מגיד מישרים
רבי יוסף קארו
|
תוכן העניינים:
הקדמה אזהרות וסייגים שבח הרב. אור ליום שבת כ"ב לאדר א' פרשת בראשית הקדמה באצילות ופסוק אורך ימים בימינה אור ליום השבת כ"ז לחשון אור ליום שבת כ"ב לשבט אור ליום השבת כ"ד לתשרי אור לשבת כ"ז לתשרי אור ליום השבת י"ד לטבת שנת הרצ"ו אור ליום א' ד' ניסן אור ליום ג' ו' לניסן מה שמצאתי חידוש בפרשת בראשית אור ליום ב' ה' לניסן פרשת לך לך אור לשבת ח' לחשון ליל שבת כ"ג לטבת אור ליום השבת י"א לחשון אור ליום שבת כ' למנחם פרשת וירא פרשת וירא אור לי"ו לחשון ביום שבת קודש אור ליום השבת כ' לחשון חזק ואמץ אור ליום השבת ח"י לחשון פרשת תולדות שנת שד"ה אור ליום שבת כ"ב לחשון אור ליום השבת ד' כסליו אור ליום שבת ט' לכסליו פרשת ויצא אור ליום שבת פרשת ויצא יעקב אור ליום שבת כ"ו לטבת אור ליום שבת ט' לכסליו פרשת וישלח אור ליום שבת ח"י כסליו פרשת וישלח עוד לפרשת וישלח: פרשת וישב אור ליום שבת ח' לשבט אור ליום השבת י"ו לטבת אור ליום שבת יום ראשון לחנוכה אור ליום שבת כ"ג לכסליו פרשת מקץ אור ליום שבת כ"ח לכסליו אור ליום שבת ו' לאדר אור ליום שבת ד' לטבת אור לשבת ב' לטבת פרשת ויגש פרשת ויגש מהדורא בתרא: פרשת ויחי שנת ש' אור ליום שבת י"ג לטבת אור ליום שבת עשרים לאדר פרשת שמות אור ליום השבת י"ט לטבת אור ליום ו' ח"י לטבת אור ליום שבת ח"י טבת שנת ש' אור ליום שבת שנת שו"ה בחודש טבת פרשת וארא אור לשבת בראש חודש שבט אור לשבת ד' לשבט פרשת בא אור ליום שבת ח' לשבט אור ליום שבת ד' לשבט אור ליום שבת י"ד ניסן אור ליום שבת ו' לשבט אור ליום ראשון של פסח פרשת בשלח אור לט"ו בשבט אור ליום השבת י"א לשבט אור ליום שבת כ"ב לשבט אור ליום שבת י"א לשבט (שייך לעיל סוף פרשת בא אחר אור ליום ראשון של פסח כו') פרשת יתרו אור ליום השבת י"ז לשבט אור ליום שבת ח"י לשבט פרשת משפטים אור לשבת משפטים כ"ט לשבט, אור לי"ז בחשון ביום שבת קודש אור ליום שבת כ"ג לכסליו אור ליום השבת כ"ה לאדר שני פרשת תרומה אור ליום שבת ו' לאדר אור ליום שבת שני לאדר פרשת תצוה אור ליום ששי י"ט לאדר אור ליום שבת בליל מוצאי שבת אחר הבדלה, פרשת זכור אור ליום שבת פרשת זכור שנת השי"ו פרשת כי תשא אור ליום שבת חול המועד אור ליום שבת כ"ח לשבט אור ליום שבת ד' לאדר ראשון שנת אש"ה אור ליום שבת י"ב לאדר פרשת ויקהל שנת אש"ה אור ליום השבת כ"ב לאדר הראשון אור ליום שבת כ"ז לאדר שנת ש"ך אור ליום השבת כ"ו לאדר ב' אור לעשרים באשמורת הבוקר, בשבת, באדר הראשון, שנת הרצ"ו, פירוש המגילה אור ליום שבת י"ג לאדר פרשת ויקהל מהדורא בתרא: אור לר"ח ניסן בשנת הרצ"ו פרשת ויקרא אור ליום שבת ה' לניסן, אור ליום שבת י"א לאדר שני אור ליום שבת ה' לניסן שנת הש"ג פרשת צו אור ליום שבת י"ב לניסן אור ליום שבת ח' לניסן אור לשבת הגדול אור לארבעה עשר בניסן אור ליום שלישי של פסח אור לשבת עשרה לניסן ענין השחיטה אור ליום שני דפסח (חסר) אור ליום ז' של פסח פרשת שמיני אור ליום שבת כ"ו לניסן אור ליום שבת י"ב לניסן פרשת תזריע אור ליום שבת כ"ט לניסן פרשת מצורע אור לשבת ששי לאייר פרשת אחרי מות אור ליום שבת י"ד לאייר אור ליום שבת י"ג לאייר אור ליום הכפורי' שנת השל"ב ביום ה' ח' לתשרי אחר חצות פרשת אמור אור ליום שבת כ' לאייר שנת י"שא אור ליום ז' כ"ד לניסן אור יום שבת של סוכות שנת ש"ח אור ליום שבת כ' לתשרי אור ליום שבת יום א' של חג הסוכות שנת הרצ"ז אור ליום ז' י"ו לחשון פרשת בהר סיני אור ליום שבת כ"ז לאייר סוד תרומת הדשן פרשת בחוקותי פרשת בחקותי סוד פ' אם תלכו עמי בקרי: אור ליום שבת כ"ח אייר ביום הנז' כ"ח לאייר פרשת במדבר פרשת במדבר סיני אור ליום שבת כ"ז לאייר ביום ה' כ"ז לאייר אור ליום שבת כ"ט לאייר פרשת שלח לך אור ליום שבת כ"ג לסיון פרשת קרח אור ליום שבת פר' קרח פרשת חקת אור ליום שבת חקת התורה כ"ח תמוז ביום הנזכר פרשת בלק אור ליום שבת י"ד לתמוז פרשת פינחס אור ליום שבת כ"ג לתמוז אור לשבת כ"ד לתמוז אור לשבת כ"א לתמוז פרשת מטות ומסעי אור ליום ו' כ"ח לתמוז אור ליום ז' ה' למנחם פרשת הדברים אור ליום ז' י"ב למנחם פרשת ואתחנן אור ליום שבת נחמו י"א לחדש אב אור ליום שבת י"ו לחדש מנחם פרשת עקב אור ליום שבת כ"ג למנחם אור ליום שבת י"א לאלול פרשת ראה אור ליום שבת כ"ז למנח' שנת ש' זמן המגפה אור ליום שבת כ"ח לאלול שנת ש"ט אור ליום שבת כ"ז למנחם פרשת שופטים אור ליום שבת ב' לאלול פרשת כי תצא אור ליום שבת י"ד לאלול אור ליום שבת י"א לאלול אור ליום שבת י"א לאלול סוד סעודת שבת: אור ליום שבת כ"ד לניסן פרשת כי תבא אור ליום שבת כ"א לאלול אור לט"ו לאלול שנת השכ"ט יום ברית הילד י"א אור לי"ה אור ליום שבת ח"י לאלול חזק ואמץ וגו' פרשת נצבים שבת פ' נצבים אור ליום שבת כ"ה לאלול פרשת וזאת הברכה אור ליום ו' ל' לניסן שהוא ר"ח אייר אור ליום א' ט' לשבט ספר שיר השירים שיר השירים ביום ו' סיון עוד בו ביום בחצי היום ספר מגילת רות מגילת רות אור ליום שבת י' לניסן ספר שמואל ב פרק י אור לכ' אדר א' בהשכמת שבת ספר ישעיה פרק כו אור ליום ו' י"ז שבט ספר ישעיה פרק מ אור ליום א' של ראש השנה אור יום ב' של ר"ה פסוק כ"ח אור ליום ז' י"א לאדר ב' ספר ישעיה פרק מב אור ליום שבת ד' לאדר ב' ספר ישעיה פרק נב בשלהי אייר ספר ישעיה פרק נה אור ליום ז' ג' לתשרי ליל ז' י"ב למנחם ספר עמוס פרק נה אור ליום ג' ר"ח אדר ב' שהוא ל' לאדר ספר תהילים פרק יט בהשכמת שבת כ"ז לאדר הא' ספר תהילים פרק לא אור ליום שבת ט"ו לאדר א' שנת הש"ז ספר תהילים פרק לד אור ליום ו' ג' לשבט ספר תהילים פרק צב אור ליום ה' ספר תהילים פרק קיב אור ליום שבת כ' לאייר ספר תהילים פרק קכב אור כ"ח שבט ספר משלי פרק ג שנת אש"ה אור ליום ו' ר"ח אדר א' ספר משלי פרק ו בהשכמת יום כ"ח תמוז ספר משלי פרק כג שנת השכ"ח אור ליום שבת י"ט לטבת סימן הנז' פסוק ו' אור ליום ז' י"ט למנחם סימן כ"ג אור ליום שבת ח"י לכסליו ספר משלי פרק כז סימן כ"ז אור ליום חמישי א' לאייר ספר איוב פרק לג איוב סי' לג אור ליום השבת ה' לניסן |
הקדמה אזהרות וסייגים
אזהרות וסייגים:
שבח הרב אור ליום שבת כ"ב לאדר א'
מוסר שהיה מייסר אותו כאב לבן אור ליום שבת כ"ז לאייר בפרשת מדבר סיני אכלתי מעט מזעיר וכן עשיתי בשתייתן ושניתי משניות בתחלת הלילה וישנתי עד אור היום והקצתי והשמש זרח על הארץ ונצטערתי מאד באמרי איך לא קמתי בעוד לילה כדי שיבא אלי הדבור כמנהג ועכ"ז התחלתי לגרוס משניות וקריתי ה' פרקים ובעודי קורא במשניות קול דודי דופק בתוך פי מנגן מאליו והתחיל ואמר:
ה' עמך בכל אשר תלך וכל אשר עשית ואשר תעשה ה' מצליח בידך רק כי תדבק בי וביראתי ובתורתי ובמשניותי תמיד ולא כאשר עשית בזאת הלילה שאף ע"פ שקדשת עצמך במאכלך ובמשתייך מ"מ ישנת שנת עצל כי הדלת תסוב על צירה והעצל על מטתו ולא קמת לקראות המשניות כמנהגך הטוב ועל זה היה ראוי לעזבך ולנטשך אחרי שנתת תוקף לסמאל ונחש ויצה"ר בשינתך שישנת עד שהאיר היום. אבל בזכות השיתא סדרי משנה שאתה יודע על פה ובזכות אותם הענויים והסגופים שעשית בימים שקדמו וגם עתה אתה מחזיק בהם הסכימו בישיבה של מעלה שאחזור לדבר עמך כבראשונה ושלא אעזבך ולא אנטשך וכן עשיתי כאשר אתה רואה בעת הזאת שאני מדבר אתך כאשר ידבר איש אל רעהו ועיניך הם הרואות שבכמה דורות לא השיג אדם לזאת המעלה הגדולה כי אם יחידי מגולה לכן בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך להיותך תמיד עוסק בתורתי יומם ולילה בלי הפסק ולא תהרהר בשום דבר מדברי העולם כי אם בדברי תורה וביראתי ובמשניותי. ואחר זה ישנתי כמו חצי שעה והקצתי מצטער באמרי איך נפסק הדבור בסבת שישנתי וקריתי משניות וקול דודי דופק בפי ואומר והלא לך למנדע דקב"ה וכל מתיבתא דרקיעא משדרין לך שלם. ושדרוני לגבך לאודעותך עובדוי דקב"ה דכולהו אינון בהשגחה הלא לך למנדע דאת הוית מרביץ תורה בתרתי קהלותי וחזית דנפקת מגו קהל קדוש וגדול ואתישבת בגו אינון דמצלין בההיא חורבא והלא כל דא אסכימו במתיבתא דרקיעא לטוב לך ואל תפריד ממחשבתך אפי' רגע אחד מתורתי ויראתי ואזכך לעלות במעלות רמות ואחר זה נפלה עלי תרדמה וישנתי כמו חצי שעה והקצתי מצטער על שלא דבר עמי דבור ארוך כפעם בפעם וחזרתי לגרוס משניות ולא הספקתי לגרוס שני פרקים עד שקול דודי דופק בתוך פי ואומר הגם כי חשבת כי עזבתיך נטשתיך אל תחשוב כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך ומני הטוב לא אמנע מפיך רק שתדבק בי וביראתי כאשר דברתי לך ובכן תתעלה ותתנשא ותתרומם לפני כל בני מתיבתא דרקיעא כי כולם משדרין לך שלם על שאתה עוסק תמיד בתורה ובפוסקים ואתה מחבר אותם זה בזה. וגם תסגף נפשך כאשר אמרתי כדי שתזכה לראות את אליהו בהקיץ פנים בפנים וידבר עמך פה אל פה ויתן לך שלום כי יהיה מורך ורבך כדי ללומדך כל סודות התורה לכן פקח עיניך וייחד כל מחשבותיך לעבודתי ויראתי ומעט באכילתך ואל תשתה יין כי אם כוס אחד בכל לילה ובלבד שיהיה מזוג הרבה ואל תאכל בשר כי אם פעם אחת או פעמים בשבוע ויהיה מעט מזער ואף אם תעזוב המרק מרק פגולים יחשב ויהיו הרהוריך ומחשבותיך בתורתי וגם בשעת אכילה תהרהר במשניותי ויחשב אכילתך כקרבנות וזבחים לפני הקב"ה ואל תצטער מפני שיצאת מכנסת הגדולה כי לטוב לך יצאת משם כי הקב"ה גזר על אותו הכנסת ליחרב וטוב לך שלא נמצאת בתוכם ואע"פ שיעברו עליך צרות רבות הלא הם לזכך נפשך כדי שתשאר נקי מעונותיך ובני כנסת הגדולה גם הם יהיו בצרות רבות יותר מכם וסוד הענין הוא. יסוד הענין הוא. וסוד הענין הוא. וכך היה אומר יותר משעה אחת כאלו מסרב מלהודיעני עד כי לבסוף אמר וסוד הענין הוא. כי בני כנה"ג חטאו לפני בהטיחם דברים כלפי מעלה ח"ו בהלעיגם על אותם המתפללים בחורבה וקודש' בריך הוא חרה לו מאד כביכול ומדד להם מדה כנגד מדה ונגזר עליך שלא תהיה עמהם עד שיעברו ימים והנה אתה רואה כי נתתי לך קהל אחר תמורתם והם יעמידו ישיבתך בכבוד גדול לכן לא תצטער, כי כל מחסורך על הקב"ה ותראה ענייני הקב"ה. כי הוא מסבב סיבוה והוא יסבב ויגלגל באופן כי בני כנה"ג יבואו להתנפל ולהתחנן לך שתהזור להרביץ תורה ביניהם יום לשבוע בלבד ותמתין שיעברו אותם הימים שאמרתי לך ותראה ענייני הקב"ה ותתמה. ולכן אל תצטער כלל כי הקב"ה הוא יתקן ענייניך ואתה עסוק בתויה תמיד בלי הפסק והוא יעשה מעשיך בלי שתטרח אתה כלל כי אם בתורתו בלי הפסק כלל. ודע שמהרה יבא לך ממון רב מחוצה לארץ לתת לתלמידיך הספקה ותלמידיך יפרו וירבו ויצאו חכמים גדולים מורים הוראות מהם וכל תלמיד שלא ילמוד בישיבתך לא יוהזק ביודע כלל ותתעלה ותתנשא כי אני אגדלך ארוממך אנשאך אתנך נגיד על עמי ישראל ותקגדל ישיבתך יותר מישיבת בחירי יצחק אבואב ותלמוד ותלמד ובניך יהיו סנהדרין בלשכת הגזית ותראה אותם מלמדים הלכות קמיצה ובנך זה יהיה רב וגדול וחכם גדול בגמרא ובקבלה ובזמנו לא ימצא מקובל גדול ממנו כי ישיג הכמת הקבלה מה שלא השיג אדם מת"ק שנה יותר משלמה ידידי עשר ידות והוא יעשה פירוש לזוהר וגם יעשה השגות לחיבורך כי נשמתו היא ממדת חכמה לכן ישיג תעלומות חכמה ויהיה מורה הוראות בישראל. לכן בני עסוק תמיד בתורתי בלי הפסק וייחד כל מחשבותיך לעבודתי ועלי כל מחסורך ואנ' אעשה ענייניך רק כי תדבק בי ובמשניותי ולא תפריד מחשבתך אפילו רגע מהם ובזה תתעלה מאד ואל תצטער כלל כי כל מה שעושה הקב"ה להנאתך ולטובתך ופקח עיניך בתורתי וביראתי ותהיה לבך קן ומשכן לתורתי ותקדש עצמך וכל איבריך לעבודתי יומם ולילה ואיבריך יהיו מחנה שכינה לעבודתי ויראתי והתחזק בתשובתי. ובכן אתה שלום. שלום לך. שלום למשנתיך. שלום לחיבורך. שלום לגמרתך. שלום לנפשך. שלום לנשמתך. שלום לרוחך. וכל אשר לך שלום:
גם זה מוסר אשר יסרתו אמו
יום שבת ז' לאדר שנת ש' פרשה תרומה
פרשת בראשית
מהדורא קמא פרשת בראשית:
הקדמה באצילות ופסוק אורך ימים בימינה
אור ליום השבת כ"ז לחשון
הלא לך למינדע דאנא המשנה הממללת בפומך וכד תשמודע כולהו שית סדרי משנה כדקא יאות תסתלק בדרגין עלאין ויתפתחון לך צינורייתא דחכמתא דקושטא דאנא המשנה ובי היא חכמה דקושטא דאנא האם דעלה אתמר אשר יסרתו אמו להן איזדהר מן יומא והלאה ולא תפסיד מחשבתך מהרהורא דמתניתא כד עבדת עד כה ואע"ג דמילין דפסקא דאת מתעסק בהון יאות אינון מתנית מתגיית' מסלקין לך בדרגא עילאי יתיר ואחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך כי שניהם כאחד טובים ואזדהר דלא תהוי בכלל השוכח דבר אחד ממשנתו ח"ו והא השתא ברזא דרזין וכו' דבעינא לגלאה לך גרמין מתפרקין ולאו דאית לי גרמין אלא מאן דאיהו דוגמא דגרמי קאמינא וארכובתי' דא לדא נקשין וכל איברי מזדעזעין בזיע באימה ביראה בחלחלה מסגיאו' דחילא לגלאה רזין אלין:
הלא לך למנדע דמאי דמדקדק האי צדיקא שלמה ידידי בספרא נעלמת דקאמר ההוא חכימא ש"ט שמיה יאה דקדק. והלא קושטא דמלתא דכד סליק ברעותי' דא"ס למיברי עלמין אתנציצו מיני' י"ג נהורין ואינון י"ג מכילין דרחמי והני י"ג נהורין אינון בא"ס גופיה ודינהון דינא דא"ס גופי' ומהנך י"ג ניצוצין איתנציץ חד נהורא דכליל תלת דאינון כתר חכמה בינה. וחכמה ובינה כל חד מנייהו אתנצץ מניה תרין נהורין וכתר אתנצץ מניה תלת נהורין כמא דאוליפתך והא אית לך למינדע דעיקרא דחיותא דגופא תלי ברוחא היונא דלבא ומתמן מתפשט חיותא לכולא איבראה ואוף ממוחא מתפשט רוח נפשיי לכל האיברי' אשתכח דרוחא דבהאי תרין אברייא איהו חיותא וקיומא דגופא. וכבדא לא דמי להון דהא אע"ג דניטל כולו כשר והוא שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא. ורזא דמילתא דבעי כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטרגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו. וכן בעי כזית במקום חיותא דליהוי נזון ממזונא דלעילא:
וכד לא אשתאר כזית כיון דליכא מאן דחייץ באפי סטרא מסאבא הא האי סטרא שלטא עליה וכן כד לא אשתאר כזית במקום חיותא הא לא אייתין (צ"ל מיתזן) אמזונא עילאה הילכך יתסר לן. ומ"מ הא את חזי דאע"ג דניטל כולו כשר ובלבד שישתארו בו שני זתים הללו, ולב ומוח לאו הכי דאפילו לא אתנטל מנייהו מידי אלא דאינקבו כל שהן לא אפשר לחי להתקיים. הא את חזי דכל קיומא דגופא תלי ברוחא דבליבא ובמוחא. וידוע, דת"ת רמז ללב וכת"ר במוח ורוחא חיותא דילהון היינו נציצו דהנך י"ג מכילין דרחמי דבא"ס דאינון מתנוצצין בהון ומנהון מתנוצץ חיותא וקיומא לכולהון ספירן והך נציצו דמתנוצץ בכת"ר ות"ת איקרי דעת והיינו שהיא נעלמת משום דבגו ת"ת איהו נעלם ונסתר דוגמת רוחא דבלבא והיינו דאמור רבנן גדולה דעה וגו' ועליך למידק אמאי קאמר אל דעות דלפום מאי דקאמר גדולה דעה הוי ליה לקרא למימר כי אל דעת אלא רזא דמלתא דמשום האי נציצו דאיקרי דעת נהיר לכתר ולת"ת אע"ג דאיהו חד קריא ליה דעות תרי והיינו דקאמר גדולה דעה שניתנה בין שני שמות דאיהו נהיר לתרווייהו שנא' אל דעות ה' אל היינו כתר כד"א אל עליון ה' היינו תפארת ודעת ניתן ביניהם לאנהרא לתרווייהו. הא איתברר לך דדעת איהו נעלם בגו ת"ת כמא דרוחא נעלם בגו לבא. והא דאקשי בגמ' מאמרות ט' הוי אסיק אדעתי' דכיון דלא אשכחן אלא ט' זימנין ויאמר דאינון לקבל ט' ספירן מחכמה ולתתא וכתר מרוב איתעלמותיה לא אידכר במעשה בראשית וכד שמע דאמר בעשרה מאמרות נברא העולם אקשי ט' הוי דלא אשכחן ויאמר אלא ט' זימנין ואהדר ליה בראשית נמי מאמר כלומר בראשית אע"ג דרמיז בחכמה כתר נמי כליל ביה. והיינו דתרגם אונקלוס בקדמין למרמז על תרין קדמין. קדם דחכמה וקדם דכתר. הא כתר רמיז בבראשית ומ"מ לא אתמר ביה ויאמר מרוב אתעלמותי'. וכיון דאידכר כתר בבראשית אע"ג דלא איתמר ביה ויאמר שפיר יכילין למימר בעשרה מאמרות. ומאי דאקשי למיהוי מכריע בין חכמה ובינה כמו בין שאר ספירן. איכא למימר דלחד גוונא דאילנא דכתר חכמה ובינה אינון דא על גב דא לא קשה מידי ואוף לאידך אילנא דאינון דוגמת סגולת' לא תקשי בהני תלת אינון יחודא חד דג' ראשונות חשובות כא'. ומהשתא תשמודע רזא דקרא דאורך ימים בימינה דהמיימינים בה זכו לדעת דאיהו אורך ימים כלומר דאיהו חיותא ואורכא דימים עליונים. אבל למשמאילים בה זכו לעושר וכבוד דאינון גבורה ומלכות ולא יתיר ומאי דלא אדכיר באורייתא אגרא דעלמא דאתי היינו משום דאורייתא מתלבשא בלבושא דפשטא דאיתגליא והכי אגרא דילה באורח פשטא באיתגלייא אבל מאן דינדע לה באורח דאיתכסי הכי נמי ידע דאגרא דילי' באיתכסייא הלא גליתי לך רזא עמיקייא אלין להן איזדהר מיומא והלאה בעובדך והרהורך תדיר יהא במתניית' דילי ולא תפריד מנהון אפי' רגע דעד השתא טובא אפרידת אתיהיבת דוכתא לסמאל ונחש למירדף אבתרך אלא דקב"ה לא אשליט יתהון עליך בגין דתדיר אהדרותך לדחלת' דה' לכן אזדהר בכוונה דלבך בעידן ק"ש לממסר נפשך על קדושת שמי כמא דאוליפתך ולכן תכוין בלב שלם ולא כדאת עביד השתא דלאו איהו בלב שלם והא אינון שית עולימין דאמרת דמלוין יתך אכתי אינון מלוין יתך אלא דלא מנהרין כולי האי כמלקדמין ולכן איתתקף במתנייתא דילי טובא ולא תשתבק מנהון ואוף פסקא וקבלה לא יעידון מינך הא את חזי כמה הרהורין דשטו ועיילו בלבך סמאל ונחש כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ויכניע תחתך וכד תחזי דהרהורין רדפין אבתרך אדכר קר"ע שט"ן בכוונה כמא דאולפינך ועוררך שלמה ידידי או אימא ה' צבאות עמנו הני ג' קראי ג' זימנא ובכן יערקון מינך ואזכך לאעלה לא"י ולאתייחדא עם שלמה ידידי וחברייא לאתעסקא באורייתא ואזכך לאיתוקדא על קדושת שמי לעיניהון דכולא ביקר וחדו סגיא ובכן כל חובך ישתארון בנורא ותיסק כעמר נקי ותלך ותנוח ואתה שלום:
אור ליום שבת כ"ב לשבט
אור ליום השבת כ"ד לתשרי
אור לשבת כ"ז לתשרי
אבל רזא דמילתא דבמאי דאמר בצלמינו כדמותינו משמע בהדיא דיעסוק בתורה ובמצות דהיינו דמותינו וקאמר דיהא חכמתי' סגיא דידבק מילין מעילא לתתא והייגו דקאמר וירדו בדגת הים והיינו ים דחכמה עילאה ובתר הכי בעוף השמים דהיינו ת"ת ובתר הכי בבהמה דהיינו יסוד ובתר הכי בכל אשר על הארץ וחיילין דיליה:
אור ליום השבת י"ד לטבת
אבל רזא דמילתא במאי דאת רגיל לאקשויי כיון דנשמת האבות מתחת כסא הכבוד אמאי איצטריכו למיתא בהאי עלמא. ותרי תירוצא דאת רגיל לתרוצי תרווייהו קושטא אינון והיינו טעמא דאיפליגו אי נוח לאדם שנברא אי נוח לאדם שלא נברא. והא איכא למיתמה דהא בכל מעשי בראשית אתמר כי טוב בכל מלה ואפי' במות אתמר רבנן והנה טוב מאוד. והנה טוב מות וא"כ היאך אפשר למיסק אדעתא דאיכא מאן דאמר נוח לאדם שלא נברא דא"כ מיגרע גרע כד נברא וח"ו למימר הכי.
אבל רזא דמילתא במה דאת מתרץ דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא כלומר דגשמתן מיכספן מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא ומשום הכי מתאוות למיתי לעלמא ונוח להם להבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצות לעבדה ולשמרה ויכלון נהמא בלא כיסופא. ותו דנשמתן דעסקי בתורה ובמצות כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהויין בקדמייתא דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. ומה דאמרי רבנן יתננו לאוצר. היינו לומר דבההוא אוצר מנקין נשמתא מטינופא ולכלוכי דגופא ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלהיך. וכד חזו נשמתן דלא אתו לעלמא עילוייא דנשמתין דאתו לעלמא נוח להם להבראות כדי למיזכי בהאי עילוייא והא דתנן שע"כ אתה נוצר דהיינו דקשי קמייהו לאעלא בגיעולא דטינופא דגופא אבל למיתי בהאי עלמא למיעסק בתורה ומצות בוודאי ניחא להו מטעמי דאמרן. ומאי דאמר נוח לו לאדם שלא נברא היינו משום דכד אתו להאי עלמא עיילי בסכנתא שמא יקלקלו מעשיהם וירדו ממדרגתם. ומשום הכי ניחא להו למימבל כיסופא למיכל נהמא בלא פולחנא וכן ניחא להו מלמדבק בדרג' עילאי בצרור החיים וסגי להו בהאי דרגא תחת כסא הכבוד מלמיתי בהאי עלמא לעיולי גרמייהון בסכנתא ובהכי אתי ע"כ אתה נוצר כפשוטה. והשתא אית לך למינדע דנשמות הצדיקים אתבריאו עד לא אתבריא עלמא כדאז"ל בנשמותיהם של צדיקים נמלך. וכד אתבריא אדם פקיד הקב"ה לנשמתיה דיפח באפיו ובההוא נפיחא הוה רוח, ומההוא נפיחא אתהוה נפש. והכי פירושא דקרא ויפח באפיו הנשמה וקראה נשמת חיים למירמז דנשמה איהי מבינה דאיתקרי' נשמה ואיהי כלילא בחכמה דאיקריא חיים וכד נשמה נפחה באפיו ויהי האדם לנפש כלומר מההוא נפיחא נתהווה אדם דהיינו נפש דאילו גופא לא איקרי נפש אלא בשר אבל אדם כדאמרן ואמר חיה למירמז דההוא נפשא אתהווה מההוא נשמת חיים וכחה כלול בה ובתר דנשמה נפחה מסתלקא לעילא. ורוחא נמי איסתלק ואשתאר נפש אי זכי מדבק לרוח ואי זכי טפי מדבק לנשמה וכד אסתלק מעלמא אתמר ביה ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. ויגוע לקבל נשמה דמסתלקא. וימת לקבל רוח דמסתלק. ויאסף אל עמיו לקבל נפש דמסתלק ומתכניש עם רוח ונשמה דאינון עמיו ואתעביד צרורה את ה' אלהיך ונפש סליק ונחית לזימנין וביעקב לא נאמר וימת למירמז דרוח דליה לא אסתלק מיניה לגמרי אלא סליק ונחית וכמו דהוי לשאר אינשא נפשא הוי ליעקב רוחא. והיינו ויגוע סילוקא דנשמתא. ויאסף אל עמיו סילוקא דנפשא דאתחבר בנשמה ורוח דרוח נמי אסתליק. ואתעבידו כולהו תלתא צרורא חד אלא דלא כתיב ביה וימת למירמז דרוחא לא אסתלק מיניח לגמרי אלא סליק ונחית כדאמרן:
שנת הרצ"ו אור ליום א' ד' ניסן
אור ליום ג' ו' לניסן
(חסר)
ואי תימא כיון דאמינא דספירין עילאין הוי עשרה שכינתא כלילא מנהורא דכולא כולא איהו חד יחודא. אם כן הוה ליה למיהוי בשמא דהוי"ה תרין ההי"ן בסופא. חדא לרמזי לשכינת' עילאי דספירין עילאין וחדא לרמוזי למטרוניתא. איכא למימר דהא כלילא בה ה"א אחרא והכי עדיף מלמיכתב לה בהדיא לאחזא דיבוקא ויחודא טפי:
(כל זה מצאתי מפרשת בראשית מהרב הגדול מהורי"ק זלה"ה מהמגיד):
מהדורא בתרא
מה שמצאתי חידוש בפרשת בראשית אור ליום ב' ה' לניסן
והלא אם תדבק בי ובדחלתי תזכה למללא עם אליהו בהקיץ והוא יהא קאים לקבלך או יתיב ומוליף לך מילין דאוריי' והא אנא מגלי לך רזא דמלתא הלא ידעת רזא דשמיה א"ל יה"ו הנביא הא הכא אל ושם ההוי"ה ונביא ורזא דכתי' יה"ו לחוד וה' לחוד לרמדז דשכינתא יתבא לקבל י"ס עילאין לאתנהרא מנייהו ואי תימא כיון דאמר דספירות עילאין י' אינון ולקבליהו שכינת' איך כתיב יה"ו וכן לזמנין כתיב י"ה איכא למימר דכי היכי דאמרית דבה"א בתראה כלילן תרין ההי"ן הא' דמלכות דהי' סוף ספירות עילאין הא' דהיא מטרוניתא דעל דא כתיב ותבאנה שתיהן בית לחם ותהום וגו' הזאת נעמי כלומר דכד סלקין תרווייהו לקבלא לחמא ומזונא הא אינון בדבקותא חדא עד דכלא אמרין הזאת דא היא מטרוניתא נעמי דהיא בחיבור' עם מלכות דספירות עלאין וכן מתייחדא עם ספירות וע"י כך אית לה נעימו סגי לחדא וכן כד נחתא מטרוניתא למיזן עלמא דפרודא דאתקרי בית לחם ע"ש דאינון צריכין לחמא ומזונא וחזיין למטרוניתא דאתדבק' עם מלכו' דספירות עלאין בדבקות' וייחוד' חדא תווהין כולי עלמא ואמרין הזאת נעמי מטרוניתא איהי דנעימותא וחביבותא וייחודא חדא בספירות עילאין לאתנהרא מנייהו ה"נ ה"א קדמאה דשמא דהויה כליל לתרין ההי"ן חד דידיה וחד לרמוזי למלכות דספירות עילאין אשתכח דביה"ו כליל כל י"ס ורזא דשמא די"ה י' ימיזא לג' עלאי כמה דאוליפתך וה"א רמיזא לבינה אע"ג דיו"ד רמיזא לבינה הא נמי רמיז ליה דאיהי כאתתא דאתעברת ואפקת בריין אבל חכמה יו"ד רמיז לה דאיהי סתימא כיו"ד דאיהי קומץ סתים ותגא דיליה מחזי על כתר וה"א על בינה ובה"א דכלילא בה רמיז על מלכות די"ס עלאין וברא דה"א הוי דוגמה דוא"ו הא דשם י"ה כלילן כל י"ס עלאין ברזא דשמא דהוי"ה דכליל בשם י"ה והכא דשמא דאליהו כליל חסד וי"ס עילאין דשמא דיה"ו ולקבלייהו ה"א דאיהי מטרוני' לאתנהרא מכלהו י"ס עלאין ונביא כד תחלף ליה בא"ת ב"ש תשכח ט"ש מ"ת ואיהו ש"מ ט"ת למימרא דה"א בתראה דאיהי שמיטתא תתנהר מן יובלא דברזא דהאי ה"א בתראה דאיהי דוגמא דגוף לספירות עלאין. אליהו מתלבש בגוף ומתחזי בהאי עלמא וכד תבעי דיתחזי לך תהרהר במילין אלין בעידן משכבך וכדין אתחזי לך כד"א אשרי מי שראה פניו בחלום וכו'. הא הכא ג' דרגין א' ראה פניו בחלום. ב' ראה בהקיץ ונתן לו שלום אבל איהו לא אהדר ליה. ג' דראה בהקיץ ונתן לו שלום והחזיר לו שלום ואתה תסלק בדרגא תליתאה דתחמי יתיה בהקיץ ותתן לו שלום ויחזיר לך שלום אבל לא יבא לך אלא בהיסח הדעת ואתה שלום וגו':
עוד אמר
עוד אמר
עוד אמר
פרשת לך לך
מהדורא קמא פרשת לך לך:
אור לשבת ח' לחשון
והלא בפרשתא דא איכא למידק מאי מארצך וכול ומאי ואעשך לגוי גדול.
אבל רזא דמילתא דכל בר נש צריך לאיתגלגלא ג' זימנין לפחות לקביל נפש רוח נשמה דהא איהו דוגמת נטיעא דעקרין לה ושתלין יתה בדוכתי אחריתי וע"י כן היא מתגדלת. והכי בר נש זימנא קדמאה דאתי להאי עלמא לאו איהו בקי טובא. לא במילי דשמיא ולא במילי דעלמא. ובזימנא ב' אית ליה בקיאותא טפי. ובזימנא תליתאה אית ליה בקיאותא במילי דעלמא וזהירותא טפי במילי דשמיא. והיינו דאמר ליה קב"ה לאברהם לך לך מארצך כו' דארצך רמיז לגילגולא דרמז בנפש דאיהו דוגמת ארץ. וממולדתך רמיז לגילגולא דרמיז לרוח דאיקרי מולדתך דאיהו מוליד לנפש ומבית אביך רמז לגלגול' דרמיז לנשמה דאיקרי בית אביך על שם דמינה נפקי כולהו. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך לקבל הני תלת גלגולין. וילך אתו לוט דאיהו יצה"ר דאזיל עם בר נש. ואברהם בן ע"ה שנה כלומר דעד יעברון על בר נש י"ב שנה לא מתעורר ליראת שמים רזא כבן ע"ה שנה סלקין י"ב בחושבן קטן. בצאתו מחרן כלומר דבההוא זימנא נפיק מחירו עילאי דהיינו בינה:
עוד אמר ליה
תו א"ל ברזא דספירין הא אינון דוגמא להבדיל לגוף שהפעולות הם נעשות על ידו. ואין סוף דומה לנשמה וכל מצות עשה ומצות ל"ת תליין בספיראן וכד מקיים איניש מ"ע ממשיך חיותא ושפעא לספירין דתלו בהו הנך מצות. וכד עבר על מל"ת. הא הוא ממעט חיותא ושפעא דספירן דתלו בהו הנך מלתא. ובעוונות שרבו כנסת ישראל איתמעיט מיניה חיותא ושפעא דאתי לה מלעילא ואלו יצוייר דהוי מפסיק חיותא ושפעא מיניה הוי עלמין כולהו מתחרבי והרי הוא דוגמת אבר שנצמת ובטל ממלאכתו דהא וודאי איפסיק מיני' חיותא ושפעא כיון שאינו פועל פעולתו ועל כן אי אפשר לומר דלא אתי ליה חיותא כלל דא"כ הוי מסריח הילכך ודאי אית בה קצת חיותא ומהכא תנדע כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי וכמה אית ליה לאישתדלא למיעבד פיקודייא דמריה:
ליל שבת כ"ג לטבת
וכיון שהאיר היום והנה קול אומ' ה' עמך כו' הגם כי חשבת כי נטשתיך עזבתיך שכחתיך לא כן עשיתי אע"פ שהיה ראוי לעשות לך כן מפני שאתה נטשתני עזבתני שכחתני ואותי השלכת אחרי גוך אל תקרא גוך כו' כלומר כשהאדם לוקח מזון לקיום הגוף לבד אע"פ שבאותו שעה הוא כמתרפה מן עבודת הש"י אינו נחשב כמשליך דבר ה' אחריו אבל כשהוא לוקח יותר מקיום הגוף הוא נקרא גאיך כלומר שהוא לוקח למעלה מקיום הגוף. וגם כשלוקח כדי קיום הגוף אם לוקח בדרך הנאה הרי הוא משליך דבר ה' אחר גוו. כי הוא נותן בזה כח ותוקף ליצה"ר ונחש וסמאל שהם בסטרא מסאבא לקבל נפש רוח נשמה דבסטרא קדוש' ואת שבעת ורוית ובתר הכי שתית מיא כל כך זימנא וידעת דמזיק לנפשא וגופא לנפשא דיהבת חילא ותוקפ' ליצה"ר ונחש וסמאל. ולגופא את ידעת דמזקי ועם כל דא לא מנעת ובהכי יהבית תוקפא להאי חילא. וע"כ הוי חזי למישבק יתך אבל אנא לא אעבד כן כמא דכתיב ברח דודי כו' כלומר דמאן דתב בתיובתא קמי קב"ה ובתר הכי אזיל בתר הנאין וכסופין דגופא ומ"מ אהדרתי' בדחלתא דה' הקב"ה אמר ליה דודי אע"ג דתברח מקמאי בההוא הנאה דאת ממשיך בתר גופא מ"מ כיון דאהדריתך לדחלתי כההוא צבי דכד עריק מיהדר אפיה לאחורא. או כעופר האילים אנא לא אשבוק יתך אלא אנא אהדרינך לדחלתי והיינו דקאמר על הרי בתר כלומר אעלך בעילויא דשרי בתר דהיא גזירת בין הבתרים דאיתמר בה קחה לי עגלה משולש' וכו' ועז משולש' וכו' כלומר דעו ידיע דרוח מסאבא אתחזיא ביה כד"א ושעירים ירקדו שם. ומשולשת רמז ליצה"ר ונחש וסמאל ואיל רמז לסטרא קדושא דמשו"ה הוי קריבין תרין אמרין לתמיד לקביל ת"ת ויסוד. ומשולש לקביל נפש רוח ונשמה. ותור וגוזל דלא תשכח בכל עופא כשר למדבחא אלא הני תרי משום דרמיזא לכנסת ישראל ותפארת ומשו"ה כיון דאבדו זיווגייהו לא מזדווגי תו. ותור רמיז בתפארת ברזא דקול התור נשמע בארצנו כלומר דכד ישראל בגלותא עמו אנכי בצרה. וכנסת ישראל כמאן דאשתקיל מילולא כד"א נאלמתי דומי' כו' וכד אתא פורקנא קול התור דהיינו ת"ת דעליה אתמר קול לו קול אליו. נשמע מלשון השמיעני כלומר דאיזדוויג זיווגא קדישא דתפארת בכנסת ישראל דהיא ארצנו. ויבתר אות' בתוך. כלומר דחיל' דמסאבותא דאתחזי בעז וכן חולקא דאית לההוא סטרא באיל. ותור וגוזל מזוהמא דאטיל נחש בחוה בעי לעבורי יתהון ע"י ההוא ביתור דיבתר בתוך. וירד העיט על הפגרי' כלומר דעיט היינו ההוא סטרא מסאבא דאיהו שואף תדיר לאיטנפא בפגרייא ובעי למיחת על הנך פגרייא דאיתבתרו. וישב אותם אברם כלומר דמדת חסד דהוא אברם אפרח יתהון ולא שביק לההוא סטר' למיהוי ליה אחיזה בהון דכיון דאיתבתרו איתכלי וארקיב בהכי ההיא זוהמא ואזל ליה ולא אשתאר לההוא סטרא אחידו בהוה וקאמר וישב אותם לשון רבים למימר דאפי' מההוא עז אפרח לההוא סטרא דאע"ג דסטרא מסאבא איתחזיא בעז. מ"מ איהו גופא דכיא איהו כדקא' בזוהרא קדישא ובההוא ביתורא דאיתבתר לא אשתאר לההוא סיטרא אחידא בהון דכל כמא דמצטער' גופא מוכלי ומרקיב ומיקלש חילא דההוא זוהמא להכי בההיא מעמד אמר כי גר יהיה זרעך בארץ וכו' כלומר לאקלשא ולעכבא מנהון חילא דזוהמ' דנחש איצטריך דיפלחון בהון ויענון יתהון ד' מאות שנה לקבל ד' רגלי מרכבה ומהאי טעמא אפלחא בהון בד' מיני פולחנא כדכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה חד בחומר תרי ובלבנים תלת בכל עבודה בשדה ארבע. ולבנים היינו כנסת ישראל. וחומר היינו תפארת. ושדה היינו שדה של תפוחין. והשתא קאמר על הרי בתר אנא אעלך בעלויש בטורי בתר דאקריבנך דתתבתר על קדושת שמי ותיפק קדמאי ותיתוקד על קדושת שמי ויסק ריחא דידך כקטורת בוסמין. והלא לך למיסב ק"ו אם בבעירא חדא דמקרבין על גבי מדבחא סליק ריחא קמיה קב"ה עאכו"כ דבר נש מסר נפשיה ויתוקד גופיה וגרמיה ואוכליה ומושכי' על קדושת שמי' דקב"ה דיסליק ריחא דידיה קמיה קב"ה ויתפתחון תרעייא ומבועייא לאשפעא שפע ברכאן בכולהו עלמין וכן אזכך ותסתלק מתמן כעמר נקי ותלך ותנוח וכו' והלא בשנייא קמאי הודעתיך רזא דגלגולא דנשיא דילך. והשתא אתינא לאודעותך רזא דהאי איתתא דילך מאן היא. ובכן תשמודע רחמוי וחסדוי דקב"ה דעביד עמך למיהוי אתתא זכאה כי האי דהא אודעתך דהוה ת"ח כשר אבל כד תינדע מאן הוה בגלגול תתבהל ותנהג בה יקר סגי ותכסוף מלשמשא עמה דרך הנאה. וחלא לך למינדע. והלא לך למינדע. וכך היה אומר יותר משעה אחת והיה שוהה וחזר ואמר הלא לך למינדע. כאלו מסרב להודיעני עד כי לבסוף אמר והא קב"ה שדרני לאודעותך בגין דתשמודע מה מתנה רבה יהיב לך ותינדע דבני נשא לא ידעי מאי בעו בהאי עלמא דכתיב החיים יודעים שימותו כלומר לא ידעי מלה אחרא בודאי אלא שימותו אבל בשאר מילי לית להון ידיעא כלל והכי את הוית מהדר למיתב אתתא זעירא. וקב"ה אחזי לך בקדמתא דהיא דילך בגין לשככא דעתך ואוף בגין דאי הוית מתיאש מההיא הוית נסיב דא ועד כאן לא זכית בה ולהכי איבעי דיחזון לך דאידך היא דילך בגין דתתעכב ההיא זימנא ותזכה למיסב לה על ידי דההוא סיגופייא ועינוייא דאיתענית והלא לית לך לגלויי הא מילתא דבעינא דאודעותך לשום בר נש אלא למאן דאתן לך רשות ואוף לא תיכתוב יתיה בגוונא דינדעון למקרי ליה בני נשא. הלא לך למינדע דבקדמיתא הוה ובתנייתא הוה. והא ידעת דההי' תניינא הוי כילי בממונו והא אודעותך רזי דליה דאיתגלגל השת' לקבלאה עונשי' ולאישתלמא על ידך וזכאה את דתזכה על ידה לבנין ולמילף אורייתא בפה ובכתב. והיא תזכה דעל ידי ממונא דאיתיהיבת לך. וע"י שירותא דמשרת לך תזכה למילף אורייתא בפה ובכתב וטובך דזכית לאשתמושי בכלי קדושה כזה לכן פקח עיניך וראה שוממתיך וסגיאת רחמוי וחסדוי דקב"ה דעביד עמך. ואתה שלום:
אור ליום השבת י"א לחשון
אור ליום שבת כ' למנחם
אבל רזא דמלתא דקאמר דיעל ישראל להר קדשו דאיהו יסוד דעליה אתמר ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך כלומר ישלח עזרך מתלת עילאי דאיקרי קודש וישפע בציון דאיהי יסוד דהא יסוד סליק בכתר ברזא דבמוסף אמרינן כתר ומתמן יסעדך ומשום הכי נקט לישנא דוהביאותים בגין דיסוד איהי לפנים מכנסת ישראל וקאמר תדע היאך אביאם אל הר קדשי בתחיל' אשמחם בבית תפילתי דהיינו כנסת ישראל. ונקט בה שמחה משום דבה שייך שמחה דאיהו בתי בראי. אבל יסוד דאיהו בתי גוואי לא שייך ביה שמחה. עולותיכם וזבחיכם כו' כלומר עולה דסלקא בבינה דמשום הכי עולה כולה כליל. וזבח דאיהו סליק בכנסת ישראל דמשום הכי אכלי מניה הבעלים והכהני' דתרי מזבחי אינון מזבח החיצון דרמיז בכנס"י ומזבח הפנימי דרמיז בבינה. וקאמר דבין עולות ובין זבחים יעלו עד ההוא אתר' דרעוא דרעוין דאיהו רמיז בתלת ספירין עילאי והיינו על מזבחי כלומר עד בינה דאיהי מזבח הפנימי וקאמר תדע אמאי אביא אתכם להר קדשי ולא יסגי להו כנסת ישראל משום הכי ההוא זימנא אהפוך אל עמים וכו' וביתי דהיא כנסת ישראל בית תפלה יקרא מלשון נקרא כלומר ישפע לשון נקרא לכל העמים חלף דאינון סטרין הוו מה מיני כי סחר סחרני דכ"י ודחיקי לה כד"א סבוני גם סבבוני וכו' דלקביל קליפות קשות קאמר אמילם ולקביל קליפות דקות קאמר דעכו כאש קוצים כלו' דועכו מעצמם ובההוא זימנא יתחברון לינקא מיני והיא תשפיע בהו וכיון דכל העמים יעבדו להקב"ה שכם א' ויתחברו בחדא עם כנסת ישראל לינקא מיניה איצטרך דישראל יתדבקון לעילא מכ"י דהיינו יסוד דהא חביבותא דקב"ה עם ישראל טובא משום חביבי דתלת אבהן ואף על גב דכמה חכימין וחסידים הוו בישראל מ"מ אבהן חשיבי טפי מנייהו טובא משום דבזימניהן אכתי לא אתיהבת אורייתא ואפי' ערובי תבשילין נטר אברהם ומסכת ע"ז דיליה ארבע מאה פירקא הוי וכן עביד בכל מצות וכן עבדו יצחק ויעקב. וכיון דעד לא אתיהבת אורייתא עסקו כל כך באורייתא אית לאחזוקי להו טיבותא טפי מדרייא דבתרייהון דחזו לאבוהון או לרביהון דעסקי באורייתא. ותו תלת אבהן פרסימו אלוהותי' דקב"ה בעלמא דהא וודאי איכ' למינדעי אמאי הוה אמר אברהם אחותי היא וכן יצחק. ותו אמאי הוו בעי מנייהו אשתך היא או אחותך כאילו לא הוי אינש בעלמא דלהוי לי' איתתא. ותו מאי האי דקאמר אברהם למען ייטב לי בעבורך ופירושא מפרשיא יתנו לי מתנות וכי זוזי הוי חסרין ליה דהוי צריך למתנות. ותו אפי' אי הוי צריך ליה בההוא אומנתא מגעלא ומטנפא הוי בעי למירווח זוזי. ותו אמאי לפרעה נגע קב"ה נגעים גדולים ולאבימלך לא. ותו מאי וישקף אבימלך בעד החלון והנה יצחק מצחק עם רבקה אשתו. ותו אמאי לאברהם וליצחק דלא הוי לכל חד אלא איתתא חדא שאילו להון על איתתייהו ויעקב הוו ליה ארבע נשין ולא הוי מאן דשאיל ליה על חדא מניהון אי הוית איתתיה או אחתי'.
אבל רזא דמלתא דבההיא זימנא הוו חכימי טובא בההוא סיטרא ואברהם ויצחק הוו מפרסמא בעלמא יחודא פנימאה דקב"ה דאיהו שליט על כל הנך סיטרי ואינהו הוו ידעי דכל ענינייהו דאברהם ויצחק הוי דוגמא ומשום הכי דאי בעי מנייהו היכי הוו נסבי איתתא כיון דבעל שליט על אתתא הוו כאלו אינון שליטין בכנסת ישראל וכיון דאיהי פנימאה היאך אפשר להון למשלט עלה. ואינון הוו מהדרין להו דלא הוו נסיבו אתתא למישלט על כ"י כבעל על איתתיה אלא לאתיחדא עמה כאח עם אחתיה ואברהם כד נחית למצרים הוה כדי למינדע אורחי דההוא סטרא למיקם מגוייהו באורחי קדישא דמגו חשוכא מתידע נהורא דמשום הכי אמו' רבנן לא תלמוד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות וכן עבד אברהם דבעי למילף אורחי דהני סטרייא למיקם מגוייהו ביזא דבינה דהיינו להבין וברזא דת"ת דהיינו להורות דת"ת איהו נהורא. ולהכי קאמר ולמען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות דהיינו דילפו לי אורחי דהנהו סטרייא דאיקום מגווייהו באורח קדושה. ופרעה נסב את שרה למשלט בה למרמז דעד השתא הוו הנך סיטרא מתזנני מכ"י והשתא בעי פרעה דהנהו סטרי יטילו זוהמא בכ"י ח"ו ומשום הכי נגעו ה' נגעיב גדולים וכן הוה דעתיה דאבימלך ומשום הכי עצר עצר ה' בעד כל רחם מדה כנגד מדה איהו בעי למיעיל זוהמא בכ"י משום הכי איתאחד באפי נוקבין דיליה ולא הוה יכול למיסק מנייהו זוהמא מידי. וטעמא דלא נגע ליה נגעים גדולים כדעבד לפרעה היינו משום דפרעה הוה רע במידותיו דהא בשר חמור בשרם. ואבימלך אע"ג דהוה רע באומנותיו לא הוה רע במדותיו ותו דאף באומנות לא הוה אבימלך כ"כ רע כפרעה ויעקב לא הוה מהדר לקרבא לשאר אומין לדחלתא דקב"ה ומשום הכי לא הוו חיישי אבתריה למינדע אי הוית אתתיה או אחתיה. אבל אברהם הא ידיע דהוה מפרסם אלהותיה דקב"ה בעלמא כד"א ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצחק נמי הנהו בארות דחפר הוה לאולפא יחוד' דקב"ה ומ"ה הוי מהדרא אבתריה למנדע אי איתתיה היא או אחתיה כדאמרן. וישקף אבימלך בעד החלון כלומר איסתכי בחכמתא דיליה וחזא והא יצחק דאיהו גבורה מצחק משפיע ברבקה אשתו ונקט לישנא דמצחק משום דאיתערו דרחימו איהו מסטרא דצפון והא חזת דאשתו הות כנסת ישראל דאיהו משפיע בה כבעל באשתו ולא כדאמר ליה אחותי היא ויעקב אע"ג דמאן דהוי קריב ליה הוי מליף ליה. מ"מ לא הוה מהדר לקרב' שאר אומין לדחלתיה דקב"ה וטעמא משום דביומי אברהם ויצחק דלא הוי מאן דידע ייחודא דחלתא דקב"ה אצטריך לפרסומי אלהותיה בעלמא. אבל בימי יעקב הא הוי טובי דהוי ידעו אלהותיה דקב"ה. ותו דהא הוו ליה תריסר שבטין דהוו דחליא דקב"ה ולא אצטריך לקרבא שאר אומין ואברהם ויצחק משום דלא הוה מטתהון שלימא אצטריכו לקרבא שאר אומין לתקנא פגמא דמטה דלהון ויעקב דהוה מטתיה שלימה לא הוי צריך לקרבא שאר אומין דהא מטתיה הוה מתקנא ואוליף להו ייחודא דקב"ה והוו נטרי אורייתא ועסקי בה עד לא איתיהיבת ומשום הכי זכותהון רב טובא וקאים לבניהון כמא דשדי:
פרשת וירא
פרשת וירא אור לי"ו לחשון ביום שבת קודש
והא איכא למידק מאי וירא אליו הל"ל וירא ה' אל אברם. ותו אמאי נראה אליו כיון דלא מליל עמיה מידי ואוף למאן דאמר לבקר את החולה הוה ליה למללא עמיה מידי דלא אפשר ביקור חולה בלא מילולא. ותו מאי באלוני ממרא ומאי אשמעינן ומאי איכפת לן. ותו מאי והוא יושב פתח האוהל. ומאי אתא לאשמועינן וכן איכא למידק ולמבעי על כחום היום. ותו כיון דחזי ג' אנשים נצבים עליו אמאי איצטריך לרוץ לקראתם. ותו מאי מפתח האוהל כיון דהוה יושב פתח האוחל כשרץ לקראתם פשיטא דמפתח האהל הוה. ותו מאי יוקח נא מעט מים. ותו מאי והשענו תחת העץ. ותו מאי ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. ותו מאי כן תעשה כאשר דברת הוה ליה למימר כן נעשה כאשר דברת. ותו מאי מהרי שלש סאים קמח סולת. ותו מאי ואל הבקר רץ אברהם. ותו מאי ושרה שומעת פתח האהל. ותו מאי היפלא מה' דבר וכולי.
אבל רזא דמילתא דכיון דאתגזר אתגליאו ליה ספירין דנהירו סגי והייט וירא אליו כלומר דאיתגלי ליה יו"ד דרמיז לחכמה וכליל בה תלת עליונות ומנהרי בוא"ו ובהכי הוה שמא דהוי"ה שלם ואמר ליה דהשת' דאתגזר איצטריך למיהוי מרכבה לחסד בשלימו דעד השתא עביד טיבו עם בני נשא. והשת' דאתגזר יעביד טיבו עם מלאכייא. וטעמא דצחקת שרה דסברה דאמרין הכי אדעתייהו או נביאי דטעו בנבואתהון ולא הוה קושטא משום דחמאה דצלותא דילה הוה בדרגא דשמיעה ולא בדרגא דעשייה והיינו ושרה שומעת. ותו דאכתי הוה פתח האוהל דהיא מלכות למיסלק לעילא ולא עבדית עובדא טבא דבגיניה תסלק צלות' ותתקבל למהוי בדרגא דעשיה והיינו פתח האהל. ותו דספירין לא הוי מנהרין פנים בפנים כי היכי דתהוי בעותה בדרגא דעשיה והיינו והוא אחריו. כלומר והוא דהיינו כללא דתשע ספירין הוה אחריו כלומי דלא הוי אנפין באנפין עם מלכות. ומשום הכי לא המנת שרה דאמרת היאך אפשר דליהוי אנפין באנפין בלא עובדא חדתא דעבדינא. והיינו ותצחק שרה בקרבה כלומר טעמא דחייכת ולא הימנית משום דפשפשא בקרבה כלומר בעובדין דבידה ולא אשכחת דאתחדש לה עובדא טבא דבגינה תזכה ואיהי לא ידעא דכיון דקבלה עלה להתעסקא בגמילות חסדים דהכנסת אורחים מיד איתער חסדא ורחמו מלעילא ואיתגזר למיהב לה בר. למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי בתמיהא כלומר דאמרה וכי אני זקנתי דהיינו מלכות אסתלק לזקנה דהיינו לובן עילא' וכיון דלא אסתלק להתם היאך אפשר שתלד. היפלא מה' דבר הלא מילתא דא איתעביד ע"י ההוא אתר דאיקרי פלא:
אור ליום השבת כ' לחשון חזק ואמץ
אבל רזא דמילתא דאברהם דעד לא אתגזר לא הוי זכי למיעל בגו מלכות אלא למיתב בתרעא כד לא מנהר בה תפארת ובתר דאיתגזר הוה יתב בתרעא כד מנהיר בה תפארת והיינו והוא יושב ישב כתיב דמעיקרא ישב פתח האהל בלא כחום היום דהוא נהירא דתפארת והשתא איהו יושב פתח האהל כד מנהר לו תפארת והיינו כחום היום והשתא איזדקף למיחזי מה דלא הוה חזי מקדמת דנא והיינו וישא עיניו. והנה שלשה אנשים היינו שלשה עדרי צאן או הבנים או תלת אבהן. וירץ לקראתם דבעובדין דלתתא מתערין לעילא. ואמר מפתח האוהל כלומר אתעלא ואעל בגו מלכות ונפיק מאידך פתחא דפתיח להדי יסוד. ואמר יוקח נא מעט מים לאמשוכי חסד בדרגא (נ"א בדינא) דבינה והיינו ורחצו רגליכם דרגל היינו מדת הדין הרפה איבעי למסחי יתה דלא יתקף דינאה. והשענו תחת העץ לאדבוקי יתה בעץ החיים דהיינו תפארת. והיינו בן בקר רך וטוב. לתקוני דינא דרמיז בבן בקר למעבד יתיה טב. ויתן אל הנער לעשות לתקנא יתיה דלא יתקוף דיניה. והיינו דנקט חמאה וחלב דרמיזא בחסד לבסמא דינא. והוא היינו רזא דאני והוא. עומד עליהם ויאכלו ואשון ראשון מסתלק כלומר שנסתלק הדבר וחזר לשרשו והיינו רזא דקורבנא:
אור ליום השבת ח"י לחשון
אבל רזא דמילתא דאע"ג דלא הוי מוכן מן המילה איתגלייא ליה שכינתא וקאי אליו למאי דסמיך אליו בעצם היום הזה נימול אברהם ומשום הכי פסיק פרשתא הכא ואמר אליו כי היכא דנרגיש בההוא מילתא. והוא היינו כתר עליון דאתא ואתחבר בשכינתא והיינו יושב פתח האהל. וע"י מאן אתא התם כחום היום דהיינו תפארת. שלשה אנשים היינו תלת ספיראן כדאמרן. נצבים עליו דאברהם היה מרכבה להני תלת. וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל היינו כנסת ישראל מתמן אידבק להני ספיראן. וישתחו ארצה. משום דאיהו מרכבה להו. יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם ליתן מי החסד לרחוץ להעביר זוהמת קליפין מן רגליכם דאיהי כנסת ישראל. ואקחה פת לחם כלומר קליפין יעדון מכנסת ישראל בזכות חסדא דעבדנא עם אורחייא למיהב להון פתא דלחמא ובהכי תתקפון ויתתקף תפארת דאיהו לבכם ותהיו כולהו מתייחדין והיינו והשענו תחת העץ דהוא אילנא דחייא דהיינו תפארת. ויאמרו כן תעשה כאשר דברת לא אבטחו ליה למיכל עמיה דא"כ הוו להו למימר כן נעשה אלא אמרו כן תעשה למיעבד חסדא עם אורחייא כאשר דברת. מהרי שלש סאים קמח סולת היינו נצח הוד יסוד ליחדא לון בשרה דאיהי כנסת ישראל. ואל הבקר דא גבורא. רץ אברהם למתקנא דינאה למעבד יתיה רך וטוב. ויתן אל הנער היינו מטטרון. לעשות אותו לאנהגא ביה עלמא:
פרשת תולדות
פרשת תולדות. איכא למידק בהאי קרא אומרו ראה ראינו כי היה ה' עמך אמאי כפל ראה ראינו. ותו מאי ונאמר. ותו מאי תהי נא אלה בינותינו. ומאי כפל בינינו ובינך. ומאי האי דקא מיהדר למימר ונכרתה ברית עמך.
אבל רזא דמלתא דאבימלך חשב דכיון דיצחק דינא קשיא הוא לא אפשר למיתי ברכאן למאן דמתחבר בהדיה אלא לווטין ודינין ימטון למאן דיתחבר בהדיה ומשו"ה גרשוהו מביניהם ואמרו ליה לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד כיו דאנת דינא קשיא לא הוי חזי דליהוי לך ברכתא כלל וכיון דחזינן דאית לך ברכאן ודאי מברכאן דילן אתי לך והיינו כי עצמת ממנו מינן אתו לך תוקפא דברכתא. מאד דאיהו בהיפוכא אדם כלומר דהוו חשיבין דאינון פנימאין בתפארת דאיקרי אדם ויצחק הוי דינא וכד חזו דבתר דאיתגרש מביניהם איתברך כ"כ. ידעו ודאי דאינון חיצונים. ויצחק אע"ג דאיהו דינא קשיא מגו דאיהו מחובר לתפארת איהו מתברך. ומשו"ה אמרו ליה ראה ראינו ראיה אחר ראיה דבתחלה ראינו ראיה חדא. והשת' ראינו ראיה אחריתי ומה שראינו השתא הוא דוהיה ה' עמך דאת דביק בתפארת. ונאמר תהי נא אלה דאיהי תוקפא דדינא דאיקרי אלה דמיניה אתו לווטין ודינין תקיפין כלומר הכא חזינן דההיא אלה מפסקת בינותינו דאת בפנים מחובר לתפארת ואנן מבראי סמיכין לההוא אלה ואנן בעיין דיהא לן חיבורא בסיטרא פנימאה דילך והיינו בינינו ובינך דיהא חיבורא בינינו ובינך ולא ימטון עלן לווטין מההוא אלה. וזה ע"י דונכרתה ברית עמך והא איהו רזא דוישקף אבימלך בעד החלון. דהיינו הלון חכמתא דיליה דמעיקרא חמון לרבקה אחותיה דיצחק דינא קשיא ורבקה דאיהי מלכות דינא רפיא. לא אסיק אדעתיה אבימלך דאתי מיצחק לרבקה אלא דינין ולא ברכאן. ובתר איסתכי בחוכמתא דיליה חזא דברכאן דאינון חדווא בעלמא משפיע בה והיינו יצחק מצחק את רבקה אשתו דאיתערותא למיתי ברכאן על ידי יצחק דאיהו דוגמת דזיווגא לא הוי אלא מצפון:
שנת שד"ה אור ליום שבת כ"ב לחשון
אבל רזא דמילתא תלי בסוד העקידה ואמור רבנן ע"פ ויצחק בא מבא באר לחי רואי דמלאכים הוליכוהו לג"ע ושהה שם ג' שנים לרפאות החבורה שעשה לו אברהם בשעת העקידה ובסוד שארז"ל שכיון ששמעה שרה ע"ה עקידת יצחק פרחה נשמתה ומתה
אבל רזא דמילתא דמשום תוקפא דיצחק לא הוי אפשר לאתקיימא עלמא ק"ו לאפקא תולדין מיניה. ולהכי איצטריך אברהם דאיהו חסד לעקד את יצחק לתברא לתוקפיה ולהכי איצטריך לאפקא מיני' דמא לאחלשא לתוקפי' דוגמת שחיטה דאוליפתיך דאיהי לאפקא מבעירא או מעופא דמא דאלהי רמיז לתוקפא דדינא והכי איתחליש תוקפי' דיצחק ע"י העקידה ואפיק דמא דאפיק מיני' אברהם והיינו רזא דוהאלהים נסה את אברהם כלומר עבד עמו נס ופלא לקיימא עלמא ע"י העקידה ובשעת העקידה פרחא נשמתיה דיצחק ובההיא שעתא נמי פרחא נשמת' דשרה ואתחברו כחדא ובההיא נמי אתחלש תו תוקפי' דיצחק דאיהי בי דינא רפייא דאיהי אשתו ואחותו דאברהם. איש החסד. והיינו רזא דמלאכים שהוליכו לג"ע לבסמא תוקפיה ורזא דשהה שם שלש שנים כלומר לחברא ליה מלכות לבסמא תוקפיה. ומשום דמגבורה עד יסוד איכא תלת דרגין קאמר דשהה שם שלש שנים. והשתא הכי פירושא דקרא. ואלה תולדות יצחק בן אברהם כלומר תדע היאך הוא דיצחק אוליד תולדין ואתקיים עלמא עליה. דמשום דהוא בן אברהם דהוא איש חסד. ותו דאברהם הוליד את יצחק דע"י עקידה פרחה נשמתו והוי כאילו אברהם אהדר ואוליד ליה ליצחק בההיא שעתא. ורזא דוא"ו דואלה כלומר משום רלעיל אמר דהוליד את יצחק אברהם ולישמעאל ולבני קטורה אמר השתא דכל הנך חיצונים הוו ותדע מאן הוא פנימי יצחק דהוא הוי דבק בוא"ו וכו':
אור ליום השבת ד' כסליו
והשתא אתינא לגלאה לך רזא דקדישא הלא לך למינדע מאי דאמר שלמה בחירי דאין לענות אמן אחר ויקרב משיחי' לאו קושטא איהו אלא צריך לענות אמן ה' זימנין חד בעידן דאמרין יתגדל ויתקדש שמיה רבא. וחד בעידן דקאמר ויקרב משיחיה. וחד אמן יהא שמיה רבא וכו' וחד בתר שמיה דקוב"ה. וחד בתר לעילא מכל ברכתא וכו' דאמירן בעלמא וכו' דאינון חמש לקביל ה' בתראה דרזא דקדישא איהו לסלקא לה ולייחדא לה בהדי ספירין עילאין. והיינו דקאמר יתגדל כלומר תתייחד עם חסד דהא איהו בתו. ויתקדש כלומר ומתמן יסתלק בעלמא דקדושה דהיינו בינה. שמיה רבא היינו כנסת ישראל. דכד מתייחדא עם תפארת מקרייא רבא ברזא דמה תעשה לשמך הגדול. ואף מקרייא רבא כד מתייחדא בגדולה. בעלמא דברא כרעותיה כלומר תתייחד בשלש עילאי דאיהו עלמא רעוא דרעוין. ואע"ג דאינון נאצלין אשכחן בעלמא בכמה דוכתי דנקט בריאה במקום אצילות. ותו דמילת ברא אחזי על תלת עילאי. ב' בחכמה וקוצה דילה בכתר. וב' גופא בבינה דאיהי את קדמאה דילה. ור' אחזי בחכמה וא' אחזי בכתר עליון ואוף א' אחזי על תלת עלאי. וימליך מלכותיה כלומר דיסק מלכות לעילא לייחדא לה בכולהו ספיראן. דבההוא עידנא יהי' ה' למלך על כל הארץ. דבההוא עידנא לא יכנף עוד מוריך דכולה כנפים יתאתדון ויתנהרון ויהון ביהודא חדא ודא הוא רזא דאמרינן קדיש בלשון תרגום לאחזאה דבההוא זימנא והא לשון תרגום שקול כלשון הקודש דכולהו יהא יחודא חד כדאמרית. והיינו וימליך מלכותיה דיהון כנפיים מתייחדין ביה ויהא כולא חד. ויצמח פורקניה. כלומר דבתי דתתייחד כנסת ישראל בחסד ובספירין עילאין תצמח לאשפעא שפע ומזונא לעלמין כולהו ברזא דאוליד ליה כמלקדמין. ויקרב משיחי' כלומר דספירין עילאין דמריקין מנייהו משח רבות קודשא יהון קריבין להון לאשפעא במלכות קדישא למיזן עלמא כולהו ומשו"ה איבעי לאתבא אמן הכא משום דאמן סליק לחושבן שמא דהויה ושם אדנות. ותו א' רמיז בכתר ומ' בבינה ון' בתפארת ומלכות והיינו ייחודין דספיראן וקורבא דמשיחא. בחייכון וביומיכון וכו' הא איכא למידק מאי ניהו חייכון. ומאי ניהון יומיכון. ותו מאי קאמר ובחיי דכל בית ישראל. ותו אמאי קאמר בחיי ולא קאמר ביומי כדקאמר בקדמיתא:
אבל רזא דמילתא דספירין עילאין קאמרי האי יחודא הא בחייכון כלומר בסגיאות שפע דייתי לכון ברזא דואתה מחיה את כלם. אתה מהיה את כולם וביומיכון היינו יחודין דספיראן דאיקרן ימים כלומר ייתי שפע חיים בתפארת ומתמן יהא ינקא דחיים לכולהו ספיראן ובהכא יתייחדין כולהו. ובחיי דכל בית ישראל. כלומר ומתמן ייתי שפע חיים לכנסת ישראל תתאה דאיקרי בית ישראל ותתייהד עם כל ספירין עילאין ולא קאמר וביומי משום דספירין דילה מתייהדין בה תדיר ומשום הכי לית צורכא למימר דייתיהדון בה. בעגלא ובזמן קריב עגלא תרגום ובזמן קריב כלומר בקורבא ויחודא דספירין דאיקרון זמן. ברזא דמלמד שהיו סדר זמנים קודם לכן דאיתמר על ספיראן. אמן יהא שמיה רבא מברך כלומר עם שם י"ה דהיינו מלכות יהא רבא דתתייחד בגדולה ויהא משפיע לה' ספיראן דתחות חסד והיינו דקאמר מברך לעלם כלומר יהא מברך לתפארת ולעלמי דהיינו גבורה ונצח. ידא שמאלא בהדי ירכא ימינא. עלמייא היינו הוד ויסוד ירכא שמאלא עם ברית. יתברך וכו' השתא מיהדר ליחדא לה בכתר עילאה ובכולהון ספיראן. יתברך לכתר. וישתבח לחבמה. ויתפאר לבינה. ויתרומם לגדולה. ויתנשא לפחד. ויתהדר לתפארת. ויתעלה לנצח. ויתהלל להוד. שמיה דקודשא בריך הוא ליסוד ומבעי לציבורא לאתבא עד יתברך. לסלקא לה עד כתר ליחדא לה בכתר. ואי לא עביד הכי הוי כקוצץ בנטיעות ועונשיה סגי כדכתב יוסף גיאטלייא בחירי. ואין לך קציצה גדולה מזו. ומיהו ביתברך לחוד סגי דכיון דסליק לה מתמן ממילא משמע דבכולהו ספיראן מיחד לה. ואיבעי איניש למימר כוליה כד את עביד שפיר דמי. לעילא מכל ברכתא. ברכו"ת שירו"ת ותושבחו"ת רמיזי לתלת עילאי. וקאמר הנך תלת יתייחדון במלכות והיינו דאמירן בעלמא הא אוליפתך בקדישא רזא דלא איתגלי מכמה יומין וכל חכימי דרא כד ישמעון ליה יחדון ביה:
והשתא בעינא לאולפא לך רזא דברכאן דיעקב, דאיכא למידק דהא "יתהון אלא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי ואמאי לא בייך ליה בעלמא דאתי דהוא עיקר. ותו חזינן כמה מלכין דלא איתברכו ואית להו טל השמים וכו' ועובדים אותם עמים ולאומים. ותו אמאי אתחכימו כולי האי יעקב ורבקה על ברכאן דעלמא הדין. ותו אמאי שרי מילי בוא"ו ויתן לך. ואוף דאמור רבנן יתן ויחזור ויתן אנן באורח רזא בעינן לפרשא. ותו אמאי לא קאמר משמני הארץ כדקאמר מטל. ותו מאי רבותא דיעקב דהא לעשו נמי קאמר משמני הארץ יהיה מושביך ומטל השמים מעל. ותו אמאי האלהים במדת הדין. ותו אמאי האלהים בה"א הידיעה.
אבל רזא דמילתא דיצחק אדבק ליה ליעקב בספירין עילאין ומשום הכי שרי בואו דרמיז לתפארת למימר דתפארת יהא נתון לך והיינו ויתן לך האלהים כלומר ויסתלק מתמן לבינה דהיא למ"ד ברזא דמגדל הפורח באויר ותניק לכנסת ישראל דאיהי כף. ואית כף. ואית כף. כד איהי כפופה איתקריאת כ"פ וכד איהי ינקא מלעילא שפע ברכאן איתקריא כ"ף דאורכא דכ"ף רמיז לוא"ו דאיתדבקא לתפארת ומשפעא לעלמין כולהו. והיינו רזא דויתן לך תסתלק בלמ"ד דהיא בינה ברזא דהרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך ותניק לכ"ף דאיהי כנסת ישראל ותסלק לה"א בתראה ותדביק לה בבינה והיינו האלהים ה"א תדביק לה עם בינה אלהים היינו בינה ותתנהר מרזא דמטל השמים דהא שמא דהויה ביודי"ן כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י סליק ע"ב ועם שבע ספירות הבנין סליק ע"ט כחושבן מטל. והא יהעת דשמא דהויה דכתיב ביודי"ן רמיז לכתר והיינו מטל השמים העליונים. ותו דה' אחד סליק טל. ותו רמיז למימר דיתנהר מרזא די"ג מכילין דמתנוצצין מאין סוף ומנהרין בכתר וכתר מנהיר יתהון בת"ת הא אינון תלת זימנין י"ג וסלקין ט"ל. והא דקאמר מטל למירמז דבא"ס ליכא תפיסא דאוף כתר חכמה הוי קמיה. ולהכי קאמר מטל ולא כל טל. תו איכא למימר דטל השמים רמיז לכתר. ודגן רמיז לחכמה דאיקרי לחם. ותירוש רמז לבינה דהיינו יין המשומר בענביו. והכי קאמר תסתלק ותדביק בקצת מכתר והיינו מטל השמים. אבל בחכמה ובינה תדבק רובא דילהון ורוב דגן ותירוש דהא ידיע דבחכמה ובינה אית קצת תפיסותא. אבל בכתר עליון ליכא תפיסותא ברזא דמשרתיו שואלים איתמר על ספירין עילאין. והמשכיל יבין. דמבשרי אחזה אלוה דכמה דאיברייא דגופא ידעין דנשמתא מנהגא דילהון ולית להון בה תפיסותא והא ידיע דספירין אינהו דוגמת אברייא לאין סוף ית'. יעבדוך עמים כו' השתא יהב ליה תוקפא על ע' שרים דסחרני כורסייא. ולהנך די בסטרא שמאלא קרי עמים ודלסטר ימינא קרי לאומים. ומשום דהנך דלסטר שמאלא איבעי להו לאיתכפייא יתיר אמר בהו יעבדוך. ומשום דהנך דלסטר ימינא לא איבעי להו לאיתכפייא כולי האי אמר בהו וישתהוו ולא אידכר בהו עבודה. הוה גביר לאחיך היינו ספירן דתפארת גביר להון דאינון מתזנין על ידיה והיינו הוה דרמיז לתפארת קאים בין תרין ההי"ן יניק מה"א עילאי. ומייניק לה"א תתאי. וישתחוו לך בני אמך. היינו יסוד ומלכות וקרו להו בני אמך דתפארת ויסוד ומלכות נפקו מבטישותא דכתר כמה דאוליפתך. וקאמר דאע"ג דאינון בני אמך דנפקתו מאתר חד דאינון ישתחוו לך כלומר דליהוו לך דהא יסוד ומלכות תחות תפארת אינהו, אורריך היינו סמאל ונחש דמהדרי לחסרי משפעא דאתי לך אינהו יהון ארור דליהוי מחסרון מכל טובא דארור היינו מחסר כדמתרגם אונקלוס צרעת ממארת סגירו מחסרא, ומברכיך דהיינו ספירין עילאין דמשפעין בת"ת להוון בריכין מעילת העילות, הא את חזי השתא סלקא ורבו דהני ברכאי כמה היא עילא' לעילא לעילא ובדין הוה להו ליעקב ולרבקה לאתחכמא לאדבקא יתהון אבל ברכאן דעשו הוו לתתא מכנסת ישראל, והיינו דשרי בהו הנה רמז להנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה תמן באתר דאינון ששים גבורים דסחרני כנסת ישראל אדביק יתיה, והכי הנ"ה סליק ששים והיינו דקאמר הנה משמני הארץ, דהיינו סוהרני ארץ התחתונה יהי' מושביך באתר הכי אינון גבורים מארי דינא תתדבק, ומטל השמים מעל כלומר נפיקו דילך לא יהא אלא משמים דעליך דהיינו כנסת ישראל, ולא משמים דלעילא והיינו דקאמר מעל ולא מעל דמעל, ועל חרבך תחיה אינון בנין דסחרני כנסת ישראל דאינון ושממון, ותו איקרו חרוב, דאיהי בתמורות לקביל תפארת דרמיז בוא"ו דדמי לחרב, ואת אחיך תעבוד, כלומר אי אפשר לסלקא לך יתיר, דעל כרחך תהא עבד לאחוך דהא אחוך מתדבק בת"ת דמשפע לכנסת ישראל ואתייניק משפעא דאתי לכ"י, והיה כאשר תריד כלומר כ"י תריד דתי"ו דתריד תואר לכנסת ישראל ותריד מלשון אריד בשיחי כלומר כד תקבל כ"י קמיה קודשא בריך הוא על עובדיהון דהיא אימא המייסרת כמה דאת אמר אשר יסרתו אמו, וכד לא שמעין בקלה איהי קבלא לקודשא בריך הוא וקאמר כד תקבל כ"י על עובדיהון, ופרקת עולו מעל צוארך כלומר תסתלק את ותניק שפעא דהוה אתי לכ"י ואיהי תתזן מינך, ברזא דכל העולם שותה מתמצית ארץ ישראל ועכשיו בעונות שרבו ארץ ישראל מתמצית העולם שותה והיינו דכתיב והיה כלומר דבההוא עידנא יסתלק תפארת לעיילא בבינה ולא ייניק לכנסת ישראל, ולהכי רמז והיה דהוי שמא דהוי"ה למפרע וא"ו כתיב קודם ה"א קדמאה, אי נמי דתריד הוי כאלו כתיב תדיר כלומר דאת תדיר מהדר לאכשלא לבני אנשא וכאשר תהוי תדיר עימהון וישמעון לך ופרקת עולו וכו' הא תא חזי דברכאן דעשו הוו לתתא לתתא, וברכאן דיעקב לעילא לעילא, ויצחק אע"ג דלא הוי מחזיק עשו לרשיעא מכל מקום לא הוי מחזיק כל כך כצדיקא דיזכי לאיתדבקא בתפארת ולא הוי בעי אלא לאדבקא לה כנסת ישראל תתאה, והיינו דקאמר ואברכך לפני ה', דהיא נקרא לפני ה' וכד אתא יעקב וחשיב יצחק דהוה עשו ובריך ליה לא הוה בעי לאדבקא ליה אלא בה (בכנסת ישראל תתאה) אבל שכינתא ממללא בפומיה ואדביק יתיה בת"ת כמה דאמרן, וכד אתא עשו ואמר יקום אבי וכו' ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, תוהא על תוהא הדא דקיומא דברכאן לא הוו לבריה, ותו דאיסתלק יתיר בדרגין עלאין יתיר ממאי דהוי חשיב, והיינו דקאמר ורמיז גדולה עד מאד. והיינו דקאמר מי איפה דא"י הרמז לתלת עילאי ברזא דאיה מקום כבודו להעריצו, ופ"ה באמצעות תיבה רמיזא בחכמה, ותו איפה רמיזא לחכמה דהיא איפה ומכילא דשיעור קומה ועל דא חרד יצחק דחמא דההוא דאתברך אסתלק בכל הני דרגין עילאי וכיון דידע דלא הוי עשו חשב דלאו בריה הוא ההוא דאתברך ומשום הכי חרד כל כך דלהוי סליקו כי האי לגברא דלאו מזרעיה הוא למחזי דלא איהו עיקיא דעלמא ועוד דהוה אמר הני מילין איתידע ליה דיעקב בריה הוא ההוא דאתברך ואסתלק בכל הנך סילוקין עילאין בההוא עידנא נח דעתיה ואמר גם ברוך יהיה, ואמר בא אחיך במרמה וכו' כלומר אחא בסיועא דבינה לינקא מינה ובהכי לקח את ברכתך היינו כנסת ישראל, דתמן הוה בעינא לאדבקא לך והשתא איהו תחותיה וינקא מניה, ובמרמה היינו מ"ם, רזא דמ"ם רמ"ה דמ"ם היינו בינה ואיהי רמה, ברזא דכתיב ותשובתו הרמתה, כשמוע עשו וכו' ויצעק צעקה כו' צערא על צערא חד על דאפסיד ברכאן דיליה וחד על דאסתלק יעקב בהנך סילוקין עילאין, ואמר הברכה אחת היא לך אבי כלומר הברכה אחת דהיינו כנסת ישראל בגווה חד, את יכיל לברכא בה דאת אמר ויקח את ברכתך, הא אע"ג דאיהו אסתלק לעילא מכל מקום תיכול לאדבקא לי בכנסת ישראל כמה דהוי ברעותך, והיינו דקאמר ברכני גם אני אבי, אז אמר לו יצחק הנה משמני הארץ יהיה מושבך כלומר לית לך קיומא באתר דכנסת ישראל אלא לתתא מינה והיינו דקאמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך וכו' וכדפרישית, ואת אחיך תעבוד כלומר ומשום הכי אמרית לך ויקח ברכתך, הא אתגלייא לך רזין טמירין ואיתבררו מילייא יאות לכן כוין בעובדך והרהר תדיר באורייתא לא תפסיק אפילו רגע חדא ואי תכתוב לשלמה בחירי כתוב לו הני מילין בגין דיחדי בהון, ואתה שלום:
אור ליום שבת ט' לכסליו
אבל רזא דמילתא דלבן רמיז ללובן עילאה דההוא סיטרא, ואיצטריך יעקב יזיל לגביה ויפוק מיניה חיילין דקדושה דמטמרין ביה ויתו להו לסטרא קדושא מגו ההוא סטרא והיינו נמי רזא דענא דיתרו דרעי משה רבינו דהיינו חיילין דקדושה דהוו מטמרין, והוה רעי לון לקרבה להו לסטרא קדושא, ומשום דיתרו גופיה הוה עתיד לאגיירא לא איצטרך למימר ביה ויצל אלהים ממקנה אביכן, דהא כיון דאתגייר הוא כל חיילין דביה אתו בהדיה, ואיצטרך למיסב בנתיה מהאי טעמ' דאפיק להון מרשותי' דההוא סטרא והיינו רזא דויקרא יעקב לרחל וללאה השדה אל צאנו דהיינו דאעיל להון בחקל תפוחין, והיינו דמאן דמייתי בכורים ריש מילי הוו לבן ארמאה בעא לאובדא ית אבא דהוו גניזין ביה חיילין דקדושה, ויעקב אפיק יתהון בעל כרחיה:
שנת שי"ו לטבת
ה' עמך וכו' הא איכא למידק מאי טעמא אברהם נפיק מארץ ישראל ויצחק לא נפיק, ואע"ג דאמרו רבנן משום דהוה עולה אכתי קשיא יעקב דאיהו שלימו דאבהן מאי טעמא נפיק תרי זימנא, ואברהם לא נפיק אלא חדא זימנא. ותו דחוא הוי שלימא דאבהן אמאי נפיק, ותו דהוי שלימא דאבהן אמאי נפקא נשמתיה בר מארץ ישראל,
אבל רזא דמילתא דכד הוי כפנא בארעא איבעי לאברהם וליעקב למיפק מינה ולמיקם לקבלא לקבל לאנהרא לה בחסד וברחמים, אבל יצחק איצטרך דלא יפוק, דאלו הוה נפיק וקאים לקבלא הוא משפע לה דינא ומתקפין דינאה, ויעקב איצטריך למיפק תרי זימנא חד לאשלמא עם דינא, והכי הוי בזימנא קמא דנפיק בגין קטרוג דעשו ואוף תמן הוה ליה קטרוגא עם לבן, ומכל מקום הוה דינא ברחמי והיינו רזא דויברך ה' אותך לרגלי והוא גופא אמר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ובזמנא תניינא נפק לאשלמא עם חסד והכי עביד טיבו וחסד עם פרעה ומצראי דברכיה דיסיק נילוס לקראתיה, ומאי דנפקא נשמתיה במצרים בגין דיהוי דביקו דילי' בהדי בנוי בגלותא באתר דנפקא נשמתיה דבר נש. תמן הוא דביקו דיליה תדיר, וכד נפקו ישראל ממצרים נפקא נשמתיה דיעקב עמהון והיינו דאמור רבנן וירא ישראל את היד הגדולה ישראל סבא:
פרשת ויצא
פרשת ויצא מהדורא קמא:
אור ליום שבת פרשת ויצא יעקב
אור ליום שבת כ"ו לטבת
אבל רזא דמילתא משום דלבן אמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע בעי יעקב לאחזאה ליה דאיהו משקר ולהכי עביד גל ויתיב עליה למיכל למירמז ליה דההוא סטרין דלבן יניק מנייהו איהו תחותיה דיעקב ואיהו יניק מסטרא דקדושא דאיהו לעילא, והיינו דקאמר עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך וכו' כלומר אם את תעבור אלי לאבאשא לי סיטרא דילך יתפרע מינך, והיינו עד הגל הזה ואם אנא אעבור לאבאשא לך סטרא דקדושא דהוא דילי יתפרע מיני, והיינו ועדה המצבה הזאת אם אני לא אעבור אליך וכו' כלומר דהיינו כנסת ישראל. ותו רמיז ליה תדע מאן הוא עדות בדבר דבסיטרא דילך כפוף תחותאי המצבה הזאת כלומר הישיבה הזאת דיתבית על הגל דרמיז לסטרא דילך, וזהו סוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך כלומר אעדי הנך סטרין דאיקרון גל מן קדמי ועל ידי כן אביטה נפלאות מתורתיך. וזהו סוד נתן עיניו בו דעיינין רמיזין לחסד וגבורה ועושה גל. כלומר דההיא סטרא אחיד ביה, של עצמות, דרמיז לההוא סטרא דאיהו לקבל יסוד, לכן הדבק מחשבותיך בי תדיר ותתעלה נפשך למעלה להתקדש שם שמים לעשות נסים על ידך כי הדבקות והמחשבה בלי הפסק עליו נאמר מי זאת עולה מן המדבר כלומר כד זאת דהיא כנסת ישראל מתעלא למי דהיא בינה מן מ"ם פתוחה. רמיזא בבינה דמ"ם פתוחה (ס"א סתומה) היא בחכמה ברזא דלמרבה המשרה. ונו"ן אריכא היא בתפארת ומלכות, כלומר כנסת ישראל עולה דרך הבריח התיכון ומתדבקת במ"ם פתוח' דהיא בינה, וכד איהי מתעלה תמן, איהי מתרפקת על דודה, דההוא דאחשיבת תדיר בתורה ובמשנה ביראה בלי הפסק איקרי דודה, וקאמר דכד איהי מתעיילא בבינה איהי מתרפקת ומתחברת בההוא שעתא עם דודה דכיון דמחשבתיה דביק בה בההיא שעתא הא מחשבתו ונפשו מתעלייא בבינה, ולעילא מינה באתר דמתעלייא כנסת ישראל תחת התפוח עוררתיך ברזא דשדה של תפוחים, שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך חד רמיז לאימא עילאה, וחד רמיז לאימא תתאה, והכי תתעלה אי תדיר תהא מחשבתך דבקה בי בלי הפסק דאיבעי לך למחזי גרמך כמלך בגדוד דכמה חיילות דביקין ליה מן כל סטר הכי אנא המשנה וכל חיילותי סחרין לך תדיר דהא אנת תהא רבא דארץ ישראל וכו' ולכן תצייר בעצמך, דאנא וכל חיילותי סחרין לך תדיר ואת ביננא כמלכא בגו חיילותיה ולא תפריד מחשבותיך מיני ומחיילותי כלל ואתה שלום:
פרשת ויצא מהדורא בתרא:
אור ליום שבת ט' לכסליו
אבל רזא דמלתא דלבן רמיז ללובן עילאה דההוא סטרא ואצטריך דיעקב ייזיל לגביה וייפוק מיניה חיילין דקדושה דמטמרין ביה וייתי להו לסטר קדושה דענא רמיז להנהו חיילין דוגמת ואת הנפש אשר עשו בחרן והיינו דכתיב ויצל אלהים ממקנה אביכם ויתן לי דהאציל קדושה מגו ההוא סטרא והיינו נמי רזא דענא דיתרו דרעי מרע"ה דהיינו חיילין דקדושה דהוי מטמרן והוה רעי להון לקרבא להו לסטרא דקדושה ומשום דיתרו גופיה הוה עתיד לאתגיירא לא אצטריך למימר ביה ויצל אלהים ממקנה אביכן דהא כיון דאתגייר הוא כל חיילין דביה אתו בהדיה ואצטריך למיסב בנתיה מהאי טעמא דאפיק להון מרשותיה דההוא סטרא והיינו רזא דויקרא יעקב לרחל וללאה השדה אל צאנו דהיינו דאעיל להון בחקל תפוחים והיינו דמאן דמייתי ביכורים ריש מילוי הוו לבן ארמא' בעא לאובדא ית אבא דהוו גניזין ביה חיילין דקדושה ויעקב אבינו אפיק להון בעל כורחיה:
פרשת וישלח
פרשת וישלח מהדורא קמא:
אור ליום שבת ח"י כסליו פרשת וישלח
אבל רזא דמילתא דדוד לקביל מלכות דאיהי דרגא דיליה קאמר הכי דהיא מידת דילה ברזא דמלכות בית דוד משיחך במהרה תחזירנה למקומה דהיינו לומר דכנסת ישראל תתאה ידביק אותה בעשר ספיראן עילאין דרמיז בבמהרה. והיינו דקאמר תחזירנה למקומה כלומר דתתיחד בספיראין עילאין כדהוות בשירותא דבריאה והשתא קאמר דוד ל"ב נתיבות חכמה דהיא עולם הטוהר אשפע במידה דילי וקאמר בלישנא דבריאה ברזא דאוליד ליה כמלקדמין, ומיירי עם בינה דישפע מחכמה במלכות ולהכי קאמר אלהים דרמיז בבינה, ורוח נכון חדש בקרבי כלומר דכל ספירה וספירה אית בה רוחא וחילא דאתיהב לה בקדמיתא לקיומא דילה ובר מהאי צריך תדיר לאשפעא (חסר) אתיהב בה רוח היונאה וחילא בשירותא דבריאה דילי' ועם כ"ז צריך תדיר למזוני לקיימא ההוא רוחא וחיילא תדיר די ביה, ואי פסקי מזונא ההוא רוחא דביה איתכפייא וכד נקיט מזונא ההוא רוחא וחילא די ביה מתתקפי', ובהאי דוגמא איהו בספיראן, ומשום הכי קאמר ורוח נכון חדש בקרבי כלומר ההוא רוח דיהבת במידה דילי בשירותא דאיקרי נכון, משום דאיהי המכוונה והמעמידה תדיר עביד כגוונ' דיתחדש ויתתקף ע"י שפע ברכאן דתשפע בה תדיר ולזה קאמר נכון:
ורזא דברכתא דאשר יצר את האדם בחכמה איהי רמיזא בספירו' דבנין דאיקרון אדם וקאמר דיצר יתהון בחכמה, וברא בו נקבים וכו' אינון צינורין דמשפיעין מספירה לספירה, שאם יסתם אחד מהם כלומר ואי הוה מסתים צינורא דחסד אפי' רגעא חדא, או אם יפתח א' מהם. כלומר אם יפתח צינורא דגבורה טפי ממאי דחזי ליה אי אפשר להתקיים ספיראן וכולהו עלמין אפילו שעה אחת דברגעא חדא הוו מתוקדי כולהי בשלהובוי דגבורה, ברוך אתה ה' רופא כל בשר כלומר דאית לשבחא לקב"ה די עביד למלכות דינא רפייא כי היכי דלא ליתוקדו עלמין כולהן בשלהובי דילה והיינו דקאמר רופא מלשון לא ירפך, כ"ל דהיינו מלכות דאיקרי כל, בשר היינו שבע ספירות הבנין דאיקרון בשר ומפליא לעשות כלומר דישפע במלכות מחכמה דאיקרי פלא:
והא השתא בעינא לגלאה לך רזין בהאי פרשתא. ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים כלומר כד יעקב דאיהו תפארת. הלך לדרכו דיך. גבר בעלמא כלומר דאזל לאשפעא בכנסת ישראל, ויפגעו בו כלומר נפקו לקדמותיה לקבל שפעא, מלאכי אלהים אינון נצח והוד ויסוד דאינון שלשה עדרי צאן רובצים עליה דאינון שליחאן דיליה לאייתאה לה שפעא מתפארת ולהכי איקרון מלאכי אלהים כלומר שליחאן דכנסת ישראל דאיקרייא אלהים, ויאמר יעקב כלומר אתחברת תפארת במלכות, דויאמר רמז במלכות ברזא ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, כאהבר ראם כמו וראיתי אני, או רואה אני את דברי אדמון כלומר דבעי לאשפעא בהון כי היכא דישפעון בכנסת ישראל והיינו דקאמר מחנה אלהים זה כלומר דאינון שליחאן דכ"י דאקרייא אלהים, וקאמר זה כלומר דע"י זה דהוא יסוד אתחברת תפארת במלכות, ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ויקרא רמיז במלכות ברזא ויקרא אל משה, שם היינו רזא דויקרא בשם ה', המקום היינו רזא דתלת עילאי ברזא דברוך המקום, ההוא היינו רזא דכתר, מחנים כלומר דתרי מחנות אינון תרי ההין דתפארת ייניק מלעילא ומשפע לתתא וכיון דתפארת מיחד ובמלכות מיד:
וישלח יעקב מלאכים לפניו וכו' לומר בעא לאתכפייא לאינון דסוחרני כורסייא דלא ישלטון והיינו דקאמר אל עשו אחיו לההוא דאיהו בתמורות לקבל תפארת, ארצה שעיר דהא שעירים ירקדו שם, שדה אדום דאיהו סומק משום דתמן הוא אתר דשפיכות דמים, כה תאמרון לאדני לעשו כלומר דעד השתא הוה איהו אדון ושליט והשתא דאתחברית במלכות איבעי ליה לאיתכפייא, והיינו בשירותא אמר כ"ה דרמיז בכנסת ישראל, עם לבן גרתי ואחר עד עתה, כלומר אע"ג דאסתלקותא לעילא באתר דלובן עילאי לא הוה לאשתארה תמן אלא דרך גרות למינקט שפע ברכאן לארקא במלכות דרמיז בואחר דהא היא אתקריי' אחרית, והכא קאמר ואחר להתחברא וא"ו עם אחרית, ויהי לי כלומר אע"ג דוא"ו אסתלק לעילא מיו"ד דלהכי רמיז וי' לא הוה לאשתארה תמן אלא למנקט ברכאן לארקא בה' בתראה ולחברא לה בחכמה דרמיזא ביו"ד, ולהכי רמיז ה"י ולהכי רמיז נמי לי כלומר דיניק מבינה דרמיז בלמ"ד לארקא בכנסת ישראל, שור היינו גבורה, וחמור חסד ברזא דחמור של אברהם, צאן היינו נצח והוד דעלייהו אתמר ואתנה צאני צאן מרעיתי, ועבד היינו יסוד דאיהו עבד דתפארת, ושפחה היינו מלכות, הא כללא דספיית הבנין מתייחדין בי' ואשלחה להגיד לאדני, מנגידנא שפע ברכאן לכנסת ישראל למצא חן, כלומר לחברא כל ספיראן דרמיזי בחן. בעיניך כלומר לחברא עיניך בעל אפך ועל חמתך ספירן כולהו מתייחדין ומתחברין כולהו כחדא, וישובו המלאכים כו' באנו אל אחיך אל עשו כלומר לא בעי לאיתכפייא אלא בעי למהוי שקיל כוותיך, והיינו אל אחיך, וגס הולך לקראתך כלומר לא מסתייעא דמחזיק בתר אינון דרדפין בתר הנאין וכיסופין דעלמא, אלא אף דבאינון דבעו לאתקרבא לדחלתך ולמיפלח יתך אזל לקבלהון ולאסטאה יתהון מאורח טבא, וארבע מאות איש עמו כלומר ההוא רע עין דסליק לארבע מאות והוא רמיז בכנעני ובלוט ובעפרון, אזיל עמיה לאסטאה בני נשא מפולחנא דקב"ה, ויירא יעקב מאד דלא יתחברון עלמין בההוא אסטיותא דמסטי לבני נשא, ויצר ליה דכנסת ישראל ותלת ספירין דיליה לא בעי לאשפעא לעלמא ואהדרא שפעא דילון בתפארת והיינו ויצר דהוא צר מהכיל כל כך שפעא, ויחץ את העם אשר אתו כו' לשני מחנות כלומר דעם צאן ובקר אינון מחנה חד, ואיהו מחנה דקדושה, וגמלים היינו מחנה תניינא, והוא מחנה דההוא סטרא, ברזא דבא נחש ורכב על גמל לאסטאה לחוה וברזא דהרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו, ומשום הכי גבי ויהי לי שור וחמור לא אידכר גמלים משום דאינון לאו מסטרא דקדושה, והתם לא מיירי אלא במילי דסטר קדושה, ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו כלומר אם יחזיק באינון דרדפין בתר הנאין דעלמא, והיה המחנה הנשאר דהיינו דבעי לקרבא לפולחנא דקב"ה, לפליטה דלא ישלטון עליהון, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק דהיינו חסד וגבורה, ה' האומר אלי שוב לארצך כו' כלומר דשדר יתי למיזן למלכות דאיקרייא ארץ והיינו ארצך ואיקרייא נמי מולדתך כלומר בגין דאת זן יתה הוי כאילו את אולידת יתה, ואיטיבה עמך, כלומר דיסוד דאיקרי טוב יתחבר בי ועל ידיה אזון לכנסת ישראל. קטונתי כלומר דאנא משפע לכנסת ישראל דאיהי קטן מכל החסדים ומכל האמת וכו' כי במקלי כלומר דאנא בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, ואתה אמרת היטיב איטיב עמך, רזא דיסוד דאיקרי טוב ועל ידי תניק מלעילא, ותוניק לתתא ולהכי קאמר תרי זימנא היטיב איטיב, ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו, היינו רזא דתנו שוחד לסמאל וברזא דשעיר המשתלח כי היכי דיסלק מעלוי קודשא, הא אתגליאו לך יזין עילאין בהאי פרשתא ומנייהו תיליף לדוכתי אחריני לכן אזדהר מהנאין וכסופין דעלמא ולא תפריד מחשבתך מאורייתא אפילו רגעא חדא, ובעידן ק"ש כוין כדקא יאות ולא כדאת עביד, והא ייחדתיך למיהוי עולה תמימה לפני לאתוקדא על קדושת שמי, ואת ידעת דבעולה לא בעי לאשתכחא בה שום פיסול ואפילו במחשבה לכן אזדהר מן יומא דין והלאה למיהוי כל מחשבתיך באורייתא, ואתה שלום:
עוד לפרשת וישלח:
אבל רזא דמילתא דא רמיז דמאן דהוי מסטרא דקב"ה דלא לאיתנהגא בתוקפא ורוגזא לאינון דמסטרא אחרא, אלא לאמשכא לון במילין דרחימו זימנא בתר זימנא, ות"ח דוד המלך ע"ה דאע"ג דעביד רעותא דקב"ה לאגחא קרבא בעממיא. אתמר עליה דמים רבים שפכת וכו' ומשום הכי בעי יעקב דלא לאתנהגא עם עשו בתוקפא ורוגזא, אלא במשיכא דרחמי וחינא' ומשום הכי שדר למימר ליה עם לבן עילאה דאיהו רזא דלובן עילאה ומשיכנא מיניה מלכות, והיינו ואחר, ראייה דאיהו עומק אחרית והיינו נמי עד עתה ראיה אקרי עתה, ויהי לי שור וחמור דאיהי פחד וחסד, וצאן היינו תפארת כד"א ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, ועבד ושפחה דאינון נצח והוד ויעקב גופיה איהו יסוד, דהא יסוד משך הוא"ו, ואיבעי תשוי ליעקב בתפארת וצאן ביסוד דאיהו אקרי בשמא דתפארת, ואשלחה להגיד לאדוני כלומר לאמשכא בהדן מכל הני סטרין דקדושה, למצוא חן בעיניך' על ידי דאת מלברא תסתכל בהון ישפעון עליך, והיינו בעיניך. אי נמי הכי קאמר על כרחך ימצאון חן בעיניך כמו אם לא על פניך יברכך, וישובו המלאכים וכו' באנו אל אחיך אל עשו, כלומר לא בעי לינקא מינך אלא למיהוי איהו רישא לגרמיה והיינו אחיך, וגם הולך לקראתך לאגחא בך קרבא, ולא בעי למיהוי ליה חיבורא בהדך, וארבע מאות איש עמו, דאיהו רזא דרע עין עמו, ויירא יעקב מאד דאיהו אדם בהפוכא, כלומר דחיל דלא יקטרג עליהו דאיהו תפארת, ויצר לו, כלומר דחיל דלא ייצר ליה כד ינקוט שפעא דקדושא וכו' לשני מחנות חד מחנה שכינה דספירין עילאין, והיינו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, דהיינו מחנה שכינה דתמן אית ליה קצת תפיסה, דהיא המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה דהיינו ספירין עילאין, ויאמר אלהי אבי אברהם, לאמשכא על המלכות שפעא דאברהם ויצחק ובשמא דהוי"ה, קטונתי מכל החסדים וכו' כי במקלי וכו' כלומר דאנא בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וכו' כלומר למלכות עם עולמין דילה, ואתה דהיינו חכמה עם כל ספיראן, אמרת ברחמים היטיב בספיראן עילאין איטיב למלכות, וילן שם בלילה ההוא ברזא דהוא דאיתחבר בלילה דאיהי מלכות, וישתחו ארצה שבע פעמים ועל ידי כן אפייס ליה, נסעה ונלכה, ומהכא אית לן למילף דלא למיתיב רשיעי ברוגזא, וכל שכן בזמנא דגלותא דליכא שולטנו לישראל אלא לגלגלא עימהון במילין דרחימו זמנא בתר זמנא עד דיתפייסון לאשתעבדא באורייתא:
פרשת וישב
פרשת וישב מהדורא קמא:
אור ליום שבת ח' לשבט
עוד לפרשת וישב:
אור ליום השבת י"ו לטבת
אבל רזא דמילתא שהמלכות היה עתיד לצאת משם אלא ע"י שהקדים ברכת אברם לברוך אל עליון ניטלה ממנו וניתנה לאברהם בסוד וירא אלהים את האור כי טוב ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים. כי שם רמז לבינה והיה ראוי לצאת ממנו המלכות כי המלכות היא בת בינה, אלא שלא היה העולם ראוי להשתמש בו ולפיכך אמר שם ברוך אברם וכו' כלומר מדת חסד שהיא ראש הבנין משם ימשך ויצא המלכות, ולפיכך חבר מידת אברהם שהיא חסד עם אל עליון שהיא בינה, ואחר כך השפיע לבינה ממקור העליון ואמר ברוך אל עליון ומאחר שניתן המלכות לאברהם הורישו אברהם לבניו, ויעקב נטלו ליהודה, ונשמת תמר היתה נשמת זכר והיא היתה בת שם ואלו לא נטלה המלכות משם נשמת תמר היה לו למלוך ולכן הוצרך שיצא ממנה המלכות ונשמת יהודה היה נשמת שם בענין שיצא ממנו המלכות בדרך העלם, ואם תאמר מאחר שנשמת תמר היתה נשמת זכר היאך ילדה מיהודה, יש לומר שנשמת יהודה היה בה ניצוצות מנשמת נקיבה ועל ידי כן ילדה ממנו, ואע"פ שנמצא שהיה משכב הפוך. אין חשש מאחר שלא היו הנולדים בעצמם הם המלכים, וענין ער ואונן נעלם מאוד כמו שכתב הרשב"א בחיר ה' שלא ניתן ליאמר אלא מן הפה לאוזן ואני אמסרנו לך, דע כי הוא בסוד המלכים אשר מלכו בארץ אדום, כי ער ואונן רומזים לכתר וחכמה, ומה שאמר וימיתהו ה', וכן וימת גם אותו. הוא כענין מיתה האמורה במלכים שמלכו בארץ אדום, ומה שאמר ושיחת ארצה הוא לומר שאי אפשר לעולם להתנהג לבדה שאם כן לא היה קיום לעולם. ועל דרך זה מתפרש מה שאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה', וכן מה שאמר וירע בעיני ה' אשר עשה שהוא לומר שראה שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגתם לרוב התעלמותם וקדושתם ובזה תבין למה דקדק לומר שהיה בכור יהודה וכבר ידעת כי בכור רומז בחכמה, ומכאן תבין מה שכתוב בשלה והיה בכזיב בלדתה אותו כי ג' בני יהודה רומזים בספירות, ער ואונן בג' עליונות. ושלה במלכות, וזהו והיה בכזיב וכו' כלומר שעד שם הוא מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו שהוא עולם היחוד, ומשם ואילך הוא עולם הפירוד, ודומה לזה אמרו חז"ל על פסוק ותעמוד מלדת, ולרמוז שצריך לקיום העולם קצת יצה"ר וכמו שאמרו שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לכן יצאתה תמר לקראת יהודה, וזה לרמוז שאי אפשר לעולם להתקיים בהנהגת שלשה ראשונות. וילדה פרץ וזרח שהם רומזים לחסד וגבורה שיוצאים מבינה ולרמוז שאילו היה העולם מתנהג על ידם לבדם. היו מוקדים את העולם בשלהוביהון נתגלגלו במחלון וכליון שנמחו וכלו מן העולם ולרמוז שצורך קיום העולם הוא היצר הרע, נשאו נשים מואביות שאמן פרצה עם אביה, ולהיות שהספיק הרמז הזה. לא הוצרך שרות תחציף עצמה כל כך כתמר אלא במה ששכבה מרגלותיו הספיק לרמוז שצריך שתהא שמאל דוחה וימין מקרבת היצר הרע ולא תדחנו לגמרי. ואח"כ ילדה את עובד שהוא רמז לתפארת שכלולים בו כל ספירת הבנין, וממה שכתבתי תבין מה שאומרים רז"ל אברהם ושרה טומטמין היו כלומר שגם נשמת שרה היתה נשמת זכר, ולפי שנשמת שניהם היו נשמת זכר לא היו ראויים להוליד זה מזה, וזה שאז"ל שאמר לו הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד וכו' כלומר שרי היא נשמת זכר ולפיכך אינה יולדת בחברתך, אבל אני אעשה שיתנוצצו בה נצוצות מנשמת נקבה ואז תקרא שרה ותלד, וכן לאברהם אעשה שיתנוצצו בו נצוצות מנשמת זכר כדי שיתחזק יותר ויוליד וזהו ויתן ה' לה הריון ותלד בן האמור ברות ודרשו חכמים מלמד שלא היה לה עיקר מטרין, הוא הדבר שאמרתי שנשמתה היה נשמת זכר כי היא היתה תמר וכבר אמרתי שנשמת תמר היה נשמת זכר ועל כן לא היתה רות ראויה לילד עד שנתן לה ה' הריון, כלומר שעשה שהתנוצצו בה ניצוצות מנשמת נקבה ועל ידי כך ילדה ואלולי כן לא היתה יולדת כי בועז לא היו בו ניצוצות נקבה אבל תמר לא הוצרך שיתנוצצו בה ניצוצות נקבה, לפי שיהודה היה בו ניצוצות נקבה כמו שאמרתי. והנה סיבת עכבת לידת אשתך זהו בסבת שנשמת שניכם נשמת זכר ועכשיו כבר התנוצצו בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כך תקבל הריון ממך, וזכתה לכך ע"י מעשיה הטובים ועל ידי הצער שנצטערה על ידי שגלית מאצלה. וגם ע"י הצער שנצטערה בשירות חולייך כי כל כך זוכה כשיסורים באים עליו כשסובלם בסבר פנים יפות כמו שזוכה בעשיית מצוה. והטעם לפי שעל ידי היסורים בגוף מתחלש כח הטומאה ומזדככת הנפש מטומאת זוהמת הנחש ונשארה טהורה ונקיה, והנה נתנוצצו בה ניצוצות הללו מנשמת בת זוגך, ועד עכשיו לא היה אפשר מפני שהיתה נשואה לאחר ועכשיו נתאלמנה וע"י הזכיות הנז' נתנוצצו ממנה ניצוצות בזוגתך זאת כדי שתוליד ממנה כאשר אמרתי וע"י הדברים האלו הנזכרים זכתה להתנוצץ בה ניצוצות נשמת נקבה ועל ידי כן תלד לו בנים זכרים כאשר הבטחתיך ואמרתי לך ואתה שלום:
אור ליום שבת יום ראשון לחנוכה
אבל רזא דמילתא דידים רמיז לחסד וגבורה, והיינו טעמא דצריך בכל צפרא למיטל ידין לאעברא מנייהו רוח מסאבא דמהדרי סוחרני משכנא ומיתהוי מינייהו האי עכירותא. ולא תקשי לך כיון דרישא רמיז לתלת עילאי וקיימי לן דהנך סטרי לא סלקי מחסד ולעילא. אם כן אמאי משינן אנפין ועיינין בכל צפרא, דהא אית לך למינדע דאע"ג דלא סלקי הנך סיטרין מחסד ולעילא, מכל מקום מההוא עכירותא דמעכרי לחסד וגבורה מסתלק קצת עכירו לחכמה ובינה דאינון אקרין אנפין, ואוף אינון אקרין עינים, ומגו דההוא עכירו דקיק טובא לא תשכח בשום דוכתי דצריך לממשי אנפין או עיינין בצפרא אלא בהעברת ידיו על עיניו סגי לעברא ההוא עכירו דקיק דסליק לתמן, אבל ידין דמידביק בהו מסאבותא צריך למיסחי שלשה פעמים לאכללא בהו בחסד גבורה תפארת ובהכי מתעבר מינייהו ההוא סטרא, ומהכא תשתמודע רזא דתשעה באב ויום הכפורים אסורים ברחיצה, זה להפכו וזה להפכו דט' באב אי הוי משינן הוה מחזי דמעברין מיניה סטרי דמסאבי בהאי יומי כבשאר יומי, וליתא דהא היום ההוא יקחהו אופל, וסטרי מסאבי מהדרי סוחרני משכנא כל ההוא יומא, כד"א כי ראתה גוים באו מקדשה, ולרמוזא להאי לא איבעי לן למימשי ידין בההוא יומא, ובי"ה הוי מטעמא אחרינא, דהא מגו דאיתגלי לבנוניתא עתיקא דעתיקן, כל הנך סטרי ערקין ומיטמרו גו תהומא ולא מתחזו כלל דרזא דהשטן סליק שס"ד למימרא דביוהכ"פ לית ליה שולטנותא כלל והלכך לא בעי למימשי ידין בהאי יומא' ואי הוה משינן הוי מתחזי כפגימותא כאלו הוה להנך סטרי שולטנותא בהאי יומא דאצטרכינא לעברא להו, ומכל מקום נהוג למימשי קצת ידין ועיינין בתשעה באב וביוה"כ ושפיר דמי משום דבתשעה באב איתתקף מסאבותא טובא ובעינן לאקלשא ליה בהאי יומא ומאי דלא משינן ידין ואנפין כי אורחין סגי למרמז דבההוא יומא סיטרי מסאבי לא מתעברי, וכן ביוה"כ משינן קצת ידין משום דמסאבותא הוא טובא בשאר יומין. והאי דמשינן קצת בההוא יומא מהני לאקלשא מסאבותא דשאר יומי, ומאי דלא משינן כאורחין סגי למירמז דליכא בההוא יומא סטרי דמסאבי ומההוא טעמא דלא שלטי הנך סטרי מסאבי בההוא יומא אמרינן ביה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מה דלית הכי בשאר יומי שתא' דהא איכא למידק אמאי אמרינן ליה בחשאי בשאר יומי שתא, ובמאי דאמור רבנן משל לבת מלך שהריהה ציקי קדירה וכו' צריך למינדע מהו ניהו ציקי קדירה ומאי קאמר יש לה גנאי ומאי הביאו לה עבדיה בחשאי, ותו מאי אמריה יעקב ולא אמריה משה, ותו אמאי לא איכתוב באורייתא שבחא כי האי, ותו אמאי איצטריך יחודא דבשכמל"ו דהא כיון דיחדנא לכ"י מתתא לעילא ומעילא לתתא עד חסד ותמן לית קטרוגא (נ"א קטרנא ליה) אמאי איצטרך תו יחודא אחרינא דבשכמל"ו:
אבל רזא דמילתא איהו דיחודא דקרא קמא הוי באיתערותא דכנסת ישראל דהא מינה שרינן לסלקא לה לעילא והכי עדיף ברזא דאשה מזרעת תחילה יולדת זכר והלכך כל יחודא דההוא קרא לא מתחשב, וכד איסתלקא לעילא והריחה ריחא טבא דלובן עילאה חמידאת דייתי לה שפעא באיתערו דיליה וקרי ליה ריחא משום דאיהו דקיק טובא. ומה שאמר תאמר יש לה גנאי כלומר דאי תבעי איהו דדכורא יתער לקבלא באיתערו דיליה, איכא למיחש דהנך סטרין ירגשון ביה וינקין מיניה עד לא ימטו לכנסת ישראל והיינו דקאמר יש לה גנאי, דהנך סטרי איקרון גנאי, לא תאמר יש לה צער ליתי שפעא באיתערו דדכורא, מה עשו עבדיה דאינון ישראל ברזא דעבדיה הביאו לו בחשאי כלומר דאמרי ייחודא דבשכמל"ו דאיהו מעילא לתתא אמרי ליה בחשאי כי היכי דלא ירגשון הנך סטרי ובי"כ דאינך סטרי ספו תמו אמרינן ליה בקול רם דלית לן דחלא מאינך סטרי כלל:
ומהכא תשתמודע רזא דאכילה ושתיה בתשעה באב וביום הכיפורים דזה להפכו וזה להפכו דהא אכילה ושתיה רמיז לשפעא דאתי מלעילא וביום תשעה באב ליכא משיכו דשפעא ולרמוזי להאי אסיר למיכל ולמשתי ביה אבל בי"ה הוי מטעמא דאיתגלי ביה לוהר דלובן עילאה דהוא עלמא דלית ביה אכילה ושתיה איצטריך דלא ניכול ולא נשתי לרמוזי להאי ולאסתלקא גו ההוא ענוגא עילאה, ואי תימא אם כן היכי כתיב תענו את נפשותיכם דהא האי סליקו ועינוגא דנפשא הוא' איכא למימר דאית נפש ואית נפש וההוא נפש רמיז לנפש גסה דבר נש דאיהו מתאוה להנאין וכיסופין דעלמא וכד לא אכל ולא שתי בר נש הוי עינוייא לה, אבל לרוח ונשמה הוי עינוגא בודאי:
ומהכא תשתמודע רזא דהבדלה דבגין דמוצאי שבת מהדרי לאהדרא סוחרני משכנא בעינן לאפרשא גרמין מנייהו ואמרינן ויהי נועם לאדבקא בנועם אימא עילאה לחסות בסתר כנפיה לאישתזבא מהנך סטרין, ובתר הכי אמרינן סדר קדושא לאתאחדא בקדושא עילאה ולא יכלין הנך סטרין לאתקרבא בהדייהו דישראל, ובתר הכי מבדילין על הכוס כדי לאתדבקא בבינה דאיהו יין המשומר בענביו, ומריחין בהדס דרמיז ליה לאיתדבקא בההוא צרורא דחייא דתמן היא נפש יתירא דילן, ומברכין בורא מאורי האש לאור האבוקה למירמז ליחודא דספירן דשרגא רמיז לה, כדאיתא בזוהר קדישא, ולהכי מבדילין גרמין מהנך סטרי ומשום הכי מברכינן בתר הכי המבדיל בין קודש לחול וכו' אי נמי דרזא דחמרא והדס ושרגא למירמז לחסד גבורה תפארת דאינון עיקראן דכל ספירן דחמרא רמיז לחסד דאף ע"ג דאיהו תקיף רמיז לחסד משום דאיהו משקה ניגר כמיא דרמיזין לחסד, ותקיפו דיליה דחסד מתדבק באימא עילאה דאיהי יין המשומר בענביו ולהכי לית למיהב ביה מיא למירמז דבתוקפא דדינא אחיד וביחודא חד איהו עמיה, והדס רמיז לגבורה, דריחא מתיחס לדינא, ושרגא רמיז לתפארת דאיהו שרגא ונהורא דספירן, ובתר דאתחברנא בקדושא עילאה יכלין לאבדלא גרמין מהנך סטרי, ומשום הכי יאות לאבדולי תכף דנפיק בר נש מבי כנישתא לאבדולי נפשין מהנך סטרי עד לא ייתו אינהו לשלטאה עלן, ובאתרא דמבדלי בבי כנישתא עדיף טפי דלא יהבי להון שום דוכתא לשלטא בהדן ומשום הכי אמרו רבנן דמאן דטעים קמי הבדלה מיתתו באסכרה כלומר דע"י ההוא אכילה מתדבקו ביה הנהו סטרי ומפקי נפשיה באסכרה דאיהי קשה שבמיתות כדאמור רבנן, ומשום הכי עד תלתא יומין בשבתא מצי לאבדולי ותו לא דהנך תלתא יומין רמיזי לחסד וגבורה ות"ת וכיון דלא אבדיל בהו בהנהו סטרא לית ליה תקנתא בהך שבועא, וכי תימא כיון דכל כך מקודש יום הכיפורי' אמאי לא חמור כשבת דשבת זדונו בסקיל' ואילו יוה"כ זדונו בכרת, איכא למימר דהאי עדיפותא דיום הכיפורים הוה דמגו דזוהר לבנוניתא איתגלי ביה חס על ברייתא ולא בעי מאן דיחוב ביה ימות מיתה חמורה דהיינו מיתת בית דין ומסתייה במלקות או בכרת לכפרא חובאה, וכי תימא היכי אמור רבנן דאית עלמא באכילה ושתייה בספירן ולית בהו עלמא דלית בהו אכילה ושתיה, וכי אפשר לסלקא הכי בדעתין, ותו דהא אמרינן עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, איכא למימר דשפעא דנגיד מאין סוף אתו לתלת עילאי דקיק טובא, כדוגמא דמשחא וכמא דאת אמר כשמן הטוב על הראש ומשום הכי אמרינן דבההוא עלמא לית ביה אכילה ושתיה וכד מטי לשירותא דספירת הבנין מתעבה והוי דוגמת אכילה ושתיה וכד נחית בספירן תתאין מתעבה טפי ותמן נקטי ספירן שפירו דיליה, ועכירו ותמצית דיליה משדרי ליה לברא למשריתא ומתזני מיניה הנהו סטרי דמסאבי ובתרי צינורי משדרי ליה ההוא תמצית חד איהו דקיק דוגמת משקה ומיניה מתזני הנהו סטרי דלסטר ימינא, ואידך עב מינה מתזנין הנהו סטרי דלסטר שמאלא, וכי האי גוונא הוי בבר נש ברזא דמבשרי אחזה אלוה דליכא מידי בבר נש דלית ליה דוגמא לעילא, והמשכיל יבין, והיינו רזא דכל העולם ניזון מתמצית ארץ ישראל, כלומר דכמה דבבר נש כבדא ולבא ושאר אברייא נקטי שופרא דמזונא ועכירו ותמצית דליה משדרי ליה לבר לאתזנא מיניה הנך סטרי הכי נמי לעילא. והיינו רזא דנידון בצואה רותחת כלומר דאתמסר להני סטרי דמתזני מתמצותא. וקאמר רותחת למימר דבעידן תוקף רוגזא ורתיחו דילהון מייסרין ליה, והיינו רזא דעבודה זרה דפעור לאתקפא ההוא ע"ז בההוא תמציתא דאיהו מזונא דילה ומשום הכי הוי פרעין קמיה:
וממאי דאמרית תשתמודע איסור סיכה ביום הכפורים ובתשעה באב זה להפכו וזה להפכו, דהוה מנהגא בההוא זימנא למיסך גופא במשהא למרמז דנגידו דמשח רבות עילאי נגיד בכולהו ספירין ובתשעה באב דליכא ההוא נגידו כדאמרן אסיר למיסך לרמוזי להאי וביום כפורים כיון דאיתגלי לובן עילאה לא צריך למיסך, ובההוא זימנא דתקיף מסאבותא נהוג עלמא דלא למיסך דהא עתה לא נגיד ההוא מישחא כדבקדמיתא והיינו טעמא דנעילת הסנדל אסיר בהני תרי יומי זה להפכו וזה להפכו, דהא נעילת הסנדל רמיז למטטרון וסנדלפון דאינון שרי כנסת ישראל, ואינון נעל וסנדל וחייצי באפייהו דלא יתקרבון תמן מאינך סיטרי ברזא דאתאמר מה יפו פעמיך בנעלים, ובתשעה באב דתקיפי הני סטרי כי ראתה גוים באו מקדשה ונעלים לא חייצי באפייהו בעינן למרמז להאי ולא לנעלא לון, וביום הכפורים דהנהו סטרי מטמרי תחות תהומא לא צריכון נטירותא דנעלים ואינון מטטרון וסנדלפון, ולהכי אסיר נעילת הסנדל, ומהכא תשתמודע רזא דאמור רבנן לעולם אל ימנע אדם מנעלים מרגליו, והיינו טעמא דאיסור תשמיש המיטה בהני תרי יומי דזה להפכו וזה להפכו (חסר חלוקת יום כפורים) דט"ב ליכא זיווגא באורח תשמיש דהא כנסת ישראל אסתלקא לעילא ונקבה תסובב גבר, ומהאי טעמא דאסיר בתשעה באב ברחיצה וסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל. איתסר נמי באבל דהא כיון דחל עליה אבלותא איפסיק מיניה ההוא נגידו ושלטי ביה סטרי מסאבי עד דיעברון עליה שבעה יומין' והיינו דאמור רבנן מעשה באחד ששמש אשתו בימי אבלו ושמטו הזירים את גווייתו כלומר דחזירים היינו הנך סטרי מסאבי דשמטי ומשכי לעצמן את גווייתו ושלטו בו רחמנא ליצלן:
ומגו מאי דאמרית תנדע רזא דויד תהיה לך מחוץ למחנה דבגין דההוא מזוני דהנך סטרי לא אבעי דליהוי בגו משרייתא אתר דמזונייהו, דהא מחנה ישראל הוה דוגמא עילאה ותמן ליכא להו אתר דמחוץ למחנה מושבם:
וקאמר ויד ולא קאמר וידי למרמז דאפילו התם לא ליהוי להו תפיסותא וקיומא טובא, ופקיד תו ויתד תהיה לך על אזנך וכו' משום דגם זה לעומת זה עשה האלהים וכי היכי דבסטר קודשא איכא דכר ונוקבא, הכי איכא בהני סיטרי ויד הוי דוגמת נקבה, ויתד הוה דוגמת זכר, ופקיד דיתד תהיה לך על אזנך ולא בתוך אזנך. למירמז דההוא סיטרא סחרא לקדושה דוגמת קליפה דאגוזא ולית לה תפיסותא כלל בגווה דאזנך רמיז לסטר קדושה ולהכי איצטרך למיהוי עלייהו ולא בגווייהו, ופקיד דאף על גב דההוא יד הוי מברא למשריתא, ושבת וכסית וכו' ולא תשביק לה מגולה דלא יתקוף האי סיטרא ובגין דהנהו סטרי מהדרי תדיר לאטעא בני נשא. וכד בעו למיהדר בתיובתא מעיילי בליבייהו מילין דשטותא והרהורין בישין כי היכי דימנעון מתיובתא דידהו להכי אתקין קודשא בריך הוא ידי אדם לאתקפא ליבייהו בתיובתא דאמלא ההוא תקיפא דהנהו ידים לא יכיל בר נש לאישתזבא מידי הנך סיטרי מסאבי והיינו דאמור רבנן דהנהו ידים הוו לחתור מחתרת לבעלי תשובה כלומר לאהדורי בכל מיני טצדיקי לשיזבא להו מידי הנך סיטרי, והא דקאמר מתחת כנפיהם היינו לומר דבאורח גניז וטמיי משזבי לבר נש דאיהו גופיה לא מרגיש בהכי וקרי להו ידי אדם כלומר דאינהו מסטרא דשמא דהוי"ה דסליק לחושבן אדם:
ומהכא תשתמודע כמה אית לך לאזדהרא מלהרהרא בשום מלה כלל ועיקר. בר מהרהורא דאורייתא דברגעא דאת מבטל מהרהורא דאורייתא לית את ידע כמה עלמין את גרים לאתחרבא כמה דאודעתך כמה זימנין להן אזדהר ומחשבתך לא תהא אלא באורייתא תדיר לא תיפני מינה אפי' ריגעא חדא מלהרהרא כלל ועיקר והא האי יומא. יומא קמא דיומא דאיתערו בהו ניסא על ידא דכהני קדישא במשח רבות קודשא, ועוד אתן את דודי לך:
והא בהאי פרשתא איכא למידק, מאי וישב יעקב בארץ מגורי אביו דבכמה דוכתיה גר יצחק הא איהו לא נפיק מארץ ישראל, וכי תימא דעל אבימלך ופלשתים קאמר הא לא אשכחן דאזל יעקב לתמן, ותו דארץ כנען הוה כלל ארץ ישראל כולה, וארץ מגורי אביו הוי קצת דוכתי מיניה, וא"כ הוה ליה למימר בארץ כנען בארץ מגורי אביו, ותו מאי אלה תולדות יעקב יוסף, ותו מה לנו אי הוה בן י"ז שנה או לא, ותו מאי והוא נער, ומאי את בני בלהה וכו', ותו מאי את נשי אביו, ותו מאי ויבא יוסף את דבתם רעה וכו', ותו מאי טעמא ישראל אהב את יוסף מכל בניו, ותו מאי ועשה לו כתונת פסים ותו מאי וישנאו אותו, ותו אמאי בחלמא בתראה לא קאמר וישנאו אותו ותו מאי ניהו האי חלומות:
אבל רזא דמלתא דיעקב שרי באמצע חסד וגבורה, ואחיד בגבורן דיצחק דאינון פחד והוד, ואיקרון מגורי אביו מלשון מגור מסביב כלומר נתישב באינון דוכתי' דהוה דוכתיה דיראה ופחד. ואינון מכילי דאבוהי ואתותב בארץ כנען דהיינו כנסת ישראל, כלומר אזדווג בהדה למיזן לה דהא איהו בעל דידה, אלה תולדות יעקב יוסף היינו יסוד, דהא איהו משך הוא"ו כלומר יסוד מסתלק בבינה ברזא דיוסף דרמיז ליסוד, וסליק עד כתר, שבע עשרה שנה כלומר ביה כלילן שבע ספירין הבנין ועשר ספירין כולהו, היה רועה את אחיו בצאן, אחיו היינו שאר ספירין, בצאן היינו נצח והוד דסמיכן ליה, והוא כלומר מסתלק עד ההוא אתר דאיקרי הוא דהיינו כתר, נער כלומר והוא נער דאיהו מטטרון מיתזן מיני', את בני בלהה וכו' היינו חסד ונצח, ובני זלפה היינו פחד והוד, אי נמי בני בלהה היינו רזא דמטטרון וסנדלפון, אי נמי את בני בלהה כמ"ש לעיל וכו' נשי אביו דאיהו משמש בהו. וקרי לסטר דחסד בני בלהה, דאית בה תרין ההין, משום דיניק מה"א עילאה, ומיניק לה"א תתאה, ולסטר דגבורה קרי בני זלפה משום דהוי מגוונא דה"א בתראה דאיהי וכו', ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם:
וישראל אהב את יוסף מכל בניו דאיהו משך הוא"ו, ואיהו משפע ביה, ועשה לו כתונת פסים כלומר דכולהו ספירין משפען ביה, בין דחסד בין דגבורה, ולהכי אית בהון סומק וחיור דומיא דכתונת פסים:
ויראו אחיו וכו' וישנאו אותו וכו' לאו למימרא דסנן ליה ח"ו אלא היינו לומר דכמה דלא ממלל איניש עם שונא הכי שאר ספירין לא יכלין למללא עמיה, והיינו דכתיב ולא יכלו דברו לשלום, ויחלום חלום כלומר כד איסתכל במילי דעלמא דהוו כחלמא דחזא דאורח מזוניה איהו בהאי גוונא דאנחנו מאלמים אלומים כלומר משכין שפע עילאה למינגד בתוך השדה של תפוחים דהיא כנסת ישראל למיזן עלמין על ידי ההוא שדה והנה קמה אלמתי דהיינו כנסת ישראל, וגם נצבה, והנה תסובנה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי כלומר דכולהו ספירין נגדין ביה כדי לאשפעא בכנסת ישראל ולמאי דנגדין ביה קרי השתחויה, ויחלום עוד חלום והנה השמש והירח כלומר דשמשא וסיהרא דהיינו תפארת ומלכות, הוו קיימא ואחד עשר כוכבים היינו גבולי אלכסון דהוו אחד עשר בר מההוא דמייחד ליסוד וכולהו הוו משתחוים לי כלומר כולהו נגדין ביה, ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו וכו' כלומר ה"א עילאה תמלוך עליהם. והיינו ה"א מלוך תמלוך עלינו, ותו אמר אם משול תמשול בנו, כלומר אל"ף דאיהו וכו', ומ"ם דאיהו בינה תמשול בנו, ואביו שמר את הדבר, כלומר דאיתקן לקבליה דכנסת ישראל ברזא דשמור, הא איתגליא לך רזין עילאין וטמירין דלא איתגלאו מכמה דרין, לכן אזדהר מלפנאה לבך מהרהורא דאורייתא אפי' רגעא חדא ואתה שלום:
אור ליום שבת כ"ג לכסליו
אבל רזא דמילתא דקודשא בריך הוא לא בעא דיתבני מלכות בית דוד מער משום דהוה בוכרא וידיע דבוכרא לאו שלים איהו, וער לא הוי ביה חובה, ומשום הכי לא כתיב ביה ויעש הרע בעיני ה', אלא ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' כלומר משום דהוא בכור הוה רע בעיני ה' דיתבני מיניה מלכות בית דוד, ומשום הכי וימיתהו ה' כלומר סליקו, דוגמת מיתת ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, וכד אתא אונן חזא דאף מיניה לא הוה מתבני מלכות בית דוד משום דאכתי הוי שני לבטן והיינו דכתיב וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע דהא ידיעה הוא דידע ומשום הכי ושחת ארצה, ומעיקרא אף על גב דידע האי ידיעא לא שבק לנסבא איהו לייבם אשת אחיו משום דאיכסף מאבוהי, וירע בעיני ה' אשר עשה, אי משום דבהדי כבשי דרחמנא למה ליה, ואי משום חובא דחביל ית זרעיה ומשום הכי וימת גם אותו, וקב"ה בעא דיתבני מלכות בית דוד מיהודה גופא בתמר, ואתגלגלו ער ואונן בפרץ וזרח ער בזרח ואונן בפרץ הוי ער בעי ומיפק בקדמיתא משום דהוה בוכרא, ואתא פרץ ואיתקיף ביה ולא שבקיה, משום דבעי דיתחלש תוקפיה יתיר כדי לאתבנאה מינה מלכות בית דוד, ואונן הא הוי תנין, וכד אתא בפרץ הא הוה תליתאי. וטפי עדיף לאיתבנאה מיניה מלכות בית דוד מלאתבנאה מזרח דהוה תנין לער דהוא בוכרא. והא הכא רזין עילאי דלא תשכח יתהון בשום ספרא, וכל חכמי דרא כד ישמעון יתהון יחדו ויחזון דאינון מילין יקירין ורזין עלאין ואזדהר למיכתב יתהון על ספרא על כל פנים ושלום:
פרשת מקץ
פרשת מקץ מהדורא קמא:
אור ליום שבת כ"ח לכסליו
אור ליום שבת ו' לאדר
אור ליום שבת ד' לטבת
פרשת מקץ מהדורא בתרא:
אור לשבת ב' לטבת
והלא למנדע גבי חובא דדוד דכיון דאמר ליה נביאה גם ה' העביר חטאתך לא תמות. אמאי קאמר וחטאתי נגדי תמיד. ותו אמר כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, ותו כיון דאתפרע מיניה בד' ילד תמר אמנון אבשלום אמאי הוה דחיל תו בתר הכי, ותו כיון דהוה עתיד לאתפרע מיניה ד' הנך מאי אבטחותא דאבטח ליה נביא גם ה' העביר חטאתך, ותו אמאי אמור רבנן בעא מקב"ה דימחול ליה ההוא חובא הא ברישא אמר ליה גם ה' העביר חטאתך וכל שכן בתר דקיבל הנך עונשין, ומיהו בהאי איכא למימר דלא אמר ליה נביאה דקב"ה מחיל אלא העביר חטאתו חסרונו מלשון והייתי אני ובני שלמה חטאים משום דכל פיקודייא תלו באיבריא דמלכא אית פקודייא דתלא בידין ואית ברגלין ואית ברישא ולאו דאיכא לעילא איברייא ח"ו אלא כלא דוגמא כמא דידעת וכד חב בר נש כביכול כאלו מחסר ההוא איברא דתלי מיניה ההוא פקודא והיינו דקאמר ליה נביאה דה' העביר ההוא חסרון. אבל מכל מקום אכתי תלי עליה ההוא חובא. ומכל מקום הנך דקדוקי צריך לתרוצי' ותו אמאי אמור רבנן דבעא מקב"ה דיעביד ליה אתא לטב הא כיון דא"ל קב"ה דמחיל ליה הוה ליה לאמוני ביה ולא למבעי מיניה את, ותו אמאי א"ל קב"ה דלא יעביד אתא ביומוי אלא ביומי דבריה, ותו איכא למתמה איך חב דוד בההוא חובא, כיון דתדיר הוה דוד מהרהר בד"ת ועד פלגות ליליא מנמנם כסוסיא ומפלגות ליליא מתגבר כאריה דחצות לילה אקום להודות לך איך אתפנאה לביה לחובא תקיפא כי האי, ותו איכא ברזא דגלגולא דהן כל אלה יפעל אל וגו' אי ההוא לא אזדכך עד זמנא תליתאה א"כ ההוא גופא בתראה הוא דיזכה למיקם בתחיה והנך גופי לא ואמאי והא כמה מצות דעבדו לאו יאות דיפסדון להון ולא יהא להון אגרא ותו איכא למתמה ברזא דגלגולא דאי גופא חב מאי דינא הוא דגופא אחר' יסבול עונשא הא דמי למאי דכתיב אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהנה, ותו מדה זו דגלגולא היא חסדא דקב"ה לבלתי ידח ממנו נדח והא איכא למיחש דבזמנא תניינא יוסיף למחטי ולהוי ביש מבקדמיתא ונמצא תקנתו קלקלתו, ותו איכא למבעי אמאי כד חב שלמה איענש דיטלון מיני' עשר שבטין ולא ישתארון ליה אלא תרין והא הוה מסתייא דיטלון מיניה פלגא דמלכותא ותו כיון דאיהו גופיה חב אמאי לא אתנטל מיניה מלכותיה אלא מבריה, ותו אמאי מלכייא דהנך י' שבטים לא הוו כלהו מחד שבטא כדהוו מלכי בית דוד אלא האי מלכא מהאי שבטא והאי מאידך שבטא, ותו אמאי בבית שני מלכו כהניא מאי דלא הוה עד השתא, ותו היכי אפשר דאתיהיב תוקפא לההוא מלכא דיון רשיעא בימים ההם ובזמן הזה לאתגברא על ישראל לבטלא אורייתא דהא כיון דבי מקדשא הוה קיים מיחזי דהוה שפע טובה וברכה בעלמא ובההוא עובדא דמלכא דינאי מחזי דיא הוה שפע ברכה בעלמא אלא אדרבה הוה תקיפו דמסאבותא, ותו אמאי אתעביד רמזא דניסא במשחא:
אבל רזא דמילתא דחובי ודאי תליין באיבריה דמלכא כמא דאמרית וכי היכי דמאן דמחי לחברי' אי מחי ליה ולא מפיק מיניה דמא הוא קליל לאיתסאה ואי מפיק מיניה דמא קשה לאיתסאה ואי קטע ליה איברא בהדיא קשה טובא לאיתסאה ומ"מ כיון דאכתי אי תהא מתדבק קצת אית ליה תקנתא בדוחקא אבל אי קטע ליה איברא לגמרי לית ליה תקנתא למיהדר לאדבקא הכי הוי בחוביא דמבשרי אחזה אלוה וחוביא הא אינון חטאת ועון ופשע ומסורות ושכפרו בתחיית המתים וכו' והא חטאת איהו בשוגג ואיהו לקבל נפש דהיא עבה וגסה ומינה אתי שגגתא ואתעלמותא לבר נש. דאילו רוחא ונשמתא הוו שכליים ולית בהו שגגתא ואתעלמותא וכד איהו חב במזיד אקרי עון וההוא גברא טניף לרוח ומ"ה מהני קרבנא לשוגג ולא למזיד דכיון דצורא ורוחא דבעירא היו חומרא דבר נש כמא דכתב משה בחירי ובגין הכי הוי בעירא מזונא דבר נש וכיון דאיהו חב בשוגג הא חוביא מסטרא דנפשא דאיהי עבה ועכירא מעכירותא דגופא והוי דומיא דמאן דמחי לחבריה ולא מפיק מיניה דמא הילכך בההיא קרבנא דמקרב דהוי חומרא דגופא דבר נש כמא דאמרית בההיא תננא דסליק סגי לתקנת ההוא חובא אבל כד חב במזיד לא סגי בקרבנא משום דכיון דמזיד הוי מסטרא דרוח לא סגי לתקנא ליה קרבנא דבעירא דהוי מסטרא דגופא וכד חטי בר נש צריך לאתראה ביה לאתערא עליה משום רוח דחיישינן דילמא עביד ההוא חובא בשלוא מסטרא דנפש דאית ביה אתעלמותא ומש"ה מתרינן ביה לאתערא עליה רוח דילמא באתערותא דרוחא ישבוק מלמחטי וכד לא שבק בגין אתערותא דרוח הא הוי חובא תקיף ודמי למאן דמחי לחבריה ומפיק מיניה דמא דאסו דיליה תקיף ומ"מ כיון דלתאבון עביד הא אית ליה אסותא, אבל מאן דחב להכעיס דהיינו פשע ההוא גברא טניף נשמתיה ודמי למאן דקטע חדא איברא דחבריה דאיהו תקיף טובא לאיתסאה הכי הוי תיאובתא דיליה תקיף טובא:
אבל המינים והמסורות ושכפרו בתחיי' המתים וכו' הוי דוגמא דמאן דקטע איברא דחבריה לגמרי דלית ליה תקנתא ומ"ה באינך חיובי כריתות כתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כלומר היא נכרתת קצת שאינה בשלמות גמור עם עמיה דהיינו שאר איברי' אבל מ"מ עדיין היא דבוקה קצת בהם ולהכי אית לה תקנתא בדוחקא אבל בחובא דע"א כתיב הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה כלומר כרת בתר כרת אתי לההיא נפשא עד דלא אשתאר ליה שום דביקו בגופא דמלכא ולית ליה שום תקנתא בעלמא למיהדר לאיתקנא לאתדבקא, ומשום דלא תימא א"כ כביכול דהוי פגימי במלכא דאיתקטע מיניה ההוא איברא להכי אמר עונה בה כלומר כל פגמה אשתאר בההיא נפשא דאילו מלכא שלימו דיליה הוי דאתקטע מיניה ההוא אבר אי לא הוה מכרית ליה מלאדבקא ביה כביכול הוא פגימו דיליה דוגמת גברא דאית ליה אצבע יתירה דכל זמן דמדבק ביה הוי פגים וכד אתקטע מיניה אשתאר שלים וכד הוי בחובא דחילול ה' אע"ג דלא חב אלא בשוגג תקיף טובא ולא מתכפר ליה עד דימות מותא תנייא כדתרגם יונתן. דאם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וטעמא משום דע"י חובא דאית ביה חילול ה' מתדבקי מסאבי במשכנא ונטלי זוהמא במטרוניתא ברזא דחילול ה' לעוון חלל דמפריד בין יסוד ומטרוניתא והוי חללא תמן ותמן מתדבקי הנהו סטרי והיינו דהעון הזה דה' ידיעה דזה היינו יסוד וה"א דהזה רמיז לכנסת ישראל וקאמר העון הזה כלומר עון דילכון תקיף כולי האי משום דאפרשתון ה"א מן זה ומשום הכי אע"ג דהוי חובא במילא זוטא כיון דאית ביה חילול ה' תקיף טובא משום דפגים בכל איבריא דכ"י וכדאמר ר' יוחנן כגון אנא דשקילנא בשרא וכו' דהא חובה לא הוי אלא בשוה פרוטה וחוביה תקיף טובא משום חילול ה' דאית ביה:
ואית לך למינדע דדוד לא חטא בבת שבע מצד עובדא גופי' דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וכדאמור רבנן כל האומר דוד הטא אינו אלא טועה ומשום הכי שדר בתרה בפרהסיא ולא הוה מאן דמנעה מיניה ואוף איהי לא סרבה בהדיה ומש"ה תשכח דכתיב בה והיא מתקדשת מטומאתה כלומר דנטהרה מסאבותא דאלמלא כן לא הוה נגע בה וכיון דהיתה טהורה ופנויה אתא עלה ולא הוה תמן הובא אלא מצד חילול ה' דגברא דהוה טריד במלחמתו לא הוה ליה למנסב איתתיה אע"ג דפנויה הות הא הות מייחדא ליה והיינו דקאמר קרא בדבר אוריה החתי ולא קאמר בדבר בת שבע משום דמצד בת שבע עצמה לא הוה עליה חובא אלא משום דאוריה היה טרוד לממסר נפשיה בגיני' בקרבא הוא דאתחלל שמא דה' והיינו חובא דיליה ודוד לא אסיקא דעתי' דליהוי בההיא מלתא חילול ה' אשתכח בשוגג ואיעלם מיניה דלהוי בההיא מלתא ובההוא עובדא חילול ה' ומשום הכי אקרי חטא ומאי דפקיד לשואה לאוריה את פני המלחמה לא איענש עליה כדכתיב בספר קנה דאיהו הויא חויא קדמאה ואי תימא דחב דוד כדקטל יתיה בחרב בני עמון דהוה מצייר ביה דרקון ובהכי אתקף ההוא ע"ז כדכתיב בזוהרא קדישא מ"מ לא חב דוד אלא בשוגג דלא אסיק אדעתיה ההוא מילתא ומש"ה קרי ליה נביאה חטא וכד אתא נביאה ובעא מיניה ההוא עובדא דאיש העשיר רוח הקדש מליל בפומי' ואמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים וכיון דאמר לי' אתה האיש הא קביל עליה עונשא ומש"ה א"ל גם ה' העביר חטאתך לא תמות, ודוד אע"ג דא"ל נביאה הכי תדיר הוה דחיל מההוא חובא דכיון דהוה ביה חילול ה' הוי שקיל בעיניה כאילו הוה חב במזיד ולהכי אמר כי עוני אגיד כלומר שקיל הוא בעיני כאלו הוא עון במזיד והכי מתוודנא עליה ולא תימא דאילו לא הוה ביה חילול ה' כיון דאיהו חטא דהיינו שוגג לא הוה חיישנא ליה דליתא אלא אפילו לא הוה אלא חטא בלחוד בלא חילול ה' הוה דאיגנא מיניה והיינו דקאמר אדאג מחטאתי ודוד אע"ג דאיענש בכל הנך עונשין הוה דחיל דלמא לא אישתביק ליה ההוא חובא משום דאע"ג דאיטרד מקמי' אבשלום כיון דגלו עמיה ארונא דקודשא וכהניא וליואי ורברבי ישראל סחרני' אע"ג דאיהו הוה אזיל יחף וראש לו חפוי מ"מ לא הוה ליה עונשא כולי האי' ותו כיון דבנו הוה דקם עליה ולא עבד ולא גוי וכדאמור רבנן על מזמור לדוד בברחו מפני וכו' לא חשיב ענשו כולי האי ומ"ה הוה חייש דילמא לא אישתבק עונשי' בהכי ולהכי בעא מקב"ה למישבק ליה ההוא חובא וקב"ה אודי ליה ובתר הכי בעא מיניה למיעבד אתא לטב לעיני כלא דידעון דקב"ה שבק חוביה ויתקדש שמי' דקב"ה בהכי לעיני כלא דבהכי אתתקן חילולא דאתחלל על ידיה בההוא חובא וקב"ה א"ל בחייך לא עבידנא משום דהן בקדושיו לא יאמין, ותו במיתתיה אשתביק ההוא חובא לגמרי ושלמה משום דאתפתה בתר נשים נכריות איענש כיון דחובי' הוה ביסוד דאיהו ברית מילה דדמי ליה נטלו ממנו י' שבטים ואינון י' השבטים כיון דאתמשכו בתר חוביה אתגבר עלייהו מסאבותא ומשו"ה לא מלך עלייהו תדיר מחד שבטא אלא זמנין מהאי וזמנין מהאי לאחזאה דלא מלה דקביעו איהו ובגין דהוו כל מלכיהון רשיעי גלו בקדמיתא ושלמה בגין חובין דיליה אתרבי מסאבותא בעלמא והיינו דאמור רבנן כיון שנשא שלמה וכו' נעץ קנה בים כלומר כיון דאתפתה בתר נשים נכריות דהיינו תוקפא דדינא ונעץ קנה כלומר דמסטרא אחרא אקרי קנה ברזא דגער חית קנה ונעץ בים הגדול דהיינו מטרוניתא דאקרי ים כלומר דבחוב דיליה אתיהיב תוקפא לההוא סטרא למהוי ליה תפיסו דמטרוניתא לאטלא זוהמא בה. והיינו דקאמר והעלה שרטון דהיינו זוהמא כד"א והרשעים כים נגרש וגו' ומתמן אתמשך תוקפא לכרך גדול של רומי שאיהי דשלטא על ישראל בתר הכי ואחריבת מקדשא ושלמה משום דחב האי חובא אתענש הוא גופיה ואתתרך ממלכותיה. כד"א אני קהלת וגו' ואיתהדר בתר הכי משום דאי הוה מית בעוד דהוה הדיוט הוה מפריד ממלכות עילאה וכביכול לא הוה ליה חולקא לעלמא דאתי והיינו רזא דבקשו למנות שלמה וכו' דבשעתא דחזו רבנן דאטריד ממלכותיה והוה הדיוט חשיבו דאטריד נמי ממלכות עילאה ואין לו הלק לעוה"ב וכד חזו דתב למלכותיה ידעו דאית ליה חלק לעוה"ב והיינו דאמור רבנן באת דמות דיוקנו של דוד ואשתטחה וכו' כלומר דדוד רמיז למלכו' וכי חזו דאתהדר שלמה למלכותיה דמלכותא איהי דמות דיוקנו של אביו בההיא שעתא ידעו דאתהדר שלמה למלכות עלאה ואית ליה חלק לעוה"ב. ובזמנא דבית שני לא הוה שלימו כולי האי דהא חסרו ביה ה' דברים ומש"ה אתיהיב תוקפא על מלכי דיון עד דסייעו קב"ה ונצחו יתהון בית חשמונאי וכיון דנצחום דחזו דלא הוה שלימו בההוא זמנא ומסאבו אתתקיף אסכימו דימלכון כהני קדישי בגין לאמשכא חוט של חסד דהא כהן איהו איש החסד וכיון דהוה מלך אשתכח דמייחד למלכות קדישא בחסד ומש"ה עבדו רמזא דניסא במישחא לארקא ממשח רבות עלאה דרעוא דרעוין על מלכות קדישא ומדליקינן ח' בוצינייא לייחדא ז"ס הבנין עם בינה ונהוג לאדלקא א' יתירה וקראו לה שמש למרמז לכ"י דאיהי משמשא לכלהו ואיהי מנא דכלהו, ורזא דגלגולא הלא לך למינדע דכד מתגלגל בר נש ההיא נפשא דהוה ביה בקדמיתא הא אית חולקא בה מגופא וחולקא מרוחא ואיהי מתדבקא בגופא תניינא ומדביקא דילה בההוא גופא תניינא מתהוה נפשא אחרינא וכן בכל גלגולא מתחדית נפשא חדתא וכיון דנפש' אית בה חולקא מגופא כד חטא בגופא קדמאה כי מתגלגלת בגופא אוחרא לקבלא עונשא כיון דנפש דמגלגל בההוא גופא היא חולקא מגופא קדמאה כי סביל האי גופא עונשיה הוי כאלו סביל ליה גופא קדמאה וכד מזדכך בר נש בגלגולא בתראה מזכי לאינך גופי קדמאי וכלהו יקומון בזמנא דתחייה כל גופא וגופא בנפשא דיליה ההיא נפשא דאתחדת בכל חד מנייהו כמו דאמרית ועלוייא דכולהו הוי גופא בתראה דיזל ידו יזכו כולו ואיהו יהך בקדמיתא וכל אינך יתמשכו בתרייהו כבנייא דאזלין בתר אבא משום דאיהו גרים לון למיתי לעלמא להכי אינך גופי כלהו רווחו וזכו בגין ההוא גופא בתראה דאשתלים ובאורו יראו אור והנך דאשתלימו בעובדין טבין אלא דאצטריך בהו לאתגלגלא בגין דאתהייבו מיתה או בגין לאעברי מיניהון עכירותא דזוהמא הא אינון מייתין כד אינון יניקין דתו ליכא למיחש בהו דיקלקלון עובדיהון וכד צריכין לאשתלמא עובדיהון לא מייתי כשהם קטנים ואי גדלי בפולחנא דקב"ה וגלי קמיה דאי ישבוק יסרחון מסלק לון קדם זמניהון. וכדעבד בחנוך כדאמור עליה דהוה אושכפא ובכל זמנא דמעייל מחטא בסנדלא הוה משבח לקב"ה ורזא דמלתא דהוא מטטרון דאיהו נעל דמטרוניתא ואיהו מחבר יתה עם מלכא על ידי עובדיהון דצדיקייא דסליק לון לעילא ונגיד מלעילא שפע ברכאן למיזן עלמין והיינו אשכפותא דיליה ובגין דהוה צדיקא סלקי' קב"ה מעלמא עד לא יחוב ונעשה אש בין לפידי אש והיינו מטטרון הנהפך וכו':
(עד כאן במהדורא בתרא):
(ומכאן ואילך מצאנו במהדורא קמא, והעמדנו כל אחד על מקומו דבור על אופנו):
הנהפך לאש מבשר והיינו דכתיב ואיננו כי לקח אותו האלהים כלומר דאיסתלק ברזא דוא"ו דהיינו תפארת, וביו"ד ובאלף, ובתרין נוני"ן, ומשום דהוה בהאי עלמא עביד שליחותא בעלמא, ולזימנין צדיקיא דאשתלימו בעובדיהון ולית עליהון עונש מיתה מתגלגלין לזככא יתהון טובא כגוונא דכסף צרוף דמזככין ליה תו זימנא בתר זימנא עד יהא בתכלית זכיכותא, הכי מתגלגלין הני צדיקייא לזככא יתהון בתכלית ולא מייתי כשהם קטנים, אי כד אתי שלשה זימנא קדמאי בעלמא ולא חבאו דתו ליכא למידחל בהו דיסרחון, והיינו דאמר רבנן כיון שבא דבר עבירה לידו פעם אחת ושניה ושלישית וניצל שוב אין מניחין אותו וכו' דהיינו לומר דכיון דבשלשה גלגולים קדמאין לא אסתאב בחובא תו לא שבקין ליה למיחב ומש"ה אינם מתים כשהם קטנים, אבל כד חאבו בגלגולא קדמאי ובתר הכי אשלימו עובדיהון, אלא דאצטריכו לאתגלגלא בגין דאיתחייבו מיתה או כדי לאעברא מנייהו זוהמא דמסאבותא מתים כשהם קטנים כי היכא דלא ליתו למיחב ותהיה תקנתם קלקלתם, ולזמנין לא אצטריכו צדיקייא לאתגלגלא כלל ועיקר ולא מתגלגלין אלא כדי לאשלמא דרא, ברזא ויתעבר ה' בי למענכם והיינו דאמור רבנן על רבי יוחנן וחזקיה כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו וכו' כלומר לא אתגלגלו אלא כדי לאשלמא עלמא, ומשום הכי לא הוו להון צורכא דבנין, והיינו דאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר, דודאי איכא למיתמה דהוה מנחם לבני נשא על דרך צער רבים חצי נחמה, והאי לאו נחמה דחכימי כוותיה איהו, אלא רזא דמילתא דלא הוה אמר הכי אלא לאינון דהוו צדיקייא ולא אתגלגלו אלא לאשלומי דרא, והוה אמר להו דלא ליצטערון דלית להון צורכא דבנין כמה דהוה ליה דמתו בנוי ולא מצטער עלייהו דלא הוה צריך לון, ומאי דקאמר דין גרמא דעשיראה ביר למירמז דמעשר ספירן יניק הוה וכלהו אשפיעו ביה ולא מתו אלא משום דלא הוה צריך להון:
והיינו רזא דיהושע דלא הוו ליה בנין משום דאיהו לא אתא אלא לאשלמא עלמא, דהא איהו מטטרון דהא כתיב ויהושע בן נון נער וקאמר לא ימיש מתוך האוהל, דהכי מטטרון מתדבק במשכנא תדיר, ואע"ג דאיכא דאמרי על יהושע דהוה גלגולא אחרא לאו כלום הוא, אלא קושטא דמילתא כמה דאמינא לך, ואיצטרך יהושע למיתי לעלמא לאעברא להו ית ירדנא ולאחסנא להון ית ארעא, דהכי אתחזי דעל ידי מטטרון ייעלון במלכות עילאה דהיא רמיזא בארץ ישראל ואקרי יהושע למרמז דאיהו מתדבק בתלת עילאי, די"ה רמיז במלכות קדישא ואוף רמיז בתלת עילאין וש"ע רמיז לתלת עילאין, דהא שי"ן אית בה תלת ענפין לקבל תלת עילאי ועי"ן אית ביה תרין ענפין, לקבל תרי עילאי ואית ביה זנבא לתתא ברזא דבינה דינקא מתרי עילאי ומשפע לעלמין, ורזא דמלתא כד מתייחדין תלת עילאי לעילא איהו רזא דשי"ן דענפוי סלקין לעילא, וכד משפיעין לתתא איהו רזא דעי"ן. דתרין משפיעין בבינה, ובינה היא משפע לספירה, ומשו"ה איקרי בן נו"ן כלומר דאיהו מחבר נו"ן ארוכה עם נו"ן כפופה, ברזא דייחודא דת"ת ומלכות, והיינו דאמר קרא נון בנו כלומר יהושע דהוי נער הוה בניינא דנו"ן דהיינו מלכות ות"ת:
והאי איהו נמי רזא דאליהו דלא אתי להאי עלמא אלא לפרסומי אלהותיה דקודשא בריך הוא בעלמא, והוא הוה מטטרון, ומשום הכי לא תשכח ליה או"א, ולא תשכח דנסיב אתתא ואוליד בנין משום דלא הוה צריך להון ובתר הכי כד איהו אסתלק איתעבר באלישע דהיינו דאיכא בין עיבור לגלגול דעיבור הוא כד נח רוחא חדא על חד גברא, ובהאי אורחא דעיבור יכולין למשרי תרי ותלת כחדא בחד גברא והיינו רזא דנדב ואביהוא אתו כחדא בפנחס ברזא דעיבור, והכי נח רוחיה דאליהו על אלישע ברזא דעיבור והיינו אלישע היינו יהושע, דהא ישע דתרוייהון שווין אלא דבחד איכא ה"י ובחד איכא אל, והיינו לומר דיהושע אסתלק בתלת עילאי טובא ברזא די"ה דרמיז לתלת עילאי, אבל אלישע לא אתדבק טובא אלא ברזא דאל דהיינו חסד, אי נמי דאלישע איתעלא יתיר מיהושע דיהושע עיקר דביקותיה בי"ה דהיינו מלכות, אבל אלישע עיקר דביקותיה לעילא ברזא דא"ל והכי עדיף טפי למימר משום דכל כמא דאזיל מזדכך טפי:
ומהשתא תשתמודע דשפיר שאיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר דבדביקו דאדביק יהושע הא הוה חד בפשא, ובדביקו דאיתדבק באלישע יתייחדת נפשא אחרא הא אינון תרין נפשי, ואהדר ליה אם תראה אותי לוקח מאתך וכו' כלומר דברישא כד בעא לאשכחא יתיה קמיה אשכחי' דהוה חורש בשנים עשר בקר כלומר דהוה מסתכל ברזא דשנים עשר גבולי אלכסון וכיון דעבר עליה אליהו אמר אשקה נא לאבי ולאמי וכו' כלומר (נ"ל כי מקרא מלא דבר הכתוב נהה רוח אליהו על אלישע) דיתפרד מנייהו ולא יהא תו דביקותא בהון ולא יהא ליה צורכא בהאי עלמא. ומשו"ה לא תשכח דנסיב אתתא ואוליד בנין. דלא הוה ליה צורכא כגוונא דאליהו, וקאמר ליה אם תראה אותי לוקח מאתך כלומר דיהא לך חילא ותוקפא לוקח מאתך ודאי אתחזית דאיתעבר בך ויהי לך כן, והיינו דאמרי ליה בני הנביאים אל אלישע הלא ידעת כי היום ה' לוקח את אדוניך מעל ראשך כלומר לוקח את אדוניך ומשווה ליה מעילא מרישך כלומר דיתעבר בך, ואמר להו גם אני ידעתי החשו, ובתר הכי אמרו ליה למיזל חמשין מנייהו למבעי יתיה, היינו לומר דבעו למינדע סליקו דיליה אם הוא בבינה, ומשו"ה אזלי חמשין מניהון לקביל נ' שערי בינה וקאמר דלא מצאו כלומר דלא יכלו למינדע דרגא דיליה דאתדבק באתר דלא יכלין לאיתדבקא וכי תימא הא אמור רבנן דפנחס זה אליהו והוא הוה בזמנא דיהושע והיכי אמרית דיהושע הוא אליהו, דהא איכא למימר דכי אעל פנחס בשבטא דשמעון פרחה נשמתיה ואיתדבקו ביה נשמתיהון דנדב ואביהו והאי נשמתא דהוה בפנחס אתדבקא ביהושע, וכי תימא א"כ דמשה ודאי לא אתא אלא לאשלמא עלמא ברזא דויתעבר ה' בי למענכם, אמאי הוה ליה בנין כיון דלא הוה ליה צורכא בהון, ומאי שנא מיהושע ואליהו ואלישע, איכא למימר דכיון דבנוי לא הוין דמית ליה הוה ליה כאילו לא הוה ליה, ומכל מקום אצטריך למיהוי ליה תרין בנין למירמז דאיהו מתדבק בבינה, וכי היכי דבינה אולידת תרין בנין ת"ת ויסוד, הכי אוליד איהו תרין בנין, ולא אוליד ברתא, אע"ג דאיהי שלימו דפריה ורביה, משום דלא הוה ליה צורכא בבנין ולא אוליד לון אלא להאי רמזא דאמרית דהוא מעלמא עילאה ולרמזי הכי בתרין בנין סגי, ובתר הכי אתפרש מאתתא בגין דאיתדבק לעילא והוה בעלה דמטרוניתא כדכתיב בזוהרא קדישא:
והא רזא דחלמא דפרעה דאיתא בפרשתא דא, הלא ז' פרות הטובות אינון רזין דשבע ספירות הבנין, ושבע הפרות הרעות אינון רזא דתמורות ושבע השבלים הטובות אינון ברזא דכנסת ישראל, ברזא דשבעה ושבעה מוצקת וחמא דבלען הרעות לטובות למימרא דאיתפשט מסאבותא בעלמא וחפי לקדושא ברזא דערלה דמחפי לברית. ומשו"ה אצטריך לאתעברא ההוא סטר דמסאבא על ידא דיוסף דאיהו יסוד, והיינו דקאמר וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו דהיינו יסוד דאיהו משנה לת"ת, ונתון אותו על כל ארץ מצרים לאכפא סיטרא דמסאבותא תחת יסוד, וישם רביד הזהב על צוארו דהיינו כנסת ישראל דאיקרי צואר כמא דאת אמר צוארך בחרוזים הא איתברירו לך רזין עילאין וטמירין לכן אזדהר מלפנאה לבך מהרהורא דאורייתא אפילו רגעא חדא ובכן תסתלק בדרגין עילאין, ואתה שלום:
פרשת ויגש
פרשת ויגש מהדורא קמא:
ועתה אל תעצבו וכו' כלומר דהוו להו לאתעצבא בגין דזבנו יתיה למצרים, דכיון דאיהו רמיז ליסוד, והם הכניסו הברית במקום הטומאה, והוו כבאים על הגויה וקאמר להון דאל תעצבו וכו' משום דלמחיה שלחני אלהים כלומר דקב"ה עבד הכי כי היכי דיהא לון תוקפא וקיומא בגו גלותא דעל ידיה דיוסף דאיהו דרגא דקדושה בגו ההוא סטרא אית ליה תוקפא לאתקפא על ההוא סטרא, דוגמא לדבר מה שארז"ל כל מלחמה שאין בה מזרע עשו וכו':
והיינו טעמא דאיצטריך דוד ומלכא משיחא דיתו מרות המואביה. משום דע"י כך אית להו תוקפא לאתקפא על ההוא סטרא, וזה שאמר לפניכם כלומר משום גלותא דייתו לקמיכון כי היכי דתהא להון מחיה וקיומא שלחני אלהים לפניכם, כי זה שנתיים הרעב וכו' כלומר דרגין דההוא סטרא תרין, ובתר הכי חמש דתקיפין מינהון, והיינו שנתים הרעב בקרב הארץ, כלומר דאינון שלטין בגו ארץ דאיהי כנסת ישראל ובתר הכי חמש שנים דאינון תקיפין טפי וזה שאמר להם יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר כלומי דאינון תקיפין טפי דלית בהו קציר וחריש וז"ס שהיו מטיבים ה' נרות ובתר הכי היו מטיבים שנים כדי לאכחשא חילא דההוא סטרא בדרגוי הוו מטיבין בסטר דדרגי דקדושא, כגוונא דדרגין דההוא סטרא והוה דם התמיד מפסיק בין הטבת חמש נרוה להטבת שתים לאכחושי חילא דההוא סטרא בשפירו דההוא דמא, ודא מימרי בסעדך רק כי הדבק בי ובתורתי ותבטל כל הרהורים מלבך וכו' ואתה שלום:
(ויאמר אלהים אל ישראל במראות הלילה כל הפרשה הזאת עד ויוסף ישית ידו על עיניך כתוב לקמן פרשת ויחי):
ליל מוצאי שבת אחר ההבדלה.
הלא אמרתי לך פעמים ושלש תזכה לראות את אליהו בהקיץ עומד נגדך, האמנם צריך שתתענה השלש רצופים שבע פעמים, ואז יתגלה אליך במקום ההוא אשר ידעת ושם תשתעשע עמו, וגם מזה שבידך אל תירא ואל תחת:
פרשת ויגש מהדורא בתרא:
והא שדרתי לגלאה לך רזא בפ' קדישא הלא איכא למידק על מאי דאמור שהיו עצמותיו של יהודה מגולגלין וכו' ואמאי והא קיים את דברו שהציגו לפניו ואם תאמר שהיה לו להציגו לפניר בארץ כנען כדדייק אם לא אביאותיו אליך איכא להקשויי א"כ אמאי לא התיר לו יעקב ויהודה גופיה אמאי לא בעא מיניה שיתיר לו ותו מרע"ה אמאי לא התיר לו ואצטריך לצלויי עליה וא"ת דלא הוה אפשר להתיר לו משום דנדוי בשני עולמות לית ליה התרה אף אם יקיימו קשה היכי נידה יהודה עצמו בשני עולמות ויעקב היכי שבק ליה לקבליה נדוי כי האי דלית ליה התרה אפילו אם יקיימו:
וי"ל דיעקב ויהודה הוו סברי דכיון דהציגו לפניו חי וקיים סגי דאם לא אביאותיו לאו דוקא ומש"ה לא הוה צריך התרה ומש"ה לא התיר לו מרע"ה. ומ"מ כיון דמילת אביאותיו משמע שיביאנו אליו לארץ כנען הוה קצת חשש במלתא ומ"ה הוו עצמותיו מגולגלים ותפלת מרע"ה אהני ליה ולא אצטריך התרה וכדאמרן ולמ"ד דמנדה עצמו בשני עולמות לית ליה התרה צ"ל דטעה יהודה בהכי וסבר דאף מנדה עצמו בשני עולמות אם יקיים תנאו מותר ויעקב לא הוה ידע דהוה דמי לנדות עצמו בשני עולמות דאילו ידע היה מעכב על ידו. ומאחר דאין לו התרה לא התיר לו מרע"ה אלא התפלל עליו. ובכן כוין בתפלת ומעט בהנאות ולא תפסיק מחשבתך אפילו רגע ואתה שלום וגו':
פרשת ויחי
פרשת ויחי מהדורא קמא:
שנת ש' אור ליום שבת י"ג לטבת
אור ליום שבת עשרים לאדר
ברוך אלהי שזכני להשלים ספר בראשית, בכחו הגדול מגיד אחרית מראשית, ובעזרת השם נזכה להתחיל ולהשלים ספר שמות, בכחו הגדול הסובל כל העולמות:
פרשת שמות
פרשת שמות מהדורא קמא:
אור ליום השבת י"ט לטבת
והלא בפרשתא דא איכא למידק, מאי ואלה שמות כו' הא מנה יתהון בפרשת ויגש, ואוף דאמור רבנן שמנאן בחייהון וכו' אכתי איכא טפי:
אבל רזא דמילתא דכיון דנחתו ישראל למיקבר ית יעקב נחתא שכינה עמהון ואתדבקו נשמתין דשבטייא בספירין. והיינו דכתיב ואלה עם וא"ו מוסיף על הראשונים לאדבקא להו בת"ת דרמיז בוא"ו, דרזין דשמהן תלי במאי דאמור רבנן אל תקרי שמות אלא שמות דמאן דאיקרי אברהם נוטה לצד עשיית חסד. ומאן דאיתקרי יוסף או הוא גבור בעריות או הוא זן ומפרנס לאחרים כמו יוסף שזן וכלכל את אביו ואת אחיו וכן שאר שמות, ואע"ג דאיניש רשיעיא אית ליה שמא דצדיקא, ההוא שמא לאו למגנא הוא. דמ"מ אית ליה נטייא למדה דרמיז דהוא שמא ליה, ראובן שמעון ולוי רמיזא לג' אבהן, ראובן בחסד והיינו דכתיב ביה כי ראה ה' כי שנואה אנכי דרחים עלה מסטרא דחסד, שמעון לגבורה, ומש"ה עביד נוקמא בשכם, לוי בת"ת ומש"ה כד מתחבר עם שמעון כלי חמס מכירותיהם משום דסמיך ליה, והיינו דכתיב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים כלומר כיון דילידת ית לוי דרמיז בת"ת ילוה אישי אלי דאיהו נמי רמיז בת"ת וכמא דאיהו איש תם יושב אהלים דאיהו מחבר בין שני אהלים דהיינו חסד וגבורה והכי נמי לוי בההוא גוונא, ויהודה רמיז למלכות והיינו דכתיב הפעם אודה את ה' דהפעם רמיז במלכות ומשום הכי אמרה אודה את ה' דכנסת ישראל הוא אתרא דהודאה ברזא דאלהים אל דמי לך וכתיב ביה וא"ו לחברא לה עם ת"ת, יששכר רמיז בבינה, כדכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, זבולון רמיז בחכמה, כדכתיב בנה בניתי בית זבול לך, בנימין רמז בכתר, ומשום הכי נבנה בה"מ בחלקו וכתיב ביה וא"ו למירמז דת"ת סליק עד הכתר, דן הוא רמז להוד דאיהו מסטרא דבינה, נפתלי רמיז לנצח והיינו דכתיב נפתולי אלהים נפתלתי לשון שפע דמתמן נגיד שפעא, וא"ו דכתיב ביה רמז דמחובר לת"ת, גד רמז ליסוד דגד לישנא דמזל הוא, ומיסוד נוזל כל שפע וכל טוב לעלמין, אשר רמיז למלכות והיינו דכתיב ביה באשרי כי אשרוני בנות, וא"ו דכתיב ביה למירמז דסלקא ומתחברא בת"ת, וימת יוסף וכל אחיו, ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הכא רמיז רזא דאוליפתך דצדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתלק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטלאין בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגבי'. וכד מספידין עליה ואמרין ד"ת עליה נפשיה מתעטפת בהנהו מלין וע"י כן היא סלקא בדרגא עילאין, והנך נפשן אוף הכי מתעטפי בהנך מלין קדישין, ועי"כ מתגזר עלייהו דיתגלגלו, וכל חדא וחדא גזרי עלה בההוא שעתא בהי דוכתא יתגלגלו, ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן, והיינו דלא פרו בני ישראל עד דמית יוסף וכו' וע"י מיתתהון נחתו כל הנך נפשן ואיתגלגלו בישראל, וע"י כך פרו וכו' והיו יולדות ששה בכרס אחד רמיז לשית ספירין דמשפען במלכות דאיקרי ארץ, והיינו דכתיב ותמלא הארץ אותם, ויקם מלך חדש כלומר ממונה דההוא סטרא בעא לאפוקי שפעא ממלכות קדישא והיינו דכתיב אשר לא ידע את יוסף דידע הוא מלשון והאדם ידע את חוה אשתו כלומר בעא דלא להוי ידיעא ליוסף הצדיק במלכות, ויאמר אל עמו דהיינו דרגין דיליה, הנה כלומר מסטרא דהנה דכנסת ישראל כד"א הנה מטתו שלשלמה. עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו, כלומר ניסב לנא שפעא דאתי לחכמה תתאה מחכמה עילאה, פן ירבה וכו' ועלה מן הארץ כלומר יסתלקון בעלוייא מסטר דארץ דהיינו כנסת ישראל, וישימו עליו שרי מסים וכו' לאכפאה כנסת ישראל תחות ההוא סטרא, והיינו ויבן ערי מסכנות דההוא סטרא אתר דמסכנותא הוא, וימררו את חייהם דההוא סטרא אתר מרירותא, והא הכא שיתא, וימררו חד בעבודה תרי בחומר תלת, ובלבנים ארבע, ובכל עבודה חמש, בשדה רמז לשדה תפוחי', את כל עבודת' כו' שית רמיז לשית ספירין דמשפעין לכנסת ישראל דבעו לאפסוקי שפעא דנגיד מנהון לכנסת ישראל ולמנגד ליה לההוא סטר והוא אתר מרירותא, כל הבן הילוד היאורה תשליכהו, משום דהוי פלחי ליאור פקיד למרמי בגוה בני ישראל למיהב ליה תוקפא, והבת תחיון משום דנקבה אית בה סטר דדינא, ומשום דהנך סטרין מסטראה תלי משום הכי פקיד דיחיון יתהון, הא גליתי לך רזין עילאין לכן הזהר ביראתי ותורתי ביותר, ואזכך למיגמר חיבורא דילך ולא תצטער על דאת מטפל בצורכי ציבורא ועל ידי כן אתה מבטל מעסקא דאורייתא דאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך כי שניהם כאחד טובים, ועל ידי הכל אדם זוכה לחלוקא דרבנן למהוי ליה כתונת פסים, ומכנסים ואבנט, דעסק התורה לחוד, ותפלה לחוד, וצרכי צבור. ומכלהו מתעבידי הנהו לבושין לאתלבשא בהוא בר נש כד נפיק מהאי עלמא לכן התעסק בכולהו, והסר מחשבות מלבבך ותמיד יהיו מחשבותיך בתורתי ויראתי ואהבתי לבל תפריד מחשבותיך ממני ואם תתעסק בחכמת הקבלה. אתן לך חלק יפה בו ואזכך לאתוקדא על קדושת שמי ואתה שלום:
ומה דהויתון בעניינא דבנות ישראל לא היה להן שער בית השחי ושער בית הערוה והקשה שלמה בחירי אם כן האיך היו בודקין למיאונין יפה תרצת שהיו בודקין לגומות, ועוד יש לומר שהיו בודקין בסימן העליון, אבל מאי דאיכא למידק הוא, היאך היו בנות ישראל אז חסירות מדבר שהוא דרך עולם כדרך ברייתו של עולם,
אבל רזא דמילתא דהנך שערות רמז להנך סטרין דסחרי לכנסת ישראל, ובההוא זימנא הוה מנהרא כנסת ישראל ואין שטן ואין פגע רע ולמרמז להכי לא הוו להו אותן שערות, וכן יהיה לעתיד וכו' ואתה שלום:
בליל ששי כ"ה לטבת חלמתי שהיה דורש אתהלך לפני ה' בארצות החיים, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו כלומר משום דקשה בעיני ה' מיתת חסידיו, דהא פרידת הנפש מהגוף דמי למפריד דבר שהוא דבק ביותר עם חבירו דוגמת מפשיט עור מהבשר, דמהאי סליק עם האיך ומהאיך סליק עם האי, ומשום הכי מה עביד קב"ה, מחוי ליה טפי מאגרייהו טובא כי היכא דבההוא חביבותא תסתלק נפשייהו, ותתדבק לעילא, ותתפרד מגופא בלי צער וזהו דוגמת מיתת נשיקה וכמו שאמר בספר הזוהר ברזא דלא נפקא נשמתא עד דהיא חזייא לשכינתא וכו' כמא דעבדי לשונרא וכו' ואתה שלום:
אור ליום ו' ח"י לטבת
אור ליום שבת ח"י טבת שנת ש'
אבל רזא דמילתא דכיון דסלקו שבטייא למקבר ית יעקב. אתעלו ונחתא עליהון נשמתא קדישא בארבע גדפין, והיינו איש וביתו באו האיש היינו נשמתא וביתו חיינו רוחא א"נ איש היינו רוחא, וביתו היינו נפשא, וקאמר הבאים מצרימה את יעקב היינו לומר דכיון דאתקבר יעקב ואתדבק נשמתיה בדוכתהא. רוחא או נפשא דיליה אתיא:
פרשת שמות מהדורא בתרא:
אור ליום שבת שנת שו"ה בחודש טבת
פרשת וארא
פרשת וארא מהדורא קמא:
אור לשבת בראש חודש שבט
דהא אית לדקדקא בהאי קרא מאי דברו ומאי קראו ותו דאורחא דמילתא קריא תחילה ואח"כ דיבור והכא נקט איפכא, ותו מאי כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, ותו מאי כי לקחה מיד ה' כפלים וכו' דהא אולפנא דמדה טובה מרובה ממדת פורענות. וידוע הוא דאי הוה קב"ה מגבי מחובי ברייתא אחד מני אלף לא הוו יכלין לאתקיימא אפי' רגעא חדא, ואיך קאמר קרא כי לקחה מיד ה' כפליים ותו איך ייחס האי דהא מטי מפרי מעשיו דבר נש בישא ולא מקודשא בריך הוא דהא איהו בעי דלא יהא בישו לשום בר נש, אלא עובדוי גרמין ליה,
אבל רזא דמילתא איהו דקודשא בריך הוא אמר דברו על לב ירושלים דלב היינו תפארת, ועל לב היינו ההוא דאיהו על לב דהיינו בינה, כלומר אשפיעו שפע ברכאן מבינה לירושלים, וקראו אליה כלומר זמינו יתה לאשפעא בה האי שפעא וקראו הוא מלשון ויקרא אל משה דאתמר על מלכות, כי מלאה צבאה כלומר דבזמנא דגלותא כי היכי דירושלים של מטה היא חריבה וריקנייא מאוכלסאה. הכי נמי ירושלים של מעלה, וקאמר דבההוא זימנא תתמלי מאוכלסין והיינו כי מלאה צבאה כלומר נתמלאת צבאות וגדודים, כי נרצה עונה כלומר דעונה מוליף עליה זכו ברזא דעונות נעשות לו כזכיות ולא תקשי היאך אפשר למהוי הכי דהא ידעת דחובא דחב בר נש יתיב קמיה קב"ה ומוליף עליה חובה ואמר פלוני עבר לי ביום פלן וכד תב בר נש מההוא חובא, הא איהו מכריז ואמר קמיה קב"ה פלוני דעבד לי ביום פלן תב בתיובתא מני, אשתכח דחובא גופי' מוליף עליה זכו והיינו כי נרצה עונה כלומר דעונה גופי' מרצה קמיה קב"ה עלה למימר דתבית בתיובתא מיני', כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה כלומר ועל כן יהב לה קודשא בריך הוא כפלים מכל מה דאיתגרע מניה דחטאתי' היינו גרעוניה. כמה דאת אמר והייתי אני ובני שלמה חטאים, והיינו דקאמר כי לקחה מיד ה' כלומר דפורענות נחית עליה מסטרא דגבורה, והשתא תתנחם ותיסב מיד סתם דהיא יד הגדולה דהיינו חסד, ומה' דהיינו תפארת, מתרווייהו תיסב תנחומין דילה, והיינו מיד ה' אשתכח דנסבא כפליים טיבו מבישו דהא בישא נחת עליה מחד מכילא וטיבו נחית עליה מתרין מכילי, והכי את אפסדת תרין בנין וחד ברתא, ותזכה דמהוי לך מהאי אתתא כשרתא ארבע בנין קדישין כמא דשאלת מעם ה' ותרתין בנן, ובתר הכי תתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי:
והלא בעינא לגלאה לך רזין בפרשתא קדישתא דא דהא אית לדקדקא מאי וידבר אלהים דהא בכל דוכתא אתמר וידבר ה' ומאי שנא הכא דקאמר אלהים. ותו דלא קאמר מאי דבר, ותו מאי ויאמר אליו אני ה'. ותו מאי וארא אל אברהם וכו' ותו מאי ושמי ה' לא נודעתי אמאי לא קאמר ושמי ה' לא נראיתי כדשרי וארא. או לישרי ואודע אל אברהם, ותו מאי וגם הקימותי וכו' ותו מאי וגם אני שמעתי וכו' ובתוך זה נפלה עלי תרדמה וישנתי יותר משעה ובתר נתעוררתי והייתי פוסע בבית וקורא משניות עד אחר שהאיר היום כחצי שעה ואז ישבתי על ארגז אחד ועודני גורס משניות, והנה קול דודי דופק בפי וכינור מנגן מאליו ואומר:
הלא הקושיות שהקשתי בפרשה יישובא דידהון, דהא משה אקשי למללא קמי שכינתא ולהכי וידבר אלהים דהיינו שכינתא דאיתקריאת אלהים איהי מלילת עמיה לאתרעמה מיניה, וקאמר הלא אנא משפעה דאישתפע בי ברישא דאצילות אית לך לאנהגא בי יקר ותו אית לך לאנהגא בי יקר משום דה' דהיינו ת"ת משפע בי והיינו דקאמר ויאמר אליו אני ה', דויאמר רמיז לכנסת ישראל וקאמר אני דהיא כנסת ישראל דאיתקרי הכי הא מייחדנא בה' דהיינו ת"ת דמשפע בי ולהכי אית לך לאנהגא בי יקר, וארא אל אברהם וכו' השתא קאמר ת"ת הא מלכות קדישא אית לך לאנהגא בה יקר דהא ספירין עילאין דילי מנהרן באברהם דאינון שלשה ספירין חסד גבורה תפארת דבה וע"י ספירין דילה מדבקין בני נשא ספירין עילאין דילי, הא הכא רזא דג' אבהן דאינון יסודא דכולהו ספירין, ולבתר הכי קאמר באל שדי דרמיז ליסוד ולכנסת ישראל דספירין עילאין דמנהרין בהני תרי ספירן דילה, ושמי ה' לא נודעתי האי שמי הוא ברזא דאני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. דאיתמר על ג' עילאה דלא סלקי תמן הנך סטרי. והכא קאמר שמי דהיינו תלת עילאי דבה נמי משפעא בהון מתלת עילאי. דספירין עילאי. דילי אלא דאיהו באורח נעלם דלא אתידע, והיינו דקאמר לא נודעתי להם לברייתא דהא לית להו בתלת עילאי כלל, ומשו"ה לא קאמר לא נראתי להם דהוה משמע דלא הות ראייה אבל הוית ידיעא, ובאברהם וכו' קאמר לישנא דראייה למימר דאינון דידעין ברזא דמרכבה קדישא. מחזי להו כאלו חזו ראייה ממש בהנך ספירן דמדבקי, וגם הקימותי את בריתי היינו רזא דיסוד, מחברנא ליה בספירן דמטרוניתא והיינו אתם, לתת להם את ארץ כנען כלומר למיתן לספירן דמטרוניתא דביקו בספירין עילאין דאיקרון ארץ כנען משום דמאן דמדבק בהו מכנע חומרי' וגופי', את ארץ מגוריהם וכו' כלומר ותדע דדין הוא לייחדא לה בהו, דהא היא ארץ מגוריהם כלומר דהא מנייהו נפקת ואיהי מנא דכולהו כמא דאוליפתך, וא"כ דין הוא דתתייחד בהו, וגם אני שמעתי וכו' כלומר ובגין כך אני דהיא כנסת ישראל אתייחד בה והיינו שמעתי מלשון השמיעני. את נאקת בני ישראל וכו' כלומר דנאקה דילהון מטי בה דעמו אנכי בצרה. ומש"ה ואזכור את בריתי כלומר אהא בזכר לאתייחדא עמיה, לכן אמור וכו' והוצאתי והצלתי וכו' לקבל ארבע גאולות ארבע כוסות ואינון לקבל ארבע רגלי המרכבה דאינון שלשה אבהן וכנסת ישראל והיינו רזא דדצ"ך עד"ש באח"ב דדצ"ך רמיז בתלת עילאי ועד"ש רמיז בג' אבהן ובאח"ב רמיז באינך ארבע, דהא באיתערותא רגזו מיא ואיתהפכו לדמא. כד"א הים ראה וינוס, ובאיתערותא דחכמה אתא צפרדע דאיהי קרי תדיר והכי הוא חכמה, דכתר עליון מתעלם טובא וחכמה מפיק מילוי לעלמא, ובאיתערותא דבינה הוו כנים משום דמינה רחשין כל ריחשי' וכל תולדין דעלמין (נראה לי דהיינו רזא דותהי הכנם ואוף רזא דולא יכלו החרטומים דליכא מאן דיכיל לאדבקא בהאי אתר) ובאיתערות' דחסד הוה ערוב דהא מחסד נפקין כל בריין דעלמא. דהא איהו ראש שבע ספירות הבנין, ובאיתערותא דגבורה הוה דבר דאוקיד עלמא בשלהובוי, ובאיתערותא דת"ת הוי שחין מסיטרא דדינא דאית ביה אוקיד עלמא בהנך אבעבועות. וברד באיתערותא דנצח דאתי מסטרא דחסד דאיהו מיא ומימוהי גלידן, וארבה באיתעורו דהוד דאתי מסטרי דגבורה דאוקד עלמא בשלהובוי, והכי ארבה מוקיד מיכלא דבני נשא וחושך באיתערו דיסוד דאיהו אור דגנזו הקב"ה לצדיקים. ובגזינו דיליה הוה חושך ומכת בכורות הוה באיתערו דמלכות מתתא לעילא, ואוף מדבקא בחכמה עילאי דאיהי בכור אי נמי ברזא דאוליפתך בספירין דחכמה וחסד ונצח כחדא, ובינה ופחד והוד כחדא, וכתר ת"ת ויסוד ומלכות כחדא, והשתא דם רמיז לחכמה דאיהי רישא דדינא כד"א בכור לדין, וצפרדע רמיז לחכד דכמא דצפרדע צעיק וקרי תדיר ולא משתכיך הכי נמי חסד לא משתכיך מלאפקא תולדין ושפע ברכאן לעלמין כולהו דהא הוא ראש עולם הבנין, וכנים רמיז לנצח דאיהו מפיק חיים לעלמא, וערוב רמיז לבינה דמינה נפקין כולהי חיים לזינייהו, (נ"ל דתמן כל מילי בערבוביא ואכתי לא איתפרש עד דנחתי לכולהי ספירן), ודבר רמיז לגבורה דמוקיד עלמא בשלהובוי, שחין רמיז להוד דאיהו דינא ולהכי אוקיד עלמא בהנך אבעבועייא. ברד רמיז לכתר עליון דאיהו לובן העליון והכי הוה ברד חיור, ארבה רמיז לת"ת דאיהו גופא דאילנא, והכי ארבה אכיל ושיצי גופא דמיכלא, חשך רמיז ליסוד כמה דאמרן, מכת בכורות רמיז למלכות כמה דאמרן והשתא הני ארבע גאולות וד' כסי רמיזי בהנך ד' כתר ת"ת יסוד ומלכות דיתיחדו ספירין עילאין בספירין דמטרוניתא ברזא דוהי' מדי חודש בחדשו וכו' דהיינו לומר שבת וראש חדש תרווייהו זמני סליקו דכ"י, אלא דבר"ח סלקא ונקטא שפעא ומזונא באורח דמתחזי לעין דהא חדתותא דסיהרא מתחזי לעין, ובשבתא מסתלקא ומתייחדא באורח נעלם וקאמר בזמנא דגאולה יתיחד חודש בחדשו ושבת בשבתו. כלומר דספיר' דכנסת ישראל יתייחדו בספירין עילאין, והיינו יבא כל בשר להשתחוות לפני דכל היינו מלכות דספירין עילאין ובשר דהיינו מטרוניתא, ואיקרייא הכי משום דעל ידה מתזני עלמא דבשר וקאמר דבההוא זימנא ייתון כנסת ישראל דספירן עילאין ומטרוניתא דאינון אזלין כחדא ברזא דותבאן שתיהן בית לחם דהא אינון רזין דתרי ההי"ן כמא דאוליפתך וקאמר דייתון להשתחוות כלומר לאדבקא ספירן דמטרוניתש בספירין עילאין, דהא איהו מנא דכולהו וכד מתדבקת בהו היינו השתחויה דילה, והיינו דאמר קרא לפני דהיא מטרוניתא דאיקרייא הכי ברזא דפני ה' חלקם, כלומר כד אתחייבו ישראל גלותא מטרוניתא אגלית יתהון, לא היא אם הממונת ליסר העוברים, אי נמי דהכי איצטרך דאיהי תחלק יתהון כי היכי דלא ייבדון ביני עממיא דאלו הוו מבדר להו ההוא סטרא הוו אבודין בגלותא ח"ו אבל מטרוניתא בדרא יתהון ברחימו כי היכי דלא ייבדון וכו', ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כלומר משום דחזו דלא הוו בהו עובדין דכשרין וטבין כי היכי דרוח היינו תפארת יתער עלייהו והיינו מקוצר רוח כלומר בסבת דרוח דהיינו תפארת הוה קצר בסיבת עובדיהון, ומעבודה קשה כלומר ועוד דעבודה דהיינו מלכות דאיקרי הכי משום דכל עבידתא דעלמא מתעביד על ידאה חמו דהוה קשה כלומר דהוה מלייא דינא וחשיבו דהוה לנגדא עלייהו ומש"ה לא שמעו אל משה, ואינהו לא ידעי דההוא תוקף דינא דהוה במלכות הוה לאתויי על מצראי הנך מחאן והיינו דקאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי וכו' כלומר אי בני ישראל גופייהו חשיבו דהאי תוקף דינא הוה למיתי עלייהו ולא אסיקו על דעתייהו דליהוי למיתי על מצראי. כל שכן דפרעה ומצראי יחשבו דלאנחתא עלייהו דישראל הוו הנהו בישין ח"ו ולא למיתי על מצראי וכי תימא אברר לי' ואוכח לי' דלמיתי על מצראי ננהו, להכי קאמר ואני ערל שפתים ורזא דהוה משה רבינו ע"ה ערל שפתים למירמז דלא אתא לעלמא משום צורכיה אלא לזכאה דרא דהא שפתים רמיזא בנצ"ח והו"ד דאיהו אתר נביעו דזרעא לאפקא תולדין לעלמין דמשום הכי הוה ערל שפתים לומר דלא הוה צריך לעברא בהנהו שפתים משום גופי' אלא לזכאה דריה, הא גליתי לך רזין עילאין וטמירין, ואתה שלום:
יום רביעי ה' לשבט
והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק במה דדקדקו חז"ל אמאי כתיב וידבר אלהים ולא כתיב וידבר ה'. ותו מאי ויאמר אליו אני ה', ותו מאי וארא אל אברהם וכו' ותו מאי ושמי ה' לא נודעתי להם:
אבל רזא דמילתא דמשה רבינו ע"ה סבר דכיון דקב"ה שדרי' למיפרק ית ישראל. דהא עברו ימי הרעה. ואתא זמן פורקנא, ואע"ג דא"ל ונטיתי ידי במצרים וכו' סבר דישראל, לא יהא להון בישא מכאן והלאה כיון דמטא זמן פורקנא ואוף במצראי יעביד בהון אתין ומופתין דלא לינזק להון טובא. ומש"ה קאמר למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני כלומר למה אבאשת לישראל טפי ממאי דהוו מבאשי להו מקדמת דנא כיון דמטא עידן פורקנ' וכי תימא דאכתי לא מטא השתא. למא זה שלחני השתא, הוי לך לאמתוני עד דימטי להון זמן פורקנא, ואהדר ליה קב"ה ואמר ליה, דהא ודאי מטי להון זמן פורקנא, והיינו דאמר ליה עתה תראה וכו', ואמר ליה וידבר אלהים וכו' כלומר אי תימא כיון דמטא זמן פורקנא למה הרעות לא דרכי דרכיך, דהא אנא פועל בדינא וברחמי כחדא, והיינו וידבר ויאמר דחד דינא יחד רחמי, וכן אלהים וכו' ואמר ליה אני ה' כלומר אני דהיא כנסת ישראל דהיא דינא רפיא ות"ת דאיהו רחמי כולא חד, וארא אל אברהם וכו' כלומר איתגלתי להון בשם שדי דהיינו כנסת ישראל, דאוף דאמרית להון אני ה' הוא בתפארת דכנסת ישראל ולא אדבקו בספירן עילאי, והיינו ושמי ה' לא נודעתי להם כלומר באספקלריא דנהרא לא איתידעית להון, ונסיתי להון בכמה נסיונות ולא איתרעמו ואת דאסיקתך לאתנבאה באיספקלריא דנהיא איתרעמת קדמי, לכן אמור לבני ישראל וכו' והוצאתי והצלתי וכו' לכן בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך ויודוך כי תיטיב לך ואתה שלום:
אור לשבת ד' לשבט
ובפרשתא קדישתא דא אמר עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם, כלומר לקיתא בעצמך שבע מכות ולא הרגשת והיינו דקאמר מסתולל כלומר עשית עצמך כמסילה שאינך מרגיש המכות, דוגמת מה שאמר הנביא ע"ה על מה תכו עוד תוסיפו סרה ותו מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ומשום הכי עד מכת בכורות לא אייתי עליה מכות בגוף דהא ארבה וחשך אינם מכות בגוף וכיוצא:
פרשת בא
פרשת בא מהדורא קמא:
אור ליום שבת ח' לשבט
אבל רזא דמילתא דויאמר רמיז לכנסת ישראל, ברזא ואת אמרת קדוש ה' וקאמר למשה בא אל פרעה כלומר עול לגביה ההוא סיטרא להסיג גבול החול. ולהוסיף בגבול הקודש, כי אני דהיינו כנסת ישראל הכבדתי את לבו וכו' למען שיתי אותותי דהיינו חילא ותוקפא דעשר ספיראן דכולהו אחזיאו חילייהו בהנהו עשר מכות כמא דאוליפתך, ולמען תספר, תספר הוא מלשון ספירות כלומר בדיל דספיראן יחזיאו חילייהו. באזני בנך היינו ספיראן אמצעיין, ובן בנך היינו ספירין בתראין, את אשר התעללתי במצרים, דקדק דלא קאמר עוללתי ולא שחקתי אלא התעללתי, כלומר נפעלתי כלומ' אתמליאו כולהון ספיראן דינאן לאייתאה עשר מכות והיינו ואת אותותי אשר שמתי בם, עד מתי מאנת לענות מפני. כלומר דאיבעי לך למהוי לך ענייא כלומ' לאזערא תחומך מקדם שכינתא והיינו מפני דהא שכינתא אקרייא פני ה' דאיבעי לך לאזערא תחומך ולאסגאה תחומא דשכינתא ולהוסיף מחול על הקודש, מי ומי ההולכים דהא לית רעותי בו אלא לחברא בינה דאיקריא מי עם כנסת ישראל דאיקריא נמי מי והוי"ו דהיא תפארת בינייהו והיינו ומי, בנערינו ובזקנינו וכו' כולהון ספיראן בעינן לחברא לון כחדא, נערינו דהיינו אינון נערים דאינון תקונין דמטרונית', בזקנינו היינו תלת' עילאי, בצאנינו היינו נצח והוד דאיקרון צאן כמה דאת אמר ואתנ' צאני צאן מרעיתי, בבקרינו היינו ספירן דאית בהו דינא, כי חג ה' לנו כלומר כולהו ספירן אנו צריכין לחברא בשלימו על דרך נעוץ סופן בתחילתן, דחג היינו מחול דהוא דבר עגול בסבוב. וכד תנעוץ סופן בתחילתן דמי לעיגולא, וכד חזא פרעה הכי אמר אי יתנהרון כולהו ספירייא בכי האי גוונא כל אינך סיטרין יתבטלון ולא ישתאר לי קיומא כלל, ולהכי אמר יהי כן ה' עמכם וכו' כלומר דלא אסכימו שבעי' סנהדרין בהכי דיתנהרו ויתחברו כולהו ספירייא בכי האי גוונא כל כך שלימא ולהכי רמיז מלת כן דסליק שבעין לקבל שבעים סנהדרין, רעה נגד פניכם, כלומר אתון סברין לאנהרא ספירייא כל כך בגוונא דא דיתעברו הנך סטרי. ולאו הכי דהא יעה דהוא חילא דהנך סטרי איהי שלטא אוף בתחומא דפניכם דהיא כנסת ישראל דאיקרייא פני, לא כן וכו' כלומר ומהכא תשמודעו דלא אסכימו שבעים סנהדרין בהכי, לכו נא הגברים וכו' כלומר דבהכי לא יחברון ספיראן כלהו, אלא בינה וכנסת ישראל עם תפארת כי אותה אתם מבקשים, וקאמר אותה על בינה וכנסת ישראל, ויגרש אותם מאת פני פרעה כלומר האי לקבל דקב"ה קאמר ליה בא אל פרעה להסיג גבולו השתא גירש אותם כי היכי דלא יסיגו תחומיה ומשום הכי אמר ליה בתר הכי אל תוסף ראות פני וכו' אהדר ליה משה כן דברת וכו' כלומר וכי אסכימו שבעים סנהדרין דלא אוסיף עוד ראות פניך כלומר דיתנהרו כל ספירייא בגוונא דיתבטלו כל אינך סיטרי ולא אוסיף עוד ראות פניך משום דליתנהו, עוד נגע אחד וכו' ישלח אתכם מזה כלומר מתוקפא ונהירא דזה ישלח אתכם. דהיינו צדיק ישלח אתכם, דבר נא וכו' וישאלו מאת רעהו וכו' ונצלתם את מצרים לרמוזי דיתערא מנהון תוקפא דלעילא, וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי כלומר יתנהרון ספירין בגוונא דכנפיים ישתעבדון תחות ספירן, ולא יהא להון שולטניתא, והאי איהו גאולה שלימא, והכי יהוי לעתיד לבא, ואתה שלום:
אור ליום שבת ד' לשבט
והלא בפרשתא קדישתא דא אית לך למינדע דשלש מכות אלו ארבה חשך מכת בכורות רמיזי לתלת עילאי, ארבה בבינה דמינה נפיק כל בעלי חיים בעלמא, חשך רמיז בחכמה דאיהי דוגמת חשך דלית מאן דידביק בה אלא זעיר, בכורות רמיז לכתר עליון, דאיהו קדמאה דכולין ספיראן, א"נ חשך רמיז לכתר עליון דלית מאן דידבק ביה מידי, ובכורות רמיז לחכמה דאיהו בכור לדין, והא בהני תלתא דרמיזי לתלת עילאי, ובכן באו בני אדם והפסיקו הדיבור ובכן קיצר ועלה ואמר ובכן ואתה שלום:
אור ליום שבת י"ד ניסן
אור ליום שבת ו' לשבט
אבל רזא דמילתא דבעא הקב"ה דירחצון ביה וישוון ההוא דמא על פתחא מלגאו והיינו דכתיב והיה הדם לכם לאות ובמקום דהוה להו למידחל במחזיהון דמא על פתחא, אדרבא ירחצון במאריהון דפקיד למעבד הכי למהוי להו שיזבתא והאי זכותא דהאי רחיצו יגן עליהון והיינו דכתיב והיה הדם הזה לכם לאות וראיתי את הדם ופסחתי עליכם כלומר אחזי זכותא דרחיצו דילכו, דדמא דהוה- סימנא דמותא יהא לכון סימנא דחיי ברחיצו דמימרא דמאריכון, ובגין כך וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, ואתה שלום:
סוד התפילין ובסופא דפרשתא פקיד על מצות תפילין וכו' דהא איכא למידק אמאי תפילין של יד בית אחד, ושל ראש הם ארבע בתים, דתפילין של יד רמיז למטרוניתא, ובה יחודא דכולהו ספיראן ומשום הכי איהו בית א' ומשום דמלעיל מתפרשי ענפין להכי אינון ארבע פרשיות, והיינו רזא דשי"ן דמלתתא איהו חד ומלעילא ענפין מתפרשין, ותו טעמא אחרינא אינון ארבע פרשיות משום דמארבע שבילין נגיד בה שפעא חד מחסד ונצח וחד מגבורה והוד, וחד מתפארת ויסוד, וחד מתלת עילאי ואע"ג דשפעא דאתי מתלת עילאי אתי דרך תפארת ויסוד מכל מקום באורחא אחרינא הוה כד אתי מתלת עילאי, ותפילין של ראש רמיזי לספירן עילאי, ומוחא איהו רמיז לחכמה ורישא רמיז לכתר עליון, ורצועות איהו רמוז לשפעא דנגיד למיזן עלמין וקיטורא דקטרינן תפילין של יד ברצועה לזרוע רמז לקישורא, דקישורא דבעינא לקשרא מטרוניתא עם ספיראן עילאין וקשרים דמקשרינן סביב האצבע רמז הוא למטטרון וסנדלפון ומלאכים דאינון צריכין לאנהגא עלמא:
אור ליום ראשון של פסח
(ועוד יתבאר בפרשת צו רזין דשבת הגדול, וגאולת מצרים, וחמץ ומצה, ופסח מצרים, וסדר קדש ורחץ כו' הכל מבואר שם באר היטב בס"ד):
פרשת בא מהדורא בתרא:
והלא בפרשתא משכו וקחו לכם צאן רמז דידבקון בקב"ה וימשכון שפעא מלעילא והיינו משכו, וצאן היינו תפארת. ושחטו הפסח לאפקא דמא מיניה דהוא תוקפא דדינא, ולקחתם ברזא דלקח טוב נתתי לכם, אגדת היינו שלשה עדרי צאן. אזב א' רמיז לכתר עליון. וז' רמיז לשבע ספירות הבנין. וב' רמיז לשני ההי"ן או לחכמה ובינה, וטבלתם בדם אשר בסף וגו' משקוף ושתי המזוזות רמיזי לבינה ופחד והוד דאינון ספירן דאית בהו דינא. וראיתי את הדם על המשקוף וכו' ופסחתי עליכם כלומר יחזו דדמא דהוא דינא הוא באתרי' דאינון שלשת ספירן דאית בהון דינא ולא יתן המשחית וכו' כלומר אפשר דייעול משחיח לבתיכם אם יהא שום מצראה תמן אלא לא יהא לנגוף דלא ימחא לכון:
פרשת בשלח
פרשת בשלח מהדורא קמא:
אור לט"ו בשבט
והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק, אמאי כתיב בשלח פרעה היה לו לומר בהוציא ה' את העם וכו'. ותו אמאי קרי תדיר העם ולא קרי להו בני ישראל, ותו מאי ולא נחם היה לו לומר ולא הוליכם, ותו אמאי אלהים כיון דבמדת רחמים איתנהג בהו. ותו מאי כי קרוב הוא. ומאי דאמרי שהוא כמו אע"פ כן. קשה דהא כי איצטריך למימר ולא נחם וכו' היינו משום דהוה קשה כיון דארץ פלשתים הוא קרוב אמאי לא נחם אלהים באותו דרך ואם כן אמאי איצטריך למימר אע"פ שהוא קרוב דהא מילתא דידיעא היא ואדעתא דהכי נחית למיהב טעמא תיפוק ליה משום דבעא לערבלא יתהון במדברא כי היכי דלימא פרעה סגר עליהם המדבר מה דלא אפשר כן בדרך ארץ פלשתים, ותו מאי פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ומה לו לקדוש ברוך הוא בכך הא הוא אפיק יתהון מתמן ואי אינון בעו לאהדורי למהוי עבדי להדרו, ותו אמאי איצטריך משום הכי לאהדרא יתהון דרך מדברא הא אי הוו בעו למיהדר הא הוה מצי לעכב על ידם באש שיפסיק להם בדרך שלא יוכלו לעבור או בעניינים אחרים כי לא קצרה ידו מלעכב על ידם בעניינים אחרים, ותו מאי ויסב אלהים ולא קאמר ה' ותו אמאי העם ולא בני ישראל. ותו אמאי קאמר דרך המדבר בה"א הידיעה דרך המדבר ים סוף היה לו לומר דרך מדבר ים סוף, תו אמאי קאמר הכא וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, לעיל כד נפקו הוה ליה למימר הכי, ותו אמאי איצטריך למימר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, תו אמאי יהיב טעמא כי השבע השביע הלא בשעתא דמית יוסף הוה ליה למימר דהשביעם כן ולא הכא, תו מאי השבע השביע תרי זימני הלא בחדא סגי, כדאמר איהו על יעקב אבי השביעני לאמר, ותו דאיהו השביע לבני ישראל, איך נפקו ידי חובתן בלקיחת משה, ותו אמאי נקטיה משה עמו, היה לו לומר ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע אבל עמו אמאי איצטריך, תו מאי פקוד יפקוד תרי זימני. ותו אמאי ברישא אתו לאתר דמימוי מרירין, תו אמאי ויורהו ה' עץ וכו' וימתקו המים וכו' ותו אמאי קאמר בהאי דוכתא והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך וכו' ותו רזי דהני תלת קראי דכליל בהון ע"ב שמהן כמא דמסדרין בזוהר קדישא, ואינון לקבל ע"ב נשרין דחסד, תו רזא דהיש ה' בקרבינו אם אין, ותו אמאי איתמסר מלחמת עמלק ליהושע, ותו אמאי ויחלש יהושע ולא שצינון לגמרי, תו רזא דאיתמר כי יד על כס יה:
והלא לך למינדע דישראל הוו מכפתין במצרים בקישורי אינך סטרין דלא יפקון מתמן ולהכי איצטריך קודשא בריך הוא בעצמו ובכבודו לאכפאה לשרה דמצרים דאיקרי פרעה, ועל שמיה איתקרי תתאה פרעה דיפטר יתהון ולהכי כתיב ויהי בשלח פרעה:
(תשובות של הקושיות אלו תמצאם בזה הדרוש שאמר לו בשנה האחרת על פסוק ראו עתה כי אני אני הוא):
אור ליום השבת י"א לשבט
אבל רזא דמילתא דאומות העולם סברי דאלהי ישראל איהו פועל הרעות, ותו מרחיקין הימנותא בישראל משום דישראל אמרי דקודשא בריך הוא איהו נעלם ולית מאן דידבק יתיה, ואהמות העולם מחזייאן אלההון עץ ואבן, וזה שאמר הכתוב באומרם אלי כל היום איה אלהיך ולהכי קאמר דכי ידין ה' עמו ויטיב לישראל ינדעון אומות העולם דאני פועל הרעות ואני פועל הטובות גם כן, ויהון מילין כל כך ברירן כאילו יחזון יתיה בעינא והיינו ראו, ובעידן דידעי למיקטל יתהון יימא להו ראו עתה איך אמית לכו ואחייה לישראל, ומהכא תשתמודעין דמאי דמחצתי לישראל בזמן עבר ארפא השתא אני, והכי הוה פרעה סבר דקודשא בריך הוא לא הוה אלא פועל הרעות, ואלו הוה קב"ה מפיק להו לישראל על כרחם דמצראי דיהון חזן להון נפקי ולא ייכלין לעכבא לון כי היכי כד נסבו ית פסחא דהוו שיניהם קיהות וכו' לא הוו רדפין בתר בני ישראל דימרון כי היכי דאלההון עיכב על ידם דלא נבאיש להון הכי נמי עיכב על ידנא דלא נרדוף בתריהון, אבל כיון דחזו דפרעה שלח להון ולא נפקו על כרחיה חשיבו דלא הוה ליה ח"ו יכולת לאפקא להון דאיהו פועל הרעות ולא עביד הטובות אלא במקרה, והיינו דאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדינו הוה לן למימר אי אית לך חילא לאפקא יתהון יפיק אבל אנחנו לא נשלח ומשום הכי אתקיפו למירדף בתריהון וקודשא בריך הוא הכי עביד למיטבע יתהון בימא כי היכי דהוא גזר כל הבן הילוד וכו' דמשגיא לגוים ויאבדם, והשתא קאמר משום בשלח פרעה את העם ולא אפיק להו על כרחו דפרעה, הוו דחלין פלישתים מלאגחא קרבא בישראל, אבל כיון דלא אפיק קודשא בריך הוא להו על כרחו, אימעט דחלא דפלישתאי דיהוו דחלין והוו מגיחין קרבא בישראל, וכי תימא מאן חוי לפלישתאי כל כך בעגלא דפרעה שלח יתהון ולא נפקו בעל כרחו, להכי קאמר כי קרוב הוא כלומר קרובים היו למצרים ולעגל ידעו מה דאיתעבד תמן, ואם תאמר והא קודשא בריך הוא הוו ליה לתברא תוקפיהון דפלישתאי דלא יבאשון לישראל, דלמאי איצטריך ויסב אלהים את העם וכו' להכי קאמר פן ינחם העם בראותם מלחמה, כלומר הא ודאי דלא הוה שביק קודשא בריך הוא דיבאשון לישראל, אבל טעמא דהסב אלהים וכו' משום דיחזון עמא מרחיק לבשין מאנא קרבא עד לא יקרבון להון ידחלון מינייהון ויתובון למצרים, ומשום דהוו כל כך רכיכו לבא קרי להו העם לישנא דגריעותא ואם תאמר דהא רכיכותא דליבא דהוה בהון משום דלא הוה להון מאני קרבא קאמר לאו הכי אלא וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים:
ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע וכו' איכא למידק אמאי כפל תרי זימנא השבע השביע וכן כפל פקד יפקוד,
אבל רזא דמלתא דיוסף צפה ברוח הקודש דעתידין בני אפרים למיפק קודם הקץ, ומשום הכי לא אומי לבנוהי דיסקון יתיה, דהא אינון יפקון קודם הקץ וקטלין להון בני גת אלא לבני ישראל הוא דאומי והיינו השבע השביע כלומר השביעם דלא יסקון גרמוהי בזמנא קדמייתא אלא בזמנא בתרייתא יסקון יתיה, והיינו פקוד יפקוד אלהים וכו' כלומר כד תהא פקידא תניינא והעליתם את עצמותי ולא בפקידא קדמיתא:
וה' הולך לפניהם יומם וכו' לא ימיש עמוד הענן וכו' כלומר כיון דעמודא דאשא לא איצטרף אלא לאנהרא הוה כך אחזי דבעידן דמנהרא סיהרא יסתלק עמודא דאשא, וגם כן עמודא דעננא כיון דלא איצטריך אלא להנחותם הדרך הוה ליה דבפרשת דרכים יקום על אורחא דאיבעי להון למיהך בה ובתר הכי יסתלק, לכך קאמר דלא הוה הכי אלא לא ימיש וכו' מסגיאות חביבותא דהוה ליה עם ישראל, ויצעקו בני ישראל אל ה' וכו' ויאמרו אל משה המבלי אין קברים וכו' כלומר דישראל נמי הוו סברי דקודשא בריך הוא לא הוה פועל אלא רעות כיון דחזו דלא הוציאם ממצרים בעל כרחם דמצראי, ומשום הכי חשבו דודאי ימותון בהאי קרבא, והוו דאגי שלא ינתנו לקבורה ואילו הוו מייתי במצרים הוו נקברים, וכיון דחזו מצרים מת על שפת הים אינהו הימנו בה' דהוה שמא שלים והוא הוה פועל הטובות נמי:
ולא יכלו לשתות מים. כי מרים הם, בעא הקדוש ברוך הוא לאחזיותהון דאיהו הוה פועל הטובות נמי דהא אינהו מי המרים. המתיק להון, שם שם לו חק דאיהי כנסת ישראל, דאיהי בי דינא, ומשפט דאיהו תפארת דאיהו רחמי דאיהו פועל הרעות והטובות:
ויאמר אם שמוע תשמע וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כלומר דהא אנא פועל הרעות ואם לא תשמע לקול ה' אלהיך כל המחלה אשים עליך דמכלל הן אתה שומע לאו. וג"כ אני פועל הטובות דאי תיתי מחלה עליך אני ה' רופאיך:
אור ליום שבת כ"ב לשבט
ורזא דויבא עמלק וכו' הלא עמלק תוקפא דדינא קשיא דהא איהו הוה בר בריה דעשו, והא איהו אתתקף לאטלא זוהמא בכנסת ישראל, והיינו דקאמר וילחם עם ישראל ברפידים. דהא איכא למידק מאי נפקא מינה אי הוה ברפידים או בדוכתי אחריתי:
אבל רזא דמילתא לאגחא קרבא בישראל דהיינו תפארת לאפרדא בינה לבין כנסת ישראל ע"י היטיל בה זוהמא דהיינו רזא דדם נידה והיינו טפי דם כלומר דם הרפא הוי בעי למינגד ולמיעל בה, והיינו רזא על מה שאמרו ז"ל ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהיה חותך מילותיהם וזורקן כלפי מעלה כלומר שהיה רומז שהצדיק שהוא נרמז במילה נסתלק למעלה ולא ישפיע בכנסת ישראל כמא דאת אמר הצדיק אבד, ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וכו' היינו רזא משום דיהושע הוא נער איבעי ליה למינגח קרבא באתגלייא ומשה דהיינו תפארת איבעי ליה לאגחה קרבא באיתכסיא, והיינו דקאמר בתר לנו, ולא קאמר בחר לך או לי, אלא דתרווייהו היו מגיחים קרבא מר באיתגלייא, ומר באיתכסייא. והיינו דקאמר ליהושע צא והלחם בעמלק כלומר את פוק ואגח קרבא עמו באיתגלייא, אי נמי הכי קאמר עד לא ישרי הוא לאגחא קרבא פוק את ואגח ביה קרבא והיינו דלא אתמר בקרא דאיתרעמו ישראל על משה מהאי קרבא וטעמא משום דעד לא ימטא הוא נפק יהושע לקדמותיה, מחר משום דאית מילין דמיתייחדין בקצת ימים, וההוא יומא לא הוה מיוחד לאגחא קרבא ההוא, אבל מחר הוי מיוחד להכי, אנכי נצב על ראש הגבעה וכו' כלומר אנא אגח קרבא באיתכסייא דאדכר לישראל זכותא דקבלת אנכי ה' אלהיך, ותו אנא דרמיזא לתפארת אהא נצב על ראש הגבעה דרמיזא לכנסת ישראל דאיתקרייא גבעת חלבונה, ומטה האלהים בידי ליחדא לתפארת עם כנסת ישראל, והיה כאשר ירים משה ידו וכו' כלומר דכדי לתברא תוקפא דדינא. הוה מרים ידא ברזא דאמור רבנן דמאן דהוה נוטה טובא לחד מדה כגון דאיהו וכו' איבעי ליה למהוי כילי טובא דאיהו קצה המידה שכנגדה כי היכא דלישתוה, והכי הוה משה מרים ידא דחסד כי היכי דלא יתגבר דינא טובא, ואז וגבר ישראל, וכד הוה דחיל דלא יגבר כולי האי לחסד דאיתחלש תוקפא דדינא הוה מניח ידיה אז וגבר עמלק, וידי משה כבדים כו' כלומר דלא הוה יכול לשואה חסד וגבורה דלא ליתקף האי טפי מהאי יתיר ממאי דחזי ולהכי ויקחו אבן דרמיזא לכנסת ישראל, וישב עליה לאתייחדא טפי בכנסת ישראל, אי נמי דגבעה ואבן. חדא רמיזא לכנסת ישראל עילאה וחדא למטרוניתא, ואהרן וחור תמכו בידיו להשוות חסד וגבורה, מזה אחד כו' כלומר ליחדא יחוד גמור. ותרין זימנין אחד סליק כ"ו כמנין שם ההוי"ה ומזה ומזה חד רמיז בצדיק וחד רמיז בתפארת דלקביל דאית ביה שנים עשר גבולי אלכסון כמנין ז"ה, ולהכי אקרי צדיק זה משום דיניק משנים עשר גבולי אלכסון דתפארת, ויהי ידיו אמונה כלומר ועל ידי כך הוו תרין ידיו דהיינו חסד וגבורה בשיווי, והיינו אמונה עד דעל ידי כך אתייחד כנסת ישראל בתפארת והיינו עד בא השמש כלומר עד דשמשא דהיינו תפארת עאל בכנסת ישראל, ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, כלומר דעמלק דבר עמיה מסטרין אוחרנין סיועא וקרי לון עמיה, וקאמר ויחלוש יהושע כלומר ולא שייצי יתהון לגמרי משום דאם כן הוה מתחלש טובא תוקפא דדינא ולקיומא דעלמא איצטריך כולי האי, והיינו דלא שבק יהושע ליגח בהון קרבא שום גברא בר מיניה מדלא קאמר ויחלוש יהושע ועמו את עמלק, וטעמא כדאמרן דלא יתחלש דינא טובא והיינו דקאמר לפי חרב, כלומר כדי שיתקיים דינא לצורכא דעלמא כמו פי חרב דאיצטריך לקיומא דעלמא, ויבן משה מזבח ויקרא, ויבן היינו בינה, משה תפארת, מזבח דא כנסת ישראל, ויקרא היינו מטרוניתא והיינו יחודא שלים, שמו ה' ניסי, כלומר דה' דהיינו תפארת ארים לכנסת ישראל כי האי דספינה דאיהי גבוה, כתוב זאת היינו כנסת ישראל. זכרון היינו צדיק, בספר היינו תלתא עילאי ברזא דספר וספר וסיפור, והיינו לייחדא כנסת ישראל עם צדיק ועם תלת עילאי, ושים באזני יהושע כלומר דהא הוא נער דנטיל למטרוניתא על כתפוי ואישתכח טמירא לאזניו דנער, כי מחה אמהה, כלומר אע"ג דהשתא לא אשתצי תוקפי דדינא, לעתיד לבא כד יהא ייחודא שלים, יתעבר דינא דהנך סיטרין ויהון משעבדין תחות כנסת ישראל ברזא דולא יכנף עוד מוריך, ובההוא זימנא אכתי לא מטי עידנא, דלכל מילתא אית יומין מיוחדין כמא דאמרית, וכד ימלוך מלך בישראל דמלכות אית ליה בתוקפא איבעי ליה לאגחא קרבא בעלמא לשעבדא כל הנך סטרין תחות כנסת ישראל, ובההוא זימנא שאף על גב דמשה הוה מלך, לאו מלך הוה וכדאמר ליה ההוא רשיעא דקורח ומדוע תתנשאו על קהל ה', וכד מלך שאול כתיב פקדתי והוא מלשון ופקדת נוך כלומר מתייחדא בכנסת ישראל, ולהכי צריך לאגחא קרבא בעמלק לשעבדא כל הנך סטרין תחות כנסת ישראל, וכד חמל על אגג וכו' איתענש שיפסוק מלכותיה מזרעיה מדה כנגד מדה דהא איהו אפסיק תוקפא דכנסת ישראל דאיהי מתקרייא מלכות, ואילמלא לא חב בהכי לא הוה פסיק מלכותא מזרעיה ואף על גב דהוה מלך דוד הוה כמו קיסר ופלגו קיסר, והיינו דקאמר זכור את אשר עשה לך עמלק כלומר כד יתייחד זכור דהיינו צדיק עם כנסת ישראל, יאגחו קרבא לשעבדא הנך סטרין תחות מלכות, מלחמה לה' בעמלק מדור דור, היינו רזא דדר וסוחרת דאתמר על בינה ומלכות והיינו רזא דמן העולם ועד העולם:
אור ליום שבת י"א לשבט
והלא בפרשתא קדישתא דא אית לך למינדע ולאסתכלא ברזא דמנא דהוה נחית מלעילא, ואמרו חז"ל לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת ניזונים ממנו, ומהכא תנדע דכל הנבראים צריכים מזון כל חד וחד כפום דרגיה מזונא דדא לעילא מדא ואפילו ספירות דאינון נאצלים צריכי כביכול מזוני דהא טלא דשפעא נחית מאין סוף בהו, ומאי דינקא דנקט כל אבר ואבר איהו מכוחא דכולהו אברייא והא מזונא דספירין איהו תורה ומעשים טובים דעבדין לתתא, וכמא דבר נש מעייל מזונא דרך הפה הכי סליק מזונא דידהו דאינון תורה ומעשים טובים דעבדין דרך מלכות דאיתקרייא פי ה', והיא דוגמת הכבד דבר נש דתמן אתתקן ההוא ההבלה בתורה ומעשים טובים. ומתמן סליק מזונא לכולהו ספיראן עד כתר עליון, ושפעא דנחית מאין סוף איהו דוגמת הכחות שבגוף להבדיל, שעל ידם מתבשל המזון וניזונים האברים, ופוק הזי אם בגוף הגס הכחות שבו דקים, שפעא דנחית מלעילא כמה יהא דקותו לערך אין קץ, וזה סוד סנדלפון שקושר כתרים לקונו דהוא קאים לתרעא דמלכות ומקבל תורה ומעשים טובים דסלקין לעילא ומעייל יתהון במלכות ומתמן מסתלק עד כתר עליון, וזה סוד באדם הראשון דאיכא מאן דאמר דחב בהאי ספירא ואיכא מאן דאמר בהאי דכולהי קושטא איהו דעובדין דלתתא מסתלקין עד כתר עליון:
ורזא דתענית איהו ברזא דשית אלפי שנין הוי עלמא וחד חריב דבההוא אלפא דיהא חריה לא סליק מזונא לספירן, ובתענית דמתענה בר נש השתא דתב בתיובתא קמ" מאריה ומתעסק בפולחנא דמאריה. מתהוה מזונא למיהוי נטיר לספירן לההוא זימנא דיהא חריב, להן אזדהר טובא למיהוי מחשבתך דביקה תדיר בלי שום הפסק דהא את חזי כמה עלמין מתזני על ידך בהיות מחשבתך דביקה בי תדיר בלי שום הפסק כלל ועיקר. להן אזדהר להיות מחשבתך דביקה בי תמיד כי איש אתה ומי כמוך בישראל, דהא לית ישיבא בגלותא דילפין בפלפולא כמו בישיבתך והא בכל עידן דאת מהלך בשוקא אילו ניתן רשות לעין לראות הוה חזי מלא עיניך חיילות מקיפין אותך מכל צד ואתה כמלך בגדוד ומכריזי ואמרי פנו מקום הבו יקר לדיוקנא קדישא דמלכא כמה עלמין מזדעזעין לקול נעימו דההוא כרוזא ושאלי מאן האי, מתיבין ואמרי ההוא פלוני דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו דאיהו יקר מכל כלי חמדה. דאיהו תנא דא"י ריש מתיבתא דא"י ריש גלותא דכולהו גלוותא, פסקא דילן סברא דילן מחברא דילן, ובעידן דאת מפסיק מלהרהרא במילין דקדושה, ומה גם את מהרהר במילי דגופא ההוא כרוזא מתחלש וכל עלמין מזדעזעין ואמרי מאי האי דאפסיק כרוזא וכיון שכן החזק בעצמך בכך ולא תפריד מחשבותיך מיני אפילו רגע אחת וחזי דהרימותיך ונתתיך נגיד על עמי ישראל שתי קהלות, ועוד אתנך נגיד על כל קהילות ארץ ישראל. לכך התחזק נגד יצר הרע וסמאל ונחש הרודפים אחריך כי אליך תשוקתם ואתה תמשול בם. ושרוף אותם בקש דקריאת שמע וייחד לבבך ומחשבותיך להיות דביקה בי תמיד בלי הפסק ואשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ואתה שלום:
(שייך לעיל סוף פרשת בא אחר אור ליום ראשון של פסח כו')
פרשת יתרו
פרשת יתרו מהדורא קמא:
אור ליום השבת י"ז לשבט
אבל רזא דמילתא דישראל דההוא דרא הוו אתו מסטרא דיובלא ואורייתא כתובה במרום היתהן ואשתכח דעד לא אתו לעלמא שמעה נשמתהון אורייתא, ומשום הכי כל אשר דבר ה' לנשמתין דילן עד לא אתינא לעלמא נעשה, והשתא גם כן נהדר למישמע בהאי עלמא כדי לשעבדא גופים דילן והכי נמי כל חד וחד מישראל יכיל למימר כל אשר דבר ה' לנשמתין עד לא ייתי לעלמא וכמה שאמרו חז"ל מלמדין אותו כל התורה כולה ואוף משביעין ית זרעיה לקיימא אורייתא וכדאיתא בזוהרא קדישא על פסוק נפש כי תחטא וכו' ושמעה קול אלה וכו' נעשה ואוף נשמע מילי דאורייתא ונילוף יתה בהאי עלמא לשעבדא נמי גופין דילן, ואתה שלום:
וישמע יתרו וכו' מה שמועה שמע, מר אמר מלחמת עמלק, כלומר דבההיא מלחמה אתידע דכנסת ישראל שלטא על כל אינך סיטרין דהא תברת תוקפיהון ומשו"ה אתא למיעל תחות גדפהא, ומר אמר קריעת ים סוף שמע. כלומר דקודם לכן הוו סברין דאיכא תרי אלהות חד פועל הרעות וחד פועל הטובות וכד חזא דבקריעת ים סוף טבע למצראי ושיזיב לישראל ידע דפועל רע וטוב חד הוא, וזה שאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, ומה שאמר כי בדבר אשר זדו עליהם, כלומר כיון דדן יתהון מדה כנגד מדה ושזיבת ישראל אתברר דאלהא חד הוא ומכילן ריבוייא דיליה. לאו אינון ריבוייא ביה, אלא לכל חד כליל במכילה דאיצטריך, והיינו ויחד יתרו שייחד יחוד גמור, והיינו ויקח יתרו עולה דרמיזא לבינה ליחדא כולא בה, וזבחים לאלהים כלומר דאעבר מדעתיה שולטנתא דאלהים דהא הוא בשמא דה' שליט על כולא ואיהו חד ושמיה חד, ויבא אהרן דאיהו סיטרא דחסד, וכל זקני ישראל דרמיזין לשאר מכילין, לאכול לחם היינן כנסת ישראל ברזא דכי אם הלחם אשר הוא אוכל, עם חותן משה, והא משה רמיז בתפארת, לפני האלהים, כלומר לאפוקי ממאי דהוה סבר דאלהים הוא שלטנותא בפני עצמו חס ושלום, ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם, דהכי איצטריך למיעבד בההוא יומא, כמא דפרישית דכל יומא ויומא הוא מיוחד למילתיה, ואתה שלום:
ליל שבת כ"ט לשבט. אכלתי ושתיתי הרבה ולא שניתי משניות בתחילת הלילה, וישנתי כל הלילה וקמתי באור היום והתחלתי לגרוס משניות, והנה קול דודי דופק ואומר ה' עמך וכו' אע"פ שהיה ראוי לעזבך ולנטשך בסיבת מה שעשית לאכול לשבעה ולשתות יותר מדאי ולהתבטל מתלמוד תורה כי מי שיודע סוד הימים והלילות וגריעותן ושלימותן יודע בגרעון וחסרון לילה אחת אין לה תשלומין, ומה לך לילך אחר מאכל ומשתה, דהא כתיב צדיק אוכל לשובע נפשו כלומר אינו אוכל אלא לקיום נפשו בלבד, ודבר מועט שהוא אוכל הוא שבע וזהו שאמר לשובע וזהו שאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך כלומר כשתאכל יהיה לשם שמים לקיום גופך ולא להתענג תשבע במה שתאכל לחם צר ומים לחץ מאחר שאין כוונתך גאכילה להתענג אלא לקיום גופך, ואם היה אפשר להתקיים הגוף בלי שתקבל שום הנאה. מאד היית חפץ בדבר כדאמרית לך בההיא הנאה נמי כמי שכפאו שד אז תהיה ראוי לברך את ה', ובטן רשעים תחסר, כלומר הרשעים כוונתם באכילה להתענג, ולכן כתיב בהו ובטן רשעים תחסר, מפני שכוונתם למלאת בטנם תחסר כלומר תמיד הם חסרים ותאיבים כי אפילו שיאכלו כל מעדני עולם. תמיד הם מתאוים התענוגים יותר ויותר, כי אותם התענוגים שהתענגו נראה בעיניהם שאינו כלום וצריכין להתענג בעניינים אחרים ומזונים משונים באופן שתמיד הם חסרים, אבל הצדיק אוכל לשובע נפשו לקיום נפשו ולא להתענג תמיד ולהכי איתקריאת נפשו משום דאיהו נפישא וכל מאי דתתן בה איהי סבלא ולכך האוכלים למעדנים תמיד הם חסירים, אבל הצדיק אפילו הוא אוכל פת חריבה הוא שבע, ועל כן היה ראוי לעזבך ולנטשך אבל אני לא אעשה כן כי לא אעזבך ומני הטוב לא אמנע מפיך, וטובי לא אפסיק ממך אפילו רגע אחת רק הזהר מכאן ולהלאה מהמאכל והמשתה, ולא תאכל אלא לקיום גופך ונפשך בלבד ותמיד תהרהר במשניותי ויראתי ועבודתי ולא תפסיק אפילו רגע וכל מעשיך לא יהיו אלא לשם שמים, ולא תתענג ולא תהנה משום דבר שאתה עושה לקיום הגוף ותתאוה לזולת אותה הנאה כי תהיה אותה הנאה מאוסה בעיניך ויהיה בעיניך נבזה מעט הדבש הזה, ותמיד יהיה בעיניך כאילו חרב מתוחה על ראשך וגיהנם פתוחה לך מתחתך להענש אם תתענג בהנאה הבאה לך אפי' מדבר שאתה עושה לקיום הגוף, וצא וראה סופם של המתענגים והנהנים מה עלתה בידם, אני אני המשנה המדברת בפיך המתקשטת בעדי עדיים וקשורי המשניות שאתה גורס תמיד כי אתה עולה במרכבת המשנה, כי דבר אחד הוא לגרוס הדבר, ודבר שני הוא לידע אותו:
והא איכא למידק במאי דכתיב בהאי פרשתא קדישתא דא במאי דכתיב לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב מאי אתי ומאי לכם, ותו מאי דגבי אלהי כסף כתיב אתי וגבי אלהי זהב כתיב לכם, ותו מאי מזבח אדמה תעשה לי דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה, פתח באלהי כסף ואלהי זהב וסיים בעשיית המזבח, ותו דמשמע שאין מזבח כשר אלא מאדמה, והא הוה מזבח הזהב ומזבח הנחושת. ותו אמאי הוה מזבח הזהב ומזבח הנחושת ולא הוי מכסף המזבח, ותו ועשית עליו את עולותיך ואת שלמיך, ואמאי לא קאמר נמי דיעבדו חטאות ואשמות וכל שאר קרבנות, ותו מאי מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, ותו מאי ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו:
אבל פירושא דמילתא, משום דשלשה אהבות נינהו, אהבת הערב, אהבת המועיל, אהבת הטוב, אזהר הקב"ה לישראל דלא יסטון בתר אהבת הערב, והיינו אלהי כסף כלומר למיזל בתר כיסופין דעלמא ובתר הנאין דעלמא, וקאמר אתי כלומר דלא תשתתפון בתר כיסופין דעלמא לאהבה דילי וכד תעבדון פיקודא דאית בה הנאה, לא תעבדון יתה משום הנאה דאית בה, אלא אי הוה אפשר לכו למיעבד ההוא פיקודא בלא הנאת הגוף הייתם חפצים מאוד, ואלהי זהב דהיינו אהבת המועיל לא תעשו לכם, למיהוי רהוטים למרחם ממונא, מזבח אדמה דהיינו אהבת הטוב דהא לא מתקשטין ומתגאין בני נשא באדמה, וקרי ליה מזבח אדמה לומר שאע"פ שאינך מתגאה כמו אוהבי המועיל ולא מתהנה וכמו אוהבי הערב אותם דברים שתעשה לקיום גופך ההנאה שבהם תהיה זביחה שתחפוץ מאוד שלא היית נהנה אלא שאתה מוכרח לעשות הדבר ההוא לקיום גופך, ועשית עליו את עולתיך כלומר כל מחשבותיך העולות על לבך תעשה עליו כי זהו סוד העולה שהיא באה על הרהור הלב, ועל כן עולה העולה הרומזת בבינה, ואת שלמיך, שהם הדברים שאתה עושה לקיום גופך ושלימות נפשך וגופך, ועולותיך שהם המחשבות הכל תעשה עליו, כלומר שהכל תעשה לשם שמים בלי שתוף שום דבר אחר בעולם, בכל המקום שתהיה לא תפריד מחשבותיך ממני, אשר אזכיר את שמי כלומר כשאתה תזכיר את שמי אני אהיה המזכיר כי תהיה מחנה שכינה והשכינה תדבר בפיך, ועל כן אבוא אליך מלא וטעון ברכות וברכתיך, ואם מזבח אבנים תעשה לי, שגם האבנים אדמה הם חשובים ומ"מ יש בהם צד להתגאות, שהרי אבני גלל ושיש הם חשובים ויקרים, לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליהם וכו', שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם וכו', ולא תעלה במעלות על מזבחי וכו' כלומר במצות שיש בהם הנאה וכן בדברים שאתה צריך לעשות לקיום הגוף, לא תתכוין להנאתך כלל שאם תכוון להנאתך תגלה ערותך עליו כי לא ישאר בידך זכות דמצות אלא הנאת הגוף הנגוף ואין לו ערוה גדולה מזו ושלום:
אור ליום שבת ח"י לשבט
פרשת משפטים
פרשת משפטים מהדורא קמא:
ביום שבת כ"ב לשבט.
אבל רזא דמילתא דתפארת איקרי משפט, והכי נמי איקרי יסוד וכן איקרי הק כמה דאת אמר כי חק לישראל הוא. כלומר יסוד משפט בישראל הוא, אבל משפט דהיינו תפארת הוא מתעלה לעילא לאלרי יעקב, והכי נמי חק איקרי תפארת כמא דאת אמר את החוקים ואת המשפטים, וזהו סוד משפט עבדו דהיינו יסוד, ומשפט עמו דהיינו תפארת, והשתא קאמר דואלה המשפטים דהיינו תפארת ויסוד תשים לפניהם, כלומר תעלה ותדביק יתהון לעילא בדרגין. דמלת לפניהם רוצה לומר דלפניהם שהם דרגין עילאין:
(חסר) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כלומר מה שדברתי עד הנה הם דברים נוגעים בגופם ממש אופן הנהגתם באכילתם ושתייתם והנהגותיהם, ואלו הם תלויים בגופם ולא לפניהם, אבל אלה המשפטים שבין אדם לחבירו נופל לומר אשר תשים לפניהם, כי תקנה עבד עברי וכו' מאחר שאין השמיטה מוציאתו למה יוצא בשנה השביעית, אבל סוד הענין תלוי במה שאמרו חז"ל המהלך במדבר ואינו יודע אימתי הוא שבת, מונה ששה ימים ושובת וכן לעולם מפני שכל שביעי הוא שבת כי כל הספירות שבת הן, וכן הענין בזה, ותו הא רמז לבר נש דשש שנים יעבוד בהאי עלמא, כלומר שית עשיריות שנים יתקיים בעלמא, ובעשר שביעאה יצא לחפשי חנם, כמא דאת אמר ערום יצאתי מבטן אמי כו', אם אדוניו יתן לו אשה, אשה יראת ה' דהיינו אורייתא וכנסת ישראל. וילדה לו בנים הבנות דהיינו מצות ומעשים טובים, האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו, כלומר דלית בה כל כך זכו בהנהו עובדין דאיהו עביד משום דלא עבד להו מאיתערו דידיה, אלא מאיתערו דאשה יראת ה' ולזה כתיב האשה וילדיה וכו' דמשמע דאיתערו מסטרא דילה הוה, ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני וכו', כלומר אנא בעינא לאיתקיימא בהאי עלמא טפי לאעסוקי בהאי אשה יראת ה' למפלח לקודשא בריך הוא, והגישו אדוניו אל האלהים, לשון דין כלומר כד יתקיים בר נש בעלמא טפי משבעין שנין אית ביה כמה מרעין וכל ימיו יהיו מכאובים והיינו ורצע אדוניו את אזנו במרצע כלומר דלא שמע ולא חזי ולא יכיל למיפלח לקודשא בריך הוא, לכן בעוד בר נש בתוקפיה איבעי ליה למיתב קמי קודשא בריך הוא, וכי ימכור איש את בתו, איש זה הקב"ה, בתו היא בתו של אברהם אבינו, שארה דהיינו מזונא, כסותה ועונתה לא יגרע, שהם רמז לנפש רוח נשמה, שהמזון רמז לנפש שהיא נהנית מהמזון, כסותה רמז לרוח שהוא למעלה מהנפש שהוא במכוסה, ועונתה רמז לנשמה שהיא ניזונת בחשאי ובהעלם כעין העונה, ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף, מלשון נכספה. כלומר כל הנאות וכיסופין שנהנה האדם בזה העולם לא יועילוהו ולא יצילוהו ולא ישא את כל מאומה בידו אדרבה הם יהיו בעוכריו, לכך צריך האדם שלא ליהנות מזה העולם כי אם על דרך שהוריתיך פרשת יתרו בדרוש לא תעשון אתי אלהי כסף וכו', ואתה שלום:
אור לשבת משפטים כ"ט לשבט,
אם אדוניו יתן לו אשה, כלומר אם הקב"ה יתן לו האי אשה יראת ה' דהיינו אורייתא, וילדה לו בנים, כלומר דאתעסק בה ועביד פיקודהא דהיינו בנין דצדיקייא, האשה וילדיה דהיינו אורייתא ופיקודהא תהיה לאדוניה דעל ידהא יתחבר בר נש בקודשא בריך הוא, ואם לא יתעסק בה הוא יצא בגפו, ואם אמר יאמר העבד כלומר אם יתעסק בר נש בהאי עלמא טפי משבעין שנין, ויחשב דבההוא זימנא יפלח לקב"ה והיינו דקאמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני הא לאו הכי דבההוא זימנא כמה מרעין בישין רדפין בתריה דע"י כן לא יכיל לאתעסקא אלא בצורכי גופא, והיינו והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת, דהא סבייא יתבין תדיר בתר תרעא מגו מרעין דאית בהו או מגו אינון סבין, ורצע אדוניו את אזנו וכו' הא כד ייעול בהנך יומין ירדפון כמה מרעין בתריה דיהא עויר וחגיר וחרש, ונקיט חרשות דאזנו משום דבחרשו נותן לו דמי כולו, דחרשו הא שקיל כנגד הכל, וטעמא דנפיק עבדא בשביעית רמיז דאיהו איזדבן לאחרא דוגמת המשתעבד לאינך סטרין, והיינו ולא עבדים לעבדים דאינך סטרין אינון עבדים ממש וכד ימטי שביעית דרמיז למלכות יצא לחפשי דבהכי מתקן מאי דפגים, דהא בהכי משפיעין עליה יובילא עילאה, דהא יובל איהו מפיק עבדים לחירות, וכד משפע במלכות איהי נמי מפקא להון, וטעמא לדין שמיטה אלא שנה שביעית, היינו ברזא דשמיטין דכל חדא וחדא איהי שמיטה, ברזא דמהלך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת וכו', ואם אמר יאמר העבד וכו' ועבדו לעולם שהוא עולמו של יובל דהא איהו יפוק לחירו על כל פנים, ושלום:
והא רזא דמרעין דנטרי בהו גבול שבעת ימים איהו בהאי רזא דיומא קדמאה דמרעא רומז לחסד ותניינא לגבורה, וכן לכולהו עד דיימטי שביעי דרמיז למלכות, ותמן איתדן דיניה בההוא דינא. אי זכי אי לא זכי הא איתדן למימת דהא אילנא דמותא, ואי זכי הא אתבקע עליה זיעא רמז דנגדי עליה מי החסד ואיתסי, וכד לא אתסי בשביעית הדר לאתגלגלא עליה דינא דשבע ספירין דמלכות, והיינו רזא דארבע עשר דאיהו גדול, ורזא דיום רביעי דאיהו מבשר ליום שביעי רזא דנצח דאיהו רביעי, ועוד דאיהו מסטרא דחסד איהו מבשר טוב לשביעי וכו', ואתה שלום:
אור לי"ז בחשון ביום שבת קודש
אור ליום שבת כ"ג לכסליו
אור ליום השבת כ"ה לאדר שני
עוד לפרשת משפטים. איכא למידק בהאי פרשתא קדישתא דקב"ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך ולא קפיד מ"ר ע"ה וכי א"ל בפרשת כי תשא ושלחתי לפניך מלאך קפיד, וכי מפני שעשו את העגל רצה להרוויח, ותו דמשמע שקיבל הקב"ה תפלת משה רבינו ע"ה שלא ישלח מלאך דאמר ליה גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה, והרי אשכחן דשלח מלאך ליהושע אני שר צבא ה', ויש לומר דמעיקרא לא קפיד משום דהוה משמע שלא יסלק קב"ה מהם וכל הדברים יהיו נעשים ע"י השגחתו יתברך וכד דייקי לישנא דקראי מדברים בעדו ית', והטעם שישלח מלאך הוא מפני שאם לא היה עושה על ידי מלאך אלא כמו במצרים אני ולא מלאך היו מיד השבעה עממים מתגורשים מיד, וזהו שאמר הכתוב לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה וכו' כי נתן טעם למה אנכי שולח מלאך כדי שלא יתגורשו אלא מעט מעט, ומכל מקום השגחתו יתברך לא תמוש מהם, לכן לא הקפיד, אבל בפרשת כי תשא אמר שרוצה לסלק השגחתו מהם כדכתיב כי לא אעלה בקרבך, ולכן הקפיד, ואם תאמר מה טעם הוא פן תהיה הארץ שממה וכו'. והוה ליה לקב"ה למנוע חית השדה, ויש לומר שכל מה שאפשר שלא לשנות הטבע עושה הקב"ה, מפני שהטבע שלוחו של הקב"ה ואינו רוצה לשנותו היכא דלא אפשר, ואם תאמר מאחר שקיבל הקב"ה תפילתו של משה רבינו ע"ה שאמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה משמע שהקב"ה היה בלי שליחות המלאך אלא כמו במצרים אני ולא מלאך וא"כ איך לא נתגרשו מפניו בשנה אחת, ויש לומר שאין הכי נמי שכן היה שנאמר שנתקבצו כל המלכים להלחם עם יהושע פה אחד, ואלו לא היה אני ולא מלאך לא היו מתקבצים פה אחד להלחם והיו עוברים כמה שנים עד שהיה כובש אותם ומכל מקום לא נתגרשו כל העמים בשנה אחת לפי שראה הקב"ה שהיה צריך להניחם לנסות בם את ישראל:
(עוד יש לומר שלא הקפיד מרע"ה אלא על מה שאמר לו כי לא אעלה בקרבך דהיינו שיסלק השגחתו מהם, וזהו שאמר אם אין פניך הולכים וכו' ועל זה נתרצה לו, אבל אם לא יסלק השגחתו מהם אע"פ שישלח מלאך לפניהם לא הקפיד כמו שלא הקפיד בתחילה, וזה נראה לי):
לעת המנחה בעוד שליח ציבור קורא בספר תורה אמר לי ידוע תדע יוסף האהוב והחביב כי המלך התוגר יגבר ימינו על אדום, ואתה עמוד על עמדי פה על יד ימיני אל תירא ואל תחת כי הנני עומד להצילך עם היות שהשר קצקפ"וני עם זוגתו צרעית"א מקטרגים עליך בכל לבבם, אנכי אתן אותם נגפים לפניך, אם תחזיק בתורתי וביראתי ועבודתי, ואתה שלום:
פרשת תרומה
פרשת תרומה מהדורא קמא:
איכא למידק בהאי פרשתא קדישתא דא, מאי ויקחו לי תרומה, ויתנו לי תרומה מיבעי ליה, ותו מאי אשר ידבנו לבו. ותו מאי אהדר כמא דכתיב למימר תקחו את תרומתי. ותו מאי הכא לנוכח ולעיל שלא לנוכח, ותו אמאי לעיל קרי ליה תרומתי, וי"ל דבעא הקב"ה דבהאי נדבה יהיו בני ישראל האזרחים גבאים ולא מערב רב, והיינו דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה כלומר ב"י יקחו התרומה כלומר הם יגבו אותה, כלומר וממי יגבו אותה מאת כל איש אף מערב רב, וקאמר אשר ידבנו לבו, כלומר לא יכפו אפילו בדברים לשום אדם יותר ממה שלבו נדבו, ולגלות זאת הכוונה אהדר אמר תקחו את תרומתי, והכי קאמר דבר אל בני ישראל אתם בעצמיכם תקחו את תרומתי, כלומר אתם תהיו הגבאי' לא הערב רב ואחר שאתם תקחו אות' תקרא תרומתי:
אור ליום שבת ו' לאדר
אבל רזא דמילתא דתרומה היינו כנסת ישראל ואמר דלא יסבון יתה בלחודאה אלא בספירין עילאין בחיבורא והיינו דקאמר לי כלומר עמי, מאת כל איש וכו' את היינו כנסת ישראל, כל יסוד, איש תפארת, אשר תלת עילאי, ידבנו לבו והיינו אתר דאתי מניה נדבה שפע ברכה וחיים ללב דהיינו ת"ת, בחיבורא דכל הני תקחו את תרומתי דהיינו כנסת ישראל, וזאת התרומה, היינו כנסת ישראל תתאה, התרומה כנסת ישראל דספירין עילאין תחברון להון בהדי אשר דאינון תלת ספירין עילאין, זהב גבורה, כסף חסד, ונחשת ת"ת ולהכי כתיב ביה וא"ו, ותכלת היינו כנסת ישראל וארגמן היינו תפארת, ותולעת שני היינו גבורה, ושש היינו חיבורא דשית ספירין דכנסת ישראל, ועיזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים היינו כנפיים דמחפין לספירין, ועצי שטים רמז לספירין דמסיקי כסא טובא, שמן למאור, היינו משח רבות עילאי דנגיד מתלת עילאין לאנהרא לספירין, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים אבני שוהם היינו ספירין דמטרוניתא, ואבני מלואים היינו ספירין עילאין דאינון ממלאין שפע לספירין דמטרוניתא לאפוד ולחושן היינו מטרוניתא דאיתקרייא אחורי המשכן ואחרית ים, וחושן היינו ספירין עילאין, ועשו לי מקדש וכו' הא מקדש רמיז לבית עין, ובכן ואתה שלום:
אור ליום שבת שני לאדר
והלא בפרשתא קדישתא דא אמר ועשו לי מקדש וכן אמר ויקחו לי תרומה, למירמז דבמילי קדישא איבעי למימר האי מלה לקדושה בכל עובדא דיעבד לימא הכי האי לשם קדושה כי היכי דבעי בכורסייא דמניחין בברית מילה לשם אליהו, דאיבעי דלימא האי כורסייא לאליהו וכו', ואתה שלום:
פרשת תצוה
פרשת תצוה מהדורא קמא:
אור ליום ששי י"ט לאדר
(נראה לי כל אורחות ה' חסד ואמת וכו' דהיינו לומר שרוב בני אדם נראים בעיניהם שאין דרכי ה' בעולם הזה מיושרים, וגם נראה בעיניהם כמה דברים שאין לעולם צורך בהם, אבל החרידים על דבר ה' שהם נוצרי בריתו וכו' בכל דרך ובכל דבר בעולם חפשו בו למצוא דברי חפץ וישיגו וידעו ללמוד מכל דבר שבעולם דרד לעבוד את ה' ויכירו כי אותם הדרכים והדברים היה חסד מאתו יתברך לכשילמוד האדם מהם דרכי עבודת בוראו, ועוד יש לומר שאע"פ שיש כמה דרכים נראה בעולם הזה, שנראה שהעדרם היה טוב כמו החושך והשינה והשכחה והבכיה ודומיהם כשתדקדק בהם תמצא תועלת בכולם וכמו שכתב בעל חובת הלבבות, וכענין דוד עם השטות והעכביש ונמצא שהיו חסד מאתו יתברך, ועוד יש לומר דצדיק ורע לו וכו' וכשתדקדק בהם תמצא שמה שנראה בעיניך שהם אורחות עקלקלות הם חסד ואמת הכל, ודו"ק):
אור ליום שבת בליל מוצאי שבת אחר הבדלה,
פרשת זכור
אור ליום שבת פרשת זכור שנת השי"ו
פרשת כי תשא
פרשת כי תשא מהדורא קמא:
אור ליום שבת חול המועד
ורזא דפרשתא דיומא קדישא, פסל לך הא איהו ברזא דואלה פסל את הראשונים וכו' כלומר דואלה אל"ף רמיז באין סוף או בכ"ע, ולמ"ד בבינה וסליק עד חכמה, וה"א בבינה, והראשונים רמיז להני תלת עילאי, ופסל להון כלומר אפריש להון מדעתא דבני נשא דבמופלא ממך אל תדרוש, אבל ואלה דוא"ו דביה רמיז לת"ת ושית ספירין דרמיזא בוא"ו דאית בהון קצת השגה, מוסיף על הראשונים, כלומר דמניהון משתמודעי קצת בתלת עליונות, תו פסל לך רמיז להנהו סטרי דאפסילו ואינון קליפה ואינון מחטיאין לבני נשא, ומשום דבעובדא דעגלא אתפשט בעלמא מסאבותא איצטריך בלוחי בתראי למיפסל ולאפקא מתמן להנהו סטרי דלא ליהוי להון תפיסה תמן, ומשום הכי אמר קב"ה למשה פסל לך הפסולת יהיה לך, כלומר הנך סיטרין כולהון יהון מסירין לך וכבישין תחת ידך, ומתמן נתעשר משה, דהא גדר העשיר השמח בחלקו לא ידאג בדבר ולא יחסר לו דבר ולא יצטרך לדבר, והכי הוה משה רבינו ע"ה ונתעשר מפסולת של לוחות דאינון הנך סטרין דאיתמסרו בידיה ולא הוה להון רשות למשלט ביה אלא הוא הוה שליט עלייהו:
(זה המעט שייך לפרשת יתרו). והיה נכון לבקר, ועלית בבקר וכו' כלומר לאנהרא לספירין דינהרון בבקר, ואיש ל"י עמך, דהא לוחי קדמאי רמיזי בת"ת וכ"י בספירין עילאין, או בחכמה ובינה דאינון אבא ואמא, לקבל ברא וברתא. ובין דרמיזא לחכמה ובינה, ובין דרמיזא לת"ת וכנ"י, אלו לא הוה מתברי הוו עלמין בחירו ולא הוה גלות בעלמא, ומשום דהוה מסיטרא עילאה אתיהיבי בקולות וברקים, אבל לוהי בתראי רמיזי לספירין דמטרוניתא ומש"ה לא אתיהיבו אלא בחשאי ואזהר דגם הצאן והבקר אל ירעו וכו' משום דצאן ובקר רמיזי באינך סטרי:
אור ליום שבת כ"ח לשבט
אבל רזא דמילתא ויאמר משה דישפע במלכות דאיקרי אדני מחמשים שערי בינה, ושם אהי"ה והיינו אם נא, וחן נמי רמיז לחמשים שערי בינה ולתמניא ספירין, וקאמר דכולהו ישפיעו במלכות תתאה והיינו ילך נא אדני בקרבנו כלומר כל הני ישפיעו באדני דבקרבנו דאיהו מלכות תתאה די מהלכת ביננא, ובהכי וסלחת לעוונינו וכו' דכיון דיתגלי לובן עילאה מיד יהא סליחת עון וכו' דכיון דוסלחת לעוונינו מיד ונחלתנו וכו, דכיון דנהא זכאין נהא נחלה דילך ונדבק בך כד"א ואתם הדבקים בה' אלהיכם, וכד"א ובו תדבק, ואהדר ליה הקב"ה הנה אנכי כורת ברית כלומר דיהא לה מלתא דיהא לה קיום דהיינו ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ וכו' כלומר דהני נפלאות דאעבד לא יהיו נסים נסתרים אלא נגלים לעיני הכל ויהיו בענין שינוי ברייתו של עולם והיינו אשר לא נבראו בכל הארץ ויהון לעיני כל עלמא, והיינו ובכל הגוים ובהכי רמז שמש בגבעון דום דהוא נסא דאיתפרסם בכל עלמא, ותדע אמאי אעבד הני נסין רברבין משום דאת מיובלא ואינון מסטרא דיובלא, והיינו דקאמר וראה כל העם אשר אתה בקרבו דאת ואינון מיובלא את מעשה ה' כי נורא הוא וכו', ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וכו' אני היינו כנסת ישראל אעביר ברזא וכו' וקראתי לשון זימון, כלומר אזמין לשם ה' וחנותי דהיינו בינה, את אשר ברזא דאהיה אשר אהיה:
ביום השבת י"ו לאדר.
אור ליום שבת ד' לאדר ראשון
ורזא דפרשתא קדישתא דא כי תשא, כי רמיזא בכנסת ישראל דהא הכ"ף רמיזא בה ויו"ד אוף הכי נמי וקאמר כי תבעי לסלקא לה לעילא דהא איהי איקרי ראש בני ישראל דלגבי ישראל איהי ראש ולגבי ספירין עילאין איהי סופא' לפקודיהם היינו ספירין עילאין, ונתנו איש כופר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף וכו' כלומר דהא כד בעיא כ"י לאיתחברא בספירין עילאין הנהו סטרי מזדמני לקטרגי לה ובהכי הוי נגף בעמא, וכד יהבא כופר נפשייהו לית ליה רשות לסטרא אחרא לקטרגא, זה יתנו, זה ידיע דאיהו דרגא דצדיק, וקאמר דיחברון לה עם צדיק, כל העובר, היינו תפארת דאיהו בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, מחצית השקל, רמז דרוחא דילה כליל לעילא ואוף הכי כליל לתתא דהא איהו מנהיג לגופא. ומשום ההוא פלגא דיליה דמנהיג לגופא, איבעי למיהב מחצית השקל למירמז דההוא פלגא דמשתמשין ביה לצורכי גופא, הא סליק, דהא לעילא, לאו איהו אלא לצורכי נפשא לקיומא דילה, עשרים גרה השקל למירמז דאית עשר ספירות בדינא ויחמי:
עוד לפרשת כי תשא
והא קירון עור פני משה מההוא זוהרא דנטלו ישראל בסיני כד אמרו נעשה ונשמע, וכד חבו בעגלא ויתנצלו בני ישראל את עדים, ומשה נטל כל הנהו. ומשום הכי קרן עור פניו, ורזא דמסוה ברזא דהבי המטפחת, והיינו דאיכא הפסק ביננא לשכינתא, ברזא דכי עונותיכם היו מבדילים ומאן דבעי למיזכי לזוהרא יקום כל לילה בפלגות לילא ממש לאתעסקא באורייתא לאיתחברא הוא בשעשועא דקב"ה בג"ע, ואוף דקריב לצפרא ניים לית לן בה, לחוד דיזהר בזריזות גדול דלא יפסיד אפילו לילה אחד אלא כל יומוי תדיר בפלגות לילא יקום לאתחברא בשעשוע וטיולא דקב"ה בג"ע והאי מאן דעביד הכי ינהיר עליו קב"ה זוהרא עלאה ויחמי ליה בעינא:
שנת אש"ה אור ליום שבת י"ב לאדר
פרשת ויקהל
פרשת ויקהל מהדורא קמא:
שנת אש"ה אור ליום השבת כ"ב לאדר הראשון
והא איכא למידק אמאי ויקהל משה את כל עדת הוה ליה למימר ויקהל את כל קהלת, ותו אמאי בקהלה כתיב פועל ויקהל דאיהו פועל ובעדת לא כתיב פועל, ותו מאי אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ותו אמאי פקיד על מלאכה בשיתא יומין, ותו אמר תעשה מלאכה תעשה מאליה, ותו אמאי גבי לא תבערו אמר בכל מושבותיכם, ותו אמאי אהדר וקאמר ביום השבת דהא בשבת הוה עסיק:
אבל רזא דמילתא, דעדת בני ישראל הוא מלשון עדות כלומר ישראל אינון סהדותא בעלמא. דקב"ה ברא עלמא ומש"ה תרי אומין דכלילין עלמא מודו בחידוש העולם ומישראל אוליפו ואי לא הוו ישראל דאיתפרסם חידוש עלמא על ידי אורייתא דנטרי ישראל הוו הני אומין מכחישי חידוש העולם. כמה דהוו מכחישי ליה אומי קדמאי, והקהיל משה את כל עדת בני ישראל למללא עימהון לאשפעא עלייהו זוהר מהאי נהורא דיליה כמא דאמרן ואדכר להון האי זכותא דאינון עדות על חידוש העולם דרמיז נהירו דשבתא, אי נמי לישנא דהקהלה משתמע דיתכנשון בערבובייא. ולישנא דעדת משמע דאינון מסודרין הבכור כבכורתו וכו', ובעידנא דכרוזא קרי דיתכנשון כולהו לא קרי להו באורח סידרא, אלא סתם אמר דיתכנשון כולהו מש"ה כתיב ביה לישנא של הקהלה, ומשום דבעידנא דיתכנשו כולהו הוו יתבי בסידורא משו"ה קאמר אל כל עדת בני ישראל, ואמר אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, כלומר מילי דשמיא פקיד קב"ה למיעבד יתהון, כלומר דכד בר נש עביד מצוה כאלו עביד לההוא פקודא ומתקן ליה, אבל במילי דעלמא דלא תעביד עיקר, והיינו ששת ימים תיעשה מלאכ' כלומר מאיליה תיעשה דלא יהא לך השתדלותא סגי בעבידתא בהאי עלמא, וכדאמר רבנן עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, ואמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם למימר דאע"ג דיהא אתיא דקריר תמן טובא אסור למיעבד אשא תמן לאתחממא, ואמר ביום השבת למימר דדוקא ביום השבת גופיה הוא דאסור לאדלקא אבל מבע"י לאדלקא ליה ויהא מדליק ומבעיר ביומא דשבתא שרי, ולאפוקי מקראים דלית להו בוצינא דדליק ביומא דשבתא דעלייהו כתיב ורשעים בחושך ידמו. ואוי להם שבכל מקום שפקרו המינים תשובתם בצדם ובכן ואתה שלום וכל אשר וכו':
אור ליום שבת כ"ז לאדר
והא איכא למידק בהאי פרשתא אמאי איתמר הכא ויקהל משה בהאי דוכתא ולית הכי בכולה אורייתא אלא בפרשת הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ובפרשת אתם נצבים היום כולכם לא אדכר בה לשון הקהלה, ותו אמאי אתמר הכא את כל עדת בני ישראל מה דלית הכי בדוכתי אחריתי ותו הא כבר פקיד עליה בפ' תרומה:
אבל רזא דמילתא. דפרשיות הן כסדרן, ואע"ג דאמור חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ע' פנים לתורה, ויישר חיליה דמשה בחירי דאמר דכסדרן הן והכי נמי הוו כסדרן, דברישא פקיד על עבידת משכנא בפרשת תרומה, ואמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו, ובתר הכי עבדו ית עגלא, ולכפרא על ההוא עובדא פקיד בהאי פרשתא דאינון בגרמייהו ייתון נדבתא וכדכתיב יביאה את תרומת ה', והא דקאמר קחו מאתכם, כלומר כל חד וחד בגרמיה יסב תרומת ה'. ומש"ה הקהל ה' את כל עדת בני ישראל, לכפרא על חובא דעגלא, כלומר דייחד כולהון ספירין כי היכי דינהרון, דהא משה רמיז בתפארת, ואת במלכות וכל ביסוד, ועדת בני ישראל בספירין דמטרוניתא, ויקהל וא"ו רמיז בתפארת ויו"ד בחכמה, וקו"ף כללא דכולהו ספירין דסלקין למאה. בגין וכל חדא וחדא כלילא מעשר, וה"א רמיז בבינה ומלכות, למ"ד בבינה, ויאמר היינו מלכות, אלהם, אל"ף תלת עילאי למ"ד בינה, ה"א מלכות. מ"ם בינה, ברזא דמ"ם דלמרבה המשרה, זה יסוד, הדבר מלכות, אשר תלת עילאה, ומשום דהאי פרשתא איתמר בה עיגלא מש"ה ענש למאן דעביד עבידתא ביומא דשבתא מה דלא ענש מקמי הכי, דהא לא אמור אלא לא תעשה כל מלאכה ולא ענש, לא תבערו אש בכל מושבותיכם, האי רמז לתרי דוכתי דאית לכל אדם חד בגן עדן. וחד בגיהנם וכד בר נש מבעיר אש ביומא דשבתא או עביד שאר עבידתא מתבער ומתלהט אש בהנהו תרי מושבות דהיינו תרי דוכתי דקאמרן, ולהכי קרי להו בכל מושבותיכם, יביאה את תרומת ה' רומז לכנסת ישראל דיחבר לה עם אבהן דאינון רמיזין בזהב בכסף ובנחושת, ואתה שלום:
אור י"ג לאדר השני
המה שכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, רצה לומר כי האלהים רמז לבינה, והוא בשמים. ואתה רמז לכנסת ישראל הוא על הארץ כלומר שכל העולמות שלמטה ממנה תלוים בה וגם רמז לצדיק ולת"ת שכל אחד ואחד נקרא אתה, והם על הארץ שהיא כנסת ישראל, על כן יהיו דבריך מעטים, כלומר לכן יהיו דבריך בעניני העולם מעטים כדי שיהיה לבך פנוי כדי לזווגם יחד, כלומר כיון שבינה שהיא המשפעת למעלה בשמים וכנסת ישראל על הארץ, צריך להשתדל תמיד לחברם יחד ולזווגם יחד:
וסוד קריאת המגילה בי"ד ובט"ו הם סוד ימים שהלבנה מאירה בחדש שהם עשרים וט' ימים, וסוד בני עיירות שקורין בי"ד הוא רמז על מילוי הלבנה כי בי"ד היא במילואה, והוא מעולה מיום ט"ו, כי אעפ"י שביום ט"ו היא יותר מלאה מ"מ כיון שאז מגעת לתכלית המילוי ומאז והלאה גורע אורה על כרחן יותר חשוב הוא יום ארבעה עשר שהיא בתוקף אורה ויותר מאירה וזוהר מאורה עולה והולכת ואינה יורדת ועל כן הוקבע יום זה לאותם שאין להם חומה לרמוז שביום י"ד ללבנה אין להם חומה וגבול אלא הולך ואור עמוק באין חומה, והוקבע יום ט"ו למוקפת חומה לרמוז כי ביום ט"ו אור הלבנה יש לה חומה וגבול עד פה תבא ולא תוסיף ובימים האלו הם סוד דוד ושלמה, שם דוד עולה ארבעה עשר ושם שלמה במספר קטן עולה ט"ו, כי דוד הוא סוד שם י"ד שהלבנה בתוקף אורה והולכת ועולה ועל כן לא היה גבול במלחמותיו, אל כל אשר יפנה יצליח כי הוא הי"ד למלכות כמו שמנו חז"ל. מאברהם עד צדקיהו שבו חשך מאור הלבנה כי עורו את עיניו, אי נמי היה דוד דוגמת י"ד לחודש, ושלמה היה יום ט"ו ולכן היה מלכותו נפלאה יותר משל דוד, כי כן ביום ט"ו היא מאירה יותר מיום י"ד ולכן לא היה יוצא למלחמה, דוגמת הכרכים המוקפים שהוקבע להם יום ט"ו ולכן היה הוא מוקף חומה תמיד כלומר שלא היה יוצא למלחמה, ואתה אעירך בסוד בני כפרים למה הוקבע להם ג' ימים אחרים, י"א י"ב י"ג. ומה הטעם שכתבו מפני שמספיקין מים ומזון לאחיהם דמה ענין זה לזה, ולמה לא היו יכולים לקרות באלו הג' ימים [רק] כשיפלו בב' או בה', ועוד למה נתבטל (עונש ודין) [עכשיו דין] זה, אבל הענין כי כשהיו ישראל יושבים על אדמתם היו מרובין באוכלסין ואע"פ שנקראת ארץ צבי שמתפשטת לקבל אוכלוסיה כעור הצבי, היו כל כך מרובים שלא היו יכולים לישב בירושלים. והיו מתפשטים בכפרים. והם היו חשובים מהעיר שבני הכפרים היו עוסקים במצות ה' יותר מבני הכרכים והעיירות לפי שאין להם שום מלאכה כי אם בשעת הזרע והקציר בלבד, ושאר כל השנה היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ואויר הכפרים הוא זך וברור ושמעתתא בעיא צלותא, ועוד שלא יש להם חמדת הממון כמו שיש לבני כרכים ועל כן היו פנוים לעסוק בתורה ובמצות, ועל כן היו מספיקים שפע וברכה וחיים בכל העולמות, וז"ס המים והמזון שהיו מספיקים לאחיהם הם העולמות כולם עליונים ותחתונים, וכמו שהוא למטה כך הוא למעלה כי אוכלסין היו כל כך מרובים שהיו מתפשטין חוצה לה והיו מוסיפין מחול על הקודש וע"י כך היתה מתעלה כי היו מיחדים כל הספירות השלשה שמות אהי"ה ידו"ד אד"ני יחד ולפי שבני הכפרים היו גורמים כל זה, אמרו שיקראו הם המגילה באחד משלשה ימים לרמוז על ייחוד אלו השלשה שמות:
ומה שאמרו היינו כשחל להיות בשני ובחמישי הוא או מפני שהם ימי הוצאות ספר תורה שהוא דוגמת בני אדם שבהם יחוד הכל, לכן אותם הימים הם מורים יותר על היחוד של השלשה שמות ועכשיו שבעונותינו נתמעטו אוכלסי ישראל למטה ודוגמת זה למעלה נתבטל מלקרות בני הכפרים באותן הימים. לפי שכיון שקריאתם באותן הימים היא רמז על שלשה שמות יחד שלימות הייחוד עכשיו שבעונותינו השמות אינם מתייחדים, אלו היו קורין באותם הימים היה מתחזא זילותא וזילזולא בשכינתא ח"ו, כמאן דמשבח לגברא בחכמותא או בעותרא וליתנהו ביה דזילזולא הוה לגביה וז"ס מה שאמרו הואיל ומסתכנים בה, כלומר שאם היו עכשיו קורים בני הכפרים בשלשה ימים אלו היו יכולים לבא לידי סכנה מפני שהיו כמזלזלים בכנסת ישראל, ומאן דגרסי מפני שמסתכלים בה היינו לומר שעכשיו בעולם הזה אין אנו מסתכלים חוצה לה להרחיב את גבולה אלא דוקא בירושלים לבדה וכולי האי ואולי שתשפיע קצת, והאיך יקראו בני הכפרים בשלשה ימים אלו שמורה שיש כל כך ברכה בתוך העיר העליונה, עד שהוא שופע לחוץ, דנא מילתא אסכימו במתיבתא דרקיע וכו', ועוד אמר לי אתה לומד עכשיו בקדושין קודש קדשים היא, שכבר למדת אותה שלשה פעמים. וכן אזכך לגמור כל התלמוד כל מסכתא שלשה פעמים, כדי שיתקשר נפש ברוח ורוח בנשמה, עוד אמר לי אדביקת למללא עמך בהאי גוונא מה דלא אדביק חד בדרא, אלא יחידאין, ולההוא גברא רבא דבשלוניקי הרי"ט שמיה לא ממללין עמיה הכי בגין להטותא דאית ביה בתר ממונא, עוד א"ל בכמה מראות אין מספר דאנא עתיד לאיתוקדא על קדושת שמיה דקב"ה, כדי לנקות טנופין וסורחנין דאית לי כולהון ישתארון כעופרת ואבנא דמשתארין. כן ישתארון כל סורחנין דסריחת מן יומא דאיתילידת ואוף מה דסריחת בזמנין קמייתא כולהו ישתארו בנורא, ותשאר נשמתא ברירא ותיסק במעלת קדושים וטהורים, כי הרמב"ם שמח במה שגלית ופירשת במה שכתב הטור סימן קצ"ט שלא נתפרש עד היום, וגם כן מקומות אחרים אתה מבאר, וגם הרמב"ם שמח בך על שאתה מפרש דעותיו, וגם במה שכתבת בו על ההיא דחפיפה. אמת ויציב, וגם מה שכתבת על יעקב דחילי. במוסקת שפיר קאמרת ולכך נתכוון הוא, וגם על שכתבת שם על יעקב דחילי שאין דבריו מבוארים אמת ויציב הוא, ומה שפלפלת ליישב דבריו קב"ה שמח בהאי פלפולא אבל הוא לא לכך נתכוון, ושלשתם מליצים עליך זכות קמיה קב"ה, והם יצאו לקראתך לקבל נשמתך עם שלשה כתות של מלאכי השרת, עוד אמר לי אם אפשר שתוריד דמעות בתפלתך טוב ויפה, ולפחות בשני ובחמישי. היית מעביר רושם שבפניך והיית מתעלה, עוד אמר לי שיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית יוסף כי הוא שמו הראוי לו כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא, עוד אמר לי יאות עבדת דנסבת אתתא כשרתא ומתקנא והיא בת חבר, אבל דע דיהא לך בן חשוך אנפין קצת ואוף חשוך עיינין ויהא ענייא סגייא, אלא דיהא ליבי' פתיחא למילף פתגמא אורייתא, ועל כן לא ליהוי חשוך עיינין לגמרי כי היכא דיכול לעיוני בפתגמא דאורייתא, ובחכמת הקבלה יהא ליבי' פתיחא יתירא מן שלמה ידידי כגוונא דכולי עלמא יתמהון מרוב חכמתי' ויהא ליביה מוכן למידחל מיני ולמיהך באורחא דמתקנן קדמאי, ומאי דאת בעי דליהוי וכו', ועוד אמר לי אם תיהך באורחין דתקנן קמאי ליהוי לבך קינא ומשכנא דאורייתא דלא למיפרד מינה אפי' ריגעא חדא ואוף דתסגף נפשך כמא דפקידתך, ואוף לא תשתי חמרא ביומא דחול כלל. ביממא ובלילא תשתי כסא חדא כמא דפקדתך, וכמא דאת עביד, ותדיר תיהך קדמאי באורחן דתקנן, ואזכך דתיתוקד על קדושת שמי ובהכי ישתבקון כל סורחנך ועוייתך, מה דעבדת מיומש דסליקת במחשבה עד היום ההוא ותסתלק בדרגין עילאין וקדישין כמה דאמרית, לכן בעידן ק"ש בכל יומא איכוון דאת עתיד לאיתוקדא (על קדושת שמי ומהשתא אתקין לך חלוקא דרבנן דכל יומא תתכוין ביה ומהאי חלוקא תסתלק) בסילוקא עילאה, עוד א"ל יאות עבדת דאת מכוין בשתיית חמרא כאלו את שתי ליה בחמרא דמינטר בעינבוי וכן בשתיית מיא תכוין כאלו את שתי לון ממימי החסד, עוד אמר לי ביומי דשבתי אע"ג דאת מכוון ומתענג לרוחא קדישא דמלוי עמך, מכל מקום כד את אכיל ליה בדרך הנאה מתגבר סמאל ויצר הרע, ולהן אזדהר במילתא, עוד א"ל אזדהר מלמשתי ביומא דשבתא יותר מארבעה כוסות זולת כוס הקידוש, וכוס הברכה, ובשני סעודות של היום שני כוסות בכל סעודה זולת כוס הקידוש וכוס הברכה, ולפחות מאלו הכוסות הרשות בידך, אבל להוסיף עליהם אזדהר מהם פן יגרמו לך להבטל מלעסוק בתורה כראוי:
עוד א"ל כי סודות הכוסות האלו עולים בשלש סעודות ארבע עשר הם רומזים לארבע עשר יומין והם די כי אין להוסיף וזה נרמז בשם שדי, כי השי"ן רמז לשבת. וד"י רומז לכוסות שדי לשתות בהם:
וסוד הלילה ששה כוסות רמז לשש ספירות הבנין מחסד עד מלכות רמז ג"כ לד' אותיות שבשם. ושל קידוש ושל ברכה, רמז לתרי ההי"ן, וביום שנים בכל סעודה הם ארבע, רמז לארבע אותיות שבשם, עם קידוש ועם ברכה ושל לילה ארבע זולתם הם י"ב רמז לשנים עשר אותיות שבג' שמות אלו אהי"ה ידו"ד אדנ"י:
עוד אמר ודבר הקשר שנפסק לך אתמול, הלא ידעת שמימך לא אירע לך שום הפסק כזה אלא להוריתך ולהראותך שאין לך להפסיק הקשר והדבקות של הש"י והרהור בתורתי אפילו לרגע] שאם תפסיק אפי' רגע ח"ו השכינה נופלת ואו לו ולרוע מזלו מי שגרם חרבן על העולמות כולם, ונפשו ורוחו ונשמתו חרוב יחרבון, וצא וראה ולמד מה התפעלות לקחת איך נזדעזעת כשנפסק הקשר ונפלה התפילה לארץ, על אחת כמה וכמה שתחרד תכלית החרדה ביודעך שברגע שאתה מפסיק מלהרהר בד"ת אתה גורם ח"ו נפילת כנסת ישראל בין הרגלים כי אינו דומה מה שהאדם עושה בנעוריו, למה שגורם אחר שהוא בא בימים וכ"ש אחר שנתקרב לחסות תחת כנפיה שאין לך להפסיק אפי' רגע וכו' כמו שאמר דחילי בטור ראשון סימן רל"א ולא תהרהר כלל בצרכים, דלית לך צורכא להרהרי בהון, כי כבר הבטחתיך שלא יחסר לך לחם ושמלה בכבוד, וגם בענין הקמות אשר קמו נגדך אין להרהר כי הם לא יזיקוך אלא הועילו כי מי שאומר לשון הרע על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים וכו' הוא אמת ויציב, ואלו הוי ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעין דאמרי ביש מנהון, כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו בה אחזי לכולי עלמא קטירי דיקומון בהון, ואתה תעמוד מנגד ותחזה ותחדי, אבל את לא תהרהר בהאי ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו, ומאוד מאוד הוי שפל רוח בתכלית כמא דפקדתך וכמא דאמרית לך בקרא דוהוא לא ישרה נפשו ואל תדבר דברים כמו שאתה עושה עם אותו תלמיד, ואם תצטרך מפני דרכי שלום יהיו מועטים כדי שלא תפסיק מהרהור דברי תורה כלל ועיקר, להן הבן דאתילד לך יהיה חשוך קצת וחשוך אנפין ומעידן דתתעבר לא תזדקק לה ולא תהא מזדקקא בתרך כדי דתיכל לסגפא נפשך כד את בעי, ועל הכל אזדהר מלפנאה הרהורא דלבך אפי' רגעא חדא מאורייתי, וחזי למאי זכית דהאי גברא רבא הרי"ט שמיה בגין להטותיה בתר ממונא ושררותא דלא ממללין ליה כוותך דרגין דאורייתא וחסידותא, וזכותא רבא דתלי ביה מכמה תלמידים דנפקי מתחות ידוהי הוא איתחזי למללא עמיה ולאדבקא ביה מה דלא אדביקו חכמי דרא מכמא דרין, אלא דההוא להטותא מעכב ואם תשכח עמיה תיכול לגלאה אודניה בגין דייתוב, ואי את תהך אורחין דתקנן קמאי כמו דאוליפתך למיהוי הרהורי לבך באורייתי תדיר ולא תפריד מיניה אפי' רגע חדא ולסגפא נפשך, אזכך למחזי לאליהו דעתיק יומין לביש לבושין חוורין ויתיב לקבלך ומלל עמך כמא דממלל גברא עם חבריה, והיה עיניך רואות את מוריך, ואף דיהון בביתך אתתך וגברין ונשין אוחרנין, יהא ממלל עמך ותחזי ליה, ואינון לא יחזון ליה וקל מילוליה יהא דמי להון כאילו הוא קל מילולך ואזכך למיסק לא"י ותלמוד ותלמד, ותשיב כלי אובד ותזכה לאלף אורייתי לתלמידים סגיאין דיהוון תמן למיתבע אולפא מינך, וגם תזכה לאתבא כמה רשיעין בתשובה והיינו ותשיב כלי אובד, ובתר הכי אזכך לאתוקדא על קדושת שמי כמא דאבטחתך, ובהכי תינדע סגיאות טיבותיה ורחמוי וחסדוי דקב"ה דימיניה פשוטה לקבל שבים. ואיהו בסגיאות רחמוי משגח עליך מלגו עדן עילאה דעתיק יומין לקבלא לך בתיובתא דהאי הוא רזא דבמקום שבעלי תשובה ה' באתר דצדיקייא איהו בצבאות ואתר בתר דא הוא לעילא באימא עילאה, ולא תקשי לך איך מאן דחב אפשר למיהוי ליה סליקו על מאן דלא חב, רזא דא כבר אמרית לך זימנא אוחרא, דאית צדיקייא, ואית צדיקייא, אע"ג דקרי לון גמורים לאו גמורים לגמרי כגון רבי שזקף עשר אצבעותיו וכו' דהנך מסתלקי בצדיק חי עלמין עד לובן דכתר עליון, אבל הנך צדיקים גמורים דלא אדביקו להו האי לא סלקי אלא בצבאות. ועל הני הוא דסלקי לבעלי תשובה, ומיהו אית בעלי תשובה, ואית בעלי תשובה, דמאן דתב תיובתא שלימתא ומית מגו תיובתיה, כגון ר"א בן דורדייא או כגון את, דתדיר תהרהר באורייתי ובתר כן תתוקד על קדושת שמי ותסתלק תמן כעמר נקי באמא עילאה אשתכח לגמרי דיתבי לעילא מבעלי תשובה שאינה גמורה לגמרי, דבעלי תשובה לגמרי ולאו לגמרי לא יתבי לעילא, ובעלי תשובה לגמרי יתבי לעילא, ובהאי הוא דאמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, דנא הוא רזא דמילתא די שמענא ואת דע את אלהי אביך ועבדהו ואל תהרהר בשום מלה בכלל ובפרט בעידן צלותך אלא מאן דתינדע ביה בכולא עיין ביה, ומאן דלא תינדע כוין כמא דאמר משה ברירי לפנאה כולהו מחשבות ולכוונה בפירושא דמלה, ואתה שלום:
שנת ש"ך אור ליום השבת כ"ו לאדר ב'
אור לעשרים באשמורת הבוקר, בשבת, באדר הראשון, שנת הרצ"ו,
אחר סעודת שחרית נשארתי יחידי בבית, ואמר לי הלא בדברי אליך כן הוא אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה אין דבר חי ה' כי בעת חיה אשוב אליך, ואתן את דודי לך, חזק ואמץ בתורתך כי הנה אויביך נופלים לפניך אל תירא ואל תחת:
פירוש המגילה אור ליום שבת י"ג לאדר
והלא רזא דאחשורוש בשנת שלש למלכו עשה משתה וכו' היינו דבעא למינקט שפעא דנחית מלעילא דלא ישפע במטרוניתא אלא בסיטרא דיליה ומתמן ינגיד למטרוניתא כמא דאמרית לך בפסוק לחצוב להם בורות בורות נשברים וכו' וז"ס הטלת זוהמא. ולקבל עדרי צאן רובצים עליה דמנייהו אתי לך שפעא, עבד ההוא משתייא בשנת שלש למלכו, והיינו דכתיב חור כרפס ותכלת, דחור רמיז לחסד, וכרפס לת"ת, ותכלת רמיז לכנסת ישראל, בחבלי בוץ היינו תפארת, על גלילי כסף חסד, מטות זהב וכסף, מטה רמיז לכנסת ישראל, זהב וכסף, רמיז לחסד וגבורה. על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת רמיז לארבע רגלי המרכבה. דהיינו מאי דאמור רבנן ישראל שבאותו דור נתחייבו כלייה מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. דליכא למימר דמשום דאכלו מאכלות אסורות איחייבו דהא כתיב והשתייה כדת וכו'. כלומר דעל פי דת כל אחד ואחד היתה השתייה דישראל דאסור להם יין נסך ויין של גוים לא הוו משקיין להו אלא מיין של ישראל ושמשין ישראל הוו מזגין להון. וכן מיכלי דיהבי להו לישראל הוו בשילי ליה ע"י ישראל דלא הוו אנסי להו למיכל ולמשתי מאי דאסר להו. וז"ש אין אונס והיינו דכתיב לעשות כרצון איש ואיש. אבל חובא דילהון אע"ג דאוכלין ומשקין הוו דהתירה מ"מ כיון דמסעודתו של אותו רשע נהנו הוי כאלו כנסת ישראל ינקא מההוא סטרא. ובהכי גרמו לאטלא זוהמא בכנסת ישראל. והיינו טעמא דאמור רבנן ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם וכו' דאע"ג דאוכלין ומשקין דהתירה נינהו כיון דמסעודתו של גוי אכלי להו הוו כאלו ינקי כ"י מההוא סטרא וה"ה אי שדר ליה הגוי אוכלין ומשקין מסעודתי' שלא ליהנות מסעודת גוי. בר מאי דשדר ליה עופות חיים וכיוצא בהם מידי דאית להו חיותא ושדר ליה כד הוה חי דכיון דאית ביה היותא ועדיין הוא חי לא חל עליה סואבותיה של נכרי. וטעמא דאיתחייבו כליה משום דמטרוניתא איפגמא על ידייהו כד יכלון שונאי ישראל יכלה פגימותא וסואבותא דאתא על ידייהו ובעא קב"ה לשיצאה לשונאי ישראל ולמישבק למרדכי דלא חטא לאפקא מיניה עם סגי כדאמר למשה רבינו ע"ה ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכו' ומרדכי עבד כדעבד משה רבינו ע"ה ומסר נפשיה למיתה. דאמר אי פתורא דתלת רגלין לא יכיל למיקם כו' ומש"ה ומרדכי ידע וכו' כלומר חבר ספירן ברזא דוידע אדם את חוה אשתו. את רמיז לכ"י. וכל ליסוד. אשר לתלת עילאה. נעשה ברזא דמעלה אני עליו כאלו עשאני. ויקרע מרדכי את בגדיו, בגדיו רמז לכנפיים, כלומר דבעא קב"ה יתמלי רחמין ויתייחד יחוד גמור. ולא יהיו הכנפיים חוצצין ברזא ולא יכנף עוד מוריך, וילבש שק רמז להאי רע עין דסליק ארבע מאות. דסליק שק למירמז דההוא רע עין שליט עליה. ותו שק בא"ת ב"ש הוא ב"ד דמאן דלביש שק מכפר על חובוי כמא דמכפר האיש לבוש הבדים, והא ב"ד בי"ת רמיז לתרי אמהן, ודלי"ת רמז לארבע רגלי המרכבה, ותו ב"ד סליק שש רמז לתפארת, ואפר רמז דשליט עליה דינא קשיא ואוקיד ליה בשלהובוי והא איתעביד אפר וכיון דמסר נפשיה למידת דינא קשיא מרחמי עליה, ואיתהפך לדינא רפייא, ואפר בהיפוכא רפא רמז להאי שכתבנו, ויצא בתוך העיר היינו כ"י דהיא עיר קטנה:
(נראה לי ואנשים בה מעט כלומר דספירין דילה מתמעט שפעא דילהון בחובי בני נשא ובא אליה מלך גדול היינו ת"ת וחסד וסבב את העיר וכו' עליה מצודים וכו' היינו גבורה, ומצא בה איש מסכן היינו ת"ת, מסכן היינו יסוד דשפע דכולהו ספירן נגיד ביה איהו מסכן במאי דאית ביה מדליה אי נמי משום דתדיר נקיט מלעילא ומשפע בכ"י איקרי מסכן. ואיהו חכם דהא מסתלק בחכמה ומלט וכו' בחכמתו דע"י דמסתלק בחכמה משפע רחמים בכ"י וכו'):
ויזעק זעקה גדולה לקבל חסד, ומרה לקבל תפארת, ותקרא אסתר להתך כו', כלומר לחברא כולהו ספירין, מה היינו מידת ת"ת דהכי סליק שמא דהוי"ה, זה היינו יסוד, כלומר לחברא ת"ת עם, יסוד, ועל מה זה כלומר לחברא ת"ת ויסוד עם ספירין דלעילא מנהון, ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו כלומר אודעיה דהא כבר חבר להון, דקרהו היינו זימון מלשון ויקרא אל משה, וקאמר דכבר חיבר את דהיינו כ"י עם כל דהיינו יסוד, ועם אשר דהיינו ספירין עילאין, ואת פרשת הכסף, כלומר דאי הוה יהיב המן זהב בדיל ישראל לא הוו להו תקנתא ח"ו, דדהבא איהו מסיטרא דדינא, וכד אתיהיב ליה רשותא לא מסתלק עד דיגמור הדין. אבל כיון דכסף אמר. למיהב דהוא מסיטרא דחסד הוי אתי דינא, ומש"ה איכא תקנתא, לך כנוס את כל היהודים וכו' ואל, תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום דאינון ע"ב שעות כדי לעכל הזוהמא שבכ"י שקבלה מפני מה שנהנו מסעודתו של אותו רשע דלקביל דאיהו אכוון בההוא סעודתא למנקט שפעא דשלשה עדרי צאן כדאמרן לאטלא זוהמא בכ"י, הכי איבעי להו לתקנא מאי דפגימו למיצם תלת יומין שהם רצופים, ובעי דיצומו לילה ויום לקבל גבורה וחסד:
והא אמרית טעמא דסעודתא דאחשורוש דהוה למינקט שפעא דאתי לכ"י ולאטלא בה זוהמא, והאי הוה דעתיה דנבוכדנצר, ואוף דעתיה דחירם מלך צור, דאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ובגין דחבו ישראל בהנך נשים נכריות, איתיהב רשותא לאחשורוש למיסב ית אסתר דהיא דוגמת כ"י ואתקן לה שבע עולימאן דוגמת דשבע עולימן דאית לכ"י והיינו דכתיב ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, כלומר שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך ה' צבאות לכ"י, והוא מתנהג עמה דבערב היא באה ובבוקר היא שבה. כגוונא דכ"י ומ"מ לא אתיהב רשות לאטלא בה זוהמא ח"ו אלא לפנים בלבדו דהא שידא חדא מזדווגא ליה בדוכתא דאסתר ואתי עלה, ומעולם לא בא על אסתר ח"ו, ומרדכי היה בא על אסתר אשתו כדי שלא להפסיק השפע הבא מת"ת לכ"י:
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, משום דאיהו הוה דוגמת ת"ת ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע, ואי הוה סגיד להמן הוה מטיל פגם לעילא ח"ו. וכל עבדי המלך וכו' כורעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך, לאו למימרא דפקיד מלכא דיסגדון ליה, אלא היינו לומר דכיון דמנייה משנה דאיהו חשיב כמלכא הוי כאלו פקיד דיסגדון ליה, ואי נמי כי כן צוה לו המלך, היינו לומר דהשי"ת דאקרי מלך פקיד הכי, וצוה לו, למ"ד דהיינו בינה. וא"ו דהיינו תפארת, דאינון מלך צוה כן והיינו צוה לו המלך:
ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, לבוש מלכות היינו כ"י והיינו דסמיך לה תכלת דאיהו רמיז לה, וחור היינו חסד, ועטרת זהב היינו גבורה. גדולה היינו חסד, ותכריך בוץ היינו ת"ת. וארגמן היינו נמי ת"ת, והעיר שושן היינו כנסת ישראל, והיא צהלה ושמחה, ליהודים היתה אורה היינו חסד, ושמחה היינו גבורה, וששון היינו תפארת, ויקר היינו כנסת ישראל:
פרשת ויקהל
מהדורא בתרא:
דנא מילתא הסכימו במתיבתא דרקיעא וקודשא בריך הוא וכל בני מתיבתא שדרוני לותך לאודעותך מילין חדתין אלין דעד דא לא אתגלו וכל חכימי דרא כד ישמעון מילין אלין מפומך יודון וישבחון לך ועלך לאסתכלא בסגיאו' טבותי' ורחמוי דקוב"ה דעבד עמך למברי יתך מאין ולאייתאה לך לעלמא הדין ואף דסרחת גלגל יתך בכמה גלגולין עד דאייתי יתך בהדא זמנא ואוף דסרחת אחדת ביד ימינך ותבת קמיה בהנך יומין ובתר כן שבקת תיובתך והשתא דקרבת לדחלתיה הא אתינא לאשתעשע בך ולמללא בפומך לא בחלום אלא כמאן דמלל עם חבריה לכן אתקף בי ושבוק עדוני דגופא וביומא לא תשתה חמרא ולא תיכול בשרא ובלילה לא תשתה אלא כסא חדא ואכול בשרא ולא תסגי לאכול מיניה אי בגין בריאותא ואי בגין דכד היא סגיא מתקיף נפשא ובשבתא וביומי טבי אית לך רשו למשתי חמרא אבל לא יותר מדאי כמא דיצרך מפתה לבך בר מיומי פוריא דלית גדר למלתא אלא כמה דתבעי ואי כדין תעביד למשבק עדוני גופא ולמיהוי לבך ומחשבתך קינא דאורייתא תדיר ולא תפסוק מהרהורא דילה אפי' רגעא חדא קוב"ה ישתעשע בך וגם תדיר תתעסק בפסק ובגמרא ובקבלה ובמשנה ובתוספות וברש"י כמא דאת עביד דאת מחבר לון ומשלב יתהון דא עם דא ומעייל את הקרסים בלולאות ובזכות דא קב"ה רחם יתך ובעדנא דאת קם למצלי ולמקרי בעדנא דאיהו משתעשע עם צדיקיא בג"ע דהיינו בפלגות ליליא בך נמי משתעשע וממשיך עליך חוטא דחסדא והא קא נשיק לך נשיקין דרחמו ומחבק לך ושכינתא ממללא עמך והא אדביק' מה דלא הוה אדביק חד בדרא ולא מכמה דרין ובהכי תחזה סגיאות דרחמוי דקב"ה דפשט ימיניה לקבלא יתך בתיובתא ואינך יומין קדמאין דתבת בהון הא אינון מנהרין לך הדרך עליהון והדריהון עלך וכו'. ותזכה לאתוקדא על ק"ש ובכן יתמחקון כל חובך לגמרי וכל סיג וחלודה דאית בך ישתארון בנורא ותלבש מלבושא וחלוקא יאיר דתסלק לעילא ותהא קאים בין צדיקייא בדרגא עילאה ולא תצטרך לאתגלגלא עוד כי תלך ותנוח וכו' כמא דאתמר לדניאל עד תחיית המתים דתיקום בהדי צדיקייא לכן אתקף לאתפרשא מעידוני דגופא דסמאל ונחש אינון אזלין לאסטנא לך ועליך תשוקתם ואתה תמשול בהם לדחותם מעליך ולהכניעם תחותיך וה' אלהים תומך ימינך ואם מפתים אותך במאכל ובמשתה בחול לפי ערכו ובשבת ויו"ט לפי ערכם אל תשמע להם וגם מפתים אותך במחשבות כאשר הם עושים תגער בהם ויכנעו תחתיך ועסוק תמיד בתורה כי מה שפלפלת אתמול על הרמב"ם ז"ל ב' הדברים אמת הם והרמב"ם שמח בך על שירדת לסוף דעתו וגם שמח עליך שאתה תמיד מביא דעתו ומפלפל בו ודבריך כנים ואמיתיים זולת בקצת מקומות שאני אעירך עליהם וכי שכיבת הרמב"ם ז"ל נפיק לקדמותך דמתרצית הלכתיה ועל כן השתא מוליף עלך זכו והא איהו במדרגת צדיקייא ולא כדאמרי הנך חכימי דאגלגל וכו' דנהי דהכי אתגזר בגין קצת מילין דמליל דלא אתחזו אבל אורייתא אגינת עליה ואוף עובדוי טבין דמארי עובדין טבין הוה לא אגלגל וכו', אלא אגלגל בגלגולא ואסתלק ויתיב בהדי צדיקייא ועוד במה דאמרת דאמר יעקב דחילי וא"א ז"ל לא חילק יאות כיונת יפה דנת ומידע תנדע דכל דבעי הרמב"ם על הרוב אינון קושטא בגין דאיהו אדבק גרסאי קדמונאי כגון ר"ח ורבינו האי דגרסתהון ברירא ולזמנין תוספת מסגיאות פלפולא הוו מקשו על ההוא גרסא ודחו לה ולית קושטא הכי, ופירוש נמי דמפרש הרמב"ם הרוב קושטא אינון ובההיא דצפורן שפרשת וכתבת שני דרכים חייך דקב"ה חייך בפלפולא דילך אבל אורחא בתראה הוא ברירו דמלה ומ"מ לא תמחוק קדמאה דיקריה דקב"ה סליק מיניה אף על גב דלאו קושטא איהו כיון דאיהו חריפא דוגמת נפחא דבטש בפרזלא ונצוצין מתנציצין לכל עבר:
עוד אמר לי בדבור הרמב"ן שבתחלת ויקרא שמה שכיון הרמב"ן בפי' השני הוא שמצד היראה לא נכנס משה ע"י אותה קריאה אלא במפתן ובזה קיים מאמרו של הקב"ה שקראו ואמר לו בא הנה דמן האגף ולפנים כלפנים וגם שייך לומר וידבר וכו' מאהל כלומר שלא היה עומד משה באהל מועד ממש אלא במפתן ובזה ביאר כל הדיבור כהוגן ואמר שזו היתה כוונת הרמב"ן:
עוד אמר בפ"ק דקדושין של ובוידוי מוטעה הוא וצריך להגיה וגם מי שאין לו קרקע אינו צריך להתוודות ובההיא דר"ג והזקנים האמת כדברי התוספות ושזה לגבי ביעור היא שנוייה בסוף מעשר:
עוד אמר לי בנוטפים שרבו על הזוחלים הלכה כמאיר בחירי ודחילי הלכתא כותיה בכל דוכתא דהוא הוה שלימא ובההוא תפיסה דאתפס ומית בה אתכפר חוביה ואשתאר זכיכא וברירא ואסתלק בדרגא עלאה בהדי צדיקייא וכן תחזה דפוסקים סברי הכי בר מר"ת בחירי ודחילי שפסק כההיא דשמואל דנהר' מכיפיה מבריך בסגיאות פלפולא דקב"ה חייך בפלפולא דיליה ולהכי אסתלק בסליקו עלאה ויקירא זכאה חולקיה, והלא לך למנדע דאלו ואלו דברי אלהים חיים דנהי דלכתחילה אין לטבול בנהרות אבל בדיעבד עלתה לה טבילה וכדקאמר מאיר בחירי ודחילי כהנך תרי ממרי בההיא דנהר' מכיפיה מבריך הוה מדרגא וההיא דאין הנהר מטהר וכו' הוי משום גזרה דגשמים ורזא דמילתא דחלוק בין נוטפים למעיין דמעיין מטהר בין בזוחלין בין באשבורן ונוטפים אינם מטהרים אלא באשבורן הלא לך למנדע דכמה דמעיין היינו נביעו דנבע מלובן דעדן עלאה בארח מישר אורח ת"ת ישראל ואתי לגנתא ולהכי מטהר בין בזוחלין בין באשבורן דזוחלין דהן באורח ת"ת ישראל לית שום סטרא מסאבא יכיל לקרבא לה דהיא נחלה בלא מצרים והלכך אי תטבול ביה בעוד דזחלין ביה מייא שפיר תסלק לה טבילה וכן כד איהו באשבורן דאיהי בכ"י שפיר דמי למטבל בה דלית סטרא מסאבא יכיל לקרבא לגוה ח"ו ורזא דנוטפין כד נביעו נביע ואתי מן שמים עילאין אורח חסד וגבורה מש"ם דסטרי מסאבי סחרן סחרנייהו ומהדרין לקרבא להו הלכך לא מטהרי בעודם זוחלין אבל כד איהו באשבורן דהיינו כד מטו לגוה דכ"י תו לא יכיל סטרא מסאבא למקרב באינון מייא דאע"ג דנחש אטיל זוהמא מ"מ לא יכיל לקרב' לגוה והילכך מטהרי באשבורן אע"ג דלא מטהרי בזוחלין ומהשתא תנדע דאע"ג דרבו נוטפין על הזוחלין יכול שפיר לכ"ע לכתחילה למטבל באתרא דמהלכי זוהלין מעיין דהא אע"ג דנגדי מייא מחסד וגבורה דאינון נוטפין דאיכא למיחש בהו לאהדרותא דסטרי מסאבי אמאי לא תטבול במיא דנגדי אורח ת"ת ישראל דלא יכלי סטרא מסאבי למקרבי תמן ואע"ג דחסד וגבורה תרין ות"ת חד ומהשת' תנדע דשפיר כוין נסים בחירי ודלא כמהרי"ק ושפיר עבדת דדחית מילוי וכן במאי דדחית מילוי דירוחם טמירי שפיר עבדת וכן בכל דוכתא דאת משיג עליה יאות את משיג עליה וקרינא ליה ירוחם טמירי דאיהו טמיר בגנתא דעדן דאית צדיקייא דלא משיג זכותא דילהון למהוי בגינתא דעדן בפרסום אלא בטמירו והכי הוה איהו אבל במדרגא רבא ויקירא איהו ומהשתא תנדע דלכתחילה אין לטבול בנהרות באתר דמתפשטי מחמת גשמים משום דרמיז לחסד וגבורה דמסאבי סחרי לון ומ"מ אי טבלה בדיעבד סלקא לה טבילה משום דאף ע"ג דמסאבי סחרי לון לית רשו להעלא ולקרבא לון כלל הלכך בדיעבד עלתה לה טבילה:
עוד אמר לי יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא על אותם ג' בלבד ויפה הורית שלא להתענות בשבת על שחלם שנפל ס"ת מידו שאין להתענות אלא על אותם בלבד ואעפ"י שיש מחלוקת בא' מהם גם בו מתענים דג' שהם ד' הם ועוד תדע סודם:
אור לר"ח ניסן בשנת הרצ"ו
ספר שמות תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם:
פרשת ויקרא
פרשת ויקרא מהדורא קמא:
אור ליום שבת ה' לניסן,
והלא בפרשתא דא איכא למידק, אמאי כתיב בה ויקרא אל משה מה דלא כתיב הכי בדוכתי אחריני, ותו מאי וידבר ה' אליו,
אבל רזא דמילתא דכולהו ספירין איתנהרו ואיתייחדו כחדא, והיינו דכתיב ויקרא למרמיז וא"ו בתפארת ואיסתלק ביו"ד דהיינו חכמה, ואתנהרו כולהו ספירין וסליקו כל חדא לעשר דאישתכח כולהו דסליקו, וסליקו כולהו למאה, ומשום דכל חדא כלילא מרחמי ודינא אישתכח דסליקו כולהו לרי"ש דהיינו מאתים וכיון דיחודא הוו שלים אסתלקו כולהו באין סוף דרמיז באלף, אל משה כלומר אל"ף דרמיז באין סוף, אתייחד בלמ"ד דרמיז בבינה, ובת"ת דרמיז במשה, וידבר ה' אליו, אל"ף דרמיז באין סוף אתייחד בלמ"ד דרמיז בבינה, וביו"ד דרמיז בחכמה, ובוא"ו דרמיז בת"ת, מאוהל מועד כלומר כנסת ישראל דאתקרייא מועד מלשון ונועדתי כלומר דתמן נועדים כולהו ספירין לאשפעא בה לאנהרא ואיתנהירא טובא, והיינו מאוהל מועד מלשון בהלו נרו על ראשי וכו':
אור ליום שבת י"א לאדר שני
וטוביה דגברא דזכי בהאי עלמא למימסר נפשיה על קדושת שם דקב"ה, ובפרט מאן דיתוקד על קדושת שמיה, דהא מאן דיתקטל או יתחנק על קדושתו כיון דבישרא אשתאר בעלמא דמי לקרבן חטאת או אשם דכולהו סטרין מתהנין מיניה, אבל מאן דיתוקד על קדושת שמים איהו דמי לקרבן עולה דכולה כליל ולגבוה סלקא, והכי סליק תנניה וגופיה מתדבק לעילא באתר קדיש דוגמת יעקב דאיתדבק גופיה לעילא ורוחיה סלקא לעילא לעילא ומתדבק באתר עילאה, והא רזא דאלף זעירא דויקרא אמור רבנן דרמיז במלכות ואיכא למידק דהא אלף רמיז בכתר עליון, והיכי אמרינן דרמז במלכות,
אבל רזא דמילתא דמלכות מתעלה בכתר עליון, ואתהדר למרמז אל"ף במלכות והיא זעירא משום דאזעירת גרמאה, כמו שאמחז"ל לכי ומעטי את עצמך אי נמי לעילויא דכל דהיא זעירא רמיז לעילא דהא יו"ד דהיא זעירא רמיזא בחכמה וקוצא דילה בכתר עליון, והכי נמי מלכות כיון דאיתעלא בכתר עליון היא רמיזא באת זעירא:
והא איכא למידק דהא אמור רבנן דכל הנביאים לא נתנבאו אלא באספקלריא דלא נהרא, ובדוכתי אחרינא אמור דנתנבאו מלמודי ה', וכן איכא למידק במשה דאמור דאיתנבא באיספקלריא דנהרא, והכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד והא אוהל מועד רומז במלכות, ותו דאיך אפשר למימר דנביאי נתנבאו מהך ספירה או מהך ספירה והא הוי דוגמת פירודא וסוף,
אבל רזא דמילתא דכל ספירה אית לה אורחא ושבילא במלכות, וכד מתנבאי שאר נביאי מנהיר למודי ה' באורחין ושבילין דאית להו במלכות ומתמן אית להו נבואה דוגמת אתוון דכתיבי בחושנא דהוו מנהרין קצת אתוון לעיני כהנא למיהדר ליה תיובתא על שאלתא וההוא נהירו דהנך אתוון הוה בסיוע דהנך אתוון דלא מנהרי בההיא שעתא דאילו לא הוו כתיבין אינך אתוון לא הוו מנהרי, הרי אשתכח דכד מנהרי אתוון ע"י חיבורא ויחודא דכולהו אתוון הוו, והכי כד מנהרי למודי ה' באורחין ושבילין דאית להו במלכות הוו כחיבורא וייחודא דכולהו ספירין, ובנבואת משה הוה מנהר תפארת באורחא ושבילא דאית ליה במלכות, ומשה הוה אעיל בגו מלכות והוה ידיע כל גנזין וסתרין דיליה, וכד הוה מנהר בה ת"ת הוה מתייחדא עם ת"ת והוה משה מתעלה לאדבקא בת"ת, והיינו דכתיב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים, כלומר דהוו מתייחד ת"ת עם מלכות אפין באפין, וכיון דאינון הוו מתייחדין, כולהו ספירן נמי הוו ביחודא חדא, והיינו דכתיב פה אל פה אדבר בו כלומר דהאי מלכות איקרי פי ה', ות"ת איהו פה דאיהו דכורא וכד מתייהדי כחדא מתעלית מלכות ואיקרי בשמא דדכורא כדכתיב בזוהר קדישא והיינו דכתיב פה אל פה אדבר בו, דכיון דת"ת דאינון פנים דספירין עילאין, מתייחד בפנים דמלכות הא כולהו ספירן מתייחדא במלכות והוה יחודא שלים דוגמת דבר נש מתייחד עם בת זוגיה פנים בפנים וכיון דהוה ייחודא שלים כולהו אורחין ושבילין דאית לספירין עילאין במלכות מתנהרין בנהירו סגי, ומשה הוה קאים גו מלכות וזכי לנהירו דספירין עילאין, אבל הנך נביאי לא הוי קיימי גו מלכות אלא לתתא ממלכות וההיא ספירה דמתנבאי מינה מנהרא באורחא ושבילא דאית לה במלכות, ואע"ג דההוא נהירא הוה בסיועא דאינך ספירין, מכל מקום לא הוה מנהרא אלא ההיא ספיר' לחודא ולא הוה יחודא שלם, והיינו דכתיב כי עין בעין נרא' אתה ה' כלומר כמאן דמכוון עיניה בעינא דחברא דלא הוי ייחודא שלים כיון דלא מכוין כולהו אנפוי באנפוי דחבריה, הכי הוי נבואתא דהאי עמא ומש"ה אמר ניאה לשון נקבה, דכיון דיחודא דדכורא לא הוי שלים לא אתעלייא למיקרי בלישנא דדכורא, והיינו דכתיב וארא אל אברהם וכו' כלומר נתראו ואיתנהירו למודי ה' באורחין ושבילין דאית להו במלכות דאיקרי אל שדי, ושמי ה' דהיינו תפארת לא נודעתי כלומר לא איתנהר באורחין דאית ליה במלכות והיינו דקאמר לא נודעתי, ולא קאמר לא הודעתי ורוח הקודש אנהר בנהירו זעיר מספירן באורחין ושבילין דאית להו במלכות ומשום דהוה נהירו זעיר לא שקיל רוח הקדש כנבואה, ובה פליגי רבנן על מגילת אסתר דרבנן הוו אמרי כיון דמגילת אסתר לא נאמרה אלא ברוח הקודש לא חזי למיכתבי בין כתיבי, דאף דתהלים איתאמרו ברוח הקודש שאני התם דהוה שולטנו בישראל, ומש"ה הוה רוח הקודש נהירו טובא דספירן במלכות אבל מגילת אסתר דאיתמר בתר חורבנא הרי נהירו דספירן במלכות הוה זעיר ולא הוה כדאי למיכתב בין כתיבי, וטעמא דאסתר דאמרת למכתבה בין כתיבי כיון דאכתי לא אסתם חזון דהא חגי זכריה ומלאכי דאיתנביאו בתר הכי אכתי רוח הקודש הוי בנהירו רב דמנהרי ספירין באורחין דאית להו במלכות, והא בתר דאיסתם נהירו דרוח הקודש הוו משתמשי בבת קול דאיהי מטטרון דפירודא' וטוביה גברא דמייחד ליביה ופולחניה לקודשא ב"ה דע"י כן מתייחד ספירן ומתנהרין כמא דכתיב אין כאל ישורון כלומר אל דהוא חסד מתעלה באתר דאין ובאתר דכא"ל, דהיינו כתר עליון ואז איהו ישורון כלומר דשפעא אתי באורח מישור והיינו נו"ן אריכא דבסוף תיבת ישורון, כלומר דשפעא אתא באורח מישור מת"ת, רוכב שמים בעזרך כלומר כד את עוזו ליה בעובדין טבין דילך איהו סליק ורוכב לעילא משמים העליונים. אבל כד לא את עוזר ליה אלא בגאותו לאו איהו לעילא משמים אלא לעילא משחקים דהא חסד לעילא מנצחים איהו, והיינו דכתיב אף שמיו יערפו טל, כלומר אפי' שמיו דישראל דאינון שחקים דאינון לעילא מישראל נביע מניהון טל שעתיד להחיות בו מתים ולישנא דיערפו כאלו ביתא דשישא דנביע מכותלי מיא דוגמת זיעא והיינו יערפו דלישנא דעריפא דמייא כאלו נקבי אבני ונפקי וכיון דהשמים התחתונים הכי כ"ש דשמים העליונים נבעי טלא דחיי, להן טוביה מאן דמטהר איברוי למיהוי מחנה שכינה והרהורא דליבא תדיר בדחלתא דה' ויראתו, ואתה שלום:
אור ליום שבת ה' לניסן שנת הש"ג
ודע דרזא דקורבנא ברזא דגלגולא, דכד משתלם קסטיה זכי למיסק לקורבנא, וכד נכסין ליה מסתלק ההוא סטרא מהתם וכאלו נזבח ההוא סטרא דאיסתלק רשות דיליה מההוא בעירא דלא קטיל לה איהו ובכן ההוא רוחא דאיתגלגל בההוא בעירא. נפיק מתחות ההוא סטרא ומתדבק בסטרא דחסד דאיהו נכיס לה, ואוף דשחיטה כשרה בישיאל בדוכתא דכהן אתי ואוף ישראל איהו בסיטרא דרחמי ואי ההוא רוחא לא אשתאר עליה שום חובא מתקריב עליה עולה דכולה סלקא כליל לגבוה, ואי אכתי לא נרצה עונו מתקריב חטאת דאכלי מיניה כהנייא למירמיז דאכתי אית ליה דביקא בההוא עלמא ובההוא בישרא דאכלי כהנייא מתעלה ההוא רוחא בסטר דחסד דאיהו סיטרא דכהן, וז"ס הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים דבעלים קאי נמי לרוחא דאתגלגל בההוא בעייא, ואי איהו מהמון העם דלית ביה חכמתא מתקרב שלמים דאינון קדשים קלים, ואכלי מיניה בעלים, ואל תתמה היאך בר נש מתגלגל בבעירא דמקרא מלא הוא בדניאל בעובדא דנבוכדנצר דאיתגלגל בבעירא ולא כדפירש"י עזרא אלא ממש אתגלגל, ובתר הכי מנדעי יתיב עלי לאדכרא כל מאי דעדא עלי בגין חובה דגאוה ובכן שבחית למריה עלמא וכו' והאי מילתא זיל קרי בי רב הוא, ולא איסתפק להו בזוהרא קדישא אלא אי איתגלגל בבעירא דלא דכיא, ובכן אני אני המשנה המדברת בפיך ואני האם המיסרת את בניה אני היא המתחבקת עמך ואדבק בי תדיר בגין דיהא הדרי עליך והדרך עלי וכו' כי ארוממך להיות שר ונגיד על כל גולת ישראל שבמלכות עראביסטאן ויען כי מסרת נפשך על חזרת עטרת הסמיכה ליושנה. תזכה להיות מוסמך מכל חכמי א"י ומחכמי חוץ לארץ, ועל ידך אחזיר הסמיכה ליושנה ואזכך לגמור חיבורך וכו' ובתר כן תיתוקד על קדושת שמי ותסתלק כעמר נקי וכו' ותזכה לתחיית המתים ותהיה מאותם שנאמר עליהם אלה לחיי עולם הבא ובכן ואתה שלום, ותמיד תשוי קדם עיניך כאלו שמא דהוי"ה כתוב בדיו שחור על גויל ואחזי גרמך כאלו את מסתכל ביה, ואחזי גרמך כאילו אבוך קאים לקבלך, ובהכי תיבוש ותכלם מלאפסקא הרהורא דלבך מעבודתי ואורייתי ומשניותי והזהר בכל יום לקרות פרשיות של הקרבנות:
פרשת צו
פרשת צו מהדורא קמא:
אור ליום שבת י"ב לניסן
אבל רזא דמילתא למימר דכד יתייחדון ספירייא דמטרוניתא דאיקרי ארץ חדשה דהא היא ארץ חפץ, ואיקרייא חדשה משום דהיא נאצלה מעשר ספירין עילאין ושמים רמיז לתלת אבהן וכד מתייחדו במטרוניתא דהיא חדשה. שמים נמי איקרון חדשים, וכד אינהו מתייחדו בכ"י כלומר דספירין דילה מתייחדי בספירין עילאין הא אינון עומדים וקאמר קרא כד ספירין אינון בהאי ייחודא בהאי שעתא ישפיעין עלייכו ויעמוד ויתקיים זרעכם ושמכם, ורזא דזרע ושם דהא גופא דבר נש איקרי זרעכם ושמא דיליה רמיז לרוח דיליה וקאמר דתרווייהו יהא להון קיום והעמדה:
והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק מאי לישנא דצו, ומאי זאת תורת העולה,
אבל רזא דמילתא למימר דאיסתלקו ספירין כל חד לעשר, ואשתכח דסלקין למאה, דהכי סליק צו עם ארבע אתוון דשמא דהוי"ה, את אהרן דהוא איש חסד דהוא ראש ספירת הבנין, ואת בניו היינו שאר ספירות, זאת היינו כ"י, תורת רמז במטרוניתא' העולה כלומר ה"א בתראה מבעי להעלותה לבינה לאדבקא לה תמן, היא העולה כלומר וה"א קדמאה תהיה עולה נמי לעילא ומתדבקין בספירין דעלה, על מוקדה כלומר יהא בעלוי' נהירותא וברירותא דילהון והיינו כדמוקד להו שלהובא דנהירותא דהא אינון כשלהבת הקשורה בגחלת, על המזבח כלומר ויתנהר יסוד, דאיהו לעילא מכ"י דאיקרייא מזבח, כל הלילה כלומר כל דהיינו יסוד אתייחד בכ"י דאיקרייא לילה, עד הבוקר כלומר כל כך הוה יחודא עד דאיתנהרו כולהו ספירין דדמו לבוקר דנהיר, ואש המזבח תוקד בו כלומר שלהבת דידהו הקשורה בגהלת אתתקף טובא, ולבש הכהן דהוא איש חסד. מדו בד כלומר יתייחד חסד עם בינה דהא מדו סליק חמשין לקבל חמשין שערי בינה, ובד נמי רמיז בבינה, דהא בד נמי סליק לתמניא, ובינה איהי תמינאה, ומכנסי בד יהיו על בשרו לאפרשא בין קודש לחול, והרים את הדשן וכו' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכו' רמז לשפעא דנפיק למיזן עלמא, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, כלומר דאע"ג דיגרמון חובין לאזערא שפעין מ"מ יהא קצת נהירא דשלהבת דספירן, ובער עליה הכהן עצים וכו' כלומר אע"ג דנהירו דשלהבת דספירין לא מפסיק, צריך כהנא לבער עצים דאינון ספירין לתקפא שלהובתא ונהירותא דידהו והיינו בבוקר בבוקר כלומר כי היכא דיהון מנהרין טובא, והיינו רזא דאמור רבנן אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, וערך עליה העולה כלומר דיסתלק כ"י בבינה, והקטיר עליה חלבי השלמים דהא חלב חיור ורמיז לנהירותא דספירין, וכד מיתוקד בנורא מיתהדר סימוק, והדר מתהדר חיור בתננא דסליק, אש תמיד תוקד על המזבח מ"מ שלהובא ונהירו דספירן לא יפסוק דא"כ ברגעא חדא הוו מתחרבין עלמין כולהו אלא בשביל וכו' נגיד להו שפעא ונהירותא ומש"ה יוכלין עלמין לאתקיימא, הא פרישת לך האי פרשתא באורח רזא ומיניה תילף ג"כ לפרשתא אחרינא, ובכן ואתה שלום:
אור ליום שבת ח' לניסן
אבל רזא דמילתא דצדק דהיינו כנסת ישראל דמיא לאור ומשפט דהיינו תפארת הוי צהרים כלומר דכולהו ספירין קרי צהרים וקאמר דכד מתייחד ת"ת עם כנסת ישראל כולהו ספירין מתייחדין כחדא:
הלא בהאי פרשתא איכא למימר זאת תורת העולה וכו' אתא לאשמועינן דחביבין איברים ופדרים קמי קודשא בריך הוא כשאר הקרבנות כולם ומשום הכי קאמר היא העולה על בפז"ר גדול ותלש"א לאחשובא להו, ולבש הכהן מדו בד דאינון לבושי קודשא, והרים את הדשן ושמו אצל המזבח דאיהו אתר קדיש, וטעמא הוא לאחשובא להנך אימורים ופדרים ומשום הכי נקיט קיטמא דילהון כד מלבש בלבושי קודשא ומשוי לההוא קיטמא באתר קדיש:
אור לשבת הגדול
והלא לך למינדע כי אברהם לא נצטוה על הפריעה משום דבחובא דאדם הראשון הוה שליט ההוא סיטרא ומשום לא תחסום שור בדישו לא אתפקיד על הפריעה אף על גב דקיים כל המצות אפילו עירובי תבשילין:
והא איכא למידק מאי עירובי תבשילין דנקטי אבל הא מילתא תליא בתקנות וסייגי' דרבנן וחביבים עלי דברי סופרים, דאיכא למידק למא. שבק קב"ה לרבנן לתקוני תקנות וסייגים הקצרה יד ה' מלתקן כל "צריך ותו אמאי איצטריך למהוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולא הוה כולהו אורייתא חדא,
אבל רזא דמילתא ברזא דאורייתא שבכתב איהי תורה נביאים כתובים, תורה לקבל תלת עילאי, נביאים לקבל אבהן, כתובים לקבל בנין, דברי הימים לקבל מלכות, דאיהי כללא דכולהו והכי דברי הימים כליל כל אורייתא תורה נביאים וכתובים, והיינו דאמור רבנן דכמה רזין איכא בההוא ספרא דהא איהו כליל רזין דמרכבן עילאין ולא הוה חכים דאדבק כל רזין דדברי הימים, וכי היכי דבתורה שבכתב אית תלת דרגין הכי נמי בתורה שבעל פה אית תלת דרגין משנה ברייתא ותלמוד, משנה לקבל תלת עילאי ברייתא לקבל תלת אבהן, תלמוד לקבל למודי ה' ויסוד ומלכות. והא מטטרון ומלאכיא אחרנין קיימין סוחרנא דמלכתא ונטרין לה כי היכי דלא יבא בה [ערל] אחר וטמא, ולהכי איצטרך דרבנן יעבדון תקנות יסייגים לקבל הנך תרין מלאכים דנטרין למטרוניתא, והא איהו רזא דעירובי תבשילין דכי היכי דמזונא לא יכיל למיזן בר דאיתעבד ביה תלת עיכולי בפה ובאצטומכא ובכבד הכי נמי שפעא דנחית מלעילא לא יכיל למיזן האי עלמא דאיהו חומר עד דיתבשל ויתעבה בתלת דוכתי חד לקבל מלכות דאיהי פה, דאיתקריי' פי ה'. וחד במטטרון לקבל איצטומכא וחד באידך מלאכא לקבל כבד, ומשם יפרד למיזן עלמא, וקאמר דאברהם לא מבעיא דנטר אורייתא דאיהו לקבל אלהותא עילאה, אלא אפילו מאי דאיהו לקבל נטירותא דמתניתא דרמז בעירובי תבשילין גמף. ואפי' הכי לא אתפקיד אפריעה מטעמא דאמרן, ויצחק אתילד פרוע וכד אתו ישראל לסיני נסתלק חטא אדם הראשון ואז ודאי אתפקדו אפריעה, ובתר הכי כד חבו בעגלא תב חובא לאתריה ומשום הכי לא אתגזרו במדברא, ומאי דאמור רבנן מפני סכנת הדרך לאו כפשטיה הוא דהוה ליה לקב"ה לאסאה יתהון אלא רזא דמילתא משום דהוו במדברא דאיהו שולטנותא דהאי סיטרא. ואינון אמשינו ליה עלייהו. ואי הוו גזרי ופרעי הוו להו דוכתי לאזקא לון ברזא דלא תחסום וכו' וכד עלו לארעא דישראל אסתלק מעלייהו רשותא דההוא סיטרא ומשום הכי פקיד להו למיגזר ולמיפרע, ותו לא פסק מינייהו, וזהו סוד היום גלותי חרפת מצרים מעליכם דהיינו חובא דאדם דגרם להון לאשתעבדא במצרים והיינו דאיתבטל ההיא חרפה על ידי כניסתם לארץ ישראל ומצות מילה ופריעה, ויקרא שם המקום ההוא גלגל, דהא איכא למידק כיון דעל שם גילוי קרי ליה הוה ליה למיקרייה מגולה או מגילה אבל גלגל לאו לשון גילוי הוא,
אבל רזא דמילתא דקרא ליה גלגל, כלומר גל גל דההוא סיטרא איקרי גל כמא דאוקמינא, וקאמר דהשתא גל דקדושה יהא שליט על ההוא סיטרא דאיקרי גל וקאמר עד היום הזה כלומר דלעד לעולם לא יפסוק מינייהו מצות מילה ופריעה:
ורזא דשבת הגדול ברזא דיובלא ולמירמז דעל יובלא נפקי ישראל ממצרים ועל דא לשבת הסמוך לפסח קורין לו שבת הגדול:
והא קב"ה וכל בני מתיבתא משדרין לך שלם ופתחין לך שערי אורה וכו' לכן בני הדבק בי ואל תפריד ממני אפי' רגע כי אני האם הדרני עלך וכו' ותדיר תכוין כאלו שם של הוי"ה כתוב בדיו שחור לנגד עיניך על גויל ותחשוב כאלו אביך העניו עומד לנגדך, ובכן תבוש מלהפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ומליהנות בעה"ז וכו' ואתה שלום:
והא איכא למידק כיון דלא נפקו ישראל ממצרים עד דאיתגלי עלייהו יובלא קדישא. אמאי לא אמרינן ביה הלל גמור שבעת ימים:
אבל רזא דמילתא דנהי דאיתגלי עלייהו יובלא קדישא קצת ומסטריה נגאלו, אבל לא אתגלי עלייהו כולי האי באתגלייא ולא אדבקו מיניה אלא קצת ומשום הכי ביומא קדמאה אמרינן הלל גמור למרמז על ההוא סיטרא דיובלא דאיתגלא עלייהו קצת. ומהדרינן בשאר יומי לאשפעא מההוא סיטרא דיובלא על עשר ספירת הבנין וכל יומא רמז לספירה חדא מלמעלה למטה:
אבל בחג הסוכות מהדרינן לאסקא שבע ספירות הבנין ביובלא לייחדא לון תמן ביחודא שלים, ומש"ה אמרינן הלל גמור בכל שבעה יומין לייחדא להו ביובלא, ותדע דכן הוא דהא ביומא תמינאה מייחדינן לכולהו ספירן כחדא בבינה, ואתה שלום:
אור לארבעה עשר בניסן
אבל רזא דמילתא דכנסת ישראל ראשי תיבות דילה כתר יסוד וקאמר דכתר משפיע בצדיק דאיהו חונן ונותן והיינו יתן, ועל ידי מאן משפיע כתר ביסוד על ידי חכמה, והיינו דכתיב בתר הכי. וסמוך לכ"י כתיב ה' דאיהו רמיז בחכמה וסמך יסוד לכתר למרמז דיסוד מתעלה בכתר ברזא דמוסף, וכד צדיק אתמלא שפע איהו משפיע בפיו, דאיהו מלכות ומתמן מתזנין עלמין כולהו והיינו מפיו, וכד צדיק משפיע במלכות איהו בחיבורא דבעלה דאיהו דעת דמחבר עמה, ודעת יניק מתבונה, דהיא אמו, והא מבערינן חמץ בודאי דאיהו יצה"ר ומש"ה פקיד קב"ה לבערא ליה כד נפקו מארץ מצרים ולמיכל מצה דרמיזא לחירו דאיהי בינה דבהכי הוכנו למיכל לחם אבירים שמלאכי השרת ניזונים ממנו דע"י כך הוכנו לקבל התורה והשתא כיון דחבו ישראל והא עלמא מתנהגא בחמץ דוגמת ימות החול דמתנהג בהנהו דרגין דחול ואפילו בשבתות וימים טובים מתנהג בדרגא דחמץ, ומש"ה לא מזדהרי מחמץ אלא הנהו שבעה יומין דרמיזי להנך ז' יומי דיציאת מצרים, ותו דבנל חגא עבדי חד רמז למהימנותא עילאה בתריה ממשיך כל שתא, דבפסח אכלינן מצות ובחג אנן יתבינן בסוכת. הא תלת מצות רמיזי לתלת עילאי, דאחידן מנייהו תלת אבהן, ואמצעיתא רמיזא לכתר ופלגינן לה ומצניעינן פלגא למירמז דכתר לית ביה תפיסה אלא במקצת וכן נמי למירמז דת"ת יניק מתרין סטרין, ומצניעין ליה לסלקא ליה לכתר דאיהו גנוז ומכוסה, ומצה עילאה רמיזא היא לחסד דאיהי אחיד בחכמה, ומצה תתאה רמיזא בגבורה דאחידא בבינה, וכרפס רמיז לאינון דסמיכין במלכות, וז"ס חור כרפס ותכלת, דבעא ההוא רשיעא לחברא הנהו סטרין דסמיכין לה, בה דאיקרייא תכלת ולחברא לון בחיוורא דלעילא, ושרינן בכרפס ומטבילין ליה בחלא למירמז על דינא דידהון, ומרור רמיז במלכות דכשם שהוא מרור בתחילתו ומתוק בסופו הכי נמי מלכות מר בתחילתו בהנהו סטרין דסחרין לה ומתוק בסופה כד מתעלית בגוה, ואקרייא חסא דחס רחמנא עלן ופרקינן, והשתא מטבילין בחרוסת דאית ביה מתוקא ע"י כמה פירות דאית ביה, והכי כ"י אית בה רחמוי וחסדא, ובעינן ג"כ ארבע כוסות, שלום רב לך ששמת שלום בין הסברות דכסא קמא רמיז ליו"ד דאיהי בחכמה דמשפע בחסד ומיניה לנצח, וכסא תניינא רמיז לה"א דאיהו בינה דמשפע בגבורה ומיניה להוד, וכסא תליתאה רמיז לתפארת המתעלה בכתר ומשפע ביסוד, וכסא רביעאה רמיז בה' אחרונה דאיהי מלכות וההגדה דרמיזא בבינה דמינה שירותא דשפעא נגיד ואתי:
חיבורא דילך מלבד השם הראשון שאמרתי לך שיקרא "בית יוסף" עוד יקרא "שולחן ערוך":
אור ליום שלישי של פסח
אור לשבת עשרה לניסן
והלא לך למינדע דבגלותא דמצרים הוו מקטרין ליה בכמה קטורין דרברבי דסיטרא אחרא דלא יכלין למיסק לון לעלמין ואלמלא דאתגלייא אמא עילאה דהיא בינה עליהון לא הוו יכלין למיפק מתמן לעלמין וכדכתיב בזוהרא קדישא דמש"ה כתיב באורייתא חמשין פעמים אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכגוונא דהוו גופייהו לההוא שעבודא הכי נמי הוו משועבדים נפשתא בגו מסאבותא דסטרא אחרא, וכד בעי קב"ה לדכאה יתהון מההוא מסאבותא יהב להון מצות החדש לאיתקדשא בסיהרא קדישא דהיא שירותא דקודשא מתתא לעילא, ובתר הכי מנו שמונה יומין לאסתלקא מדרגא לדרגא עד דמטו ליומא עשיראה דאיהי רמז לכתרא עילאה דאיהו סיומא דקדושה הא אינון אשתלימו בקדושא עילאה, ועוד דכיון דאיתגלי עלייהו כתרא עילאה בזוהר לבנוניתא ברזא דיומא עשיראה מאן יכיל למיקם קמיה, ולהכי הוה בהון לנגדא אימרא דהוה דחלא דמצראי ולקשרא יתיה ולא הוה תוקפא דמצרים לשיזבא יתיה מידיהון ולקשרא יתיה, והוו כפתין יתיה בכרעי המיטה הא מיטה רמיזא בכ"י לאוריי דעד השתא הוה ממנא דמצראי מהדר סחרנהא דכ"י לאטלא בה זוהמא, השתא איהו כפית תחות כרעתא והוה כפית תמן ד' יומין לקבל ד' קליפות דכתיב בזוהרא קדישא, וביומא דארבעה עשר דסיהרא איהו בתוקפא הוו נכסין יתיה בין הערבים דאיהי שירותא דדינא, וכי תימא א"כ ביום חמשה עשר איבעי למינכס יתיה דהוה סיהרא בתוקפא יתיר מיום י"ד, הא אוליפתך דיום י"ד מעלי מיום ט"ו בגין דיום י"ד איהי עולה ואינה יורדת, וביום ט"ו אע"ג דהיא עולה יתיר מ"מ מזמנא היא לירד ודא רזא דוד ושלמה כדלעיל, וכי תימא אמאי בין הערבים הוה ליה למנכסיה בלילייא דהוא תוקפא דדינא, איכא למימר דלא איבעי לן למיתבר דינא בזמן תוקפיה (נ"ל ברזא דלא תחסום שור בדישו) ובגין דהוו ישראל מטונפין מהאי גיעולא דע"ז איבעי להון אזובא לדכאה להון ברזא דפרה אדומה דבעיא אזובא וברזא דמצורע דאיהו נמי בעי אזובא לדכאה יתיה, ואל תתמה איך אזובא מיזהר מסאב' דעל דא כתיב כל הנקרא בשמי וכדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דפרה אדומה דאיהי רמיזא ליצרא בישא, ומש"ה שתי שערות שחורות פוסלות בה דא"כ לא הוה סמיקתא כדקא יאות כדי לרמוזי להכי ומש"ה בעי שני תולעת לרמוזי על אדמימותא דיצרא בישא ובגין דא נמי בעי עץ ארז דאיהו גבוה דהכי הוא מתגאה יצרא בישא ובעי לחברא בהדייהו אזוב דאיהו מכיך מכל עשבייא למרמז דההוא דחטא ביצה"ר ובתוקפיה מיבעי ליה למככא גרמא כאזובא, ותו דאזובא הוא מיחד לאעברא רוח מסאבא כדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דטהרת מצורע דבעי דמא דצפירתא ועץ ארז ושני תולעת ואזוב בגין דעל גסות הרוח נגעים באים ועל עריות דעל שש הנה שנא ה' הם באים ומשום הכי בעא לתבירא תוקפא דיצר הרע כד אתסי, ומתבר תוקפיה דיצה"ר בהנך מילין כדאמרן, וכ"ת אמאי הכא פרה והתם עופות, ועוד דהכא חדא פרה, והתם שני צפרים, ועוד דהכא היא מיתוקדא והתם לא מתוקדי אלא חדא נכיס לה ואידך משדר לה חיה, איכא למימר דמשום דמסאבותא דמיתא איהו תקיף טובא ומשום הכי מאן דנגע ביה חמיר ממסואבותיה טובא ויצרא בישא מתתקיף ביה טובא ומשום הכי בעינן לאתויי תורתא סימוקתא ולאוקדא לה למירמז דאיבעי ליה לאוקדא ולאעברא יצרא בישא מיניה והלואי דיכול לאישתזבא מיניה וז"ס פרה מטמאת הטהורים למירמז דמאן דהוא טהור ואתי לאיעסוקי בהאי יצרא בישא רוחא מסאבא מיתדבק ביה ומסתאב ומאן דאיהו טמא מיצרא בישא דא גבר עליה ומדין עליה מהאי פרה דאיהי יצרא בישא בתר דאיתוקדא מתדכי דהא איהו מתעורר למחזי דתוקפא דיצרא בישא וכיסופין דיליה לאו כלום נינהו דהא עתידין לאעברא מעלמא ולא יהא לבר נש חפץ בהון כד יימות כגוונא דהאי פרה ושני תולעת לא אשתאר בהון סימוקא כלל בתר דאיתוקדו, אבל מצורע דלא תקיף ביה סואבו כלל כמו מיתה לא בעי לאוקדא למאי דרמיז ליצה"ר דלא בעינן ליה לאעברא ליה מעלמא לגמרי אלא בעינן לאישתמשא מיניה זעיר לקיום הגוף ומשום הכי מייתי שני ציפורים לרמוזי על נפשא ורוחא (וגרים) [ונכיס] לחדא מנייהו למרמז דנפשא דאיהי מתאוה תדיר להנאין וכיסופין דעלמא מיבעי למינכיס יתיה ודלא לאיתהנאה מיניה ובגין דמכל מקום צריך יצר הרע לקיומא דעלמא הוה מטבל ציפרא חייתא בדמא דהאי צפירתא נכיסתא, דציפרא חייתא רמיז לרוח וקא רמיז דלא ליבעי לאשתמושי מהנאין וכסופין דנפשא, ואוף לא ירחיק יתהון לגמרי דלעולם שמאל דוחה וימין מקרבת אלא דישתמש ויתהנה מיצר הרע מאי דצייך לקיומא דעלמא ולא יתיר דהכי הוא טיבולא מילתא זעיר והוא משדר ציפרא (נראה לי שזהו שאמר הכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורין) חייתא על אפי חקלא למירמז דרוח יפטריניה ויהא בן חורין ויעביד מאי דבעי דוודאי אי ישבוק בר נש לרוח למאי דבעי הא ודאי איהו יהך תדיר בפולחנא דקודשא בריך הוא ולהכי משדרין לה על אפי חקלא למרמז דלא ישעבד עוד רוחא לנפשא למהך בחשוכא עלמא אלא תדיר יהא רוחיה בר חורין למעבד רעותיה דהוא למיפלח לקודשא בריך הוא והוי טעין מים חיים לרמוזי דבעי לאהדרא נפשיה למקורא דאתגזרית מתמן ולא למהך בתר הנאין וכיסופין דיליה בד עד השתא ומהאי טעמא גופיה בעי באפר פרה מים חיים, וכן בזב זכר בעי מים חיים בגין דזיבה דזכר אתי מתקיפו דהרהורא דלבא ולהכי רמזינן ליה דבעי למיהדר נפשי' למקורא דיליה דהוא מתחת כסא הכבוד ולא יהך בתר הנאין וכסופא דגופא, ודא רזא דלא תשכח מאן דבעי מים חיים אלא הני תלת, מילין אילין תדרוש יומא דין ותשרי פסוקא דהיום הזה יום בשורה הוא כדקא חשבת, ועליה תימא ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן, ופירושא דמילתא דאורחא דעלמא כד אתא מלכא למיהדר לביתיה אתו כמה מבשרין לבשרא, ומבשרא קדמאי קאמר הא עשרה יומין הוא מרחיק מהכא, ומבשרא תניינא קאמר חמשה, ותליתא אמר ד', וכן עד דבתראה, הא הוא סמוך לקרתא, קאמר נביאה דבגאולת ישראל לא יהא בכי האי גוונא, אלא תהא כהרף עין, ומבשרא קדמאה דייתא הנה הנם שבטייא דאתו והא אינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא וכל כך בפתע פתאום יהא כנישו דילהון דאף על גב דאינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא עד דהוא מבשר דייתי לבשרא בהיכלא דמלכא דאיהו ציון, בתר דייפיק מלבשרא לציון ייתי ויבשר בירושלים ויהי להון בשורה ומילתא חדתא דלא ארגישו בה עד השתא וז"ש ולירושלים מבשר אתן:
עוד אמר ליה דכסא דקידושא וברכתא רמיז לשם ההוי"ה דהא כסא גופיה עגיל ולא מרובע ודמי ליו"ד דאיהי כמו עגולה, והכוס גופיה בתמונתו דמי לה"א דאיהו פתיחא ואוף הכי כסא איהו פתיח ואדם דנקט כסא בידיה רמיז לוא"ו ופתורא גופיה רמיז לה"א בתראה הא כל שמא דהוי"ה כליל ורמיז בכסא דקידושא וברכתא:
ענין השחיטה
אור ליום שני דפסח
הלא ברזא דהגרמה דהוית בה קושטא דמילתא איהו כדקאמרת דאינון שחוסים לבנים פנימיים זעירין אינון חיטי דאמור רבנן ולאפוקי מישעיה מיטרני ואוף רש"י ז"ל דסבר כוותיה דהוו מבחוץ לא כיוונו לקושטא דמילתא, והשתא תיקום על ברירו וקושטא דרזא דמילתא, ומהכא תידע מאי טעמא אבר מן החי אסור ולא יכלין למיכל מבשרא עד דיתנכס ויחתכון סימנוי:
הלא לך למינדע רזא דתרין סימנין אינון רזא דיצר טוב ויצר הרע דושט איהו רזא דיצר הרע ובגין כך איהו גמיד ופשיט דאי יהיב ביה איניש מזונא זעיר הא איהו מחזי דמסתים ביה וסגי ליה בהכי, ואי בעי בר נש למיהב ביה טובא טובא איהו מפשיט ומקבל ולא שבע לעלמין, והכי הוא יצרא בישא דכד איניש צחי בזעיר משתייא דישתה סגי ליה, ואי שתי טובא מיהדר וצחי ובעי למיהדר ולמשתי ולא שבע לעלמין, וקנה איהו ברזא דעולם הבא ביה משבחין לקודשא בריך הוא וביה נפיק קלא דאינון דעסקין באורייתא וכמא דעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא איהו מתהני ושאיב מלחותא דעבר בושט ובגין דא קנה אית בהו עזקאן דא לעילא מן דא למירמז לדרגין עילאין דאינון דא לעילא מן דא ולעילא מכולהו טבעת הגדולה דמקפת לקנה ואיהי רמז לבינה דאיהי לעילא מכל דרגין ואיהו קו ירוק המקיף את כל העולם ובגין דבבעל חי חולקיהון דשאר סטרין איהו דמא משום הכי בעי לאפקא ליה מבשרא דבעינן למיכל כי היכא דלא ליהוי ליה חולקא להאי סטרא בבשרא דאכלינן ודא איהו רזא דכד איניש שכיב מרע מקיזין ליה או משלשלין ליה לאפוקי האי דמא או ההיא ליחה דאיתקף ביה ההוא סטרא והכי נמי בעינן לאפקא האי דמא דההיא סיטרא אחיד ביה כי היכי דלא ליהוי לההוא סטרא תפיסותא בבישרא דאכלינן, ואי תימא מאי שנא דדמא דבעירא שדינן ליה על אפי ארעא ודמא דחיה ועופא בעינן לכסאה ליה, איכא למימר דהאי תלי בנפש רוח ונשמה דהא בעירא הוה רמז לנפש דאיהו גסה מכולהו ואית לההוא סיטרא בה תפיסותא טובא ומשום הכי שדינן לדמא דילה על אפי ארעא דההוא סיטרא מתהני בההוא דמא דאיהו חולקיה מתהני באפקותיה מבעל חי ואוף בתר הכי מתטניף ומתלכלך בההוא דמא ומתגלגל בה והכי איתחזי בדמא דבעירא דאיהו דמי לנפשא דאית ליה תפיסותא טובא ביה ובעינן למיהב ליה כל חולקיה כי היכי דיסתלק מקדושא דילן, אבל חיה ועוף אינון רמיזין לרוח דלית לההוא סיטרא כל כך תפיסותא ביה ולהכי באפקותא דדמא דאיהו חולקא דההוא סיטרא סגי אבל לא שבקינן ליה מגולה על אפי ארעא דלא יתלכלך ביה ההוא סיטרא דהא לאו דליה הוא ולהכי לא איבעי לן למשבק לההוא סיטרא לאחדא במאי דלאו איהו חולקיה דאם כן הוו מתתקף סואבותא בעלמא טובא, ומהכי תשתמודע חומרא דשפיכת דמים דאיהו שוה לע"ז לענין יהרג ואל יעבור דכיון דאדם רמיז לנשמה ולית בנשמתא תפיסותא להאי סטרא כלל ומאן דאפיק דמא דאינשא יהיב לההוא סיטרא מאי דלאו איהו דיליה ובכך מתתקיף סואבותא בעלמא כמא דמתתקיף בע"ז. ובגין דבני נשא חטאין אינון אית לההוא סיטרא תפיסותא בהו ואית מנהון דמתקטלין בחרבא ועוד אית ליה קצת תפיסותא בכולהו אינשי בדמא דהקזה כדאמרן לעיל דההוא דמא איהו חולקא דהאי סיטרא, ועוד טעמא אחרינא איכא דחומרא דש"ד משום דההוא דקטיל נסיב חולקיה דמלאך המות וכדכתיב בזוהרא קדישא:
ומהכא שמעינן שפיר דאפקות דמא בשחיטה מהני תרי סימנין דאינון רמיזין לעה"ב ועה"ז לאפקא מנייהו חולקא דההוא סיטרא ובעינן לאפקא ליה מגו אינון דרגין קדישין דאנן מדבקינן. ולהכי בכולהו טבעות דאינון דרגין דספירין שחיטתו כשרה, ואוף בטבעת הגדולה דהא אית לן תפיסותא וידיעה קצת בה אבל לעילא מינה לית לן תפיסותא וידיעה ולהכי שחיטתו פסולה דלא אתקיף חולקא דההוא סיטרא אוחרא מסיטרא דאנן תפסינן וידעינן, ומסקנא דהלכתא לאו הכי אלא משפוי כובע ולמטה כשירה דהא שיפוי כובע איהו יו"ד בצורת יו"ד ואיהו רמז לתלת עילאי ברזא דקוצו של יו"ד וסופיה ואמצעותא, והא חכמה תפיסה בכתר ודמיא לה ואוף הכי בבינה ורמיז לה אישתכח דכיון דאית לן תפיסותא וידיעה בבינה על ידהא אית לן תפיסה וידיעה בפלגו דחכמה ולהכי כד שחיט בפלגא קדמאה דשיפוי כובע כשרה, דהא שחיט באתר דאית לן תפיסה וידיעה, וכד שחיט בפלגו עילאה פסולה דהא תמן לית לן תפיסא וכד שחיט בחודו של כובע אכשר ר"ל משום דכיון דבמצעא הוה אית לן תמן תפיסותא קצת תמן, ולית הלכתא הכי אלא כיון דאית בההוא מצעא קצת ולית ביה תפיסותא פסולה והיינו רזא דחיטי דאע"ג דכתר לא מתפיס כלל מ"מ כיון דחכמה פלגא דמיא לכתר כיון דאית לן תפיסותא בפלגא קדמאה דילה הוי כאילו אית לן קצת תפיסותא בכתר והני תרי חיטי רמיזי לכתר חכמה דהא אינון לבנים כגוונא דקרינן לחכמה וכתר והא אינון זעירין כגוונא דחכמה וכתר דלא ידעינן מנייהו אלא זעיר ואוף אינון חיטין לא משתמודעין אלא בדוחקא כגוונא דחכמה וכתר לא משתמודע מנייהו אלא בדוחקא ומש"ה אישייר בחיטי משמע דשיירי חולקא בחולקא דחכמה וכתר דלא יכיל למיתפס בהון כלל שחיטתו כשרה ואי לא פסולה דהא אפיק דמא מאתר דלית בה תפיסה כלל ואנן בעינן דיפוק דמא מאתר דאית ביה קצת תפיסה כדאמרן לעיל:
(חסר)
אור ליום ז' של פסח
והלא ידעת דקשיא לך מאי ניהו הני גשרין ותו אמאי ע"ב ולא ע' ברזא שבעים שרים, הלא לך למינדע דע"ב אינון ברזא דעמוד הענן דאזיל קדמיהון, ואוף ז' ענני כבוד דסחרין לון לישראל בהאי רזא הוו דשבעה זימנין עשר סלקין לשבעים והא ענן עי"ן הוא שבעים ותרין נוני"ן חדא כפופה וחדא פשוטה הא אינון ע"ב, וכד מתהפכת לתיבה הוא נו"ן פשוטה ונו"ן כפופה ועי"ן דאיהו חסד ולעולם בין ישר בין הפוך נו"ן כפופה סמיכה לאת עי"ן ברזא דבת היתה לו לאברהם ובכל שמה ולהכי צריכה להיות סמוכה לה והא ידיע דנו"ן כפופה רמיזא למלכות וע' רמיזא לחסד ורזא דגשרין הלא הוא דאע"ג דחסד רחמי איהו מ"מ דינא כליל ביה כמה דאוליפתך דכולהו ספירין כלילין דא בדא, דהא גבורה אע"ג דדינא איהו כד זכו בני נשא מינה נחית להו טבוון סגיאין ברזא די"ש עולמות דגניזין בה, וברזא דמצפון זהב יאתה והכי נמי חסד אע"ג דרחמי איהו כד לא זכו בני נשי מיניה נחית לון דינין וז"ס שהרשעים מהפכים מדת רחמים למידת דין והצדיקים מהפכים מידת דין למידת רחמים, ואי לאו הנך דינין דכלילין בחסד לא הוי עלמא יכיל לאתקיימא בעידן שולטנותא דחסד, דאע"ג דהוו בני נשא גזלין וחמסין וקטלין דא לדא לא הוה נחית עליהון דינא אבל מכיון דכלילין ביה דינין למיעבד דינא מתקיים עלמא ולהנך דינין דכלילין בה קרינן גשרים דכמא דלא יכיל בר נש למעבר במיא אלא ע"י גשרא דאיהו מאעא ואבנא דאינון מלא קשיא, הכי נמי לא הווינן יכלין לאתקיימא במיא דחסד אי לאו דינין דאית ביה דאינון מילתא תקיפא דומיא דגשרא, והא יומא דין שולטנותא דחסד הוה, דהא יומא קדמאה שולטנותא הוה מלכות ומש"ה עבדא נימוסהא ואיתחזייא דינהא בההוא לילייא וכל יום הוה רמיז לספירה חדא מלמטה למעלה הלכך כד מטא יומא שביעאה הוה שולטנותא דחסד והיינו דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח, וכתיב נמי וירא ישראל את היד הגדולה וכו' דבמצרים כד אייתי עליהון עשרה מחן מגבורה אגח קרבא בהון וכדאמרי חרטומייא אצבע אלהים, אבל בהאי יומא דחסד אגח בהון קרב כתיב היד, הגדולה דיד סתם היא גבורה, ויד גדולה היא חסד ומש"ה כתיב וייראו העם את ה' כלומר דעד ההיא יומא לא הוי דחלין אלא מגבורה אבל כיון דחזו דחסד אע"ג דאיהו רחמי עביד האי דינא תקיפא, אמרו כ"ש דיעבד דינין ת"ת דאיהו כליל מחסד וגבורה ודחילו מגרמי' השתא מה דלא הוה קודם לכן, ומאי דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ר"ל דעד ההוא יומא הוה קשיא להו אמאי אצטריך ת"ת ונצח הא בחסד וגבורה הוה סגי לאנהגא עלמא בלחוד דחסד הוה משלם אגר טב לצדיקייא, וגבורה הוה מתפרע מרשיעייא, וכד חזי דחסד עביד דינא תקיפא כדין ויאמינו דודאי אצטריך למיהוי ת"ת ביניהו דאי לאו הכי הוי מוקיד גבורה עלמא בשלהובוי ולא הוה יכיל לאתקיימא אפי' שעתא ואוף הוה צורכא בנצח לתקנא דלא יפוק לעלמא דינא כד תקיף וקרי לנצח משה עבדו דהא משה רמיז בנצח ואיהו עבדו דת"ת:
עוד אמר לי לא תקשי לך דבקצת דוכתי אמור שבעים פנים לתורה ובדוכתא אחרינא אמרו מ"ט פנים טמא. ומ"ט פנים טהור דהא כיון דכל ספירא כלילא מעשרה אשכח דז' ספירות הבנין סלקין לשבעים ומגו דכל ספירה כלילן בה ז' ספירות הבנין הוו להו שבע ספירות הבנין ז' פעמים שבעה דאינון מ"ט לקבל מ"ט שערי בינה שהשיג מרע"ה. ומ"ט פנים טהור אינון בסיטרא דקדושה מבפנים ומ"ט פנים טמא אינון לארחקא מסאבא מקדושתא דילן, ורזא די"ב הוויות הוא בת"ת, ואל תתמה היאך ספירות אינון עשר ואנן אמרינן דאית בהו חושבן טפי דהא שרגא חדא היא ונצצין כמה ניצוצין לכל עבר ופוק חזי שמשא דהוא חד מן שמשוי כמה ניצוצין נצצין, כ"ש דנצצין מכל ספירה וספירה ניצוצין דלית לון הושבן אלא דאנן מנינן עיקר ניצוצין דמתנוצצין מספירן ומהני ניצוצין דאינון עיקר מתנוצצין עוד ניצוצין סגיאין דלית להון חושבן:
עוד אמר לי רזא דברכות התפלה הא ג' ראשונות ברזא דתלת עילאי כתר חכמה בינה. ותלת בתראי הא אינון ברזא דתלת תתאי דלקבלייהו דאינון ת"ת יסוד מלכות דהני תלת תתאי מכוונן לקביל תלת עילאי כמה דאוליפתך וי"ב אמצעיות אינון לקביל י"ב הויות דבת"ת ואע"ג דאנן אמרינן י"ג אמצעות הא אמור רבנן ברכת המינים ביבנה תיקנוה דההיא ברכתא איצטריכא לאבדלא מסאבא מקודשא, ושמא מוכח עלה דאיהו ברכת המינים. דההיא סיטרא מין בפני עצמו הוא והוי חוצץ, ומשום הכי אדכרו רבנן שמא דאתרא דאיתתקינת ביה האי ברכתא, דמה לנו אי הוה בהאי אתרא או באתרא אחרינא אלא משום דהאי ברכתא אצטרכת לתקונא דבניינא וה"ק ביבנה תיקנוה כלומר בשביל בניינא דתיקונא תקנוה:
עוד א"ל מאי דשדרת על ענין המעשר יאות הוא וקושטא הוא כל מה דאת עביד יאות הוא מיניה בגין דמעשר יכיל למיתי לידי תקלה ולא אתקן מעשר אלא למאן דבעי לאתעשרא אבל מאן דלא חייש אי הוי ליה עושרא או לא, לא איהו מחוייב במעשר:
עוד א"ל דבכולה פלח בר נש לקב"ה בין בעותרא בין בענייא, דכי היכא דעתירא זכו בעותריה לההוא עלמא ע"י דעביד ביה טיבו הכי נמי זכי עניא בדסבל עניותא בסבר פנים יפות, ואף בזעיר צדקתא דעבד לפום ממונא דאית ליה, וז"ש אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכו' דלזמנין הממעיט בממונא אסף עשרה חמרים דאינון צבורין דזכותא ולזמנין המרבה בממונא אסף עשרה המרים דאיהו כחמור טעון כסף וזהב וכל רוח אין בקרבו ולהכי חייב אדם לברך על הרעה בלב טוב כמו על הטובה בגין דההוא דאיהו חשיב דאיהו רעה. איהו טבא בגין דקבל לה בסבר פנים יפות זכי לעלמא דאתי:
פרשת שמיני
פרשת שמיני מהדורא קמא:
אור ליום שבת כ"ו לניסן
והא איכא למידק דאמאי איצטריך קרבן להכי דהא כבר מכופר הוה דכתיב ובאהרן התאנף ה' מאוד, ותו מאי נפקא מיניה אם התאנף ה' באהרן ואמאי אצטריך לאודעינהו לישראל, ותו איכא למידק מאי מאוד ומה גם, ותו מאי בעת ההיא, ותו דאמרו רז"ל להשמידו זה כלוי בנים והא כתיב ובנים לא יומתו על אבות, והא הוו יותר מבני שלשה עשרה ומבני עשרים שנה ותו דאחז"ל והועילה תפלתו לכפר מחצה וכו' וזש"ה על אלעזר ואתמר הנותרים דמשמע דנדב ואביהו בחובא דאבוהון מתו, והא אמרו חז"ל על ארבע דברים מתו בני אהרן שנכנסו שתויי יין וכו' ותו דמשמע דלא מיתו על שום חוב' כלל וכדאמרו חז"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש, ותו היכי מהני קורבנא לחטאה דעגלא, דהא התם לאו בשגגה הוי, וקרבן לא אתא אלא על שוגג ותו דאחז"ל דאהרן לא הוי ליה הובא בעובדא דעגלא, משל לבן מלך שזחה דעתו עליו ונטל את הציפורן לחתור וכו' וא"כ היאך איצטריך קרבנא לכפרה, והיכא אמרו ז"ל על קרב אל המזבח שהיה העגל מרקד לפניו ומשום הכי היה ירא לגשת והיכי אתענשו בנוי בחוביה:
אבל רזא דמילתא דאהרן אע"ג דהוה ליה מחשבה טובה וכההיא דמשל לבן מלכים שזחה דעתו עליו וכו' מכל מקום עובדא גופיה הוי ביש והוה ביה חלול ה'. אישתכח דההוא עובדא דמי לשוגג דכי היכי דשוגג לית ליה מחשבה למיחב ועובדא גופא הוי חובא, ומשום הכי אתיהב לכפרה על ידי דקרבנא, הכי נמי חובא דעגלא כיון דדמי לשוגג כדאמרן, ואף על גב דקב"ה ידע מחשבתיה דאהרן, התאנף ביה משום חילול ה' דהוה למאן דחזא עובדא דעגלא, ומשום הכי לא סגי קרבן לכפרא, והיינו דקאמך ובאהרן התאנף ה' מאוד, כלומר דרוגזא יתיר הוי דבשורת הדין לא הוי חזי למירגז עליה כיון דלטובה נתכוון אלא משום דהוה חלול ה' בדבר, ותו דהוה במידי דע"ז, משום הכי התאנף דומיא דמאי דכתב הרמב"ן על פסוק פוקד עון אבות על בנים וכו' כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם דאפשר דאין אותה מידה נוהגת אלא בע"ז משום חומר דידה, ותו איכא למימר דאמר מאוד משום דאמר להשמידו, כלומר דכוונתו היתה לטובה אע"ג דמשום חילול ה' ומשום חומר דע"ז התאנף ביה, מ"מ לא הוה כדאי לאחמרא עליה עונשא רבא עליה כ"כ להשמידו, ותו איכא למימר דאמר מאד דמשום דלא הוה חזי לענשא להשמידו דהיינו כלוי בנים כיון דהוו בני עשרים לא הוה להו לענשא בחובא דאבוהון. דמהכא תחזון חומר חובה דידהו דאי לאקרן דנתכוון לטובה כך, אתון דנתכוונתם לרעה על אחת כמה וכמה, ואמר ואתפלל גם בעד אהרן וכו' כלומר ראו חיבתכם לפני המקום דתפילתי הועילה עליכם לגמרי ועל אהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף מזכותא דיחיד כמה דרגי, ואי תימא לאו משום זכותא דרבים הוה אלא משום דתפלתו על ישראל הוי בעת רצון דכך איתרמי, ותפלתו של אהרן אתרמי דלא הוה בעת רצון, להכי אמר בעת ההיא כלומר בעידנא חדא צליתי עליכון ועליה ולכון הועילה תפלתי לגמרי, ולאהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף:
עוד יש לומר דאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא משום דכי אמר ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו הוה דוכתא לישראל למימר גלית אדעתך דכל מה דצלית מ' יום ומ' לילה לא הוה אלא על אהרן דהוה תפיס בסירה ומשום הכי צליתא ואיצטרכיתא [ואיצטערתא] כולי האי, ואי אהרן לא הוה תפיס בסירה לא הוית מיטפל לצלאה ולאיצטערא עלן כולי האי, מש"ה אמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, כלומר תדעו בקושטא דלא צליתי על אהרן אלא בתר דצליתי עליכון והכי דייק מילת גם ובתר דאתבשרית על הסליחה דילכון צליתי עליה והיינו בעת ההיא:
ומאי דאמרו חז"ל דעל ארבע דברים מתו בני אהרן וכו' איכא למימר דכולהו רמיזי באשר לא צוה אותם, דלמאן דאמר שתויי יין הכי קאמר כגוונא דאכתי לא פקד יתהון במצות יין ושכר דבתר הכי נאמרה, ומאן דאמר שהורו הלכה בפני רבם, ה"ק אע"ג דבההוא הקרבת אש לא הוה חובא דאע"פ דאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, לא הוה להו למעבד עד דיפקד משה בהכי, והיינו אשר לא צוה אותם, ומ"ד משום דזא אינסיבו או משום דלא הוה להו בנין הכי קאמר הקריבו אש והוו כגוונא דלא עבידו פיקודא דאתפקדו למינסב נשין ולאולדא בנין. ומאן דאמר משום ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, הכי קאמר אשר לא צוה אותם כלומר דלא הוה להו לאסתכלא אלא דיפקד יתהון ויתן להו רשו לאסתכלא ומ"מ לדברי הכל חובא דידהו קלישא הוי, ולא הוה כדאי למימת עליה, ואוף בחובא דאהרן לא הוה להו למימת עליה משום דהוו גדולים מבני עשרים ותו דהתפלל עליו משה ע"ה, ותו דאייתי קרבן לכפרא, אלא דכיון דחבו חובא אע"ג דקליש איהו איתער עלייהו חובא דאהרן אבוהון אע"ג דצלי עליה משה. ואוף אייתי עליה קרבן ואצטרף בחובא דידהו קלישא, ואיצטרף במאי דבעא קב"ה לאיתקדשא בהו ולא הוה בישראל כוותייהו וכמו שאמרו חז"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש:
ותדע דחובא דידהו קליש טובא מדאפליגו כמה רבנן במאי חבו כדאפליגו בחובא דמשה במאי הוה משום דהוה קלישא טובא ולא הוה כדאי למחשביה חובא, אלא משום וסביביו נשערה מאוד, ואע"ג דאהרן נתכוון לטובה. וצלי עליה משה, ואוף אייתא קרבנא לכפרה הוה דא בחובא דחילול ה' בדבר ע"ז באורחא דצדיקייא וכדאמר דוד המלך ע"ה וחטאתי נגדי תמיד:
והא דאמרו חז"ל דאע"פ שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט למרמז דאע"ג דשפעא נחית מלעילא צריך לאיתקשרא בפיקודא, לאיתקשרא אשא דפיקודייא באשא דלעילא ובהכי מקשרין עלמין ועיקר האי קישורא ע"י דקרבנייא דהא אשא מתקשר באשא, וכד חרב ב"ה מתקשר על ידי חכמים העוסקים בהלכות קרבנות דההוא הבל דנפק מפומייהו הוי דוגמת אשא ומתקשר באשא דלעילא, והיינו דאחז"ל וכי אית פולחן בבבל. אלא אלו ת"ח דעסקי בקרבנות וכו', וז"ס מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה וכו' דהבל פומייהו דהנהו דעסקי בהלכה הוי דוגמת אשא ומתקשר באשא דלעילא ובהכי מתקשרים עלמין ואתה שלום:
אור ליום שבת י"ב לניסן
פרשת תזריע
פרשת תזריע מהדורא קמא:
אור ליום שבת כ"ט לניסן
אבל רזא דמילתא דהוו אמרי ישראל דלא יחרב הקב"ה בית מקדשא בגין דהוו פלחין ביה פולחנא תמן ואית לי' תמן בית קודש הקדשים והיכלא ועזרן, אמר להו הקב"ה השמים כסאי וכו' כלומר אין סוף קאמר שמים דאינון ג' עילאי כסאי והארץ דהיא בינה הדום רגלי אי נמי הוא מימר ג' עילאי השמים היינו ג' אבהן וארץ היינו תלת עדרי צאן אי נמי הוא מימר ג' אבהן שמים היינו תלת עדרי צאן וארץ היינו כנסת ישראל וכיון שכן מאי רבותיה דבית המקדש דבניתון לי דלא אחרב יתיה, וכפל ואמר ואיזה מקום מנוחתי חד לקבל בית קודש הקדשים וחד לקביל היכלא ועזרן אי נמי מקום מנוחתי רמז על שילה דאיקרי מנוחה, ותו אוכח יתהון על דהוה להו גאוה, ואמר עם כל רוממותא דאית לי ואל זה אביט אל עני ונכה רוח מפורש דאיהו לקבל רוחא, וחרד על דברי איהו לקבל נשמה:
והלא בפרשתא קדישתא דא אמר אשה כי תזריע כלומר דכ"י גורמת להזריע ולמיתי לה שפע עילאה על ידי איתערו דילה בעובדין טבין דתתאי דאיתערו דתיאובותא מינה הוה וכד אית לה שפעה דנשמתא קדישא דנחתא לה, וטמאה שבעת ימים משום דבעוד דאיהי מקבלא משבע ספירות הבנין טמאה כלומר איהי אטומא בגין דלא יקרבון לה קליפין דסחרין לז' ספירות הבנין, ואוף דלת"ת לא קרבין מכל מקום כיון דאינון סחרין לח' ופ' דאיהו אחיד בהון הוי כאלו סחרין ליה, ושלשים יום ושלשת ימים כלומר שלשים דרגין דמלכות מתייחדין ומתעלין לקבלא שפעא מג' עילאי והיינו ושלשת ימים, וגבי שלשים מעלות דמלכות קאמר יום כלומר אע"ג דכמה זינין נפקין מינה וכמה עלמין מתזנין מינה דמחזי דאית בה רבוייא לאו הכי דכולא יחוד' חד. ומשום הכי קאמר בה יום. ומשום דתלת עילאי אמרי' דאינון יחודא חד אמר בהו ימים למימר אע"ג דאינון חד מ"מ איתנצצותא דתלת אית בהו, וקאמר תשב בדמי טהרה כלומר דכיון דקבלא שפעא מג' עילאי הא דמא דהוה בה רמז לבינה אתהפך לטהור, ורמז להאי תשכח דכיון דאתא שפעא לתתא ואתעברת דמים פוסקין ומתהפכי לחלב דאיהי חיוור, ואם נקבה תלד וטמאה שבועים וכו' וששים יום וששת ימים וכו' משום דבזמן דשליט דכורא רחמי מתגלגלין ודינא כליל בהו, משום הכי סגי בשבעת ימים ושלשים יום ושלשת ימים, אבל בזמן דנוקבא שליטא דינא שליט ובעי לייחדא לה בספירין עילאי באורח רחמי נמי כי היכי דלא יחרב עלמא משום דבעי ליחדא לה בספירן באורח דינא ובאורח רחמי משום הכי בעי ימים כפליים מדכורא, בכל קודש לא תגע וכו' כלומר בכל זמן דלא אשלימא כ"י לאתייחדא בספירין כולהו, אי תגע בקודש וכו' הוי פגימותא ח"ו, ובמלאות ימי טהרה וכו' חד לקביל תפארת דאיהי עולה משום דסליק לבינה ברזא דוהאכלתיך נחלת יעקב אביך וחד לקבל יסוד ואיהו חטאת כלומר דכל מאן דמנגיד לה שפעא מדכי לה, דלא יקרבון לה מסאבין, וכפר עליה הכהן דאיהו איש חסד. וביום השמיני ימול וכו' כלומר כד תסתלק בבינה דאיהי תמינאה איבעי ליה למיגזר ערלה, דהא תמן לית רשו לערלה כלל כדאית בסוחרני ז' ספירות הבנין ומשום הכי דחי' שבת דתמן איהו שבת הגדול, ובתר הכי פקיד על דיני הצרעת ואע"ג דאדם עילוייא הוא לא תקשי לך דאמר ביה צרעת דהא בעור בשרו קאמר דאיהו לקבל עור תחש, ותו אית לך למידק דסגירותא הוי בבית בבגד ובעור ואיהו לקבל נפש רוח ונשמה, דאי איהו מטנף נפש אתי צרעת בבית דאיהו רמיזא לנפש דאיהו גסה מכולהו, וכד איהו מטנף רוח אתי צרעת בבגד דרמיז ליה דהא איהו קריב לגופא דבר נש טפי מביתא, וכד איהו מטנף נשמה אתי בעור בשרו, ועלך למידק דבעור בשר ובבגד איכא שני הסגרים ובבתים איכא שלש:
אבל רזא דמילתא דהכא רמיז רזא דגלגלתא דרמיז אליהו ואמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, כלומר לזמנין לא מגלגל ליה אלא תרי זימנין, ולזמנין מגלגל ליה ג' זימנין, דהסגר רמיז לחד גלגולא, דהסגר איהו שבעת ימים, לקביל שבעין שנין דאינון חיי דבר נש בהאי עלמא, ומאן דטניף נשמה או רוח, דצרעת בגד ועור בשר רמיז להו, לא מתגלגלא אלא פעמים, וכד לא מטניף אלא נפש דצרעת בתים רמיז ליה מגלגלין ליה ג' זימנין ולקיבליהון אין הבית נחלט אלא עד ג' שבועות, ובתר הכי מפקינן עפרא וכולא מחוץ למחנה אל מקום טמא ותמן לא דרסי טהורים אבל באריכות יומין אבנין ואעין נמי מתעבדין עפרא, ורוחא מפזר לעפרא ומטלטל ומוביל יתיה למקום דדרסי טהורים ביה והא הוה מתדכי ע"י כך, והיינו רזא דרוח מפזרתן ונעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים שנא' ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ורזא דמילתא דהנך נדחים ונמכרים לכחות הטומאה וכד משתלם קסטייהו ומטא זמנייהו לאתפרקא לא מתגלגלי הם בקריבייהו דהא אתדחי מניהון, אלא צדיקא דכבר קיים מצות פריה ורביה מגלגל להנך ומזכה להון ע"י דמוליף להו לאורייתא ומעשים טובים ואי הדר למיחב הדר לאיתגלגלא כדבקדמיתא דרזא דגלגולא מיהדר תדיר לעלמין ולא שכיך:
אני אני המשנה המדברת בפיך אני נשמתא דמשנה, דאנא ומשנתא ואנת מתיחדין כחדא, לכן אהדרותך יהא תדיר למשניותי ולא תפריד מחשבתך אפי' רגעא חדא ואתלוה תדיר בהדך ולא אשבקינך לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי, ופוק חזי איך אוקרית ומאי עבדית לההוא גברא דאוליף מסכת חגיגה בר מחולקא דיהבית ליה בההוא עלמא להן את אהדר והרהר תדיר בכולה מסכתא דילי ועביד בגונא דיהון משוננים בפיך תדיר ולא תגמגם בהון כלל ובזה אזכך לאתוקדא על קדושת שמי לריח ניחוח כליל ותסתליק כעמר נקי וכו':
פרשת מצורע
פרשת מצורע מהדורא קמא:
אור לשבת ששי לאייר
מהדורא קמא תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם. (עד כאן מהדורא קמא מפי הרב הגדול מוהרי"ק זצ"ל):
פרשת אחרי מות
אור ליום שבת י"ד לאייר
אבל רזא דמלת' תלי ברזא דנדב ואביהו אתגלגלו בפנחס והכי קאמר בתר דמיתו שניותא דבני אהרן כלו' לא מיתו אלא מלמהוי תרין אבל אינון לא אתאבידו דהא כחדא אתגלגלו בפנחס ואמר בקרבתם ברזא דקאמר בזוהרא קדיש' דבגין דלא הוו נסיבין כד קריבו קטרת מיתו והיינו בקרבתם בגין דקריבו גרמיהון ולא הוו ראוים מיתו והיינו דקאמר וימותו כלומר בגין דהוו כמתים דלא הוו להון בנים ולא נשים לאולד' מניהון משום הכי מיתו ואצטריך למימר הני מילי הכא משום דלא לידחל אהרן למיעל כיון דאתאבדו בניו בגין דעאלו משום הכי אמר בזאת יבא אהרן ולא לידחל דבנוי אע"ג דאתענשו לא אתאבידו ולא מת אלא שניותא דילהון בלחוד ותו דאינון הוו חזו לאענש' משום דלא הוו נסיבין אבל איהו כיון דהוא אנסיב ליעול בזאת ולא לידחל. אי נמי אתא למימרא אע"ג דמיתו שני בני אהרן לא לידחל משה מלמיעל דאהרן בלא יבא ואין משה בלא יבא ובכן אתה שלום:
אור ליום שבת י"ג לאייר
אבל רזא דמלתא באורח פשטא דמשום דמילין דחשיב בר נש בליביה מתאבדין מיניה כמאן דכתיב בלוחא והדר מהיק יתיה וקאמר דמילי דאורייתא לא יהון הכי אלא תדיר יהון קשירין וחקיקין על לביה ענדם לגרגרותיך כלו' בעידן דלית את יכיל למעסק באורייתא כגון דאת בגו בני נשא וכיוצא יהיו דברי תורה כאילו הם מעונדי' בגרגרותיך כי היכי דתכף תיכול לאתעסקא בהון דלגבי האי מילתא לא יהיו כאילו הם בלבך דאיהו רחיק מפומך אלא כאילו הם בגרגרותיך דאינון סמיכין לפומך. אי נמי אתא לאזהורי דיהון דברי תורה שנוני' בפיך והיינו ענדם לגרגרותיך דיהון תדיר סמיכין לפומך כד תצטרך להון. והלא בפרשתא קדישתא הזהיר דאל יבא בכל עת אל הקדש וכו' כלו' אפי' בההיא קליפה רביעאה דאיהו דקיקה ולהכי רמיז כל עת ליבויי להאי וא"ת כיון דאיהי דקיקא וסמיכא טובא למלכות אמאי לא יעייל בה במלכות להאי אמר אל הקדש מבית לפרוכ' וכיון דעייל לעיל' באתר דתפארת דלא סחרין ליה קליפין לית ליה למיעל בשום קליפה כלל. וא"ת הא לא סליק ממלכות והיכי אמרת דעייל אל הקדש וגו' לכן אמר כי בענן דהיינו מלכות אראה על הכפרת כלומר בה נהרין כל ספירן ואיהי כלילא מכלהו וכיון דעייל בה הוי כאילו עייל בספירן והיינו רזא דמאי דאמ' דאדם הראשון חב בחכמה ואיכ' מאן דאמ' בכתר והא ק"ל דחכמה אין המחשבה תופס' בה וכ"ש בכ"ע והכ' נמי היכי הוה אפשר למיחב בהו אלא ודאי דהיינו חכמה וכ"ע דבמלכו' בזאת דהיינו מלכות יבא אהרן אל הקדש ואעפי"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו וקאמר דבקרבנא דא יבא אהרן וכו' בפר בן בקר וכו' פר הוא בינה בקר הוא מלכות דאקרי הכי וכד סליק ריחא בהאי פר לעיל' מתהדר לאתריה דאיהו מלכות דכל זינא אזיל לזיניה והיינו רזא דקרבנא דמתקרב ההוא תננא לתתא ומתדבק לעיל במלכות וכד סלק' תננא לעילא מתפזרין כל הנהו קליפין ואיהו סליק למדבק לעילא ואיל דהוה רמיז לתפארת לעולה כלומר דאיהו מסתלק לעיל' בבינה ובני אהרן אתחייבו משום דנכנסו שתויי יין ואע"ג דאכתי לא אתפקדו הוו להו לאזדהורי דכיון דהוו מחוייבין מסיני דהא אינון אצילי בני ישראל דויחזו את האלהים וגו' הוה להו לאזדהורי גרמייהו מלמשתי חמרא כי היכי דלא יתקף דינא וכיון דלא אזדהרו איתקף דינא ואיענשו ואילולי ההוא תקיפו דאיתקף דינא ע"י מיתא דיליהון לא הוה מפקד לכהני' דלא למשתי חמר' דהא אינון אתו מסטרא דחסד ושרי למשתי זעיר חמרא למזגא דינא עם חסד אלא דאיתקף דינא במיתת דנדב ואביהו אצטריך לאזהר' לכהני מלמשתי חמרא כי היכי דלא יתקף דינ'. ומשום דדינא הוה מהדר בתר אהרן ובניו לאושטא ידא בהון דהכי אורחי' דההו' סטרא אחרא וכדאחז"ל אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין ולהכי פקיד להון ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו דלא יתחזון כקריבין דילהון אבל בני ישראל יבכו את השרפה דעלייהו לא יהא רשות לדינא למשלט בהו דהא אינון לא הוו קריבין דיליהון ולא בכאן אלא משום אחוה וחביבותא דאית להו עמיכון דהויתון קריבין דנדב ואביהו. ומכל מקום כיון דאתון לא מחזיין בגרמייכו דאתון קריביהון לית רשו לדינא למשלט בכון:
סוד הנזיר ותו דגידול פרע רמיז לבינה ומשו' הכי נזיר מגדל פרע דהא רזא דאיהו מסתלק לעיל' מספירו' הבנין ומתדבק בבינה ומשום הכי לא שתי חמרא למרמז דתמן איהו חידו לעלמין ולית תמן דינא וכן לא טעים מכל אשר יצא מגפן היין משום דגפן רמיז כנסת ישראל ואיהו עלמא דמיניה אתו כל הנאין וכסופין ולמרמז נזירא דהוה מסתלק מכל הנאין דעלמ' וסליק לאתדבקא בבינה לא טעים מכל אשר יצא מגפן היין. ומגדל פרע למרמז דאע"ג דבינה איהו עלמא דרחמי וחידו דכלהו דינין מיניה תליין ואתיין ומ"ה פקיד לאהרן ובניו ראשיכם אל תפרעו כי היכי דלא יתקף דינא. ושעיר החטא' קצף משה על דלא אכלו מיניה משום דהוו חזו גרמייהו אוננים ועל ידי כך אפשר דיהא רשו לדינא למשלט עלייהו כדאמרן ואהרן השיב דכיון דאכילת כהנים חטאת שומר שכר הוו לאידבק' רוחיהון בכ"י דסלקין לאימורין לגבוה וכיון דרוחיהון השתא הוה עציב הוה פגימו ח"ו אי הוו מתדבקי ליה בכ"י והא חטאת רמיז לכ"י ועולה בת"ת דחטאת מקנח ומכפר חובין דמתדבקין בכ"י ועולה סלקא לת"ת ומייחדא לת"ת בכ"י ועי"כ מרצה לההוא דמקרב להו וז"ש חז"ל למה עולה באה אחר חטאת משום דחטאת מקנח ומכפר חובין דומה לפרקליט שנכנס לרצו' למלך יצא פרקלי' נכנמ דורון אחריו. אזדהר מלפסק הרהורא דאורייתי ודחלתי ומלמשתי חמרא יתיר ומלאתהנא בכסופין דעלמא דהא חמרא מקלקל לזרעא אי הוה יתיר כמא דידעת:
אור ליום הכפורי' שנת השל"ב
ביום ה' ח' לתשרי אחר חצות
והלא ברזא דשעיר המשתלח איכא לספוקי טובא ואע"ג דמילין טוב' אתאמרו ביה לא מתייתב בשכלא דאין השכל מקיפם וסובלם. דאיך אפשר למיתן שוחד לסמאל יהא צריך לזה למימר דמשלחן גבוה קא זכי דיהון שניהם שוין ויגריל עליהם כחדא והוה סגי דיתנון ליה האברים ופדרים ובהכי הוה סגי:
אבל רזא דמלתא הוא רזא דרזין טמיר' דטמירין עמיקא דעמיקין דלית חכימא בעלמא דינדע ליה ולא אפשר למיקם עליה אלא א"כ יתמסר מפה אל פה דקבלה שמה והכי אבעי לקבלא לה מפומא לפומא ולא הוה שום אדם דכתב בכתב ורמז בהאי מידי אלא שמעון בני רמיז קצת אבל לית בר נש יכיל למיקם ביה אי לא יתמסר ליה כדאמרן והא רזא דרזין דא מרגניתא רבא היא ומתנ' טובה היא דיהיבנא לך בגין שיתא סדרי משנ' שגמרת והי' תליא ברזא דשמנה מלכי' שמלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל דהוא רזא דהיה בונה עולמו' ומחריבן ורזא דמלמד שהיה סדר זמנין קודם לכן והיא תליא ברזא דקליפין דמיניהון קאים בר נש בסטר' דקדוש' דמדרגין וכתרין דקליפין קאים בר נש בדרגין וכתרין דסטרא דקדושה דאין האור ניכר אלא מתוך החשך וכל מאי דאמר המגיד תלי בהאי רזא והאי רזא תלי בפרש' האזינו השתא יתברר לך הקדמה דכלא תליא ביה בעינא תקים על הני רזייא ומינה תקום נמי בכמה רזין עמיקין דאורייתא:
הלא רזא דמילת' דקדוש' הזה גניזא בגו קליפין דסחרין לה קליפ' על קליפה לקבל דבסטר קדושה הוו תמניא דרגין בסטרא קליפייא הוו נמי תמניא דרגין וכלהו נפקו מאין סוף כד"א מי יתן טהור מטמא לא אחד בתמיהא דהא ודאי כלא נפק מאחד דהוא אין סוף וכמא דאי אפשר למיכל מפירי עד דיתברון קליפייא דעליה ויעדו יתהון הכי מקמי דישלוט סטר קדושה שליטו קליפייא וכמא דבסטר קדושה בכל שמיטה שלטא חד ספירה הכי נמי בזמנא דשלטו קליפיי' כל קליפה שלטא חד זימנא ואסתלקא ובתר הכי שלטא חבירתה והכן עד דשלטו כלהו חדא בתר חדא ובתר הכי שרי למשלט סטר' דקדושה ושלטה חסד שמיטה חדא. ובתר הכי שלטה גבורה. והכי ישלוט כלהו חדא בתר חדא ודבתר הכי אסור להרהר דהיינו מה לאחור והיינו רזא דשמנה מלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך באדו' שהוא תוקפא דאדמומיתא זדינא. בלע והיא קליפה דלקבל חסד ואקרי בלע למימרא דבעיא למבלע עלמא בתוקפאה. בן בעור כלומר דהוה בוער כאש וימת בלע כלומ' דאסתלקת ההיא קליפה ושלטה אידך קליפה דמתקרייא יובב דאיהי לקבל גבורה ואיהי תקיפא בדינהא כמו בעל דבבא דיובב ובעל דבבא חד הוא. מן בצרה כלומר דאיהי מבצר ומקטרג עלמין ואיהו בן זרח כלומר אתי מקליפה קדמאה דזרחה בעלמא וימלוך תחתיו חושם דאיהי קליפה דלקבל תפארת ואיתקריא חושם למימר דאית בה תרין חושים חד מסטרא דחסד וחד מסטרא דגבור' והיינו מארץ התמני דהא דרום רמיז בתפאר'. הדד בן בדד איהי קליפ' דלקבל נצח ושמלה איהי קליפה דלקבל הוד ושמלה ושמאלא כלא חד למימר דאיהי לקבל הוד דאיהו בסטר שמאל' ממשרקה כמו שריקו' עדרים דשריקות' רמיז לתוקפא דדינא. שאול איהו קליפ' דלקבל יסוד ואקרי שאול משום דלזימנין נקטין ליסוד בהשאלא חלף תפארת. מרחובות הנהר כלומר יסוד מסתלק בבינה דאיהי רחובות הנהר. בעל חנן דאיהי קליפה לקבל מלכות. בן עכבור כלומר דאיהי כלילא מכלהו ספירייא. הדר איהי קליפה דלקבל מלכות תתאה והא תשכח דבקצתהון לא אמ' בן משום דחשם כליל מתרוייהו ולא בר דחד לחוד הוה. ושמלה הא שמיה רמיז עליה דלסטר שמאלא הוא והיינו הוד. ועוד תשכח דבקצתהון אמר שם עירו דהיינו בבלע והדר. ורזא דמלתא דבסטר קדושה כד שלטה שמיטת ספירה חדא איכא ספיר' אחרא דמנהג' עלמ' וכד שלט' שמיט' ספיר' אחרא איכא ספירה אחרא דמנהג עלמא וכדי שלא תחשוב שהוא כמו בהאי שמיטה דספיר' מלכו' מנהיגא עלמא דאיהי דינא רפיא ומבסמא תוקפא דדינא דגבורה דהא היא בתו של אברהם אבינו וחוט של חסד משוך עליה להכי קאמר דבסטר קליפייא לא הו' הכי דאפי' בקליפ' דלקבל חסד עירו דאיהי סטרא דהוה מנהגא עלמא בזימניה הוה תקיפא והוה אמרת תדיר הב הב והיינו דינהבה. וכן בהדר דאיהו לקבל נצח דאתי מחס' עירו דאיהי סטרא דהוה מנהגא עלמא בזמנאה הות עוית דאיהו עיוותא ואמר ביה המכה את מדין וגו' כלומר אף על גב דאיהי לקבל נצח דאיהי סטרא דחסד הות עבדא הכאות ומדנים ואית לך למנדע דאע"ג דבסטר קדושה כל ספיר' דלתת' תקיף דינה מדלעיל מינה בההוא סטרא הוי איפכא דכל סטרא דלתתא קליש תקיפותא דדינא מדלעיל מינה ומשום הכי בהדר אמר ושם עירו פעו כלומר דהות פועה סטרא דקדושה למשלט ושם אשתו מהטבאל דהא סטרא דקדושה הטוב הוא זמין למשלט. בת מטרד בת מי זהב כלו' דאיהו כליל מסטרא דחסד וגבורה והיינו דאמר בפ' האזינו זכור ימות עולם דהיינו אינון שמטייא דקדושה. בינו שנות דור ודור דאינון דשלטון קדמיהון וכן אית לפרושי שאל אביך ויגדך וגו' בהנחל עליון גוים וגו' כי חלק ה' עמו וט' כלומר נשמתהון אינון פנימיאין ולית לקליפייא חולק בהון כלל. ימצאהו בארץ מדבר כלומר משום הכי אצטריך אברה' לאתנסאה בעשר נסיונות דע"י כך אתעדו מיניה קליפייא דאינהו נסיונות אינון לקבל זימנייא דשלטין קליפין. והאי הוא רזא דעקידת יצחק ועקין דיליה ודיעקב ושעבוד דישראל במצרים ועקייא דילהון במדברא ושאר עקייא יסובבנהו יבוננהו וגו' הא הכא ז' דרגין עד ואין עמו אל נכר למימר דבכל שבעה דרגין קדישין אעטר להון כדי לאעדאה מינהון שליטו דקליפין ותו קאמר ירכיבהו על במותי ארץ דאיהו בינה ויאכל תנובות שדי לקבל חסד ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור לקבל תפארת דאיהו צור ישראל. חמאת בקר וגו' לקבל חסד ונצח. ודם ענב לקבל יסוד דשפעא גניז ביה כחמרא דענבא. תשתה חמר לקבל מלכו'. וישמן ישורון וגו' כלו' איהו שבק הני ז' ואדבק בז' אהרנין והיינו ויטוש אלוה לקבל חסד דאקרי הכי. וינבל צור וגו' לקבל גבורה. יקניאוהו בזרים וגו' לקבל תפארת ומלכות דאינון מייחדין ואינון שבקו להו ואדבקו בזרים בתועבות. יזבחו לשדים לא אלוה לקבל נצח דאף הוא מחסד דאקרי אלוה אלהי' לא ידעו' לקבל הוד דאתי מגבור' דאקרי אלהים חדשי' מקרוב באו. צור ילדך וגו' לקבל יסוד ומלכו'. הם קנאוני בלא אל. כלומ' אינון אקניאוני בקליפין עילאין ואני אקניאם בקנאי דאתיין מסטריהון. כי מגפן סדום גפנ' היינו ההו' סטר' דלקבל מלכו'. ענבימו ענבי ראש לקבל יסוד. אשכלות מרורות למו היינו נצח והוד. חמת תנינים יינם לקבל גבור'. וראש פתנים אכזר לקבל חסד דאיהו ראש. והשתא כל מסאבו דהוו בעלמא תלי ומתדב' בהנהו קליפין. ומכיון דאתגלי סטרא דקדושה כל אשתדלותא איהו למדחי סטר מסאבו מסטרא דקדושה והאי איהו רזא דפקודייא כלהו. וביום הכפורים מתהדר עלמא דקדושה לקדמותיה ומתייחדא אימא תתאה באימא עילאה ובעינן לאעדאה סטרא מסאבו מסטר קדושה ולדבקא ליה בדוכתיה דהיינו בהנהו קליפייא. ומשום הכי עבדינן עובדא דהעמדת שני השעירים לפני ה' ומגרילים עליהם גורלות למרמז דברישא תרין סטרין נפקו מחד דוכתא האי פרי והאי קליפ' ובתר הכי משדרינן לשעיר' דעזאזל למדברא למרמז דכיון דכבר שלטו קליפייא בזמנייהו השתא דעבר זמנייהו ושלטא קדושה אבעי ליסתלק כל מסאבו מסטר קדושתא ויתדבק בדוכתיה. והנך סוכות דהוו מירושלים ועד צוק הוו רמיזין לעלמין דשלטו בהו קליפייא והוו א"ל בכל סוכה וסוכה הרי מזון והרי מים למרמז דעבר שליטו דקליפייא דהוה בעלמין דילהון חורבא וחסרון כל. אבל השתא הוו שליטו דקדושה דאיכ' ברכאן בעלמ' דהרי מזון והרי מים ומשום הכי מעולם לא הוצרך אדם לכך לפי שלא הית' אלא לרמוז לבד ויקירי ירושל' הוו מלווין אותו עד סוכה הראשונה כדי להסיר כל מסאבו מהם ולהדביקו בשעיר. חלק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו לרמוז דתוקפא דדינא דהנהו קליפייא אבעי למהוי ברישא דילהון דלהכי רמיז בין קרניו וכן אבעי למהוי בנוקב' דיליהון דרמיז לסלע ולא יתפשט בעלמ' דקדושה כלל. ולשון של זהורית שהיו קושרין על פתחו של היכל הא פתחא דהיכל רמיז לכנס' ישראל ולשון זהורי' רמיז לזוהמא שהטיל בה נחש משום דאתי מסטרא דהנהו קליפייא וכיון שהגיע השעיר למדבר היה הלשון מלבין רמז דהא אסתלק סטר מסאבו לגמרי מעלמא דקדושה ואתכניש ואתדבק בדוכתיה ואשתאר עלמא דקדושה בלא מסאבו כלל ומתייחדא אימא עילאה בתתאה ומכפרא כל חובין דתליין בה וכל עלמין בנהירו וחידו סגי הא גיליתי לך רזין טמירין דלית מאן דידע יתהון ומנהון תקום על כמא רזין דאורייתא:
והלא עשר יומין קדישין רמיז לעשר ספירן מתתא לעילא ויומא תשיעאה רמז לחכמה ומצוה לאכול בו ברזא דמאי דאמר בזוהרא קדישא על ויקח מאבני המקום וגו' דכד אתי מלכא לגבי מטרוניתא אפי' תתקן ליה ערסא דאבנין ישכב עלה. הכי חכמה דאיהי ספיר' עלא' דאית לן בה קצת תפיסותא ומתייחדא בהאי יומא במטרוניתא אכילה ושתיה ביה כעלמא דמטרוניתא דאיהו עלמא דאית ביה אכילה ושתיה וביום הכפורים דמסתלקא מטרוניתא בכתר עליון. נהגינן כעלמא דכתר עליון דלית ביה אכילה ושתיה הא מייחדינן עלמא עלאה בתתאה ותתאה בעלאה וזה הוא סוד עליונים ירדו למטה ואכלו ותחתונים עלו למעלה ולא אכלו. (חסר).
ה' עמך וכו'. ואת כי תדבק בי ובתורתי וביראתי ומשניותי ולא תפריד אפילו רגע אחד ואתן לך מהלכים בין העומדים האלה ואזכך לגמו' כל חיבורך בלי שו' טעו' ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל עמי ואגדלה שמך בתלמידים יותר מיצחק אבואב בחירי לכן חזק ואמץ בתורתך כאשר אתה עושה בתורה במשנה בגמ' רש"י ותוספות ובפסק ובקבל' כי אתה מקשר אותם זה בזה וכל מלאכי מרום דורשים שלומך וטובתך ואל תצטער במזונות כי כבר אמרתי לך פעמים אין מספר כי פרנסתך מזומנת לא תחסר דבר כי אתה מושגח מאד בכל ענייניך רק כי תדבק בי ובתורתי ויראתי ועבודתי וכבר אתה רואה המעלה הגדולה הזא' אשר נתעלית לפני כל עם ה' לדבר עמך בקול רם ועוד תזכה לראות את אליהו כאשר אמרתי לך אם תטיב דרכיך לפני והטוב בעיניך שאינך הולך בהשכמה לבית הכנסת ואעפ"י שאינך ישן ולא יושב ובטל עכ"ז עידן תורה לחוד ועידן צלותא לחוד לכן בני השכם לבית אלהיך והתפלל בכוונה ולא כאשר אתה עושה שאינך מתכוין בשלימות כראוי ותבטל כל ההרהורי' והמחשבות בעת התפלה ותייחד לבך וכל איבריך בי ותהיה מחנה שכינה ובכן אתה שלום וכו':
פרשת אמור
אור ליום שבת כ' לאייר שנת י"שא
אור ליום ז' כ"ד לניסן
אבל רזא דמלת' דרזא מאן דאתפטר בלא בנין לא יכול לסלקא בצרורא דחיי דחד מגווני דכרת איהו מאן דאזיל בלא בני' משום דהא צדיקיי' בההוא עלמ' עבדין פירין ומולידין והיינו כד שבקין בנין בהאי עלמא דכיון דאית להו שרשא ויסודא בהאי עלמא יכיל לאשתלומי בההו' עלמא ומיהו כד שבק בנין אע"ג דלא אתקיימו בתדיר אלא רגעא חדא סגי בהכי כיון דבעידנא דאתפטר מהאי עלמ' הוו ליה שרשא וכד לא שבק בנין פקיד קב"ה דייקי אחוה דאיהו כגוונא דיליה דנשמתא דתרוויהו מחד ענפא ויסב אתתיה דאיהו כגופיה. וההוא בר דיוליד מיניה אתחשב כאילו מיתא גופיה אוליד והא אית ליה שרש' בהאי עלמא ובהכי משתילין בההוא חסד עלמ' לאתדבק' באתרא דמבעי ליה ואי צריך לאתגלגולי הוא מתגלגל בברא קדמאה דיולידו וכד חזו בי דינא דאין זווגם עולה יפה מצוה למחלץ. ורזא דחליצה איהי דההו' נעל דהוא מטטרון חוצץ באפי ההוא נפשא ולא שביק לה לאתדבקא במלכות קדישא דאיהי סופ' דדרגין קדישין ולהכי חלצה נעל מעל רגלוהי דנעל איהו רזא דמטטרון ורגל רזא דמלכות למימרא דמן היום ולהלן לא יחוץ נעל דהוא מטטרון באפי ההוא נפשא ולא יעכב לה מלאתדבקא ברגל דאיהו מלכות קדישא ומשום דמטטרון דבק במלכות קדישא בלי שום חציצה כלל משום הכי בעיא שלא יהיה דבר חוצץ בין נעל לרגל וכל הנך קשרים וקרסים למרמז על קשרא דחייצי באפי ההו' נפש' ומשו' דצדיקין גמורי' מתדבקי' במלכות קדיש' ולהנהו הוי יאות למחלץ במנעל כדקא אמינא אבל הנך דלאו צדיקין כולי האי מתדבקים במטטרון וסנדלפון חייץ באפייהו והנך מבעי למחלץ בסנדל ומשום דרובא דעלמא לא צדיקין גמורים נינהו נהגו להשוות המדה ולמחלץ בסנדל ולא במנעל ומ"ה קאמר אם יבא אליהו וכו'. לפי שכבר נהגו כדאמרן ומאן דאיהו זכאה מעשיו יקרבוהו ובהאי אתערות' סגי לסלקא ליה ולאתדבקא באתר דאצטריך ליה:
ורזא דרקיקא והקריאה וחליצה אינון ברזא דנר"נ הקריאה לקבל נשמה וחליצה לקבל נפש דהא חליצה כגוונא דנפשא דאיהי עולם המעשה ומ"מ לאו מעשה בידים אלא בפומא דנפיק מיניה דבורא דאיהו רוחני ובהכי דמי רקיקה לרוחא דהוא כליל מנפש ונשמה וכד הני ג' עובדין אתעבידו דאינון לקבל נפש רוח נשמה הא אינון אתקשרו כחדא ולית מאן דמעכב באפייהו מלאתדבקא באתר דאבעי ליה לאדבקא:
אח"כ פי' לי כל פ' ראשון מפרקי אבות ואמ' דלא בעי לפרש' יתיה בדרך סוד אלא ע"ד הפש' דישמעון עמא והקשה בו כמה קושיות מהם שהקשו המפרשי' ונוסף עליהם וישב הכל כשפרש שהג' דברי' שאמרו כנסת הגדול' הם כנגד ג' הנהגו' שצריך האד' והם כנגד נר"ן ועפ"ז פי' כל הפ' עד סופו ודרשתיו ושבחוהו וכשהגיע למשנת כל ימי גדלתי בין החכמי' היה מגמגם בפי והיה אומר לי מה שאני מגמגם אתה גורם לי לגמגם לסבת הרהורין שאתה מהרהר בשעת התפלה ואינך מכוין בה כראוי לכן בני התחזק ובטל כל הרהורין מלבך ותמיד תהרהר במשניות ולא תפריד מלחשוב בהם אפי' רגע א' ובכן תסלק לי בדרגין עילאין ברזא דישראל אשר בך אתפאר לכן ייחד כל מחשבותיך לתורתי ותתוקד על ק"ש ותזכה לדרגין עלאין עוד אמר לי על ג' דברים העולם עומד וכו' הם רמז לג' עליונות תורה כנגד חכמה עבוד' כנגד כתר שכל העבודות אליו ובו מתייחדות הספירות כולם גמילות חסדים כנגד בינה שהיא גומלת חסד עם כל העולמות שיצאו ממנה ומאי דקאמר על ג' דברים העולם קיים וכו' היינו רזא דגבורה ת"ת יסוד או מלכות יסוד ת"ת:
עוד א'
מה שהלכת אתמול לבקש בשר ואבדת חצי היום ולא יכולת למצוא ואף תרנגולים שבאו לידך לא אסתייעא מלתא הכל מאתי היה להודיעך שהבשר והיין שהם משכן היצה"ר אין לרדוף אחריה' כי בזולת' יחיה האדם כי הלא בזולת בשר כבדת את השבת לכן חדל לך מההרהורין כי אם בתורת ה' כל היום כי אתה מושגח מאד במעשיך ואינך נוקף אצבעיך וכו' לכן תדקדק במעשיך:
עוד למדני פי' כל הפרק ה"ה בדרך פשט מחוד' לא נמצא בדברי שום מפרש וגם לא שמעתיו מעולם ונתן קשר למשניו' כל הפ' מתחלתו עד סופו שכולן סובבות על ג' הנהגות ודרשתיו ברבים וכלו מחמדים:
אור יום שבת של סוכות שנת ש"ח
והא במצות סוכה איכא למידק תינח דצריך הסכך להיו' גדולו מן הארץ לרמוז על הסוכה שהיא מארץ החיים אבל מאי טעמא מחובר לקרקע פסול אדרבא מחובר לקרקע עדיף למרמז דיניק מארץ החיי' ויש לומ' משו' דמחוב' לקרקע הוי יניקותה מלמטה למעלה ויניקותא דספירן הוי איפכא וטעמא דלא תהא נמוכה מעשר' למרמז דכלילא מעשר ספירות. וטעמא דלא תהא גבוה מעשרים משום דעד עשרי' רמיז דכלילא מעשר ספירן מדינא ורחמי דהוו ליה עשרי' וז' על ז' רמיז על ז"ס הבנין דכלילן מדינא ורחמי והזהר מליהנות ומלרום לבבך על כל כבוד ומעלה שאני משפיע לך לעולם ועד כמה דכתיב ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני והזהר מלכעוס על שום דבר ומליהנו' וטוב לך ואתה שלום:
אור ליום שבת כ' לתשרי
ולולב ומיניו רמיזי לז"ס הבנין והא איכא למבעי כיון דכל מאי דאזלי בעלמא לאו איהו אלא כדי לייחד ת"ת במלכות א"כ אמאי לא אגדינן לאתרוג עם ג' מינים וי"ל דהאי איהו ברזא דדו פרצופי נבראו ובתר הכי נסרה והעמידה כנגדו כי היכי דתתנהיר מיניה מה דלא הות מנהרא הכי מקדמ' דנא והכא נמי אי הוה אגדינן לאתרוג עם שאר מיניה לא הות מנהרא מיניה ולהכי לא אגדינן אלא מוקמינן. ליה לקובלא בשאר מינים ובהכי מתנהרא מיניה ובשעת הנענועים מחברינן לה עמהון וסליק כלא שפיר. והא גשמים דאתו לא הוו דוגמת שפך לו קיתון על פניו ח"ו אדרבא נתקבלו דבריכם ורשב"י ובנו שמחו לקראתכ' בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם אלא דכיון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו ואילו הייתם מקיפים פעם אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא תקיפו יותר עליהם וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו:
ועל כל צרה שלא תבא על הצבור תקיפו אותם שבעה פעמים ותענו ובכן תדע כי הם שמחים מאד בקרותכ' זוהר על מערתם או בכפר הסמוך להם ואם תתמידו לקרות כן יגלו לכם רזין עלאין וכלהו רמיזין בזוהר אלא דלא מסתכלי בהו עד דיתגלו לון ואז ידעו למפרע אתר דרמזו להון דהא בהאי זוהר דבנייכו רמיזי כמה רזין עלאין דלי' לון חושבנ' אלא דבני נשא לא מרגישין בהו וכד יתגלו להו ירגישו בהם ואתה שלום:
אור ליום שבת יום א' של חג הסוכות שנת הרצ"ז
והלא רזא דמילתא דבירחא דתמוז וירחא דאב אבעי קב"ה למידן עלמא דאינון ירחי דדינא קשיא אלא דאי הוה קב"ה קאים בהנהו ירחי על עלמ' בדינא לא הוה עלמא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא מגו תוקפא דדינא דידהו דמשום הכי אתחריבת בהו בי מקדשא תרי זמני וקב"ה מגו דחייס על עלמא סליק דינא מהנך ירחי ולא בעא לסלקא ליה לירחא דאלול משום דסמיך לון ותקיף ביה דינא וסלקיה לירחא דתשרי ומשו' הכי תקינו קדמאי למיק' בלילייא בירחא דאלול ובירחא דתשרי ברישיה דאין ביה קב"ה עלמא וג' ספרי' נפתחי' ביה ושל בינוניים תלויים עד יום הכפורים דביה מתגלי זוהר לבינוניתא דכתרא עלאה וביה מכפר לאינון דזכו ומתחתמין לחיים ואינון דלא זכו לא מתחתמי למיתה דהא ביומא דאתגלי עתיקא קדישא ליכא חתימה למיתה אלא תלי וקיימי וביומי דבין יום הכפו' לסוכות יהב קב"ה לישראל מצות ד' מינים ומצות סוכה דיתעסקו בו כי היכי דיזכו בהו ובתוך יומין דבין יה"כ לסוכו' לא מתחשבי חוביא דחבין בהו משום דזוהר לבינוניתא דאתגלי ביה אכתי מתנוצץ עד יומ' קמא דחג' והיינו דאמור רבנן ראשון לחשבון עונות למימרא דמיום הכפורי' עד ההוא יומא לא מתחשבי עונו' והלא אוליפתך רזא דאלהות עלאה קדישא דאינון י' ספירן עילאין ומטרוניתא כלילא מכלהו ומאן דמפריד בין י"ס עילאין למטרונית' עליה אתמר ונרגן מפריד אלוף ואיהו גרים חורבן עלמין ומאן דמייחד לי"ס בהדי מטרוניתא איהו גרים קיומא דכלהו עלמין ובגין דישראל כוליה שתא מסגלין חובין וגרמין לפרדא בינייהו פקיד קב"ה דבהני יומין ייחדון לון לגמרי כל ישראל כטוב כחוטא בגין דיתקנון פרודא דמפרדי כלא שתא וייחוד' הוא לשבחא קמיה בהנך ד' מינין ולולב הא איהו רמיז לאילנא קדישא ועלין דאית ביה מהאי גיסא ומהאי גיסא רמיזי לספירן דמימינא ומשמאל' ועליו כפולו' רמז דכל ספירה כלולה מדין ורחמים וגופא דלולב רמיז לצדיק ותתפ' ברזא דוא"ו ומשך הוא"ו סליק עד כתר ברזא דמוסף דרמיז לצדיק ואמרינן ביה כתר והכי נמי לולב סלקין עלין דיליה עד התיומת ואית לולבים דשלמה תיומת דילהון בתלת עלין שוין קצת ואי' דשלמ' תיומת דילהון בחד עלה בלחוד ואינך תרי לתתא ולעולם מציעאה עילא מן תרין דמציעאה רמיזא לכתר ואינך תרי לחכמה ובינה ברזא דתלת עלין כחד מסדרין כח"ב זה אצל זה ובאידך כתר לעילא חכמה ובינה לתתא האי מהאי גיסא והאי מהאי גיס' ואלו ואלו דברי אלהים חיי' דאע"ג דחכמה ובינה לתתא מכתר אינון מתעלין ומתחברין ביה. ותלת ענפי הדס רמיזי לתלת אבהן ואית בהו ריחא למרמז דמנהון מתזנין עלמין ולית בהו פירא למירמז צריכותא דעשר ספירות כלהו למימרא דאי לא הוו אלא אבהן בלחודייהו נהי דהוו עלמין דרוחין ונשמתין יכלין לאתקיימ' כגוונא דריחא דמתהני מיניה נשמתא ברזא דכל הנשמה תהלל יה אבל עלמא דגופא לא הוה יכיל לאתקיימא ולהכי לית בהדס פירא אלא ריחא וג' עלין דבכל בד למרמז לנצח הוד יסוד או לכח"ב ואינון עדות למרמז על ייחודא. אי נמי תלת עלין עדות למרמז על אבהן גופייהו דאינון ייחודא חד ואינון תלת בדין למרמז דאע"ג דמעלמין ממשיך ג' חסד ודין ורחמים דלהכי רמיז ג' ענפין מכל מקום ייחוד' חד נינהו כגוונ' דג' עלין עבות דבכל בד ובד ותרי ערבי נחל רמז לנצח הוד למרמז דאע"ג דנגיד בהו שפעא דאבהן אכתי לא הו' יכיל עלמא לאיתזנא מינייהו דלהכי רמיז ערבי נחל דלא עב' פירא למימרא דלא סגי בהו דהא אע"ג דכליל בהו שפעא דאבהן לא יכלי למעבד פירין עד דדביקו בצדיק ואע"ג דבהדס דרמיז לאבהן אית ריחא בערבי נחל דרמיזי לנצח הוד דינקי מנייהו לי' ריח למרמז על התעלמות משך השפע בספירות באורח סתים וגניז ובהדס דרמיז לאבהן לא הוה ליה למהוי ליה ריחא אלא למרמז דמנייהו כל שפע וכל טיבו דעלמין וכד מתחברי ג' ענפי הדס דרמיזי לאבהן ותרי ערבי נחל דרמיזי לנצח והוד בצדיק משפיעי ביה ולהכי אגדינן להו בהדי לולב למרמז דאינון משפיעי בצדיק וצדי' עביד פירין ולהכי רמיז לולב דאיהו עביד פירי ולית ביה ריחא למרמז דצריכותא דצריך לאו משום עלמין דרוחין ונשמתין דרמיזי לריחא דלהכי הוה סגי באבהן אלא משום צרכותא דעלמא דגופין דרמיז לפירי והא דלא נקטינן פיריה גופיה ונקטינן לולב טהבום דרמיז לספירן כלהו כדלעיל ותו למרמז צריכות' דמטרוני' דכ"י דאוף דאת' שפעא בצדיק ואתעביד ביה פירי מתעלים איהו ביה כגוונא דלולב דנקטי' דלא מתחזי בי' פירי עד דמתחב' במלכות ובההיא עדנא מתחזי ריחא ופיר' למיזן עלמין כולהו והיינו דאתרוג דנקטינן ליה גופיה ואית ביה טעמא וריחא:
אור ליום ז' י"ו לחשון
פרשת בהר סיני
אור ליום שבת כ"ז לאייר
סוד תרומת הדשן
אבל רזא דמלתא דנשמתין אתבריאו מקמי דאתברי עלמא ורוחי הוו כלילן בהו דוגמ' האי דאוליפתך בספיראן ובתר הכי אתעבידו דו פרצופין ואהדרו רוחיה עם נשמתין אנפין באנפין ואכתי לא אתבריאו נפשן וכד ברא קב"ה אדם הא' כתיב ויפח באפיו נשמח חיים והא הכא נשמת ואוף רוח הכא דכתיב באפיו דרמיז על רוח כד"א כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. ועוד חבורא דנשמתא ורוח בגופ' אתהוה נפשא וז"ש ויהי האדם לנפש חיה ולא הוה בעלמא אלא ההיא נפשא בלחוד אבל בה הוו כלילן כל נפשן דעלמ' והיינו חיה מלשון חיתך ישבו בה. ותו קאמר חיה מלשון חיות וכד אתא יומא דשבתא דשבת וינפש כלומר מההיא נפשא ברא כל נפשן דעלמא בההוא יומא קדיש' וכלהו נפשן אשתכחו בעלמא מההוא זמנא. וזה שאמר משה את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה וגומ' וסדרא דהנהגה דעלמא כל ספירא מנהיגה שבעת אלפי שנין לקבל כל ספירא אלף שנין דאינון יומא חד וכד מטיא כל ספירה לספירת המלכו' מגו דמלכו' איהי מנהיג' עלמין דנפרדים ההיא ספירה דמתחבר' עמה לאנהגה עלמא מתעליא לעילא באימא עלאה ומגו דאיהי מתעלי' לא מתתקפא מילין דעלמא בהאי אלף דלקבל מלכות כמא דמתקפי בשתא אלפי שנין רהוא זמנא דמתייחדא ספירה דמנהג' עלמא עם שאר ספירן לבד ממלכו' והיינו וחד חרוב כלומר רלא יהון מילי עלמ' תקיפין כמו דהוו ובהכי יהא חשוב כאילו הוא חרוב אבל לא דיהא ממש חרוב ח"ו אלא דיהא חרוב מההוא תקיפו דהוה ביה ולהכי רמיז שמיטת הארץ דהיא מלכות דאקרי ארץ ובעי למשמט בה לרמוז דכד ספירה דמנהיגא עלמא מתייחדא בהאי משמטא מפעולת דע"י דמתעליא לעילא לא מנהגא עלמא בכל כך תקיפו כמו דהוה בשתא אלפי שנין קדמאי והלא ביומא דספירה איכא למבעי כיון דמטאן מ"ט יומין לקבל מ"ט שנין כי היכי דשנת חמשים הוי יובל הכי יום חמשים לקבליה והוה ליה לאתענא' ביה כיון דבההוא יומא סלקינן ליובל דאיהו עלמא דלית ביה לא אכילה ולא שתייה וטפי הוה חזי לאתענאה ביה מביום הכפורים דלא מנינן אלא עשרה יומין וכן קשה כיון דשבעת ימי החג רמיזי לשבע שמיטות ושמיני חג עצרת רמיז ליובלא אמאי לא מתענין ביה
אבל רזא דמלתא דיומין דספירן רמיזי לדרגין דבמלכות ומ"ה לא אמרינן הלל גמור אלא ביומא קמא דפסחא וכי מטינן ליום חמשי' דבמלכו' אתיהיבת אורייתא ומשום דמלכות איהי עלמא דמיכלא ומשתיי' אכלינן ביה ומשום הכי מקריבין בהאי יומא עומר דרמיז למלכות דהעמר עשירית האיפה הוא ותרגום אקרי חד מן עסרא בתלת סאין הוא כלומר דתלת סאין רמיזי לתלת עילאין דאקרי נמי איפה ואמר קרא דהעמר דאיהו מלכות איהי חדא מן עסרא כלומר דאיהי כלילא מעשר כלהו ואיהי בתלת סאין כלומר דאיהי נפקא עם תלת עילאי כחדא באורחא דאוליפתך. וקרבנא הוי משעורים דרמיזי לבינה ומשום דמלכות איהי מדת הדין ושבע' ימי החג רמיזי לדרגין דסלקין בהו ליובלא ומשום הכי אמרי בהו הלל גמור ובשמיני חג עצרת אע"ג דרמיז ליובלא לא מתענים אבל מ"מ אית ביה אכילה ושתיה (חסר) שעיר אחד איל אחד פר אחד שבעת כבשים וגו' משום דרמיז לעלמא דלית ביה אכילה ושתיה:
הסדר שאתה צריך להתנהג במשניות כדי שיהיו תמיד שגורות בפיך ובלבך תחזור סדר זרעים ליל שבת ואם לא יספיק תחזיק קצת מהיום ותעשה באופן שתקרא כלו קודם סעודת הבקר. וסדר טהרות תקראהו פעמים בשבוע בזה האופן, יום ג' פעם א', ויום ששי פעם אחרת ולא יחסר פרשת השבוע שנים מקרא וא' תרגום בכל ששי וששי. וסדר קדשים תקראהו פעמים בשבוע פעם א' וים ג' ופעם א' יום שבת, וכן שאר הסדרים וזה לפחות תעשה שנה א'. אח"כ תוכל להחזיר' כמו סדר זרעים דהיינו פעם א' בשבוע ודי בזה. וצריך אתה להתנהג בהם דרך פרט בזה האופן קודם שתאכל תקרא פרק א' וכן אחר האכילה פרק א' אחר מים אחרוני' קודם ברכת המזון ואם תהרהר במשניו' בשעת האכילה הנה מה טוב ומה נעים ויחשב אכילתך ושתייתך כקרבנות ונסכים לפני הקב"ה ותמיד בהליכתך בדרך או בשד' או בים בכל מקום שתמצא תהרהר בהם זולת כשתרא' שום טינוף התרחק ממנו ותחזור להרהר בהם וקודם השינה תקרא עשרה פרקים ובזה יתעלה נשמתך מעלה מעלה וישיג כמה מדרגות וכמה מעלות טובות בהרהור אותם המשניות שקרית קודם השינה אחר זה תשתדל לקום בחצי הלילה ולרחוץ בנקיות ולברך ברכת התורה ולעסוק במשניות עד עלות השחר. ואם תרצה להתנמנם קצת כשתגיע לעמוד השחר תישן מעט בעבור שלא תפסיד התפלה כי היא במקום הקרבנות ואין לנו עתה זולת התפלה. ותקרא כל התפלה מראשה ועד סופה כסדר לא יחסר אפי' תיבה א' דהא כלה מיוסדת ע"ד הסוד ולא כאותם השוטי' שמדלגים התפלה בסב' שינתם הרעה על משכבות' אוי להם שמקלקלים הצנורות וכמה כמה רעו' גורמין להם ולכל העול' סבת מניעת השפע לעולם הזה בהיותם מקדימים המאוחר ומאחרים המוקדם לכן תהיה תמיד משכים לבית הכנסת ולהיות מעשרה ראשונים. ושלא תדבר כלל בתפלה אפילו בדברי תורה כי אם לכוין מאד בתפלתך וג"כ כשקורין הס"ת אל תפסיק ואזני כל העם אל הס"ת. ותייחד מחשבתך בעת קריאת שמע ותשרוף כל אותם המחשבות הרעות וההרהורי' הרעים העולים בלבך בעת התפלה. ודע שסמאל וכל חיילותיו מכניסים בלבך כל אותם ההרהורים הרעים וכל אותם המחשבות הרעות כדי לגדלך לרוממך ולשמרך ולא ח"ו יאבדך היצה"ר יהוממך ישמידך. ואתה פקח עיניך והשמר מהם מאד בני אל תשמע להם ואל תאבה בעצתם כי כלם מתייעצים עליך להסירך מדרך טובה ולהביאך לדרך רעה וחשוכא דהיינו תפנוקי העוה"ז וענוגיו וזכור מה שאמר רב במרגניתא שלו מה הנאה לאדם ממאכל ומשתה וכו' ותמיד תהיה נזהר מהם אל תתרפה אפי' רגע ותמיד תתענה כל ב' וה' בסגופ' ובצער ואל תאכל בשר ואל תשתה יין ליל שני וליל ה' ובשאר ימי השבוע תאכל ותשתה מה שתרצה אך לא כל כך כדי שלא תשביע את היצה"ר והזהר מאד משתיית יין הרבה וג"כ אל תשתה מים פעמים הרבה ואם יתאוה נפשך איזה בישול או איזה מאכל תשחוט אותו לעיניך ואל תטעום אותו ובזה תתעלה מאד בהיותך זובח יצרך לפני קונך אשריך שזכית לעבו' את בוראיך באהבה וחיבה ולעסוק בתורתו לשמה ולהתרחק מתענוגי העה"ז ותחבולותיו אשריך שזכית לדעת דרכי מדות קונך ולייחד אותם אשריך שזכית להביא השפע דרך הצנורות ולישר אותם ולהתקין העולמות כלם ולבנות כמה עולמות סבת התמדת קריאת המשניות לשמן ואי אתה יודע כמה עולמות אתה בונה בעת קריאתן וכמה מעלות אתה מעמיד אשריך שזכית לכך אשריך בעה"ז וטוב לך לעולם הבא ותהיה זהיר וזריז לכבד השבת בכל כחך בכל מיני ענוגים שתוכל ואל תבטל סעודה שלישית לעולם והזהר בה מאד ותהיה כווגתך באכילתך ושתייתך לקיים המין האנושי כדי לעסוק בתורה ולא תאכל בעבור אותה התאוה הבאה מצד היצה"ר כי אם לקיים הגוף לבד ולהעמידו כדי לעשות מצות השי"ת ולעובדו ולעסוק בתורתו יומם ולילה. וזה יהיה כוונתך בתשמיש לא ליהנות מאותה התאוה ומאותה ההנאה ח"ו כי אם לקיים פריה ורביה לבד ואתה אנוס כאותו שדומה למי שכפאו שד אתה מוכרח ואנוס כי אי אפשר לקיים פריה ורביה בלתי אותה התאוה אך לא תטה בה אזניך בשביל הנא' הגוף ח"ו כי אם לקיים פריה ורביה לבד ותמיד יהיו כל מחשבותיך בעבודת האל ובתורתו ית' ותסגף נפשיך בכל האפשר ללבוש שק כל שני וחמישי ולהוריד דמעות ותמיד התחנן והתפלל לפני קונך שיכפר ה' עונותיך וחטאתיך ואת פשעיך ותלקה בכל יום שני וחמשי לפחות ותטבול במקוה בכל ב' וחמשי ואל תבטל תמיד טבילת בעל קרי כי אין אתה יודע מתן שכרה ותקרא מרגניתא דרב בכל יום ופרשת העולה ואותו הסדר של אלפא ביתא עם המעלות שסדרתי לך אל יחסר מעמד בכל יום וג"כ תקרא קריאה א' מספר חובת הלבבות להכניע היצה"ר ולהשפילו' מתוקפו וכבר הזהרתיך שבע' פעמים מהבשר והיין אל תמשך אחריהם כי הם סבת כמה נפשות אבודות וכמה גלגולים בעבורם נתגלגלו וכמה נפשות בעבורם נפסדו. וכמה עולמות בעבורם נתאבדו ונהרסו ונתקלקלו אוי למי שנמשך אחריהם אוי למי שהוא להוט אחריהם אשרי השומר מהם אשרי המסתיר עיניו מהם. אשרי הבורח מהם. ודע שאילו האדם יהיה יודע שאחר שאכל ושתה לשובע יצרו כמה דינים נתבעים לו מלמעלה וכמה משחיתים שולטים בו וכמה מזיקין מושלים בו לא יהיה אוכל ושותה כי אם לקיים גופו לבד פעמים שלש בשר לשבוע ושלושה או ארבעה כוסות מזוג הרבה בכל אכילה ואכילה זהו לקיום המין והזולת הזה הוא מצד סמאל ונחש הרודפים אחריו לאבדו ולשומדו אשריך אם תשמר מהם אשריך אם לא תשמע להם. כבר הזהרתיך כמה פעמים בענין התפלה ייחד כל מחשבותיך ולשרוף אותם ההרהורים מכל איבריך:
פרשת בחוקותי
פרשת בחקותי סוד פ' אם תלכו עמי בקרי:
אור ליום שבת כ"ח אייר
ואחר כך פי' לי כל פ' ב' בדרך פשט מחודש לא נמצא ולא שמעתיו מעולם והוא יפה אף נעים ודרשתיו ברבים והיה מקשר כל הפרק מראשו עד סופו בקשר של קיימא ואמר לי שלא אתיר את בת שאלדין ושאכתוב לחזק דברי שלא להתירה ובכן ואתה שלום:
ביום הנז' כ"ח לאייר
פרשת במדבר
פרשת במדבר סיני
אור ליום שבת כ"ז לאייר
אבל רזא דמלתא דבעא קב"ה דכהנא יתחלש תוקפא דדינא ומשום הכי אצטריך לאתגלגלא ג' זמני עד דאתחלש תוקפ' דדינ' והכ' רזא דגילגולא דצדיקייא אצטריך לאתגלגל' לאחלש' תוקפ' דדינ' ובזמנ' תלתא' הא אתבס' דינ' דביה דברישא אתייחד ראובן דאיהו בוכרא דיעקב דאיהו רמיז בחכמ' דאיהו בכור לדין ובת' הכי אתהדרו בוכרי' דישראל דאיהו רמיז בחכמ' תתאה דאיהי כנסת ישראל ובכלל' דידה הוא בוכריא דישראל ומשו' דכנסת ישראל אית בה דינ' מסטרא דגבור' אתברירו כהניא דאינון מסטרא דחסד. ואוף דליואי אינון מסטר' דדינא הא אתבסם דינא דאתגלגל תלת זמני ובאתחברותא דכהן איש חסד. וכן רמיז האי מילתא בראובן דאיהו רמיז בחכמה עלאה לאחזי עלמא לאתנהגא על ידה וכדי לבסמא דינא אצטריך לאתגלגלא בשבט לוי כדאמרן הא הכא רזא יקירא ואזדהר למכתב יתיה ובכן ואתה שלום וכו':
ביום ה' כ"ז לאייר
אבל רזא דמילתא דכד סליק ברעותי' דקב"ה למברי עלמא לא הוה אפשר לאשגחא ביה מגו רוממותיה ומ"ה אצטריך להאציל ספירן בשלהבת הקשורה בגחלת דספירן מלשון מספר וכיון דאית בהו מספר וחושבן אית בהו תפיסה לאנהגא עלמא ומשום הכי כד בעא קב"ה לאשראה שכינתיה בישראל מנא יתהון לאמשכא עליהון תוקפא וחילא עילאה לאנהגא ולדברא יתהון דאית מנין ומנין דדבר המנוי והמדוד הוי בסטרא אחרא ומשו' הכי לא שריא ביה ברכתא:
ואית מנין מסטרא דקדושה על פום ארחא דאמרן והא סמאל ונחש ויצה"ר רדפין אבתרך ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ובכן ואתה שלום וכו':
אור ליום שבת כ"ט לאייר
ותו דהא פורקנא דההוא בוכריא היכי תיקון לפורקנא דבוכריא דדריא דעתידין למיתי לעלמא דכיון דפורקנא דהנהו הוה לליואי ותו דמעיקרא אמאי בחר בוכרייא למיפלח קמיה:
ותו דכיון דבוכרייא אתבחירו לפולחנא כד אתרעי דאתפרקו הכי נמי הוה חזי דיתפרקון כהניא ולא בליואי. ותו מאי שנא דבההוא זימנא אתפרקו בוכרייא בליואי ובתר הכי פורקנא דבוכריא לכהניא.
אבל רזא דמילתא דמעיקרא בחר קודש' בריך הוא בבוכריי' לפולחנ' משום דאינון מסטרא דחכמה דהיא רחמים גדולים וכד אתא חובא דעגלא ותקף מסאבותא בעלמא ולא אתחזיא עלמא דישתמש ברחמים גדולים ואתבחור כהניא וליואי ומשום דליואי אתו מסטרא דדינא אצטריכו דליתו בפורקנא דבוכרייא כי היכי דלשתכח דאתו מכח רחמים גדולי' ובהכי יתבסם דינא. והרע"ג דעדיפי אינון רמז דמאתיים רמיזי לכוללות עשר ספירות דכל אחד כלולה מעשר הא מאה וכל חד כלולה מרחמי ודינא הא אינון מאתים ושבעי' רמיזי לז' ספירות הבנין דכל חד כלילא מעשר והשלשה לתלת עלאי ובעא קב"ה דיפרקון גרמייהו בחמש שקלי כסף ויתנון יתהון לליואי משום דכסף איהו רחמי וכיון דיתנון ההוא פורקנא לליואי הא ממשכי עלייהו רחמי וחסדא כי היכי דיתבסם דינא וכיון דליואי דההוא דרא אתמשכו מכח בוכרייא דאתו מכח חכמה דאיהי רחמים גדולים ואתבסם דינא דידהו מתמן ואילך הוי דינא בליואי אתבסם לכל דרייא דאתו ולא אצטריך תו למעבד תקונא. וכהניא לא אצטריכו לאתפרקא בבוכרייא דהא כיון דאינון מסטרא דחסד לא צריכי תקונא ופרקונא דבוכרייא דדרייא דעתידין למיתי הוי לכהניא משום דאינון מסטרייהו דבוכרייא מסטרא דרחמים גדולים וכהניא מסטר' דחסד והא סמאל ונחש רדפין אבתרך ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם ותאבדם ותכריתם ותוקידינון בקש דקריאת שמע ובהרהורא ומחשבה דילך תדיר בתורתי ויראתי ואתה שלום וכו':
פרשת שלח לך
אור ליום שבת כ"ג לסיון
אבל ברירו דמילתא כמא דאימא ובהכי יתייתיבון כמה ספיקי דאקשו המפרשים הלא לך למנדע דישראל משום דנסיאו כמה נסיוני קמיה דקב"ה אתחייבו דלא למיעל בארעא אלא דבסגיאו' רחמוי וחסדוי אעיל בליבהון דיתבעון למשלח גוברין לאללא ית ארעא ואי הוו זכאן בההוא שליחותא כדקא יאות הוה מעייל להו לארעא בההו' זכו ובתר הכי הוה מתפרע מיניהו חובייהו קדמאי זעיר זעיר וכדי למרמז דקב"ה איהו דעייל בליבייהו למתבע האי שאלתא משום הכי לא כתב קרא הכא דקרבו אליו כולם כדכתב במשנה תורה ופקיד דישלח כל נשיא בהם כלו' כל רברבי חכימאי די בהון ויהושע יוכיח כי הוה רבא באוריית' ודוגמ' כן הוו כלהו ומ"ה לא פקיד דישלח נשיאים דחנוכת המזבח משום דחשש דילמא יתגאה ליביהון עליהון וימעלון בשלחותהון אמר להון משה דיחזון השמנה היא וגו' ומשום דידיע דודאי היא שמנה וטוב' ויש בה עץ ורמז רמיז לון דיספרון בשבחא כי היכי דיכספון ישראל למיעל לה וע"י כך יזכון ואינון אתו ואמרו ודאי לא אדכר משה אלא מילי דידע דאיהי משבחא להון אבל מילי גנאי דבה לא אדבר יתהון לנא והא ודאי כל מה דאדכר לטיבות' איהו בה דהא זבת חלב ודבש היא וגו' אבל אית בה חדא לריעותא דלא אדכרה משה והיא אוכלת יושביה היא ולא מתקיימין בה אלא אינשין תקיפין במזגיהון והיינו דאמרו כי עז העם היושב בארץ כלומ' אבל אינשין רכיכין כוותייכו לא תיכלון לאתקיימ' בה יומא חד דארץ אוכלת יושביה הרכי' כמותכם היא ואהדר להו כלב עלה נעלה וירשנו אותה כלומר אי אפשר שתאכל אותנו כיון דקב"ה יהיב יתה לנא ודאי אדעת' דנתקיים בה יהיב יתה לנא וז"ש וירשנו אותה ואתם אל תראו את עם הארץ אף ע"ג דאין מקרא יוצא מידי פשוטו ותראו לשון יראה הוא מכל מקום הא איכא למדרשיה מלשון ראיה והכי קאמר לא תיחזון לעם הארץ דאנן תקיפין מניהון ראיה כי לחמינו הם כלומר דאינון מסורין בידנא וידיע דהניזון איהו תקיף ממילתא דאיהו מזון ליה דהא הניזון מעכל למזון וכיון דלחמינו הם אע"ג דלהוו תקיפין אנן תקיפי מניהון בודאי ועוד דמאי דאמריתו דאינון תקיפין לאו קושטא איהו דהא השתא סר צלם כלו' עדא תוקפיהון ואפי' הכי מתקיימי בארעא ואין הארץ אוכלתן וא"כ אין ארץ זו אוכלת יושביה אע"פ שהן רכים וא"כ אע"פ שנהיה רכים נתקיים בה ולא תאכל אותנו ובהאי אורחא מתייתב כלהו ספיקי ואתה שלום:
פרשת קרח
אור ליום שבת פר' קרח
פרשת חקת
אור ליום שבת חקת התורה כ"ח תמוז
ורזא דפרה אדומה תמימה רמיז לכ"י דאיקריא פרה וכד מתלהבא לאוקדא עלמא איקריא פרה סוררה כד"א כפרה סוררה. והכא נמי כד אתער דינא קשה למיקד בה איקריא אדומה. ואיקריא תמימה משום דאית פרה ואית פרה וההיא דמאידך סטרא לא איהי תמימה וההיא דמסטר דקדושה איקרי' תמימה והיינו אשר לא עלה עליה עול דאילו ההיא דההוא סטרא עלה עליה עול דמלכו' קדישא ומצותה בסגן ולא בכהן גדול כדי דלא לאכחש' חילא דדינ' דאילו הות מתעבד ע"י כ"ג דהוא דסטר' דחסד טובא הוה מתחליש סטרא דדינא טובא. ובזמנא דמשה דהוו רחמין טובא בעלמא הוה סגי ע"י דסגן ובתר אצטריך ע"י כהנ' רבא דכהנ' רבא בשא' זמני לא תקיף חילא דחסד עליה טפי מסגן בימי משה ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ולא כהן דאיהו איש חסד ולאו איהו כדאי למעבד דינא דשחיטה אלא זר שוחט לאכחשא תוקף דדינא ואלעזר רואה דע"י הסתכלותא דידיה בה מתעורר חסדא בעלמא ובתר הכי מוקדון ליה ברזא דאש אוכלת אש לאכחשא תוקפא דדינא וכד מתוקדא ומתעבידא אפר רמיז דמדת הדין מתהפכ' למדת רחמים דאיהו אפר דאיהו חיוור דוגמא דאפר. ועץ ארז רמיז לתפאר' דאיהו עץ החיי'. ואזוב רמיז לכ"י למרמז דיתחלש תוקפא דדינא פורת'. ושני תולעת רמיז לגבורה וכרכן בשיירי הלשון למרמז דכלהו ייחודא חד וכד מתוקדא ומתעבדא אפר דאיהו חיוור רמיז למה"ד דאיהו סומק דאתהפך למדת רחמים דאיהו חיוור ומתקדשין לאפר במים חיים לאדבקא לה בחסד עלאה:
ביום הנזכר
אבל רזא דמילתא היא דהאי נחש הנחשת הוא רזא דיצה"ר ומ"ה שוייה מרע"ה על נס והיה כל הנשוך והביט אליו וחי למרמז דמאן דלא יתהני מיצה"ר אלא כדי קיום הנפש בלבד דלהכי רמיז הבטה ביה דלא מתהני מיניה אלא בהבטה בעלמ' וחי כלו' כדי חיותו לבד ההו' דאקרי חי ומאי דאתהני טפי מכדי חיותו לא איהו חי אלא מת וכד אתא חזקיה וחז' דמסאבות' סגי' בעלמא מחמ' אחז דהוה קמיה ומחמ' מנש' דהוה עתיד למיתי בתריה ומשו' הכי כתת נחש הנחשת דרמיז לנחש הקדמוני כדי לאבאש' תוקפ' דידיה דוגמ' דמאי דעבדו אנשי כנסת הגדולה כד אסרו ליצה"ר דע"ז ודעריו' ומאי דאמור ומקום הניחו לו להתגד' בו לאו למימר' דטענו בני נשא בתריה לע"ז אלא דהו' להו לאס' ויהושפט לכתתי לאכחש' תוקפ' דיצה"ר אלא דמקום הניחו לו להתגד' בו הבאי' אחריה' ולהכי אזדהרו מיניה ובטלו יתיה וכופו יתיה תחתיכון ותהיו תמיד ערומים וערים לתחבולותיו ליזהר מהן:
פרשת בלק
אור ליום שבת י"ד לתמוז
אבל רזא דמלתא משום כמה מקטרגים בעלמ' דדחו לבר נש מפולחן קב"ה ואית לקבלייהו מלאכין דמשזבי לון מניהון כמא דאוליפתך על קרא דוידי אדם תחת כנפיהם ועמהון הוה ממלל דוד ואמ' לון דישזבון יתיה מידא דמקטרגיה ויקרבון יתיה לפולחן דקב"ה כגוונא דיתפתחון ליה שערי צדק כלו' שערי מלכות תתאה דרמיזא בשם י"ה והיינו אבא בם אודה י"ה ולהכי אמר שערי לשון רבים משום דאית בה שערים טובא למיזן עלמ' וכל האי אצטריכנא סיוע למיסק מתמן לספירן עלאין דהא זה השער דספירן עלאין צדיקים יבואו בו מעצמן. דהא לית תמן מאן דיעכב על ידייהו דהא תמן לית שטן ואין פגע רע. ומשום דרמיז בספירן עלאין אמר שער לשון יחיד ואוף קאמר לה בשם מלא:
והלא בפרשת' דא איכא למידק מאי וירא בלק אטו הוא חזא וכ"ע לא חזו ותו מאי כל אשר עשה אמאי כתי' כל ותו אמאי אמ' אשר עשה לאמורי דהיינו סיחון ולא אמר דחזא נמי מאי דעבדו לעוג ותו עד השתא לא שמעו וידעו דקב"ה מרחיש לישראל נסין וגבורן ותו מאי ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא אמאי נקט טעמא דרב הוא ולא נקט טעמא דחזק הוא דהא נצחונא דנצחו לאמורי ע"י תוקפא הוי טפי מע"י רבוייא. ותו מאי ויקץ. ותו מאי כלחוך השור את ירק השדה. ותו מאי פתורה אשר על הנהר מאי לנו אי הוה בפתורא או בדוכתא אחרינא ומה לנו אי הוה בפתור דעל הנהר או בפתור אחרינ'. ותו מה לנו אי הוה ארץ בני עמו אי לא ותו מהיכא ידע דאשר תברך וגו':
אבל רזא דמילת' דבלק ומואב חשיבו דלא הוה חד יחיד ומיוח' דשליט על כולא אלא חשיבו דאינון סטרין דאינון מתדבקין בהו הוו שליטי עלמא וכדהוה סבר פרעה דאמ' לא ידעתי את ה' ואימוראה הוו מתדבק' בסטר' אחרא תקיפא מכולהו והוו סברי כולהו דלית מאן דיכיל עם אמוראה משום דסטרא דאיהו מדבק ביה תקיף מכולהו אינהו סטרי וכד חזו דישראל נצחו ליה ארגישו בדעתייהו דאית שליטה עלאה דשליט על כולהו הנהו סטרי וה"ק וירא בלק כלו' חזא וארגיש בדעתיה את כל אשר עשה ישראל לאמורי דהוא משליטא עלאה דאינון מתדבקי ביה דשליט על כל סטרין והיינו דקאמר את כל למרמז לשליטא עלאה דשליט על כלא והיינו דקאמר ויגר מואב וגו'. כי רב הוא כלו' דחילו מבני ישראל משום דארגישו דאינון מתדבקין בשליטא רברב' דשליט על כל סטרין דרב היינו רברבא והוא רמז לייחודא קדישא ויקץ מואב כלומר דחזו גרמייהו דסטרין דאינון מדבקי בהו הוו כקוצים כסוחים באש יצתו וישראל מדבקי בייחודא והיינו דאמר כלחוך השור את ירק השדה כלומ' דשור היינו תוקפא דגבורה דאיהו מוקיד כל הני דסחרניה ושדה היינו מלכות דרועה אלף הרים בכל יום וכיון דישראל מדבקין בייחוד' הא אנן נהוי משועבדי' להון. וישלח מלאכים וגו' פתורה כלומר דבלעם הוה מדביק בדרגי מסאבי יותר ממה דאדביק מרע"ה בדרגי דקדושה וכדאמור חז"ל בישראל לא קם אבל בא"ה קם דהא משה הוה מדבק בת"ת ובלעם הוה מתדבק בסטר' מסאבא דאיהו לקבל בינה ולהכי רמיז פתור' בהרגא דבינה דאיהי שלחן דמינה מתזנין עלמין כולהו ומשום דכ"י נמי אקרי שלחן דהא מינה מתזנין עלמין תתאין להכי אמ' אשר על הנהר כלומר תדע באיזה פתורא קאמינ' ההיא לעילא מתפארת דאיהו נהר היוצא מעדן וחשיב בלק דכיון דבלעם יניק מההוא פתורא עילאה הוה יכיל לבטלא סיוע דישראל דאתי להו ממלכות ותפארת והיינו דקאמר ארץ בני עמו כלומ' ארץ דאיהי מלכות איהי בני עמו כלומר איהי תחות דרגא קדישא דרמיז ליה דרגא מסאבא דמדבק ביה בלעם ולהכי ידעתי את אשר תברך מבורך וגומר דאת דביק בדרגא דרמיז לדרגא עילאה:
פרשת פינחס
אור ליום שבת כ"ג לתמוז
אבל רזא דמלת' האי איהו כהן דאיהו איש חסד ונקט אומנות' דשפיכות דמים אית לאחזוקי ליה טובא משום הכי כת' הכהן דקאי מלת הכהן לפנחס דאיהו גופיה כהן ומשום דהוי רבותא כדאמרן השיב את חמתי וגומ' ומשום דבגיניה לא כליתי את בני ישראל דין הוא דיהא חי לעלמין. ותו כיון דאיהו קני לברית דאיהו יסוד שכר דילי' דאתן לו ברית דאיהי כנסת ישראל דבקה עם שלום דאיהו יסוד דאיהו מקורא דחיין דאתדבקותי' בחיי מלכא והיינו דקאמר הנני נותן דאינון מילין דתפארת כד איהו דביק בתלת עלאי בינה דיהון דביקין ביסוד ומלכות וכיון דמסטרא דדכורא קא אתא אתקיים לעלמין ולא הוה צריך למימת דהא מית מקמי הכי דבשעתא דעבר בין שבטא דשמעון דבעו למקטליה פרחה נשמתיה מיניה ובתר הכי תבת ליה ואתעביד בריה חדשה. ומרע"ה אע"ג דמית הא אתעלה בעלויא דלא זכה ליה בר נש לעלמין דקב"ה קבר יתיה והו' רזא עילא' לנתעל' גופיה ואזדכך לאתדבקא בספירן. אבל אליהו אתדבק גופיה במטטרון דאיהו עבד ואם כן פוק חזי מה בין דרגא דמרע"ה לדרגא דאליהו ובכן ואתה שלום:
אור לשבת כ"ד לתמוז
אבל רזא דמילתא דאליהו רמיז לשמ' דהויה דהא תלת אתוון ביה וא"ל היינו ה' בתראה דמשום דהיא בתו של אברהם אבינו ע"ה אתקרייא אל והיא לעילא מיו"ד למרמז דהיתה לראש פינה ופינחס מלא אית בי' חמש אתוון ובחילוף אלפא ביתות מתחלפי באתוון דאליהו ומשום הכי איקרי פנחס הוא אליהו כלומר שמא דפנחס הוא מתחלף באתוון דאליהו דלא אדכרו נדב ואביהו משום דמרוב קדושתייהו נתעלמו דהא אינון ברזא דאורה דראה הקב"ה שאין העול' כדאי להשתמש בו וגנזו לצדיקים לעתי' לבוא והיינו דכתיב על פני אהרן אביהם כלומר אדבקו בדרגא דלעילא מאפי אבוהון דאבוהון הוה איש חסד ואינון הוו מתדבקין לעילא מיניה. ומשה נהי דאתא לאשלמ' לישראל בזמנא בתרייתא כד אתא בש"ת זיכה לעלמא לאלפא להון ייחוד' דקב"ה ובתר דאסתלק איהו אתא אנוש ובזימניה הוחל לקרוא בשם ה'. אשתכח דבההוא זמנא זיכה נמי לבני עלמא:
אור לשבת כ"א לתמוז
אבל רזא דמילתא דקאמ' דנבואה הוי דשכינה ממללא בפומא דנביאה והיינו ואשים דברי בפיך והוא מחזי כאילו נביאה מגרמי' הוה ממליל והיינו ובצל ידי כסיתיך. לנטוע שמים היינו שמים העליונים דאינון דעקרן הב"ה ושתלן. וליסוד ארץ היינו לחבר' יסוד עם מלכות ולאמ' לציון עמי אתה היינו לחבר' מלכות תתאה עם ספירן עלאין דהא מלכות תתאה איקריא ציון דהיא ציון עיר דוד והיינו דכתי' הציבי לך ציונים דחד ציון איהו מלכו' תתאה גופיה וציון תניינא איהו סטרא דאית במלכות תתאה ממלכו' עלאה והלא בפ' דא איכא למי' אמאי ייחס לפנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ותו מאי השיב את חמתי והא מיתו כ"ד אלפי. ותו מאי בקנאו את קנאתי דהא קנאה לא הוי אלא מאן דמקניה בחבריה דאיהו עשיר מיניה או גבור מיניה והיכי שייך הכא. ותו מאי בתוכם ותו מאי הנני נותן לו את בריתי שלום היכי מתייחס האי אגרא עם עובדא דעבד. ותו מאי והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' הא בלאו הכי פנחס כהן הוה ותו אמאי אמ' אשר קנא לאלהיו ולא קאמר אשר קנא לה' כדשרי פרשתא וידבר ה' ותו מאי ושם האיש המוכה אטו עד השתא לא ידעינן מאן הוא:
אבל רזא דמילתא איהו דכד חבו ישראל בההוא עובדא אתפשט מסאבותא בעלמא ולהכי הוו משה ואהרן בכאן פתח אהל מועד דאיהו כנסת ישראל לתקנא בההי' בכיה מאי דפגמי בה הנהו רשיעייא וירא פנחס וגו' כלומר חזא דלא מתקן פגימותא בההיא בכיה דהא פגימותא הוו עבדי בעובדא ממש ובכיה אע"ג דאית בה קצת עובדא דהא מתעקמי בה אנפין ואיכא למ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה מ"מ לאו עובדא שלימא איהו ומ"ה בעא לתקנא פגימותא בעובדא ממש ויקח רומח בידו למעבד עובדא ביד ממש כדהוו עבדי הנהו דפגמי ממש ביד וקם פנחס למעבד הכי משום דאמר אהרן כהן גדול אלעזר סגן אנא משוח מלחמה וכיון דאבא דאבא ואבא לא אתמסר להון קרבא כלל לית עליהון לאגחא האי קרבא אבל אנא דאנא משוח מלחמה לי אתמסר לאגח האי מלחמת מצוה ומשום הכי ייחס ליה בתר אלעזר ואהרן למימר דחזא דאינון רברבין מיניה לא אתמסר להו האי מלתא אלא ליה מטעמי דאמרן ומשום דעד דאתא פנחס ועבד ההוא עובדא לא הוה מותא כלל דהכי אורחיה דההוא סטרא לאבטחא לאינון דמרגיזין קמי קב"ה עד די תתקפון בחוביהון ויתפשט מסאבותא טובא בעלמא ובתר יתפרע מניהון וכדאחז"ל יורד ומשטין עולה וכו' וכיון דלא הוה מותנא מקמי ההוא עובדא לא ארגישו ישראל טיבו דאתי להון על ידי ההוא עובדא דפנחס להכי בעא קב"ה לאודעא לון דפנחס עבד לון טיבו סגי דהשיב את חמתי וגומ' ואי תימא היכי השיב את חמתי ואנן חזינן דמיתו כ"ד אלפי להכי קאמר ולא כליתי כלומר דאי לא אתא פנחס הוה מבטח לון והוה מתפשט מסאבותא בעלמא ובתר הכי הוה משני לון והשתא בהאי עובדא השיב את חמתי אל נדנה אלא דמשום דלא אפשר לה למיהדר ברקניא ברזא דאם יש עליו מלאך מליץ וגומר מצאתי כופר מיתו הנהו כ"ד אלף בקנאו את קנאתי כלומר בההוא חובא הוה פגים בברית דמשפע בבת אל נכר והאי איהו קנאה וכדאז"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך וכו'. והכא כיון דשפעא דחזי לה הוו משפעי בבת אל נכר ושפחה כי תירש גבירתה והאי איהו קבאה בודאי דמקנאה מטרוניתא ופנחס קני ההיא קנאה משום דאתלבש במלכות וקני קנאה דידה ממש והיינו בתוכם כלומ' אתלבש בתוך מי"ם דאיהי מלכות ולהכי קני קנאה דיליה ממש דהא מי"ם רמיז למלכו' אי משום דאיהי אות קדמאה דילה ותו דמי"ם סתימא איהי נקודה בהיכלי' והיא רזא דמ' סאה שהאשה טובלת לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו וגומ' כלומר פנחס בהאי עובדא עבד תרין מילין טבין חד דאתית רוגז' דקב"ה מעל בני ישראל ואשתכח דאעל שלמא בין קב"ה ובין ישראל. תניינא דקני קנאה דקב"ה ולהכי שלם לי' קב"ה על תרוייהו לקבל דאעיל שלמא בין ישראל לאביהם שבשמים קאמר הנני נותן לו את בריתי שלום דיהב ליה מדת ברית דהיא מדת שלום ולקבל דקני קנאה דקב"ה אמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' דיהון צדיקים כוותיה. ותו אבטח ליה דיהא זרעו קיים ולא יכלה בכל שמדות וגליות שיהיו בעולם והאי רמיז במאי דאמר ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם כלומר לעד לעולם יהא זרעו קיים. ותו אבטח ליה דכהנים גדולים יקומון מיניה תדיר והכי הוה דבבית ראשון הוו כהנים גדולים מזרעיה וכן לעתיד לבא ביומי משיחא כהנים גדולים יהון מזרעיה והאי רמיז במאי דאמר ברית כהנת עולם. תחת אשר קנא לאלהיו כלומר איבעי לאחזוקי טיבו לפנחס בגין האי עובדא דעבד משום דאיהו אחיד במדת חסד דהא איהו כהן וחסד אל אקרי והיינו דקאמר תחת אשר קנא לאלהיו כלומר חלף דשני זיניה דאיהו אחיד באל דאיהו מדת החסד ושביק לההי' מדה ונסיב מדת קנא' על מילתיה דקב"ה והאי איהו טעמא למאי דסליק מיניה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם דכיון דאיהו שני זיניה משום קנאה דקב"ה דין הוא שיזכה בזיניה בשלימו סגי והדר יהב טעמא למאי דפתח בי' הנני נותן לו את בריתי שלום וקאמר דטעמא דהאי אגרא היינו משום דבהאי עובדא כפר על בני ישראל ואעיל שלמא בין ישראל לקב"ה דין הוא דיהוי אומנותי' ואומנות זרעיה לאעלא שלמא בינייהו על ידי קרבנא דמקרב והיינו דכתיב ויכפר על בני ישראל ומשום דקשיא אמאי יהב כל כך אגרא לפנחס ומאי רבותיה דקטל חד גברא וחד אתתא להכי אמר ושם האיש המוכה ושם האשה המוכה כלומר תדע דמילת' רבא עבד בקטולא דידהו דהא גברא נשיאה הוה בית אב לשמעוני וכיון שכן לכלהו שבטא מטא עלבונא מקטילו דידיה ולהכי חשיב כאילו קטל לכוליה שבטא וכן שם האשה המוכה וגומ' ראש אומות במדין הוא וכיון שכן הוה ליה כאילו קטל למדין כוליה דהא לכולהו מטי עלבונה מקטילו דילה וכיון דחשיב כאילו קטל חד שבטא וחד אומה בגין קנאה דקודשא בריך הוא מילתא רבתא עבד וכדאי היא לאתבא חימתא דקב"ה וכן נמי דין הוא לשלומי ליה אגר שלים דנא הוא רזא דמילתא ואתה שלום וגו':
פרשת מטות ומסעי
אור ליום ו' כ"ח לתמוז
אבל רזא דמלתא דסמא"ל כד אתתקף על בר נש טובא אקרי שחל וכד לא אתקף כ"כ אקרי כפיר. ונחש כד אתתקף על בר נש טובא אקרי פתן וכד לא אתקף כולי האי אקרי תנין דאיהו נמיך והשתא קאמר קרא אי אתקפו ס"מ ונחש על בר נש טובא עד דאינון דמיין לשחל ופתן כדאמרן כד תהדר בתיובתא תדרוך עליהון אבל לא יהא לך חילא למרמס להון אם לא בחילא דתיובתא תקיפא טובא ואי לא אתקפו ס"מ ונח"ש על בר נש טובא דאז לא אקרי אלא כפיר ותנין הא ע"י תיובתא דתיתוב יהא לך חילא למרמסי יתהון ולהכנעה יתהון תחותך והוי דומיא דמאי דכתיב אם יהיו חטאיכם וגו' כצמר יהיו. א"נ ה"ק אי תיובתא לאו איהי שלימתא הא אתחזי דס"מ ונח"ש אדמו לשחל ופתן דאינון גביהי ואיהו דורך עלייהו ולא רמס להו ואי תיובתא איהי שלימתא אתחזי דסמאל ונחש דמו לכפיר ותנין דאינון נמיכי ואיהו רמיס להו דהיינו כד תב באותו פרק וכו'. ובהכי מתתברי ס"מ ונח"ש דהא בהכי אתתקן מאי דפגימו. כי בי חשק וכו'. השתא יהיב טעמא לעל שחל ופתן תדרוך ולא תרמוס משום דבי חשק לבד אבל לא אשלים תיובתא שלימתא ומשום הכי אפלטהו דישתזיב מחוביה וידרוך עלייהו אבל לא ירמוס יתהון אשגבהו כלומר דירמוס עליהון כמאן דתב בתיובתא שלמתא דהיינו כי ידע שמי דעסיק תדיר בפולחנא דקודשא ב"ה כדרמיז בואדם ידע את חוה אשתו וכן וידע אלקנה את חנה וגו' וקא' שמי דהיינו עסיקו דאוריית' דכלה שמותיו של הב"ה ואיהי אסו לכל שייפא ולכל מרעין דנפשא דכמא דהיא אסו לגופא הכי הוא אסו לנפשא דכמא דכל סמא מיחד לאסא חד שייפא וכן מיחד לחד מרע וזמנין מרכיבין ג' סמי ועבדו חד הרככ' דאיהי מסיי' שייפא או מרעא דלא הוו חד בלחודוי מסי. הכי הוא בפיקודיי' דזמנין מתרכבין ב' או ג' מצות ועובדין אסו בשייפא או מרעא דנפשא ואוף ה"נ כי היכי דתרייאק' איהו הרכבה דמסייא לכל שייפין ומרעין דבגופ' הכי אורייתא היא מסייא לכל מומין בישין דנפשא וכד"א רפאות תהי וכו' כלו' לשרך דאיהו בני מעיי' מגו דאינון רכין ורפין אבעי דרפואה דיהבינן לאסאה להו לא ליהוי רכיכא טובא וגרמייא איפכא מגו דיבשין אינון איבעי דרפואה דידהו ליהוי ביה לחותא והשתא קאמ' דאורייתא אית בה תרוייהו רפאות דלית בה לחותא כ"כ בשרך דאינון בני מעיים ושקוי דאית ביה לחות לעצמותיך והיינו כי ידע שמי בענין עסק התורה ישוגב על ס"מ ונחש לא ידמו קמיה אלא ככפיר ותנין וירמוס ויתבר יתהון:
והלא בפרשתא דא איכא למבעי אמאי אתמר ביה ראשי המטות ותו מאי לבני ישראל פשיטא דראשי המטות אינון מבני ישראל לא מבני אדום וישמעאל ותו כיון דאמור רבנן דנדרים עדיף משבועות דהוי כנודר בחיי המלך א"כ ברישא הוי ליה למכתב שבועה ולבתר נדרים מלתתא לעילא. ותו מדנדרים חלין על מצוה ולא שבועות משמע דנדרים עדיפי ובמקום אחר משמ' דשבועו' עדיפי דהא בשבועה כתיב לא ינקה ובנדרים לא כתיב. ותו אמאי מני מסעי בני ישראל ותו מאי מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם ותו מאי קשרא בהני פרשיות דבאידך פרשה איירי בקרבנות ובתר הכי בנדרים ובתר הכי במלחמות מדיין וב"ה בנחלות:
אבל רזא דמלתא דכלא מכוון יאות ומאי דאמרת בההוא מאמר דוישב במאי דאמ' על ר"ע ומבני יששכר יודעי וכו' וכן בפנחס הוא אליהו יאות אמריתון וכן במאי דדקדקתון דמאי דאמור לאשלים גזרת וגונב איש וגו'. יאות איהו אבל אכתי אשתאר למידק ביה קצת דקדוקי דהא כיון דאינהו עשרה סבי אתגלגלו בגין מכירת יוסף אמאי לא אירמיז גלגולא דילהון באורייתא אלא בר"ע שכר שכרתיך יש שכר ולא ארמיז הכי באחריני ותו היכי אפשר למימר דמשום מכירת יוסף אגלגלו דמשמע דאי לאו הכי לא הוו מגלגלי והא בזמנא קדמאה אתא ר"ע בעידן מילכיה אירמיז כדאמרן ותו כיון דראובן לא הוה במכירת יוסף אמאי אגלגל ואוף דהר"ם ריקאנט"י מליל ביה אזל סחרניה משכנא ולא אדבק ביה [כד] תדבקון אתון ותו מאי ברכתא דברכיה משה יחי ואל ימות ותו אמאי ימות מיתה תניינא כיון דלא הוי במכירת יוסף ותו אמאי בריך ליה ולא לזרעיה כדבריך לאינך שבטייא:
אבל רזא דמילתא דהא ודאי שבטייא תבו מההוא חובאי' דהא צדיקי' גמורי' הוו דאי לאו דהוו צדיקים גמורים ותבו מחוביהון לא הוה שריי' שכינה עלייהו כד אמר יעקב הקבצו ושמעו וגו' ואוף לא הוה מטתו שלימה
אבל רזא דמילתא דאינון לא אתחייבו מיתה על מכירת יוסף דהא דרוש רבנן כי ימצא פרט למצוי כגון. רב הגונב א' מתלמידיו ויוסף כיון דהוא משתכח גבייהו לא הוו מתחייבו עליה מיתה ומ"מ חוב דמחייבו עליה מיתה כד הוה כתקנא חבו ותו חבו דישתעבדון נוכראין ביוסף דרמיז לצדיק וקב"ה גלגל דישלוט יוסף דרמיז לצדיק במצראי דאל"כ לא הוו יכלי ישראל למיפק ממצרים וכדאיתא בפ' הזוהר ומ"ה ויקח משה את עצמות יוסף למימר דבהכי יפקו ישראל ממצרים כיון דאיהו שליט עלייהו והני הוי רזי דעובדי דקב"ה בענין דשליטו נוכראין ביוסף הוה סבה דשלט הוא במצראי כי היכי דתהא תקומה לגלותא דישראל ומדינא הוה דכיון דשבטייא גרמו דישלטון נוכראין ביוסף דישלוט יוסף בהון והא אקיים קצת כיון דהוו מצריים תחות רשותיה ומ"מ כיון דלא הוה משתעבד בהון לא אתקן מאי דפגימו ומ"ה הוו בען דישתעבד ממש בהו להכי אמרו לו ישטמינו יוסף וגו' כלומ' מי יתן והיה שישטמנו וגו' דאפלחנא ביה נוכראין והכי איהו ישתעבד בנא דיהא לנא כפרה וז"ש אנא שא נא פשע וגו' ויפלו וגו' לך לעבדי' כלו' דהוו כמו דמשתעבד בהו כי היכי דיכפר חוביהו והוא מהדר להו התחת אלהים וגו' כלומ' אע"ג דאתון צריכים דאשתעבד בכון מ"מ לא יאות לי למעבד הכי דהא אנא בדרגא דצדיק דאיהו תחת אלהים. ור"ע אשתלים בשמטייא קדמאי ואתא בהאי שמטא לאשתלמא לגמרי בתר גלגולי ומשו' הכי בזמנא קדמאה דאתא בהאי שמטא אתמ' ביה שכור שכרתיך למימרא דבגלגולא תניינא ישתלים לגמרי ובכן באו בני אדם והפסיקו הדיבור:
אור ליום ז' ה' למנחם
עוד אתן את דודי לך וגו' והא בזמנא קדמא' אתא בהבל ואיענש דקטל ליה קין בגין דהציץ ונשמתי' הוה אצולה מבינה ומ"ה כד חזא לר"ע אמר קמיה קב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י כלומר כיון דנשמתיה דר"ע הוה דחכמה ודמשה מבינה א"ל שתוק כך עלה במחשב' כלומ' משו' דאיהו מכוסה טובא דנשמתי' מחכמה דאקרי מחשבה מ"ה לא חזי לאתגלייא בעלמא דחכמ' כל מלוי סתימין. אבל את דנשמתך מבינ' דמינה מתזנין עלמין אוף את תתייהיב אוריית' על ידך ותהא ממלל בנבואה. אבל ר"ע חכם ולא נביא דנביא באתגלייא וחכם באתכסייא ואע"ג דכתיב ולא קם נביא וגו' נבי' לא קם וחכם קם ומנו ר' עקיב' ואי תימ' והא כד אתיליד משה כתי' ותר' אותו כי טוב הו' דנתמל' הבית אור' דבית היינו בית החכמה דהיינו מלכו' ותצפנו ג' ירחים היינו ג' עדרי צאן רובצי' עליה ותקח לו תיבת גומא תיב' היינו מלכות ותחמרה בחמר לקבל הנך סטר' דמקיפין לה ואלו בר' עקיבא לית שום מילתא מהני. הלא לך למנדע דמשה אשתלים בזמנא תניינא כד אתא בש"ת ולא הוה צריך לאתגלגלא יותר וכד"א כל שתה תחת רגליו כלומר דשת אתדבק בה"א עילאה דכל אינך ספירן אינון תחותה ולא אתא בזמנא תליתאה אלא בגין ישראל כדכתיב ויתעבר וגומ'. ורזא דמילת' דגופי' ממש היה נאצל משכינתא וז"ס קירון עור פניו וסו' ויקבור אותו וגו' כמא דאוליפתך כיון דגופיה ממש נאצל מתמן לתמן התהדר וז"ס מה שאמ' בזוהרא קדישא דמשה מני לה בחייוי ואדבק בה בחייוי מה דאדב' יעקב בתר דמית והיינו משום דגופיה נאצל מתמן ואתקרי איש האלהים כלומר הן בעודו איש דהיינו גופו נאצל מאלהים. ובפרשת פנחס איירי בקרבנות קרבת הכחות וסמיך ליה דבר אל ראשי המטו' לבני ישראל כלומר דלשבטים גופייהו ידביק בבינה ולבני ישראל ידביק בז"ס הבנין ומשום הכי פתח באיש כי ידור דהוא דוכת' דראשי המטות דשארי בהו וסיים בהשבע שבועה. דהוא דוכתא דבני ישראל ומשום הכי כתב זה הדבר דזה היינו יסוד ודבר היינו מלכות וקאמ' דיחבר להו כחד' וכן בשחוטי חוץ קאמר זה הדבר כדאמרן ובהכי יתבר תוקפא דהנך סטרין דרמיזי בשחוטי חוץ והא ודאי נדרים חמירי משבועות דאינון בחיי המלך ומשו' הכי חלין ע"ד מצוה דז"ס הבנין אינון מצו' ה' והארכתי בשבועה לא ינקה לומר דב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו אבל נדר אינו גומר להתנקות ע"י ב"ד וא"א דמשום דנדר איהו חיי המלך לית מאן דיזלזל ביה ובתר דאדבק לשבטייא בבינה ולישראל בז"ס הבנין כתב קרבא דמדין דע"י האי דבוקא הוה תוקפא לאגחא האי קרבא ובתר הכי חלוקת השלל והאריך ביה טובא למידע כל חולק וחולק אע"ג דהיא מילא ברירא ומכלא אית רזין עמיקין וכהנים ולויים אע"ג דלית להו חולק בארץ נטלו חלק בהאי שלל משום דמטלטלין איהו ובתר הכי כתב מסעי ואינון לקבל מ' דינין דנחת' נפשא כד אתא מההוא עלמא להאי עלמא שכנגדם מ' יום של יצירת הולד וכנגדם כד נפטר מהאי עלמא ג' לבכי ז' להספד שלשים לתגלחת דצירופא דכלהו מ' ואוף דג' וז' מכלל ל' מ"מ מידי חושבן מ' עולה והכי מ' מסעות דאזל ישראל הוו מתתא לעילא ולקבליהון הוו מ' שנין וקאמר קרא דטעם דכתב משה הני מסעות היינו כי היכי דנודע מוצאיהם וכו' כלומר מטלני נפשא כד נפקא מההוא עלמא למיתי להאי עלמא דהיינו מלעילא לתתא אבל הני מטלני דכתבינהו מתתא לעילא והיינו ואלה מסעיהם למוצאיה'. ואוף דתשכח תרין מטלני יתרין מ"מ הנך תרין עמיקין טוב' ולית השתא עידן לגלאה יתהון. ובתר הכי כתב חלוקת א"י ונחלת בנות צלפחד דרזא דנחלות רזא עמיקא הוא וכ"ש נחלת א"י דלא לחנם אמור לא תהוי בעבורא אחסנתא דאלו באורח פשטא הא קיימא לן אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכיון דהאי בישא והאי טבא מוטב לזכות לטבא מלבישא אלא ודאי האי רזא דנחלה מאב לבן רזא עמיקא ואע"ג דקיימא לן דההוא דרא דמדברא הוו מסטר' דיובלא ואנן אמרינן דאדבק להו בז"ס הבנין. רזא דמילתא דסליקו בז"ס הבנין ואחידו בסטרא דבינה דסמיך להו דייקא נמי דקתני מסטרא דיובלא דהא תרגומא דקצה איהו סטר' אבל משה נתעלה בשער חמשין דבינה ואתדבק בסטר' דחכמה דסמיך ליובלא ומדפקיד קב"ה למשה לאתדבק לשבטיי' בבינה דאיהו חיי מלכא כד בריך לון בעא לאדבק' יתהון תמן ושרא בראובן דאיהו בוכרא ואדביק ליה תמן וממיל' ידבקון שאר שבטייא ושרי ואמר יחי ראובן וגו' וקאמר ומותא תניינא לא ימות לאו למימר דלא יתגלגל אלא האי מותא הוי העלם כעין מיתה האמורה במלכי' אשר מלכו בארץ אדום ומותא קדמא' דהיינו העלם עילאה הוי בבינה ומותא תניינא דאיהי העלם תתאה הוי במלכות וה"ק יחי ראובן כלומ' יתדבק בבינה דאיהי חיי המלך ולא יתדבק במלכות דאיהי אתר דמותא תניינא. ומשום דאיכא למימר כיון דמתדבק בדוכת' עלאה לא ישפע על בנוי שפע ברכה להכי קאמר ויהי מתיו מספר כלומר אוף דיתדבק בבינה מלכות ישפיע שפע ברכן בבנוי ודלהוי מספר דילהו כחול הים דרמיז במלכות. וכיוצא בזה אמ' בנפתלי שבע רצון וגו' כלומר אע"ג דאיהו שבע רצון דאיהו בדוכתא עלאה טובא מ"מ יהא משגח בבנוי לאשפעא להו ברכן מברכת ה' דאיהי מלכות ומהאי טעמא אמר וזאת ליהוד' וגו' כלומ' דאוף דאדביק לראובן למקו' חיי המלך ואחריו נמשכים כלהו שבטייא מ"מ יהודה להוי אחיד נמי בזאת ללחום מלחמות ה' ובכן ואתה שלום:
פרשת הדברים
אור ליום ז' י"ב למנחם
אבל רזא דמילתא דהאי ספרא אצטריך למרמז במטרוניתא דד' ספרין קדמאין אינון לקבל ד' אתוון דהוי' והאי ספר' לקבל מטרונית' תתא' ולהכי כלילן ביה פקודיי' דד' ספרין קדמאין והיינו מה שאחז"ל משה מפי עצמו אמרן וטעם דקצת מצות איכתיבו בהאי ס' וקצתהון לא לפרושי הא מילתא צריך למנדע אורחין ושבילי דמטרוני' ולמנדע יתהון צריך לאתייחד ג' או ד' ימים מבני נשא ובארע' קדיש' שם אתן את דודי לך והת' תקום על רזא דמלת' ומהאי תדעון למאי אכתיבו י' הדברות וכן תנדעון מאי זכור ושמור בדבור א' נאמרו ואח' דבר אלהים וגו' דהא ודאי הכא איהו רזא דייחודא ומשו' דהאי ספר' רמיז במטרונית' תתא' איכתיב ביה קרא דשמע ישראל לאחזאה על רזא דייחוד' ומאי דלא אכתי' בספרי קדמאי הוא ברזא דס"ת דלית בי' נקודין לאחזא' דכל חילין דיליה אינון במטרוני' כנוקבא דמעברא מדכורא. וטעמא דבשכמל"ו לא אתמר לא בהאי ספרא ולא בספרי קדמאי אע"ג דהוה משמע דהוה חזי למכתב באוריית' כיון דיעקב אמר' כ"ש דאצטריך דלימא ליה משה דהוה בעלמא דמטרונית' וזכה בה בחייו מה דזכה יעקב בתר מותי'. אבל רז' דמלת' איהו משום דהאי רזא דמטרונית' תתא' איהו רזא עמיקא טובא ובעי לאעלמא יתיה טובא דמשו' הכי כל ספרי דמקובלי לא אדכרו אלא י"ס והאי רזא דמטרונית' תתאה ליכא מאן דגלי ליה כי היכי דלא לטעון ביה בני נשא. כי היכי דטעה אלישע אחר ואי אוריית' גופ' אעלימ' יתה דמשום הכי לא אכתו' קרא דבשכמל"ו ק"ו דיעלימו ליה חכימי. אבל כלהו קמו בקושט' דמלתא וכל מה דכתבו במלכות סתם איהו במטרוניתא תתאה וביום הכפורים דרמיז לזמנ' דאתי דיהא ייחוד' שלים משום הכי אמרינן ליה בקול רם ומרוב התעלמות האי מילת' אפי' יעקב לא אמרה אלא בעת פטירתו משום דהוה בעי לאזדווגא בהדה בההיא שעתא מאי דלא זכה בחייו וכיון דבעא משה למימר לישראל מילוי דהאי ספר דרמיז למטרוניתא תתאה קדים להו תוכחות כדי למרמז ההוא סטרא ויתיישבון מילין בלבהון דהא כי היכי דאורייתא כלילא ממצות עשה ומצו' לא תעש' מצות עשה לסלקא בדרגין דקדושה. ומל"ת לאפרשא דרגין דסטרא אוחרא הכי נמי הוצטרכו תוכחות לאפרשא סטר חובא והכי עבד משה וחובין תקיפין דודאי אהדרו מנייהו לא האריך בהון וחובין דאכתי לא תבו מנייהו האריך בהו. וכתב אחרי הכותו כלומר בתר דאתבר תוקפ' דאנהו ס"ט כתב האי ספר' דרמיז למטרוניתא תתאה ובסוף ספרא אמר האזינו השמים וגו' דאינון י"ס עילאין ומשו' הכי כתב ואדברה דדבור רמיז בהו ותשמע הארץ דהי' מטרונית' תתאה והיינו אמרי פי דהיא אמרת ה' פי ה'. יערוף כמטר לקחי רמז בי"ס עלאין. תיזל כטל רמיז למטרוניתא תתאה דמשפע' דנחית מי"ס עלאין איהו בשופע סגי דומיא דטיפות מטר דאינון עבות ולא יכיל עלמא למסבל ליה וכד אתי במטרונית' תתאה איהי נקטא ליה ומפלגא ליה לכל חד וחד כפום מאי דצריך ונחית כטל דלאו איהו עב כ"כ ויכיל עלמא למסבל יתיה והיינו דקאמר כרביבים עלי דשא כלומר דמטרוניתא תתאה מפלג' לכל חד כפום חיליה דהא לדשא. דאיהו דקיק נחית טפין דקות כשערות דלהאי אקרו שעירים ולעשב דאיהו רב טפי נחית כרביבים וז"ס מ"ש ז"ל זן מקרני ראמים עד ביצי כנים כלומ' דלבריין רברבין יהיב כפי חילייהו ולדקיקין כפי חילייהו וז"ס פותח את ידיך דהיא יד ה' כד"א היתה עלי יד ה'. וקאמ' דאיהי משביע לכל חי רצון דלכל חד וחד יהיב כפי מאי דיכיל למסבל. כי שם ה' אקרא כלומר דשם ה' איהי מטרוניתא תתאה כד"א זה שמי לעולם דאתמ' עלה משום דאיהי ממנא לאנהגא עלמין וזה זכרי אתמר על י"ס עילאין דאינון עלמא דדכורא. לדר דר כלומר לאשפעא בדר דהוא מלכות' תתא' כד"א ודר וסוחרת ובחובא דאדם קדמאה אתיהיב דוכתא לדר דסטרא אוחרא לאתחברא בדר דסטרא דקדושה דהא בההוא סטרא דקדושה אקרי דר דכל מה שברא קב"ה ברא כנגדו והיינו וקוץ ודרדר תצמיח דאתחב' דר בדר כדאמרן וקאמ' השתא כי שם ה' דאיהי מטרונית' תתאה אקרא כלומ' אחבר ליה בי"ס עילאין דאקרא לישנא דחבורא וזמונא איהו כד"א ויקרא אל משה. הבו גודל לאלהינו המשיכו שפעא מגדולה לאלהינו דהיינו מטרונית' דתמן אינון ערי אלהינו ובתר הכי כת' וזאת הברכ' דרמיז למטרונית' תתא' דאיהי ברכה דאברה' יצחק ויעקב וכל מאי דכתב יוסף גיקיטליי"א בחירי במדת מלכות הא איהו במלכות תתאה דשפיר ידע במלתא אלא דאעלים לה. ובכן ואתה שלום:
פרשת ואתחנן
אור ליום שבת נחמו י"א לחדש אב
אדני יהוה חיבר כנסת ישראל עם בינה. אתה כלהו ספירן ומלילא לתפארת החילות שירותא דאיהי כנסת ישראל וחבר לה עם גדלך וידך החזקה ועם אשר דהיינו אבות וכנסת ישראל. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' כלומ' דאע"ג דחזא כמה ארעין וכמה מלכיות והאי ארעא איהי הרים וגבעות להכי אמר אע"ג דהוא הר הוא טוב והלבנון דהיינו בית המקדש ורז' דמלתא דבעא למעבר בארע' ועי"כ הוה מסתלק בלבנון דהיינו לובן עילאה דהיינו כתר עליון ויתעבר ה' בי למענכם כלומר לא בעא קב"ה דאסתלק בלובן עילאה אלא דאסתלק בבינה משום דאי הוה מסתלק בלובן עלאה לא הוה ליה אהדרות' להאי עלמא וישראל צריכי דליהוי ליה אהדרותא להאי עלמא לצלויי על עלמא כד הוא בעאקו וכן בזמן חרבן הבית אתא לנחומי לישראל למענכם להנאתכם ולטובתכם וכן לזמן תחיית המתים יקום בהדייהו דישראל וזהו סוד ויתעבר כלומר אשתאר בבינה כעובר בבטן דעתיד למיפק לעלמא ואלו הוה מסתלק בלובן עילאה לא הוה ליה אהדרותא להאי עלמא כלל. ויאמר ה' אלי רב לך טפי עדיף לך דהשתא תסתלק בבינה ויהא אהדרותך להאי עלמא דהאי הוא זכותא סגי. עלה ראש הפסגה וראה וגו' דע"י כן תסתלק בבינה כדקא יאות ובתר כן בסוף יומייא תסתלק בלובן עילאה. ואתה שלום:
אור ליום שבת י"ו לחדש מנחם
אבל רזא דמלתא ואתחנן חיבר וא"ו דאיהי תפארת עם תחנה דאיהי מלכות אל חיבר אל"ף עלאה עם למ"ד דאיהי מגדל הפורח באויר בעת דאית עתים לטובה ועתים לרעה כדאיתא בס' קהלת וקאמר דבעת טבא כיון צלותא לאמר לחברא למ"ד דאיהו רזא דמגדל הפורח בהדי אמיר' דאיהי רמז למלכות ה' אתה החילות וגו' מבוארים רמיזים רבים. אעברה נא ואראה משה בעא לאעברא ית ירדנא למיעל לארע' דישראל משום דכיון דנשמתיה הוה מיובלא אי הוה זכי למיעל לא"י הוה מסתלקא נשמתיה לעיל מן יובלא וז"ס נ"א אסתלק לעילא מחמשין שערי בינה ברזא דאל"ף ואראה דתמן הוא עולם הראיה וקאמר אעבר' את הירדן למרמז דבעא לאעברא לעילא מן בינה וזהו סוד ההר הטוב דאיהו יסוד. הזה והלבנון כ"ע דאיהו לעילא מן בינה וקב"ה לא בעא דיתעלה נשמתיה דמשה לעילא מן בינה משום דא"כ לא הוה ליה דביקו בהאי עלמא וכי היכי דליהוי לישראל קיומא כגלותא אצטריך למיהוי למשה קצת דביקו בהאי עלמא ואוף כי היכי דיזכה לישראל בימות המשיח כי היכי דזיכ' להו בהאי עלמא והיינו דקאמר ויתעבר ה' בי למענכם. האי ויתעבר הוא כמו תשרש כמו ודשנו את המזבח והכי קאמר ולא שבקני קב"ה דאיעבר למענכם כדאמרן. עלה ראש הפסגה היינו לומר מסתייך דתסתלק לעילא בראש בינה דאקרי ראש הפסגה ושא עיניך וגומ' כלומר באתרא דאקרי עינים דאיהו לעילא בריש שער החמשין קריב לחכמ' והיינו וראה בעיניך כי שמה לא תעבור כלומ' כ"י אקרי שם ובינה שמה דאיהי אתחברותא דשם עם ה' עלאה והיינו דקאמר ליה ושמה לא תעבור כלומר באתרא דשמה דאיהי בינה לא תעבור תמן רק תדבק נפשך ברי' יובלא כדאמרן הא הכא רזא טמירא וגניזא לכן אזדהר מלפנאה לבך כלל מתורתי ויראתי ומשניותי ותעסוק בחכמת הקבלה פעמים שלש בשבוע ואפתח לך בה פתחין להבין מה שלא הבין אדם מכמה שנים עד היום. ובכן ואתה שלום וגו':
פרשת עקב
בפרשתא דא והיה עקב כלומר דוהיה הוא שמא דהויה בהיפוך ואיהו מהופך למימר דוא"ו דהיינו תפארת יהא קריב לן ומשום הכי ו' ברישא מקמי ה"א ויו"ד מקמי ה"א ולמרמז דחכמה גניז וכליל בבינה ובינה איהי מתגליי' טפי מחכמ' ומשום הכי כתיב ה"א בתר יו"ד וקאמר עקב תשמעון כלומר עקב דאיהי כנסת ישראל תחברון יתה בהדי אתר דרמיז בשמיעא דאיהו בינה ותו תשמעון הוא לשון חיבור כד"א וישמע שאול וגו' וקאמר אי לעקב דאיהי כנסה ישראל תחברון עם כל המשפטים דהיינו י"ב גבולי אלכסון. ושמר היינו כ"י ברז' דזכור ושמור ה' אלהיך לך וגו' והא איכא למידק דקאמר ברוך תהיה וגו'. אמאי אצטריך למימר מכל העמים ותו מאי האי ברכה דבריך לא יהיה בך עקר ועקרה ורובא דעלמא ליתנהו עקר ועקרה ומאי רבותייהו וכן במה דאמר ובבהמתך. ותו במאי דאמר וברך פרי בטנך ושגר אלפיך למה אצטריך לחזור לברכם שנית ותו אמאי כתיב לא ישימם שנית ותו אמאי נקט לישנא דהסרה בוהסיר ה' ממך וגו' דמשמע דהוו ביה וצריך לאעדאה יתהון ואחריו כתיב לא ישימם בך דנראה דלא הוו ביה. ותו אמאי כתיב ונתנם בכל שנאיך ולא קאמר לישנא דשימה או דהסרה כדקאמר ברישא. ותו דכתיב אל תאמר בצדקתי וגו' דהא כיון דחד מתרי דהוו אמרי קושטא איהו דהא איהו נמי אמר כי ברשעת הגוים וגו' לא הל"ל וברשעת וגו'. ותו אמאי בפ' דברים קצר בחובא דעגלא והכא האריך טובא. ותו מאי ואתנפל וגו' דמשמע דמ' יים ראשונים הוו משום חובא והא ודאי לא הוו אלא לקבל הלוחות וא"כ אמאי קאמר כראשונה. ותו מאי האי דקאמר לחם לא אכלתי וגו' דמשמע דהוה מצטער על מכליא ומשתייא:
אבל רזא דמלתא ברוך תהיה כלומר לא תימא דלית לך צורכא בעממיא דהא עממיא אינון דוגמת קליפין לאיבא דאי לאו קליפין לא מתקיים איבא ומשום הכי קאמר תהא ברוך כל עממי' סחרין לך כקליפה לאילן והיינו דכתיב מכל העמים וכד תהא שלים יהון כלהון עלמין בשלימות והיינו לא יהיה בך עקר ועקרה כלומר בין משפיע בין מקבל לא יהא בהון מניעא מלנגד' שפעא בכולהו ספירו' ובבהמתך היינו בהנך סטרי לא יהון בהון מניעו משפעא דהא כלהו עלמין בשלימו. והסיר ה' ממך וגו' כלומר יעדי קליפין מסטרא דקדושה דאינון מהדרי לאתדבקא בה ומ"ה שייך ביה הסרה וכיון דיעדי יתהון מלעיל' ממילא לא ישימם בך וכיון דיעדי לקליפין מסטרא דקדושה הא מכתשייא דאתיין מקליפין יהון מסירין יהבין לסנאך ומ"ה אמר אל תאמר וגו' בצדקתי וגו' כלומר כד תחזי דקב"ה פקיד על ז' עממין לא תחיה כל וגו' לא תימא כיון דפקיד לשיצאה קליפין דטעמא הוא משום שלימו דאיבא דלית צורכ' בקליפין דהיינו ע"י צדקתא דילך והיינו דקאמר אל תאמר וכו' ותדע דבזכותא ושלימו דילי איהו דהא ברשע' וכו' כלומר לשציותהון והיינו ודאי משום שלימותא דילי לית לאיבא צורכא לקליפין לא תימא הכי דודאי לא בצדקתך וגו' דשלימו כההוא דאת חשיב ע"י שתסתלק בזכותך לכ"י בתפארת דלבבך דהיינו כ"י דאקרייא לבב כדסלקא בת"ת איהי סלק' בדרך ישר וא"ת א"כ דזכותא דילי לאו איהו שלם אמאי פקיד קב"ה לשיצאה יתהון עממייא היינו משום דאינון רשיעין וטעמא דבפרש' דברים קיצר בהובא דעגל והכא האריך ביה משום דהתם בעא לאוכח' יתהון על חובין דעבדו קיצר בההוא חובא תקיפא דלאו אורח ארעא לאוכחא לבר נש דחוביה תקיפיה. אבל בהאי פרשתא הוה אמר להו כי היכי דלא לתנשו וידכרון מאי דעבדו. ותו בפרש' דברים מליל עם גוברין דהוו בני עשרין או קרוב בעידן עובדא דעגל' דהנהו ודאי אתנחמו מההוא חובא והשתא מליל עם אינון דהוו זכיכן דלא טעמו מרירותא מ"ה האריך ביה כי היכי דלזדהרו מיניה ואמר ואתנפל כלומר חזו כמה ביש גרמתון בההוא חובא דבזמנ' דסליקית לקבלא לוחי קדמא' שהיתי מ' יום ומ' לילה וגו' דאינון לקבל יצירת הולד והא אדביקית בהו לעילא ממלאכי השרת ובת' דחבתון אכחשתון חילא ואפסידית כל ההיא סליקא דהא כדבעיתי לצלאה עליכון כי היכי דתסלק צלותי לעילא אצטריכי' לאתעכבא מ' יום אחרנין דלא אכלית לחמא כאילו לא אתעכבית מ' יום קדמאין והיינו כבראשונה כלומר אהדרת כקדמייתא ובכן ואתה שלום וגו':
אור ליום שבת כ"ג למנחם
אבל רזא דמלתא דעקב רזא למילין דמתעבדין מצד החומר כמא דעקב איהו תתאה הכי סטר' דחומר איהו תתאה וקאמר כי סטרא תתאה תעלון יתיה דימטי לדרגא דשמיעה דאיהו בחכמ' ואמר ה' אלהיך לך הא אתר דשמיר' ידיע ואת' דברי' וחס' ידיע וקאמר דישפע יתהון מאתר דשמירה דאיהי מלכות והא רזא דבשר תאוה משום דכד ישראל שלימי לא אכלי בשרא וכדאיתא בספר הזוהר ועל דא אצטעיר משה כד שאילו ישראל בישרא ואי הוה מרע"ה נכנס עמהם לא"י לא הוו אכלי בישרא ובימי משה אכלו מנא דאיהו משמיא ותלתין יומין בתר מיתתיה נמי אכלו מנא בגין דכל תלתין יומין הוה נפשיה דבקה בישראל ומההוא דביקו הוה נחית להו מנא ובתר תלתין יומין אסתלק לעילא לעילא ופסק מנא לגמרי וקאמר קרא כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך דתהא דביקותך באתרא דרחובות דהיינו בינה ועכ"ז תאמר אוכלה בשר בגין נפשך המתאוה. וזבחת מבקרך דרמיז לגבור'. ומצאנך דרמיז לת"ת. הזהרני מאד לכתוב כל הנאמר לי וללמד פעמים ושלש בשבוע בחכמת הקבלה ושיפתחו לי בה פתחים גדולים. עוד הזהרני פעמים אחרים ללמוד בחכמת הקבלה לפחות פעם א' בשבוע ב' שעות או יותר ויפתחו לי בה פתחים גדולים:
אור ליום שבת י"א לאלול
פרשת ראה
אור ליום שבת כ"ז למנח' שנת ש' זמן המגפה
אבל רזא דמילתא דכי היכי דאיכא אברין לגופא איכא אברין לנשמתא ואע"ג דאיהי רוחנית ע"י מלבוש' דאתלבש ביה מתחזיין בה אברין כמא בגופא. וברכאן ולווטין דנחתין מלעילא למפעל בהאי עלמא אית בהו ממשותא ואחזיין להנהו זכיכי נפשא ומרע"ה אחזי להון ברכאן ולווטין ממש נחתין מלעילא בממשותא ומשום הכי אמר להון חזי בעיני נשמתא ותסתכל ותחזי מלתא דתמיה' דהיום בעוד דאתון דבקין בגופא אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה נתינה דאית בה ממש ושייך למימר בה לישנא דנתינה ולישנא דלפניכם ומשום דלא הוה אפשר למחזי האי מלתא אלא יחידי סגולה דנשמתהון זכא' ביותר משום הכי אמר להו ראה בלשון יחיד כלומר יחידים הם אותם שיראו זה וכל עמא זולת הנהו יחידים לא נחתו לעומקא דמלתא וסברו דראה דקאמר היינו לומר שישגיחו בדבריו. וקאמר אנכי דרמיז לכנסת ישראל דהאי ממשותא דאית בברכאן ולווטין אתי מסטרא דכנסת ישראל דאיהי מנהגת העולם ואתה שלום:
אור ליום שבת כ"ח לאלול שנת ש"ט
והלא ברזא דפ' איכא למידק אמאי אזהר כמה זמנין על דמא ואוף דמפרשייא מלילו ביה ואת דרשת בחד גוונא אגלה לך רזא עילאה והוא דארבע ליחות רמיזי לחפת"מ דלבנה לחסד ומכה אדומה לפחד ושחורה למלכו' ואדומא לתפארת דכי היכי דדמא הוא עקר גופא ה"נ ת"ת ואע"ג דת"ת רחמי' שפע' דביה דמי לסימנ' אדומ' בגין דשמטה היא שמיטת גבורה ותו דבדמא איכא נמי ערובה דשאר ליחות דהיינו מימות דאית בה וזו היא כלילא כולהו ליחות ואיהי קיומ' דכל גופא והכי איהו שפעא דת"ת ודמא דבעירא רמיז לדמא דההוא סטרא דלקבל ת"ת שכל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ומשום דאי הוה אכיל דמא הוה מתקף ביה רוחא דמסאבותא להכי הזהיר כל כך זימנין עליה:
ותו איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דמחזי דמשה הוה יהיב האי ברכתא והלא לא יהיב לה אלא יהושע בהר גריזים ובהר עיבל:
אבל רזא דמלתא דכיון דמשה פקיד עלה הוה ליה כאילו הוא עצמו עביד לה וזה הוא שאמר אנכי נותן לפניכם היום כלומר הוה ליה כאילו אנכי ממש היום מברככא האי ברכתא והאי לווטיא ואית להו שלימו טובא כד יתיהבון ע"י משה ואתה שלום:
נראה לי שזש"ה ביהושע גבי ברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם בראשונה:
אור ליום שבת כ"ז למנחם
והא בפרשת' דא איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעון וגומ' דהא כמה זימני אזהר לעיל אהאי ואמאי אצטריך ליה למיהדר השתא לאזהורי. ותו מאי לישנא דראה ותו מאי ונתת את הברכה ולא כתב בהדיא את המברכים. ותו אמאי יהב להו כ"כ סימנים הלא המה בעבר הירדן וגו'.
אבל רזא דמילתא דכי היכא דישראל קבילו ית אורייתא בטורא דסיני וכל העם רואים את הקולות מה שאין העין יכולה לראות ה"נ בעא קב"ה דבעברא דירדנא יקבלון נמי אורייתא בההוא גוונא גופיה והיינו דקאמר הלא המה בעבר הירדן כלומר משום דאתון עברין ית ירדנא איבעי דתקבלון ית אורייתא כגוונא דקבלתון יתה בטורא דסיני דחזיתון ממש את הקולות והכי בעברא דירדנא תחזון ברכאן וליווטין ממש לעין והיינו דקאמר ראה אנכי נותן וגומ' ברכה וקללה כלומר תחזון ממש בעיניכון ברכאן וליווטין נחתין והיינו דקאמר ונתת את הברכה כלומר ברבה ממש תחזון נחתא על הר גריזים בעידן דמברכיא יברכון וכן קללה ממש תחזון בעיניכון נחתא על הר עיבל בעידן דמלטטיא ילטון. ואתה שלום:
פרשת שופטים
אור ליום שבת ב' לאלול
ומשום דחזינן דבקצת דוכתי פקיד קב"ה למיהב דוכתא לדינא כעין לא תחסום שור בדישו הוה ס"ד למיטל מומא בשור דקרבנא ל"תקופי דינא משום הכי אזהר לא תזבח שור אשר יהיה בו מום. ומשום דבקצת דוכתי פקיד קב"ה לאערובי דינ' ברחמי לאכללא יתהון כחדא הוה ס"ד למיטל מומא בשה דקרבנא דשה איהו רמיז לרחמי ומומא לדינא להכי אזהר לא תזבח לה' שה אשר יהיה בו מום דלית לך למעבד אלא כדפקדך קב"ה בלא תוספת ומגרעת דאי תעביד מדעתך לדמויי מילתא למילתא אייתי למפלח ע"ז משום הכי סמך ליה כי ימצא בקרבך איש וגו' וילך ויעבוד אלהים אחרים וגומ':
ומשום דברבוי השופטים ירבו המחלוקות ונמצאת תורה כאלף תורות משום הכי כתב כי יפלא ממך דבר וגו' על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ובתר הכי אמר כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגומ' כלומר יסק אדעתך למימר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי לא יהיה כן דנהי דתשוי עלך מלך אבל לא יהיה כגוונא דעכו"ם דהא עכו"ם ממני מלכא לפי בחירתם ואילו אתה את אשר יבחר ה' אלהיך בו. ותו עכו"ם ממני מלכא אפילו מעם אחרא וכדאשכחן בח' מלכים שמלכו בארץ אדום ובבלק מלך מואב ואילו את מקרב אחיך דוקא ולא מעם אחר. ותו מלכי עכו"ם מרבים נשים וסוסים וכסף וזהב ומלכא דילכון לאו הכי אלא לא ירבה לו וגומ' ולא תימא דא"כ גריעו איהו דמלכא דישראל דהא לאו הכי אלא טעמא לבלתי רום לבבו למען יאריך ימים על ממלכתו וגו'. ובתר הכי קאמר לא יהיה לכהנים הלויי' וגו' כלומר דכהני אמו' ע"א אית להו כמה נחלות אבל כהני דיליכון לאו הכי אלא לא יהיה להם חלק ונחלה וגו' ולא תימא דגריעו דילהון איהו לאו הכי אלא ה' הוא נחלתו וגו'. ומשום דעממייא ידעין עתידות דיליהון ע"י חוזים בככבים להכי אזהר לישראל דלא ידרשו להו אלא ידעון עתידות דילהו על ידי נביא מאחיך כמוני וגו'. ובכן ואתה שלום:
פרשת כי תצא
אור ליום שבת י"ד לאלול
והא קרא דכי תצא למלחמה וגומ' כי רמיז לכ"י דהיא מגיחא קרבא עם יצה"ר דילך דאלמלא סיועא דילה לא הוה יכילית בני נשא כנגד יצה"ר וכמ"ש ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו דכתיב צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו וא"ת א"כ ליח ליה אגרא דהא אי לאו סיועא דקב"ה הוה יצה"ר נצח ליה להכי אמר ולא ירשיענו בהשפטו אלא דקב"ה חשיב ליה לבר נש כאילו הוא בלחודוי עביד בלא סיוע דכ"י והשתא קאמר כי דהיינו כ"י למלחמה על אויביך ותפארת יסייע לה והיינו ונתנו ה' דהיינו תפארת. אלהיך בינה או פחד. אי נמי קאמר דבמדת רחמים יתנהג עמך למימסרא בידך והיינו ונתנו ה' וגו' ושבית שביו דיהא שבוי וכפוף תחתיך. וראית בשביה אשת יפת תואר כלומר דאוף בתר דנצחת ליה לא יתייאש מינך אלא יהדר לייפויי קמך מילין דהאי עלמא וכדאמ' בזוהרא קדישא דיצה"ר מתדמה כאשה יפה:
אור ליום שבת י"א לאלול
אור ליום שבת י"א לאלול
אבל רזא דמלתא הוא דעלמא כוליה מתבני על רזא דגלגול' ותדיר מתגלגלי בני עלמא ולא משתככי כעין מייא דנגדין בתחלה ולא משתככי ואזלין ונפלין בימא ומן ימא מתהדרי כל נחלא ואזיל למקורא דיליה והדר נביע ונגיד כמלקדמין והדר נפיל לימא והדר מהדר למקוריה וכדכתיב בהדיא כל הנחלים הולכים אל הים וגו' אל מקום וגו' שם הם שבים ללכת ה"נ בני אדם אתו להאי עלמא והדר אזלי לההוא עלמא והדר מהדרי לאתגלגלא בהאי עלמא וכן תדיר ולא משתככי דוגמת נחלא דאמרן וכי היכי דמיא דנגדין בנחלא דזימנין מתעכבין מלמהדר לאתגלגלא ע"י חריצין ונעיצין דחפרין להו בינשתא ה"נ מאן דלא שבק בנין בהאי עלמ' ושבק אתתא הא איהו דמי' למי' דמתעכבין ע"י חריצין ונעיצין ה"נ ע"י אתתא דשבק מתעכב מלאתגלגלא ואע"ג דאיהו צדיקא מתעכב ואילו שבק בנין בר כרעא דאבוה הוא והוה ליה כאילו אשתאר חלק מנייהו ואיהו גופיה לא מתעכבא לאתגלגלא וכד לא שבק אתתא אע"ג דלא שבק בנין לא מתעכב מלאתגלגל כיון דלית ליה תפיסו בהאי עלמא וכד שבק אתתא ולא בעי יבם ליבומי פקיד קב"ה דיחלץ לה למירמז דאפליג מינה והוי כמאן דלא שבק אתתא ולא אתעכב מלאתגלגלא וקודם מתן תור' כל היכא דשבק קריבא בהאי עלמא הוה מתעכב' מלאתגלגלא וכיון דנתנה תורה אתנהיר עלמא ואע"ג דישבוק כמה קריבי לא מתעכב אלא כד ישבוק אחא:
נראה לי לפי דרך זה דמאן דשבק אתתא ולית ליה אחא לא מתעכב:
יום שבת י"ז לתמוז
ה' עמך וגו' פקח עיניך ושבע לחם לחמא של תור' אל תאהב שינה פן תיורש דהיינו הנך סטרין והיינו דכתיב עשיר ורש נפגשו וגו, כלו' אתא לאפוקי מדעת האומרים דאיכא שני אלו"דות חד פועל הטובות וחד פועל הרעות ולהכי קאמר עושה שניהם ה' דעשיר היינו סטרא דקדושה ורש היינו סטרא דמסאבא וקאמר תרויהון נפגשו כלומר דאינון מתדבקין כחדא דאינון קליפה ופרי ועושה שניהם ה' דאיהו אין סוף איהו דעבד סטרא דקדושה וסטרא דמסאבא:
והא רזא דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו משו' דהעבטת עבוט איהו רמיז לבר נש דאית עליה חובין ולית רשו להנך סטרין למגבי הובין מיניה בלי רשו ואי הוה מלוה נכנס לבית הלוה לעבוט עבוטו הוה רשו לאינך סטרין למגבי חובין מיניה בלא רשו בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה משום דמדת קב"ה אינו כמדת ב"ו שהספקלטור הולך אחריו וגו'. אבל קב"ה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה וכו' ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך משום דעני רמיז למאן דאית ליה חובין טובא ואי הוה שוכב ועבוטו אצלו הוה יהיב דוכתא למה דאמרינן ולאילנא דמותא דפרוש גדפויי בליליא למגבי חובוי מההוא דאית ביה חובין ולעכבא פקדונא דנפשין דמסירין בידיה כל ליליא וזש"ה בבא השמש תשיבנו לו וכן אזהר לא תחבול בגד אלמנה משום דאלמנה רמיז למאן דאית ליה שום זכו ומשום הכי קאמר דלא יחבול בגדה כלל משום דאיהו נמי הוה יהיב דוכתא לאינך סטרין למגבי ממאן דאית ליה זכו ולחרבה יתיה. וכן לא יחבול ריחים ורכב דאינון כלים דעבדין בהו צורך אוכל נפש ונקט ריחים ורכב מנא קדמאה דמתעבד ביה צורכא דנהמא ואי הוה חביל יתהון הוה יהיב דוכתא לאינך סטרין למחבל ולאעדא מזונא בדינא והיינו רזא דקשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקב"ה רחמיו על כל מעשיו דאפילו ביומא דעבדו עגלא מנו הטוב לא מנע מפיה' והיינו דקאמר כי נפש הוא חובל כלומר לא יחבול וגו' משום דאיהו נמי הוה מטי חבילו לנפשא דבני נשא לממנע מניהון מזוני כדאמרן וגלי בהאי דטעמ' משום דתלי פגמא בנפש והוא הדין לכל אינך פקודי דאתמרו בעבוט כדאמרן:
סוד סעודת שבת:
אור ליום שבת כ"ד לניסן
אבל רזא דמלתא דברית עם היינו לומר דכד נפיק שפעא מברית העליון לרבים עדיף טובא מכד נפיק ליחיד והיינו ואתנך לברית עם וגומ' כלומר אתנך דייתי שפעא רבא על ידך כשפעא דאתי לסגיאין. וקאמר להנחיל ולא לנחול דטפי עדיף מנחיל מנוחל כדאשכחן ביהושע דאתמ' ביה כי אתה תנחיל ואיהו עדיף ודאי מנוחלי הארץ ומאי דאמר נחלות שוממות היינו לומר דארץ ישראל דהיא שוממה מבלי בניה היא יושבת לנחיל אותם. תו איכא למימר דנחלות שוממות היינו נשמתין דאזלין ערטילאין דלא אשלימו עובדייהו בהאי עלמ' או דהוו בהו חובין ואענשו בגיהנם ואינון אזלין סחרניה פרגודא למיעל לגינתא ולא שבקין יתהון וכד נפקא נשמתא מברית עילאה דאיהו יסוד דמתמן פרחין נשמתין ליסו' דמתמן פרחין להאי עלמא וכד פרחן מתמן אינון נשמתין אתיין לקמי' ההיא נשמת' ליקרא לה ולאלוואה לה וכיון דהיא נחתא להאי עלמא לאתבנאה בגופא כל אינון נשמתין דמתלוין בהדה נחתין עמה וזכיין לאתפלגא בעלמ' לאתבנא' בגופין והיינו להנחיל נחלות שוממות כלומר כד תיתי להאי עלמא לאתבנאה בגופא תזכה להנהו נשמתין ערטילאין דאקרון נחלו' שוממות דיתבנון בגופין על ידך והיינו רזא דכי יקרא קן צפור לפניך וגו' כלומר כד אתיא להאי עלמא ויתערון קמך הנך נשמתין דלא זכו למיעל לגנתא דעדן והיינו אפרוחים או בצים דאפרוחים היינו נשמתין דאית בהו קצת עובדין אלא דלא אשתלמו בעובדייהו ואינת דוגמת אפרוחים דאית בהו גדפין קצת או בצים היינו נשמתין דקבילו עונשייהו בגיהנ' ולית להו עובדין למזכי למיעל לגנתא דעדן. אבל אי יהדרון לאתבנאה בהאי עלמא עתידין למעבד עובדין טבין או למילד בנין זכאין והיינו דוגמת בצים דלית להו גדפין אבל אית בהו כח למעבד מנייהו אפרוחים. והאם רובצת וגו' כלומר דאימא קדישא רביעא עלייהו דחייסא עלייהו ובעייא דיעלון לגנתא שלח תשלח את האם כלומ' תשלח יתה מעלייהו ותיסב יתהון עמך לאתבנאה בהאי עלמא בגופי והיינו ואת הבנים תקח לך ודייק למכתב שלח תשלח ולא קאמר שלח שלח או תשלח תשלח למימר דתימא לאימא קדישא דרביעא עלייהו והות בעייא דייעלון לגנת' דאי יהדרון להאי עלמא כמה צערן וכמה עדנין יחלפון עלייהו ותו דאיכ' לספוקי בהו אי יזכון בעובדין טבין או אי יבאשון ומשום הכי אמר דטפי עדיף להו למהדר לאתבנא' בהאי עלמ' למזכי בעובדין טבין דהא בזמנ' קמיית' דאתו לעלמא הא הוו תחת כסא הכבו' ושדרו יתהון בהאי עלמא למזכי והכי קאמר כמא דשלח בזימנא קדמיית' הכי תשלח יתהון את בהאי זימנא לאתבנא' בגופי למען ייטב לך דבמה דזכי למיתי להו לעלמ' תזכה יתהון למילף להו אורייתא ואורחין דתקנן. והארכת ימים דאע"ג דאשתלים קיסטא דזמנא דאתגזר עלך למחיי בהאי עלמא אי אית בהנהו דנפקו לעלמא על ידך דאתגזר עליה למחיי שנין טפין יאריכון ימיך בגיניה דלא תסתלק מעלמ' עד דיסתלקו אינהו מעלמא בגין דעל ידך יסתלקון לעילא תו איכא למימר דהנהו תרין שלוחין רמיזין לחרבן תרי מקדשי והיינו דכתי' איזה ספר כריתו' אמכם אשר שלחתיה דאיזה ספר כריתות רמיז על גלו' בבל דלא הוה אלא שלוחא בעלמא והיינו אשר שלחתיה. או מי מנושי רמיז על בית שני דאף בזמן בניינו הוו עבדין למלכי עממין והיינו אשר מכרתי אתכם לו לעבדים. הן בעונותיכם נמכרת' וגו' כלומ' דבחרבן בית ראשון הוו בהו פשעים ע"ז וג"ע וש"ד ובטול תורה והיינו ובפשעיכם שולחה אמכם אבל בבית שני לא הוו הני חובין בהו אלא שנאת חנם והיינו בעונותיכם נמכרתם והיינו רזא דס' רבוא דכד אתא מרע"ה לעלמא אייתי עמיה ששים רבוא דאינון אוכלוסא ומשום הכי היו יולדות ששה בכרס אחד לאשלמ' ההוא מניינא בההוא זימנא והיינו רזא דפקידת כמה עקרות בחד זמנ' דהיינו דאתי צדיקא לעלמא בההוא זמנא ואתו עמיה כמה נשמתין כדאמרן. והיינו רזא דעד לא אתא שמואל דבר ה' היה יקר בימים ההם ובתר דאתא הוו מתנבאים בכל דוכתא וטעמא משום דהוה נשמתיה מבינה כד"א ותשובתו הרמתה כי שם ביתו כלומר דשם דהוא רזא דויתיצב עמו שם איהו ביתו דרמתה דהיא בינה וכיון דהות נשמתי' מהאי דרגא עילאה אתפתחו מבועין דשפעא עלאה דנבואה וחכמה ונחתא לעלמא. והיינו רזא דויהי נא פי שנים ברוחך אלי דכד אתא אליהו לעלמא אייתי עמיה נשמתא דאלישע ומשום הכי זכה ביה בהאי עלמא לאלפא ליה והיינו אשר יצק מים על ידי אליהו דאשפע עליה מי החסד לאייתאה ליה להאי עלמא בזכות אליהו וכי היכי דכד אתי צדיקא להאי עלמא מייתי עמיה כמה נשמתין דאתיין לאלוואה יתיה וליקרא ליה כמא דאמרן וזכי בהו לאתבנאה בגופי. הכי כד מסתלק מעלמא וספדין ליה אתו הנך נשמתין דלא זכו למיעל לגנתא ומתחברי בהדי' בההוא הספדא ובההוא זכו זכאן לאתבנאה בהאי עלמא בגופי דאיהו מסתלק לעילא ואינון נחתין לאתבנאה בגופי והיינו רזא דהספדא ובכיא על צדיקא דבהנהו פתיחו דמתפתחין מבועין לאושדא דמעין מתפתחין מבועין עילאין לנחתא הנהו נשמתין דקאמרן. והיינו רזא ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם וגומ' ואחיכם כל בית ישראל יבכו וגומ' דאי לא יבכו על כל העדה יקצוף. ומשום הכי קרינן בי"ה מיתת בני אהרן. ביום הכפורים אסור בתשמיש המטה משום דביום הכפורים מסתלקא מלכות לנקטא נפשין דתפלג כולי שתא וכיון דקרינן מיתת בני אהרן ומצטערינן עלייהו הוי כאילו מיתו בההוא יומא וספדו עלייהו ועל ידי כן מתוספי כמה אלפין ורבוואן נפשין למיחת בההוא שתא:
והיינו רזא דצדיקים מולידין במיתתהון יותר מבחייהון. ואמר ליה אלישע לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר כמא דזכינא על ידך כד אתית להאי עלמא הכי אזכה כד תסתלק מעלמא לסלקא בדרגא עלאה ואמר ליה הקשית לשאול דאף על גב דצדיקא בין כד אתי לעלמא בין כד מסתליק מיניה מזכי לנשמתין. נשמתין דמזכי להו כד מסתליק לאו אינון דזכי להו כד אתא ואת דזכינא כד אתינא קשה הוא לזכאה לך נמי כד מסתלקנא אבל מכל מקום אם תראה אותי לוקח מאתך על ידי ההוא ראיה אזכה לך כאילו לא זכינא לך מעיקרא:
תו אמר לי ברזא דספירות הא אינון דוגמא להבדיל לגוף שהפעולות נעשות על ידו. ואין סוף דוגמא לנשמה וכל מצות עשה ומצות לא תעשה תליין בספירות וכד מקיים איניש מצות עשה ממשיך חיותא ושפעא לספיראן דתלו בהו הנך מצות וכד עבר על לא תעשה הא הוא ממעט חיותא ושפעא דספירן דתלו בהו. ובעונות שרבו הא כ"י אתמנע מינה חיותא ושפעא דאתי לה מלעולא ואילו יצוייר דהוה מפסיק ח"ו שפעא וחיותא מינה הוו עלמין כלהו מתחרבי והכי ההא דוגמת אבר שנצמת ובטל ממלאכתו דהא ודאי אפסיק מיניה חיותא ושפעא כיון דאינו פועל פעולתו ועל כרחין אי אפשר לומר דלא אתי ליה חיותא כלל דאם כן הוה מסריח הילכך ודאי אית ביה קצת חיותא. ומהכא תנדע כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי וכמה אית ליה לאהטתדלא למעבד פקודייא דמארי עלמא:
פרשת כי תבא
אור ליום שבת כ"א לאלול
אור לט"ו לאלול שנת השכ"ט
יום ברית הילד י"א
ה' עמך וגומ' הלא עם היות כי הרבה הפרדת מחשבתך ממני הנה אשוב אליך כאשר בתחלה בגיז דתנדע סגיאות טובתי ורחמי וחסדי. הימים הראשונים יפלו ועתה אכרית עמך ברית חדשה ואשיבה לך ששון ישעי ורוחי נדיבה אסמכך רק שתדבק בי ביראתי במשניותי ולא תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע וחזור ובנה מה שהרסת ותפור מה שקרעת ושמא דילד דתימול יומא דין יהודה והוא יהיה סימנא לך בתודה ותשבח לה' אשר הפליא חסדו ורחמיו עמך להאיר אליך פניו והא ממרי בסעדך לזכותך להדפיס ספר כסף משנה וספר קופת הרוכלים ולחבר כל מה שבדעתך לחבר ועל המשנה ועל המקרא וכל העולה על לבך על תורתי ולירד לחכמת הקבלה יותר מהרא"ש שבמירון והוא ייתי למילף מינך להן חזק ואמץ ואל תפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ואני זאת בריתי אתך אמר ה' וכו' תורה מחזרת על אכסניא שלה. והא קב"ה וכל בני מתיבתא וכו' וצדיקייא תבעין בשלמך וכו'. וכתוב כל מאי דאימא לך ולא תזלזל ביה כדעבדת ביומי קדמאי. ולמען תכיר כי אני משיב לך ששון ישעי ורוח נדיבה אסמכך שדרוני לגלאה ולאודעותך בפרשת' דא פרשת בכורים דהא אינון רמיזי למאי דאתי מחכמה דהא חכמה אקרי בכור ואינן באים אלא משבעת המינים רמז לשבעת ספירות הבנין ואינם באים אלא מארץ משום דז' ספירות הם בארץ העליונה ובארץ התחתונה שהם תרין ההי"ן ואין מביאי' בכורים דחוצה לארץ שלא לתת מקום לההוא סטרא דקדושה:
והיינו פלוגתא דחכמים בעבר הירדן משום דעבר הירדן אינה כל כך בסטר קדושה. ותדע דהא הוו בה שלשה ערי מקלט ובכל ארץ ישראל תלת משום דאית לסטרא ההוא קצת חולק ביה נפישי רוצחים ומשום הכי אמר רבי יוסי הגלילי אין מביאים בכורים ממנה והיינו טעמא דגר אינו מביא בכורים אלא אם כן היתה אמו מישראל דאית ליה שרש דקדושה. והוה לי לאורכא עמך דהנה עתך עת דודים אלא דמטא עידן צלותא אבל עוד אאריך עמך רק כי תדבק בי במשניותי בעבודתי ביראתי ולא תפרי' מחשבתך ממני אפי' רגע. והא שבעה עולמין דאמרית הא אהדרו לאנהרא קדמך ובכן שלום לך וכל אשר לך שלום:
על דבר השכחה אשר שאלת כח לזכור מה שתקרא שלא תשכח אותו בטבע או בשמות הדרך היותר נקל הוא סוד שזכור תזכור סוד האלפא ביתא אות הז' שבעה פעמים בבקר בבקר ולא תשכח מה שתקרא בבקר הפנים אל פני מזרח ואח"כ תזכור אותו פעמים לדרום ולצפון ולמערב ותזכור כי סוד הזי"ן הוא השמטה העליונה בסוד ז' פעמים שבעה ושיעלו לחמשים שערי בינה וסוד הזי"ן יפתח לך שערי חכמה העליונ' ועם זה הסוד לא תשכח דבר בזוכרך אותו וכל פסוקי זכירה תאסוף אותם ותזכור אותם עם הכוונ' הזאת ושסוד הז' שמות יהיו עמו יחד בסוד זי"ן אזי תזכור מה שתקר' ובטבע ובמלאכה יעשה הדבר הלזה קח אגוז מושקאד' וגינס"א וקניל"א ופרח מאסיאה וזעפראן ועם זה יוסר כח השכחה כנודע ובמלאכה סוד ה' ליראיו:
אור לי"ה
והלא שמא דדכרנותא דאמרית לך דא הוא דקדם דתשרי למילף מאי דתבעי תימא קרא דזכור דבר לעבדך על אש' יחלתני י' זמנין ואזדהר דבמאי דתקבע למילף בההוא זימנא לא תפסוק כלל בשו' מילה ממילין דעלמ' ובהכי אדכר לך כל מאי דתילף בההיא שעתא וכן בכל זימנא וזימנא. ורזא דמילתא דהאי קרא אית ביה ו' תבין וי' זמנין שית סליק לס' לקבל ו' ספירן דסלקין לס' ואית ביה כ"ב אתוון במנין אתוון דאורייתא דאינון לקבל י"ס וי"ב הויות וי"ב זמנין כ"ב סליק לך לקבל עשר ספירות דכל חדא כלילא מדינא ורחמי אשתכח דסלקין לעשרין וכל חדא כלילא מי' אשתכח דסלקין ל"ר הא הכא ר"ך:
ורזא דביכורים וכל מילין דראשית דאינון לקב"ה אינון רמז לכתר עליון דלית לן תפיסה ביה אי נמי רמיז לכ"י דאיהי ראשית מתתא לעיל' למרמז דכל שפעא דאתי לעלמא על ידהא אתי. וכד הוו מסקי בכורים היה השור הולך לפניה' וקרניו מצופות זהב רמז למדת הדין דאיהי מתבסמא ע"י בכורי' וכמו דאמרו חז"ל כל השקפה הכתוב' בתורה היא השקפה לרעה בר מהשקיפה דבכורים דגדול כחן של עושי מצות שהם מהפכין מדת הדין למדת רחמי'. וקרניו מצופות זהב למרמז נמי דינא. וכן עטרת של זית בראשו דאיהו רמיז נמי דינא. החליל היה מכה לפניהם רמיז נמי לדינא ברזא דלויים ממונים על השיר. הפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם להקביל פני שכינה דאתיא עמהון והיינו אם בא חכם לעיר הקביל פניו דמצוה למיפק לאורחא לקבלא אנפוי דהא כיון דכמה מיני סכנות שכיחי באורחא ואי לאו שכינתי דמתלוה בהדיה לא הוה משתזיב הילכך בעי למיפק לאקבל' פני שכינתא דאתיא בהדיה והיינו רזא דאשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. והיינו רזא דאלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים דהא כד סיהיא אתמלייא איהו שלימו דשכינתא ובעי לאתקבלא אפהא וכד אתון אזלין על קברי צדיקיי' אי באורחא אתון עסקין באורייתא הא שכינתא נפקאת לקדמותכון. לכן הדבק בי ובתורתי ובמשניותי וכו'. בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך בשכבך ממש כד"א בשכבך ובקומך דהא כד את נאים מגו הרהור' דמתנית' ז' עולמיתן דידי נטלין יתך. וכד את מקיץ מגו דנאימת בהיהור' דמתניתא הא איהי ממללא בפומך ורחושי קא מרחשן שפוותך:
אור ליום שבת ח"י לאלול חזק ואמץ וגו'
אבל רזא דמילתא דבסוף אידך פרשתא פקיד על מצות עגלא ערופה וטעמא דההיא מצוה משום דבקטילו דההוא חלל איתקף סטרא מסאבא מתרי טעמי חדא דשלט בבנאה דמטרוניתא וקטל חד מניהון ותו דקטל ליה בדרך אכזריות דאי הוו קטלין ליה ב"ד היו בוררין ליה מיתה יפה. ותו דע"י שליטו דשלט ההוא סטרא בההוא חלל אסתאב נפשיה דההוא חלל בההוא סטרא והא מלכות רמיז בעגלא ואידך סטרא רמיז נמי בעגל' דכל מה שברא קב"ה ברא כנגדו ואקרי עגלא יפיפיה דאיהי מתחזייא יפה כדכתיב בזוהר' קדישא ועליו אמר שלמה מרבדים רבדתי ערשי וגו' ופלחי טעוותא הוו עבדי פולחנא נוכראה לאמשכא עלייהו שפעא מהנך סטרי וקב"ה פקיד לישראל דלא יעבדון הכי משום דשפעא יטיבו דממשיך מהנהו סטרי דמי למאן דאזיל בהאי זימנא ומתדבק באומיא דמשפיעי ליה יקר וטיבו ועותרא וההוא שפעא געלא ומטולא איהו והכי הוא שפעא דנגיד מהנהו סטרי וקב"ה פקיד דיעבדון מילין לשמא קדישא דכל הנקרא בשמי ולכבודי וגו'. ולהכי פקיד דיסבון עגלא לקבל עגלא יפיפיה דאיהי ההוא סטרא ויחתון יתה לנחל איתן אשר לא יזרע וגו' דמדי דלא עביד פירין רמיז לההו' סטרא כדאיתא בזוהרא קדישא ונחל איתן דאיהו קשה רמיז נמי לההוא סטרא והוו ערפין לה דאיהי מיתה אכזרית כי היכי דעבד ההוא סטרא לההוא חלל וע"י ההוא עובדא משתליף נפשא דההוא חלל מההוא סטר' ובהכי מתקן פגימו דה"א בתראה. והאי הוה פלוגת' דת"ק ור"י בזקניך ושופטיך דמר אמר שלשה ומר אמר חמשה למ"ד שלשה רמיז לשלשה עדרי צאן רובצי' עליה דאינהו איבעו לנקמא נוקמ' דמטרונית' והיא כבודה בת מלך פנימה. מאן דאמ' חמשה לרמוזי דה"א בתרא' גופה תיקום נוקמאה. והוו אמרי ידינו לא שפכו את הדם הזה כלומ' לאו אנחנ' מצטערין על דמא דא דהא פרע חובי'. קב"ה לא עביד דינ' בלא דינ' אבל אנחנ' מצטערין על דידינו לא שפכו את הדם הז' דהוה נפקא ע"י סטרא דקדוש' ולא ע"י דההוא סטרא. ותו דהוו מבררין ליה מיתה יפה ועינינו דהיינו סנהדרין דאינון עיני העדה. לא ראו בדינו דהוו מהפכין בזכותיה. ולא הוה משתאיב נפשיה בההיא סטרא. והשתא ע"י האי עובדא דעבדוה הא אשתליף נפשיה מההוא סטרא ואתדבק בסטרא דקדושה. כפר לעמך ישראל כלומר קנח והעבר רוח הטומא' דלא יקרב להו דכפר לשון קינוח כמו בעא לכפורי ידיה בההוא גברא. אשר פדית ה' כלומר כי היכי דהוו בגו סטרי מסאבי ופרקת יתהון מתמן ואעברת מניהון רוח הטומ' הכי אעבר יתיה עכשיו. ונכפר להם כלומר ע"י האי עובדא יתקנח ויתעבר רוח הטומאה אפי' מדמא דההוא חלל דאע"ג דדמא איהו מדורא מסטרא מסאבא הכא ע"י האי עובדא יתעבר מניהון ומתמן. והא כללות דהאי עובדא תלי ברזא דנפש רוח נשמה כמא דאוליפתך ברזא דחליצה דהא נפיקו דעגלא איהו עובדא ממש ואיהו לקבל נפש ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה לקבל נשמתא דאיהי דקיקה והכי הוי דבורא ורחיצת ידים הוי לקבל רוח דאיהו ממוצע בין תרוייהו והכי האי רחיצה לא הויא עובדא שלימה דלא הוי אלא לאעברא מסאבותא ובה משתלמי נמי. ומשום דהאי עובד' איהו לאהדרא נפשא דקדוש' לאתרא דבהכי הוי שלימו דסטרא דקדושה להכי סמך לה פרשת בכורים דעניינא דילהון הוי כי האי גוונא דפירי ידיע דנפקי מכ"י ולהכי מייתי בכורים לאהדרא היכא דנפיק מינה ומנח להו בטנא דרמיז לה ומייתי להו לגבי כהן דאיהו איש חסד דאיהו ראש ז' ספירות הבנין. והניחו לפני מזבח ה' דרמיז בבינה והכא נמי מתייחדי והכא נמי בעובדא דלקיטה והנחה בטנא והבאה אינון עובדי. ואינון לקבל נפש. ואמרת אליו הגדתי וגו' ארמי אובד אבי איהו לקבל נשמה ותנופה והנחה לפני ה' זהו אינון עובדי ולאו עובדי לגמרי ותו לקבל רוח דאיהו ממוצע בין נפש לנשמה. ואין מביאין בכורים אלא משבעת המינים דאינון לקבל שבע ספירות הבנין וכל אינון איבין תלי מניהון. וכן אין מביאין קודם שבעה שכבשו דלא ליהוי רשותא אחרא בארעא. וכן אין מביאין קודם שבעה שחלקו דכל זמן שלא חלקו אכתי הוה לההוא סטרא קצת תפיסו תמן דומיא דהיכא דאית ביה קליפה מרירה דממרר לקצת מאיבא וכן כד מקלפין קליפ' מאיבא לא אפשר אלא א"כ יקלפון קצת מאוכל ומשום הכי אבעי ליה דלא אשתאר לקצת מאיבא שום צד תפיסה לההוא סטר באיבא ולא בארעא כד ייתון בכורים. ומ"ה אין מביאין אותם אעפ"י שכבשו עד שיחלקו. ושארי מארמי אובד אבי משום דאברהם ויצחק אע"ג דהוו להו ישמעאל ועשו לאו רבות' עבדו לאחוהון דאיכא למימר דאחוה גרמא להון אבל ארמי דלא הוה ליה אחוה עם יעקב הא ודאי הוה מאב' ליה אי לא דחס קב"ה עליה. ותו דהכא רמיזו ארבע גליות. ארמי היינו גלות בבל וקאמר אובד אבי משום דבזמנא קלילא נסבו נשים נכריות ואבדו יהידותא וייחס אבהותא דיליהון. וירד מצרימה וגו' וירעו אותנו וגומ' רמיז דבגלות מצרים משתעי. ויענונו רמיז לגלות יון דעניונא בכמה עינויין וגזרות. ויתנו עלינו עבודה קשה רמיז לגלות אדום דאתמשך כל כך זמנא וגזרו כמה גזרות. ומכל מקום עניינא דבכורים ועגלה ערופה איהו לאהדרא סטרא דקדושא לאתרא דבהכי הוי שלימו דשפעא וברכתא נגיד בכל עלמין:
והכי הוי סילוקא דצדיק מעלמא ומשום הכי פקיד קב"ה לא תתגודדו וגו' דאנהו דפלחי טעוות' הוו מתגודדי' על מתיהון משום פגימו דמטי לסטר מסאבא דיליהון. במיתת ההוא מיתה דיליהון. אבל דישראל לאו הכי אלא כי היכי דכי מתיליד רביא חדין כולי עלמ' בגין דאתי שפע ברכה לעלמא במיתי נפשא חדתא לעלמא. הכי נמי בסליקו דצדיקייא נפקין כמה משריין קדישין לקדמותיה ובהכי מתקדשי עלמין כולהו ומתוסף בהו רוח קודשא והיינו רזא דרבי כד נח נפשיה דעליוני' מבקשים את רבי ותחתוני' מבקשים את רבי ואע"ג דעליונים ניחא לון דצדיקי דיהון בהאי עלמא ומולפי עלייהו זכו קמי קב"ה היינו מקמי דמטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אבל כד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא אינון מהדרין דיסתלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסליקו עלאה משל למה"ד למלך שמסר בריה לפרגודא דכל עבדי מלכא דיכלין למילף זכו על ההוא ברא דמלכא אינון מסתלקין בסלוקא עלאה קמי מלכא וכד מטי זימנא לאסתלק' מההוא דוכתא ולסלקא לדרגא דמלכותא כל מאי דיכלין למעבד דיסתלק לעילא עבדין דבסליקו דיליה דמלכותא מסתלקין אינון בסליקו עלאה טובא והכא נמי כל זמנא דצדיקא איהו בעלמ' עילאי כולהו מולפי עליה זכותא דיתקיים בעלמא כי היכי דיעביד עובדין טבין דע"י כך מסתלקי אנהו ונתעלו וכד מטא זמנייהו לאסתלקא מעלמא עילאי מהדרי ובעו דיסלק מעלמא כי היכי דיסתלקו אינהו בסלקותא עלאה טובא יתיר דכד מסתלק' צדיקיי' מעלמא כמה משריין דקדושא נפקין לקדמותיה ובהכי מתפתחין כמה מבועי שפעא וברכה ומתברכין עלמין כולהו. ושפחתו של ר' היינו גופא דיליה דאיהו מלבוש' דנפש' דהוה זכיך ובריר וכשזקף י' אצבעותיו וגו' ואמר לא נהגתי אפילו באצבע קטנה וכו' דהיינו כ"י דאיהו קטנ' וכל הנאין וכסופין בה תליין וכיון דאמר דלא אתהני בה ממילא משמע דלא אתהני כלל וכיון דחזא גופא דמטא זימנא לאסתלקא מעלמא הוה מהדר לאשתארא בעלמא קצת כדי לקיימ' שום מצוה בההיא שעתא ומ"ה אמר יהי רצון שיכופו תחתונים וכו' וכיון דחזא דהוה מצטער טובא ומגו צערא לא הוי יכיל למעבד שום מצוה אמר כיון דכן הוא יהי רצון שיכופו עליונים. הא קאמרן דבאהדרותא דנשמתא דצדיקא לאתרא מתוסף קדושה וברכה לעלמא והיינו טעמא דעגלה ערופא ודבכורים כדאמרן וטעמא דבתרי שתא קאמ' מעשר ב' ובג' מעשר עני היינו דב' שני קדמאי רמיזין לחסד וגבורה דאינון תרין וב' שני תניינ' רמיזן לנצח והוד דאינון נמי תרין ושתא ג' רמיזא בננסת ישראל דמקריא עני והאי מצוה רמיז' נמי בנפש רוח ונשמה דהא כ"י רמיז לה נפש ויסוד דאיהו בין נצח והוד רמיז לרוח ותפארת דאיהו בין חסד וגבורה רמיז לה נשמה והשת' דהאי ג' מצות עגלה ערופה ובכורים ומעשרות כל חדא רמיזא לנפש רוח נשמה הא אינון תשעה לקבל תשע תקיעות דר"ה דאינון שלש של ג' ג' לקבל עשר ספי' דעשיראה כלילא מט' ובתר דאשתלימו ואתכלילו בי' ספירן אתחזו לקבלא לווטיא אינון י"א לקבל כתרין דההוא סטרין דאינון י' וחד על גביהון לקבל ספירן דקדושה דגם את זה לעומת זה עשה האלהים ורזא דנקט הני פקודייא טפי מאוחרנין ליתבא האי אצטריך למנדע כל דרגי וכתרי דההוא סטרא ובתר הכי למנדע רזי דהני פקודייא ומניה תנדע אמאי אכתיבו הני פקודייא גבי לווטייא טפי מאחריני ועוד אתן את דודי לך. ובתר הכי אתחזו לווטיא יתהון במוסרא דמוסרא איהו שלימותא טפי מברכתא ואילו הוו בני נשא ידעין שלימותא דמוסר' הוו קריין ליה תדיר והוו חדאן ביה טפי ממאי דחדאן בברכתא ואע"ג דבכל פרט ופרט איכא תלי תלים של הלכות ועוד תדע קצת מניהון מ"מ כלילא דיליה איהו לאזהרא לישראל מלמיחב ואידך מוסרא והאי דמו למוסרא דאבא ואימא דאימא רחימא טובא לברא וכד לקי ליה לקי ליה ברחימו ואבא לא מגזם ליה כולי האי ולקי ליה בקשיו טפי. והכי מוסרא קמא הוי מאבא דהא ארבע' ספרי קדמאי רמיזו בספירן עילאין ולהכי קללות דבתורת כהנים הוו חמירין ותקיפין והני קללות דבמשנה תורה הוו מאימא דאיהי מלכות ולהכי הוו קללות דבה טובא בשיעור' וקלילין בתוקפא דלא הוו תקיפין כ"כ כמו קללות קדמאי. ומאי דכתב בהו והתמכרתם שם היינו בזמן שמד' דתעבדון גרמיכון כאילו אתם מזדבנין שם לעם אחר כעבדים ואמהן כי היכי דיחפון עליכון ואין קונה כלומר ההוא זבינו דיליכון לא יהא באורח מכר וקנין אלא דתחזון גרמיכון כאילו אתון מזדבנין ולא אתון מזדבנין. ובמאי דאמרית לווטייא הוו טבין טפי מברכאן דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס וגו' דהא איכא למידק מאי מוסר ומאי תוכחת ואמאי גבי מוסר נקט תמאס וגבי תוכחת נקט תקוץ ותו אמאי כי את אשר יאהב ה' יוכיח דמהדר לאל תקוץ בתוכחתו. ואמאי לא אהדר נמי למוסר ה' אל תמאס כי היכי דאהדר לאל תקוץ בתוכחתו:
אבל פירושא דמלתא דמוסר מקרי מאן דמייסר לבריה או לחברי' מלמיהך באורח בישא. ותוכחת הוי מאן דמדריך ליה באורח טבא דמוסר הוי סור מרע ותוכחת הוי עשה טוב. ומשום דכד מפרישין לבר נש מאורחא דתפנוק דיליה איהו מאיס למאן דמפרי' ליה להכי קאמר גבי מוסר אל תמאס. ומשום דכד מוכיחין לבר נש למיהך באורח טבא והדר מוכיחין ליה כמה זימנין איהו קץ בכל כך זמנין דמוכיחין ליה משום הכי גבי תוכחת נקט ואל תקוץ והדר קאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח משופ דבתורה איכא כמה וכמה זימני מזהר למיהך באורח טבא ואיכא למיחש דיקוץ בר נש בהנך תוכחת ואמר אל תקוץ בהם דמשום אהבה רבא דאית ליה עמהון מהדר ליה זימנין סגיאין לאוכחא יתהון והדר קאי לרישא דקאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס. ואמר וכאב את בן ירצה כלומר דבר נש מתייסר מבעלי דבביה דאי בעל דבביה מחרף ליה בעבירה דאיהו עבד איהו אזדהר מלמעב' ההוא עבירה כי היכי דלא יחרף ליה חבריה אשתכח דההוא בעל דבביה הוה סבה למהדר האי גברא בתיובתא מההוא עבירה אבל ההוא בעל דבבו לא אכוון לכך. אבל כד קב"ה מייסר לבר נש אינו על הכוונה הב' אלא על הכוונה הראשונה כי היכי דלשבוק אורחא בישא והשתא קאמר כיון דקב"ה לא מייסר לך אלא כדי לאפרשא לך מאורחא בישא ולא איבעי לך דלא תמאס אלא דתרחם ליה כיון דמכוין להנאתך ולטובתך ולא לחרפא לך כעין ההוא בעל דבבך דמחרף לך והיינו דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך כלומר איהו מכוון לייסר יתך כאב דמייסר לבריה דאיהו מכוין לאפרשא ליה מאורחא בישא ולא כההוא בעל דבבא דחברי' מתייסר על ידיה דלא אכוין איהו להכי. אם כן דין הוא שתקבל מוסר דקב"ה ברחימו סגיא וכו'. ואתה שלום:
פרשת נצבים
שבת פ' נצבים
אור ליום שבת כ"ה לאלול
אבל רזא דמלתא דזרוע היינו סטר שמאלא וקאמר דיפריש מניה קב"ה קליפין דמדביקין ביה ויהא קודשא לחודיה והיינו זרוע קדשו. וקאמר חשף דיהא זרועא קדישא מגלייא ואז ייחזון עממיא דלית תוקפא בקליפייא אלא כל תוקפא איהו בקדושה והיינו ישועת אלהינו דהא אלהינו דאיהו רמיז למית הדין איהו עביד ישועה והם עמך ונחלתך וגו' כלומר דישראל נשמתהון מסטרין עלאין ולהכי רחים קב"ה להו דהא עשר ספירן אינון וישראל אינון לקבלייהו דהא כהנים לויים וישראלים רמיזי לחסד גבורה ת"ת. ובכהני איכא תלת דרגין כהן גדול וכהן הדיוט וכהן משוח מלחמה ואינון לקבל חסד נצח מלכות. ובלויים איכא נמי תלת דרגי משוררים משוערים ומשא בכתף בזמן המשכן והא אינון לקבל גבורה הוד מלכות. ובישראל נמי איכא תלת דרגי מארי חכמה לקבל תפארת דהא תפארת איהו נובלות חכמה עילאה. ומארי עושר לקבל יסוד דעותר' ושפעא דספירן כולהו נגדי ביה. ומארי עובד' לקבל מלכות דאיהו עלמא דעובד'. ובמאי דאמ' ונחלתך איכא למידק דלא אפשר לפרושי דירית להו מאחרינ' דהא כתיב ביה אני ראשון ואני אחרון:
אבל רזא דמלתא דאמר לקב"ה הא אינון עמך כלומר נשמתהון אתייא מז' ספירות הבנין ותמן אתיין מלעילא מתלת עילאי דז' ספירן הבנין ירתו להו מתלת עלאי ומשום דנשמתהון אתיא מלעילא ומתגלגלי מספיר' לספיר' עד דמטו למקום פריחת הנשמות להאי עלמא א"ה. אשר פדית כלומר כמו דקליפין סחרין לקדושא הכי הוו ישראל משתקעין ביני אומי' וקב"ה פריק יתהון בכחך הגדול וגו' כחך היינו בינה דאיהי תוקפא דשאר ספירן. הגדול היינו חסד. ובזרועך הגדולה היינו גבורה ומשום דנשמתהון דישראל אתיין מספירן עלאין אמר משה וסלחת לעונינו ולחטאתינו ונחלתנו דהא חובי תלת אינון חטאת עון פשע. ועוד איכא רביעאה המסורו' והמיני' וכו' וחילול ה' והא אינון לקבל ד' קליפין דהא קליפה עילאה דאגוזא איהו מריר טובא. ואתהנון מינה בני נשא לצביעת מאני' וקליפה תניינא איהי תקיפא טובא ואתהנון מינה בני נשא לאוקדא ואינון לקבי עון וחטאת דלאו אינון תקיפין כולי האי. אבל קליפה שלישית לית מינה הנאה כלל וכן קליפה רביעית לית בה הנאה כלל אדרבה אי בעו לקלפה לא יכלין עד דנסבין עמה מאוכלא ומ"ה הני שני קליפין רמיזין לפשע ומסורות וכו' ולא אדכר לישראל אלא עון וחטאת ולא פשע. משום דנשמתייהו אתיין מדרגין עלאין ומשום דאתיין מדרגין עלאין גזר עמהון קב"ה ברית דהא ברי' איהו דגזרי מידי לתרי גזרין דאיהו למרמז דהנך דגזרין קיי' אינון מלאחד' והכי גזר קב"ה קיים עם ישראל למרמז דאינון רבקין ביה דהא נשמתהון אתיין מדרגין עלאין ולהכי קאמר בפ' קדישא דא:
אתם נצבים היום כלכם וגו' הא איכא רמיז רזייא דנשמתין איך קיימין אתם נצבים היום היום אתם נצבים. היום נצבים אתם. אתם היום נצבים. נצבים אתם היום. נצבים היום אתם. דהא בתר מוסר' דאיהו לאכנעא תוקפא דמלבושא דרזי דחוייא דאיהו גופא ובהכי מתעלייא נשמתא וקאמר אתם דהיינו נשמתין. נצבים אית לכון קיום ועלוייא ע"י דאתחלש גופא בלווטייא דמוסרא דהא מאן דממלל עם חבריה מסתכל באנפויי כאילו לא מליל אלא עם אנפויי. הכי אמר הכא אתם נצבים עם נשמתין ממלל ולאו למגנא אמור רבנן אתם גם אתם לרבות שלוחכם דהא אתם היינו נשמתין ושלוחכם היינו גופין ומה אתם בני ברית דקב"ה דאמרן אף שלוחכם דהיינו גופיכם יהיו בני ברית כלומר דיהון דבקין בקב"ה. שופטיכם שוטריכם זקניכם שופטיכם היינו חסד דאע"ג דאיהו חסדא ורחמי דינא כליל ביה כמא דאוליפתך דאיהו דיינא דפסיק דינא ומ"מ לא מתעסק למגמר דינא. אבל שוטר דרמיז לגבורה איהו גמיר דינא וכייף דיקבלון ליה עליהון. זקניכם רמז לתפארת איהו רמיז לישראל סבא:
אז הגיה ה"ר שלמה.
ישראל אין כתיב כאן אלא ראשיכם שבטיכם זקניכם והנה כנור מנגן מאליו ואומר הלא אעפ"י שלפעמים אני מפרש שום פירוש על פסוק שאינו כן הלא לפי מאי דאיהו ברעותך אני אומר ומ"מ פירושא דאמינא קושטא איהו ועלך רמי ליתובי ליעל פסוקא כדכתיב והיינו דכתיב אכן רוח היא באנוש כלומר לפום מאי דאית ברעותא דבר נש הכי מחזיין ליה. ונשמת שדי תבינם כלומר אעפ"י כן האי דמפרשי קושטא איהו ואיבעי דיבינון יתיה על קרא כדכתיב והיינו דכתיב וביד הנביאים אדמה. כלומר אע"ג דתחזי בקצת נביאי דלא הוי בלשון צח ואוף דאיהו באורח משלים כגון נבואת זכריה לאו מיניה הוא דאנא חזון הרבתי אלא ממאי דסליק בדמיונא דנביא' אתו הנך משלי' ולשון דלאו צח. ואהדר לעניינא דילן. למען הקים אותך היום לו לעם דהיום רמיז בספירן עלאין לו דהיינו תפארת לעם הוו תפארת ויסוד היינו די"ב הויות שבתפארת ועם יאב הויות שביסוד הוו כ"ד לקבל כ"ד ספרייא ועם ת"ת ויסוד הוו כ"ו לקבל שמא דהויה דסליק כ"ו ד"א לו איהו רזא דמגדל הפורח באויר דאיהו בינה ומשפיע בוא"ו דאיהו ת"ת. לעם הא אתפרש והוא יהיה לך כלומר בינה דרמיז בלמ"ד תשפע בכ"ף ומטי שפעא לכ"י. ובסופא דפרשתא אזהר בתשובה דהיינו כ"י לאדבקא לה בתשובה דהיא בינה כד"א ותשובתו הרמתה דאתמ' אבינ"ה. והא בהני עשר יומין דלא למיכל בשרא ודלא למשתי חמרא באינך מיכלי ומשתייא אבעי למזהר והא תרין יומין דראש השנה רמיזי לבינה וחכמה ומשום הכי אוף בני ארץ ישראל עבדין תרין יומין ובהאי שתא דהני יומ' דשבתא בתריהון שלימותא איהו דההוא יומא דשבתא רמיז לכתר ובשאר שנין האי יומא צום גדליה אבל לאו שלימו כמו כד אירע יומא דשבתא סמוך לראהם השנה והא מקמי דאקטיל גדליא לא הוה עבדינן רמיזא לכתר דהא כליל ביומש דראש השנה דרמיז לחכמה ובתר דאקטיל גדליא סגיא מסאבו בעלמא ואיבעי לן למעבד רמזא לכתר ומ"ה קבעו ביה תענית וכל הני יומין עילאין אינון ואיבעי לאכפיף בהו יצה"ר ולהכי אבעי לאתענאה בהו ולאלקאה בכל יומא לאחלשא ליצה"ר ולעיילא בכל יומא במיין חיים או במקוה לאסתלקא בחסד או לארקא ליה ט' קבין דאינון לקבל תשעה ספירן ואדם רמיז לעשיראה אי נמי מנא דביה מייא איהו רמיז לעשיראה דאיהי מנא דכלהו והא משום דכולהו הני יומין רמיזי לכת"ר חכמ"ה ובינ"ה דלית תמן אכילה ושתיה. איכא מ"ד דאית לאכנעא בהו ומיהו לא נהוג עלמא הכי משום דמיכלא בהני יומין הוי כי היכי דליהוי לשטנא חולק בקדושה דילן ולא יקטרג עלן דוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין. ומ"מ איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי חמרא ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע"ג דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר וכן בשתיה. ולא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקים. וכד אתי יום הכפורים מתענין ולא אכלין לפייסא כמו באינך יומי וכן קיימינן מעומד כמלאכי השרת משום דשטנא לא שליט ביה ומשום הכי אמרינן ביה ברוך שכמל"ו בקול רם. ואע"ג דשבת הסמוך לראש השנה רמיז לכתר אכלינן ביה משום דרמיז לכתר דלא אתגליי' אבל יום הכפורים רמיז לכתר דאתגלייא ומשום הכי לא שליט שטנא בהנהו יומא ובכן ואתה שלום:
מה ששייך בפרשת האזינו נכתב בפ' אחרי מות וגם בפ' דברים:
פרשת וזאת הברכה
אור ליום ו' ל' לניסן שהוא ר"ח אייר
אור ליום א' ט' לשבט
ספר שיר השירים
שיר השירים ביום ו' סיון
עוד בו ביום בחצי היום
ועל ידי ברכת הלבנה אנו מייחדים כ"י תתאה בספירות עליונות ועיקר ייחוד זה הוא במוצאי שבת כי בשבת אין צורך לייחוד זה כי כבר היא מיוחדת בשלימות. ובמ"ש שכחות חיצוניות מתעוררים אז אנו מסירים אותה ממנה ומייחדים אותה בספירות עליונות. וסימן זה יהיה בידך בחדש שתברכו ברכת הלבנה במ"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החדש לא יהא מוצלח ודוק ותשכח.
ואין מברכים עד שיעבור ז' ימים לפי שכחות חיצוניות מתדבקים בכ"י תתאה בהתחדשותה ולכן צריך לעבור עליה ז' ימים רמז לז' ימי בראשית וע"י כך הם מתפרדים ממנה. ומ"מ עדין נשארים סביבה וכשבאים ישראל ומברכים ברכת הלבנה אז פונים והולכים וספו תמו כי בהתייחד כ"י תתאה בספירות שעליה ע"י ברכת הלבנה אינם יכולים לגשת אליה ואם היו מברכים ב"ה קודם ז' ימים שעדין כחות חיצוניות דבקים בה לא היה כח בנו להפרידם ונמצא שהיינו מייחדים אותה עם הספירות עליונות בעוד חיצונות דבקים בה והיו מערבים קדש בחול. וע"כ כתב המגיד כי עת החיבור הוא מז' בחדש עד חצי החדש כי אשר תהר אמו ממנו משם ואילך יהיו ימיו מכאובים כי חסרון הלבנה מורה על כן. וכן בז, ימים הראשונים שכח החיצונים דבקים בה. וז"ס והיה אור הלבנה וגו' שהרצון בו כי אור הלבנה שהיא כנסת ישראל תתאה תתעלה ותאיר כאור החמה שהיא ת"ת דידה ואור החמה דידה יהיה שבעתים כלומר בעת שעברו ז' ימים הראשונים ובאו הז' השניים כי כחות חיצוניות ספו תמו וזה יהיה ביום חבוש ה' וגו'. וכבר ידעת כי כ"י תתאה נקראת עם וצבור ועל ייחודה ודבוקה עם ספירות שעליה אומ' ביום חבוש מלשון ויחבוש את חמורו כי כ"י תתאה נחבשת ונדבקת עם ספירות שעליה. ומחץ מכתו ירפא העננים המבדילים כד"א סכותה בענן וגומר. שהם כ"י תתאה הנרמזת בתפלה של יד ואותם העננים מבדילים דוגמת מכה בבשר אדם שהיא עושה פירוק חיבור ולכן אמר כי זה השלימות יהיה ביום שמחץ מכתו וגו' כי הכחות ההם יספו ויתמו כי ירפא המחץ ההוא על ידם ולא יהיה רק ייחוד גמור:
ומתוך ההקדמות שמסרתי לך תבין מאמר הזוהר שהביא הריקנט"י בענין משה ושתין רבוא דאדבקו ביובלא מש"כ ביעקב כי א"י רומזת לכ"י תתאה ולכן נכנס שם יעקב בגוף כי מקום אחיזתו בכ"י תתאה. אבל משה בחייו עלה למעלה מכ"י תתאה ועלה ונדבק בספירות עילאין וכשנסתלק מן העולם נדבק ביובלא עלאה דספירות עילאין עם ס' רבוא דיליה דאינון רזא דיובלא ולכן לא נפטר בא"י וגם לא הוליכו עצמותיו לפי שאם כן היה לכנסת ישראל תתאה אחיזה בו מאחר שהוא קבור בארץ ישראל המיוחדת לה לכן נפטר בחוצה לארץ להורות שהוא מתעלה למעלה ממנה ומתדבק ביובל העליון ואין בגופו ולעצמותיו שום שיור בעולם ובכן ואתה שלום:
ספר מגילת רות
מגילת רות אור ליום שבת י' לניסן
ותו מאי את האשה
ותו מאי הבאה אל ביתך. ואוף דאמור מפרשייא דמשום דהוה מחזי כפריצותא מאי דאתא למרגלותיו מ"ה אמרו הכי עוד איכא במילתא.
ותו מהו כרחל וכלאה
ותו מאי אשר בנו שתיהן
ותו מאי את בית ישראל
ותו אמאי הקדים רחל ללאה
ותו מאי ועשה חיל וקר' שם
ותו מאי אפרתה מאי בית לחם והלא תרווייהו שמהן דחד קרתא נינהו.
ותו מאי ויהי ביתך כבית פרץ ואמאי שבק זרח והוה למימר כבית פרץ וזרח
ותו מאי אשר ילדה תמר ליהודה
ותו מאי מן הזרע אשר יתן ה' לך
ותו מאי מן הנערה הזאת:
ונתרץ בדרך פשט ובתר בדרך סוד והא איכא למימר דמשום דרות הוה כעין יבמה והיבמה הולכת אחר היבם ואם כן מחזי כאילו לא הוה דעתיה למנסבה לולי דהיא אהדרת אבתריה ומחזי כאילו בניה בני גרושת הלב משום הכי אמרו האשה הבאה אל ביתך דלשם שמים הוה יתן ה' דתהא סיועא דהקב"ה בהדייהו.
כרחל וכלאה דנפקו מניהון מלכין מרחל נפקו יוסף ויהושע וגדעון ושאול ויהוא ומלכים אחרים.
ומלאה נפקא מלכות בית דוד
אשר בנו שתיהן דבניינא דמלכות בית ישראל אתבני מתרוייהו ומאן דאיהו מיוחס הוה מקרי אפרתי ומשום הכי קאמר דבין המיוחסים הנקראים אפרתים.
ועשה חייל ובין שאר עמא הנקראים בית לחם יקרא שם.
ויהי ביתך כבית פרץ דמיניה נפיק מלכות בית דוד ולא כזרח דלא. ע"כ מצאתי:
ספר שמואל ב פרק י
אור לכ' אדר א' בהשכמת שבת
אלא עמינו הם ספירות העליונות. וערי אלהינו הם היכלות כנסת ישראל שהם מכוונות כנגד העליונות וזהו שאמר אלהינו שהוא רומז על כנסת ישראל ככתוב בזוהר וכשהפגם מגיע לכנסת ישראל בלבד הספירות העליונות עומדות ומצילות אבל אם ח"ו היה מגיע למעלה לא היה העולם יכול להתקיים ואותה המלחמה היתה למעלה ולמטה דוגמת מלחמת עמלק. לכך חלק יואב לישראל לב' מחנות הא' רמז לעמינו והב' רמז לערי אלהינו ואמר לאבישי אחיו אם תחזק ארם ממני וגו' ולא אמר אם ויזקו על שנינו לפי שהוא נמנע שאפילו היו נוגעים בעמינו וזה דבר שאי אפשר כמו שקדם
וז"ש חזק ונתחזק ב' מיני חזוקים א' בכל מחנה וא' כנגד עמינו וא' כנגד ערי אלהינו
וז"ש אם תחזק ארם ממני וגו' כלומר אותו מחנה שיתחזקו עליו יתברר שהוא רמז לערי אלהינו ואז יבא המחנה הב' שהוא רמז לעמינו ויושיע לערי אלהינו.
וז"ש יעקב אבינו ע"ה שחלק נשיו וילדיו לב' מחנות כפי הדרך הנזכר.
וז"ש אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו שאותו מחנה יתברר שהוא רמז לערי אלהינו והיה המחנה הנשאר לפליטה עכ"פ כי אי אפשר לו לעשו לנגוע בו לפי שהוא רמז לעמינו וז"ש אם יבא עשו וגו', אלו אחינו שבדרום והיה המחנה וגו' אלו אחינו וגו' כי אינם גוזרים בב' מקומות יחד שאם היה הפגם נוגע לעמינו ולערי אלהינו וזה א"א כמו שקדם. אני אני היא המדברת עמך נשמתך לא הנפש ולא הרוח אלא הנשמה בעצמה והלא אם פסקה נבואה מישראל ממך לא פסקה כי בכל פעם אני בא אליך להדריכך בדרך זו תלך ועתה אתה ידעת את אשר עותה וגם לימים ראשונים ככל אשר דבר האיש ההוא ועתה שוב אל ה' אלהיך כאשר עשית בקצת שבוע זה שתמיד היית עוסק בתורה בשקידה עצומה וכשהיית קם מעל הספר תמיד היית מהרהר בד"ת בין בעת האוכל בין בשאר השעות לא נפרדת מן התורה אפי' רגע א' ואם כה תעשה כל ימיך להיות לבך כלי משכן לתורה תמיד בלי הפסק וגם תזהר מן היין ולא תשתה כי אם מעט ומזוג יסירו הבגדים הצואים מעליך והלבש אותך מחלצות לנפש. מעטיפה לרוח. שהרונים לנשמה. כי היין משכן ס"מ הרשע ובהתרחקך ממנו ובהשים לבך קן ומשכן לתורה תכפה אותו תחתיך לכן חזק ונתחזק בכל אשר דברתי אליך ואזכך לעלות להר הצבי ושם אתן את דודי לך ואברך בעה"ז וטוב לך לעה"ב אם תשמע לדברי וסוד העה"ז והעה"ב מסוד עמינו וערי אלהינו תדענו
ואתה שלום וכל אשר לך שלום:
ספר ישעיה פרק כו
אור ליום ו' י"ז שבט
אבל רזא דמלתא דבר נש בלילה לביה מפנא ממולי דעלמא ומייח' למילי דאורייתא דמשום הכי אין רינה של תורה אלא בלילה אבל בתם לא יכיל לפנאה לבי' הכי והאי איהו לפנאה דאיהי גסה אבל רוח דאיהו דקיק אפי' ביום איהו מפנא וכד איהו שרי בבר נש לא מבעיא כד מטי ולא מטי אלא אפילו כד איהו בקרבו של אדם לביה ואפילו נפשיה דבר נש מפנא והיינו אף רוחי וגו' כלומר כד רוחי בקרבי אף נפשי אשחרך כלומר אפילו בשחר אנא מפנא לפולחנך. וקאמר תדע דכן הוא דהא כד משפט דאיהו תפארת מתחבר עם ארץ דאיהו מלכות צדק דאיהי מלכות דאתקרייא צדקה כד איהי בלחודאה כד מתחברא בתפארת דמתקרייא צדק לשון זכר ומינה ממשיך מזונא לעלמין כלהו והיינו למדו יושבי תבל. והכא נמי כד מתחברן נפש ברוח מתעלייא נפש ואפילו ביום יכיל לפנאה לביה לפולחנא דקב"ה. והכי אבעי לך למעבד לפנאה לבך תדיר לדחלתי ויהרהרא תדיר במשניותי. אמצאך בחוץ אשקך נשיקין דרחימו כד"א ישקני מנשיקות פיהו. גם לא יבוזו לי כלומר דכד בר נש אזיל ומהרהר בשוקא חשבין בני נשא דאיהו שטיא כד תהרהר במילי דאורייתא גם לא יבוזו לי. והא אתינא לאודעותך מילין סתימין דקב"ה וכל בני מתיבתא שדרוני לאודעותך הלא לך למנדע דנתיב אית בכ"י דאקרי נתיב הנאבד דסחרן ליה סטרין אחרנין ואיהו דקיק ומשום הכי אקרי נתיב וכד זכי למיעאל ביה איהו רחב טובא ואיקרי אורח ומתמן מסתלק עד ת"ת דאקרי יום כד"א ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום וכד עיילין בההוא נתיב נחתין לתתא ט"ו דרגין דלקבליהון ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים ולקבליהון ט"ו שיר המעלות והאי איהו רזא דאמר לחזקיה להשיב צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז כלומר דבחובי אחז אתחשיכו הני מעלות ובזכותי' דחזקיה אתהדרו ובסופא דאינון מעלות אינון חיון קדישין וספירן דמטרוניתא על ראשיהון לעילא כד"א והרקיע אשר על ראשי החיות כעין הקרח הנורא וגומ' דקרח היינו חסד ונורא היינו תפארת. והיינו רזא דאחז"ל ר' פלוני ירד למרכב' משום דנחתין בתוך המעלות ומתמן מסתלקין למנדע בספירן דאינון לעילא מראשיהון ולקבל ההוא נתיב יאות למימר בכל יומא זה השער לה' וגו' ג' פעמים ישר ושלשה פעמים הפוך:
ספר ישעיה פרק מ
אור ליום א' של ראש השנה
והא על חלמא דחזית אית לך לאתענא' יומא דין קדישא ולאשלמא ליה והא היום כמה שנין אתחזיא לך בהאי יומא חלמא דאיבעי לך למיצם עליה וצמת ולא אשלימת ליה ואילו הוית משלים ליה והוית צם נמי באידך שנין יומא קמא דראש השנה לא הוה עבר עלך מה דעבר. להן יומא קדישא הדין צום קמיה מארך והכי תצום תדיר כל יומא קמא דר"ה ורזא דמילתא משום דיומא קמא רמיז לגבורה איבעי ליה לבר נש למימסר נפשיה ליה דוגמת עקידת יצחק ובהכי משתכיך תוקפא דדינא והכי תכוין את. אבל ביומא תניינא לא אבעי למיצם משום דאיהו רמיז למלכו' ואיהו עלמא דמיכלא להכי אבעי למיהב ליה חולקא. ובצומא דתצום ביומא קדיש' הדין תזכה למיהוי לך בר דכר בהאי שתא מהאי אתתא כשרה דילך והא אזכך למיעל להר קדשי ותלמוד ותלמד וכו' ותתוקד ותיסק לרעוא על רעותא במדבחי ואזדהר מלאתענגא במידי דהאי עלמא ומלאסגאה במילולא דלאו צורכא כמא דאמור על רב דלא שח שיחה בטלה כל ימיו. הכי אב'עי למהוי כל בר נש על האי אתמר ואין יתרון לבעל הלשון דהא מפסיד זמניה ונפשיה בההוא מילולא דכדי ולא מסקא מידי לכן אזדהר מיניה טובא וכן אזדהר מלאתהנא ומלאתענגא בשום תפנוקא וענוגא בעול' ותדבק בדחלתי וביראתי ובאורייתי ובמשניותי ולא יעידון מפומ' ולבך אפילו רגעא ועביד דתגמור סדר טהרות מקמי יום הכפורים וטוב לך ואתה שלום:
אור יום ב' של ר"ה
פסוק כ"ח
אור ליום ז' י"א לאדר ב'
עוד אמר לי ואני אנא אני בא כלומר אני הנקרא אני המחצבת ים אני המדברת עמך כי אני האם אשר עליה נאמ' אשר יסרתו אמו כי אני ממונ' ליסר את האדם בלילה כאמו' בזוהר הקדוש ולכן באתי עתה אליך לייסרך. תמנע משתיית יין ביום כלל ותסגף עצמך בקצ' סגופים ובלילה לא תשתה כי אם כוס א' כאשר אתה עושה ואם תרצה לשתות מעט שתה ואל תחוש מחלאים רק שלא תרבה מהם כי הם מזיקים לגוף והרפואה יש לה מבוא גדול בעבודת השי"ת ואם כה תתנהג ויהי לבך ומחשבותיך תמיד קן ומשכן לתורה ולא תפרד ממנה אפי' רגע ונתתי לך מהלכים בין העומדים ותזכה לעלות במעל' הצדיקים ותזכה לישרף על קדושת שמי ובכן תשאר זך ונקי ומעתה אתה נחשב מהעומדים לפני ה' לפי שאתה עתיד לישרף על קדושת שמי ונשמתך מתעלה מעתה ומחיצתך במחיצ' קדישי עליוני' לכן חזק ואמץ כי ה' אלהיך עמך ואתה שלום וכו':
ספר ישעיה פרק מב
אור ליום שבת ד' לאדר ב'
אבל רזא דמלתא כדאמרית לך בכוונה דקרא קמא דבתר דסלקינן לה לעילא בעינא לאחתי לה ולמקטר לה בסטר דחסד דתמן הוא דוכתא וה"נ עבדינן השתא דבתר דסלקינן לה לבינה אהדרינן ומחתינן לה לאסגאה עלמא ומקטרינן לה בסטרא דחסד. ומשום דעד דוכת' דידה אית ג' ספירן חסד. נצח. יסוד. משום הכי חסרינן בפרשתא דא שלשה תיבין לרמוז בג' ספירן קודם דוכתא דידה בעינן לקטור לה ומשום הכי ש"צ בעי לאהדורי לה לאשלומי מניינא דע"ב תיבין ותרין תיבין הוו מפרשת' ותליתא' לא משום דהוא תיבת אמת דרמיז בת"ת ורמיז נמי לצדיק ולאלופי דכל עקרא דיחודא וזיווגא דילה הוי בת"ת וצדיק והנך ג' ספירן דאמרו רמיזן לג' עלאי משום הכי לית רשו ליחידאה למימר לון כי היכי דלית ליה למימר ק' ק' ק' דמדי דרמיז לג' עלאי לית רשו ליחידאה למימר:
ובכל האי אבעי לך לכווני בק"ש ודלא למפסק לבך מהרהורי אוריית' אפי' רגעא חדא וגם התמנע מלמשתי חמר' כל דתיכול ובפרט מיממא ואפילו מאי דתשתה בליל' ליהוי מזוג טובא ותיתוב לדחלתי כדקא יאות דהלא מן שמיא משגיחין עלך לטב דהא בזמנא דהוית מרע כמה סניגורין וכמה קטיגורין קמו עלך כמא דהודעתך דבההוא ליליא דשמחת תורה דהוית מרע טובא הא אתגמר דינך אלא דעתיקא דעתיקין אתגלי עלך בזוהר לבינוניתיה ורחם עלך בזכותא דהנך מתניתא דהוית מתנית בגו מרעך ומהרהר בהון ובתר הכי אנהר לך למקרבא לדחלתיה ואערע קמך שלמה בחירי למחזי אי תנדע ליה וזכו הוה לך דאשתמודעתא ליה ואוליפתא מיניה למדחל יתי ואוף כתבת עליה טבוון לההיא קרתא רבתא דאזל עד דאתערו הנהו חברייא קדישא למיתב למריהון וההוא זכותא תלי בך דאתערו דליך עביד ובגין דאוליפו אורייתא מפומך אינון מנהרין לך ואת מנהיר להון ואתון מנהרין לחברייא קדישייא שבעיר ואם בישראל ואינון מנהרין לכון אלין ואלין הדרך עליהון והדריהון עלך זיוך עליהון וזיוהון עלך ולא תתנשי מניהון ולא יתנשון ממך לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי לכן אזדהר מלפסק הרהורא דאורייתא מלבך אפילו רגעא חדא ומחמרא נמי אזדהר לך כמא דאמרית ומלכי ישפר עלך וחטאך בצדקה פרוק ועויתיך במיחן עניין לחמל' ולחייסא על מסכינא כמא דאת עביד וגם למסבל כל ענויין וסגופין ודא רמיז עניין ואע"ג דלא להוי אלא הני תרי דמענית בשבוע מסתייא ואי כדין תעביד קב"ה ישבוק חובך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה דאינון צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והכי מזמנא לך עטרה בכמה אבנין ומרגלין דיקר וכורסייא דיקר בין צדיקייא ופורפירא יקירא וטבא למנהר אע"ג דאית עלך חובין קב"ה ייותר לון גבך ואע"ג דמאן דאמר דקב"ה וותרן יוותרון מעוי ה"מ כד לא תייבין אבל כד תייבין ומתחרטי' ותוהים על הראשונות קב"ה שביק לון ויהיב לון אגר טב ואוף הכי אעבד לך ואזכך דתתוקד על קדושת שמי כי היכי דתיהוי זהיר ובהיר לעלמא דאתי והא את חזי דבתר דתבת לדחלתי אתיהיב רשו למללא עמך בהאי לישנא ולא תימא דגריע הוא דמריש הוו ממללין בלשון הקדש דההוא לשון לא הוה קדושה כולי האי דהוה כלישנא דמליל גבר עם חבריה אבל האי לישנא הא ידעת דלית גבר דמשתעי עם חבריה. ובכן תנדע דמכתר עילאה קא אתי ועוד דהשתא מתחזי דבעידנא דאנא ממליל עמך את בעיינין פתיחין ומסתכל בכל סטרא ואת מרים קלא במלולי בפומך וכל מאי דיסתפק לך בין בפסק בין בגמרא או פי' או תוספות אתיב לך לחוד דתהרהר בההוא עניינא ותימא דרעותך דיתובון לך לכן חזק בתיובתא דילך דכל זינא אזיל לזיניה ובאתרא דמתדבק בר נש תמן מתדבקין ביה. ואם תרבה להדבק בי כאשר אמרתי מכריזי עלך ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו הוא האיש אשר מלך מ"ה חפץ ביקרו כי עתה נתמעטו הדורשים את ה' והמתעורר לדרשו הוא נזכר לטובה ואתה שלום וגו':
ספר ישעיה פרק נב
בשלהי אייר
עוד אמר לי הנה הקב"ה עומד על ימינך לעזרך ולהצילך מיצה"ר והוא וכל חיילותיו יפלו תחתיך אם תתחזק בעבודת קונך וז"ס יפול מצדך אלף וגו' כלומר אם יהיו מסטר' דשמאלא אלף עומדים על שמאלך יפלו תחתיך כי רבבה מסטרא דימינא עומדי' לעזרך כי מדה טוב' וכו' הבא לטהר מסייעין אותו:
ספר ישעיה פרק נה
אור ליום ז' ג' לתשרי
אבל רזא דמילתא דכד בר נש תב בתיובתא שלימתא כאלעזר בן דורדיא מגו חביבותא דקב"ה הא ודאי מתדבק ומסתלק לעילא ובהני עשר' יומי קדישי כיון דיתוב בתשובה שלימה אע"ג דלא יהא כ"כ כמו ההוא דאלעזר בן דורדיא הא איהו מתקבל. (חסר) סימן ס"ו אור ליום ה' ו' למנחם שמחו את ירושלים וגו' הא איכ' למבעי אמאי נקט לישנא דשמחה וגילה הא בחד מנייהו סגי ותו אמאי פלגינהו בתרתי לימא שמחו וגילו את ירושלים ותו לימא שמחו את ירושלים כי היכי דאמר וגילו בה או לימא וגילו אותה כמו שאמר שמחו את ירושלים. ותו אמאי הדר ואמר שישו אתה משוש. ותו כפל ושישו משוש ותו אמאי נקט באינך אוהביה ולא המתאבלים עליה ויתהרא דעליה למה:
אבל רזא דמלתא דשמחה במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא וגילה רמיזא בחולק' רבא דרמיז למלכות עילאה וששון רמיז לחולקא רבא דרמיז ליסוד ות"ת ומשו' דכל ישראל אוהבים אלא דאית בהון תרין דרגי' חד דרחמי' לה קצת והנהו יתדבקון במלכות תתאה בחולקא דרמיז בה גופא ולהכי קאמר שמחו את ירושלים וקאמר בהו את כלומר דמתחברין עמה ותהכון לסטרא כעין מאי דאמור דרשנייא על את האלהים התהלך נח ואית דאינון רחמין לירושלים יתיר מקדמאי ובהנהו קאמ' לישנא דגילה דרמיז לחולקא ורמיז למלכות עילאה וקאמר בה ולא אתה משום ואיהו עילאה ממלכות תתאה וליכא למימר גילו אתה כדקאמר במלכות תתאה. ואית דאינון רחמין לירושלם יתיר עד דאינון מתאבלין באבלות דילה וקאמר דהני יזכון לאתדבקא ביסוד ות"ת והיינו שישו משוש תרי דרגי וקא' אתה דאע"ג דיסוד ות"ת עלאין אינון יהבין למטריהון דוגמא דמהני קדמאי לסטרא מלכות תתאה ואם כן ישתכח דהני דמתאבלים מסתלקים ביסוד ות"ת דאינון מעילא ממלכות והיינו כל המתאבלים עליה כלומר כל המתאבלים הא אינון סלקין בדרגין דאינון עליה ואתה שלום וכו':
ליל ז' י"ב למנחם
ספר עמוס פרק נה
אור ליום ג' ר"ח אדר ב' שהוא ל' לאדר
ספר תהילים פרק יט
בהשכמת שבת כ"ז לאדר הא'
עדות ה' נאמנה פי' לפי שאין עדות אמיתית אלא ע"י ראיה לא ע"י שמיעה ואמונת התורה אינה אלא ע"י קבלה אמר דע שאף על פי כן היא נאמנת ותדע שהרי היא מחכימת פתי ואילו לא היתה נאמנה היה לה לטפש אפילו החכם כמו שהוא בדיין הנוטל שוחד שהוא מעוור עיניו. פקודי ה' ישרים כלומר שהם בעצמם ישרים שאינם רחוקים מהשכל. מצות ה' ברה כלומר היא זכה וברה. ולפי שטבע הלבן הוא להחשיך העינים כמו בהירות השמש וכיוצא אבל התורה אעפ"י שהיא זכה וברה היא מאירת עינים:
יראת ה' טהורה כי היראה האמיתית מה' אינה תלויה בדבר רק היא טהורה בלי שום תערובת כוונה אחרת אלא יראת המעלה והרוממות ועל כן היא קיימת ועומדת לעד:
משפטי ה' אמת וגו' שהם מהתפארת שהוא אמת צדקו יחדיו כלומר אף על פי שתראה משפטים הפכיים כגון פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים צדקו יחדיו ואין להרהר עליהם:
הנחמדים מזהב וגו' ירצה הנחמדים שהם המצוו' ויצאו מזהב שהוא מדת צפון שאעפ"י שכתוב אש דת למו הרי אמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ומפז רב כלומר גם כן יצאו מפז שהיא כנסת ישראל שנקראת פז לפי שהיא יונקת ממדת הגבורה הנקראת זהב על כן נקראת היא פז וירמוז עוד שנמשכו מצד ימין שנקרא פז רב על שחסד למעלה מגבורה כי גבורה יונקת מהסד ופז הוא זהב ורומז למדת הגבורה ואם כן פי' ומפז רב שנמשכו גם כן מחסד שהוא גדול ורב ממדת הגבור' הנקרא פז:
גם עבדך וגומ' כלומר כשאשמור המצות הנפש שהיא הגרועה שבג' כחות האדם ועל כן קראו עקב תתעלה ותעשה רב כי תתקשר ברוח והרוח בנשמה:
שגיאות מי יבין וגו' כלומר כשנודע לי ששגגתי ואשוב עליהם ודעתי שתקבל תשובתי כי מ"י שהיא בינה והוא תשובה יבין ויקבל תשובתי אבל מה שאחלה פניך הוא שמאותם הנסתרות שלא ידעתים מאותם נקני. גם מזדים וגו' כלומר אל תביאני לחטוא במזיד ע"ד העבר עיני מראות שוא. אל ימשלו בי וגו' כלומר כשאהיה בטוח מהם כשתחשכני מהזדונות ממילא אהיה בטוח שלא ימשלו בי החטאים החזקים שהם הפשעים ונקתי מפשע רב. ראה טוב טעם ודעת המזמור הלז ועוד הוא נדרש לכמה פנים כי שבעים פנים לתורה וזה הדרך תוכל לדרשו ברבים כי נכון וחשוב הוא. ועוד אוסיף לתת את דודי לך אם תהיה משכן וקן לתורה ולא תפריד מחשבתך ממנה בשום רגע בעולם. ותהיה לך נפש יתירה בחול כמו בשבת ובשבת תתעלה יותר ואגיד לך כל מה שיסתפק לך בין בגמרא בין בכל דבר בין בכל ענין לכן חזק ב"ה ותייחד מחשבתך לתורה כאשר אמרתי. ובטח בה' ועשה טוב ורעה אמונה עשה חברה ומרעות לאמונה העליונה בהיות מחשבתך תמיד דבוקה בתורה כאשר הוריתיך ואתה שלום:
ספר תהילים פרק לא
אור ליום שבת ט"ו לאדר א' שנת הש"ז
מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' דהא איכא למידק מאי נגד בני אדם דמשמע דהוא דבר בפרהסיא והא קודם לכן אמר אשר צפנת ליראיך:
אבל רזא דמלתא דקב"ה עביד הפך בני אדם דבני אדם כד יהבון שכר בעו הפרסום וקב"ה אשר צפנת. ועי"ל דקאמר אשר צפנת ליראיך דאינהו פלא במצפוני הלב צפנת אבל לחוסים בך נגד בני אדם דאינהו פלא לאגרא בהו בפרהסיא והיינו פעלת דאיהו פועל מפורסם. ועי"ל אשר צפנת היינו הקרן פעלת נגד בני אדם היינו הפירות ודייקא לישנא דפעלת דפירות אינון פיעל. ובכן הזהר לכתוב כל דבר שאני מחדש לך ואל תשכח מללמוד בקבלה והזהר שתהי' מחשבתך בי תמיד ואזכך וכו'. ובתר כן אזכך ליתוקדא על קדושת שמי וכו' ואתה שלום:
ספר תהילים פרק לד
אור ליום ו' ג' לשבט
אבל רזא דמלתא דמ"י היינו בינה ואיש היינו ת"ת וה"א דהאיש רומז לבינה וחפץ רמיז לכ"י דהיא ארץ חפץ וקאמר דמאן דמחבר הני תלתא כחדא גרים למשפע חיים מעלמ' עילאה דאוהב ומחבר ימים דאינון ספירן. לראות טוב כלומר לאשפעה ביסוד דאקרי טוב דראיה הוא לשון חיבור וידיעה. נצור לשונך מרע לשון היינו בינה ושפתיך היינו נצח והוד וקאמר דינטר להו מהנך סטרין ומשום דהנך סטרין לא יכלין למקרב לבינה אלא דכד מתדבקין בספירן דלת"ת סליק לגבה קצת עכירו משום הכי לא קאמר אלא דינטר לה מרע אבל גבי שפתים דתמן הוא אתר דמתהדרין לאדבקא אמר בהו מדבר מרמה. סור מרע כלומר דע"י עובדוי יגרום דלא ידבקון הנך סטרין בספירן ויעשה ויתקן לטוב דאיהו יסוד. בקש שלום דאיהו יסוד לאתדבקא ביה. ורדפהו לאדבקא ליה. כמא דאת אמר צדק צדק תרדוף ובכן ואתה שלום:
אמר לי שתמיד תהרהר במשניותי אפילו בשוק מן הסתם עד שיראה בו טנוף אבל אינך צריך לחפש אחריו:
ספר תהילים פרק צב
אור ליום ה'
אבל רזא דמילתא דהכי קאמר איש דהוא אדם חשוב וחשיב לחברא ספירן כמא דאת אמר וידע אדם את חוה אשתו. לא יכיל למדבק לחברא יתהון והינו לא ידע, ולא תימא דלא ידע לגמרי אלא ידע טובא להכי קאמר בער דאף על גב דיתדבק תמן בערך מאי דשביק למנדע הוה ליה כאילו הוא בער דלא ידע מידי וכסיל דלאו איהו ידע מידי ולא משתדל למדבק חכמתא לא יבין את זאת כלומר לא מחבר בינה עם כנסת ישראל דאיהי זאת. ובכן ואתה שלום:
ספר תהילים פרק קיב
אור ליום שבת כ' לאייר
ספר תהילים פרק קכב
אור כ"ח שבט
ספר משלי פרק ג
שנת אש"ה אור ליום ו' ר"ח אדר א'
ספר משלי פרק ו
(חסר)
בהשכמת יום כ"ח תמוז
עוד אמר ומה שאמרתי מהריון אשתך הכל אמת ויציב הוא כי הלא ידעת הקב"ה חותמו אמת ופירוש הענין שאעפ"י שיראה לך שיש קצת שקר בהנהגתו כשתעמוד על חותם הענין דהיינו סוף הענין תמצא שהכל אמת וכן בענין הזה ההריון אמת היה ולא היה הקב"ה מחזיר מתנתו אשר נתן לך אפילו אם היה גורם החטא אבל בהיות שנקנסה עליך מיתה רצה הקב"ה ברוב רחמיו לפדות אותך ונתן ההריון ההוא תחתיך והכל להנאתך ולטובתך כי הרבה הפרדת לבך ומחשבתך מד"ת ונתת מקום לס"מ ונחש ובתאותם לשלוט בך ולכן נקנסה עליך מיתה. שוב והדבק ואתאחד בהב"ה ואל תפריד מחשבתך מהתורה ומעט מהנאות העולם וטוב לך ואזכך לישרף על קדושת שמי וכל חטאתיך ופשעיך ישארו באש ואתה תתעלה כעמר נקי ותלך ותנוח לגורלך לקץ הימין. וכבר הייתי מאריך עמך יותר אלא שלא לבטלך מלימודך. ומכאן תשא ק"ו כמה יש לך ליזהר משיחה בטלה ולא בשום דבר בעולם אפילו רגע אחד ואפילו שיחה בטלה קלה רק שתעסוק בתורה ותתדבק ביראת ה':
ספר משלי פרק כג
שנת השכ"ח אור ליום שבת י"ט לטבת
סימן הנז' פסוק ו' אור ליום ז' י"ט למנחם
אבל רזא דמילתא דשלמה הע"ה אזהר דלא יכול אינש יותר מדאי דאי עביד הכי מתקיף ליצה"ר דאיהו רע עין ובהכי גרים דההוא רע עין ילחם עמו דדמי דלהוו עמיה גברין דלהוו בסיעתא דהוא ס"מ וילחמון עמך ומשום הכי אמר לכו לחמו וגומר דכד תיכלון נהמא דאורייתא הוי כאילו אתון גורמין גוברין דלהוו בסיעתא דידכו וילחמו בההוא סטרא. מטעמותיו כלומר דיצה"ר מעייל בליביה דבר נש יאייה תבשילא פלן ובתר הכי דעייל בלביה חמידו איהו משתדל למעבדתיה ובהכי מתגאה יצה"ר והיינו כי כמו שער וגו' כלומר דחמידו דמילתא דמי לשער דמיניה נכנסי' לבית. אכול ושתה יאמר לך ולבו דהיינו ת"ת בל עמך דהא אדבקת בסטרא אחרא:
אחר כך סדר לי הדרוש שדרשתי בו ביום במנחה ושבח קצת ממה שעיינתי אלא שפירש בדרך רחב ובקצתו הוסיף קצת. אחר כך אמר לי ולכן יחכה ה' לחננכם כלומר דחן הוא למעלה שהוא בג' עליונות וקאמר דיחכה ה' ולא יתן לכם מתנת חנם משום דאלהי משפט הוא וכיון דדיין ושופט הוא אבעי דדינא יתעביד. א"נ הכי קאמר תדע אמתי יחכה ה' וגו' ולא יתן לכם מתנת חנם מיד כד ליתכון מכוונין אלא במשפט דהוא ת"ת אבל כד תסתלקון באשרי דרמיז בג' עליונות כולהו רמיז לנ' שערי בינה, חוכי לו ל' היינו מגדל הפורח באויר דהיינו בינה וא"ו היינו ת"ת כד יתחברון כלהו ספירות כדאמרן ויסתלקו בג' עליונות אז יושפע עליהם מתנת חנם. ומאי דלא קצת טופרי ידך בהאי יומא מיני הוה משום דקצת טופרי רגליך ולא יאות למיקץ תרווייהו ביומא חדא משום לא תחסום שור בדישו. וכן לית למיקץ טופרי רגלא אלא בערב י"ט או בע"ש דהוא זמן הדווא והכי אבעי למעבדך למיקץ טופרי רגלא יום ה' וטופרא ידא יום ו' אבל תרווייהו בחד יומא לא ובשאר יומי לא למיקץ לא טופרי ידא ולא טופרא רגלא בר מזמניא ושבתי דחדוא כדאמרן ובפרשתא דלא שרית בע"ש לא תחוש דהא כיון דעיינת בה הוי כאילו שרית ליה ויאות כיונתון דרזא דמלתא הוא כדי להוסיף מחול על הקדש ואיבעי למשרי יתא בע"ש ולמגמר יתא בשבת' קודם סעודת שחרית:
סימן כ"ג אור ליום שבת ח"י לכסליו
ספר משלי פרק כז
סימן כ"ז אור ליום חמישי א' לאייר
ספר איוב פרק לג
איוב סי' לג אור ליום השבת ה' לניסן
אבל רזא דמילתא דלגברא דהו' דחיל חטאין מגלגל שלש פעמים לזככה יתיה אבל למאן דלאו איהו דחיל חטאין לא מגלגלי אלא תרין זמנין כי היכי דלא יתקלקל בזמנא תליתאה ויצא שכרו בהפסדו וזהו שאמר שלש עם גבר דהיינו דחיל חטאין כמא דמתרגמינן איש חייל ומאי דכתיב ועל ארבעה לא אשיבנו היינו לציבור ובכן ואתה שלום:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:
