א. מבוא

"סוד הקדיש לפי כמהר' חסדאי יש"ר בכ"ר קרשקיש" - זאת הכותרת המפתיעה בקטע מכתב יד שהועתק במאה הט"ז,¹ השתמר במוזיאון הבריטי,² ומתפרסם כאן לראשונה. הטכסט מעניין לכשעצמו כחוליה בתולדות הפרשנות הקבלית לקדיש. יש לו חשיבות מיוחדת אם אכן המחבר הוא הרב חסדאי קרשקש (להלן הרח"ק). אמנם מוכר הרח"ק בעיקר כפילוסוף וזאת בזכות ספרו 'אור ה'', אך בדיקה היסטורית מוכיחה כי ידיו רב לו גם בתחומי יצירה אחרים. ³ מחקר של זאב הרוי חשף יסודות קבליים במשנת הרח"ק וגילה את התעניינותו במאגיה ובתיאורגיה.⁴
הטכסט שלפנינו שייך לז'אנר של פרשנות קבלית לתפילות שראשיתו במאה הי"ג.⁵ חביבות הקדיש כמושא פרשני אצל מקובלים נבעה מהמשוואה המתבקשת של עשר לשונות השבח שבקדיש לעשר הספירות הקבליות, המוטיב הגלוי של תקווה אסכטאלוגית והרמז הנועז לתיקון הנדרש בשם ה' ('שמיה רבא'). 'אבי הקבלה' בגירונה, ר' יצחק סגי-נהור, גילה סוד תיאורגי-תיאוסופי בקדיש כדרך ל'תיקון' 'שם ה' החסר'. ר' יצחק הציע להידבק בה' בעזרת חיבור 'השם באותיותיו'⁶ וביקש לתקן את הפירוד בין הספירות.⁷ הטכסט שלנו מצטייר כהמשך לז'אנר שהתפתח בקרב מקובלי גירונה כגון ר' עזריאל,⁸ ר' עזרא, ר' יעקב בן ששת, ר' יהודה ב"ר יקר ור' אשר בן דוד.⁹

במחקר טענו שהרח"ק הושפע ממקובלי גירונה.¹⁰ עיון במבנה של כתב היד מספק תימוכין לקשר כלשהו גם כאן. מיד לפני הטכסט המיוחס לרח"ק רשומים חמישה פירושים קבליים הניתנים לזיהוי כתורת ר' עזרא מגירונה (דפים 267א-ב). 'סוד ייחוד בקריאת שמע' זוהה כשייך לר' עזרא¹¹. שלושה מחמשת הפירושים כאן מובאים יחד בכתב-יד מהמאה הט"ו¹² כנספח לפירוש האגדות של הרשב"א¹³ ומדגימים עבורנו כיצד עשוי אוסף אנונימי שמקורו בחידושי ר' עזרא להגיע אל מעתיק של 'סוד הקדיש'.
מיד אחרי 'סוד הקדיש' רשומה הדרכה כיצד להתכוון לספירות בתפילת העמידה (דפים 268 א-ב) ומסתבר שטכסט אנונימי זה הוא מתורת ר' יצחק סגי-נהור.¹⁴ מסמיכות שתי מסורות של מקובלי גירונה לפני ואחרי הטכסט שלנו נוכל לבנות השערה: 'סוד הקדיש' הועתק לראשונה על-ידי אדם שהתעניין בסודות הכוונה בתפילה (קריאת שמע, קדיש והעמידה) ולמד מפי כמהר' (=כבוד מורנו הרב) חסדאי 'יש"ר' (=יחיה שנים רבות). הדרכה זו של ר' יצחק סגי-נהור הייתה מבוקשת בברצלונה בימי הרח"ק¹⁵ ובהמשך המאמר נציין מי מתלמידי הרח"ק עשויים לשמר חידוש של רבם עם תורות אנונימיות שבאו ממקובלי גירונה. ¹⁶
בסיכום אבקש למקם את 'סוד הקדיש' כשייך למסורת הפרשנית לקדיש שהתפתחה בברצלונה כהמשך למקובלי גירונה. כפי שאשתדל להוכיח יש סבירות גבוהה שהייחוס לרח"ק אינו טעות ותתחזק התיזה שהרח"ק הפילוסוף שישב בבית המדרש בברצלונה במאה הי"ד עסק גם במסירת סודות קבליים. להלן יובא הטכסט בתוספת פיסוק והערות.

ב. סוד הקדיש - הטקסט

סוד הקדיש לפי¹⁷ כמהר' חסדאי יש"ר¹⁸ בכ"ר קרשקיש¹⁹
דברי פי חכם חן,
בקדיש תמצא עשרה שבחות²⁰ כנגד י' ספירות.²¹
והתחיל ב'גדולה' בתחילה כמו שעשה דוד המלך ע"ה,
'לך ה' הגדולה...' רומז למדת החסד. ²²
ואח"כ אומר 'הקדושה', בשביל שישראל נקראים קדושים.
ואנו רוצים לשתף מדת החסד שהוא הגדולה עם הקדושה,
שנקראים ישראל קדושים ²³, לפי שה' ית' ישתף חסדו עמנו,
ונהיה אנחנו מרכבה של עליונים, כמו שאמרו בב"ר,²⁴
אלמלא התחתונים, אין מרכבה לעליונים.
וזהו סוד 'ומה תעשה לשמך הגדול'²⁵
כי ה' ית' אחד, וישראל ג"כ עם אחד. ²⁶
נסתר שם 'יה' במלת שמיה, ר"ל 'שם יה',²⁷
ועל זה נאמר 'בעלמא דברא כרעותיה',
כי קימא לן 'כי ביה ה' צור עולמים', ר"ל ברא העולם,
ואח"כ אמר 'וימליך מלכותיה',
רומז לע',²⁸ כי היא השער לכנס בו בחצר המלך. ²⁹
וזהו השער שהשיג יעקב אע"ה כאומרו, 'וזה שער השמים',
ועל זה השער נאמר, 'זה השער לה'' וגו'. ³⁰
וע"כ, שואלים כל הקהל ביאת משיח בזאת המדה,
כי נוהגים בני מערב להוסיף בקדיש,
'ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה'.
וכוונת אמירת 'אמן יהא שמיה רבא' וכו',
מורים במלת 'שמיה' שהוא מבורך בעולם הזה
כמו שאמר החזן, 'בעלמא דברא כרעותיה', שר"ל העולם הזה.³¹
ועוד העונים מוסיפים שיתברך בעולם הנשמות
באומרם 'לעולם ולעלמי עלמיא',³²
כי נשמות הצדיקים הם משבחים לה' תמיד בעולם הנשמות³³
ומצדיקים הרבים וגו'. ³⁴

ג. הסתברות הייחוס של 'סוד הקדיש' לרב חסדאי קרשקש

באיזו מידה ניתן לסמוך על הייחוס בכתב היד? הייתכן שהרח"ק הפילוסוף ימסור סוד המושתת על תורת עשר הספירות או שמא שגה המעתיק?
המעתיק הוא ר' אברהם ב"ר משלם³⁵ מאנאילו³⁶ באיטליה שפעל במאה הט"ז,³⁷ שימר כתבים נדירים³⁸ ודייק בהעתקותיו.³⁹ ר' אברהם שימש כראש ישיבה, התפלמס נגד הפילוסופיה,⁴⁰ לימד קבלה⁴¹ ורשם סודות קבליים לשמרם לצאצאיו ולתלמידיו.⁴²
החיבור הראשון והמרכזי בכתב היד הוא ספר 'עבודת הקודש' לר' מאיר אבן גבאי⁴³. עובדה זו ראויה לציון כי בספר זה מועלית על נס שיטת הרח"ק בעד תוארי חיוב אינסופיים כהוכחה לזיהוי הספירות בספר יצירה עם מינוח פילוסופי של תוארי האל. נוכל לקבוע בוודאות שר' אברהם המעתיק הכיר את הרח"ק כדמות חיובית מבחינתו של המקובל ר' מאיר, ⁴⁴ ואין להתפלא שר' אברהם לא יפקפק לייחס לרח"ק סוד המבוסס על תורת הספירות.
אמנם השימוש בעשר הספירות מאפיין מחבר קבלי ⁴⁵ אך אין זו סיבה לשלול את ייחוס הטכסט לרח"ק הפילוסוף כי לא מעט הוגים בזמנו זיהו את הספירות עם השכלים הנבדלים.⁴⁶ הרח"ק עצמו הסתמך על דימוי מספר היצירה המדבר על ספירות כדי להסביר את יחסם של תוארי החיוב לאלוהות.⁴⁷ מקובלים בימי הרח"ק סברו שההבדל בין ספירות לתוארי חיוב אינו אלא במינוח.⁴⁸ כך הצהיר במפורש פרופיאט דוראן בספר שהקדיש לרב חסדאי⁴⁹ וכן עשו חכמים שהוקירו והושפעו מהרח"ק כגון ר' יוסף אלבו ור' יוסף אבן שם טוב.⁵⁰ ראוי להדגיש שחוקרי משנת הרח"ק (וולפסון,⁵¹ שביד,⁵² אידל⁵³ והרוי⁵⁴) תמימי דעים שתוארי האל לפי הרח"ק קרובים ואולי זהים לספירות.

המוטיבים ב'סוד הקדיש' מוכרים מכתבי הרח"ק. המוטיב שהאבות, ואף ישראל כולו, מהווים מרכבה לעליונים מופיע ב'דרשת הפסח' של הרח"ק.⁵⁵ הסבר על 'שער השמים' מובא ב'אור ה'' כראייה להשגחה המיוחדת ול'אצילות השפע' מהגלגל השמימי.⁵⁶ המוטיב של סולם יעקב מובא יחד עם הסבר על יצירת עשר הספירות בספר שנכתב בביתו של הרח"ק.⁵⁷
בספר 'אור ה'' מוזכרים שישה סודות.⁵⁸ הרח"ק מצהיר שאין לדעת את סוד מעשה בראשית על דרך החקירה אלא על-פי ספר קבלי⁵⁹ וכראייה מצטט פסוק לפי פירוש חז"ל כפי שהוזכר ב'סוד הקדיש'.⁶⁰ גם המשמעות התיאוסופית של 'מלכות ה'' אינה זרה ל'אור ה'' כאשר מוגדר 'משכן לרוחניים' של התארים האינסופיים.⁶¹ 'השמחה האמיתית היא במעונו' ולא מן הנמנע שהכוונה לספירת מלכות.⁶² הרח"ק מגדיר 'סוד התפילה' כבקשה למשוך טוב אלוהי 'לכל מי שאפשר השפעתו'. הרצון הקוסמי האינסופי להשפיע טוב לבריות נרמז במאמר התלמודי 'הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים' כי בבקשה לשפע 'מגשים' הצדיק את האהבה והשמחה האלוהיות.⁶³ הנחות אלה אינן רחוקות מהשאיפות ב'סוד הקדיש'.
מדוע 'סוד הקדיש' שלנו לא הוזכר במחקר? ואכן, כתבים נשכחים אחרים מהרח"ק נחשפו כגון 'דרשת הפסח' שמצא א' רביצקי.⁶⁴ גם כאן היעלמות הטכסט מוסברת בצורת הקטלוג והרישום - בתוכן העניינים בשער יש אחד-עשר פריטים ואין רמז ל'סוד הקדיש'. בפריט השמיני רשום 'ביאור איזה פסוקים ומאמרים על-דרך הסוד'⁶⁵ וביחידה זו מסתתר הטכסט שלנו. בקטלוג במוזיאון הבריטי דפים א261 עד א268 הוגדרו 'ליקוטים' קבליים ללא פירוט.
האם המשפט 'נוהגים בני מערב להוסיף בקדיש ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה' מהווה סיבה לשלול מהרח"ק את 'סוד הקדיש'? לא בהכרח, כי ייתכן שזו תוספת הבהרה של מגיה.⁶⁶ ר' אברהם ב"ר משלם המתגורר באיטליה יצטרך להבהיר את פשר התוספת בנוסח של ספרד.⁶⁷ חכם בספרד עשוי לפנות לידידו כשוכן בארץ מערב ולרמוז בזה על הריחוק מארץ ישראל השוכנת במזרח כמו שעשה ר' יהודה הלוי⁶⁸ והרמב"ן.⁶⁹ מסקנה: אין סיבה משכנעת לפסול את הייחוס לרח"ק.

ד. מי בחוגו של הרח"ק עשוי היה להעביר את 'סוד הקדיש'

הרח"ק ב'אור ה'' הזהיר למסור סודות רק ל'חכם ומבין בדעתו'.⁷⁰ הוא טורח להדגיש שמעשה בראשית ומעשה מרכבה נמסרו 'ליודעים חן'⁷¹ שהם 'יחידי סגולה הצנועים' שמסרו לתלמידיהם 'בתנאים ידועים'.⁷² הלוא נצפה שהרח"ק ילמד סודות לחכמי חן בלבד.
נציין שניים מחוג הרח"ק⁷³ המוכרים כבני-הכי בסודות קבליים. הרב זרחיה הלוי (הרז"ה) מכנה את הרח"ק 'מורי נר"ו', מביא שמועות מפיו ומדבר אליו בהערצה גלויה.⁷⁴ מעניין מאוד שהרז"ה השתמש ב'קדיש' בטקס תיאורגי לריפוי חולה מכישוף.⁷⁵ הרז"ה מתאר 'סודות המצוות' שנמסרו 'ליודעים חן' ומשבחם כמועדפים על-פני פילוסופים. הרז"ה גם ייחס 'ליודעין חן' הבנה אמיתית כיצד שורה השכינה 'כדמות זווג ... כדמות זכר ונקבה' ובכך 'תלויה קדושה ומעלה גדולה לישראל'. ⁷⁶ מוטיב דומה ראינו ב'סוד הקדיש'.
תלמיד נוסף של הרח"ק שרשם חידושים בקבלה הוא ר' אברהם ב"ר יהודה (ראב"י) מקנדיאה (איי הכריתים). בשנת קל"ח (1378) שישב בבית הרח"ק בברצלונה וכתב 'אבן שתייה - ארבעה טורים' המשלב סוגיות פילוסופיות המוכרות מ'אור ה'', מצטט מספרי קבלה ומשתמש בתורת עשר ספירות. שיוך רישום הטכסט לראב"י עשוי להסביר את הכתיב המיוחד של השם ⁷⁷ קרשקיש (בתוספת 'י') כי ראב"י הוא היחיד הכותב כך את שמושל הרח"ק.⁷⁸ האם מדובר בהגייה המיוחדת לתלמיד הנודד מקנדיאה? ואולי הוא האיש שהוסיף הסבר על 'ויצמח פורקניה' שאומרים בנוסח ספרד.
לסיכום, שני תלמידי הרח"ק המשלבים קבלה ופילוסופיה מוכיחים שבחוג הרח"ק ניתן למצוא אנשים שהיו מסוגלים לרשום ולשמר את סוד הקדיש.

ה. אפיון ומיקום 'סוד הקדיש'

המסר והסגנון ב'סוד הקדיש' מתאימים להגות הקבלית בברצלונה⁷⁹ בימי הרח"ק הצעיר.⁸⁰ באסכולה זו ביארו סודות הרמב"ן⁸¹ והרשב"א ומסרום בצורה זהירה. ⁸² סימן ליחס הזהיר מזדקר ב'סוד הקדיש' בפסוק 'דברי פי חכם חן' (קוה' י יב) ⁸³ שהוא כמצהיר בראשית הטכסט שהסוד אינו להמונים אלא ליודעי חן.⁸⁴
הבאת הפסוק 'ומה תעשה לשמך הגדול' (יהו' ז ט), מדגימה את השייכות למורשת הרמב"ן והרשב"א כי שם הוא משמש אסמכתא לקביעות: 'שכינה בישראל צורך גבוה', ⁸⁵ 'האב צריך לבן',⁸⁶ 'כביכול אין לה' במה להתחבר'⁸⁷ וישראל חיוני לקב"ה כי 'אי אפשר לעולם בלא ישראל'. ⁸⁸ על-פי פסוק זה גם מסביר ר' בחיי ב"ר אשר 'סוד נפלא' שישראל יהיו כחיות המרכבה הנושאות את הכבוד.⁸⁹
המחבר של 'סוד הקדיש' מפתח מוטיב תיאוסופי זה באומרו: 'ונהיה אנחנו מרכבה של עליונים'. השורש לחידושו נמצא בבית-המדרש הברצלוני. הרמב"ן תיאר כיצד הדבקים הם 'בעצמם מעון לשכינה'.⁹⁰ הרשב"א רומז ל'סוד נורא' שיש להסתירו⁹¹ ותלמידיו חושפים רמזים⁹² ומבהירים שלא רק האבות אלא כל צדיק יכול להיות מרכבה לשכינה.⁹³ ר' בחיי ב"ר אשר מדריך להגשמת ייעוד הנפש להיות 'מרכבה של ה''.⁹⁴ ר' בחיי מרחיק לכת בקביעה שישראל מסוגלים להחליש או להוסיף 'כח בגבורה של מעלה'. ⁹⁵
כיצד מצפה המחבר שלנו ב'סוד הקדיש' להגשים את השאיפה להיות 'מרכבה של עליונים'? הדרך היא לשתף 'יתגדל' עם 'יתקדש' דהיינו ליצור אחדות בין ספירת החסד האלוהי לבין ישראל קדושים. בלי ישראל, כמו בלי מרכבה לעליונים, יש חיסרון בשם ה' ('שמיה') ובאחדותו. בתפילת הקדיש מבקשים לתקן מצב זה ולהיכנס לספירת 'מלכות' ('וימליך מלכותיה') כי זה 'שער השמים' דהיינו 'השער לה'' ואת התיקון המלא מבקשים במידת מלכות ('ויצמח פורקניה').
האם מדובר בסוד תיאורגי? האם על המתפלל להתכוון ליצור אחדות בין הספירות או להשפיע באמצעות ספירת 'מלכות'? הדברים לא פורשו אך השאלה מתבקשת על רקע פירושים של מקובלי ספרד ל'קדיש'.⁹⁶ בעל 'ספר המערכת' מפרש את 'סוד הקדיש' כ'המשכת הברכה' משתי הספירות 'יתגדל (חסד) ויתקדש' אל מידת תפארת שהיא 'כח לעטרה'.⁹⁷ ר' טודרוס אבולעפיה מפרש את הסוד בקדיש כהמשכת 'כל הכוחות' להשפיע 'מן הבריכה העליונה' .⁹⁸ ר' בחיי ב"ר אשר מדבר על המשכה תיאורגית בספירות⁹⁹ או הורדה של האצילות העליונה כתוספת כוח לספירות.¹⁰⁰ בטכסט שלנו אין הרחקת לכת כזאת, אך מקטע קצר אין לדעת עד היכן פותחה תיאורגיה קבלית.

ו. אחרית דבר: הרח"ק והמיזוג בין קבלה ופילוסופיה

לסיכום: בסעיף ג ביקשתי להוכיח שיש סבירות גבוהה שאין טעות בייחוס 'סוד הקדיש' לרח"ק. בסעיף ד הודגם כיצד תלמידי הרח"ק שילבו קבלה ופילוסופיה. בסעיף ה ובביאורים בסעיף ב צויירה תמונה הממקמת את 'סוד הקדיש' במורשת הברצלונית של המאה הי"ד. אם נכון איפוא למקם את 'סוד הקדיש' בחוג הרח"ק יינתן מענה לאחת התעלומות במחקר - היכן החוליה החסרה במסירה הקבלית בשלהי המאה הי"ד בספרד?¹⁰¹
אסכם את טענתי: הרח"ק שייך לזרם מרכזי בהגות הרבנית בקטלוניה הממזג יסודות פילוסופיים וקבליים.¹⁰² מיזוגים כאלה מוצאים לא רק אצל חכמי ספרד שאינם נחשבים כפילוסופים כמו הרמב"ן והרשב"א אלא גם אצל ר' יצחק אבן לטיף,¹⁰³ ר' אברהם אבולעפיה,¹⁰⁴ ר' יוסף אבן וקאר ור' שמואל אבן מוטוט.¹⁰⁵ אחרי הרח"ק, במאה הט"ו, הולכת ומיטשטשת החלוקה בין הזרם הפילוסופי לקבלי¹⁰⁶ וקיימת מזיגה אקלקטית אצל ר' אברהם שלום¹⁰⁷ ר' מיכאל בלבו¹⁰⁸ ובישיבות בקסטיליה.¹⁰⁹ הרח"ק הפילוסוף עומד אפוא בצומת המפנה לקראת שילוב מסורות קבליות עם גישה פילוסופית רציונליסטית.¹¹⁰ 'סוד הקדיש' המיוחס לרח"ק מצטרף להוכחות שאין להציב מידור חד בין פילוסופיה לקבלה בספרד בימי הביניים.¹¹¹

הערות:

1. תודתי נתונה למר בנימין ריצ'לר מהמכון לתצלומי כתבי-יד בבית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי על עזרתו באיתור הטכסט 'סוד הקדיש' ובהבנתו, לפרופ' משה אידל ולפרופ' זאב הרוי בפענוח כתב היד, למר נחום וייסנשטרן ולמר הלל סרמוניטה בפתרון סתומות. הצגתי את הטכסט בקונגרס העולמי השנים-עשר למדעי היהדות ב- 97\8\4 ונעזרתי שם בהערותיהם של פרופ' יהודה ליבס, פרופ' דניאל לסקר ודר' אברהם אלקיים.
2. כתב-יד לונדון של המוזיאון הבריטי (כיום הספרייה הבריטית) Add. 27,078 מס' 1074, במכון לתצלומי כתבי-יד עבריים, ס' 5760. להבנת כתב היד נעזרתי ברשימות של מרגליות, עמ' 457-448:G. Margoliouth, Catalogue of the Hebrew and Samaritan Manuscripts in the British Museum, Part III, 1915. מקורו של כתב היד שלנו הוא באוסף אלמנצי 183 וראה - W. Wright, The Almanzi Collection of Hebrew Manuscripts in the British Museum, The Journal of Sacred Literature, July 1866.
3. על הרח"ק (1340 בערך עד 1411 או 1410) ויצירותיו בהלכה, פיוט, פולמוס, דרשנות ופילוסופיה ראה נ' אופיר, הרח"ק כפרשן פילוסופי למאמרי חז"ל (לאור התמורות בהגותו), עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, בהדרכת פרופ' י' אלבוים ופרופ' א' רביצקי, הוגש לסנט של האוניברסיטה העברית בירושלים, טבת תשנ"ג. ציוני העמודים להלן הם לפי גרסה שלישית מתוקנת, שבט תשנ"ח.
4. זאב הרוי, 'יסודות קבליים בספר אור ה' לר' חסדאי קרשקש', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ב, א (תשרי תשמ"ג), עמ' 109-75. הרוי מצטט מסורות על פעולתו להורדת גשם (עמ' 77, הערה 12), כתיבה אוטומאטית כאמצעי להשגת נבואה (עמ' 78) ותפילה מאגית המזכירה שמות מלאכים לשמירה מעין הרע (שם, הערה 16).
5. ראה י' דן, 'הקבלה האשכנזית: עיון נוסף', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו, ג-ד (תשמ"ז), עמ' 139-125. דן מצביע על ר' עזריאל מגירונה ור' אלעזר מוורמס - 'שני הפירושים הראשונים בתולדות המחשבה היהודית על התפילות', ובהם נחשפים 'סודות נסתרים במילותיה ותיבותיה של התפילה המסורתית' (עמ' 134).
6. הדברים נמסרו בשם ר' יצחק סגי-נהור - ראה תרי"ג מצוות היוצאים מעשרת הדברות (כתבי רמב"ן, כרך ב), מהדורת שעוועל, ירושלים תשכ"ד, עמ' תקכב וכן בפירוש האגדות לר' עזריאל, מהדורת י' תשבי, ירושלים תשמ"ג, עמ' 16. ראה את הניתוח על הפעילות התיאורגית לגרום 'מצב של איחוד בקרב הספירות' - מ' אידל, קבלה - היבטים חדשים, ירושלים ותל-אביב תשנ"ג, עמ' 72 ועמ' 314, הערה 128. השווה עמ' 280-279 אצל מ' אידל, 'התפילה בקבלת פרובנס', תרביץ ס"ב ב (טבת-אדר תשנ"ג), עמ' 286-265. על הדבקות וסוד הייחוד לפי הרמב"ן ורבותיו מקובלי גירונה, ראה ח' חנוך, הרמב"ן כחוקר וכמקובל, ירושלים תשמ"ב2, עמ' 244 ואילך, וכן בעמ' 258.
7. ראה ח' פדיה, 'פגם ותיקון של האלהות בקבלת ר' יצחק סגי-נהור,' מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ו, ג-ד (אלול תשמ"ז), עמ' 285-157. השווה ח' פדיה, משבר באלוהות ותיקונו התיאורגי בקבלת ר' יצחק סגי-נהור ותלמידיו, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אדר ב תשמ"ט. ראה פדיה, פגם, פרק ד, 'פירוש דרשני לקדיש ביסוד הכוונה הקבלית'. השווה פדיה, עבודת הדוקטור, פרק ז, עמ' 227 ואילך. הכוונות ב'קדיש' בתורת ר' יצחק באות 'לכלול הכל' ולקשור חזרה את הספירות כ'השלמה לחוסר קישורן בהווה' (שם, עמ' 262-260). להבנת תורת הספירות של ר' יצחק וניתוח פירושו לספר יצירה ראה את עבודת הדוקטור ל מ' סנדור:Mark Brian Sendor, The Emergence of Provencal Kabbalah: Rabbi Isaac the Blind's Commentary on Sefer Yezirah, PhD thesis presented to Harvard University, May 1994.
8. פירושו של ר' עזריאל לקדיש נדפס על-ידי ג' שלום, 'שרידים חדשים מכתבי ר' עזריאל מגירונה,' ספר זכרון לא' גולאק ולש' קליין (בעריכת ש' אסף וג' שלום), ירושלים תש"ב, עמ' 223-201.
9. ראה ר' יעקב בן ששת, 'משיב דברים נכוחים', פרק כד, מהדורת וידה, עמ' 172 ואילך, ופירושו של ר' עזרא לקדיש מצוטט שם באריכות. לעוד פירושים קבליים לקדיש שנכתבו באותה תקופה ראה להלן בסעיף ה'.
10. ראה מ' גברין, 'תפיסת הזמן של ר' עזריאל מגירונה', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ו, ג-ד, ירושלים תשמ"ז, עמ' 336-309. השווה הרוי, יסודות קבליים (לעיל, הערה 4), עמ' 91-90. חשוב להדגיש את הקרבה הגיאוגרפית וחברתית של הרח"ק בברצלונה לחכמי גירונה. באוגוסט 1370 החליף הרח"ק קינות ופיוטים עם פייטני גירונה - ראה אופיר (לעיל, הערה 3), עמ' 41.
11. דרשות של ר' עזרא מגירונה הובאו בליקוטים רבים - ראה תשבי (לעיל, הערה 6) עמ' יא. אמנם גרשום שלום וישעיה תשבי לא ציינו את כתב היד שלנו, אך הדרשות כאן זהות או מקבילות לפירושי ר' עזרא. סוד הייחוד של קריאת שמע 'ליחד הכל עד אין סוף' נדפס על-ידי ג' שלום (לעיל, הערה 8), עמ' 222.
12. לתיארוך כתב-יד וטיקן 295 למאה הט"ו ראה נ' אלוני וד"ש לוינגר, רשימת תצלומי כתבי-היד העבריים במכון, חלק ג, כתבי-היד שבספריית הוואטיקן, ירושלים תשכ"ח, עמ' 44.
13. שלושת הפירושים נדפסו בפירוש האגדות לר' עזריאל, עמ' 96 ('אור זרוע' - פירוש לתענית טו ע"א), עמ' 73-72 ('כל מקום' - הסבר ששכינה בלשון חז"ל הוא מלאך הכבוד), עמ' 74-73 - דרשה למגילה טו ע"ב וברכות יז ע"א (שהקב"ה עתיד להיות עטרה בראש כל צדיק). בכתב-יד וטיקן 295 הפירושים מובאים כנספח אנונונימי לא רחוק מפירושי האגדות של הרשב"א. סמיכות זו גרמה לשלום משולם וינברגר בהכנת חידושי אגדות של הרשב"א לדפוס לשייך לרשב"א גם את דברי המקובל ר' עזרא. ראה עמ' 17, הערה 19 אצל כ' הורוביץ,'על פירוש האגדות של הרשב"א - בין קבלה לפילוסופיה', דעת, 18 (חורף תשמ"ז), עמ' 25-15. וכן השווה א"ל פלדמן, חידושי הרשב"א על הש"ס, ירושלים תשנ"א, עמ' 6, הערה 13.
14. ראה מ' אידל, 'על כוונת שמונה עשרה אצל ר' יצחק סגי-נהור,' בתוך משואות: מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב ז"ל, בעריכת מיכל אורון ועמוס גולדרייך, ירושלים תשנ"ד, עמ' 52-25. לשני כתבי-היד עליהם התבסס אידל לנוסח של כוונות שמונה עשרה לר' יצחק יש עכשיו להוסיף את כתב היד שבפנינו.
15. הריב"ש בתשובותיו סימן קנ"ז מביא את הסבר המקובל דון יוסף ן' שושאן על הרציונל בפנייה לספירות השונות בתפילת העמידה.
16. מההקשרים בתוך כתב היד ברור שמדובר ביחידה אחת. לפני פירושי ר' עזרא בדף 267א רשומים הסברים המפרידים בין העניינים ואינם קשורים לקבלה: אטימולוגיה של השם 'אמורא' ופשר לראשי תיבות 'תגמר משמעתם' ('תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני, מעשר עני, תרומת מעשר'). אחרי הכוונות מר' יצחק מובא 'פירוש קצת מלות ספר העיון שחבר רב חמאי' (268ב) ומרגליות (לעיל, הערה 2) חילקו כעניין חדש - XVIII (עמ' 453).
17. פרופ' י' ליבס עיין בכתיב והציע לקרוא 'מ', דהיינו 'מפי' הרב חסדאי וישתמע אם-כן בצורה ברורה יותר, ש'סוד הקדיש' נמסר במסורת בעל-פה ונרשם על-ידי אחד מתלמידי הרח"ק.
18. יש"ר (יחיה שנים רבות) מופיע מיד לאחר שמו של הרב חסדאי ולא אחרי שם אביו. בדומה לכך בדף 306ב בכתב היד שלנו מובאת תחינה מהחכם 'כמהר' יהודה מוסקאטו יש"ר' ואחריו קטע נוסף מ'החכם כמהר' יהודה י"ל בכמה' יוסף מוסקאטו זצ"ל'. ר' יהודה מוסקאטו היה בן דורו של המעתיק ר' אברהם ולכן מכאן דוגמה לעקביות בהבחנה בין הסימנים 'יש"ר' ו'י"ל' עבור אדם חי לעומת 'זצ"ל'.
19. בכ"ר = בן כבוד הרב. ראה אופיר (לעיל, הערה 3), עמ' 28, הערה 22 ששם אביו של הרב חסדאי היה יהודה והכינוי בספרדית היה קרשקש. הר"ן והרשב"ץ קוראים יהודה לאביו של חסדאי. לחילופי שמות בין יהודה לקרשקש ראה שו"ת הריב"ש, סימן שפ"ז (אחיו של הריב"ש נקרא קרשקש ברפת אך חותם יהודה ב"ר ששת).
20. בספרות הגאונים נחלקו בחישובי השבחים. רב עמרם גאון פסק שלא לומר 'ויתקלס' כדי להקפיד ולשמור על שבעה שבחי האל שהם כנגד שבעת הרקיעים - ראה ד' גולדשמיט, סדר ר' עמרם גאון, ירושלים תשל"ב, עמ' יב. גאונים אחרים פסקו שעשרת השבחים הם כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ראה בהרחבה את הופמן:
L. Hoffman, The Canonization of the Synagogue Service, Notre Dame and London, 1979, pg. 56 ff..
21. זיהוי מלות השבח ב'קדיש' כרומזות לעשר ספירות הוא הנחת יסוד בפרשנות של מקובלי גירונה. ר' עזריאל מגירונה חישב את עשרת השבחים וגילה רמז לספירה העשירית ב'שמיה דקודשא בריך הוא'.
22. המסורת של עשר הספירות מיוחסת לדוד המלך על סמך דברי הימים א, כט יא - 'לך ה' הגדולה...' כאשר 'יתגדל' רומזת לראשונה שבשבע הספירות. ר' יצחק סגי-נהור הוא הראשון שהשתמש בפסוק זה לסדר הספירות וגם הראשון שזיהה 'גדולה' עם חסד. ראה פירוש ר' יצחק סגי-נהור לספר יצירה ד ג כפי שמוסבר אצל ג' שלום, שורשי הקבלה, עמ' 263. G. Scholem, Origins of the Kabbalah (translated from the German by A. Arkush), The Jewish Publication Society, 1987.
23. למוטיב זה בהקשר דומה ראה פירוש האגדות לרבי עזריאל (לעיל, הערה 6), עמ' 159-158. השווה שם, עמ' 160, ש'האבות הם הם המרכבה, ומהם יצאו ישראל שהם אנשי קדש...'.
24. הרמז הוא לדרשת ריש לקיש ש'האבות הן הן המרכבה' כפי שהובא בשלושה מקומות בבראשית רבה (מז ו, עמ' 475, סט ג, עמ' 793, פב ו, עמ' 983) בהקשר להתגלות לאברהם וליעקב. במקום נוסף במדרש (בר"ר סח ב, עמ' 787-786) נמסר בשם ר' שמעון בן לקיש שהעולם עומד על שלוש יתידות. ראה עוד א"א אורבך, חז"ל - פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשל"ח, עמ' 443, הערה 40.
25. הפסוק ביהושע ז ט מזהיר מפני השמדת ישראל 'והכריתו את שמנו מן הארץ, ומה תעשה לשמך הגדול'. התרגום לארמית במלים 'שמיה רבא' איפשר לשייך את 'הפגיעה האפשרית' ב'שמו הגדול' לבקשת התיקון הנרמזת ב'קדיש' במלים 'יהא שמיה רבא מבורך...'.
26. הבסיס לפרשנות שישראל 'גוי אחד' הוא בשמ"ב ז כג ('ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ') ומשם נוסחה התפילה במנחה בשבת. השווה במס' ברכות ו ע"א, שהפסוק הזה כתוב בתפילין של הקב"ה והוא אומר לישראל, אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.
27. ב'קדיש' מבקשים שיתגדל שם 'יה' הנכלל במלה 'שמיה'. המחבר של 'סוד הקדיש' גורס 'שמיה' מלא יו"ד כשיטת מחזור ויטרי - ראה ד' שפרבר, מנהגי ישראל, חלק א, ירושלים תש"ן, פרק ו, 'יהא שמיה רבה'. וכן המסורת בפרשנות הקדיש של ר' עזריאל, מהדורת שלום (לעיל, הערה 8), עמ' 216 - ''הרי השם המיוחד שהוא נקרא "שמיה", פי' שם שלי י"ה והוא נקרא "רבה" שהוא מתרבה ומתברך ממהותו בכל צד, ולפי שהוא מתרבה נקרא "רבה"...'.
28. האות 'ע'' היא קיצור עבור 'עטרה' והכוונה לספירת 'מלכות'. זיהוי כזה מוצאים כבר בשלהי המאה הי"ג כגון אצל ר' דוד בן יהודה החסיד בספרו 'אור זרוע', וראה מ' אידל, תפילה קבלית וצבעים, עמ' 17. M. Idel, 'Kabbalistic Prayer and Colors', in Approaches to Judaism in Medieval Times, Vol. III, Ed.: D. Blumenthal, Atlanta, Georgia 1988, pp. 17-27.
השווה ספר מערכת האלוהות דף רא ע"א: 'מן המלכות שמזכירו רמז לע' הנקראת מלכות בכל מקום'.
29. השווה רבי יעקב הנזיר - מובא על-ידי ג' שלום, הקבלה בפרובאנס, (בעריכת ר' ש"ץ), ירושלים תשכ"ג, עמ' 115. עוד השווה פירושו של ר' עזרא מגירונה לשיר השירים ג יא, עמ' תצד 'שכל הבנין ידבק ומתיחד ומתעלה עד אין סוף... והעטרה היא אצילות ברכה...'. ראה הסברו של אידל (לעיל, הערה קודמת), עמ' 210 על עליית העטרה למקום הגבוה ביותר בפלרומה העליונה.
30. הסבר מפורט יותר נמצא אצל ר' מנחם הרקנאטי בתחילת פרשת ויצא - יעקב לא ידע 'מאיזה צד יכנס' לחצר המלך וכאשר הראה לו ה' את הסולם אמר 'זה שער השמים' (בר' כח יז) כי 'זה השער לה' צדיקים יבאו בו' (תה' קיח כ). למקור המדרשי לקשר בין שני השערים ראה בראשית רבה סט ז, עמ' 797.
31. המקור המקראי הוא בדניאל ב כ (כמו שמציין ר' יהודה ב"ר יקר, פירוש הקדיש, עמ' יז). מהפירוש כאן קשה לדעת מהי 'הברכה' בשני העולמות. בחוג גירונה 'הברכה היא כינוי מצוי לשפע האלהי' ( ראה י' תשבי, 'כתבי המקובלים ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה,' בתוך י' תשבי, חקרי קבלה ושלוחותיה, ירושלים תשמ"ב, כרך ראשון, עמ' 23 (נדפס תחילה בסיני שנה ח, כרך טז, ירושלים תש"ח, עמ' קנט-קעח).
32. החזן מדבר על עולם אחד, שהוא העולם הזה כי אותו ברא ה' כרצונו, ואילו הקהל משיבים בהבעת תקווה ששמו יתברך בשני העולמות - קרי, גם 'לעולמי עולמים' כי שם משבחים לה' תמיד.
33. ראה בשם ר' שמואל בר נחמני לדב' ל"א יד, שהצדיקים קיימים ו'מברכים על כל דבר ודבר ...אפילו במיתתן' (תנחומא, סוף 'וזאת הברכה', מהדורת בובער, דף כח, ע"ב-כ"ט ע"א). בתנחומא הנדפס מוסיף, 'אפילו במיתתן מברכין ומודין לפני הקב"ה'. ראה ילקוט שמעוני, תהילים קמט, סימן תתפט: 'אמר ר' יודא ב"ר סימון בשם ר' יאשיה לפסוק 'ינוחו על משכבותם' (יש' נ"ז ב) 'שהם מקלסין להקב"ה שם'. אמר ר' חייא בר' יוסי, אין בין צדיקים החיים לצדיקים המתים, אלא הדיבור בלבד, והם מקלסין להקב"ה שם שנפשותם בצרור החיים...'.
34. הביטוי 'מצדיקים הרבים' לקוח מדנ' יב ג. ראה י' תשבי, משנת הזוהר, כרך ב, עמ' קסג ואילך, והשווה שם בעמ' קסד לקישור ל'עטרה' כספירה האחרונה (מלכות). השווה גם את דברי הזוהר (תשבי, שם, כרך א, עמ' רטז-ריז). למשמעות הביטוי 'ומצדיקים הרבים' השווה הערת ר' בחיי ב"ר אשר לדב' ו ה על אהבת אברהם אבינו לה'.
35. על ר' אברהם ב"ר משלם ראה י' בוקסנבוים, אגרות מלמדים (איטליה שט"ו-שנ"א (1591-1555), תל-אביב תשמ"ו. תודתי נתונה לדר' אברהם דוד ולמר בנימין ריצ'לר שהפנו אותי למקור זה. ראה הערה ביבליוגראפית על ר' אברהם בעמ' 108, הערה 39 אצל מ"ע הרטום וא' דוד, 'ר' עובדיה ירא מברטנורא ואיגרותיו מארץ-ישראל', בתוך יהודים באיטליה - מחקרים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 108-24.
36. ר' אברהם מזהה את עצמו כבא מא' אנילו, קרי סאנטאנג'לו Sant'Angelo = אנג'לו הקדוש. ראה בוקסנבוים (לעיל, הערה 35) עמ' 44: 'יהודים היו מכנים ומשנים את הקידומת 'סאן', 'סאנטו', סאנטה' כדי שלא יצא מפיהם ומפי כתבם תואר קדושה לנצרות, וכותבים 'א'' ... או 'ה'', או (על פי הרוב) 'ע'' אבל המחבר מקפיד תמיד לכתוב באל"ף...'. לפעמים הוא חותם 'ממודינה' במקום מא' אנילו.
37. ר' אברהם העתיק חיבורים הלכתיים ותלמודיים אך מרבית ההעתקות שהגיעו אלינו הם בקבלה כגון 'אוצר הכבוד', 'טעמי המצוות' לר' יוסף ג'יקטילה, 'כתר שם טוב' לר' שם טוב בן אברהם בן גאון, פירושים קבליים על הרמב"ן, רשימות קבליות מר' משה קורדובירו, כוונת התפילה של ראש השנה, 'פלח הרמון' מרמ"ע מפאנו ו'ברית הלוי' מר' שלמה אלקבץ - ראה בוקסנבוים (לעיל, הערה 35), עמ' 49-47.
38. מגמת ר' אברהם בשמירת כתבים נדירים מודגמת בכתב היד שלנו בהעתקת שלוש איגרות 'בלתי ידועות לרושמי הספרים' מאת ר' עובדיה מברטנורא. נאמר בקולופון: 'וחפצתי להעלותם פה בספרי זה למען יעמדו למזכרת החכם הכולל ובר אוריין ובר אבהן כמהר"ר עבדיה מבירטאנורה זל"ה מפרש המשניות'. דיוקו בהעתקה הביא חוקרים בני זמננו להתבסס עליו בהכנת מהדורה מדעית לאיגרת. האיגרות נדפסו על-ידי מ"ד קאסוטו, 'מכתבי ר' עבדיה מברטינורו', הצופה לחכמת ישראל, י' (='וזאת ליהודה' לכבוד יהודה אריה בלוי), תרפ"ו, עמ' 302-296. הן נדפסו שוב עם מבוא והערות על-ידי א' יערי, אגרות ארץ ישראל, רמת-גן 1971, עמ' 103-98 וראה בהערות עמ' 543-542.
39. דוגמא לזהירות של ר' אברהם בייחוס מקורותיו מתבטאת בכתב היד שלנו דף 306ב בהערה: 'כנראה בספר חובת הלבבות' (דף 306ב). כשיש שיבושים מציין זאת
ר' אברהם כגון בהערה בדף 251א: 'מצאתי בהעתק משובש ושגיאות מי יבין'.
40. ראה ד' תמר, 'הציפייה באיטליה לשנת הגאולה של"ה', ספונות ב, עמ' סא-פח. עיין שם, עמ' עג, הערה 66, לחיבור שהעתיק בשנת שמ"ב ובו פולמוס חריף נגד הרמב"ם, הראב"ע, הרשב"א, ר' ש"ט ן' שפרוט ונגד הפילוסופיה בכלל.
41. ר' אברהם נמנה על חוג המקובלים של ר' משה באסולה ואפשר שהיה קשור להיתר להדפסת ספר הזוהר שנתן חותנו ר' יצחק די לאטיש
42. בסיום העתקת ספר 'עבודת הקודש' כותב ר' אברהם בקולופון (דף 141א): 'ה' יזכני להגות בו... ולזרעי ולזרע זרעי... והחוט המשולש לא במהרה ינתק'. בחיבור אחר בשנת שמ"ב (1581) הצהיר ר' אברהם שמטרתו 'להגות בו אני וזרעי וזרע זרעי' - מובא על-ידי ג' שלום בעמ' 66 - ג' שלום, 'ידיעות חדשות על ר' יוסף אשכנזי', תרביץ, כח (תשרי תשי"ט), עמ' 89-59
43. ספר 'עבודת הקודש' תופס כמעט מחצית מכתב היד (דפים א2 עד א 141) והעתקתו נעשתה בפירארה תוך חודש (מ7- ביוני עד 6 ביולי 1571) - ראה בקולופון דף 141א.
אחר העתקת 'עבודת הקודש', הונח כתב היד בצד לכחצי שנה, וב3- בינואר 1572 (חורף של"ב), הועתקו איגרות מר' עובדיה. ר' אברהם נדד מפירארה ולימד בבית אליעזר פוג'יטו מפרנסי העיר אסטי שבפיימונטי ושימש בעיר כסופר הקהל בשנים של"ו עד שמ"ב.
44. ב'עבודת הקודש' ג סח, עמ' קיא מצוטט 'אור ה'' א ג ג הן להוכחת קיומם של תוארי חיוב והן לאחדות ה' למרות הריבוי בתארים. ר' מאיר מזהה את התארים כמידות אינסופיות 'הנאצלים מאורו' של ה', וכמו הרח"ק, מסתמך על 'ספר יצירה'. מ' אידל עומד על ה'חידוש בתיאולוגיה הקבלית' באינסופיות תוארי החיוב שר' מאיר אבן גבאי מצטט מהרב חסדאי - ראה עמ' 99-98 אצל מ' אידל, 'תארים וספירות בתיאולוגיה היהודית', מחקרים בהגות יהודית (בעריכת ש' הלר-וילנסקי ומ' אידל), ירושלים תשמ"ט, עמ' 111-87. השווה הרוי (לעיל, הערה 4), עמ' 90.
45. ראה י' דן, חוגי המקובלים הראשונים (בעריכת י' אגסי), ירושלים תשמ"ד, עמ' 2: 'סימן אופייני ובולט ביותר, סימן שבאמצעותו ניתן לזהות בנקל ספר קבלי לעומת ספר שאינו קבלי: השימוש בשיטת-המחשבה המאופיינת על ידי תורת אלהות הכוללת עשר ספירות'.
46. ראה א' רביצקי, '"מעמד רגלי המקובלים בראשי הפילוסופים"? על ויכוח קנדיאה במאה החמש-עשרה,' על דעת המקום, ירושלים 1991, עמ' 211-182. רביצקי (עמ' 196, הערה 81) מונה תריסר דוגמאות של זיהוי ספירות עם שכלים: ר' שמואל בן מרדכי ממרסיי, ר' אשר בן דוד, ר' יצחק אבן לטיף, ר' אברהם אבולעפיה, ר' יוסף אבן וקאר, ר' משה נרבוני, ר' שמואל אבן מוטוט, ר' ישראל אלנקווה, ר' יוסף אלבו, ר' ראובן צרפתי, ר' יוחנן אלימנו ור' משה קורדובירו.
47. ב'אור ה'' א ג ג, עמ' קיג מצטט הרח"ק מ'ספר יצירה' לקבוע, שתוארי האל 'כשלהבת קשורה בגחלת, מורה על האחדות הבלתי מתפרק'. בספר היצירה עשר הספירות 'אין להם סוף' ואפשר שזו הצדקה לרח"ק של אינסופיות התארים. לדיון מסכם על תוארי האל במשנת הרח"ק ראה נ' אופיר, 'האהבה במשנתו הפילוסופית והחינוכית של הרב חסדאי קרשקש', הגות בחינוך היהודי א, ירושלים תשנ"ט, עמ' 95-81.
48. בפירושו לספר מערכת האלוהות, כותב ר' ראובן צרפתי: 'התארים קראום המקובלים בשם אחד כללי והוא לשון ספירות.... ראה אידל (לעיל, הערה 44), עמ' 95 ושם לקרבה למשנת תוארי החיוב של הרח"ק.
49. ראה א' תלמג', כתבי פולמוס לפרופיט דוראן - 'כלימת הגויים' ואיגרת 'אל תהי כאבותיך', ירושלים תשמ"א. האפודי ב'כלימת הגויים', פרק שני, עמ' 12, דוחה את טענת השילוש הנוצרי כשיבוש בתורה הקבלית ומזהה מידות\תארים\ספירות: 'עשר ספירות, וכוונת בעלי הקבלה בזה היא כוונת הפילוסופים בתארים'. על קרבתו והערצתו לרח"ק, ראה אופיר (לעיל, הערה 3 ), עמ' 210-208 והשווה עמ' 349-343.
50. בספר העיקרים ב יא כותב ר' יוסף אלבו: 'לפי שחכמי הקבלה... יקראו העלולים ספירות' ובהמשך מציין 'השכל הפועל שהוא מלכות שהיא הספירה העשירית'. על שם טוב ראה 'ש' רגב, תיאולוגיה ומיסטיציזם ראציונאליסטי בכתבי ר' יוסף אבן שם טוב, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, הוגש לסינט של האוניברסיטה העברית בירושלים תשמ"ג, עמ' 248. ב'עין הקורא' דף 36 א-ב כתוב: '.. וקראום הפילוסופים שכלים נפרדים ר"ל מחומר, ויקראום המקובלים מחכמי ישראל ספירות' (רגב, עמ' 249).
51. לדעת וולפסון, קרשקש, עמ' 462 'כבוד ה' ממקומו' לפי הרח"ק רומז להאצלה (או בריאה) של הספירות או שהכבוד הינו ממהות ה'.
H. A. Wolfson, Crescas' Critique of Aristotle, Cambridge Mass. 1929.
52. א' שביד, '"תאר עצמי" במשנת הרב חסדאי קרשקש', עיון, טו (תשרי תשכ"ה), עמ' 467-449 ( = א' שביד, טעם והקשה - פרקי עיון בספרות המחשבה היהודית בימי-הביניים), רמת-גן 1970. שביד, עמ' 166, הגדיר את שיטת הרח"ק בתארים כתורה ניאואפלטונית, ומציין, 'שהרח"ק מחזיק בה מבלי להמיר את המינוח האריסטוטלי של תורת-התארים במינוח הקבלי של הספירות. המונח "תוארי-עצמות" מבטא מצבים בחיי האלוהות, הם מצבי ההתגלות שלו לזולתו, כמוהן כספירות במשנתם של מקובלים'.
53. ראה אידל (לעיל, הערה 44) עמ' 98: 'קרשקש התקרב לעמדה התואמת את תפיסת הספירות כעצמות, אך כינה את מידות האל בשם תארים'.
54. ראה הרוי (לעיל, הערה 4), עמ' 89 ואילך, שהתארים העצמיים של הרח"ק 'הינם לאמיתו של דבר הספירות של המיסטיקה'. השווה הרוי, עמ' 93-88 לסיכום הראיות בזיהוי תוארי החיוב ב'אור ה'' כספירות.
55. א' רביצקי, דרשת הפסח לר' חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית, ירושלים תשמ"ט, עמ' 151-150. המדרש שהאבות הם המרכבה לעליונים מובא כהוכחה לקדושה בישראל שבגאולתם ישובו 'אל יסוד האבות'. השווה בפירוש ר' עזריאל מגירונה (לעיל, הערה 6), עמ' 160 ובפירוש ר' עזרא מגירונה לשיר השירים, מהדורת שעוועל, עמ' תעז.
56. 'אור ה'' ב ב ו (דרוש ב, עמ' קעה) בסדרת ראיות מקראיות ותלמודיות: 'אמר יעקב אבינו, רומז אל המקום אשר שכב שם בדרך, "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוהים" (בר' כח יז), ואל המקום הנכחי לו מהגלגל, "וזה שער השמים" ... ולזה נבחר המקום ההוא ביחוד לעבודת הקרבנות עם שבהתמדת העבודה במקום ההוא רושם גדול להגעת השפע והשלמות למה שבפעולות רושם חזק באצילות שפע'.
57. ש' רוזנברג, ארבעה טורים לר' אברהם בר' יהודה תלמידו של דון חסדאי קרשקש', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, ג, ד (תשמ"ד), עמ' 621-525. ראה עמ' 569 על השגת יעקב 'טבע המציאות בתחילה ואחרי כן מה שלמעלה מן הטבע'. ראה עמ' 570 - 'ובורא הכל שהן עשר ספירות הנקראים בכלל בשם כלה'. מוטיב שער השמים כהתגלות ליעקב של ספירת מלכות מפותח מאוד ב'שערי צדק' לר"י ג'יקטיליה שם 'נאחז' יעקב ב'רום מעלה' 'עד אינסוף'. ראה עמ' 349-345 בעבודת הדוקטור של ברודי: Seth Lance Brody, Human Hands Dwell in Heavenly Heights: Worship and Mystical Experience in Thirteenth-Century Kabbalah, PhD presented to the University of Pennsylvania, 1991.
58. הרוי (לעיל, הערה 4 ) מונה: 'סוד התפילה', 'סוד הבחירה והרצון', 'סוד העבודה', 'סוד הביטחון', 'סוד היכולת' ו'סוד אפשרות הדברים וחיובם'.
59. 'אור ה'' ד י, עמ' תח-תי, מעשה בראשית מוגדר: 'השתלשלות הנמצאות וקשר העליונים עם התחתונים אשר לא נודע סודו מדרך החקירה' (לפי נוסח כתב-יד פירנצה).
60. ב'אור ה'' ד י, עמ' תח נדרש הפסוק 'כי ביה ה' צור עולמים' (יש' כו ד) על-פי הגמרא במנחות כט ע"ב, שהעולם הזה נברא ב'ה' והעולם הבא ב'י'.
61. ב'אור ה'' א ג ה, עמ' קכ, מתייחס הרח"ק בהרחבה ל'מלכות ה', ודורש את הברכה המנוסחת בכתובות ח ע"א, 'שהשמחה במעונו'. הרח"ק מפרש: 'השמחה האמתית היא במעונו, כלומר במשכנו על צד הרחבת הדיבור, וירצו במלכותו, מלכות שמים אשר שמוהו משכן לרוחניים'.
62. ראה הרוי (לעיל, הערה 4), עמ' 96, הערה 82 לזיהוי של ר' עזריאל של שמחה עם ספירת מלכות ולשאלה אם שמחה כתואר עצמי היא ספירה אלוהית.
63. ראה 'אור ה'' א ג ה, עמ' קכ, והשווה ב ו ד, עמ' רסח. בהרחבה ראה אופיר (לעיל, הערה 47).
64. א' רביצקי, 'כתב נשכח לר' חסדאי קרשקש', קרית ספר נא (תשל"ו), עמ' 711-705, הנ"ל, 'זהותו וגלגוליו של חיבור פילוסופי שיוחס לר' מיכאל בן שבתי בלבו', קרית ספר נו (תשמ"א), עמ' 163-153, והדברים סוכמו בספרו של רביצקי, דרשת הפסח לר' חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית, ירושלים תשמ"ט.
65. באוסף זה ליקוטים חשובים ומעניינים כמו סיכום עמדות בויכוח אם 'אין סוף' למעלה מ'כתר עליון' (דפים 264ב עד 267א). אוסף זה מדגים את הטיעון שלנו שר' אברהם אינו לבלר סתם אלא מלומד העורך ביודעין את מקורותיו. יש קטעים המזהים 'כתר עליון' עם 'אין סוף' כגון מכתבי ר' יצחק מר חיים, ר' אליהו חיים גינזנו ור' יוסף ג'יקטילה, ומולם המתנגדים - ספר הויכוח 'עזרת השם', ר' מנחם ריקנאטי, ר' בחיי ב"ר אשר ור' ראובן צרפתי. האוסף ממשיך עם מובאות משני פירושים לספר יצירה ו'דעת רעיא מהימנא שאין סוף למעלה מהכתר'.
66. על הגהות ותוספות בשולי ספרים הנעשות לחלק בלתי נפרד מגוף הספר, ראה עמ' 284 אצל מ' בן-ששון, 'מקורות לתולדות קהילות ישראל בספרד במאה הי"ד,' גלות אחר גולה - מחקרים בתולדות עם ישראל מוגשים לפרופ' ח' ביינארט (בעריכת א' מירסקי, א' גרוסמן, י' קפלן), ירושלים תשמ"ח, עמ' 336-284.
67. בנוסח של אבודרהם כתוב '... ויבא קץ משיחיה, וישכלל היכליה' - פירוש לקדיש, אבודרהם השלם, ירושלים תשכ"ג, עמ' סז. בסידור רב סעדיה גאון מופיע 'ויצמח פורקניה' (עמ' לה). בנוסח אחד של הרמב"ם כתוב 'וימליך מלכותיה ויפרוק עמיה' וראה ד' גולדשמיט, מחקרי תפילה ופיוט לנוסח הרמב"ם, עמ' 203. השווה את הוספת המשפט בסידור הרמב"ם - ראה ד' גולדשמידט, סדר התפילה של הרמב"ם ע"פ כתב-יד אוקספורד, תשי"ט, עמ' 200-199. התוספת חסרה בסדר רב עמרם גאון (מהד' גולדשמיט, עמ' יא) וב'מחזור ויטרי' (עמ' 64) ומכאן לנוסח אשכנז (איטליה, צרפת וגרמניה) שלא אמרו 'ויצמח פורקניה...' בקשת ביאת המשיח נחשבת תוספת מאוחרת - ראה י' אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, תל-אביב תשל"ב, עמ' 75, והשווה די סולה פול, עמ' 37-36: D. De Sola Pool, The Old Jewish-Aramaic Prayer, The Kaddish, Leipzig 1909.
68. שיר מפורסם של ריה"ל פותח 'לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב... יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד'. ריה"ל פונה לר' משה אבן עזרא בצורה פיוטית: 'שלום רב וישע יקרב לאור המערב, חכם עבר וערב, מגדל עוז ביום קרב... ר' משה הרב'. הוא מכנה את רמב"ע 'נר מערבי' ובשיר אחר, 'נר מערבי גר בארץ מערב'. ראה עמ' 404 אצל ש' אברמסון, 'איגרת רב יהודה הלוי לרב משה בן עזרה,' בתוך ספר חיים שירמן (בעריכת ש' אברמסון וא' מירסקי), י-ם 1970, עמ' 411-397.
69. הרמב"ן פונה מגירונה לרמ"ה בטולדו בבקשת עזרה בפולמוס סביב כתבי הרמב"ם: 'נלך אל ארץ מערב... גאון עבר וערב, ר' מאיר הרב'. ראה ספטימוס, הרמב"ן, עמ' 30-29: B. Septimus '"Open Rebuke and Concealed Love": Nahmanides and the Andalusian Tradition,', in Rabbi Moses Nahmanides (Ramban) - Explorations in His Religious and Literary Virtuosity,' Ed.: I. Twersky, Cambridge Mass., 1983, pp. 11-34.
70. ב'אור ה'' ד י, עמ' תז-תט, מסייג הרח"ק את מסירת סודות מעשה מרכבה ל'חכם' וביחידות בהתאם להוראת המשנה בחגיגה ב א. דומה שהרח"ק נאמן לשיטת מסירת הסודות הנהוגה במורשת הרמב"ן. ראה אידל (לעיל, הערה 6), עמ' 39-38 על מסירת הסודות של ר' יצחק סגי-נהור והרמב"ן, ודוגמה שאף לתלמידים ראויים הועברו סודות 'רק לאחר שהגיעו לגיל ארבעים'.
71. 'אור ה'' ב ו ב, עמ' רנה על-פי קוהלת ט יא.
72. הקדמת הרח"ק ל'אור ה'', עמ' ז. השווה 'אור ה'' א ג ג, עמ' קט על מסירת סוד השם המפורש 'אשר החכמים היו מוסרין סודו לתלמידיהם בתנאים הנזכרים שם...לא היו מוסרין אותו אלא לצנועים שבכהונה...'. לפי שיטת הרח"ק, הסוד של מעשה בראשית כגון 'הקשר והשתלשלות... נתלה בסוד השם המפורש' ולכן חייב הסתר ('אור ה'' ד י, עמ' תח-תט, לפי כתב-יד פירנצה).
73. לסקירה ביוגראפית של ארבעה-עשר מלומדים ממקורבי הרח"ק בתקופת שהותו בסרגוסה לקראת סוף חייו ראה אופיר (לעיל, הערה 3), נספח ג, חברי הרח"ק, עמ' 349-321.
74. שניהם למדו יחד בבית-מדרשו של הר"ן בברצלונה בשנות השבעים. לאחר פטירת הרח"ק התמנה הרז"ה לתפקיד רב הקהילה בסרגוסה. הרז"ה מעיד על עצמו כי במשך שנים רבות 'אכל משלחנו' של הרח"ק - ראה אופיר, (לעיל, הערה 3), עמ' 341. על האפשרות שרז"ה סייע לרח"ק בעריכת 'אור ה'', ודחף לגישה שמרנית בסוגיות כמו הכרת ה', יכולת ה' ועוד, ראה אופיר, שם,עמ' 342. השווה עבודת מ.א. של ארי אקרמן: A. Ackerman, Zerahia Halevi's Sermon on Genesis 22:14, M.A. thesis submitted to the Hebrew University department of Jewish Thought, July 1993.
75. הרוי (לעיל, הערה 4) עמ' 77, הערה 13 מביא עדות של אנריקי די וילינה שר' זרחיה סיפר לו 'שניסה ... קבלות, כי לקח ענף לולב ואמר עליו הקדיש, וכתב על אחד העלים את השם של סנדלפון המלאך ונתן לחולה המכושף לשתות מאבקה מזה ונתרפא'. לי נראה שהרז"ה נעזר בקדיש להוצאת השד מהחולה המכושף.
76. המובאות מדרשות הרז"ה הן בכתב-יד הארווארד, ספריית האוטוןHeb. 61 (סימן 34470) ומובאות על-ידי הרוי (לעיל, הערה 4), עמ' 109, הערה 124.
77. על יחסו של ר' אברהם ב"ר יהודה לרח"ק ראה אופיר (לעיל, הערה 3), עמ' 37. לאחרונה הראה א' לביא שראב"י יכול להחשב הוגה דעות בעל שיעור קומה ולא רק מעתיק ומתרגם. Eric Lawee, 'The Path to Felicity: Teachings and Tensions in 'Even Shetiyyah of Abraham Ben Judah, Disciple of Hasdai Crescas', Mediaeval Studies 59 (1997)
על ראב"י ראה אופיר (לעיל, הערה 3), עמ' 38-37. לספר 'אבן שתייה' או 'ארבעה טורים' במהדורת רוזנברג ראה לעיל, הערה 57. ראה בעמ' 587 לרשימת ספרי קבלה עתיקים, עמ' 601 ר' ישמעאל ב'שיעור קומה', עמ' 567 ספר הבהיר.
78. ראה בקולופון של 'ארבעה טורים', עמ' 615 - ראב"י מודה לרבו על האירוח: 'הנדיב הנאמן כבוד החכם דון חסדאי קרשקיש'. במסמכים הלועזיים כתוב לעתים Cresques (כגון בהוראת המלך פדרו הרביעי בינואר 1357 - ראה אופיר (לעיל, הערה 3), עמ' 41, הערה 27. לעיתים מוצאים שינוי בשם קרשקש כמו בתחרות הפיוט בקיץ ק"ל (מובא לעיל בהערה 10) שכתוב 'החכם הנשיא דון חסדאי קרישקאש'. שינויים כאלה, אם אינם שגגות של מעתיקים, עשויים לשקף הבדלי הגייה.
79. בברצלונה למדו מקובלים רבים כגון ר' אברהם אבולעפיה, ר' יצחק דמן עכו, ר' יוסף בן שלום אשכנזי, ר' בחיי ב"ר אשר ור' שם טוב אבן גאון. לדעת מ' אידל, 'אסכולת ברצלונה' כוללת מסורות קבליות של תלמידי הרמב"ן ומובחנת מאסכולת גירונה - ראה מ' אידל, ר' משה בן נחמן - קבלה, הלכה ומנהיגות רוחנית', תרביץ סד, ד (תמוז-אלול תשנ"ה), עמ' 580-535. השווה מ' אידל, ר' מנחם רקנאטי המקובל, כרך א, ירושלים ותל-אביב תשנ"ח, עמ' 141-139.ראה אידל, אבולעפיה, עמ' 88, M Idel, 'Abulafia's Secrets of the Guide: A Linguistic Turn', Revue de Metaphysique et de Morale (April 1998), pp. 495-528.
80. לתיאור בית המדרש בברצלונה, רשימת התלמידים והטענה שהרח"ק התחיל שם בשנות השבעים לכתוב את ספרו 'נר אלוהים' שאמור היה לכלול 'נר מצווה' ו'אור ה'' ראה אופיר (לעיל, הערה 3), פרק שני.
81. ראה ד' אברמס לסיכום דרכי מסירת סודותיו של הרמב"ן: D. Abrams, 'Orality in the Kabbalistic School of Nahmanides: Preserving and Interpreting Esoteric Traditions and Texts', Jewish Studies Quarterly 3:1 (1996), pp. 85-102.
82. על יחסם החיובי אך זהיר לקבלה של הרשב"א ותלמידיו ראה י' תא-שמע, 'הלכה, קבלה ופילוסופיה בספרד הנוצרית - לביקורת ספר "תולדות היהודים בספרד הנוצרית"', שנתון המשפט העברי כרך יח-יט, ירושלים תשנ"ב-תשנ"ד, עמ' 495-479. להסבר זהירותו של הרמב"ן (בניגוד למקובלי גירונה) במסירת סודות קבליים, ראה סיכום דעותיהם של אידל, וולפסון וכץ בעמ' 71-69 במאמרו של קנרפוגל: E. Kanarfogel, 'On the Assessment of R. Moses ben Nahman (Nahmanides) and His Literary Oeuvre', Jewish Book Annual 54 (1996/7), pp. 66-80.
83. פסוק זה משמש את הרמב"ן כהצהרת מהימנות המסירה הקבלית בפירושו ש'צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד' (דב' לב ז, מהדורת שעוועל, עמ' תפו). המוטיב 'דברי פי חכם חן' מובא אצל ר' טודרוס הלוי אבולעפיה בדברו על הסתרת 'סוד העיבור' - 'מתוך דברי פי חכם חן יבין המשכיל כי מפרשת העבור יתפרשו כל הדרכים בכל הדברים המתרגשים ומתחדשים בעולם עליון ואמצעי ושפל הן לטוב הן למוטב ... ולא נתן לי רשות לגלות יותר...' (אוצר הכבוד, עמ' 12, פירוש לברכות כח, ע"ב) והשווה הרוי (לעיל, הערה 4), עמ' 95, הערה 79 והערותיו שם ש'סוד העיבור' בדברי ר' טודרוס הוא 'מקור ברור לדברי רח"ק'.
84. בתחילת פירושו לתורה מסביר הרמב"ן שדבריו מכוונים 'לשומעים וליודעים חן' (הקדמת הרמב"ן, מהדורת שעוועל, עמ' ז) ובפירושו לבר' מ"ו א, עמ' רנא יש דוגמא של סודות 'ידועים בקבלה וסודם ליודעים חן'. השווה שו"ת הרשב"א, חלק א, סימן צד: 'כי היודעים חן ערך המצוות מעטו'. ראה ל"א פלדמן, חידושי הרשב"א, ירושלים תשנ"א, מבוא, עמ' 9.
85. הרמב"ן, שמ' כט מו (מהדורת שעוועל, עמ' תפו-תפז): 'סוד גדול, כי כפי פשט הדבר, השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה, אבל הוא כענין שאמר הכתוב, "ישראל אשר בך אתפאר", ואמר יהושע "ומה תעשה לשמך הגדול"...'. ראה ר' מאיר בר' שלמה אבוסאולה בביאור לסודות הרמב"ן, שמ' טו א: אם יכריעו האויבים את שמינו, שלך גדולה משלנו, כי מה תעשה לשמך הגדול, שאם אין אנו כאן, אין אני כאן. אותו פירוש לדברי הרמב"ן מובא אצל ר' מאיר אבן גבאי, עבודת הקודש, חלק העבודה, פרק ב. פעמים רבות מוזכר המוטיב ששכינה בישראל צורך גבוה ולא צורך הדיוט אצל ר' בחיי ב"ר אשר, פירוש לתורה: שמ' יג ח, עמ' קא; שמ' כט מו, עמ' שח; במ' טו מא, עמ קו; במ' טו לח, עמ' קב-קג.
86. בדרשות ר' יהושע אבן שועיב, עמ' תעח, מצוטט הפסוק 'ומה תעשה לשמך הגדול' בסדרת הוכחות ש'שכינה בישראל צורך גבוה'. ראה עמ' תנו-תנז, 'וכביכול האב צריך לבן והבן צריך לאב...'.
87. ראה ר' מנחם רקאנטי, ביאור לרמב"ן, פרשת תצווה, ט"ו א.
88. חידושי הרשב"א (מהדורת ל"א פלדמן), ירושלים, תשנ"א, עמ' ה: '... רצונו לומר גוי אחד מיוחד למיוחד... והעיד שאנו ראשית המחשבה בבריאת העולם, דכתיב "קדש ישראל לה' ראשית תבואתו"...'. השווה ר' טודרוס אבולעפיה, 'אוצר הכבוד', עמ' 7-6.
89. ר' בחיי ב"ר אשר לבמ' טו מא, עמ' קו כהסבר לפסוק 'ומה תעשה לשמך הגדול'. ראה פירושו לבמ' טו לח, עמ' קב-קג, שהאדם יהיה מרכבה כמו חיות הקדש הנושאות את הכבוד.
90. הרמב"ן מדבר על דבקות המחשבות בה' בצורה מתמדת ('ולא תפרד כוונתם מן השם'), כך ש'נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים' - דב' יא כב (מהדורת שעוועל, עמ' שצה). ראה אידל (לעיל, הערה 79), עמ' 136 ואילך לרקע לקביעה זאת אצל מקובלי גירונה ולפיתוח אצל ר' מנחם רקנאטי.
91. ראה שו"ת הרשב"א סימן תכ"ג. הרשב"א מסביר מדוע אין אומרים 'אלוהי השמים ואלוהי הארץ' אלא 'אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב': 'עיקר גדול בענין התפילה וכוונותיה למי שחננו השם יתברך לעמוד על עיקר הכוונה האמתית והוא אמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה'. ואחר כך מזהיר הרשב"א: 'הסוד ב"גדול גיבור ונורא" נורא מאוד מי ידענו, כל-שכן שיעלה אותו האיש על לשונו, וכל שכן שיכתוב בספר עניינו.
92. דרשות ר' יהושע אבן שועיב על התורה (מהדורת ז' מצגר), ירושלים תשנ"ב. ראה דרשה ליום ראשון דסוכות (עמ' תקכא, בסמליות של ארבעת המינים), למרכבה 'שהעולם מתקיים בהן'. לשימוש במוטיב 'האבות הן הן המרכבה' השווה פירושו בפרשיות וישב (עמ' עז) ותולדות (עמ' נא). ראה בשלח (עמ' עא) על המשמעות שצורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, 'ירמוז למה שאמרו גם כן "האבות הן הן המרכבה".
93. ספר האמונה והביטחון, פרק טו (מהדורת שעוועל, עמ' שצו-שצז) מצהיר: 'לפי הענין האמיתי על דרך הקבלה הנכונה שקיבלתי במאמר "האבות הן הן המרכבה"', שלא רק האבות ודוד הם מרכבה לשכינה אלא גם 'כל צדיק וצדיק שידבק במדה אחת ממדותיו של הקב"ה'.
94. ייעודו של הצדיק להכין 'שלחן טהור' לפני ה' שהרי הנפש ניזונת ומתענגת בסעודה השכלית להיות 'צרורה בצרור החיים גם בחייו' 'כי הוא השלחן השלם לצדיק והשלם מרכבה שלמה של ה' ...' (שולחן של ארבע, מהדורת שעוועל, עמ' תסא).
95. ר' בחיי ב"ר אשר, שמ' כ א, עמ' קפג. ראה אידל (לעיל, הערה 6), עמ' 374, הערה 51 לשאלה אם ר' בחיי רומז לסוד תיאורגי כאשר הוא אומר שהכבוד 'מקבל תוספת רוח הקודש... ולכך יש להם כח לישראל להיות מחלישין או מוסיפים כח בגבורה של מעלה'. אידל רואה בכך תיאוסופיה הדומה לתורת הכבוד של ר' אלעזר מוורמס. ההשפעה היא על הכבוד 'הנהנה מקיום המצוות'. אידל משווה זאת לר' אשר בן דוד שהשפע האלוהי מפעיל את שבע הספירות הנמוכות.
96. ראה לעיל בהערות 9-6 לפירושי מקובלי גירונה לקדיש ולמוטיב של תיקון השם החסר.
97. סוד הקדיש מוסבר בספר מערכת האלוהות (פרק טו, דף רה ע"ב - רו ע"א), כהשפעת הגדולה ('יתגדל') והפחד ('יתקדש') אל תפארת ('שמיה רבא'). בעניית 'יהא שמיה רבא מבורך' מתכוונים ששמו הגדול יבורך מלמעלה כדי להשפיע לחמש הספירות הכלולות בתפארת. השווה ספר 'מערכת האלוהות' פרק י', דף קנח, ע"א בפרשנותו לפסוק 'ועתה יגדל נא כח אדני' (במ' יד יז ). בספר המערכת, 'העטרה היא מידת דוד והיא רגל רביעי שבמרכבה' (פרק יא, דף קסא ע"א) ולכן 'העטרה' קשורה ישירות לסוד של 'האבות הן הן המרכבה' (שם). ראה דף רה ע"ב - רו ע"א, 'שישפיע הגדולה הנרמזת במלת יתגדל והפחד הנרמז במלת יתקדש לתפארת שהוא נרמז במלת שמיה רבא. ולאחר מכן 'להשפיע לחמש אחרונות הכלולות בתפארת למטה'.
98. השווה את הסוד של הקדיש לפי ר' טודרוס אבולעפיה, אוצר הכבוד, עמ' 5, לברכות ג ע"א, ש'יהיה השם שלם והכסא שלם' על-ידי אמירת 'יתגדל ויתקדש שמו הנכבד...'. בפירושו למסכת סוכה דף לט (אוצר הכבוד, עמ' 30) מוסיף ר' טודרוס ל'מה שכתבתי בסוד קדיש בפרק קמא דברכות' - לשון ברכה פירושה 'שממשיך המים הקדושים מן הבריכה העליונה'. בפירושו למסכת שבת קיט (אוצר הכבוד, עמ' 23) מפרט ר' טודרוס את שיטת הכוונה בקדיש.
99. לפי ר' בחיי ב"ר אשר, דב' י יז, מהדורת שעוועל, עמ' שט, 'האבות הן הן המרכבה' פירושו שלוש 'המידות העליונות' הרמוזות במלים 'הגדול הגיבור והנורא'. השווה ר' בחיי לדב' י יד (עמ' שט) שהאבות במותם היו 'מרכבה' וראה בהערת שעוועל שמדובר בספירות חסד, גבורה ותפארת. ראה אידל, קבלה (לעיל, הערה 6), עמ' 179-178 לניתוח התיאוסופיה בפירושי ר' בחיי ב"ר אשר על הורדת האצילות העליונה וקבלת השפע מהאין סוף דרך גבורה אל מלכות, וכל זאת באמירות בתפילה, להביא כוח עליון לשכון שאם לא כן יסתלק למעלה ויוחלש הכוח בספירות.
100. ראה אידל, קבלה (לעיל, הערה 6), עמ' 180-179 על-פי פירושו של ר' בחיי, במ' יד יז, עמ' פט. השווה את התיאורגיה של הורדת שפע במערכת הספירות אצל ר' עזרא - מ' אידל, 'באור החיים: עיון באסכטולוגיה קבלית', קדושת החיים וחירוף הנפש (בעריכת י' גפני וא' רביצקי), ירושלים תשנ"ג, עמ' 211-191.
101. על התעוררות הקבלה בתחילת המאה הט"ו ראה א' גוטליב, 'על דרכו של ר' שם-טוב בן שם-טוב לקבלה', בתוך א' גוטליב, מחקרים בספרות הקבלה (ערך וההדיר י' הקר), תל-אביב תשל"ו, עמ' 356-347. השווה ב' הוס, 'על מעמד הקבלה בספרד לאחר פרעות קנ"א', פעמים 56 (קיץ תשנ"ג), עמ' 32-20.
102. על ניסיונות איחוד בין הפילוסופיה לקבלה ראה ד' שוורץ, 'מגעים בין פילוסופיה למיסטיקה יהודית בראשית המאה הט"ו', דעת 29 (קיץ תשנ"ב), עמ' 67-41. ראה שוורץ, עמ' 38-37, 41 לסיכום מחקריהם של יהודה אריה ויידה ומשה אידל על המקובלים במאה הי"ד אשר מיזגו תפיסות קבליות ופילוסופיות בשיטה אחת. השווה את סיכומו של שוורץ על שכלתנים במאה הט"ו ש'נפתחו למסורות לא רציונליסטיות' ואימצו תפיסות קבליות - ד' שוורץ, הרעיון המשיחי בהגות היהודית בימי הביניים, רמת-גן תשנ"ז, עמ' 201-200.
103. ראה ש' הלר-וילנסקי, 'משיחיות, אסכטולוגיה ואוטופיה בזרם הפילוסופי-מיסטי של הקבלה במאה הי"ג', משיחיות ואסכטולוגיה (בעריכת צ' ברס), ירושלים תשמ"ד, עמ' 237-221.
104. על mysticism of reason או rationalistic mysticism (לתיאור הדבקות בשכל הפועל) ראה גרינוולד, עמ' 142, הערה 4: I. Gruenwald, 'Maimonides' Quest Beyond Philosophy and Prophecy', in Perspectives on Maimonides - Philosophical and Historical Studies (Ed.: J. L. Kramer), Oxford University Press 1991, pp. 141-157.
105. המקובל הקסטליאיני, ר' שמואל אבן מוטוט, השלים בשנת 1392 תרגום מערבית של הספר הפילוסופי של ר' אברהם אבן דאוד. ראה עמירה ערן, 'היחס בין שני התרגומים לספרו של אבן דאוד, "אלעקידה" אל-רפיעה', תרביץ, סה (תשנ"ו), עמ' 107-79. ראה עמ' 102 על האפשרות שהרח"ק והריב"ש ביקשו ממנו את התרגום.
106. ש' רגב, 'המחשבה הרציונל-מיסטית בהגות היהודית במאה ה-ט"ו', מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ה (תשמ"ו), עמ' 189-155. השווה ש' רגב, 'קבלה ופילוסופיה בהגות היהודית במאה הט"ז', מחניים 6 (תשרי תשנ"ד), עמ' 151-142 לדוגמאות של הבלעת 'סימבוליקה קבלית-מיסטית בתוך הפרשנות הפילוסופית'.
107. ח' תירוש-רוטשילד, 'פילוסופיה מדינית במשנת אברהם שלום - המסורת האפלטונית', ספר היובל לש' פינס, חלק ב, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ט (תש"ן), עמ' 440-409. ראה למשל עמ' 424-423 על פרופיאט דוראן, יצחק עראמה, אברהם שלום ואברהם ביבאגו ה'רואים בקבלה ביטוי של אמיתות...שאותן אין השכל האנושי יכול להוכיח'. H. Tirosh-Rothschild, Between Worlds - The Life and Thought of Rabbi David ben Judah Messer Leon, Albany, New York, 1991.
108. רביצקי (לעיל, הערה 46) איתר את שורשי גישת ר' מיכאל בלבו בפרשנות המיסטית ל'מורה נבוכים' כגון ר' אברהם אבולעפיה (שם, עמ' 189) ור' שמואל ממארסיי 'שזיהה את עיקרי תורתו של הרמב"ם עם עיקרי הקבלה של הראב"ד ושל ר' יעקב הנזיר' (עמ' 187).
109. א' גרוס, 'קווים לתולדות הישיבות בקאסטיליה במאה הט"ו', פעמים 31 (תשמ"ז), עמ' 31-3. ראה שם, עמ' 18: 'באופן כוללני, אפשר לדבר על דמות התלמודיי, שיד לו גם בפילוסופיה - שהוא מקבל אותה בצורתה המתונה - וגם בקבלה, בצורה המזכירה לנו מצד אחת את הרמב"ן...'.
110. תא-שמע (לעיל, הערה 82), עמ' 481 חולק על תפיסת בער כאילו הפילוסופיה והקבלה מייצגות כיווני מחשבה הפכיים ושיטות אקסקלוסיביות. לדעת תא-שמע, הזרם הרוחני העיקרי בהגות ספרד במאות הי"ג והי"ד תפס את הפילוסופיה והקבלה כזרמים מדעיים ואמינים, אמנם מסוכנים מבחינה ציבורית אך יפות מצד עצמן (שם, עמ' 484). תא-שמע גם חולק על ג' שלום הרואה ניגוד וסתירה בין האידיאולוגיות של קבלה ופילוסופיה (שם, עמ' 493-492).
111. ראה א' וולפסון המסכם מחקרים של ויידה, אלטמן, אידל וליבס כדי להוכיח את השפעת הספקולציה המיסטית על הפילוסופים בימי הביניים. Elliot R. Wolfson, 'Jewish Mysticism: a Philosophical Overview,' in History of Jewish Philosophy, Daniel H. Frank and Oliver Leaman (Eds:). London and New York 1997, ch. 19, pp. 450-497.

---