תוכן השער: הקדמה בביטחון על האלוהים יתברך ועוד, כי הבוטח באלוהים יש לו עליו יתרון בעשרה דברים: ומתועלת הביטחון בה' בעניין התורה אך תועלת הביטחון בעולם פרק א פרק ב אך הסיבות אשר בהן ייתכן הביטחון מהבוטח על הברואים הן שבע. פרק ג [הקדמות לבטחון בה'] [א. התקבצות שבעה עניינים באלוהים] [ב. הבורא משקיף על האדם] [ג. לייחד האלוהים בבטחון] [ד. שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה] [ה. הדרכים להשלים את העולם] מדוע האדם צריך לטרוח בעבודה? [דרך רשעים צלחה] [מעט תשובה לשאלת הגמול והצדק] [האדם אינו צריך לטרוח יותר מדאי] פרק ד [הדברים שחובה לבטוח בהם] ודברי עולם הזה יחלקו לשני חלקים: וענייני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלושה חלקים: וענייני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים: וענייני העולם הבא יחלקו לשני חלקים: והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים: [התחומים בהם יש לבטוח בה'] [א. בענייני גוף האדם] [ב. בענייני הרכוש] [ג. משפחה וחברה] [ד. שמירת המצוות] [ה. חובות חברתיות] [ו. הגמול] [מדוע לא הוזכר העולם הבא במקרא?] [ז. חסד האלוהים על בחיריו] פרק ה [בין הבוטח לחסר הבטחון] פרק ו [בעלי ה"משכונות"] פרק ז [מפסידי הבטחון] [דרגות בביטחון] |
כמו שנאמר על אחד מן החסידים,ומהם, כי הבוטח בה' לא ימנעהו רוב הממון מבטוח בה', מפני שאינו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב.
שהיה אומר: 'המקום יצילני מפזור הנפש'.
אמרו לו: מה הוא פזור הנפש?
אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה.
והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: מרבה נכסים מרבה דאגה.
ואמרו: איזהו עשיר השמח בחלקו.
ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו.ומהם, מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המייגעות את הגופות, ועזוב עבודת המלכים וחוקיהם וחמס אנשיהם.
ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה.
אמר לו הפרוש: כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים.
אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד?
אמר ליה הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף אשר אין כמוהו.
אמר לו האמגושי: פועלך סותר את דבריך.
אמר ליה הפרוש: והיאך?
אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת.
ונפסקה טענת הפרוש, ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.
כי העבד, כשיהיה לו יותר מאדון אחד, כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקווה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם יכול על תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק ביטחונו בו כפי יכולתו, אף על פי שהוא בוטח בשאריתם. ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו כי אם אחד מהם בלבד, על כורחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו.וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ית', ישוב לבו מיראתם ותקותם ויבטח על הבורא לבדו.
כאשר נראה הגרגיר האחר מן החיטה מצמיח שלוש מאות שבלים, ובכל שיבולת שלושים גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם. היעלם כי כוח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה?וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו.
וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים.
וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע.
וכמו כן היות הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה.
עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.ואמר הכתוב (תהלים לז) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
ודמיון הסיבות הקרובות כהוצאת המים ממעמקי הארץ - בגלגל, בכלים המעלים את המים מן הבאר.וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההוויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלוהים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם.
וסיבתו הרחוקה - האדם שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ.
אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והעיגולים שמניע קצתם את קצתם, והחבל.
ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא ייגמר העניין המכוון בהם.
יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון.וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם לבו על אחת מהן.
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון.
ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה. כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחיבה.ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו. ויכווין בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה, לעמוד במצוות הבורא שצווה האדם להתעסק בסיבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה.
וכן בשאר החיים:
כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים,
ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף,
ובטבע האיל צידת הנחשים.
וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד,
וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הוטבע עליו להיות סיבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויים לדבר ההוא,
כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים,
וכשן והציפורן החזק לארי,
והקרניים לשור ולאיל.
ואשר תוכן מזונו מן הצמח - לא נתן לו כלי הציד והטרף.