מורה נבוכים / יוסף בכה"ר דוד קאפח

תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון

- המשך -

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [יז]

[גם מדעי הטבע מוסתרים]
אל תחשוב כי מדעי האלוהות בלבד הם שאנו שומרים עליהם ¹ מפני ההמון, אלא אף רוב מדעי הטבע ², וכבר נכפל לך אמרינו ³:

ולא במעשה בראשית בשנים ⁴.

ואין זה אצל אנשי התורה בלבד, אלא גם אצל הפילוסופים וחכמי האומות אשר מעולם, היו מסתירים הדברים במעשה בראשית ומדברים בו בחידות.

ואפלטון ⁵ וכל מי שקדמו, היה קורא את החומר 'הנקבה' והיה קורא את הצורה 'הזכר' ⁶. ואתה יודע כי ראשית כל הנמצאים ההווים נפסדים שלשה:

החומר
והצורה
וההעדר המיוחד אשר הוא צמוד לחומר לעולם. ואלמלי צמידות ההעדר אליו לא הושגה לו צורה.

ומבחינה זו נעשה ההעדר מכלל הראשיות, ⁷ וכאשר הושגה הצורה יבטל אותו ההעדר, כלומר: העדר אותה הצורה שהושגה, ויצמד לו העדר אחר, וכך לעולם, כמו שנתבאר במדעי הטבע ⁸.

ואם אלה ⁹ אשר אין עליהם שום הפסד, ¹⁰ אם יבארו היו שואלים שמות ¹¹ ומשתמשים במשלים בלמוד, כל שכן שחייבים אנחנו, קהל אנשי התורה, שלא נאמר בפירוש דבר שיקשה על ההמון להבינו ¹², או שידמו לעצמם אמיתת הדברים הפך הדבר הנדרש מאתנו ¹³.

דע גם את זה.

הערות:

1. אפשר לתרגם: נזהרים בהם.
2. ברור שהכוונה על מערכות השמים והיסודות וכל המורכב מהן. וכמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה י.
3. לעיל במבוא ספר זה.
4. חגיגה פ"ב מ"א.
5. בספר טימיאוס דף צד. וראה אריסטו, פיזיקה ספר א פ"ח.
6. ראה לעיל פרק ו הערה 3.
7. אפשר לתרגם ה"תחילות", וביאור דברי רבנו כי העדר הצורה הצמוד לחומר הוא הגורם לו לנוע לקראת קבלת צורה, ולולי ההעדר לא היה החומר נע, והוא עצמו ללא הצורה אינו מצוי, גם הצורה כשל עצמה אי אפשר לה להמצא ללא החומר הנושאה. וכפי שכתב רבנו גם בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ז. ואפשר גם לנסח כך: החומר, והשאיפה לקבלת הצורה כדי לצאת אל הפעל, והצורה. ושים לב "ראשית" אך לא סיבה, כי אין ההעדר יכול להיות סיבה. וראה גם אבי נצר במאמרו "פצוץ אלחכם" עמ' 163 ד"ה "כל מא לם יכון".
8. פיזיקה לארסטו ספר א פ"ו ופ"ז.
9. חכמי אומות העולם והפילוסופים.
10. הפסד באמונתם ובדתם, ואין ההמון יכול לצאת לכפירה על ידי הבנה מוטעית כל שהיא, כי הלא אין להם תורה.
11. מדברים בשמות מושאלים.
12. ועלול לגרום טעות למי שהוא.
13. אם הנוסח הזה נכון, שמא נכון יותר לתרגם "הרצוי בנו", כלומר: שהתורה והאמונה היהודית דורשת ממנו ורוצה שנהיה בדעה מסויימת. ובר"ש "חלוף העניין שנרצה בו" ולא דק לדעתי.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [יח]

קרב ונגע וניגש
שלשה שמות הללו, כלומר: קריבה ונגיעה ונגישה, יש שהם עניין המגע וההתקרבות במקום, ויש שהם עניין התחברות הידיעה במודע, ¹ כלומר: נדמה לקרבת גוף לגוף.

עניין קריבה הראשון והוא ההתקרבות במקום:

כאשר קרב אל המחנה ²,
ופרעה הקריב ³.

והנגיעה ענינה הראשון מגע גוף בגוף:

ותגע לרגליו ⁴,
ויגע על פי ⁵.

ועניין נגישה הראשון גישת אדם אל אדם ותנועתו כלפיו:

ויגש אליו יהודה ⁶.

והעניין השני של שלשה שמות הללו הוא הגעת ⁷ ידיעה ומגע השגה, לא מגע מקום.
מן הנגיעה נאמר בעניין הגעת הידיעה:

כי נגע אל השמים משפטה ⁸,

ומן הקריבה נאמר:

והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ⁹

כאלו יאמר תודיעוני אותו, הרי שהיא משמשת בידיעת מודע.
ומן הנגישה נאמר:

ויגש אברהם ויאמר ¹⁰

והוא היה במצב החזון והתרדמה הנבואית ¹¹ כמו שיתבאר ¹²:

יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ¹³.

אם כן כל לשון קריבה או נגישה שתמצא שנאמרו בספרי הנבואה בין ה' יתעלה ובין אחד מן הנבראים, ¹⁴ הם כולם מן העניין הזה האחרון, כי אין ה' יתעלה גוף כמו שיתבאר לך במאמר זה ¹⁵, ואין הוא יתעלה נוגע ולא קרב בדבר, ולא שום דבר מכל הדברים יקרב לו או יגע בו חלילה. כי בהסתלק הגשמות יסתלק המקום, ותבטל כל קריבה ומגע או ריחוק או חיבור או פירוד או מישוש ¹⁶ או סמיכות.

ואיני חושב שיהא לך ספק או פקפוק באמרו:

קרוב ה' לכל קוראיו ¹⁷,
קרבת אלוהים [לג] יחפצון ¹⁸,
קרבת אלוהים לי טוב ¹⁹,

- שכל אלו קרבת ידיעה, כלומר: השגה מדעית, לא קרבת מקום.

וכן אמרו:

קרובים אליו ²⁰,
קרב אתה ושמע ²¹,
ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו ²².

אלא אם כן תרצה לפרש מה שנאמר במשה 'ונגש', שהוא יקרב אל המקום מן ההר אשר שרתה בו השכינה, כלומר: כבוד ה', הרשות בידך.

אך תפוש את הכלל, שאין הבדל בין שיהיה האדם במרכז הארץ או במרומי הגלגל התשיעי ²³ - אלו היה הדבר אפשרי - הרי אינו רחוק מה' כאן ²⁴ ולא קרוב אליו שם ²⁵. אלא הקרבה אליו יתעלה היא בהשגתו ²⁶, והריחוק ממנו למי שסכל בכך ²⁷. והבדלי הקריבה והריחוק מבחינה זו הבדלים גדולים מאוד ²⁸, ואבאר באחד מפרקי מאמר זה ²⁹ היאך הוא ההבדל בהשגה.

אבל אמרו:

גע בהרים ויעשנו ³⁰

רוצה בו הגע פקודתך אליהם על דרך המשל. כמו שאמר:

וגע על עצמו ³¹

כלומר: תן את מכתך בו. וכך הנגיעה וכל מה שהוטה ³² ממנה, הבינהו בכל מקום לפי עניינו: שפעמים ענינה מגע גוף בגוף, ופעמים הגעת ידיעה והשגת דבר מסוים, וכאלו המשיג את הדבר שלא היה ידוע לו לפני כן כבר קרב לדבר שהיה רחוק ממנו.

והבן זה.

הערות:

1. כעין השכל במושכל. ובר"ש "המדע בידוע". והכוונה שידיעת האדם תשיג מן אמיתת מה שהיא שואפת לדעת ככל שהיא יכולה.
2. שמות לב יט.
3. שם יד י.
4. שם ד כה. ופירושו הגיעה הדם לרגליו, כמו שכתב הר"א שם בשם אביו.
5. ישעיה ו ז. וכבר שאל רבי חסדאי הלוי לרבנו מדוע הביא פסוק זה והרי הוא במראה הנבואה, והשיב: ומה ששאלת על פסוק ויגע על פי, ואמרת מה שנעלם מן הידיעה היאך ויגע נגיעת גוף בגוף. עיין שם. ולא העתקתיו כי יש לי בו פקפוקים רבים, ואיני יודע אם התרגום הכבד גרם לכך או שחלו בו ידים.
6. בראשית מד יח.
7. העדפתי לתרגם "הגעה" כלשון רבנו בהלכות תשובה פ"ג הלכה ח. ובר"ש "הדבק מדע".
8. ירמיה נא ט.
9. דברים א יז.
10. בראשית יח כג.
11. כלומר: ואין שם תנועת גוף וגישת מקום, אלא התרוממות מחשבה וגישת השגה במאבקה להשגת הצדק האלוהי.
12. לקמן ח"א פרק כא וח"ב פרק מא.
13. ישעיה כט יג.
14. אפשר לתרגם "ובין נברא כל שהוא".
15. לקמן ח"ב פרק א.
16. אפשר גם: משוש.
17. תהלים קמה יח.
18. ישעיה נח ב.
19. תהלים עג כח.
20. דברים ד ז.
21. שם ה כד.
22. שמות כד ב. ולפי זה אינו צווי אלא ספור ההבדל בין רמת השגתו של משה לרמת השגת אהרן ובניו והזקנים.
23. לפי שיטת הקדמונים הוא הגלגל החיצון המניע את הכל תנועה יומית, וראה בהלכות יסודי התורה פ"ג הלכה א, ולקמן ח"ב פרק ט.
24. במעמקי האדמה.
25. במרומי השמים. וכעניין: אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, תהלים קלט ח.
26. ולתורת טיהור המחשבה להשגת אמת ראה לקמן ח"א פרק נט ופרק ס.
27. למי שסכל ולא השיג ידיעת ה'.
28. שמא כדאי היה לתרגם: ויתרונות הקריבה והריחוק זה על זה מבחינה זו הם יתרונות גדולים מאוד. והכוונה שיתרונות חכמי בני אדם זה על זה הם גדולים מאוד.
29. לקמן פרק נט ופרק ס.
30. תהלים קמד ה. ופירוש זה הוא בעקבות רס"ג, ראה שם מהדורתי.
31. איוב ב ה. וכל העניין נתבאר לקמן ח"ג פרק כב.
32. נטיות הפעלים לסוגיהם. ובר"ש "ומה ששמשו ממנו בלשון". [לג]

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [יט]

מלא
שם זה משותף, משתמשים בו בעלי הלשון לגוף הנתון בגוף אחר וממלאהו:

ותמלא כדה ¹,
מלא העומר לאחד ²,

וזה הרבה.

ומשתמשים בו לעניין תום זמן מסוים מוגדר והשלמתו:

וימלאו ימיה ³,
וימלאו לו ארבעים יום ⁴.

ומשמש בעניין השלמות בדבר נעלה והתכליתיות בו ⁵:

ומלא ברכת ה' ⁶,
מלא אותם חכמת לב ⁷,
וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת ⁸.

ומן העניין הזה נאמר:

מלא כל הארץ כבודו ⁹,

עניינו כל הארץ מעידה על שלמותו כלומר: מורה עליו ¹⁰. וכן אמרו:

וכבוד ה' מלא את המשכן ¹¹.

וכל לשון מליאה שתמצאנה מיוחסת לה' היא מן העניין הזה, לא שיש שם גוף ממלא מקום. אלא אם כן תרצה לעשות כבוד ה' האור הנברא הנקרא כבוד בכל מקום, והוא אשר מלא את המשכן ¹² אין הזק בכך. [לד]

הערות:

1. בראשית כד טז.
2. כן הוא בכל כ"י ובר"ש, ואין פסוק כן, וברור שרבנו כתב בעל פה, וכבר העירותי רבות בפירוש המשנה על כיוצא זה. וצ"ל: מלא העומר ממנו, שמות טז לב, או: מלא העומר מן, שם טז לג.
3. בראשית כה כד.
4. שם נ, ג.
5. כלומר: השלם בתכלית.
6. דברים לג כג.
7. שמות לה לה.
8. מלכים א ז יד.
9. ישעיה ו ג.
10. וראה לקמן ח"א פרק סד. וראה גם ח"ג פרק נב.
11. שמות מ לד. וקצת קשה להבינו כאן, ונראה שכוונתו כי עצם העבודה בבית הזה מורה על מציאות האלוה.
12. וכן פירשו רבנו לקמן ח"א פרק סד. וכן פירשו ר' אברהם בן רבנו: וכבוד ה' רומז על אור השכינה. [לד]

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [כ]

רם
הוא שם משותף לעניין רום המקום, ולעניין רום המעלה, כלומר: הרוממות והכבוד והעוז ¹. אמר:

ותרם התבה מעל הארץ ²,

זה מן העניין הראשון.
ואמר:

הרימותי בחור מעם ³,
יען אשר הרימותיך מן העפר ⁴,
יען אשר הרימותיך מתוך העם ⁵,

מן העניין השני. וכל לשון הרמה שנאמרה בה' הוא מן העניין הזה השני:

רומה על השמים אלוהים ⁶.

וכן

נשא
יהיה בעניין רום המקום, ובעניין רום המעלה ויתרון החשיבות ⁷:

וישאו את שברם על חמוריהם ⁸

מן העניין הראשון, וכמוהו רבים בעניין המשא והסבילה ⁹ מפני שהרימו מן המקום.

ומן העניין השני:

ותנשא מלכותו ¹⁰,
וינטלם וינשאם ¹¹,
ומדוע תתנשאו ¹².

וכל לשון נשיאה שנאמרה ביחס לה' יתעלה הוא מן העניין הזה האחרון:

הנשא שופט הארץ ¹³,
כה אמר רם ונשא ¹⁴,
רוממות וגדולה ועוז ¹⁵

לא רום מקום.

ושמא יקשה לך אומרי רוממות מעלה וגדולה ועוז, ¹⁵ ותאמר היאך אתה עושה עניינים רבים מעניין אחד, יתבאר לך ¹⁶ כי ה' יתעלה אצל בעלי ההכרה ¹⁷ השלמים לא יתואר בתארים רבים, ושכל התארים האלה המרובים המורים על הגדולה והעוז והיכולת והשלמות והטוב וזולתן - כולם חוזרים לעניין אחד, ואותו העניין הוא עצמותו ¹⁸ לא מאומה מחוץ לעצמות. ויבואוך פרקים בשמות ובתארים ¹⁹.

וכל הכוונה בפרק זה היא כי 'רם ונשא' אין עניינם ומובנם רום מקום אלא רוממות מעלה.

הערות:

1. תרגמתי "עזה" עוז, בעקבות רס"ג בכל מקום. ובר"ש "והיקר".
2. בראשית ז יז, ושם ותרם מעל הארץ. וראה לעיל יט הערה 2.
3. תהלים פט כ.
4. מלכים א טז ב. וכ"ה בכל כ"י תימן ובהוצ' מונק "מתוך העפר".
5. שם יד ז.
6. תהלים נז ו.
7. בר"ש "ויתרון החלק" ולא דק. וראה לעיל פרק ח הערה 7.
8. בראשית מב כו.
9. "נקל" תרגמתי "סבילה" בעקבות רס"ג ורבנו בכל מקום. ובר"ש "וההעתקה" ולא דק.
10. במדבר כד ז.
11. ישעיה סג ט.
12. במדבר טז ג.
13. תהלים צד ב.
14. ישעיה נז טו.
15. ראה לעיל הערה 1. ובר"ש כאן "ורוממות".
16. לקמן ח"א פרק נח.
17. אפשר לתרגם: ההשגה.
18. עצם מציאותו יתעלה שאין בו ריבוי ולא שניות, הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה.
19. לקמן ח"א מפרק נא עד פרק סח.

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [כא]

עבר
עניינו הראשון הוא עניין ה"עבור" בערבית ¹, והוא היעתקות גוף במקום, והדגמה להנחה הראשונה לתנועת החי במרחק מסוים באופן ישר ²:

והוא עבר לפניהם ³,
עבור לפני העם ⁴,

וזה הרבה.

ואחר כך הושאל להתפשטות הקולות באוויר:

ויעבירו קול במחנה ⁵,
אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' ⁶.

ואחר כך הושאל לחלות ⁷ האור והשכינה שרואים אותם הנביאים במראה הנבואה, אמר:

והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ⁸,

והיה זה במראה הנבואה, כי בתחילת הפרשה אמר:

ותרדמה נפלה על אברם וכו' ⁹.

ועל פי [לה] השאלה זו נאמר:

ועברתי בארץ מצרים ¹⁰,

וכל הדומה לזה.

וכבר הושאל גם למי שעושה פעולה מסוימת והפליג בה ועבר את גבולו, אמר:

וכגבר עברו יין ¹¹.

וכבר הושאל גם למי שהחטיא מטרה מסוימת ונתכוון למטרה אחרת ותכלית אחרת:

והוא ירה החצי להעבירו ¹².

[ביאור "ויעבור ה' על פניו"]
ועל פי השאלה זו הוא לדעתי אמרו:

ויעבר ה' על פניו ¹³,

ויהיה הכינוי במלת 'פניו' מוסב עליו יתעלה, וכך הסבו חכמים 'פניו' האמורים כאן אליו יתעלה. ¹⁴ ואף על פי שהזכירו את זה דרך אגב באגדות שאין זה מקומן, אלא שיש בהן חיזוק לשטתנו. ויהיה 'פניו' הכינוי ¹⁵ להקב"ה.

וביאור הדבר לפי דעתי ¹⁶ וכפי שנראה לי, שמשה ע"ה בקש השגה מסוימת והיא אשר כנה אותה בראיית פנים באמרו:

ופני לא יראו ¹⁷,

והובטחה לו השגה למטה ממה שביקש, והיא אשר כינה אותה בראיית אחור באמרו:

וראית את אחורי ¹⁸,

וכבר העירותי על עניין זה במשנה תורה ¹⁹.

אמר כאן כי ה' יתעלה הסתיר ²⁰ ממנו אותה ההשגה אשר כינה אותה 'פנים', ²¹ והעביר אותו לעניין אחר כלומר: לידיעת הפעולות המיוחסות לו יתעלה ²² אשר חושבים בהם שהם תארים רבים כמו שנבאר ²³.

ואמרי 'הסתיר ²⁰ ממנו', כוונתי בכך שאותה ההשגה נעלמת ונמנעת בטבעה ²⁴, וכל אדם שלם כאשר יתחבר שכלו במה שבטבעו להשיג, ויחשוב על השגה אחרת מאחרי זו, ²⁵ יש שתשתבש השגתו או יאבד, כמו שיתבאר באחד מפרקי מאמר זה ²⁶, אלא אם כן ילווה אליו סיוע אלוהי.

כמו שאמר:

ושכותי כפי עליך עד עברי ²⁷.

[תרגום אונקלוס למושג "פני ה'"]
אבל התרגום הלך כפי שיטתו בעניינים אלה, והיא, שכל דבר שהוא מוצא אותו מיוחס לה', ויש בו הגשמה או ספיחי הגשמה, מפרשו כאלו הושמט אשר היחס אליו, ועושה אותו היחס לדבר מסוים נספח לה', אלא שהושמט. ²⁸ אמר במה שנאמר:

והנה ה' ניצב עליו ²⁹ - יקרא דה' מעתד עלווהי ³⁰,

ואמר בפסוק:

יצף ה' ביני ובינך ³¹ - יסך מימרא דה'.

ועל דרך זו נמשך פירושו ע"ה. וכך עשה באמרו:

ויעבר ה' על פניו ³² ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי וקרא.

ונמצא שהדבר אשר עבר לדעתו נברא בלי ספק, ועשה כינוי 'פניו' מוסב אל משה רבנו, ויהיה פירוש 'על פניו' - לפניו ³³ כמו שנאמר:

ותעבר המנחה על פניו ³⁴.

וגם זה ביאור נאה ומתקבל. וממה שמחזק פירוש אונקלוס הגר ז"ל מאמר הכתוב:

והיה בעבור כבודי ³⁵.

הנה באר כי אשר יעבור, הוא דבר המיוחס לו יתעלה, לא עצמותו יתרומם שמו. ועל אותו הכבוד אמר: 'עד עברי', 'ויעבר ה' על פניו'. ³⁶ [לו]

ואם צריך על כל פנים לפרש שיש נספח מושמט כדרך שעושה אונקלוס תמיד, הנה פעמים שהוא עושה אותו המושמט 'יקרא', ופעמים עושהו 'שכינה', ופעמים עושהו 'מימרא', בהתאם לכל מקום, הרי גם אנחנו נעשה הנספח המושמט כאן 'קול', ויהיה העניין ויעבר קול ה' על פניו ויקרא. וכבר בארנו ³⁷ שימוש הלשון לקול עברה:

ויעבירו קול במחנה ³⁸,

ויהיה הקול הוא אשר קרא. ואל יהא רחוק בעיניך שהקריאה תתייחס לקול, כי במלים אלו עצמן בא הביטוי על דבריו יתעלה למשה, אמר:

וישמע את הקול מדבר אליו ³⁹,

וכמו שייחס את הדיבור לקול, כך ייחס כאן את הקריאה לקול. וכבר נאמר בדומה לזה בפירוש, כלומר: יחוס האמירה והקריאה לקול, אמר:

קול אומר קרא ואמר מה אקרא ⁴⁰,

ויהיה הפירוש לפי הסבר זה כך: ויעבור קול מאת ה' לפניו ⁴¹ ואז קרא ה' ה' ⁴². ויהיה כפל ה' לקריאה לפי שהוא יתעלה הנקרא ⁴³, כמו:

משה משה ⁴⁴
אברהם אברהם ⁴⁵

וגם זה פירוש נאה מאוד.

ואל תתמה על היות עניין זה הקשה שהשגתו עמוקה מבוארים בו ביאורים רבים, כיון שאין זה מזיק לפי העניין שאנחנו בו, ורשאי אתה לבחור איזו דעה שתרצה.
או שיהא אותו המעמד הגדול כולו מראה נבואה בלי ספק, והשאיפה כולה השגות שכליות, אשר ביקש, ואשר נמנע ממנו, ואשר השיג, הכל שכלי ואין בו חוש כמו שבארנו תחלה.
או שהייתה שם עם זאת השגת חוש הראות, אבל לדבר נברא אשר בראייתו תהיה שלמות ההשגה השכלית, כמו שביאר אונקלוס.
כל זה אם לא הייתה אותה השגת הראות גם היא במראה הנבואה כמו שנאמר באברהם:

והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר ⁴⁶.

או יהא עם זאת גם השגת חוש אוזן, ויהיה הקול הוא אשר עבר על פניו, אשר גם הוא נברא בלי ספק.

בחר לך איזו דעה שתרצה, כי כל המטרה שלא תחשוב כי אמרו כאן 'ויעבר' כמו: עבר לפני העם ⁴⁷, כי ה' יתהדר ויתרומם אינו גוף, ולא תתכן בו תנועה, ולכן אי אפשר לומר שהוא עבר כפי ההנחה הראשונה בלשון.

הערות:

1. השרש "עבר" בעברית ובערבית הוראה אחת להן, וכפי שמפרש רבנו והולך. ובר"ש הושמטו ארבע תיבות הללו.
2. סתמה לנוכח, באופן ישר, וכאשר היא לצדדים הוסיף לה הכתוב ביאור: שטה מעליו ועבר, משלי ד טו.
3. בראשית לג ג.
4. שמות יז ה.
5. שם לו ו.
6. שמואל א ב כד. וכן תרגם יונתן מעבירים - דרננין. וראה פרש"י בשבת נה ב ד"ה והא כתיב.
7. שהאור הנברא - השכינה שורה חלה וחונה במקום מסוים לפי המחזה. והעדפתי לתרגם "חלות" בדומה לערבית, כדרך רבנו ורס"ג בכל מקום.
8. בראשית טו יז.
9. שם טו יב. ובבראשית רבה פ' יז ו, ומד יט: תרדמות נבואה. והשוה לקמן ח"ב פרק מה.
10. שמות יב יב. וכן תרגם רס"ג ונגליתי, והכוונה חלות המכה במצרים והפעלת העונש.
11. ירמיה כג ט. והוו עברו כמו וו בנו בעור, ופירושו שהאדם הזה עבר גבול יכלתו בשתיית היין.
12. שמואל א כ לו.
13. שמות לד ו. ופירושו העביר את "פניו" מהשגתו של משה, וכדלקמן.
14. כנראה שכוונתו לאמור בראש השנה יז ב: מלמד שנתעטף כשליח צבור והראה למשה סדר תפלה. והובא ביסודי התורה פ"א הלכה ט.
15. כנוי הנסתר שבוו.
16. בר"ש הושמט, וכבר העירותי רבות בפירוש רבנו למשנה אבות כי דרך הר"ש להשמיט מה שנריה לו כפול.
17. שמות לג כג.
18. שם.
19. הלכות יסודי התורה פ"א הלכה י. וראה גם בהקדמתו לפירושו לאבות פרק שביעי (מהדורתי עמ' שצה).
20. אפשר לתרגם: העלים.
21. בר"ש תקן כאמור לעיל "בראיית פנים" ולא דק.
22. כלומר: קשר הפעולות אליו יתעלה והפעלתן על ידי הרצון המופשט.
23. לקמן ח"א פרק לח ופרק נד.
24. ופירוש ממנו מחמת היותו "אדם" שכל מחובר או צמוד לגוף, וכמו שכתב בפרקי הקדמתו לאבות פ"ז.
25. אשר בטבעו להשיג.
26. לקמן ח"א פרק לב.
27. שמות לג כב. ופירושו עד עבור "פני" אשר אין בטבע האדם להשיג, וניצול שלא נשתבש במה שבטבעו להשיג.
28. דוגמאות מסוג זה ראה רס"ג באמונות ודעות מאמר ב פ"ו. ובספר הרקמה לר"י אבן גנאח שער כה.
29. בראשית כח יג.
30. הלמד קמוצה דגושה, ופירושה למעלה מעליו.
31. בראשית לא מט.
32. שמות לד ו.
33. אפשר לתרגם נכחו, במעמדו.
34. ברעשית לב כב.
35. שמות לג כב.
36. ופירושו ויעבר כבוד ה'. ואם תאמר הרי לכאורה והיה בעבור כבודי סותר את הפירוש הראשון של רבנו, ראה לקמן ח"א פרק סד כי כבוד לעתים אמיתת מציאותו יתעלה.
37. לעיל בתחילת פרק זה.
38. שמות לו ו.
39. במדבר ז פט.
40. ישעיה מ, ו.
41. ועבר הרי כמו הלך, וראה לקמן ח"א פרק כד.
42. בין כך ובין כך למניין המידות נחשבין אחד, וכמו שכתב בתשובה מהדורת י. בלאו סי' רמז.
43. אפשר לתרגם: הקרוא.
44. שמות ג ד.
45. בראשית כב יא. והזכיר שני אלה לדוגמא בלבד, ורבים כיוצא בהם.
46. בראשית טו יז.
47. שמות יז ה. [לו]

רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק ראשון - פרק [כב]

בא
הביאה בלשון העברי הונחה לביאת החי, כלומר: אתיותו ¹ למקום מסוים, או על אחד אחר ²:

בא אחיך במרמה ³.

והיא מונחת גם לכניסת החי למקום מסוים:

ויבא יוסף הביתה ⁴,
כי תבואו אל הארץ ⁵.

והושאל שם זה לחלות הדבר אשר אינו גוף כלל:

כי יבוא דברך וכבדנוך ⁶,
מאשר יבואו עליך ⁷.

עד שהושאל להעדר ⁸:

ויבא רע ⁹,
ויבא אפל ¹⁰.

ועל דרך [לז] השאלה זו אשר הושאל למה שאינו גוף כלל הושאל גם לבורא יתהדר ויתרומם, או לחלות פקודתו או להשראת שכינתו.

ועל דרך השאלה זו נאמר:

הנה אנכי בא אליך בעב הענן ¹¹,
כי ה' אלוהי ישראל בא בו ¹²,

וכל הדומה לכך עניינו השראת שכינה.

ובא ה' אלוהי כל קדושים עמך ¹³

חלות פקודתו או קיום ייעודיו אשר הבטיח בהם על ידי נביאיו, והוא אמרו 'כל קדושים עמך', כאלו אמר ובא דבר ה' אלוהי על ידי כל קדושים עמך, מדבר עם ישראל.

הערות:

1. "אעני אקבאלה" ובר"ש הושמט.
2. ברור כי תיבת "עלי" שבמקור משמשת למקום "ולשכ'ץ", ואלו היה פירושו כפי שהבין הר"ש שתרגם "או אל איש אחד" היה צריך להיות במקור "או אלי" נוסף על כך הרי הביאה אל איש אחר היא ביאה אל מקום אחד, לכך נראה לי ברור, כי כוונת רבנו שהיא כנוי לתשמיש כמו ויבא אליה ותהר לו, ותרגמתי "שכ'ץ" "אחד" ולא "איש" כי היא משמשת לאיש ולאישה ואף לכל פרט מן הדומם. ולא הדגים רבנו את זאת.
3. בראשית כז לה.
4. שם מג כו. השף אנקלוס מבחין ביניהם שכל ביאה ממקום למקום מתרגם "אחא" וכל כניסה מתרגם "על" ודווקא שתי אלה שהזכיר רבנו כאן תרגם כניסה "על" כי הוא מפרש בא אחיך - נכנס לחדרי. ולא התחשב רבנו בתרגומו כאן.
5. שמות יב כה.
6. שופטים יג יז.
7. ישעיה מז יג.
8. כי הרע אינו מציאות מסוימת אלא העדר. וראה לקמן ח"ג פרק י ופרק יב, עיין שם הטב.
9. איוב ל כו.
10. שם.
11. שמות יט ט.
12. יחזקאל מד ב.
13. זכריה יד ה. [לז]