שער שמיני - שער חשבון הנפש
בחשבון האדם עם נפשו לאלוהים
[האדם לא יחיה לעולם]
ועל הדרך הזה, אחי, אנחנו חייבים להיות נכונים למועד, ולהזדמן לדרך הרחוקה אל העולם האחר, אשר אין לנו מברח ממנו, ולא מנוס מפניו, ולחשוב בצידה ובמה שנפגע בו בוראנו ביום החשבון הגדול, שאמר עליו הכתוב (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור.
ואיך נתעלם,
והנסיעה מתמדת,
וההעתקה תדירה,
והדרך ארוך,
והמרגוע רחוק.
ומדוע לא שמנו אל לבנו לזכור אחריתנו,
ולא חשבנו על הצידה לבית מועדנו,
והתעסקנו בעולם הכלה, והנחנו הקיים,
ובמדווי גופנו, ושכחנו מדווי שכלנו,
ובעבודת רוע יצרנו, ועזבנו עבודת יוצרנו,
ונעבוד את תאוותינו, ולא עבדנו את אלוהינו,
הה למבוכה הזאת כמה היא עיוורת!
ולשכרות הזאת כמה היא חזקה!
כמו שאמר הכתוב (ישעיה מד) כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם.
ואמר (שם כט) שכרו ולא יין וגו':
והשישה עשר חשבון האדם עם נפשו על אורך זמן עומדו בעולם. ויעלה על לבו קירבת קיצו ובוא המוות אליו בעת שהוא רואה מיתת שאר החיים פתאום ממדבר וזולתו, מבלי הקדמת ידיעה בדבר, ולא רמז, ולא מועד ידוע שיהיה בטוח מהיותו בו. אינו מתעכב מבוא בכל חודש מחדשי השנה, ולא ביום מימות החודש, ולא בשעה משעות היום. ואיננו בא בימי הזיקנה מבלעדי הישישות והבחרות והנערות והילדות והינקות. אך הוא קורה את החיים בכל זמן ובכל עת ובכל מקום.
וימשל בזה, כאלו המלך הפקיד אצלו פיקדון, ולא קצב לו זמן להשבתו.וכאשר יחשוב האדם עם נפשו על אורך עמידתו בעולם, ויזכור כי קהל מחבריו נסעו אל העולם האחר קודם ממנו, בעת שהייתה תקוותם חזקה לחברת העולם, ולא ראה לנפשו יתרון שיחייב לו התאחרו מהם - יקצר תוחלתו בעולם, ויוחיל לאחריתו, ויחשוב בצידתו לעת נסיעתו, ויחשוב עם נפשו קודם יום החשבון.
וציווהו שיהיה מצפה לו בכל עת, כדי שלא ילך למקום אחר,
ושיהיה נמצא עת שיבקשהו המלך.
הייתכן לו לסור ממקום המלך בעוד שהפקדון בידו?!
ויש שממשל, במי שיש עליו חוב בלי זמן קצוב,
והוא מצפה לבעליו בכל עת,
לא תנוח נפשו עד שיפרענו.
ואמר אחד מן החכמים:
מי שקדם המות לפניו, תקן את עצמו.ואמר החכם (קהלת ז) לב חכמים בבית אבל.
ואמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם, והחי יתן אל לבו. רוצה לומר ב'חי' - מי שלבו חי. כלומר: המבין, המכיר.
ואמר (תהלים קמד) אדם להבל דמה:
והשבעה עשר השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם, ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם, וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך, ומרעת חברתם מותרי הדברים: ואמר, ונאמר, ובלבול ארוך אין צורך אליו.
ואמר החכם (משלי י) ברוב דברים לא יחדל פשע וגו'.
ואמר אחד מן החכמים:
אצור מותר דבריך,ואמר הכתוב בעניין הזה (תהלים נ) תשב באחיך תדבר וגו'.
וחסום מותר לשונך,
ודבר בבני אדם והזכיר רעותיהם וספר בגנותם.
והכזב ודברי השקר -
ובזה אמר (תהלים נה) הוות בקרבה.
ואמר (ירמיה ח) הקשבתי ואשמע לא כן ידברו.
ושבועת השקר והשוא -
שאמר הבורא עליהם (שמות כ) כי לא ינקה ה'.
ואמר אחד מן החסידים לתלמידיו:והגאווה והליצנות, ובזות קצת היושבים, והשחוק עימהם.
התורה התירה לנו להישבע בשם הבורא באמת,
ואני איעצכם שלא תשבעו בו לא באמת ולא בשקר.
אמרו 'הן' או 'לאו'.
וכבר ייחדתי בהרחקת העניין הזה שער בספר הזה, והוא שער הכניעה.
והעדר יראת האלוהים מלבו בעת התערבו עם בני אדם, ושיחתו עימהם עם מיעוט הצלה מהזקתם בממונו ודברם בו. והחונף, ואהבת קנות השם להתגאות בהם ולהתגדל אצלם, במה שהוא יודע ובמה שאינו יודע ממיני החכמות והמעשים.
ומהם חיוב הציווי בטוב והזהרה מן הרע, אשר ציוונו הבורא עליו.
באמרו (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך.
[מצוות הוכחה]
האחד מהם בפגיעת היד, כמו שעשה פינחס בדבר זמרי וכזבי.
והשני למחות בדברים, כמו שעשה משה באומרו לרשע (שמות ב) למה תכה רעך.
והשלישי בלב, כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים כו) שנאתי קהל מרעים וגו'.
ואם יכול למחות בידו ולא ימחה, יהיה מקצר, ואם יקשה עליו למחות בידו, ימחה בדברים, ואם אינו יכול למחות בדברים, חייב לעשות זאת בלבו. אנו חייבים אפוא, למחות הרשעים על כל פנים, שאין עמי הארץ נמלטים מן הקיצור.
וכאשר תתבודד, בטלה מעליך חובת הציווי בטוב והזהרתה מן הרע בלי ספק. והוא דבר קשה לקיים מצוותו ולהשלים חובתו.
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: העבודה [=שבועה], אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה.
ואמרו קצתם: העבודה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח.
[בשבח הבדידות]
כמו שאמר החכם (משלי יג) ורועה כסילים ירוע.
ועל כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם.
וכללו של דבר, כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים, כמו הזנות, ורוע משא ומתן, ושבועת שקר, ועדות שקר. וכל העבירות שיהיו בלשון, לא יגמרו אלא בחברה, ובהתערב עם בני אדם. אבל הבדידות והפרידה מבני אדם, סיבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העבירות, והוא מהחזק שבדברים המביאים אל המידות הטובות.
וכבר נאמר,על כן הישמר אחי, פן ישיאך היצר, וייפה בעיניך החברה והתערובת עם בני אדם, ויסיתך לכסוף בעת היחידות והבדידות להם.
כי עמוד בר הלבב
אהבת הבדידות ובחירת היחידות.
ואחר כך הישמר פן יטעה אותך רעיון לבך, כי בחברת חכמים היודעים את האלוהים ואת תורתו, והתערב עם גדולי בני אד,ם העדר עניין הבדידות והנחת מעלות היחידות. אך היא הבדידות הגמורה והיחידות השלמה.
[מעלות חברת אנשי החסד והתורה]
ואמר החכם (משלי) הולך את חכמים יחכם וגו'.
ואמר (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים.
ואמר במי שלא התחבר עם אנשי החסד (משלי טו) לא יאהב לץ הוכח לו וגו'.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: קיבוץ לרשעים רע להם ורע לעולם, ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם. פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם.
ואמרו: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.
ואמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע:
והשמונה עשר חשבון האדם עם נפשו בעת גבהותה והתגדלה ורוחק משאליה בעולם הזה. והוא שיתבונן ערכו בבריאה בין העליונים והתחתונים, ויתבאר לו קטנותו וזעירותו בין יצירות הבורא יתברך, כמו שביארתי בעניין הזה בשער השישי מן הספר הזה.
ויסתכל אחר כך במה שחלק הבורא מן הגדולה לאדם, שהשליטו במיני החיים והצמחים והמוצאים.
כמו שכתוב (תהלים ח) תמשילהו במעשי ידיך וגו'.
ושהודיעו חוקי תורתו, והעמידו על כל מה שיש בו תקנתו מסודות עליון העולם הזה ותחתונו. והרים מעלתו בשבחו ובהודאתו לבוראו, ובקראו אליו בצרות, ובענותו בעת המצוקות, ובחרו בו ושילוחו אל ברואיו, ומוסרו אליו סודות גבורתו, והראות המופתים על ידו.
עם מה שיארך סיפורו מן הטובות הנסתרות והנראות, הגופיות והרוחניות, הכוללות והמיוחדות, חסד וטובה עלינו.
והסתכל אחי כמה ערכך נקלה, ועניינך נבזה, וכמה גידלך בוראך עם מה שאינו צריך לך, וגודל צרכיך אל השגחתו והנהגתו, וחוס על העטרה המעולה הזאת אשר עיטרך בה, והמעלה הרמה שהרימך אליה בעולם הזה, והגמול הגדול שצפנו לך בעולם הבא, והידבקך בעבודתו ובהודאתו.
ואל יביאך מה שנשאך הבורא בו במה שזכרתי לך מחסדיו וטובותיו להתגאות בעניינך, ולהתגדל בנפשך, ולהתרומם בחסד הבורא עליך, ותחשוב כי מן הדין הוא לך, ושאתה ראוי לו ויאות לך כמוהו.
אבל הידבק בכניעה ובענווה ובשפלות שאתה ראוי לה, כשתודה באמת על ערכך בבריאת הבורא יתעלה, כמה שחייב בו העבד החלש הנבזה הנקלה, כשינשא אדוניו מעלתו וישימהו עם אנשי סגולתו, חסד ממנו עליו, מבזות נפשו והיותה בעיניו כערכה הראשון קודם שיגביר אדוניו חסדו עליו. ואל יתגדל לפניו, ואל יגבה לבו במה שהגיע אליו מן הגדולה והיקר, ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילות, אך יעזוב עניינו אליו, ויבטח עליו ועל טובו.
ואמרו על אחד מן הצדיקים שהיה אומר אחר תפלתו:
אלוהי, לא נשאני לעמוד לפניך סכלי בפחיתות ערכי ומעוט ידיעתי בגדולתך ורוממותך, כי אתה רם ונישא, ואני נקלה ונבזה וקטן משאול ממך ומקרוא אליך שבח והלל, וקדש שמך המקודש בקולות המלאכים העליונים הקדושים.
אבל נשאני על זה מה שרוממתני בצוותך אותי לקרוא אליך, והרשיתני לשבח את שמך העליון כפי הכרתי אותך וידיעתי בכבודך, עם הראותי עבודתי לך ושפלותי לפניך.
ואתה יודע תקנתי ואופני הנהגתי, ולא הודעתיך בצרכי להעיר אותך עליהם, אלא שארגיש בגודל חסרוני אליך ובטחוני בך.
ואם אשאל ממך בסכלותי מה שאינו טוב לי, ואבקש ממך שאין בו תקנתי, בחירתך העליונה טובה מבחירתי.
וכבר הנחתי כל ענייני אל גזרתך הקיימת והנהגתך העליונה.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים קלא) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני, אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.
[תודה על שה' מציל את האדם]
כשיסתכל המשכיל בזה, ויחשבו במה שמנסה הבורא בו את בני אדם במה שסיפרנו מן הפגעים בעולם הזה, ובהצלתו מהם, והימלטו מהם, עם מה שהוא ראוי להם - יגדל שבחו על טובות האלוהים עליו, וימהר אל התשובה ובקשת המחילה על מה שקדם לו מן העונות והחטאים אשר הסתירם הבורא עליו זמן ארוך, וירוץ להידבק בעבודת הבורא, ליראה מהם ולדחות אותם.
כמו שכתוב (דברים כח) והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוהיך.
ואמר (שם ז) והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים וגו'.
ואמר אחד מחסידינו הקדמונים זיכרונם לברכה לתלמידיו: ראו שאין ערוד ממית אלא החטא ממית.
ואמר דוד עליו השלום (תהלים צא) על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין, כי בי חשק ואפלטהו וגו'.
והעשרים חשבונו עם נפשו אם יהי לו ממון בפנים שקנהו מהם, ובאופני הוצאתו והוצאת חובות הבורא ממנו, ופרוע חובות בני אדם כמו שהוא חייב בו ממנו. ואל יחשיבנו מעמד עליו בלבד, וידע כי הוא אצלו כמו הפיקדון יישאר כל עוד שירצה הבורא בידו, ואחר כך יפקידנו אצל אחר בעת שירצה.
וכאשר יחשוב בעל הממון בנפשו זה, לא יפחד מפגעי הזמן עליו. ואם יישאר הממון בידו, יודה הבורא וישבחהו. אם יאבד ממנו - יסבול דינו וירצה בגזרתו. וייקל בעיניו להשתמש בו ולהוציאו בעבודת האל יתברך, ולעשות הטוב ממנו, ולהחזיר האמנות ולהשיב הנעשקות, ולא יחמוד אדם בממונו ולא יבזה עני לעוניו.
ויהיה מן החזקות שבסיבות המידות הטובות ודחיית המגונות.
כמו שכתוב (משלי ג) כבד את ה' מהונך וגו'.
ואמר (שם יט) מלוה ה' חונן דל וגו':
[במה יכול אדם לעבוד את האלוהים?]
ואחר כך ישתדל להוסיף על מה שיש ביכולתו, ויכסוף לו בלבו, ויעלה אליו במחשבתו, וישאל מהאל לעוזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכולתו מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן. וכשיתמיד על זה, ימציא לו הבורא בקשותיו, ויפתח לו שערי ידיעתו, ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצוותיו אשר למעלה מיכולתו מדרגה אחר מדרגה.
כמו שכתוב (ישעיה מח) אני ה' אלוהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך.
והדמיון בזה, במלאכות והלימוד. כי הלומד מלאכה, בהתחלתה יעשה מחלקיה כפי בינתו ופחות ממה שביכולתו. וכאשר תתחזק בינתו ויתמיד עליה, יורהו הבורא שורשי המלאכה וכלליה, ומיילד מהם תולדות שלא למדם מזולתו מבני אדם.
וכן בלימוד, כי בעל חכמת השיעור לא יוכל ללמד תלמידו השיעור המחשבי בתחילת עניינו, אבל מלמד אותו השיעור המורגש המצויר בצורות הרשומות, כאשר סידר אותם אוקלידס בספרו שחבר בשיעור.וכן בשאר החכמות. כי התלמיד ימצא בלבו כשהוא משתדל בחכמה כוח עליוני רוחני, אין בכוח אדם להועילו בו.
וכשיבין אותו התלמיד היטב, ויחפוץ לעמוד על תולדותיו בהשתדלות וחריצות, יורהו הבורא השיעור המחשבי, ויתכן כלל מדעו, ויוכל להוציא ממנו צורות מופלאות ומלאכה דקה, כמעט שתדמה לנבואה הבאה מאת האלוהים.
ולזה אמרו רבותינו זיכרונם לברכה חכם עדיף מנביא.
ואמר אליהוא (איוב לב) אכן רוח היא באנוש.
ועל ההקשה הזאת ראוי לך אחי שתבין, כי רוב העניין המכוון במצוות שהם בגופים ובאברים, הוא להעיר על המצוות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים, מפני שעליהם משען העבודה, והם שורש התורה.
כמו שכתוב (דברים י) את ה' אלוהיך תירא וגו'.
ואמר (שם ל) כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.
ואמר (שם י) מה ה' אלוהיך שואל מעמך וגו'.
ומפני שהיה זה למעלה מכוח האדם, ולא יתכן לו עד שייפרד מרוב תאוותיו הבהמיות, ויכריח טבעיו ויקשור תנועותיו, העביד אותו הבורא בגופו ובאבריו במה שיש ביכולתו, עד שיקל עליו לעמוד בהם. וכאשר ישתדל בהם המאמין בלבו ובמצפונו, ויגיע מהם כפי יכולתו, יפתח לו האלוהי שער המעלות הרוחניות, ויגיע מהם אל מה שלמעלה מיכולתו, ויעבוד הבורא יתברך בגופו ובנפשו, בנראהו ובנסתרו.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי.
וכבר משלו זה לאדם שנטע אילנות, וניכש שורשיהם וניקה האדמה מן הקוצים ומן העשבים, והשקה אותם בעת הצורך, ודמן אותם.וכן בעל מעשה העבודה. אם ישתדל וימהר ויחרץ לעשות מה שיש ביכולתו, יעזרהו האלוהים לעשות מה שהוא למעלה מיכולתו, אשר הוא הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלוהים על סגולתו ואנשי אהבתו בעולם הזה.
ואחר כך הוא מייחל הפירות מאת האלוהים יתברך.
ואם יתעלם מעבודתם, ומעיין עליהם, לא יהיה ראוי שיתן לו הבורא יתברך מהם פרי.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה כל המקיים את התורה מעוני סופו לקימה מעושר.
ואמר החכם (קהלת ב) כי לאדם שטוב לפניו וגו'.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה:ואם יתעלם ממה שיש ביכולתו, ויקל במה שיש בכוחו, תרחק עזרת האלוהים ואמצו ממנו.
תורה מביאה לידי מעשה,
מעשה מביא לידי זהירות,
זהירות מביאה לידי זריזות,
זריזות מביאה לידי פרישות,
פרישות מביאה לידי נקיות,
נקיות מביאה לידי טהרה,
טהרה מביאה לידי חסידות,
וחסידות גדולה מכולם.
שנאמר (תהלים פט) אז דברת בחזון לחסידיך וגו'.
כמו שכתוב (משלי טו) רחוק ה' מרשעים.
ואמר (ישעיה נט) עונותיכם היו מבדילים וגו':
[שאיפות למותרות]
כמו שכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך.
וימשל בזה, כאלו אנשים הלכו אל ארץ רחוקה בדרך עקוב, ויש להם ללון במחנים רבים, ויש להם בהמות רבות טעונות במשאות גדולות, והאנשים במתי מעט, ולכל אחד מהם בהמות רבות שהוא צריך לטעון ולפרוק אותם פעמים.ומן הפנים האלה, אחי, כבד העולם על יושביו, ונכפלה עליהם עבודתו וטרחו, מפני שרצו להתייחד כל אחד מהם בחלקו בו, וביותר מחוקו ממנו. ומפני שרצו ממנו יותר מחוקם, וביקשו בו אשר לא להם, מנעם העולם חוקם ממנו, ולא המציא להם חלקם בו. על כן אינם מרוצים ממנו, ואין אחד בהם שאינו מתרעם בו ובוכה עליו. כי בקשו בו מותרי המחיה, ומונעם הוא די הספוק, אלא לאחר הטורח הגדול והיגיעה הרבה.
ואם יעזרו איש את אחיו לטעון ולפרוק, ויהיה חפצם בשלום הכל ולהקל מעליהם, ושיהיו שווים בעזר ובסיוע ביניהם, יגיעו אל הטוב שבעניינים.
ואם יחלק ליבם, ולא יסכימו לעצה אחת, וישתדל כל אחד מהם לעזור לעצמו לבד - ילאה רובם.
ואילו היה מספיק להם די ספקם, ותהיה השתדלותם שווה לתועלת כולם, ויהיו שווים בענייניהם, היו מנצחים עולמם ומגיעים אל יותר מחפצם בו.
ולא די להם שאינם עוזרים זה לזה על עולמם, אלא מחלישים קצתם את קצתם, ועכב כל אחד מהם על חברו, ומרפה כוחו, עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו ולא ישיג תאוותו.
על כן השתדל אחי לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך, בהיות לבך שלם עמהם, ומצפונך זך להם, ושיהיו חביבים עליך כנפשך, כשתמצא ידך מי שהוא ראוי לזה מהם, ואל תפקיד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד.
כמו שאמר בן סירא רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף
ואמר החכם (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש:
והשלושה ועשרים הבחינה בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם, ומעלות המדברים בו, ומדרגות הברואים בתחתונו ועליונו, ותכונות הגלגלים, ותנועות השמש והירח והכוכבים העומדים וההולכים, וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות, ויציאת הולד מן הרחם.
ומה שהוא יותר נפלא מזה, ויותר דק ויותר נראה ויותר נסתר מפלאי הבורא יתברך, המורים על תמימות חכמתו, ויכולתו והנהגתו הטובה, וחנינתו הכוללת, ורחמיו ורוב השגחתו על הברואים.
ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך רגילותם בהם על עזיבת התימה מהם והבחינה בהם, ותהיה קדימת ידיעתך אותם מחייבת שתקל בהם, בעבור שהיית רגיל בם מילדותך לראותם ולהסתכל בהם, וככה נמצא רוב עמי הארץ והרבה מחשובי בני אדם על העניין הזה, והוא שהם תמהים מדבר שהם רואים אותו ולא הורגלו לראותו, כקדרות השמש והירח, והברקים והרעמים והזיקות, והסערה והדומה להם, ואינם תמהים מתנועת הגלגלים וסיבובם, כשמש וירח וכוכבים, וצאת השמש ובואה, וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות, והדומה לזה ממה שהוא נמצא עמם ורואים אותו תדיר.
וכן יתמהו כשרואים הים וגליו וסעריו ורוב החיות אשר בו, ולא יתמהו מהילוך הנהרות, והגרת המים מן המעיינות לילה ויומם לא ינוחו ולא יעמדו, והרבה כזה.
על כן ראוי לך אחי, לבחון בכל מה שברא הבורא יתברך מה שהיית רגיל בו, ומה שלא היית רגיל בו. ובמה שראית, ובמה שלא ראית. ואל תשיאך סכלותך מהשתכל בעניינים בנערותך בתחילת ראותך אותם, שתעזוב להתבונן ולבחון בהם בעת חזקת הכרתך ובר לבך, והגעת בינתך כשאתה גדול. אך הבט להם והשתכל בהם כאלו לא ראית כמותם, ודמה בנפשך כאילו היית סתום עיניים קודם הכרתך אותם, ואחר כך פקחת עיניך וראית אותם והכרתם.
הלא תראה אחי, כי הכסיל כעיוור, וכאשר ישכיל, יהיה כעניין מי שנפקחו עיניו וראה.
כמו שאמר הכתוב (בראשית ג) על אדם וחוה: ותפקחנה עיני שניהם.
וכבר ידענו כי עיניהם היו פקוחות קודם לכן.
ואל תתעלם מעיין בהם ומחקור את כולם, ואז תראה מאמתות העניינים, ותכיר מפלאי הבורא יתעלה, מה שארכה סכלותך בו ועיוורונך ממנו.
כמו שאמר אחד מן החכמים:
לבות החכמים יש להם עיניים רואות מה שאינם רואים הפתאים.והארבעה ועשרים שתחשוב עם נפשך ותתבענה על כל עניין שנתיישב אצלה מענייני ידיעת האלוהים ותורתו, ודברי הראשונים, וחידות החכמים, וענייני התפילות אשר ידעת מעת נערותך, וברוב ימי גידולך ולמודך תחלה.
כמו שאמר הכתוב (ישעיה מ) הלוא תדעו הלוא תשמעו וגו':
כי צורת העניינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינם כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה. וכל אשר תוסיף הכרת האדם, יוסיף בירור בעניינים. על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחילת לימודך מן העניינים המסופקים והסברות העמוקות.
אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך, לעיין בספר תורת האלוהים וספרי נביאיו, כמי שלא למד מהם אות. ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במילותם ובלשונם, ומה שסובלות מן העניינים, ומה שיש מהם כפשוטו ומה שאינו כפשוטו. ומה שיש מהם נראה, ומה שהוא מהם נסתר. ומה שהסברא נמצאת בו, ומה שאין הסברא נמצאת בו.
וכן תעשה בתפילות ובתשבחות, מהסתכל במילותם ומגמת ענייניהם, כדי שתהיה בעת שתדבר בהם לפני אלוהיך יודע מה שמוציא לשונך מן המילות, ומה שמבקש לבך בעניין. ואל תנהג בכל זה כמנהג ימי הנערות, שתאמר מן המילות בלשונך מה שיזדמן לך, ועל איזה דרך שיזדמן, ואינך יודע העניין. וכבר קדם לנו בעניין הזה מה שיש בו די.
וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה, שתתבונן בהם ותדונם לזכות. ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחילת למודך, אבל תבע עליו את נפשך כמי שמתחיל בו. ומה שיתברר אצלך, תזכרנו ותתיישב בו. ומה שתסתפק בבירורו, תחקור עליו מחכמי דורך שלא בדרך החקירה הראשונה. אז יראה לך מסודות התורה וסודות הנביאים וסודות החכמים מה שאי אפשר להשיג מצד לימוד המלמדים אותך בתחילת עניינך.
ואל תשיאך הגאווה שתחשוב שהכרתך לא הוסיפה על מה שהייתה עליך מנעוריך, ושמה שעבר בדעתך בעת הנעורים, לא ייתכן להשתנות אצלך ולהיות נכרי אצל דעתך. כי זה מפיתוי היצר לך, שיירשל אותך מעיין ומחקור על אמיתת העניינים, וידמה בעיניך שאתה חכם גמור, ולא תחסר מאומה ממה שאתה צריך לו.
כמו שאמר החכם (משלי כו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם.
ואמר (שם) ראית איש חכם בעיניו תקווה לכסיל ממנו.
ואמר (קהלת ב) החכם עיניו בראשו, רוצה לומר שהוא מסתכל בתחילת ענייניו, ומה שעבר עליו בו מענייני תורתו ועולמו, ופוקד אותם ומבין הטוב והרע מנפשו במה שעבר לו, ויוסיף להחזיק בטוב, וישוב מן הרע.
והכסיל מתעלם מכל זה, כמי שהולך באפילת הלילה בדרך ארוכה, לא יביט אל מה שעבר. ואם יחזיר פניו, לא יתבאר אליו, אך כל דעתו על מה שיש לפניו.
ועל זה אמר והכסיל בחשך הולך.
ואמר (שם) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וגו'.
[אהבת העולם הזה]
וכבר אמר אחד מן החכמים:וכן אחי, נפשך וגופך צריכות הנהגה ומחשבה וחיזוק הנפש.
כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש,
כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא.
ואמרו: העולם הזה והעולם הבא כשתי צרות,
כאשר תרצה האחת מהן, תקצוף השנית.
ותיקונה יהיה בהרגילה במוסרים ובחכמות, ולהנהיגה בדברי חכמה, וללמידה המידות הטובות, ולמנוע אותה מתאוותיה הבהמיות.
אבל חיזוק גופך ותיקונו, שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים, והמשקים הראויים למזגו, והרחיצה במים השווים, ולהרגיש עליו תדיר בתועלותיו וצרכיו.
ואם תהיה מחשבתך על תיקון גופך, ותשים כל השגחתך עליו, תתעלם מתקנת נפשך.
וכן אם תטה מחשבתך להחיות את נפשך בהשגחתך עליה, תתעלם מהרבה מענייני גופך.
ומן הזריזות שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך הכלה, ושתפקדנה ותרגיש עליה, ואל תקצר בעניינים הצריכים מאוד לגופך, ותכביד עליו ותחלישהו, ותהיה זאת סיבה חלישות שניהם.
אבל תן לגופך המזון אשר יעמידנו על עניינו, ותן לנפשך מן החכמות והמוסרים יותר מיכולתה.
ובזה אמר החכם (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר וגו'
ואמר (שם) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.
רוצה לומר: אל תפליג בדרכי הצדיקים הפורשים מן העולם ותעבור את נתיבתם, פן תשומם. וכן אל תפליג בדרכי הרשעים המגבירים את העולם, ותקח תאוותם יותר מן השיעור הראוי לתורתך ועולמך, פן תמות בלא עתך. רוצה לומר: מות הנפש בתגבורת התאווה עליה, בטבעה בים התענוגים הגופיים. אך אחוז הדרך השווה, והחזק באחריתך, ואל תנח עולמך, כי ממנו תיקח לך צידה לעולם הקיימא והיא פרוזדור למקום המנוחה.
כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.
וזו היא דרך החסידים הראשונים היראים את האלוהים.
ומה שאמר 'ואל תתחכם יותר', ולא אמר 'ואל תהי סכל יותר', מפני שיש לחכמה אצלנו גבול ידוע, ולא ייתכן לעבור אותו, והוא שכל מין ממיני החכמה שימשכנו לעבודת האלוהים, ולשמור מצוותיו, ולהראות חכמתו ויכולתו - מותר לנו, וחייבים אנחנו לחקור עליו.
כמו שאמר (איוב כח) הן יראת אדני היא חכמה.
ואמר (משלי ט) תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה ר"ל ודעת האלוהים.
ואמר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה'.
ואמר (ירמיה ח) הנה בדבר ה' מאסו וחכמה מה להם.
וכל מה שהוא מן החכמה על זולת הדרך אשר זכרנו, אסור לעיין בה ולחקור עליה, וע"כ אמר: 'ואל תתחכם יותר'.
אך הסכלות וההוללות, הזהיר ממועטם ומרובם.
ועל כן אמר 'ואל תהי סכל', ולא אמר 'יותר', מפני שמעוטם מפסיד הרבה מעלות טובות.
כמו שאמר (קהלת י) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח, יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט:
והשישה ועשרים חשבונו עם נפשו כשהוא עומד במצוות המלך,
ויירא מעונשו אם יעבור על מצוותיו,
ולא ירגיש למצוות אלוהיו,
ולא יירא מעונשו בעברו על מצוותיו.
ואיך לא יתבונן בשכלו מה בין שתי המצוות,
ויכיר מה בין שני העניינים,
ויבין חולשת המצווה לקיים גזרותיו,
והתאחרו מהפיל העונש בו,
ורחקו מהשקיף עליו,
וטרדו בנפשו ממנו.
וכבר אמר החכם (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך.
ואמר (שם כ) נהם ככפיר אימת מלך.
ואיך לא יתבייש המשכיל מאלוהיו שגזרתו קיימת, המשקיף עליו תמיד, ולא תטרידהו ממנו טרדה, ולא ימנעהו ממנו מונע. ולא יירא ולא יפחד מעונשו, וימרהו והוא יודע שהוא משקיף עליו ורואה נגלהו ונסתרו, ולא יחזור אליו בתשובה על מה שקדם לו, ויאמר כמה ארך המרותי את דברו, והתמיד סתרו עלי. אבקש מחילתו קודם שיעברני בעולם הזה, אז יענני בעולם הבא.
והוא מה שאמר דוד (תהלים י) רשע כגבה אפו בל ידרוש, אין אלוהים כל מזמותיו.
[תגובות לסבל]
כמו שכתוב (ישעיה ח) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו.
ולא יהיה כמי שנאמר עליו (שם) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלוהיו ופנה למעלה.
ודע אחי כי העשר ניסיונות שנסה המקום את אברהם אבינו, לא היינו משבחים לו עמדו בהם, לולי שהיה מקבל הכל מאלוהיו ברצון ובטוב לבב.
כמו שנאמר (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך.
ויוצאי מצרים לא נתחייבו להאשימם ולהוכיחם במדבר, אלא על התקצפם, ושלא היה ליבם טוב עם האלוהים ועם נביאו.
כמו שאמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם, ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו.
ופעמים רבות היו מראים מרדם ומריים באלוהים, והפרת בריתו, כאשר תמצאם בכל עניין מתאווים לשוב מצרים והדומה לה.
והסבל הטוב - מידה טובה, והסבל שבעליו מוכרח בו, אין לבעליו שכר עליו ולא מחליה בו. והסתכל אחי מה בין שני הסבלים, והתבונן ההפרש שיש בין שני העניינים, וחלוק עניין הסבל בנפשך לשלושה חלקים:
- הסבל על עבודת האלוהים,
- והסבל על המרותו,
- והסבל על פגעי העולם.
וזה החלק השלישי נחלק לשני חלקים:
- והוא הסבל על מה שחסר,
- או על העדר דבר אהוב.
ואיזה מהם שיהיה, יכול שתתחייב בו על דרך העונש, ומוחלים בו עוונך. או שיהיה התחלה מן האלוהים לך, על דרך הניסיון והמבחן, וירבה בזה הבורא שכרך ויגדיל גמולך עליו.
ועל איזה מהם שיהיה מאלה השני פנים, ראוי לך שתקבל מה שיבואך מאת האלוהים, מהם ברצון ובקיבול טוב.
כמו שאמר דוד המלך (שם כה) כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו.
כי הרעה הבאה עליך, אם היא למחול עוונך, היא אמת. ואם היא התחלה מאת האלוהים לתת תמורתה הגמול הטוב על סבלך הניסיון, היא חסד, ואיננה יוצאה מחסד ואמת. ואם תטיב להסתכל בעניינים האלה בלבך, יהיה אחרית סבלך טוב, והגמול עליו מובטח.
על כן אחי אל תתעלם לפקוד מחשבתך תמיד בעניין הזה, ואז יחזק סבלך לאלוהים, ויקל מעליך בהעלות על לבך צער הרעה ומרירות הסבל, וירוה על רצונך הטוב בגזרת האלוהים, והתנחמך בו, ובטחונך עליו.
כמו שנאמר (תהלים לא) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'.
והשמונה ועשרים חשבון האדם עם נפשו אחר בטחונו על האלוהים, מוסרו אליו את נפשו ואת ממונו ובניו וכל ענייניו.
כשישתנה עניינו, ויגזור הבורא במה שאינו מפיק רצונו, שיחשוב בנפשו שאדם נתן לחברו במתנה בית או שדה, ואחר כך עלה בלב מקבל המתנה להרוס אותו ולבנותו על עניין אחר, או לשנותו מעניינו הראשון. היש מן הדין לנותן אותו לו שיאבל על מעשיו בו, וידאג על שנותו אותו מעניינו הראשון, אחר שמסר לו הבית או השדה.
וכן אתה אחי, אם התנדבת בנפשך ובממונך לאלוהים, אל תאבל על מעשהו בך כרצונו, והנהגתו אותך כחפצו, ואם איננו טוב לך בנראה ממנו. אבל ראוי לך שתנוח דעתך עליו, ותסמוך על הנהגתו המעולה וגזרת דינו, ואל תחזור במה שנתת לו משלך כמו שאתה סבור, ואל תראה הצער בעת גזר דינו עליך. כל שכן שאתה אחד מיצוריו, והוא יוצרך ומטריפך ומנהיגך בטוב לך, בגלויך ובנסתרך, ואם נעלם ממך הדבר.
כמו שאמר (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים, קחם על זרועותיו, ולא ידעו כי רפאתים.
והתשעה ועשרים שיתבונן יתרון נפשו על גופו, ויכיר יתרון קצת בני אדם על קצתם, עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם. וידע כי יתרונו אינו מכוחות גופו, אך מצד מעלות נפשו.
כמו שנאמר לדוד (שמואל ב יח) כי עתה כמונו עשרת אלפים.
אף כי הנשים שיש להן יתרון ביופיין, כאשר תחסרנה מעלות הנפשות, אין יופיין נאה ונויין מתגנה.
כמו שאמר החכם (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם.
ואמר (שם לא) שקר החן והבל היופי.
וכפי הכרתך ביתרון נפשך על גופך, ראוי לך להשתדל בתקוניה ובהצלתה אצל אדוניה, המשקיף על זכותה וקדרותה, ושבחה וגנותה, ובחירתה בטוב וברע, ונטותה עם שכלה ועם תאוותה. על כן פקוד ענייניה תמיד יותר מפקדך עניין גופך, ודע כי גופך יותר קרוב להירפא מן הקשה שבחולאים כשייפול בו, מרפואת נפשך ממדווה היצר כשהוא גובר עליה.
כמו שאמר החכם (שם יח) רוח איש יכלכל מחלתו ורוח נכאה מי ישאנה.
ואמר (שם ד) מכל משמר נצור לבך.
[האדם גר בעולם הזה]
ויחשוב מעלתו בו כמעלת אדם נכרי, הגיע אל ארץ נכריה, ולא הכיר אחד מאנשי המדינה שהגיע אליה, ולא היה אחד מהם יודע בו. אלא שאדוני המדינה חמל עליו לגרותו, והורהו מה שיתקן עניינו בה, ונתן לו מזונו יום יום, וציווהו שלא ימרה את פיהו ולא יעבר על מצוותו. וייחלו והפחידו בגמול ובעונש כפי הראוי לזמן ולמקום, והזהירו על הנסיעה, ולא הודיעו העת מן התנאים שהוא חייב בהם הכניעה והשפלות לעזוב הגאוה ולהתרחק מן הגאון והגובה.
כמו שאמר בעניין הזה (בראשית יט) האחד בא לגור וישפוט שפוט.
ומהם שיהיה מזומן לנסיעה ולהעתקה, לא ירגיע ולא תנוח נפשו.
כמו שכתוב (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות וגו',
ומהם שיחקור על דתי המדינה וחוקיה, ועל מה שחייבים בו למלך.
כמו שכתב דוד עליו השלום (תהלים קיט) גר אנכי בארץ וגו'.
ומהם שיאהב את הגר כמוהו, שיסייעהו ויעזרהו.
כמו שכתוב (דברים י) ואהבתם את הגר וגו'
ואמר (ויקרא יט) כאזרח מכם יהיה לכם.
ומהם שימהר ויחיש להידבק בעבודת אדוני המדינה, מפני שאין לו חומל שיפגע בו בעדו אם יקצר בעבודתו. כי עניינו הפך תשובת השונמית, עת ששאל אותה הנביא (מלכים ב ד) היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא, שאמרה 'בתוך עמי אנכי יושבת', כלומר שעמי ומשפחתי ידברו אליו בעבורי בעת הצורך. ואינו כן עני הגר.
אך כמו שאמר (תהלים קמב) הביט ימין וראה ואין לי מכיר וגו'.
ומהם שיסתפק במה שמזדמן לו מן המזון, ובמה שימצא לו מדירה ומלבוש, ולנהוג בכל עניינו כדי הסיפוק מבלי טורח.
ומהם שיזדמן לנסיעה ולחשוב בצדה לדרך.
ומהם שירבה בעיניו המעט מן הטובה, ויאריך לשונו בהודאת מי שיטיב לו בה.
ומהם שיסבול הרעה אם תבוא אליו, והנזק אם יגיע אליו משבר רוחו ושפלות נפשו וחולשתו מדחותם מעליו.
על כן קבל על עצמך, אחי, תנאי הגרות בעולם הזה, מפני שאתה בו גר באמת.
והראיה על גירותך ויחידותך בו, כי בעת צאתך אל גדר ההוויה והרכבתך בבטן אמך, אילו היו משתדלים כל בני העולם להקדימך קודם לכן ברגע אחד,
או לאחרך רגע אחד,
או לקשור אבר מאבריך בחברו או להתירו,
או לצייר צורה מצורות אבריך הנסתרים והנראים,
או להתיר תנועה לאבר מאבריך הנחים,
או להניח הנע מהם,
או להחרידך לצאת מבטן אמך קודם עתך הנגזרת לך,
או לאחרך אחריה כהרף עין,
או להקל עליך העניין או להקשותו,
- לא היו יכולים לך על זה.
וכן אחר יציאתך אל העולם הזה, לא היה אדם יכול להגיע מזונך אליך מבלי עזרת האל לך, ולא להוסיף בגופך ולא לחסר ממנו.
ואלו היית מעלה על לבך כי העולם כולו לך לבדך נשאר מאין יושב, לא היה זה מוסיף בטרפך המגיע אותך אל אחריתך כשיעור חרדל. וכן אילו היו נוספים אנשי העולם כפליים, לא היה חסר לך מטרפך הנגזר לך כחרדל, ולא פחות ממנו ולא יותר. וכן לא יכול אחד מן הברואים להועיל לך ולא להזיקך, ולא לאחד מהם יכולת להוסיף בימי חייך ולא לפחות מהם. וכן לכל מידותיך וטבעך ומעלליך הטובים והרעים.
אם כן איזה יחס בינך ובין הברואים, או באיזה קורבה אתה קרוב אליהם או הם קרובים אליך?
אתה בעולם הזה כי אם גר, שלא יועילוך רוב אנשיו, ולא יזיקוך מיעוטם. ואתה בו אלא כיחיד הבודד, אשר אין לו צוות כי אם אדוניו, ולא חומל עליו כי אם בוראו.
על כן התייחד אחי בעבודתו, כאשר תתייחד בבריאותך והנהגתך וטרפך וחייך ומותך, ושים תורתו וספרו נוכח עיניך, ויחל אל גמולו ופחד מעונשו, וקבל תנאי הגר אשר העירותיך עליהם על נפשך כל ימי חייך בעולם הזה, תגיע אל נעימות העולם הבא.
כמו שאמר החכם (משלי כד) כן דעה חכמה לנפשך.
ואלה, אחי, שלושים פנים מאופני חשבון האדם עם נפשו לאלוהים יתעלה, כשתחשוב עם נפשך עליהם, ותיתן הדין מעצמך בהם יבקע לך אורם ויקיף אותך זוהרם. וחשוב בהם תמיד, והעלם על לבך כל ימי חייך.
ואל יספיק לך מיעוט דברי בהם, וזוכרי אותם בדרך קצרה, כי כל עניין מהם, כשיתבאר ויתפרש, נושא כפלים רבים ממה שזכרתי. אך העירותי עליהם הערה, והזכרתי הדורש אותם הזכרה בדרך קצרה, ולא הרביתי בדברים שלא יארך הספר ויצא מדרך כוונתי בו, אשר היא להעיר ולהורות.
ושימם נגד עיניך ונוכח ראותך, והשיבם אל לבך ומחשבתך, אז ייראה לך מהם בעת שתשנה אותם מה שלא נראה לך בראשונה מסודות נעלמים ומוסרים רוחניים.
ואל תחשוב כשתעיין בהם ותעמוד על הנראה ממילות, כי כבר עמדת על כל צפוני ענייניהם, כי לא תגיע לזה מהם אלא אחר שתיתן מחשבתך עליהם בחריצות ובהשתדלות זמן ארוך ופעמים רבות.
והיה מתיישר בהם ומישר אליהם, תגיע אל גמול הגדול מאת האלוהים.
כמו שכתוב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו'.
ואמר החכם (משלי כד) ולמוכיחים ינעם.
פרק ד
[תועלת חשבון הנפש]
ואז, אחי, תתילד בנפשך תולדה מעולה ורמה, תלמד ממנה כל המידות הטובות, ותגיע בה אל כל החמודות. והיא זכות עצם הנפש מקדרות הסכלות ואור הביטחון המסיר חשכת הספק אשר בלבבך. וכבר ידעת כי כפי בירור ההקדמות, ורוב מספרם ויושר סידורם, תהיה התולדה הנולדת מהם בבירורה וחשיבות מעלתה.
וכן הרכבת המרקחת במלאכת הרפואות. כי תועלת המרקחת וכוח מעשיה יהיה כפי כוח הסממנים אשר הורכבה מהם המרקחת.וכן העניין הזה הנדרש מן הנפש, לא יתכן לך אחי אלא אחר שתסבול קבלת מה שהעירותיך עליו מן החשבון עם נפשך במה שזכרתי לך בשער הזה ובזולתו ומן השערים, והתמדת המעשה בהם. כי כאשר תעשה זה בלב נאמן ובנפש ברה, יאור שכלך ותראה הדרך אל כל המעלות הרמות, ולא יהיה ליצר דרך להגיע אליך ולהשיאך. ותהיה בתכונת סגולת האלוהים, ויתחדש לך כוח עליוני נכרי, לא ידעתו בכל אשר הורגלת בו מכוחותיך.
וכן בחכמת השיעורים, הנקראת בערבי 'אל-הנדסה', כפי רוב ההקדמות המוקדמות בעניין הנדרש תהיה חשיבותו ותועלת ידיעתו.
וכמו כן בהרבה מן המעשים: כי הפלס לא יתכן למחברו, עד שידע קודם חכמת השיעור וטבעי המניינים והשקלים.
וכן חוג החוזים, הנקרא אצטרול"ב בערבי, לא יתכן למחברו אלא אחר עמדו על חכמת השיעור, ועל המובדיטאות (צורות ידועות בחכמת השיעורים), ותנועת הגלגלים ופשיטות הכדור.
כמו שאמר החכם (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו וגו'.
ואז תכיר העניינים הגדולים, ותראה הסודות העמוקות בזוך נפשך ובר לבך וחוזק אמונתך, ולא תיפרד משמחה מתמדת בעולמך ובאחריתך, לעוצם מה שהשקפת עליו, וגודל הסוד אשר נגלה לך, עם העזר המגיע אליך מן האלוהים יתברך.
וראיתי למשול לך משל קרוב, יתבאר לך ממנו דמיון קצת מה שזכרתי לך.וכאשר תעלם על לבך, ותשיבם על רעיונך, תיזך נפשך ויאור שכלך, ויצטייר לך כל עניין נעלם בנשפך, ותראה צורות האמיתות בעיניים פקוחות, ויפתח לך שער המעלות, וייגל המסך המבדיל בינך ובין חכמת הבורא מעל עיניך, וילמדך האל יתעלה חכמה רמה ומעשה מועיל, ויתן לך כוח אלוהי.
והוא שתחשוב כאלו אתה במקום, וממעל למקום הוא צורה כנגד הצד שהוא נכחך, ואין דרך לך לראותה בעיניך ולהשקיף עליה בחוש ראותך.
והגיד לך מגיד, כי כאשר תעשה טס מברזל עשות, ותלטשהו עד שתסיר קדרותו, ותמשחהו זמן ארוך במשיחות רבות, ואחר כך תעמידנו נוכח פניך, אז יראה לך מן הצורה העליונה מה שנעלם ממך, ותוכל לראותה ולהשתעשע בנעימותה וזוהר יופייה.
והצורה העליונה החשובה אשר אין לך דרך לראותה בעיניך, היא חכמת הבורא יתעלה, ויכולתו, ויופי העולם העליון אשר נעלם ממנו צורתו ותכונתו.
והטס העשת - היא הנפש האנושית.
והלטישה - היא הנהגתה בחכמות ובמוסרים השכליים התוריים.
והמשיחות - הם אופני החשבון השלושים אשר זכרתי לך.
כמו שכתוב (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו'.
ואמר (איוב לא) אכן רוח היא באנוש.
ואמר (משלי ב) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה.
ואמר (שם) אז תבין יראת ה' וגו'.
פרק ה
[מתי יש לערוך את חשבון הנפש?]
אומר בתשובת השאלה הזאת, כי החשבון חייב בו האדם כפי כוח שכלו ומעלת הכרתו תמיד, עם כל הרף עין. ואם יוכל, עם כל נשימותיו, כדי שלא ייפרד ממנו המורא והפחד והבושת מהאלוהים יתברך, משקיף עליו תמיד, וילמד ממה שצווה בו האל את המלך:
באומרו (דברים יז) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וגו' והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו'
ואמר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו'.
ואמר (דברים ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו'.
ואמר וקשרתם לאות על ידך וגו' וכתבתם על מזוזות ביתך.
וחיזק העניין בציצית, באומרו (במדבר טו) והיה לכם לציצית.
ואמר (שם) למען תזכרו.
ומה נשאר מענייני הזירוז על החשבון אשר הוא בעניין זיכרון הבורא שלא זרזנו בו.
וכפי זה, אחי, ראוי לך להתנהג, בהרגיל החשבון עם נפשך בכל שעה ובכל רגע לאל יתברך, ואל תמעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו, אפילו במילה או בראייה, כי המעט ממך - רב אצלו. וכן בעניין העבירות.
והקרוב שבדמיונים בזה, העתקת השמש בארץ שעור אמה תעתק, בגלגל מילין הרבה. וכן העתקת הצל באצטרול"ב.ואל ירבה בעיניך מעשיך, ואם יהיה לשמו, כי במעט שבטובות שיש לו עליך, כפל מעשה כל יושבי העולם עם דקדוק החשבון.
על כן אל תתעלם מעשות חשבונך בינך ובין בוראך על גודל טובו עליך, ורוב חסדיו עמך יום יום. ואם לא יפנה לבך בזה ביום, יהיה בלילה. ואם חלף לך יום אחד, השג בשני.
כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שוב יום אחד לפני מיתתך.
ואמר (קהלת ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים.
פרק ו
[מנוחת הנפש של המאמין]
כי כאשר יהיה שכל המחשב עם נפשו חשבון הזה זך, ויבין הכוונה והחפץ בו, וייחד לבו בו לאלוהים יתברך, יפיק רצון הבורא יתברך ויעזרהו לעשות מצוותיו, וירוה אותו באור האמת המרחיק את דרכי הספק מלבו, ויאור באור החכמה, ויזהיר בזוהר השכל, ויזך נגלהו ונסתרו לאלוהים.
והדומה למה שאמר איוב (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני וגו'.
ואז תשקוט ותנוח מחשבתו מדאגות העולם ושכיותיו, וישמח בעבודת הבורא יתברך, ויגיל במה שהשקיף עליו מסודות החכמה ומאוריה, ויאשר נפשו על מה שהגיע אליו מידיעת אמיתת העולם התחתון והעולם העליון, ומחשבת האלוהים הטובה והנהגתו, וקיום גזירתו בבריותיו.
כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים סד) ישמח צדיק בה' וחסה בו.
ואמר (שם קה) ישמח לב מבקשי ה'.
ואמר (ירמיה ט) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו'.
ואמר (שם) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי.
וזאת היא המדרגה העליונה שבידיעת האל יתברך. כי מי שידעהו באמת, ידבק בעבודתו וביראתו, כפי ידיעתו בלבו ובמצפונו, ויתקיימו לו חובות הלבבות והאברים בלי טורח ובלי עמל, אך בחריצות והשתדלות וזריזות.
כמו שאמר דוד (תהלים קיט) חשתי ולא התמהמהתי וגו'.
ובו אמר החכם (משלי ג) אשרי אדם מצא חכמה.
ואמר (תהלים קו) אשר שומרי משפט וגו'.
והאלוהים יתברך ישימנו מהם ויכניסנו בכיתותיהם ברחמיו, אמן.
נשלם שער השמיני.
תהילה לאל יתברך
