|
רוח הוא שם האויר כלומר: היסוד מארבעת היסודות: |
ורוח אלוהים מרחפת 1.
|
| והוא גם שם הרוח המנשבת: |
ורוח הקדים נשא את הארבה 2,
רוח ים 3, |
|
וזה הרבה.
והוא גם שם הרוח החיוני 4: |
רוח הולך ולא ישוב 5,
אשר בו רוח חיים 6. |
| והוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המות אשר לא ישיגהו הכיליון 7: |
והרוח תשוב אל האלוהים אשר נתנה 8.
|
| והוא גם שם השפע השכלי האלוהי הנאצל על הנביאים, ואז מתנבאים על ידו, כמו שנבאר לך כאשר נדבר על הנבואה 9 במה שראוי להזכיר במאמר זה: |
ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם 10,
ויהי כנוח עליהם הרוח11, רוח ה' דבר בי 12, |
|
וזה הרבה.
והוא גם שם הכוונה והרצון: |
כל רוחו יוציא כסיל 13
|
| כוונתו ורצונו, ודומה לו: |
ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע 14,
|
| אמר: יתפרדו כוונותיו וייעלמו תחבולותיו, וכמוהו: |
מי תכן את רוח ה' ואיש עצתו יודיענו 15,
|
|
אמר: מי הוא אשר יודע סדירות רצונו 16 או משיג הנהגתו את המציאות היאך היא, שיודיע לנו אותה 17, כמו שנבאר בפרקים שיבואו בהנהגה 18.
נמצא שכל רוח האמורה כלפי ה' היא כפי העניין החמישי, ומקצתן כפי העניין האחרון שהוא הרצון כמו שבארנו, ויש לפרש כל מקום כפי מה שמורה עליו אותו הדבור 19. |
הערות:
1.בראשית א ב. וכפי שבאר לקמן ח"ב פרק ל. 2. שמות י יג. 3. שם י יט. 4. הנשמה. וראה הקדמת רבנו לפירוש אבות פרק א. 5. תהלים עח לט. ובמאמר תחית המתים (מהדורתי קטע ח) פירשו רבנו מבחינה טבעית ואין זה מכחיש נס תחית המתים. 6. בראשית ז טו. 7. ראה לקמן ח"א פרק ע. ובהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח-ט. והלכות תשובה פ"ח הלכה ג. 8. קהלת יב ז. 9. לקמן ח"ב פרק לב והלאה. 10. במדבר יא יז. 11. שם יא כה. 12. שמואל ב, כג ב. 13. משלי כט יא. 14. ישעיה יט ג. 15. שם מ יג. והנה לפירוש רבנו הטעם המפסיק הוא בתיבת תכן. ולדעת רס"ג לפי פירושו במשלי כה יא צורת קריאה זו כפירה היא, והטעם המפסיק צריך להיות בתיבת רוח. וז"ל: והסוג השלישי שתפסיק בין המלים אשר אם יתחברו ישבשו את העניין... כגון מי תכן את רוח ה', אם תחבר ארבע מלים לבד והחמישית לבדה, יהיה מי תכן את רוח שאלה, והתשובה ה', ויהיה זה נכון, אבל המחבר שתים לבד ושלש לבד יהיה מי תכן את רוח ה', מי ברא רוח ה', ותהיה זו כפירה, ע"ש מהדורתי. וכעין פירוש רס"ג תרגם יונתן. 16. כלומר: הסיבה אשר בעבורה "רצה שיהא סדר המציאות כפי שהיא מכל הבחינות, דירוג העליונים והתחתונים, ודירוג היסודות, וכדומה. 17. איני יודע אם לפני רבנו הייתה עין "יודיענו" ברויה, או שכתב דבריו כפירוש. 18. לקמן ח"ג פרקים יח-כו. 19. כל מקום למד מעניינו. [סא] |
|
נפש |
אשר בו נפש חיה 2.
|
| והוא גם שם הדם: |
לא תאכל הנפש עם הבשר 3.
|
| והוא גם שם הנפש ההוגה 4 כלומר: צורת האדם 5: |
חי ה' אשר עשה לנו את הנפש הזאת 6.
|
| והוא שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות 7: |
והייתה נפש אדני צרורה בצרור החיים 8.
|
| והוא שם הרצון: |
לאסר שריו בנפשו 9,
|
| כלומר: ברצונו, וכמוהו: |
ואל תתנהו בנפש אויביו 10
|
| כלומר: אל תמסרהו לרצונם, וכמוהו לדעתי: |
אם יש את נפשכם לקבר את מתי11,
|
| כלומר: אם היה זה מדעתכם וברצונכם. וכמוהו: |
אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה 12,
|
| עניינו אין לי חפץ בהם, כלומר: איני רוצה בקיומם. וכל זיכרון נפש שנאמרה ביחס אליו יתעלה היא עניין הרצון כפי שקדם לנו 13 באמרו: |
כאשר בלבבי ובנפשי יעשה 14,
|
| עניינו בחפצי ורצוני. ועל פי העניין הזה יהיה פירוש: |
ותקצר נפשו בעמל ישראל 15
|
|
חדל רצונו לענות 16 את ישראל.
ופסוק זה לא תרגמו יונתן בן עזיאל כלל 17, מפני שהוא הבינו כפי העניין הראשון 18 וראה על ידי כך התפעלות, ולפיכך נמנע מלתרגמו, אבל אם יובן כפי העניין הזה האחרון, יהיה הפירוש פשוט מאוד, לפי שכבר קדמו הדברים כי השגחתו יתעלה נתרוקנה מהם עד שאבדו, ושוועו ולא הושיעם, וכאשר שבו היטב והושפלו מאוד ושלט בהם האויב, ריחמם וחדל רצונו מלהמשיך בעינוים והשפלתם. דע זה כי נפלא הוא, ותהיה ה-בית שבאמרו בעמל ישראל, במקום מן, וכאלו אמר 'מן עמל גבראל'. וכבר מנו מזה בעלי הלשון 19 הרבה: |
והנותר בבשר ובלחם 20,
נשאר בשנים 21, בגר ובאזרח הארץ 22, |
|
ורבים הם.
|
|
הערות:
1. והיא אשר פירט רבנו סוגי כחותיה בהקדמתו לפירוש אבות פרק ראשון. 2. בראשית א ל. 3. דברים יב כג. וראה רס"ג באמונות ודעות מהדורתי מאמר ו פרק א. 4. בר"ש: המדברת. 5. צורתו האדמית, האנושית, וראה לעיל פרק א. ועליה כתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל. ע"ש. והוא כח הכשרון העתוד וההכנה לרכישת הנפש הנשארת לאחר המות האמורה לקמן, וכמו שכתב שם בהמשך ההלכה. 6. ירמיה לח טז, וראה גם אבי נצר במאמרו "פי מעאני אלעקל" קטע 3. 7. כלומר: השכל הנרכש. ההשגה המקשרת - המדבקת את האדם בידיעת מי שאמר והיה העולם, וכמו שכתב בהלכות יסודי התורה שם. ובהלכות תשובה פ"ח הלכה ג. ובפירושו לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' רד-רה. 8. שמואל א, כה כט. 9. תהלים קה כב. 10. שם מא ג. ובר"ש: אל תתנני בנפש צרי. תהלים כז יב. 11. בראשית כג ח. 12. ירמיה טו א. 13. לעיל פרק לט. 14. שמואל א, ב לה. 15. שופטים י טז. 16. כלומר: אותו הרצון או הגזרה לענותם, קצר חדל ופסק. 17. וכך הוא בכל כ"י העתיקים נוסח תימן אין תרגום לארבע תיבות הללו. ובנדפסים הוכנס תרגום זה "ועקת נפשיה בעמל ישראל" ומעשה שוטים הוא ואין לחפש לו תירוצים ומצוה למחקו. 18. כלומר: החיות, ובהשאלה, וכדלקמן ח"א פרק מו. 19. ראה קטע מהקדמת רס"ג לפירושו לתורה, בפירושי רס"ג מהדורתי עמ' קסא. 20. ויקרא ח לב. וראה פירושי רס"ג מהדורתי, שמות לח ח. 21. ויקרא כה נב. 22. שמות יב יט, ובר"ש הושמט. [סב] |
|
חי והוא שם ההרפאות ממחלה כבדה מאוד: [סב] |
ויחי מחליו 4,
במחנה עד חיותם 5, |
| וכן: |
בשר חי 6.
|
|
וכן -
מות ושם החולי הכבד: |
וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן 7,
|
| כלומר: כובד חוליו, ולפיכך ביאר בבן הצרפית: |
ויהי חוליו חזק מאוד עד אשר לא נותרה בו נשמה 8,
|
|
כי אלו אמר "וימת" היה מתפרש 9 שהיה חולי כבד קרוב למות, כמו נבל כאשר שמע את הדברים. וכבר אמר אחד הספרדים 10 שנעצרה נשימתו עד שלא הורגשה לו נשימה כלל, כדרך שיארע למקצת המעולפים 11 ובהיחנק הרחם 12 עד שלא יודע אם הוא מת או חי, וימשך הספק הזה יום ואף יומיים 13.
וכבר הרבו להשתמש בשם זה גם לעניין רכישת חכמה: |
ויהיו חיים לנפשך 14
כי מוצאי מצא חיים 15, כי חיים הם למוצאיהם 16, |
| וזה הרבה, ועל פי זה קרא את הדעות הנכונות חיים, והדעות הנפסדות מות, אמר יתעלה: |
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו' 17,
|
| הנה ביאר כי הטוב הוא חיים, והרע הוא מוות, ופירשם. וכך אני מבאר אמרו יתעלה למען תחיון 18, כעניין מה שנאמר בפירוש המקובל באמרו למען ייטב לך וכו' 19, ומחמת נפוצות שימוש זה בלשון אמרו: |
צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים 20.
|
|
דע זאת. [סג]
|
|
הערות:
1.בר"ש "הצומח" ולא דק, כי "נמו" הגדילה והפריה, ולא עצם ה"צמיחה" ושמא משתמש הוא ב"צמיחה" לעצם הגדילה. 2. יתכן שהיה צריך לתרגם "ובעל תחושה". 3. בראשית ט ג. [סב] 4. ישעיה לח ט. 5. יהושע ה ח. 6. ויקרא יג י. 7. שמואל א, כה לז. 8. מלכים א, יז יז. כלומר: שמת ממש, שהרי נאמר אחריו "ולהמית את בני" "להמית את בנה". ואינו דומה לאמור בדניאל י יז ונשמה לא נותרה בי, כי שם לא נזכר מות כלל. ואין מקום להפלגת הנרבוני וזולתו. ולא להבלי אלפכאר בתשובתו לרד"ק, ולא להשערות שייער. 9. כלומר: היה יכול הדוחק לדחוק ולפרש אם כי אין הנכון כן לדעת רבנו גם בבן השונמית שנאמר בו "וימת" מלכים ב, ד כ. וכבר האריך בזה ר' אברהם בן שלמה בפירושו למלכים, והביא גם דברי רס"ג. 10. אף שאיני יודע מי מחכמי ספרד שקדמו לרבנו פירש כן, הרי ברור שלא צדקו אותם הטוענים שרבנו הוא בעל הפירוש הזה, אלא שרצה להסתתר מאחורי מי שהוא. א) משום שאין זו מדתו ודרכו של רבנו שאין עליו אלא אימת שמים בלבד ואינו חושש כלל למה יאמרו הבריות, ובפרט אותם שהם כדמות בני אדם בעיני רבנו. ב) כבר מצאנו פירוש זה נפוץ וידוע בצרפת ובערי פרובנצה, ואמנם כמאה שנה לאחר תקופת רבנו, אך ברור לי שלא בהשפעת מורה הנבוכים אלא ממקור אחר, שכן הובא בשיטה מקובצת לבבא מציעא קיד ב "דלא מת ממש אלא נתעלף" בשם תלמיד הר"ף שהיה תלמיד רבנו יחיאל מפאריש. 11. "אלמסיבותין" ובהוצ' מונק "אלמסכותין" ונוס' זו גרמה לר"ש לטעות ולתרגם "חולי חלי השתוק", ואין צורך לכך אף לפי נוסחא זו. 12. ד"ר ז. מונטנר מתרגם סוג עלפון זה בשם "היסטיריה" ראה פרקי משה עמודים 208, 209, 267, 318. וכנראה שזה מיוחד לנשים, וראה גם פירוש המשנה מהדורתי כפורים פ"ח מ"ד. גיטין פ"ג מ"א. 13. ופעמים אף יותר, ראה ארח לחיים עמ' 255. 14. משלי ג כב. 15. שם ח לה. 16. שם ד כב. 17. דברים ל טו. וראה בהלכות תשובה פ"ה הלכה ג. ופירוש המשנה ברכות פ"ט מ"ז. והקדמת אבות פ"ח. 18. דברים ה ל. בכל הדרך אשר צוה ה' אלהיכם אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים. ונראה שאין הכוונה לדברים ח א. 19. שם כב ז. וכפי פירוש חז"ל בקדושין לט ב, חולין קמב א. למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. וראה לקמן ח"ג פרק כז. 20. ברכות יח א-ב. וראה לעיל פרק ל. [סג] |
|
כנף והונח תחלה לכנף החי המעופף: |
כל צפור כנף אשר תעוף בשמים 2.
|
| ואחר כך הושאל לקצוות הבגדים ופינותיהם: |
על ארבע כנפות כסותך 3.
|
| והושאל גם לאפסי הישוב שבארץ וקצוותיה הרחוקים [סג] ממקומותינו 4: |
לאחוז בכנפות הארץ 5,
מכנף הארץ זמירות שמענו 6. |
| ואמר אבן גנאח 7 שהוא נאמר גם בעניין ההסתר דומה לערבי שאומרים "כנפת אלשי" עניינו הסתרתיך ואמר בפירוש: |
ולא יכנף עוד מוריך 8 ולא יסתר ממך מאירך 9 ולא יעלם,
|
| וזה פירוש נאה. ומזה לדעתי: |
ולא יגלה כנף אביו 10,
|
| לא יגלה סתר אביו. וכן: |
ופרשת כנפיך על אמתך11,
|
| פירושו לדעתי פרוש סתרך על אמתך. *11 ועל פי העניין הזה, לדעתי, הושאל כנף לבורא יתעלה, וכן למלאכים, כי המלאכים אינם בעלי גופות לפי השקפתנו כמו שאבאר 12, והנה אמרו: |
אשר באת לחסות תחת כנפיו 13
|
| פירושו אשר באת לחסות תחת סתרו, וכן כל כנף שנאמר במלאכים עניינו 'סתר', התבונן נא אמרו: |
בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו 14
|
|
שסבת מציאותו כלומר: המלאך נסתר ונעלם מאוד והוא פניו 15.
וכן הדברים אשר הוא סיבתם כלומר: המלאך, שהם רגליו כמו שבארנו בשיתוף רגל 16 גם הם נסתרים, לפי שפעולות השכלים נסתרים, לא ייוודעו עקבותיהם 17 כי אם לאחר הכשרה 18, וזה מחמת שתי סיבות, מצדם ומצדנו, כלומר: חולשת השגתנו, וקושי השגת הנבדל כפי אמתתו. אבל אמרו "ובשתים יעופף" - אבאר בפרק מיוחד 19 לאיזה עניין יוחסה תנועת התעופה למלאכים. [סד] |
|
הערות:
1.כלומר: שהוא משמש במקרא בהשאלותיו השונות יותר מאשר בהנחה המקורית. 2. דברים ד יז. ובר"ש מוסיף לפני פסוק זה: כל צפור כל כנף, בראשית ז יד. 3. דברים כב יב. 4. הוסיף רבנו [סג] "ממקומותינו" לומר שהמושג "קצוי" הוא יחסי, וכל מקום הוא "קצוי תבל" ביחס למרוחק ממנו, אין מזרח ואין מערב. 5. איוב לח יג. 6. ישעיה כד טז. 7. ר' יונה, או מרינוס, בספר השרשים שרש "כנף" וראה גם בספר הרקמה שער ו. ובשום מקום לא הזכיר רבנו את "אבן גנאח" כי אם כאן, בשתופי "כנף" כי תרגום כנף - גנאח, לומר שהנה עוד השאלה אם כי לא בעברית שכנף שם אדם. וזה כעין מילי דבדיחותא בעקבות חז"ל שמזכירים מכל בעלי אותה השמועה מי ששמו דומה לשמועתו, ראה בבא בתרא כב ב נדבך בר אשיאן. סוכה מח ב אמר רב עינא - דכתיב ושאבתם מים. זבחים ט א אמר ר' מני - הכא נמי מן. פסחים לא א מדר' נתן - שנאמר ונתן. יומא סט ב רב גדל - שגדלו. שם עג ב שמואל ב"ר יצחק - אברהם יצחק, ושם פא א א"ר שזבי - בלע שזפין. חולין פ א רב אחא בריה דרב איקא - מינא דאקו. ערובין לד ב רמי ליה - רמי בר חמא. שם סב א בר גיורי - ששוכרין מן הגוי. עבודה זרה י ב קטיעא בר שלום - יקטענה - מלכותא קטיעתא. במדרש הגדול תחילת פ' שמות בן אבשלום - אלמלי רדה דוד את אבשלום. ורבים כאלה. וראה רשימתי בסיני, חוברת סיון תשכ"ה עמ' קנט. 8. ישעיה ל כ. 9. "מנירך" מאירך. כן היא הנוס' בכל כ"י, ומפרש הוא מוריך מלשון מאור. אך לפנינו בספר השרשים "מטרך" גשמיך, וכתב שם שהוא מן "המורה לצדקה". וגיר' רבנו לפי זה תמוהה אם היא נכונה, ונראה שצריך להגיה "מטרך". ובכל אופן אינו כפי' רס"ג לשון הוראה והדרכה. ובר"ש "מוריך" ובכך כנף הסתיר והעלים את הפירוש. 10. דברים כג א. 11. רות ג ט. *11 וכך תרגם רס"ג ראה שם חמש מגלות מהדורתי עמ' קמז. 12. לקמן ח"א פרק מט. 13. רות ב יב. 14. ישעיה ו ב. 15. ראה לעיל פרק לז "פנים" אמתת מציאות הדבר. 16. לעיל פרק כח. 17. "את'רהא" ובר"ש "ענינם" וברי"ח "אותותם" ורש"ט "רשומם". 18. הכשרה ולמוד היאך לעקוב ולחקור, ועל מה צריך להתעכב. וראה גם לקמן ח"ב פרק יג. 19. לקמן ח"א פרק מט. [סד] |
|
עין |
על עין המים במדבר 2
|
| והוא שם העין הרואה: |
עין תחת עין 3.
|
| והוא שם ההשגחה, אמר על ירמיה: |
קחנו ועיניך שים עליו 4,
|
| עניינו שים השגחתך [סד] בו. ולפי השאלה זו נאמר כלפי ה' בכל מקום: |
והיו עיני ולבי שם כל הימים 5,
|
| השגחתי ורצוני כפי שהקדמנו 6. |
תמיד עיני ה' אלהיך בה 7,
|
| השגחתו עליה, |
עיני ה' המה משוטטות 8.
|
|
השגחתו כוללת גם כל מה שבארץ 9 כפי שאזכיר בפרקים שיבואו בהשגחה 10.
אבל אם נצמדה לעיניים מלת ראיה או חזיה כגון: |
פקח עיניך וראה 11,
עיניו יחזו 12, |
|
עניין אלה כולם ההשגה השכלית 13 לא השגה חושית 14, כי כל תחושה 14 התפעלות והתרשמות 15 כפי שידעת, והוא יתעלה פועל לא מתפעל כמו שאבאר 16. [סה]
|
|
הערות:
1.הוצרך רבנו להקדים מעין המים להוציא ממה שחושבים כי הנחתו הראשונית לעין הרואה, לומר שאין לו הנחה ראשונית והשאלות, אלא שם משותף הוא. 2. בראשית טז ז. 3. שמות כא כד. [ סד] 4. ירמיה לט יב. 5. מלכים א, ט ג. 6. לעיל פרק לט. 7. דברים יא יב. וכן תרגם רס"ג "ענאיה" השגחה. וכך תרגם רס"ג ואשימה עיני עליו, בבראשית מד כא. 8. זכריה ד י. וכן העתיק לקמן פרק מו. וצ"ל משוטטים. 9. שלא כדעת האומרים עזב ה' את הארץ. וראה פירוש רבנו לסנהדרין פ"י מ"א היסוד העשירי, מהדורתי עמ' רטז. וראה לקמן ח"ג פרק יט, וראה תרגום רס"ג ופירושו לאיוב כב פסוקים יב-טו מהדורתי, בתיאור אליפז שטת בעלי הקדמות. 10. לקמן ח"ג פרק יז והלאה. 11. מלכים ב, יט טז. וצ"ל פקח ה'. 12. תהלים יא ד. 13. ביטוי זה בא לקרב לתפישתנו הבנת העניין, כי הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה. וראה לעיל פרק ד. ולקמן פרקים מה-מו. 14. בר"ש "הרגשית" "הרגשה". 15. בר"ש הושמט כדרכו להשמיט כל שנראה לו כפל מיותר. 16. לקמן ח"א פרק נה. [סה] |
|
שמע בעניין השמיעה: |
לא ישמע על פיך 3,
והקול נשמע בית פרעה 4, |
|
וזה הרבה.
וכמוהו בריבוי גם שמע בעניין הקבלה 2: |
ולא שמעו אל משה 5,
אם ישמעו ויעבדו 6, ולכם הנשמע 7, ולא ישמע את דבריך 8. |
| ותהיה בעניין הידיעה וההכרה: |
גוי אשר לא תשמע לשונו 9
|
|
פירושו לא תדע דבריו.
וכל מלת שמיעה שנאמרה כלפי ה', אם היה פשט הכתוב שהיא מן העניין הראשון, הרי היא ביטוי להשגה והיא מן העניין השלישי 10: |
וישמע ה' 11,
בשמעו את תלונותיכם 12, |
|
כל זה השגת ידיעה.
ואם היה פשט הכתוב שהיא מן העניין השני, היא ביטוי על היותו יתעלה ענה לתפלת המתפלל או לא ענה לתפלתו: |
שמוע אשמע צעקתו 13,
ושמעתי כי חנון אני 14, הטה ה' אזנך ושמע 15, ולא שמע ה' בקולכם ולא האזין אליכם 16 גם כי תרבו תפלה אינני שומע 17, כי אינני שומע אותך 18, |
|
ואלה רבים.
ויבואוך מן המושאלות והדומות 19 הללו מה שירוה צמאונך ויבאר ספקותיך, ויתבררו לך עניני כולם עד שלא יישאר ספק בשום דבר מהם. |
|
הערות:
1. שוב כמו "עין" אף זו אין הנחתה הראשונית לשמע אזן. 2. ציות והשמעות לדברים. 3. שמות כג יג. 4. בראשית מה טז. 5. שמות ו ט. 6. איוב לו יא. 7. נחמיה יג כז. 8. יהושע א יח. 9. דברים כח כט. וראה גם במלון תרגומי רס"ג לתהלים מהדורתי עמ' שנד. שם חלק "שמע" בתרגומו לששה מובנים: א) שמיעה ואלה רבים מאוד ואין צורך להדגימן. ב) קבלה כגון לכו בנים שמעו לי, תהלים לב יד. ג) בשורה טובה כגון תשמעיני ששון ושמחה, שם נא י. ד) ענייה ומענה כגון כי אתה אלוהים שמעת לנדרי, שם סא ו. ה) ידיעה כגון שפת לא ידעתי אשמע, שם פא ו. ו) בשורה רעה, משמועה רעה לא יירא, שם קיב ז. 10. מה שאנו קוראים ידיעה. 11. במדבר יא א. 12. שמות טז ז. 13. שם כב כב. 14. שם כב כו. 15. מלכים ב, יט טז. 16. דברים אמה. 17. ישעיה א טו. וכך גם בהלכות תשובה ז ז. 18. ירמיה ז טז. 19. לאו דווקא בענייני "שמע", אלא באופן כללי מלים המושאלות כלפי ה', או אף דומות למושאלות, כי משפט אחד לכולם כל שיש במשמעה הגשמה, התפעלות או התרשמות. [סה] |
