן לעולם הבא, והיינו דשמואל. הפרישו בכאן בין ימות המשיח ובין העולם העתיד והוא לאחר התחיה, שאין כל אלו הענינים על עולם הנשמות ההווה.
ובסוף חולין שנו בברייתא שהוזכרה גם כן בקדושין (לט, ב'), ובמקומות אחרים:
תניא רבי יעקב אומר, אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה, שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה. שנאמר "למען ייטב לך והארכת ימים"; "למען ייטב לך", לעולם שכולו טוב, "והארכת ימים", בעולם שכולו ארוך.הנה, זה העולם שכולו טוב וארוך, שהוא העולם הבא, אמר שתחיית המתים תלוי בה, מפני שהוא בא אחר התחיה.
ובספרי (ואתחנן לה) הזכירו כל הזמנים הללו, במדרש אמרו:
"בהתהלכך תנחה אותך", בעולם הזה; "בשכבך תשמור", בשעה מיתה; "והקיצות", בימי המשיח; "היא תשיחך", לעולם הבא.הזכירו כאן העולם הזה וזמן המיתה והוא עולם הנשמות, וימות המשיח, ואחר כך עולם הבא.
ואמרו שם (ספרי עקב מז):
"למען ירבו ימיכם", בעולם הזה; "וימי בניכם", לימות המשיח; "כימי השמים על הארץ", לעולם הבא.וכן דרשו שם (ספרי נשא מ):
"וישמרך", ישמור את נפשך בשעת מיתה, וכן הוא אומר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים".הזכירו בכאן שמירת הנפש בשעת מיתה, שהוא עולם הנשמות, והדבקה בצרור החיים, שהוא גן עדן שלה, כמו שהזכרנו. ואחרי כן שמירתה לעולם הבא.
דבר אחר: ישמור רגליך מגיהנם, וכן הוא אומר "רגלי חסידיו ישמור".
דבר אחר: "וישמרך", ישמור לעולם הבא, וכן הוא אומר "וקוי ה' יחליפו כח".
ושם שנינו עוד:
"חופף עליו כל היום", "חופף עליו", בעולם הזה; "כל היום", לימות המשיח; "ובין כתפיו שכן", בנוי ומשוכלל לעולם הבא וכו'.ועוד אמרו שם (ספרי ברכה שנד):
"כי שפע ימים יינקו", זה ימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעולם הבא. מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול, וצרור שלכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וזכוכיות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאן לימה של חיפה שגנוז לצדיקים לעתיד לבא? תלמוד לומר "כי שפע ימים יינקו".
57. ראיות ש"עולם הבא" הוא אחר ימות המשיח והתחיה
עשרה דברים עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש לעולם הבא.עד כאן דברי אגדה זו.
הראשונה, שהוא עתיד להאיר לעולמו, שנאמר "לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם" וגו', וכי אדם יכול להביט בהקדוש ברוך הוא? אלא, מה הקדוש ברוך הוא עושה לשמש מאור ארבעים ותשעה חלקי אור, שנאמר "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים", ואפילו אם אדם חולה, הקדוש ברוך הוא גוזר לשמש ומרפאו, שנאמר "וזרחה לכם יראי שמי".
והשניה, מוציא מים חיים מירושלים, ומרפא בהם כל מי שיש בו מחלה, שנאמר "והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ", ואומר: "ונרפאו המים".
והשלישית, עושה אילנות ליתן פירותיהן בכל חודש וחודש, ויהא אדם אוכל מהם ומתרפא, שנאמר "והנחל יעלה מזה ומזה כל עץ מאכל לחדשיו יבכר".
הרביעית, שהם בונים כל החורבות, ואין מקום חרב בעולם, ואפילו סדום ועמורה נבנות לעתיד לבא, שנאמר "ואחותך סדום ובנותיה תשובנה לקדמותן".
החמישי, שהוא יבנה ירושלים באבן ספיר, שנאמר "עניה סוערה לא נוחמה, הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים". ואותן האבנים מאירות כשמש, ואומות העולם באין ורואין בכבודן שלישראל שנאמר "והלכו גוים לאורך, ומלכים לנוגה זרחך".
השישית, "ופרה ודב תרעינה".
השביעית, שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים, וכורת עמהם ברית ועם ישראל, שנאמר "וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה".
השמיני, [שאין עוד בכי, ויללה בעולם, שנאמר "לא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה".
התשיעי, שאין עוד מות, שנאמר "בלע המות לנצח".
העשירי, שאין עוד לא אנחה ולא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחין, שנאמר "ופדויי ה' ישובון, ובאו ציון ברנה".
ובאלפא ביתא דרבי עקיבה אמרו:
"ארץ החיים" - ארץ שמתיה חיים תחילה לעולם הבא. אם כן, צדיקים שבחוצה לארץ, כגון משה ואהרן, האיך הן חיין ובאין לעולם הבא? מלמד שבשעת תחיית המתים וכו'.
58. סיכום: העולם הבא יתחדש לעתיד
ובבראשית רבה (יד ה') אמרו:
כשם שיצירתו בעולם הזה, כך יצירתו לעולם הבא. מה יצירתו בעולם הזה מתחיל בעור ובשר, וגומר בגידים ועצמות כך לעתיד לבוא מתחיל בעור ובשר, וגומר בגידים ועצמות.ובגמרא בפרק אין נערכין (ערכין יג ב') [אמרו]:
למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד, דלא כרבי יהודה. דתניא, רבי יהודה אומר, כנור שלמקדש שלשבע נימין היה, שנאמר "שובע שמחות את פניך", אל תקרי שובע אלא שבע, שלימות המשיח שמונה, שנאמר "למנצח על השמינית". שלעולם הבא עשר, שנאמר "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור". ואומר "הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו". ומתרצינן, אפילו תימא רבי יהודה, לעולם הבא איידי דנפישי נימין דידיה נפיש קליה כנבל.ופירוש העניין הזה, כי הכנור וכלי הזמר שבמקדש רמז להשגת המחשבה, שהיא נתלית ברוח. ואין בגשמיות דק כמוסיקא, כעניין שנאמר "וקול ודבור ורוח", וזהו רוח הקודש. והנה [בעולם] הזה ישיגו החכמה ברוח הקודש שבע ספירות, וידבק אורן במשכן ובמקדש, ונרמזות בשבע נרות שלבית המקדש ובקצת הקרבנות. גם בלעם אמר "את שבעת המזבחות ערכתי", הזכיר אותן בשם הידיעה. לפיכך ירמוז בכנור שבע כלי הקול בעולם הזה. ולימות המשיח תושג ספירה שמינית, וירמוז אותה. [ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות, וירמוז אותן.] וזה עניין מופלא ונכבד.
ומכל מקום נלמד בפירוש העולם הבא, שהוא עולם גוף ומקדש וכליו, ואינו עולם הנשמות שכל אדם יש לו בו כחלק הראוי לו אחר מיתתו מיד.
ודבר פשוט הוא, כתוב בתלמוד, שתמצא בו במקומות רבים שהם מזכירים רשעים בגיהנם. כמו טיטוס ושאר רשעים, כגון עדת קורח וזולתם שבזמן הזה הם נדונין שם. ומזכירין לצדיקים שהם בגן עדן, כגון לרבי יהושע בן לוי ורבי שמעון בן יוחאי וזולתם, ולא תמצא בשום מקום בתלמוד שיאמרו על אחד מהן שהוא בעולם הבא עכשיו, אלא אומרים "מזומן לחיי העולם הבא.
ואמרו בספרי (נצבים) במשה רבנו: "גנזו לחיי העולם הבא", לא שהוא עכשיו בחיי העולם הבא. ואמרו (ברכות סא ב') ברבי עקיבה במיתתו: "אשריך רבי עקיבה, שיצאה נשמתך באחד, ואתה מזומן לחיי העולם הבא". ואמרו ברבי אלעזר בן דורדיא ובקטיעא בן שלום: "מזומן לחיי העולם הבא", בפרק ראשון דעבודה זרה (עבודה זרה י ב'; יז א'): וכן במקומות רבים מאוד בתלמוד.
הרי שלאחר פטירתן שלצדיקים, אומרים שהם מזומנים לחיי העולם הבא, שהוא לשון עתיד להם. למדת שפטירתן מן העולם הזה לגן עדן היא, שהוא עולם הנשמות, ואין פטירתן לעולם הקרוי עולם הבא, אלא שהם מזומנים ועתידין לו.
ועוד אמרו (ברכות נח ב') בברכה דרואה קברי ישראל "והמית אתכם בדין, והוא עתיד להקים אתכם לחיי העולם הבא, בארץ ישראל מחיה המתים". [ושגור בפי הדורות לומר בין בבקשה בין בסוף ברכת המזון ובכל תפלות: "הרחמן יזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא": מקדימין ימות המשיח. ואין דעתם לבקש שתתקרב להם המיתה, ויהיו בעולם הנשמות.]
59. העולם הבא - עולם נברא קיים שיחל באלף השביעי
ובמכילתא (כי תשא א) אמרו: כי אני ה' מקדשכם, לעולם הבא, כגון קדושת שבת לעולם הזה. נמצינו למדין שהוא מעין קדושת העולם הבא, וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת. ובהגדה שלרבי עקיבה אמרו: הדין, ומלכות בית דוד, יהיו באלף השישי.
הרי נתבאר שהעולם הבא אינו עולם הנשמות, אלא עולם נברא קיים, שימצאו בו אנשי התחיה בגוף ובנפש.
60. קיום הנפש בעולם הבא - מכבוד ה'
מרגלא בפומיה דרב, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן והן ונהנין מזיו שכינה.וכן יאמרו תמיד בתלמוד (עי' בבא בתרא י' א') הקדוש ברוך הוא משביען [מזיו] שכינתו לעולם הבא, שנאמר "אשבעה בהקיץ תמונתך", רצונו לומר שקיום האנשים הזוכים ההם בזיו הכבוד, כקיום הנפש בגוף בעולם הזה באכילה ושתיה. כמו שכתוב "באור פני מלך חיים", ודרשו בואלה שמות רבה: "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו", אכילה ודאית דכתיב "באור פני מלך חיים".
וכן אומר במשה רבנו עליו השלום (שמות רבה מ"ו ט') מאין היה אוכל, מזיו השכינה היה נזון. אל תתמה, שהרי חיות שהן נושאות הכסא, ניזונות מזיו השכינה, שנאמר "ואתה מחיה את כולם", כלומר לכולם.
כי קיום הנפש בהתיחדה בדעת עליון כקיום המלאכים בו, והתעלות הנפש על הגוף מבטלת הכחות הגופיות, כמו שהזכרנו לעיל פעם אחר, עד שיתקיים הגוף כקיום הנפש בלא אכילה ושתיה, כקיום משה רבינו עליו השלום בהר ארבעים יום. ואם ניחס זה אל מעשה הנס, הנה אליהו יוכיח שלא הושלך הגוף ממנו, ולא נפרד מן הנפש, והתקיים מאז ועד עולם. וכן חנוך, כפי מדרש רבותינו זיכרונם לברכה. וכן אמרו (קוהלת רבה ג, יז פ"ג):
"כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף", אמר רבי סימון ראוי היה האדם שיתקיים ויחיה לעולם, מהדין פסוקא, ומפני מה נקנסה עליו מיתה? אלא, "והאלהים עשה שייראו מלפניו". מה שהיה כבר הוא, רבי יודן ורבי נחמיה, חד אמר אם יאמר לך אדם שאלמלי לא חטא אדם הראשון היה חי וקיים לעולם, אמור לו, הרי אליהו שלא חטא הרי הוא חי וקיים לעולם.הרי ביארו שרצון האלהים במעשיו מקיים אותם לעולם, והביאו הראיה מאליהו זכור לטוב, והנביא אמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא", זאת ראיה שלא נפרדה נפשו מגוף הקדוש, והתקיים קיום אנושי. ואם נאמר שנסתלקה ממנו, תהא הבטחה מפורשת על תחיית המתים, ושתיהן קורעות לב קטני האמנה.
61. לאחר התחייה יחיו חיי עולם, וקיומם מזיו השכינה
ומצאתי במכילתא (ויסע ד):
"היום לא תמצאוהו בשדה", אמר להם: היום אין אתם מוצאים אותו, אבל אתם מוצאים אותו למחר.וזו המימרא מתפרשת על אחד משתי דרכים: או שנאמר שיהיו בבני העולם הבא מי שלא יגיע מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה, ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא במעלת דור המדבר; או נפרש, שרמז הכתוב לדעת רבי אלעזר בן חסמא במלת "היום", שאנשי העולם הבא יהיה קיומם ביסוד המן, שהוא הזיו העליון, רמז על עיקר המן, ורמז על קיום בני העולם הבא, כך נראה לי.
רבי אלעזר בן חסמא אומר: בעולם הזה אין אתם מוצאין אותו, אבל אתם מוצאין אותו לעולם הבא.
וזהו שאמרו במסכת יומא (עה ב'):
"לחם אבירים אכל איש", לחם שמלאכי השרת אוכלין, דברי רבי ישמעאל. רצה לומר מזיו השכינה שמלאכים חיים ממנו. ואמר לו רבי עקיבה: ישמעאל, טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי".תפסו מפני ששם קיומם בעניין גשמי, מתולדות הזיו העליון, והם קיימים באור עצמו.
ועל כן נאמין אנחנו במה שאמרו (סנהדרין צב א'):
מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינן חוזרין לעפרם. ואם תאמר אותן אלף שנים שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדש עולמו, מה הן עושין, הקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים והם שטים על פני המים.ופירוש "כנפים", לבישת הנפש מלאכות, ותתלבש הגוף עמה, ושלא תתבטל בבטול היסודות.
וזה עניין מורגל מאוד ושגור בפיהם זיכרונם לברכה, כמו שאמרו בכל המדרשות ובתלמוד "למען ייטב לך", לעולם שכולו טוב, "והארכת ימים", לעולם שכולו ארוך. רוצה לומר, שכל הזוכים לו ארוכי הימים הם, שאין בו המות. ומפורש אמרו בשלהי חולין: אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה, שנאמר "למען ייטב לך, והארכת ימים". "למען ייטב לך" - לעולם שכולו טוב, "והארכת ימים" - לעולם שכולו ארוך. כלומר, שאינן חוזרין לעפרן לעדי עד. וכבר כתבתיה לזו.
62. מדוע צריך גוף אם הקיום מזיו שכינה?
הנה התשובה לכל זה: כי היתה הבריאה הזאת לתחיית המתים לצורך השמושים הנזכרים, ואין הקדוש ברוך הוא רוצה בבטולה אחרי כן.
ועוד יש בצורה הזאת סודות עמוקים, כי לא היתה הצורה על זה הדמות הפקר וללא טעם, רק לצורך גדול וטעם נכבד, והעושו יתברך רוצה בקיומו.
63. כיצד יתקיים הגוף לעולם?
וכך נאמין ונתחזק אצל הכל באמת הראות כח הנפש על הגוף האפל בדבקה בדעת עליון, כעניין קרון פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (בבא בתרא עה ב'). וכן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה על אדם הראשון (בבא בתרא נח א'), ועל כל דבק ביוצרו ומתלבש ברוח הקודש. אמרו עליו על פנחס (ויקרא רבה א, א), בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים. ואמרו עליו על רבי אליעזר הגדול (פרקי דרבי אליעזר ב) כשהיה דורש במעשה בראשית היו קרנותיו יוצאות כקרנותיו שלמשה, ואין אדם מכיר אם יום אם לילה. וכן אמרו בספרי (דברים י): פניהם שלצדיקים לעתיד לבא דומות לחמה וללבנה ולרקיע לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש.
ואם דעותינו לא ישיגו בחקירה מאיזה צד תהיה המידה הזאת, אבל נאמין שהוא כן, כי הבורא יתברך שמו, יודע מסודות הנפש ומהותה יותר מהתחכמותנו. ועוד אנחנו רואים שחפצי הנפש המזדמנים כרצונה נותנין לו לגוף הנאה, ומוסיפין בו זהר והדר וראות ושומן ובריאות אפילו בבואם אליו בעמל ויגיעה, וכל שכן חכמה לחכמים, כעניין שכתוב חכמת אדם תאיר פניו. וכל שכן שזאת הקושיא שהזכרנו בקיום הגוף לנצח, אינה על דעת הפילוסופים, ולא על דעת חכמי תורתנו המפרשים. כי הפילוסופים מקיימים כללו לעד (מורה נבוכים ב, כז-כט), וחכמינו קצתם יודו בקיומו, ואין אצלם חזרת העולם לתוהו ובהו, כי כל נברא ברצון הבורא, קיומו ברצונו, אם לזמן אם לנצח. וכמו שיאמינו הם בעיונם קיום הכללים לעד, כך אנחנו יכולים בקבלותנו להאמין בקיום הפרט, ברצון המתעלה שמו. כי כמו שיש רצון כללי, כך יש רצון פרטי בפרט. ואף על פי שנראה בעולם ביטול הפרטים וקיום הכללי, הנה אמונתנו היא, כי היה זה בבעלי הנפש מפני החטא נחש הקדמוני והעונש הנגזר עליו. אבל הרצון הנצחי מקיים רצונו לנצח, כמו שהזכרנו למעלה מדברי רבותינו זיכרונם לברכה.
64. סיכום: דרכי השכר והעונש
סימן לדברים הללו ורמז להם בתורה: ששת ימי המעשה, בששי נברא אדם וגמר מעשיו, בשביעי שבת.
כך מלכי האומות בעולם חמשה, כנגד יצירת העופות ושרצי המים ושאר דברים. ותופסת מלכותם בששי מעט, כנגד יצירת בהמה וחיה שנבראו בתחלתן.
מלכות בית דוד באלף הששי, כנגד יצירתו שלאדם שמכיר את בוראו ומושל בכלם. ובסוף אותן אלף יהיה יום הדין, שכל אדם נדון בו ביום.
ושביעי שבת, והוא התחלת העולם הבא, ואין לזוכים בו קץ וסוף, אלא מתקיימין ברצון הבורא יתברך ויתעלה, חפצו ורצונו המקיימן.
וכן ששת שני שבוע ובשביעית שמטה, רמז לעניין הזה. ומכאן ילמוד החכם סוד היובלות (רמב"ן לויקרא כה, ב) וידע העניין בכללו.
וברוך היודע והמלמד לאדם דעת.
65. העולם הבא נברא לפני ששת ימי המעשה
ישב רבי ברכיה ודרש: מאי האי דאמרינן "העולם הבא", ולא ידעין מאי קאמרין? "העולם הבא" מתרגמינן "עלמא דאתי", מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור, ונברא אור גדול שאין כל בריה יכולה לשלוט בו. צפה הקדוש ברוך הוא שאין יכולין לסבלו, לקח שביעית ושם להם במקומם, והשאר גנזו לעתיד לבא. ואמר, אם זכו בזה השביעית וישמרוהו, אתן להם זה לעולם הבא אחרון.וזכר לשון תרגום שלו, שקורין אותו חכמים זיכרונם לברכה עלמא דאתי, ללמד שהוא ממשמש ובא. וביאר שזה העולם הבא הוא אור, והוא האור שעלה במחשבה ונברא קודם העולם הזה, לומר שהוא ההשגה האחרונה שאדם משיג ומתעלה בה.
והיינו דכתיב "העולם הבא", שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם". פירוש "העולם הבא", שכבר בא.
וכן אמרו בבראשית רבה (ג, ד) שאור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא עניין צפיית המרכבה, ובו משיגים אמתת הנבראים בכלל. וזהו מסוף העולם ועד סופו, וזהו אור החיים, כדכתיב "לאור באור החיים".
ועוד אמרו שם במדרש רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר קמו):
וכסא הכבוד המעוטר המכולל המהולל המאושר, הוא בית העולם הבא, ומקומו חקוק בחכמה, דכתיב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". וכל המדרש עד יזכו לחיי העולם הבא שהוא הטוב הגנוז, ומאי ניהו, עוזו של הקדוש ברוך הוא, דכתיב "ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו".שם בכאן בית העולם הבא בכסא הכבוד, מקום הנשמות בעולמו, כמו שאמרו בערבות, ששם נשמותיהן שלצדיקים, ושם מלאכי השרת וכסא הכבוד, כדאיתא במסכת חגיגה (יב ב'). ושם מקום העולם הבא חקוק בחכמה, להודיע שהגיע השגתה לאור הראשון שנקרא חכמה, דכתיב "כי נר מצוה ותורה אור", וכתיב "חכמת אדם תאיר פניו ועז פניו ישונא".
ואי אפשר לפרש יותר מזה.
66. רמב"ם על הנפשות בעולם הבא
העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו שכינה. ועניין "עטרותיהן בראשיהן", רוצה לומר קיום הנפש היודעת בקיום הדבר הידוע לה, והויתה היא והוא דבר אחד. כמו שאמרו מביני הפילוסופים בעניין, יארך ספורו.אלו דברי הרב זכרונו לברכה, והם דברים טהורים. וכבר באו כלם בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, כי הזכיר עונג הנפש בקיומה, ושם אותה עם כת חיות הקודש והמלאכים, כמו ששמו הם זיכרונם לברכה עמהם תחת כסא הכבוד, וחקקו מקומו בחכמה, והיא ההשגה בעצמה והגמול השלם.
ומה שאמרו "נהנין מזיו שכינה", כונתם לומר כי הנפשות ההם ינעמו במה שישכילו מסוד האל יתברך כמו שינעמו חיות הקודש ושאר כתות המלאכים במה שישכילו וידעו מסוד האל.
אם כן הגמול הטוב ותכלית הכוונה הוא, שישיג האדם אל הגמול העליון, ויהיה נכנס בכלל ההוא. וקיום הנפש, כמו שאמרנו, יהיה עד לאין תכלית כקיום הבורא יתברך כי הוא סבת קיומה בהשגתה אותו.
וכן הזכירו רבותינו זיכרונם לברכה קיומה כקיום החיות והמלאכים לכתותיהם במה שינעמו מהשגתם, כמו שדרשו בכתוב שנאמר "באור פני מלך חיים", וכמו שכתבנו למעלה מדבריהם זיכרונם לברכה. והזכירו עניין קיומו בקיום הדבר הידוע להם, והיות הוא והן דבר אחד, והוא פירוש מה שנאמר בתורה "ולדבקה בו", ואומר "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך". ומכאן בא [רבי עקיבה] ולמד "את ה' אלהיך תירא", לרבות תלמידי חכמים.
ורבותינו זיכרונם לברכה הם שהבינו ופירשו דרך ועניין היחוד הזה, ולא שישיג האדם לידיעת מהותו, שהידיעה הוא הזכות בעצמו.
ועל זה אמרו (ברכות לד ב'). כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו".
וזו המימרא הזכירה הרב הגדול זכרונו לברכה, ופירש ואמר:
כבר הודיעונו חכמים הראשונים שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה, ואין יודע גדלה ויפיה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו.הנה דברי הרב במעלת זה העולם הבא ובעונג שלו דברים נכונים הם, אין לנו אלא להודות בהן ולשבח מעלותיהן לבעליהן זיכרונם לברכה.
67. רמב"ם: העולם הבא אחר המות, ואין בו גוף
ומה שהסכימו חכמי יון וחכמי המערב בנפש, שהנפש צורה בלא גולם ולא גוף, אבל טהר וגזרה ומקור הדעת, ואינה צריכה לגוף, לפיכך כשיאבד הגוף לא תאבד היא, אלא עומידת בעצמה וקיימת כמו המלאך, ונהנית וחוזה באוירו שלעולם והוא עולם הבא.גם זה לשונו. אבל מכל מקום שנה עלינו סדרי הקבלה, כי עשה זה העולם עולם הנשמות ואין לגוף בו חלק כמו שפירש בכמה מקומות מספריו.
וכן יראה מדבריו שהוא משנה עלינו זמנו שלעולם הבא, והוא לדעתו בא לאדם אחרי מיתתו מיד, והוא העונג והנועם שקרינו אותו אנחנו "גן עדן". וכן כתב הרב בספר המדע (תשובה ח, ח):
זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה, וזה העולם אבד, ואחר כך יבא אותו העולם, אין הדבר כן. אלא הרי הוא מצוי ועומד, שכתוב "אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך". ולא קראוהו עולם הבא, אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה שאנו קיימים בו בגוף ובנפש, וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה.נראה מדברים הללו, שעולם הבא הוא עולם הנשמות, המגיע להם אחרי מיתת הגופות מיד.
עוד כתב זכרונו לברכה (ח, ב. וראה עקרים ד, ל):
העולם הבא אין בו גוף וגויה, אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין גויות, אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא דבר מהדברים שבני אדם צריכין להם בעולם הזה, ולא יארע בו דבר מן הדברים שמארעין לגוף בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה וראיה ועצב ושחוק וכיוצא בהן.ועוד האריך הרב זכרונו לברכה לבאר ולהביא ראיות שבני העולם הבא הם הנפשות לבד בלא הגוף, בפרק חלק, ובמגלה של תחיית המתים שלו. ועניין גן עדן אצלו הוא מקום מפלכי הארץ, שנטע בו האלהים האילנות ומיני הצמחים המועילים תועלות גדולות, ועתיד לגלותו לבני אדם, ויורם דרכו וינעמו בו בימות המשיח או בתחיית המתים בגוף, כמו בעולם הזה ותענוגיו במאכל ושתיה ורחיצה. וזה אינו תכלית הגמול כמו שביאר הרב זכרונו לברכה, אבל העולם הבא עולם הנשמות הוא, והוא טבעו ומנהגו שלעולם, כלומר קיום הנפש.
כך אמרו חכמים זיכרונם לברכה: העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה. הרי נתבאר לך שאין שם גוף, לפי שאין שם לא אכילה ולא שתיה.
וזה שאמרו "צדיקים יושבין", על דרך החידה היא, כלומר נפשות הצדיקים מצויות שם בלא עמל ולא יגיעה. וכן זה שאמרו "עטרותיהן בראשיהן", כלומר שידעו, בגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עמהן, והיא העטרה שלהן. ומהו זה שאמרו "ונהנין מזיו השכינה", שיודעין ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא, מה שאינן יודעין מהן בגוף האפל והשפל.
68. שאלות על רמב"ם
והדברים הללו, אף על פי שאין דרך סודם ידוע אלא ליחידים, ואין משיג אותם על אמתת מה שהם אלא אדון הכל יתברך, דרכיהם פשוטים לכל. ולמה הוצרך הרב זכרונו לברכה למה שכתב במגלת תחיית המתים:
אבל החיים שאין אחריהם מות הוא חיי העולם הבא, בעבור שאין בו גוף, כי אנו מאמינים כי בני העולם הבא נפשות בלא גויות כמו המלאכים.כל אלו דברי הרב זכרונו לברכה, ועוד נוסף עליהם דברים רבים.
והראיה על זה, כי הגוף הוא מחובר מכלי השמוש לפעולות הנפש, והגוף בכללו, צורך מציאותו היה בעבור תכלית אחת, רוצה לומר אכילת מזון, כדי לקיים הגוף ולהוליד דמיונו למען יתקיים המין. וכשתסתלק התכלית ההיא, ולא יהיה צריך אליה בעולם הבא, כמו שאמרו החכמים בביאור, שאין בו לא אכילה ושתיה ולא תשמיש, אם כן הם רוצים לומר כי אין בו גוף, כי האל יתברך לא ימציא דבר ריק, ולא יעשה דבר אלא בגלל דבר, וחלילה מהיות פעליו כפועל עובדי האלילים אשר עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו.
כן הבורא בעיני אלה החושבים כי יברא אברים לא לעסוק בהם. ואולי בני העולם הבא, בעיני אלה החושבים, אינם בעלי אברים כי אם גופים; ואולי הם עגולים או עמודים או קומות מרובעות? אין אלה הסכלים כי אם שחוק לכל העמים, מי יתן החרש יחרישון ותהי להם לחכמה.
ועכשיו נתמה עליו: אחרי שהוא יאמין בפירוש העולם הבא שהוא עולם לנפשות אחרי מיתת הגופות, מה צורך להכרעות האלה, הלא דבר ידוע לכל ומפורסם הוא, שכבר נתערטלו הנפשות מן הגוף המת והניחוהו לרקבון. והכתוב מעיד "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".
אבל יראה מכונת הרב זכרונו לברכה, שהעולם הבא אצלו משמש לכל עולמי הנשמות, ולכל המגיע אליהן לעדי עד. והנה יאמין באמת, שתחיית המתים, שהוא עיקר מעיקרי התורה, הכוונה בו שתשוב הנפש לגוף ברצון הבורא, ויצאו הנשמות מן העולם הבא וישובו לגוף בימי תחית המתים, ויתעדנו האנשים ההם הזוכים בטובת העולם הזה בימות המשיח, ויזכו בו למעלה עליונה ממעלתם הראשונה.
אבל אחרי כן יגזור הרב זכרונו לברכה מיתה על המשיח ועל דורו, ויהיו נפשותיהן בטוב העולם הבא בלא גוף, כמו שהיו מתחלה במעלה גדולה ממנה, שזכו לה במצות שעשו בזמן התחיה, וזה יתקיים להם לנצח.
69. מדוע טען רמב"ם שבני עולם הבא אינם גוף?
שהוא יודע שאנשי קבלתנו יאמינו שאין אחר התחיה מיתה, על פי מה שדרשו ב"בלע המות לנצח", ואמרו (סנהדרין צ"ב א'): מתים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן. ולזה הדעת, בני העולם הבא אחרי התחיה יחיו בעולם ההוא בגופותם. והרב זכרונו לברכה מבטל זה הדעת בכל יכלתו, ועל זה חלקו עליו רבים מחכמי הדורות האלה על הכונה הזאת כמו שימצא בדבריהם. כי על העולם הבא אחרי המיתה לנפשות, לא יחלוק כל איש חכם או שאינו חכם, ואין צורך בו לכל עניני הדברים שכתב הרב בכמה מקומות, כי דבר מפורסם הוא שאין לגוף בו חלק וזכות.
ועוד יכוון הרב זכרונו לברכה לעניין שני, להחזיק בנפש בעצמה שאינה גוף ולא כח גוף, אלא שכל נבדל ככת המלאכים. וכן אמר שם במגלת תחיית המתים:
והגורם כל זה מה שיעלה במחשבת ההמון, כי אינם מאמינים שיש מציאות קיימת אלא גוף בלבד. אך מה שאינו גוף, ולא מקרה בגוף, אינו נמצא, בדעת הנבערים מדעת. ועל כן יאמינו רובם, כי הבורא יתברך גוף, כי אם אינו גוף, אינו נמצא לפי מחשבתם. אך הנקראים חכמים באמת, ולא במלה עוברת, נודע להם במופת כי כל נבדל מתולדות הגוף הוא יותר קיים במציאותו ממי שיש לו גוף.ועוד אמר זכר צדיק לברכה:
ועוד, כי לא נכון לומר יותר קיים, אלא שמציאותו הנבדל הוא מציאות האמתית, בעבור שלא ישיגוהו דבר המקרה השנויים, והם החכמים שהתבאר להם במופת, כי הבורא אינו גוף, ועל כן מציאותו בתכלית הקיום. וכן כל נברא נבדל, רוצה לומר המלאכים והשכל, הוא במציאותו יותר תקיף וקיים מכל בעל גוף. ועל כן נאמין כי המלאכים אינם גופים, וכי בני העולם הבא הם נפשות נבדלות.
ואיך יעלה על לב איש שיבינו אלה הסכלים, כי המלאכים נבדלים מן הגוף, ועצם מציאותם, רצה לומר מציאות המלאכים ובני העולם הבא, יחשבו אלה כי לא ידע מציאותם אלא בקבלה מצד התורה, וכי אין דרך עיון מעיד על מציאות המלאכים ועל קיום הנפשות וכו'.וזו המלה מורה לך מדברי הרב זכרונו לברכה, פירוש העולם הבא, שהוא קיום הנפשות בלבד אחרי המות. והוא דבר המתברר להם במופת ועיון בלא קבלה, כי עניין העולם הבא אחרי התחיה באמת, צריך הוא לדברי התורה ופירוש הקבלה.
70. שתי שיטות בעניין העולם הבא
תחת כסא כבודךוכן יתפלל:
מעמד לנפשות חסידיך
ובו נועם בלי תכלית וקצבה
והוא העולם הבא.
ובעת מן העולם הזה תוציאני,אבל לנו שומעים שאמרנו כהלכה, והבאנו הדברים בראיות מדברי רבותינו זיכרונם לברכה. ושוב מצאתי לגאון רב סעדיה זכרונו לברכה, בפירוש ספר דניאל, שהוא אומר כדברינו בפירוש העולם הבא. וכן בתפילותיו הוא מתפלל:
אל העולם הבא בשלום תביאני.
יאמן ויגדל שמך עד עולם.זאת תפילת הגאון זכרונו לברכה, וקבלת הראשונים הוא, תורתם אל תשכח.
וקבץ נדחינו,
ולבנות בית מקדשינו,
ולהחיות את מתינו,
ולהוציאם בשלום ממי הישועה
אל העולם הבא אשר צפנת לנו.
וכל מעשה בראשית יכון למולנו,
וגם המכון החדש ישמח לנגדנו.
ומכל מקום אין בינינו רק בשינוי השמות. והכל מודים בתחיית המתים ובקיום הזמן ההוא בכלליו ופרטיו כמו שפירשתי, זולתי דעת הרב רבי משה זכרונו לברכה, שנותנת קצבה לזמן התחיה, ומחזיר הכל לעולם הנשמות כמו שנזכר למעלה. ואנחנו מקיימין אנשי התחיה לעדי עד, מימות תחיית המתים לעולם הבא שהוא עולם שכולו ארוך.
ואדון הרחמים יזכנו לטוב אשר צפון ליראיו ופעל לעבדיו, למען רחמיו וחסדיו אמן ואמן.
