|
תוכן המאמר: הקדמה גזרות שמד בתימן שלוש צורות של כפיית דת א. "כת אנסית": נסיון לכפות עלינו דתם ב. "כת טוענת טענות": ניסיון להקשות על דתנו ג. "הכת המתדמה לדתנו" - הנצרות השוואת דתנו לדתות אחרות ביאור נבואת דניאל על הדת המזויפת שלושת הכתות האלה יאבדו תולדות ישראל רצופים שמד עם ישראל עמד בכל השמדות אל תיבהלו מהשמד מי שלא עמד בניסיון - אינו מבני ישראל זכר מעמד סיני לשמוח בסבל אי אפשר להימלט מן היהדות האיסלאם ויכוח עם האיסלאם "במאד מאוד" אינו מתאים למוחמד הטענה מהפסוק "נביא מקרבך" האמונה בנביא האמונה בנביא מצד נבואתו ולא מצד מופת נביא שאמר לבטל מצווה - יומת חשבונות הגאולה חשבון הקץ של רס"ג גם את חשבון יציאת מצרים לא הבינו אסטרולוגיה עם ישראל יקום כאשר הכל יצפו לכישלונו ניתוח אסטרולוגי ודחייתו החישובים האסטרונומיים מטרתם לכפור בתורה ביאת המשיח אינה תלויה בכוכבים מתי יבוא המשיח? חשבון הגאולה של רמב"ם על משיח תימן איך ייראה המשיח? משיח תימן אינו משיח על גלות ישראל בין הישמעאלים תולדות נביאי השקר שלוש השבועות תקציר: אגרת ששלח רמב"ם לתימן כאשר הופיע שם נביא שקר, ובעקבותיו גזירות שמד. רמב"ם מסביר כיצד להבחין בין המשיח למתחזה למשיח, ועוסק בנביא ובהוכחה שהוא נביא אמת. מילות מפתח: משיחי שקר, אגרת תימן, חשבונות גאולה, אמונה בנביא, ויכוח עם האיסלם. |
|
מני אנא משה ברבי מיימון הדיין ברבי יוסף החכם ברבי יצחק הרב ברבי עובדיה הדיין ז"ל. חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו. לכבוד גדול וקדוש מר ורב יעקב החכם הנחמד היקר הנכבד, בן כבוד מר ורב נתנאל ז"ל, בן אלפיומי. ובכלל כל אלופינו אחינו כל תלמידי הקהילות אשר בארץ תימן. ישמרם צורך ויגן בעדם אמן סלה. על שרשי האמת יעידו גזעיהם, ועל טוב המעיינות ישהידו נובעיהם. ואומנם כי משורש האמת פרח נצר נאמן, וממעיין החסד נהר גדול נמשך בארץ תימן. להשקות בהם כל גנים. להפריח הניצנים. והנה הוא לאיטו נדבר. כל עייף וצמא במדבר. ובו מצאו ספקם ודיים. כל עוברי דרך ואיי הים. לכן העבירו קול בספרד ובספרויים. מקצה השמים ועד קצה השמים. הוי כל צמא לכו למים. והסוחרים כולם יחד לשואליהם עונים כי מצאו מטע יפה ונעמן. ומרעה טוב כל רזה בו ישמן. ולרועיהם בו מרעה נאמן. יושבי ארץ תימן. וכי הם לדל נותני לחמו. מסעד לעשיר מקדימי שלומו. הליכות שבא קוו למו. וידם לכל עוברי דרך מתוחה. וביתם פתוחה לרווחה. ועמם מצאו הכל מנוחה. ונסו יגון ואנחה. וכל היום הוגים בתורת משה. הולכים בדרך הורה רב אשי. רודפי הצדק. ומחזיקי הבדק. מעמידי עקרי התורה על תלם. מקבצים נפזרי ה' במלולם. מקימי כל המצות בדקדוקיהם במקהלותם. אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותם. ברוך ה' אשר לא השבית מקימי תורה ושומרי חוקים. באיים הרחוקים. כאשר הבטיחנו בטובו וחסדו. על ידי ישעיהו עבדו. ואתם האות כאשר הודיענו. מכנף הארץ זמירות שמענו. יסעדכם ה' להקים דת וחקה. לשמור משפט וצדקה. לנצור מצוותו ודתו. לאחוז בבריתו. אמן סלה: וכאשר הגיע אלינו כתבך יקירנו למצרים. נעמו כל אוזניים. כי תאווה הוא לעיניים. והוא העיד בפנינו עליך כי ממשרתי השם אתה העומדים בהיכלו. החונים על דגלו ומרודפי התורה ואהבי דתותיה. השוקדים על דלתותיה. יפתח ה' לך את מצפוניה. וימלא לבך מצפוניה. ויהיו דבריה נר לרגליך. ואור לנתיבתך: וזה אשר אמרת ידידנו בכתבך, כי שמעת מקצת אחינו אנשי גליותנו ישמרם צורם, שהם מהללים אותי ומרבים ומנשאים ועורכים אותי לגדולי איתנים - לפי אהבתם סיפרו. ובטובם ובחסדם דיברו וחיברו. ודבר דבור על אופניו ממני שמע. ואל אדם אחר אל תישע. אני קטן מקטני חכמי ספרד. אשר עדים בגלות הורד. ותמיד אשקוד במשמרותיי. ולא השגתו חכמת אבותיי. כי ימים רעים וקשים פגעונו. ובשלוה לא התלוננו. יגענו ולא הונח לנו. אבל רצתי אחר הקוצרים בכל שבילים. ואלקטה בשבלים. אקבץ הבריאות והמלאות. והצנומות והרקות לא אבעט. זה שבתי הבית מעט. ולולי ה' שהיה לנו ואבותינו ספרו לנו. לא השגתי המעט אשר אספור. וממנו תמיד אשבור. ועל אודות ידידנו תלמידנו ר' שלמה סגן הכוהנים החכם הנבון, אשר אמרת בכתבך כי הוא מרחיב פיהו במהללנו, ומאריך לשונו בשבחנו. לשון הבאי דבר בתשוקתו והגדיל לספר באהבתו ובחמלתו. ישמרהו צורו וגואלו, ויהיה כגן פורח. ויחזירהו אלינו שלם ושמח. ושאר ענייני כתבך אשר שאלת להשיבך עליהם כך ראיתי להשיב בלשון קדר וניבו. למען ירוץ הקורא בו. בכל האנשים והטף והנשים. כי תשובת עניינו אחד. ראויה לעמוד עליה כל קהילותכם יחד: |
הערה: רמב"ם מתייחס בדברים אלה למורד אבן תומרת, ולגזירת השמד של האלמוחידים במגרב, בשנת 1146, ובסרפד הדרומית בשנת 1148.
|
|
אמנם מה שזכרת מן העומד בארץ תימן שגזר שמד על ישראל, והכריח כל המקומות שיש לו ממשלה עליהם לצאת מן הדת. כמו שעשה הכנעני בארצות המערב. שמועה זו הסירה הדר פנינו. ורגזו וחלו עליה כל קהילותנו. ובאמת יש לנו לומר עליה שהיא שמועה רעה אשר כל שומעה תצלנה אוזניו, שרפו לה ליבותנו ונתבלבלו מועצותינו. לצרות הגדולות האלה נמשכו לנו שמד בקצווי העולם ממזרח ומערב, ויהיו בני ישראל בתווך, אלה מזה ואלה מזה. ועל העת הקשה הזאת שראה הנביא במחזה התחיל להעתיר בעדנו ולהתפלל עלינו. ככתוב עמוס ז' ה' "ואמר אדני אלהים חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא". ודבר זה לא יהרהר בו בעל אמונה, ולא ישליכהו מי שיש לו במשה אמונה. ואין ספק להיות אלו חבלי משיח. שהיו החכמים מבקשים מהבורא שלא יהיו מצואים בהם. וגם הנביאים היו מרעידים בהעלותם אותם על רעיוניהם, כמו שאמר ישעיהו כ"א ד' "תעה לבבי פלצות בעתתני" וגומר. וגם בספר הישר אמר הבורא "אוי" למי שיהיה מצוי באותו הזמן "משומו אל". אבל מה שאמרת, שדעת קצת בני עמנו נעדרה ונתבלבלה ונעה לבבם והתחדש להם ספק ונתעלפה סברתם, וקצת לא סרו מאמונתם ולא נתעלפו ולא חרדו זה לזה. דבר זה כבר קדם על ידי דניאל ע"ה, כמו שהודיענו הבורא, כי בהאריך לנו הימים בגלותנו ובבא הצרות עלינו, יצאו רבים מן הדת ויתחדש להם ספק ויטעו. וסיבה זו תהיה בראותם דלדולנו ותוקף יד מוננו והתגברותם עלינו. וקצתם לא יתחדש להם ספק ולא תתבלבל סברתם שנאמר דניאל יב,י "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו". והוסיף לבאר לנו, שאפילו המשכילים ההמה, והמבינים שעברו עליהם צרות ועמדו כנגדם ונשארו באמונתם בה' ובמשה עבדו, עדיין יעברו עליהם צרות קשות ורעות יותר מן הראשונות שעמדו כנגדם, עד שיתחדש להם ספק ויטעו ויתעו עד שלא יתבאר להם כי אני מעט מזער, כמו שאמר דניאל י"א ל"ה "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד כעת קץ" וגומר. ועתה אחינו חייבים אתם להטות אוזנכם ולשמוע מה שאסדר לפניכם, ותלמדוהו לטף ולנשים כדי שיתקיים להם מה שהסתפק מאמונתם, ויתחזק בנפשותם האמת שאין לזוז ממנה, ויצילנו הבורא ויצילכם מן הספק: |
|
א. "כת אנסית": ניסיון לכפות דת ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, שנאמר דברים ד' ח' "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים" וגומר, קינאונו הגויים כולם על דתנו קנאה גדולה, וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להלחם בה' ולעשות מריבה עמו, ואלהים הוא ומי ירב לו. ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה עד זמננו זה, שכל מלך עובד עבודה זרה גובר או מכריח או מתגבר או אנס, שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו, ולהפוך דתנו באונס בניצחון ובחרב. כמו עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריונוס, והרבה כיוצא בהן. זהו הנוע האחד משני הנועים שהתכוונו בו לנצח החפץ האלהי. ב. "כת טוענת טענות": ניסיונות להקשות על דתנו ושתי אלו הכוונות, כלומר הגויים המתכוונים לשתי אלו הכוונות, עלה בדעתם שבנין זה אינו נוח ליהרס, ואף על פי כן עשו אחווה להרוס יסודות הדת שהוטבעו במעבה נאמן, והם בכל זה מוסיפים יגיעה ועצב, והבניין יעמוד על חזקתו. והאמת יהתל בהם וישחק. כלומר הקב"ה שהוא האמת, יושב ומהתל ושוחק בהם על שהם מתכוונים בחלישות שכלם כוונה שאין לה תכלית. ועל זה העניין אמר דוד ע"ה ברוח הקודש, בראותו כוונתם לסתור דת האמת, ובראותו שהקדוש ב"ה יושב ומשחק בהם: תהלים ב' ג' "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו". ועדיין אנו בחונים ומנוסים בשתי הכתות האלה מיום מלכותנו וקצת ימי גלותנו. ג. "הכת המתדמה לדתנו" - הנצרות וזו בתחבולה נפלאה אשר יעשה האיש הרע מאוד, שהוא ישתדל להרוג שונא עם התקיימו הוא, וכשילאה, ישתדל בעניין שייהרג הוא עצמו ושונאו. ותחילת מי שמצא זו הדעת, היה ישוע הנוצרי, והוא מישראל, והוא אף על פי שהיה אביו גוי ואמו ישראלית, העיקר בידינו "גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר", אולם נקראהו... להפליג בחרפתו. הוא הביא לחשוב שהוא שלוח מהשם לבאר ספקות התורה, ושהוא משיח היעוד לנו על יד כל נביא. ופרש התורה פירוש המביא לביטול כל התורה וכל מצוותיה, והיתר כל אזהרותיה לפי מה שכיוון. והרגישו החכמים ז"ל לכוונתו קודם שיתחזק פרסומו באומה, ועשו לו הראוי לו. וכבר הקדים השם להודיענו זה על ידי דניאל, כי ישתדל איש מפריצי עמנו וכופריהם להפסיד התורה בהתפארו בנבואה, והכניס עצמו בעניינים גדולים, ואמר שהוא משיח, ושהשם יכשילנו, כמו שהכשילו. והוא אמרו דניאל י"א י"ד "ובני פריצי עמך יינשאו להעמיד חזון ונכשלו". ואחריו לזמן ארוך עמדה דת מיוחסת אליו מאומת בני עשו, שלא הייתה כוונתו אליה ולא עלתה כמו כן במחשבתו, ולא הזיק שום דבר לישראל, ולא נולד בהם ספק לא לכלל ולא ליחידים, לפי שהתבאר להם חסרונו, ושנכרת ואבד בידינו עד שנעשה בו מה שנעשה. |
הערת הסבר: רמב"ם מבדיל בין הנוצרים היהודים, שהיו בתחילת הנצרות, לבין הנוצרים הגויים, שקמו לאחר מכן.
|
|
ועמד אחריו משוגע ונהג כמנהגו, כלומר לשנות דתנו, הואיל ופתח בו הפתח. והוסיף עם כל זה כונה אחרת, שרדף אחר המלכות וביקש שישתעבדו לו. והתחדש מה שהוא מפורסם. וכולם אין חפצם אלא לדמות שקריהם לדת ה', ולא תדמה המלאכה האלוהית למלאכה אנושית, אלא לתינוק שאין לו ידיעה באחד מהן. השוואת דתנו לדתות אחרות כן הדבר בכסיל שאינו יודע סתרי כתבי הקודש ופנימי המצות. כשירצה לערוך דתנו זאת אל דת המזויפת הנפעלת, יחשוב שיש ביניהם ערך ודמיון. הואיל וימצא בדת ה' איסור והיתר ובדת המזויפת הנפעלת כמו כן. ובדת ה' ימצא מיני עבודות ובנפעלת כמו כן מיני עבודות. ודת ה' יש בה צוויים הרבה ואזהרות ועונשים ושכר, וכמו כן בזאת המזוייפת הנפעלת. ואלו היה יודע פנימיותיהם, היה יודע שהדת האלוהית האמיתית, שחכמתה בפנימיותיה, ושאין לה שום צווי ולא אזהרה, שאין בפנימיות שלה דברים המביאים תועלת בשלמות האדם ומרחיקים ממנו נזק שמונע ממנו השלמות ההיא, ויגיעו לו בהם מעלות המידות ומעלות הדעות, להמון כפי יכלתם וליחידים כפי השגתם, ובהם יהיה הקבוץ האלהי המעולה והמגיע והחונה על שתי השלמויות האלו: כלומר השלמות הראשונה, שהיא התמדת קיומו בעולם הזה על מיטב העניינים הנאותים לאדם. והשלמות השנייה, שהיא השגת המושכלות כמו שהם בעצמם כפי כוחו של אדם. וידוע כמו כן, שהדתות ההם המדמים לדתנו, הם דברים שאין להם פנימיות, אלא סיפורים ודמיונים שהתכוון להם המדמה לכבוד עצמו, ולאמור עליו שהיה כפלוני ופלוני. והתבארה עברנותו לנגד החכמים, ונעשה הדבר שחוק וליצנות, כמו שמשחקים מפעולות הקוף, כשידמה מעשיו למעשה אדם. וכבר הודיענו הבורא ע"י דניאל ע"ה שדבר זה עתיד להיות, ושבאחרית הדבר יעמוד אדם ויגלה דת שתדמה לדת האמת, וידבר גדולות, ויאמר שירדה עליו רוח נבואה ונתן לו ספר, ושדבר הבורא עמו, ואמר הוא לבורא וכיוצא בזה מהרבות דבריו, אמר דניאל כשספר עמידת מלך אדום. ודימה עמידת משוגע [=מוחמד], ואיך יהיה נוצח למלך אדום ולמלך פרס ויון, לקרן צומחת שארכה וגדלה, כמו שיתבאר זה מן הפסוקים להמון וליחידים שהם עניינים שנגלו במציאות, כלומר בעולם, ואין לפסוקים ההם פירושים אחרים אלא כפשטם. שכן אמר דניאל ז' ח' "משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרא מן קדמה ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופום ממלל רברבן". ביאור נבואת דניאל על הדת המזויפת שלושת הכתות האלה יאבדו וכן גזר עמנו בוראנו יתברך, והבטיחנו מעולם ועד עולם, שכל זמן וזמן שיעמוד על שונאיהם של ישראל שמד, או שיתחדש עליהם שום רוגז שהוא, עתיד לסלקו ולהסירו. שכן אמר דוד ברוח הקודש, מספר בלשון האומה שמתרעמת מתוקף יד הגויים בנו ופשוט ממשלתם עלינו מתחילתנו, ואף על פי כן אין בהם יכולת להאבידנו ולמחות את שמנו, ואף על פי שרודפים אחרינו ומנגעים אותנו בשמדות וגזרות. שכן אמר דוד ע"ה תהלים קכ"ט א' ב' "רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי". |
|
עם ישראל עמד בכל השמדות וכן תמצא לרבותינו אומרים ברוב המקומות: פעם אחת גזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל, ושלום על ישראל, כך וכך גזרו עליהם. ואחר כך היה מבטל הבורא יתברך הגזרה ההיא והיה משבית אותה, והיה מבטל ומשבית הגוזר אותה. וכן אמרו חז"ל: "שמדא עביד דבטיל", וכבר הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו ע"ה, שאע"פ שישתעבדו האומות בזרעו ויענו אותם ויגברו עליהם, הם יישארו ויעמדו, והמשתעבדים בהם יחלפו ויאבדו. כמו שנאמר בראשית כ"ח י"ד "והיה זרעך כעפר הארץ". כלומר אע"פ שהם נתונים למרמס ולמרפס כעפר הזה שהכל דורסים, אותו סוף שיגברו וינצחו. וכן על דרך המשל כמו שהעפר באחריתו יעלה על הדורסים אותו, ויישאר הוא והדורסים אותו לא יעמדו. והנה באר ישעיהו עליו השלום והודיענו משמו של הקדוש ב"ה, שהאומה הזאת כל ימי היותה בגלות, כל מי שיעלה במחשבתו להתגבר עליה ולאנוס אותה, אפשר לו לעשות ויצליח, אבל באחריתו ישלח הקב"ה מושיע ויסיר ממנה חולייה וכאבה, שכן אמר ישעיהו כ"א ב' "חזות קשה הגד לי הבוגד בוגד והשודד שודד עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי". וכן הבטיחנו הבורא על ידי נביאיו שלא נאבד ולא יעשה עמנו כליה, ולא נסור לעולם מלהיות אומה חסידה. וכמו שאי אפשר שיתבטל מציאותו של הקב"ה, כן אי אפשר שנאבד ונתבטל מן העולם. שכן אמר מלאכי ג' ו' "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". וכמו כן בשרנו והאמיץ אותנו יתברך שמו, שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללנו, ואף ע"פ שנכעיסהו ונעבור על מצוותיו. שכן כתוב ישעיהו ל"א ל"ז "כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי הארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'". וכעניין זה בעינו הבטיחנו בתורה ע"י משה רבנו ע"ה, שכן כתוב ויקרא כ"ו מ"ד "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם". אל תיבהלו מהשמד מי שלא עמד בניסיון - אינו מבני ישראל לפיכך אחינו כל ישראל הנפוצים בקצוות הארץ, חייבים אתם לחזק קצתכם לקצתכם ולאמץ ולזרז הגדולים לקטנים והיחידים להמון, ותחברו אומתכם על דבר אמת שלא ישתנה ולא יופר, ולהרים קולכם באמונה שלא תיפול לעולם ולא תשחת. והוא להודיע לרבים שהקב"ה הוא אחד ולא כשאר האחדים. ולהודיע שמשה הוא נביאו ומדבר עמו, והוא אדון כל הנביאים והוא שלם מכולם, והוא המשיג מהקב"ה מה שלא השיג אחד מכל הנביאים לא לפניו ולא לאחריו. ושספר תורה זה כולו, מבראשית עד לעיני כל ישראל, הוא דיבור מאת הבורא יתברך למשה רבנו. שנאמר במדבר י"ב ח' "פה אל פה אדבר בו". ושאין להפר ולא לשנות ולא להוסיף ולא לגרוע לעולם, ושלא תבוא מאת ה' תורה זולתה, ולא ציווי ולא אזהרה. זכר מעמד סיני ודעו אחינו בברית הזאת ובסברה הזאת, שהדבר הגדול הזה שנראה במציאות, שהעיד עליו מבחר כל העדים שלא היה מקודם כמוהו וכן לא יהיה אחריו כמוהו. והוא, שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקדוש ברוך הוא, ושתראה כבודו עין בעין, ודבר זה היה שתתחזק האמונה חיזוק שלא ישנהו משנה, ויגיע לנו ע"י האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו אשורינו בעתות כאלו, כשיתחדש שום רוגז או שמד על יהודים ח"ו וכשיתגבר יד האנס. שכן כתוב שמות כ' כ' "כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". כלומר, שזה הנגלה עליהם בעניין זה, כדי שתעמדו בכל ניסיון שיפגע בהם באחרית הימים, שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו. ואתם אחינו, היו על בריתכם קיימים, ובדתכם מחזיקים, ועל אמונתכם נוהגים ועומדים. ושלמה המלך ע"ה דימה אותנו לאישה יפה בתכלית היופי שאין בה דופי, שנאמר שיר השירים ד' ז' "כלך יפה רעיתי ומום אין בך". ודימה שאר האמונות והסברות שרוצים להמשיכה אליהם ולהחזירה לאמונתם כאנשי הבליעל השטופים בזימה, והמפתים הנשים שהם בנות חיל להשיג מהן תאוותן המכוערת. כן אירע לנו עם אלו שהם משיאים אותנו ומפתים להחזירנו לדתותיהם, ואולי נאחז ונסתבך בסבכי פחזותם ובענפי שקריהם. ואחר כך חזר בחכמתו בלשון תשובת האומה כאלו היא אומרת לאותם שהם רוצים לפתותה, ולהראות להם שסברתה מעולה מסברתם לאיזה דבר מתחזקים בי, התוכלו להראות לי כמו "מחולת המחנים" שיר השירים ד' א'. כלומר, שהאומה תטען כנגדם, ואומרת להם, הראוני כמו מעמד הר סיני שהיה בו מחנה אלקים ומחנה ישראל זה לעומת זה, אז אשוב לעצתכם. וזה המאמר הוא על דרך משל שם שם "שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך. מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים". ופירש "שולמית" - השלמה החסידה; ו"מחולת המחנים" - שמחת מעמד הר סיני שהיה בו מחנה ישראל, שנאמר שמות י"ט י"ז "ויוצא משה את העם לקראת האלקים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר". ומחנה אלקים כמו שנאמר תהלים ס"ח י"ח "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש". ראה חכמת המשל וסודו, שהוא החזיר מלת "שובי" ארבעה פעמים בזה הפסוק, להיות לרמז שאנו נרדפים ארבעה פעמים לצאת מן הדת בכל אחת מן המלכויות האלה הארבעה שאנו היום באחרונה מהם. והבטיחנו הקדוש ב"ה בתורתו ואמר, כי בהיותם מכריחים אותנו לאחוז בסברתם שנאמר דברים ד' כ"ח "ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם". אבל בכל זה לא יהיה זה בכלל בכל הארץ, ולא תיכרת התורה ממנו לעולם. והבטיח ואמר שם ל"א כ"א "כי לא תשכח מפי זרעו". ובאר לנו על ידי ישעיהו מבשר אומתנו, שהאות ביננו ובינו ית', והמופת המורה שלא נאבד הוא קיום תורת ה' ודברו ביננו. שנא' ישעיהו נ"ט כ"א "ואני זאת בריתי אותם אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך" וגומר. וגם התפארה אומתנו לפני הקב"ה על שתסבול צרות השמדות ותישא הצרות התכופות עליה. שכן כתוב תהלים מ"ד כ"ג "כי עליך הורגנו כל היום". זה דורו של שמד. לשמוח בסבל ובדרך הזה מצאנו החסידים הטהורים רודפים האמת ומשיגים אותה הם בורחים לדת האל מקצוות הארץ הרחוקות וישימו מגמותם למקומות החסידים, כדי שיוסיפו להם מאור התורה, כדי שישיגו בעניין זה מן הקב"ה מן הטובה. ואיך לא ימאס האדם ואיך לא יקוץ בארץ מולדתו ובבני משפחתו בשביל התורה כולה בכללה. אי אפשר להימלט מן היהדות |
|
ויכוח עם האיסלם |
הערת הקדמה: רמב"ם מתייחס כאן ל"פושע", הוא המומר שמואל אבן אבאס, שהמיר דתו בשנת 1163, וכתב נגד אמונת היהדות. הוא טען שהפסוק בבראשית והרבתי אתכם במאד מאד נאמר" על מוחמד, כי "במאד מאד" בגימטריה 92 - כמו הגימטריה של "מחמד". כמו כן הפסוק "הופיע מהר פראן" פורש כמתייחס למוחמד. ראה על כך עוד בפירוש אבן עזרא לדברים לג,ב, וכן באמונות ודעות לרס"ג ג,ח.
|
|
ומה שזכרתי מדבר הפושע שהכניס בלבות העם שמילת בראשית יז,כ "במאוד מאוד" הוא נאמר על משוגע, וכן מה שאמר דברים ל"ג ב' "הופיע מהר פארן" - רומז אליו. וכן מה שנאמר דברים י"ח ט"ו "נביא מקרבך מאחיך כמוני". וכן הבטחתו לישמעאל בראשית י"ז כ' "ונתתיו לגוי גדול". דברים אלו כבר נדחו ונסתרו מרוב הרגלתם בפי הכל. ולא נאמר בהם שהם בתכלית החלישות בלבד, אבל אומרים שצחוק הוא והיתול לקחת מהם ראיה, והם דברים שאינם מביאים ספק בשום פנים ואפילו בלב ההמון. והפושעים בעצמם המשחקים בדברים האלו אין דעתם שכן הוא גם אינו מסתפק להם, אבל כוונתם באלה הדברים להתפאר בהם בפני הגויים ולהראות להם שהם מאמינים. אבל הקלון שאומר שמשוגע כתוב בתורה, וישמעאלים עצמם אינם מאמינים בראיות אלו ואינם מקבלים אותם ואינם לוקחים אותם לראיה, לפי שביטולה מבואר. ומפני שלא מצאו להם טענה בשום פנים בפסוק מפסוקי התורה, ולא בסברה ולא בדמיון כדי שיתלו ממנו, הוצרכו לומר שהחלפנו התורה ושינינו אותה, ושגררנו שם פלוני מן התורה. ולא מצאו להם שום טענה להינצל יותר קרובה מזו, ואף על פי שהיא בתכלית ההריסה, וביטולה גלוי אפילו להמון כל שכן ליחידים. הואיל והתורה העתיקוה ללשון ארמית ולשון פרס ולשון יון ולשון לעז קודם שעמד הפסול כמה מאות מן השנים. ועוד שהיא מקובלת דור מפי דור ממזרח העולם ועד מערבו, ולא נמצא בכל זה שום חלוף כלל, ואפילו בדקדוקיה ואפילו בין קמץ חטף לשורק לא נמצא בה שום חלוף, ולא הוצרכו לטענה זו החלושה אלא שלא מצאו שום ספק בתורה. וביאור הדבר ממה שכתוב "ונתתיו לגוי גדול", אין רצונו לאמור גדול בתורה ובנבואה, אלא במניין בלבד. וכבר נאמר בעובדי עבודה זרה "גויים גדולים ועצומים". וכן במה שאמר "במאד מאד", אילו הייתה הכוונה בו שיצא ממנו פלוני, היה אומר "וברכתיו במאד מאד" ואז היה אפשר להיתלות זה הטוען בחוט של קורי עכביש, לומר שעניינו אברכנו להיות מזרעו פלוני. אבל הואיל ואמר "במאד מאוד" אחר שאמר "והרבתי" - יורה הדבר שאינו אלא על דרך ההפלגה ברוב המניין. והנה באר הקדוש ב"ה בתורה לאברהם אבינו ע"ה, שכל מה שהבטיחו הבורא יתברך מברכות ושיתן מצות לזרעו ויבדיל אותו מזולתם, שבשביל זרע יצחק נאמר בלבד זה ולא על זה האחר. והוא סמוך ומושג לברכת יצחק שנאמר בראשית כ"א י"ג "וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא". ובאר בזה שהעיקר יצחק, וזה האחר טפל. ועוד ביאר בפירוש ואמר שם שם י"ב "כי ביצחק יקרא לך זרע". ועוד כשנסכים על ישמעאל שאפילו היות זרעו הרבה במניין, לא יהיה חסיד ולא יהיה לו חן בשלמות האנושי, כדי שתתפרסם בו ותתודע, אבל תתודע חסידותיך בזרעך החסיד והוא הזרע הבא מיצחק. וזה פירוש "יקרא" כמו שנאמר שם מ"ח ט"ז "ויקרא בהם שמי ושם אבותי", כלומר יתפרסם בהם ויתודע. ואחר כך באר יצחק שהברכות ההם שהבטיח בהם לאברהם שבכלל הברכות ההם שיקים בריתו ותורתו של הבורא בזרעו. כמו שאמר לבניו "והייתי להם לאלקים". ואחר כך ייחד יצחק והבדילו מישמעאל בכל הברכות האלו כמו שבארנו ויחדו בברית זולת ישמעאל כמו שנאמר שם י"ז כ"א "ואת בריתי אקים את יצחק". ואחר שאמר בשביל ישמעאל "הנה ברכתי אותו" - באר לנו הקב"ה עניין זה על ידי יצחק, שיעקב יוחד בכל הברכות האלו זולת עשו. והוא מה שאמר יצחק שם כ"ח ד' "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך". הנה התבאר לנו שמעלת התורה שהבטיח בה הקב"ה לאברהם שתתקיים בזרעו, שיצחק הוא המיוחד בה, ואחריו יעקב מזרע יצחק. וכן מצאנו הנביא עליו השלום שנתן הודאה להקב"ה על הטובה הגדולה הזאת שכן כתוב תהלים ק"ה ט' "אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם". "במאד מאד" אינו מתאים למחמד אבל מה שאומר "הופיע מהר פארן", בידוע שהוא פועל עבר, ואלו אמר "יופיע", אז יכול היה הטוען להתלוצץ ולהיתלות בו, אבל הואיל ואמר "הופיע" - הורה שהוא דבר שכבר עבר. וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני, ואומר, כשנגלה על הר סיני, לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש, אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר, עד שירד על הר סיני. ואמר דברים ל"ג ב' "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו". והדבר מובן למי שירצה לומר לישראל. והבן איך דייק: שפארן שהוא יותר רחוק, נאמר בו "הופיע", ושעיר שהוא יותר קרוב, אמר "זרח". וסיני, שעליו הייתה הכוונה, ובו שכן הכבוד, כמו שנאמר שמות כ"ד ט"ז "וישכן כבוד ה' על הר סיני" - אמר בו "מסיני בא". וכעניין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני, שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר, שכן כתוב שופטים ה' ד' "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו" וגומר. ועל הדרך שביארוהו חכמים ז"ל שהקב"ה שלח נביא לאדום קודם משה רבנו להורות להם התורה ולא רצו לקבלה, וכן שלח לישמעאל והראה אותה להם ולא קבלוהו ממנו, ואחר כך שלח לנו משה רבנו וקבלנוה ואמר שמות כ"ד ג' "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". וכל זה דבר שהיה קודם מתן תורה. וכן באו המלות מורות על פעלים עוברים: "בא" ו"זרח" ו"הופיע" ואינם להבא. הטענה מהפסוק "נביא מקרבך" יש לך לכוון שכלך שתתבונן במה שאומר לך. דע שלא יעבור לשום אדם לקחת מילה אחת מעניין שכולו דבק ומתחבר, להיות לו לראיה ולסמוך עליה, אבל ראוי לו לעיין במה שקדם מן העניין ומה שאחריו. כלומר שיעיין בתחילת המילה ההיא שסמך עליה מתחילת עניינה, ובאי זה עניין ופסוק, עד שישלים העניין, ואז ידע כוונת אומר העניין, ואז ייקח ראיה ממנו. ואין ראוי לשום אדם לקחת ראיה מדבר מוכרת מאשר לפניו ומאשר לאחריו. ואלו היה זה עובר כמו כן ראוי לומר שהקב"ה הזהירנו שלא נשמע מן הנביא, שכן הוא אומר שם י"ב ב' "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא". וכן נוכל לומר שהקב"ה צונו לעבוד עבודה זרה ח"ו, שכן כתיב שם י"א ט"ז "ועבדתם אלקים אחרים והשתחויתם להם", והרבה כיוצא בזה. ודבר זה מבואר ביטולו, שאין לוקחים ראיה משום פסוק בשום פנים, עד שידעו כוונת העניין מתחילתו ועד סופו, ואז יובן עניינו. והפסוק הזה, שהוא "נביא מקרבך מאחיך כמוני" ראוי לעמוד על מה שלפניו ושלאחריו, ממה שהוא דבק לעניין כדי יושבן, ולא ישאר בו ספק בשום פנים. וביאור הדבר, שהוזהרנו בתחילת הפרשה מלהתעסק בקסמים ובמעוננים ובחכמת הכוכבים ובכשפים ובחברים, והדומה להם בדברים אלו שחושבים האומות שבהם יוכלו לדעת העתידות קודם שיתחדשו ומתכוונים אליהם. וכשהזהירנו ית' מלהתעסק בדברים אלו, אמר לנו שכל האומות חושבים שיודעים מה שיתחדש קודם שיתחדש מן הדרך הזה, ואתה לא תדע מזה הדרך מה שעתיד להיות, אבל תדע אותו על ידי נביא שאקים לכם להודיעכם העתידות, ויאמינו דבריו ולא יחטא בכל מה שיאמר, ותהיו יודעים העתיד להתחדש קודם שיתחדש מבלי קסמים וחברים ומאין דין הכוכבים וזולתם. ואחר כך באר לנו שדבר זה יהיה בנו בלי טורח, ואמר שכל נביא שישלח אלינו להודיענו העתיד יהיה מקרבכם, כדי שלא תצטרך לשוטט אחריו מעיר לעיר, ולהלוך אחריו מהלך רחוק, זהו עניין "מקרבך". ואחר כן הודיע דבר אחר, ואמר ובהיותו קרוב מכם ובקרבכם יהיה מכם, כמו כן כלומר, מישראל, כדי שתהיה המעלה הזאת מיוחדת לכם, והיא לדעת מה יהיה. ולפיכך הוסיף במאמר ואמר "כמוני", שמא יעלה על דעתך הואיל וכתיב "מאחיך" יתכן להיות מעשו מישמעאל, לפי שמצאנו כתוב בעשו במדבר כ' י"ד "כה אמר אחיך ישראל" לפיכך הוצרך לאמר "כמוני", כלומר מבני יעקב. ואין "כמוני" בכאן להיות כמוהו במעלת הנבואה, שכבר אמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", והוא בעצם הפרשה המורה על מה שזכרנו. אמר דברים י"ח יו"ד י"א י"ג "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים, תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני". הנה התבאר והתאמת שהנביא הזה שהבטיח במקום הזה אינו נביא שיבוא במצווה ולא יחדש תורה, אבל הוא איש שלא יצריכנו לקסמים ולמעוננים ולחכמת הכוכבים, ונשאל ממנו מה שיארע לנו כמו שהאומות שואלים למעוננים ולקוסמים, שכן מצאנו שאול ששאל לשמואל על אבדה שאבדה לו. אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו. |
| המשך המאמר |
|---|
