דע שדבר אחד יכול להיות בו "עשה" ו"לא תעשה" על אחד משלושה פנים:
או שתהיה עשיית איזה דבר מצוות עשה והעברה עליו מצוות לא תעשה, כגון: שבת ויום טוב ושמיטה, שעשיית המלאכה בהם - מצוות לא תעשה, והשביתה בהם - מצוות עשה, כמו שיתבאר. וכן צום יום כפור - מצוות עשה, והאכילה בו - מצוות לא תעשה.
או שיהיה לאו שקדמו עשה, כגון אמרו על אונס ומוציא שם רע: "ולו תהיה לאשה" (דברים כב, יט ו- כט) - וזו מצוות עשה, ואח"כ אמר: "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (שם) - וזו מצוות לא תעשה.
ואם שיהא הלאו קודם ואח"כ ינתק לעשה, כגון אמרו: "לא תקח האם על הבנים" (שם כב, ו), ואח"כ: "שלח תשלח את האם" (שם שם, ז).

כל מין מאלו יש למנות עשה שבה בכלל מצוות עשה, ולאו שבה בכלל מצוות לא תעשה - לפי שבפירוש [אמרו] חכמים בכל אחת מהן, שהיא מצוות עשה ומצוות לא תעשה. והרבה פעמים אומרים: עשה שבה ולאו שבה; וזה דבר ברור, שעניין העשה שבה אינו הלאו והם שני עניינים נפרדים, שציווה על אחד מהם והזהיר על האחר;

ואיני זוכר שמישהו טעה בכלל הזה, עד כמה שאני זוכר עתה.