|
אמר המחבר: על כן אין התועלת הנלקח מזה הספר יוצא מן הקריאה בו פעם אחת, כי כבר אפשר שלא ימצא הקורא בשכלו חידושים אחר קריאתו שלא היו בו לפני קריאתו אלא מעט. אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה. ותראה אם תתבונן בהווה ברוב העולם, כי רוב אנשי השכל המהיר, והפקחים החריפים ישימו רוב התבוננם והסתכלותם בדקות החכמות ועומק העיונים, איש איש נטית שכלו וחשקו הטבעי. כי יש שיטרחו מאוד במחקר הבריאה והטבע, ואחרים יתנו כל עיונם לתכונה ולהנדסה, ואחרים למלאכות ואחרים יכנסו יותר אל הקודש, דהיינו לימוד התורה הקדושה, מהם בפלפולי ההלכות, מהם במדרשים, מהם בפסקי הדינים. אך מעטים יהיו מן המין הזה, אשר יקבעו עיון ולימוד על ענייני שלמות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדבקות, ועל כל שאר חלקי החסידות. ולא מפני שאין דברים אלה עיקרים אצלם, כי אם תשאל להם, כל אחד יאמר שזהו העיקר הגדול, ושלא ידומה חכם שיהיה חכם באמת שלא יתבררו אצלו כל הדברים האלה. אך מה שלא ירבו לעיין עליו, הוא מפני רוב פרסום הדברים ופשיטותם אצלם, שלא ייראה להם צורך להוציא בעיונם זמן רב. ולא יישאר לימוד הדברים האלה וקריאת הספרים מזה המין, כי אם אצל אותם שאין שכלם כל כך דק, וקרוב להיות גס, שאלה תראה אותם שוקדים על כל זה ולא יזוזו ממנו, עד שלפי המנהג הנוהג בעולם, כשתראה אחד מתחסד לא תוכל להימנע מלחשוב אותו לגס השכל. ואולם תולדות המנהג הזה רעות מאוד לחכמים ולבלתי חכמים, כי גורם שמאֵלה ומאלה יחסר החסידות האמיתי, ויהיה יקר מאוד למצוא אותו בעולם: כי יחסר לחכמים למיעוט עיונם בו; ויחסר מן הבלתי חכמים למיעוט השגתם אותו. עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה, ווידויים ארוכים מאוד, צומות קשים וטבילת קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נוח בהם ואין הדעת שוקטה. והחסידות האמיתי הנרצה והנחמד רחוק מציור שכלנו, כי זה דבר פשוט: |
"מלתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה". (שבועות מ"א ב).
|
|
ואף על פי שכבר קבועים בלב כל האדם הישר התחלותיו ויסודותיו, אם לא יעסוק בהם - יראה פרטיו ולא יכירם, יעבור עליהם ולא ירגיש בם. כי אין דברי החסידות וענייני היראה והאהבה וטהרת הלב דברים מוטבעים באדם, עד שלא יצטרכו אמצעים לקנותם, אלא ימצאו אותם בני האדם בעצמם, כמו שימצאו כל תנועותיהם הטבעיות, כשינה והיקיצה, הרעב והשובע, וכל שאר התנועות החקוקות בטבענו. אלא וודאי שצריכים הם לאמצעים ולתחבולות לקנות אותם ולא יבצרו גם כן מפסידים להם, שירחיקום מן האדם ולא יחסרו דרכים שירחיקו מפסידיהם. - אם כן אפוא, איך לא יצטרך להוציא זמן על העיון הזה לדעת אמיתת הדברים ולדעת הדרך לקנותם ולקיימם? - מאין תבוא החכמה הזאת בלב האדם אם לא יבקשנה? וכיון שכבר התאמת אצל כל חכם צורך תמימות העבודה וחובת טהרתה וניקיונה, שזולת אלה אינה נרצית וודאי כלל אלא נמאסת ומתועבת, "כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין" (דברי הימים א' כח, ט) מה נענה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה, והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו, שהוא עיקר מה ה' אלוהינו שואל מעמנו. הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם, ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבהו להרגל ונניחהו למצוות אנשים מלומדה?! אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה? ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו? הלא תִּשָּׁכַח ותלך אף על פי שידענו חובתה! - האהבה גם כן, אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכוח כל האמצעים המגיעים אותנו לזה - איך תמצא בנו? - מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו, אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו אשר יוליד בלבנו הדבקות הזה? - איך תטהר מחשבתנו, אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני? - והמידות כולם, הצריכות כל כך תיקון והישרה, מי יישרם ומי יתקנם, אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול? הלא אם עייננו על הדבר עיון אמיתי, היינו מוצאים אותו על אמיתו ומיטיבים לעצמנו ומלמדים אותו לאחרים, ומיטיבים להם גם כן! הוא מה שאמר שלמה (משלי ב, ד-ה): "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". אינו אומר אז תבין פילוסופיה, אז תבין תכונה, אז תבין רפואה, אז תבין דינים, אז תבין הלכות, אלא אז תבין יראת ה'. הרי לך, שלהבין היראה צריך לבקש אותה ככסף ולחפש אותה כמטמונים. הרי אפוא במה שמלומד לנו מאבותינו ובמה שמפורסם אצל כל בן דעת דרך כלל. או הנמצא זמן לכל שאר חלקי העיון ולעיון הזה לא יהיה זמן?! למה לא יקבע האדם לעצמו עתים לפחות להסתכלות הזה, אם מוכרח הוא בשארית זמנו לפנות אל עיונים או אל עסקים אחרים?! והנה הכתוב אומר (איוב כ"ח, כח) "הן יראת ה' היא חכמה". ואמרו רבותינו ז"ל (שבת לא, ב) "הן אחת". הרי שהיראה היא חכמה, והיא לבדה חכמה, וודאי שאין נקרא "חכמה" מה שאין בו עיון. אך האמת היא כי עיון גדול צריך על כל הדברים האלה, לדעת אותם באמת ולא על צד הדמיון והסברה הכוזבת, כל שכן לקנות אותם ולהשיגם. ומי שיתבונן בם יראה שאין החסידות תלוי באותם הדברים שיחשבו המתחסדים הטיפשים, אלא בדברי שלמות אמיתי וחכמה רבה. [חלקי השלמות] |
"ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שאל מעמך,
כי אם ליראה את ה' אלוהיך ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך לשמר את מצוות ה' ואת חוקותיו וגו'". |
|
כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשם יתברך והם: |
היראה,
ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב, ושמירת כל המצוות. |
|
היראה - היא יראת רוממותו יתברך, שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא ויבוש מגדולתו על כל תנועה שהוא בא להתנועע, כל שכן בדברו לפניו בתפילה או בעיסקו בתורתו. ההליכה בדרכיו - כולל כל עניין יושר המידות ותיקונם, והוא מה שביארו ז"ל (שבת קלג, ב): "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'". וכלל כל זה, שינהג האדם כל מידותיו וכל מיני פעולותיו על פי היושר והמוסר. וכללו חז"ל (אבות ב, א): |
"כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם",
|
|
דהיינו: כל ההולך אל תכלית הטבע האמיתית, דהיינו: שתולדת חיזוק התורה ותיקון אחת המדינות.
האהבה - שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך, עד שתתעורר נפשו לעשות נחת רוח לפניו, כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוח לאביו ולאמו, ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים, ויקנא על זה וישמח שמחה רבה בעשותו דבר מזה. שלמות הלב הוא, שתהיה העבודה לפניו יתברך בטוהר הכוונה, דהיינו: לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פניה אחרת, ונכלל בזה שיהיה לבו שלם בעבודה ולא כפוסח על שתי הסעיפים, או כעושה מצוות אנשים מלומדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה. שמירת כל המצוות - כמשמעו, דהיינו: שמירת כל המצוות כולן בכל דקדוקיהן ותנאיהן. והנה כל אלה כללים צריכים פרוש גדול. ומצאתי לחז"ל שכללו החלקים האלה בסדר וחלוק אחר יותר פרטי ומסודר לפי ההדרגה המצטרכת בהם לקנות אותם על נכון. והוא מה שאמרו בברייתא הובאה במקומות שונים בש"ס ואחד מהם בפרק לפני אידיהן (עבודה זרה כ, ב) זה לשונו: |
"מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר:
תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענווה, ענווה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים". |
|
והנה על פי הברייתא הזאת הסכמתי לחבר חיבורי זה, ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים תנאי העבודה השלמה למדרגותיהם, ואבאר בכל אחד מהם ענייניו וחלקיו או פרטיו, הדרך לקנות אותו ומה הם מפסידיו והדרך להישמר מהם, כי אקרא בו אני וכל מי שימצא בו נחת, למען נלמד ליראה את ה' אלוקינו ולא תשכח ממנו חובתנו לפניו. ואשר חומריות הטבע משתדל להסיר מלבנו - הקריאה וההסתכלות יעלה על זיכרוננו ויעירנו אל המצווה עלינו. וה' יהיה בכסלנו וישמר רגלינו מלכד ותתקיים בנו בקשת המשורר האהוב לאלוהיו (תהילים פו, יא): "הורני ה' דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך". אמן כן יהי רצון. |
