|
יראת העונש יראת הרוממות יראת חטא ויראת רוממות שני חלקי היראה |
|
הנה ראותנו המידה הזאת נמנית אחר כל המידות הטובות אשר זכרנו עד הנה, די לנו להעירנו על עניינה שראוי שיהיה וודאי עניין נכבד ועקרי מאוד וקשה להשיג אותו, שכבר לא יוכל להגיע אליו אלא מי שכבר השיג כל המידות שקדם זכרם. אמנם צריך שנקדים כי מיני היראה הם שנים שהם שלושה: האחת קלה מאוד להשיגה אין דבר קל כמוהו והשניה קשה מן הכל ושלמותה כמו כן שלמות גדול מאוד. יש יראת הענש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין השני, שיראת החטא חלק שני ממנו. ונבאר עתה עניינים והבדליהם: [יראת העונש] והנה זאת קלה וודאי, כי כל אדם אוהב את עצמו ויירא לנפשו, ואין דבר שירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ ולנשים אשר דעתן קלה, אך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת. [יראת הרוממות] והנה זאת היראה אינה כל כך קלה להשיג אותה, כי לא תיוולד אלא מתוך ידיעה והשכלה, להתבונן על השכל המבין ומשכיל, והיא היראה אשר שמנוה לו שני מאחד מחלקי החסידות אשר זכרנו, בה יבוש האדם ויחרד בעומדו לפני קונו להתפלל או לעבוד כל עבודה, היא היראה המשובחת שנשתבחו בה חסידי עולם, והוא מה שמשה מדבר ואומר (דברים כ"ח): "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלוהיך". [יראת חטא ויראת רוממות] אמנם ההבדל שביניהם, שבעבורו תחשב כמין אחר ובשם אחר תקרא, הוא, כי יראת הרוממות הוא בשעת המעשה או בשעת העבודה או בפרק העברה, דהיינו: או בשעה שהוא עומד ומתפלל או עובד, שאז יבוש ויכלם ירעש וירעד מפני רום כבודו יתברך, או בשעה שמזדמנת עבירה לפניו והוא מכיר בה שהיא עבירה, שיעזוב מלעשותה למען אשר לא יעשה דבר למרות עיני כבודו חס ושלום אך יראת החטא היא בכל עת ובכל שעה, שהנה בכל רגע הוא ירא פן ייכשל ויעשה דבר או חצי דבר שיהיה נגד כבוד שמו יתברך, ועל כן נקראת יראת חטא כי עיקרה היראה מן החטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות או מחמת העלם, יהיה באיזה דרך שיהיה. והנה על זה נאמר (משלי כ"ח): |
"אשרי אדם מפחד תמיד",
|
| ופרשו ז"ל (ברכות ס'): |
"ההוא בדברי תורה כתיב",
|
|
כי אפילו בשעה שאינו רואה המכשול לנגד עיניו, צריך שיהיה לבו חרד בקרובו פן טמון הוא לרגליו והוא לא נשמר. ועל יראה זאת אמר משה רבנו ע"ה (שמות כ'): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". כי זה עיקר היראה, שיהיה האדם ירא ומזדעזע תמיד, עד שלא תסור יראה זו ממנו, כי על ידי זה וודאי לא יבוא לידי חטא, ואם יבוא - כאונס ייחשב.
וישעיהו אמר בנבואתו (ישעיה ס"ו): "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי". ודוד המלך השתבח בזה ואמר (תהילים קי"ט): "שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי". וכבר מצאנו שהמלאכים הגדולים והרמים חרדים ורועשים תמיד מפני גאות ה', עד שאמרו ז"ל במשל חכמתם (חגיגה י"ג): |
"נהר דינור מהיכן יוצא? מזיעתן של חיות",
|
|
והוא מפני האימה אשר עליהם תמיד מרוממותו יתברך פן יעדרו דבר קטן מן הכבוד והקדושה הראוי לפניו, ובכל שעה שנגלית השכינה על איזה מקום שיהיה יהיה עד ורעש ורגז.
הוא מה שאמר הכתוב (שופטים ה'): "קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו". כל שכן בני האדם שראוי שירגזו וירעשו ביודעם שלפני ה' הם עומדים תמיד ונקל להם לעשות איזה דבר שאינו לפי רוממות כבודו יתברך שמו. והוא מה שאמר אליפז לאיוב (איוב ט"ו): "מה אנוש כי יזכה וכי יצדק ילוד אישה הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו". ואומר (שם ד'): "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהילה אף שוכני בתי חומר וגו'". כי הנה על כן צריך וודאי שיחרד תמיד וירעש כל האדם, וכמאמר אליהוא (שם ל"ז): "אף לזאת יחרד לבי. ויתר ממקומו שמעו שמוע ברגז קולו וגו'". זאת היא היראה האמיתית שראוי לאיש החסיד שתהיה על פניו תמיד ולא תסור ממנו. [שני חלקי היראה] האחד הוא בהווה או עתיד, והשני בעבר. בהווה - הוא שיהיה האדם ירא ודואג על מה שהוא עושה או על מה שהולך לעשותו, פן יהיה בו דבר או פן יכנס בו איזה דבר אשר לא לפי כבודו יתברך, וכמו שכתבתי לעיל. בעבר - הוא מתחת ידיו איזה חטא בלא שידע, והוא כעניין בבא בן בוטא שהיה מקריב אשם תלוי בכל יום (כריתות כ"ה) , ואיוב אחר משתה בניו היה משכים "והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וגו'" (איוב א') , ואמרו ז"ל על משה ואהרן בעניין שמן המשחה שמשח משה לאהרן, שהרי נאמר בו (שמות ל'): "על בשר אדם לא יסך", ולאהרן נצטווה שימשחהו בו, והיו מתייראים שמא מעלו בו באיזה צד שנהגו שלא כמצווה. זה לשונם (הוריות י"ב): |
"ועל דבר זה דאג משה ואמר שמא מעלתי בשמן המשחה?
יצתה בת קול ואמרה: כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וגו'. כטל חרמון. מה טל חרמון אין בו מעילה, אף שמן המשחה שבזקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין היה אהרן דואג: שמא משה לא מעל ואני מעלתי; יצאה בת קול ואמרה לו: הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, מה משה לא מעל, אף אתה לא מעלת". |
| הרי לך מידתם של חסידים, שאפילו במצווה שעשו היו דואגים ואומרים שמא נתערב בהם שמץ פסול חס ושלום. ואברהם אחרי שיצא לעזור לבן אחיו לוט ששבו אותו היה מתפחד ואומר שמא לא זכו מעשיו לגמרי, הוא מה שפירשו ז"ל (בראשית רבה פרק מ"ד) על פסוק: |
"אל תירא אברם" -
"רבי לוי אמר לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר: בין כל אוכלוסין שהרגתי, שמא היה ביניהם צדיק אחד, או ירא שמים אחד? לפיכך נאמר לו אל תירא אברם". |
|
ואמרו בתנא דבי אליהו (פרק כ"ה): |
"אל תירא אברם" - אין אומרים 'אל תירא' אלא למי שהוא ירא שמים לאמתו".
|
|
והיא זאת היראה האמיתית שאמרו עליה (ברכות ל"ג): "אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא אוצר של יראת שמים בלבד", שרק למשה היה קל להשיגה מפני רוב דביקותו בו יתברך שמו. כי האחרים וודאי שהחומר מונע גדול הוא להם. אמנם כל חסיד וחסיד ראוי לו להשתדל להשיג ממנה כל מה שיוכל. ונאמר (תהילים ל"א): "יראו את ה' קדושיו". |
