תרגם לעברית, ביאר והכין על-פי כתבי-יד ודפוסים

מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני

- המשך -



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [כ]

[לדעת אריסטו העולם אינו במקרה]
אריסטו מוכיח שכל הדברים הטבעיים אינם נעשים במקרה, והוכחתו על כך כפי שהזכיר 1, והוא, שהדברים המקריים אינם תמידיים, ולא על הרוב 2, וכל הדברים הללו 3 או תמידיים או על הרוב 2.
הנה השמים וכל אשר בהם הרי תמידיים כפי מצבים בלתי משתנים כמו שביארנו, 4 בין בעצמותן בין בחילוף מקומותיהן.
אבל הדברים הטבעיים אשר תחת גלגל הירח, מהם תמידיים ומהם על הרוב 2:
- התמידיים כהחם האש וירידת האבן למטה,
- ואשר הם על הרוב 2 כתבניות פריטי כל מין ופעולותיו 5, וכל זה פשוט.

וכיון שפרטיו אינם במקרה היאך יהיה כולו במקרה? הנה זו הוכחה כי הנמצאים הללו אינם מקריים.
וזה לשון אריסטו בתשובה על מי שחשב מן הראשונים כי העולם הזה אירע במקרה, ושהוא נהיה מצד עצמו ללא סיבה, אמר 6:
וכבר הניחו אנשים אחרים סיבת השמים הללו וכל העולמות מצד עצמן, שהם אמרו, כי מצד עצמו נעשה הסיבוב והתנועה אשר הבדילה ויצבה הכל כפי סדר זה.
והנה זה עצמו מקום תימה גדול, כלומר: שאומרים על החי והצומח שהם לא יהיו ולא יתחדשו במקרה 7, אלא יש להן סיבה, או טבע, או שכל *7, או זולת אלה מכל הדומה להן, לפי שאינו מתהווה איזה דבר שיהיה מכל זרעון או כל זרע, אלא מן הזרעון הזה יהיה זית, ומן הזרע הזה יהיה אדם.
ואומרים בשמים ובגופים אשר הם מבין [רו] שאר הגופים הנראים אלוהיים 8 שהם לא נעשו אלא מצד עצמם, ושהם אין להם סיבה כלל כמו שיש לחי ולצומח.
זה נוסח לשונו.

והמשיך לבאר שיבוש דמיון זה אשר דמו בהרחבת דברים.
הנה נתבאר לך, כי אריסטו סובר ומוכיח כי כל הנמצאים הללו לא נמצאו במקרה, ומה שסותר הוויתם במקרה היא הוייתם בעצם 9, כלומר: שיש להם סיבה מחייבת הוייתם כך בהכרח, ומחמת אותה הסיבה נמצאו כפי שהם. זהו אשר הוכח, והוא מה שסובר אריסטו.

אבל שהוא מחייב בגלל שאינן מחמת עצמן שהיו בכוונת מכוון ורצון רוצה, אין נראה לי שאריסטו סובר כן, 10 כי האיחוד בין המציאות *10 על דרך החיוב, ובין החידוש על דרך הכוונה והרצון עד שהיו שני העניינים אחד, קרוב לדעתי לאיחוד בין שני הפכים: כי עניין החיוב שסובר אריסטו הוא, שכל דבר מן הנמצאים הללו אשר אינם על ידי מלאכה11, הכרחי שתהא להן סיבה המחייבת אותו הדבר אשר הוטתה אותו כפי שהוא, ולאותה הסיבה סיבה שניה, ולסיבה השניה שלישית, וכך עד שיסתיים 12 לסיבה ראשונה, ממנה נתחייב הכל, בגלל מניעת ההשתלשלות עד בלי סוף13.

["חיוב" היות העולם אינו בכוונה אלא בהאצלה]
אלא שאינו סבור עם זאת כי חיוב מציאות העולם מן הבורא, כלומר: מן הסיבה הראשונה כחיוב הצל מן הגוף, או חיוב החום מן האש, או חיוב האור מן השמש, כפי שאומר עליו מי שלא הבין דבריו. אלא סובר שאותו החיוב כעין חיוב המושכל מן השכל, שהשכל הוא פועל המושכל מצד היותו מושכל 14, כי אותה הסיבה הראשונה, ואפילו לדעתו הוא שכל במרומי מעלות המציאות והשלם שבהם 15, ועד שאמר 16 שהוא חפץ במה שנתחייב ממנו, ושש בו ומתענג ולא יתכן שירצה הפכו.

ואין לומר על זה כוונה, ואין בו עניין הכוונה. כי האדם רוצה, מפני שהוא בעל עיניים וידים ושש בכך ומתענג בו ולא יתכן שירצה הפכו, אבל לא נעשה האדם הזה בעל עיניים וידים בכוונה מצדו 17 ויחוד לתבנית זו ופעולות אלו, ואין עניין הכוונה ועניין הייחוד אלא לדבר שאינו מצוי, ואפשר שימצא כפי שכיוון ויוחד, ואפשר שלא ימצא כך.

ואיני יודע האם אלה האחרונים 18 הובן להם מלשון אריסטו ודבריו כי הדברים הללו הכרחי שתהא להם סיבה, שעניין הדבר הכוונה והייחוד, או שהם חלקו עליו בכך ובחרו השקפת הכוונה והייחוד ודמו שאינו שולל הקדמות.

ואחרי מה שביארנו אעסוק בהשקפת אלו האחרונים. [רי]

הערות:
1. בפיזיקה ספר ב פ"ה.
2. "אכת'רייה" כלומר: אינם מצויים הרבה. ובר"ש "ולא מאדיים",
3. שבמציאות.
4. לעיל בפרקים שקדמו.
5. שתבנית פרטי כל מין פעולותיו והנהגותיו אחידים בדרך כלל, אם כי יש בהן יוצא מן הכלל באופן נדיר. ועצם כל מין קבוע ויציב הוא ואין בו שינוי.
6. בפיזיקה ספר ב פ"ד.
7. "בכ'ת" גם ר"ש תרגם "במקרה" ורי"ח הוסיף "במקרה וכפי שנזדמן" והמילה יותר מאשר מקרה, כאדם השופך דיו על הנייר, היצטייר לו ציור אדם או בעל חי בכל דיוקי ודקדוקי תבניתו. וראה רס"ג באמונות ודעות מהדורתי מאמר א השיטה התשיעית.
*7. לפי כ"י ס, זרעונים. [רט]
8. כפי הנמסר שאל ר"ש את רבנו על המילים הללו, והשיבו: וששאלת על מה שאמרנו "ואומרים בשמים ובגופים אשר הם מבין שאר הגופים הנראים אלוהיים" רוצה לומר המוחשים בחוש הראות, מהם כגון הארץ והמים והכסף והזהב ודומיהם, ומהם השמים וכוכביהם, ואלה כולם ייאמר עליהם נראים תבל השמים וכוכביהם מבין שאר הגופים הנראים יקראום הפילוסופים "גופים אלוהיים", וכך אומר על הגלגל "הגוף האלוהי" ועניינו שהוא גוף המורה לנו את מציאות האלוה לפי דעתם. והנה מסרנו נוסח דבריהם כפי שהם.
9. כלומר: עצמות מוגדרת ומסוייגת. ואין דבר מוגדר ומסוייג עושה עצמו אלא יש לו סיבה.
10. אבל אבי נצר סבור שאריסטו סובר כן. ראה לעיל פרק יג הע' 39, ותימה על רבנו שלא הביא דבריו.
*10. אולי יותר נכון "ההמצאות".
11. אפשר "מלאכותיים" ונמנעתי מכך, שמא יקראו את האלף נעה. והכוונה הדברים הטבעיים. כי המלאכותיים הרי רצון העושה גלוי בהם.
12. אפשר "שיגיע".
13. וכדלעיל בפתיחת חלק זה הקדמה שלישית.
14. עיין היטב לעיל ח"א פרק סח. ואין לומר הרי המושכל אינו נמצא אלא בהפנות השכל אליו ועין לך כוונת מכוון גדולה מזו, כי אין זה אלא בנו שיש בנו שניות, אבל ביחס לעצמות הפשוטה מכל הרכבה ושניות אין הדבר כן. ומה שכתב "כפי שאומר עליו מי שלא הבין דבריו" רבנו עצמו היה תופש פירוש זה, ואף הביא דוגמא זו בחתימתו לספרו הרפואי "פרקי משה ברפואה", ראה גם בנספחות לקובץ אגרות רבנו מהדורתי, נספח ב הע' 84.
15. ראה אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" קטעים ו-ז.
16. אפשר: ואף אמר.
17. מצד האדם. לא הייתה לאדם הנחיה בעיצוב תבניתו.
18. האומרים והחיוב הבריאה מאת ה' כחיוב החם מן האש והאור מן השמש. [רי)



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [כא]

[פילוסופים מאוחרים: ה' בורא העולם בריאה מתמדת]
דע, כי יש מאחרוני הפילוסופים הסוברים קדמות העולם, מי שאמר כי ה' יתעלה עושה העולם ובוחר מציאותו ומכוונו ומייחדו כפי שהוא, אבל בטל הוא שיהא זה בעת מסוים 1, אלא כך היה ויהיה תמיד.

אמרו, כי המחייב אותנו שלא נשכיל פועל שעשה דבר, אלא אם כן יקדם הפועל לפעלו בזמן, הוא מפני שאנו כך חיובי אצלנו במה שאנו עושים, לפי שכל פועל אשר זה תוארו, 2 יש בו העדר מסוים, והיה פועל בכוח, וכאשר פעל יצא אל הפועל. אבל האלוה יתעלה, אשר אין בו העדר ולא כל מאומה בכוח, לא יקדם לפעלו, אלא לא חדל מלהיות פועל. וכשם שעצמותו נבדלת מעצמותנו הבדל רב, כך גם יחס פועלו אליו נבדל מיחס פועלנו אלינו.

והוא הדין בעצמו. אמרו בייחוד וברצון, כי אין הבדל בין אומרך פועל או רוצה או מכוון או בוחר 3 או מייחד בעניין זה.
אמרו, וכן בטל הוא שישתנה פעלו או רצונו כמו שביארנו 4.

הנה נתבאר לך אתה המעיין במאמרי 5 זה כי אלה שינו לשון החיוב והשאירו עניינו, ושמא נתכוונו ליפות הרצאת הדברים או לסלק זרות6, כי עניין היות המציאות הזו חיובית לעילתה, תמידית בתמידותה, והוא האלוה כפי שאומר אריסטו, הוא עניין אמרם שהעולם מעשה ה', או בכוונתו ורצונו ובחירתו ויחודו, אלא שלא חדל להיות כך ולא יחדל. כשם שזריחת החמה הוא פועל היום בלי ספק, ואף על פי שלא קדם אחד מהם את השני בזמן.

ולא זה הוא עניין הכוונה 7 אשר אנו מתכוונים לה, אלא רצוננו בכך, שהוא, כלומר העולם, אינו חיובי ממנו יתעלה חיוב העלול לעילתו, אשר לא תתכן פרידתו ממנה ולא שינויו אלא אם כן תשתנה עילתו או ישתנה מצב ממצביה. וכאשר תבין 8 את העניין כך, תדע כי בטל הוא לומר שהעולם חיובי ממציאות ה' חיוב העלול לעילתו ושהוא מפעולת ה' או בייחודו 9.

והנה נתברר הדבר, והגיעו בנו הדברים אל החקירה על השוני הזה המצוי בשמים 10 אשר הוכח כי הכרחית לכך סיבה, האם אותה הסיבה היא העילה לאותו השינוי וכך נתחייב ממציאותו, או שאותה הסיבה 11 היא הפועלת את השינוי הזה המייחדת אותו, על הדרך אשר סבורים אנו הנוהים 12 אחרי משה רבנו.

ונדבר בכך אחר שנקדים הקדמה, והיא, שנבאר לך עניין החיוב שסובר אריסטו כדי שתבינהו 18, ואז אחל לבאר לך הכרעתי השקפת חידוש העולם בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מכל הטעיה.

אמרו, כי השכל הראשון נתחייב מה',
והשכל השני נתחייב מן הראשון,
והשלישי מן השני,
וכך מה שהוא סבור שהגלגלים נתחייבו מן השכלים, ואותו הסדר הידוע אשר כבר ידעתו ממקומותיו, וכבר הבאנו 14 אנו ממנו מעט.

פשוט הוא שאין כוונתו בכך שזה היה, ואחר כך נתחדש ממנו אותו החיובי ממנו לאחר מכן, לפי שאינו סובר חידוש שום דבר מאלה, אלא כוונתו בחיוב הסיבתיות 15, כאלו יאמר השכל [ריא] הראשון סיבת מציאות השכל השני, והשני סיבת מציאות השלישי עד סופם. וכך הוא הדבר בגלגלים ובחומר הראשון 16, ולא קדם אחד מכל אלו את השני ולא נמצא בלעדיו לדעתו.

והמשל בכך, כמו אלו אמר אדם כי מן האיכויות הראשונות נתחייבו הגסות 17 והחלקות, והקשיות והרכות, והמוצקות 18 והחלחול, אשר לא יסתפק שום אדם כי ההם, כלומר: החום והקור והלחות והיבשות 19 הם הגורמים לאלה את הגסות17 והחלקות והקשיות והרכות והמוצקות 18 והחלחול וכל הדומה להן. ומאותן ארבע האיכויות הראשונות נתחייבו אלה, ואף על פי שלא יתכן שימצא גוף בעל איכויות אלה הראשונות ומעורטל מן האיכויות האלה השניות 20.

כפי משל זה בדיוק אומר אריסטו במציאות בכללותה, כי כך נתחייב מכך, עד שיסתיים אל העילה הראשונה כפי שאומר הוא, או השכל הראשון, או איך שתרצה לקרותו, כולנו כלפי מקור אחד מכוונים 21.

אלא שהוא סבור חיוב כל מה שזולתו ממנו כפי שביארתי לך, ואנחנו אומרים שכל הדברים הללו הוא עשאם בכוונה ורצון לנמצא הזה, אשר לא היה מצוי ונעשה עתה מצוי בחפצו יתעלה.

והנני מתחיל להביא ראיותי והכרעתי שהעולם מחודש, כפי השקפתנו בפרקים שיבואו.

הערות:
1. אפשר: בעת בלעדי עת. וכוונתם שלא יתכן שקדמה מציאות ה' למציאות העולם.
2. שמציאותו קדמה למציאות פעלו.
3. "מכ'תאר" ובר"ש הושמט.
4. השווה לעיל בחלק זה פרק יג ההשקפה השלישית שיסודות דבריהם בנויים על הקדמות אריסטו.
5. בחבורי.
6. שהמציאות הזו חיובית ממציאות ה' כחיוב החם מן האש ללא רצון. והשווה תשובת רבנו למתכלמין לעיל ח"א תחילת פרק סט.
7. כלומר: מה שאנחנו אומרים שהמציאות נעשת בכוונת מכוון. ובר"ש הוסיף כנראה לשם ביאור "עניין כוונת הש"י אשר נכוון אליה אנחנו".
8. אפשר: ואם היבנת.
9. כלומר: שני הדברים יחד הסותרים זה את זה. פעולתו ובייחודו, ועם זאת חיובי ממנו.
10. שכבר נתבאר לעיל בפרק יט שינויי מהלכיהם במהירות ובאטיות, בגודל ובקוטן, ובמרחקים שביניהם, ושאינם תחת משטרו של אריסטו.
11. הקב"ה.
12. אפשר ההולכים.
13. אפשר: שתציירהו. והכוונה עד שיצטייר במחשבתך ותבינהו בכל היקפו.
14. בר"ש "חברנו" וט"ס הוא. וכוונת רבנו על מה שהביא מדעותיו לעיל פ"ד. ושם בהע' 28 הבאתי דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" השייכים לעניין זה, ראה שם.
15. כלומר: שכוונת [ריא] אריסטו באומרו "חיוב" שהמציאות הזו חיובית ממציאותו היא הסיבתיות וכפי שממשיך לבאר.
16. שהגלגל העליון סיבתו השכל השני וכן הלאה עד החומר ההיולי. דו "אלכ'שונה" ור"ש לא מצא לה תרגום ולפיכך כתב "החלקות והפכו".
18. "אלכת'אפה" ובר"ש "הספוגיות והפכו" כי לא מצא לה תרגום.
19. שהם האיכויות הראשונות. וכדלעיל פרק יט מחלק זה והע' 21
20. הר"ש הוסיף כאן משלו "שאין נופל בזה עניין החידוש אך עניין הסיבה" וכנראה שרצה להוסיף ביאור.
21. כלומר: למצוי אחד ראשון, או כלשון רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' א "מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" וביתר בהירות כאן בכוונה ורצון לנמצא הזה אשר לא היה מצוי. לן על דרך חיוב המושכל מן השכל, ולא כחיוב החם מן האש, ולא בבת אחת עם מציאותו. ודברי רבנו ברורים נהירים וצהירים, ואין שום אחיזה לבוקי סריקי שתלו הוזים שונים בדברי רבנו.



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [כב]

[הנחות אריסטו מעוררות קשים]
הנחה* מוסמכת מאריסטו, ומכל מי שנתפלסף, כי הדבר הפשוט לא יתכן שיתחייב ממנו כי אם פשוט אחד 1. ואם היה הדבר מורכב, יתחייבו ממנו דברים כמספר מה שיש בו מן הפשוטים אשר הורכב מהן 9.

המשל בכך, האש אשר בה הרכבת שתי איכויות החם והיבש, מתחייב ממנה שתחם בחומה ותיבש 3 ביבשותה 4. וכך הדבר המורכב מחומר וצורה, מתחייבים ממנו דברים מצד חומרו ודברים מצד צורתו אם היה מרובה ההרכבה 5.

ועל פי הנחה זו אמר אריסטו שאין מתחייב מה' חיוב ראשוני כי אם שכל אחד פשוט לא יותר.

הנחה שניה, שאין מתחייב דבר מקרי6 מדבר מקרי 6, אלא יהיה תמיד בין העילה ועלולה יחס מסוים בהחלט 7. ואפילו המקרים 8 אינו מתחייב איזה מקרה שיהיה מאיזה מקרה [ריב] שיהיה, כגון שיתחייב מן האיכות כמות, או מן הכמות איכות. וכן לא תתחייב מן החומר צורה מסוימת, ולא מן הצורה חומר מסוים.

הנחה שלישית, שכל פועל הפועל בכוונה וחפץ לא בטבע, הרי יש שהוא עושה פעולות שונות ומרובות 9.

הנחה רביעית, שהכללות המורכבת מעצמים שונים שכנים זה לזה 10 יותר ראויים להרכבה מן הכללות המורכבת מעצמים שונים הרכבת מיזוג.

המשל בכך, העצם דרך משל או הבשר או העורקים או המיתרים 11 יותר פשוטים מכלל היד או הרגל המורכבת ממיתר ובשר ועורק ועצם, וזה פשוט מכדי להוסיף בו דברים.

ואחר הקדמות הללו אומר:
כי זה שאמר אריסטו כי השכל הראשון סיבה לשני, והשני סיבת השלישי, וכך אפילו נדרגם לאלפים, השכל האחרון מהם פשוט הוא בלי ספק, ומאין אם כן נמצאת ההרכבה המצויה בכל הנמצאים הללו על דרך החיוב כפי שחושב אריסטו?

אנו נודה לו דרך הנחה 12 בכל מה שהזכיר, כי השכלים כל מה שנתרחקו מתחדש בהם הרכבת עניינים הואיל ומושכליהם רבים 13, הרי עם הודאתנו לנו בהשערה והערכה 14 זו, היאך נעשו השכלים סיבה לחיוב הגלגלים מהם? ואיזה יחס בין החומר והנבדל אשר אין לו חומר כלל? הגע עצמך שאנחנו הודינו לו כי כל גלגל סיבתו שכל כפי הצורה האמורה, הואיל ואותו השכל יש בו הרכבה בהיותו השכיל את עצמו ואת זולתו, וכאילו הוא מורכב משני דברים, אחד מאותם שני הדברים נתחייב ממנו השכל השני אשר למטה ממנו, והעניין האחר נתחייב ממנו הגלגל 15, יש אם כן לשאול 16 ולומר לו, אותו העניין האחד הפשוט אשר נתחייב ממנו הגלגל, היאך נתחייב ממנו הגלגל, והרי הגלגל מורכב משני חומרים ושתי צורות, חומר הגלגל וצורתו וחומר הכוכב הקבוע בגלגל וצורתו? 17
ואלו היה הדבר על דרך החיוב, היה הכרחי בהחלט שתהא לזה המורכב סיבה מורכבת, שיתחייב מחלקו האחד גוף הגלגל ומחלקו האחר גוף הכוכב, במה דברים אמורים אלו היה חומר כל הכוכבים אחיד, והרי אפשר כי עצם המאיר מהם עצם מסוים ועצם הקודרים 18 עצם אחר, וכבר ידוע כי כל גוף מורכב מחומרו וצורתו.

והנה נתבאר לך שלא יתכנו 19 העניינים הללו על דרך החיוב שהזכיר.

וכך גם שינוי תנועת הגלגלים לא נשמר סדר דירוגם זה תחת זה, שיהא אפשר לטעון בכך דרך החיוב, וכבר הזכרנו את זה. 20

וכאן עוד דבר ההורס כל מה שהונח בדברים הטבעיים אם יבחן מצב הגלגל.
והוא, שאם היה חומר כל הגלגלים אחיד, מדוע לא יתחייב שתעבור צורת הגלגל הזה לחומר האחר, כמו שאירע למטה מגלגל הירח מצד כשירות 21 [ריג] החומר, ומדוע יציבה צורה זו בחומר זה תמיד, והרי חומר הכל משותף, אלא אם כן 22 יטען טוען כי כל גלגל החומר שלו זולת חומר האחר, ולא תהיה אי צורת התנועה מורה על החומר, וזה סותר כל הכללים.

וכן הכוכבים אם היה החומר של כולם אחיד, במה איפוא נשתנו יחידיהם 23, האם בצורות או במקרים? ובאיזה אופן שיהיה היה מתחייב שייעתקו אותן הצורות או אותן המקרים ויהיו נרדפין 24 על כל אחד מהן עד שלא תבטל כשירותו 25.

ובזה יתבאר לך כי אמרנו חומר הגלגלים או חומר הכוכבים, אין בו מאומה מעניין החומר הזה, ואין זה אלא שיתוף בשם, ושכל מצוי מאותם הגופים הגלגליים יש לו מציאות מיוחדת לו, אין זולתו משותף בה.

ואם כן במה איפוא נעשה השיתוף בתנועת הגלגלים, בסיבוב או קביעות הכוכבים? אבל אם נהיה בדעה שכל זה בכוונת מכוון עשאו וייחדו כפי שחייבה חכמתו אשר אינה נישגת, לא יחייב אותנו מאומה מכל השאלות הללו, ואינם חלים אלא על מי שטוען שכל זה על דרך החיוב לא בחפץ חפץ, והיא השקפה שאינה תואמת את סדר המציאות, ולא ניתנה בה סיבה או ראיה 26 מספקת, ויהיו עליו עם זאת זרויות גדולות מאוד.

והם, שהאלוה אשר מודה כל משכיל בשלמותו בכל אופני השלמות 27 נעשית מציאותו 28 כלפי כל הנמצאות אינה מבטא 29 מאומה, ואילו יזם להאריך כנף זבוב או למעט רגל תולע אינו יכול. אלא שאריסטו אומר שאינו יוזם את זאת, ובטל הוא כלפיו שירצה הפך זה. ואין זה ממה שמוסיף לו שלמות 30, ואפשר אף חסרון מבחינה מסוימת.

כללו של דבר אני אומר לך, אם כי יודע אני שרבים מן המתעקשים 31 ייחס לי בדברים אלה או חוסר הבנת דבריהם או סטיה מהם בכוונה, אבל לא מפני זה אמנע מלומר את אשר השגתי והבינותי על אף מיעוט יכולתי.

[אריסטו צדק בכל הקשור עד גלגל הירח]
ואותו הכלל הוא, שכל מה שאמר אריסטו בכל המציאות אשר מאצל 32 גלגל הירח עד מרכז הארץ, הוא נכון בלי פקפוק, ולא יטה ממנו אלא מי שלא הבינו, או מי שקדמו לו השקפות ורוצה להגן עליהן 33, או שמושכים אותו אותן ההשקפות להכחיש דבר גלוי 34.

אבל כל מה שדיבר בו אריסטו מגלגל הירח ולמעלה, הרי כולו כעין השערה והערכה, 14 פרט לדברים מעטים, כל שכן במה שאומר בדירוג השכלים, ומקצת ההשקפות הללו באלוהות שהוא סובר אותם ובהם זרויות גדולות, ודברים שהפסדם גלוי וברור לכל העמים, והפצת הבלתי נכון 35, ואין לו הוכחה על כך.

ואל תתמה על היותי מעמיד *35 את הספקות 36 המחייבים את השקפתו ותאמר, האם בספקות 36 תבטל השקפה או יתקיים הפכה?
- נכון שאין הדבר כך, אלא שאנו נוהגים עם הפילוסוף הזה במה שציוונו תלמידיו שננהג עמו, והוא שאלכסנדר כבר ביאר שכל דבר שלא עמדה בו ההוכחה, [ריד] צריך להניח שני הקצוות הנגדיים באותו הדבר, ורואים מה שמחייב כל אחד מן הנגדיים מן הספקות, וסוברים 37 את שספקותיו פחות.
וכך אמר אלאסכנדר כי נוהג הדברים בכל מה שאמר אריסטו מן ההשקפות באלוהות אשר לא עמדה בהן ההוכחה, הרי כל מי שבא אחר אריסטו אומר כי אשר אמר בהן אריסטו פחות ספקות מכל מה שעלול להיאמר.

וכך עשינו אנו. כאשר נתברר לנו כי שאלה זו, והיא, האם השמים הווה או קדומה אין הוכחה על אחד משני הנגדיים בה, ובארנו הספקות המתחייבות לכל אחד משתי ההשקפות, והראינו לך כי השקפת הקדמות ספקותיה יותר, ונזקה יותר במה שראוי לסבור ביחס לה', נוסף על היות החידוש 38 השקפת אברהם אבינו ונביאנו משה עליהם השלום.

והואיל והזכרנו בחינת ההשקפות בספקות, נראה לי לבאר לך בזה משהוא.

הערות:
* "קצצה" החלטה, משפט חרוץ. ור'ש תרגם ויגזרה" ואינו בלתי נכון. ומשום מה תרגמתי את כולן "הנחה".
1. כבר הבאתי לעיל פ"ד הע' 28 דברי אבי נצר בעניין זה, וראה גם רשב"ג במקור חיים פ"נ שעסק רבות בעניין זה.
2. ראה ספר יצירה פ"ד מי"ב.
3. אפשר:ותחריב, ותנגב.
4. כוונת רבנו שהחום והיובש חיובי. כי החימום והייבוש אינו חיובי אלא אפשרי. ועל פעולותיה האפשריות הרבות של האש ראה לעיל ח"א פרק נג.
5. מה שכתב "דברים" בלשון רבים הוא אם היה מרובה ההרכבה. אבל אם היה מחומר פשוט אחד וצורה פשוטה אחת מתחייב ממנו הרכבה דומה בלבד.
6. אירוע בודד, דבר מחוץ לטבע.
7. וכדלעיל פרק כ. והם דברי אריסטו בפיזיקה ספר ב פ"ד.
8. כגון [ריב] הכמות והאיכות שהן מקרים בעצמים.
9. בשתי ההנחות הראשונות דובר על פעולה חיובית שלא תתכן אלא כמספר מרכיביו של הפועל, אבל ביחס לנפעל הרי יתכנו פעולות אפשריות רבות יותר בהתאם לכושר התפעלות הנפעל, וכפי שהדגים רבנו לעיל ח"א פרק נג. וכאן מדובר בפועל העושה מתוך רצון וחפץ שאין גבול לפעולותיו באופן יחסי. ואדם היודע מקצועות רבים יכול לפעול בחומרים רבים פעולות רבות כפי סבילות כל חומר וכושר המצאתו.
10. כפי המודגם במשל כלל היד, או כלל הרגל.
11. כל אחד מאלה בפני עצמו, מורכב הרכבת מיזוג או מזיגה. ותרגמתי בכל מקום עצב "מיתרים" ויתכן שהיה אפשר לתרגם "גידים" ובימינו נוהגים להשתמש בשם "עצב".
12. "נסלם" הודאה דרך הנחה לצורך הויכוח בלבד.
13. כפי שהוסבר בדברי אבי נצר שהובאו לעיל פ"ד מחלק זה הע' 28 ראה שם.
14. "חדס ותכ'מין" ובר"ש "המחשבה והסברא" ואינו נכון.
15. כפי דבריו.
16. בר"ש "ישאר" וט"ס הוא.
17. וכל זה לפי התיאוריות שלו עצמו כלומר: אריסטו. ולפי הנחתו גלגל חוזר ומזלות קבועים.
18. "אללטכ'יה" ובר"ש "החשוכים שאין להם זוהר" ולת היה זקוק לכל זה. ואף כתב כי רבנו מסכים למה שכתב. ולפי המובאה שפרסם מונק הובאה ב"תרביץ" תרצט עמ' 317 לא הסכים רבנו לתרגומו אלא פירש לו את המילה בלשון זה "הכוכבים שאין להם זוהר ואפילו באישון לילה ואפלה אינם ניכרים, ומראיהם משונה מעט ממראה הרקיע".
19. "תטרד" שאי אפשר להשחיל כל הדברים הללו במארג אחד על דרך החיוב.
20. לעיל ח"ב פרק יט.
21. "אסתיהאל" [ריג] כשירות, עתוד, ראויותו של החומר. והכוונה שחומר העולם השפל פושט צורה ולובש צורה חליפות, ומדוע חומר הגלגלים יציב לפי תיאוריות הללו.
22. "אללהם" מילת התנאה. מיעוט. ובר"ש "האלהים" ולא דק.
23. שהאחד מאיר והאחר קודר, גדול וקטן, מהיר ואטי, וכיוצא.
24. על דרך העקיבות.
25. ראה הע' 21. ור"ש הוסיף כאן פירוש: עד שלא יבטל היות החומר ראוי לכל אחת מהצורות ולכל אחד מהמקרים.
26. "חג'ה" ראה לעיל פרק טו הע' 2.
27. ראה לעיל ח"א פרק נח.
28. "צאר וג'ודה" ובר"ש חסר.
29. "לא יבדי" אינה אומרת כלום, אין לה כל שליטת פעולה או השפעה. ובר"ש מגומגם הלשון.
30. אם נניח שהוא עשוי לרצות היפך המציאות הזו כפי שהיא. וראה לקמן ח"ג פרק טו.
31. "אלמתעצבין" המקנאים קנאת כבוד או יוקרת שיטתו של פלוני או אלמוני, ונדמה לי כי "מתעקשים" תרגום מתאים. ובר"ש "העוזרים לאוהביהם".
32. אפשר: אשר מתחת.
33. "יריד אלד'ב ענהא" ובר"ש "ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם" ולא היה זקוק לכל זה.
34. ראה דברי רבנו בשם אלכסנדר מאפרודיסיה בסוף ספר הקצרת מהד' ז, מונטנר עמ' 118. הובאו לעיל פרק יא הע' 31.
35. תרגום מלולי "והפצת הרעות". ובמקצת נוס' בר"ש "הדעות" וט"ס הוא, והכוונה שדעות אריסטו בעניינים הללו אינם אלא הפצת דעות רעות והשקפות משובשות ברבים.
*35. לפי כ"י ס, מניתי,
36. אפשר: קושיות.
37. אפשר: וקובעים לדעה. [ריד]
38. ההשקפה שהעולם מחודש. וכדלעיל פרק יג מחלק זה. וראה גם לקמן בחלק זה פרק לא.



רבינו משה בן מימון - מורה הנבוכים
תרגם לעברית, ביאר והכין - יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעוצבת בידי יהודה איזנברג

חלק שני - פרק [כג]

[ההכרעה היא לפי עצמת הספקות ולא לפי כמותן]
דע, כי ההיקש בין הספקות 1 המתחייבים להשקפה מסויימות, ובין הספקות 1 המתחייבים להפכה, והכרעת הפחות ספקות, אין בחינת הדבר ריבוי מניין הספקות, אלא חומר זרותם והיותם נגד המציאות. ואפשר שיהא ספק אחד חמור מאלף ספקות אחרים.

ועוד לא יתקיים ההיקש הזה אלא למי שכל אחד משני הקצוות הנגדיים אצלו שווים, אבל מי שמעדיף אחת משתי ההשקפות, אם מחמת שחונך כך 2 ואם לאיזו תועלת שהיא 3, הרי הוא מתעוור מן האמת, כי הדבר המוכיח לא תוכל נפש בעל השאיפות להתקומם 4 נגדו, אבל כגון דברים אלו 5 אפשר לה להתעקש מאוד.
אבל אפשר לך,6 אם תרצה, להתערטל מן השאיפות, ותעזוב את ההרגל, ותישען על העיון המוחלט, 7 ותכריע מה שצריך להכריע.

אלא שאתה צריך בזה לתנאים מספר:
תחילתן שתדע ערך טוב תבונתך ושלמות אופיך הטבעי 8, וזה יתברר לך כאשר תכשיר את עצמך ביתר המדעים ההכשרתיים 9 וידיעת חוקי ההגיון. 10
והשני ידיעת מדעי הטבע כפי אמתתן, 11 כדי שתדע את הספקות באופן יסודי.
והשלישי מידותיך. 12 שכל זמן שהאדם מוצא את עצמו - ואין הבדל אצלנו אם יהא זה בטבע או בחינוך- נוטה כלפי התאווה והתענוגות 13, או מעדיף את הרגזנות והכעס והפעלת הכוח הרגזני ושחרור ריסנו, הרי הוא תמיד יטעה ויכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו [רטו] נוטה אליו.

והעירותיך על זה כדי שלא תרומה 14, כי אפשר שיטעך 15 מי שהוא אי פעם, בספק שיספק לך על חידוש העולם, ותמהר להתפתות, כי השקפה זו 16 יש בה הריסת יסוד התורה והתפרצות כלפי ה', ולכן תהיה תמיד חושד את שכלך בו 17, וסומך על שני הנביאים, 18 אשר הם עמוד תקינות מציאות המין האנושי בדעותיו ומקהלותיו 19, ואל תט מהשקפת חידוש העולם כי אם בהוכחה, וזו אינה מצויה בטבע 20.

וגם אל יתמה המעיין במאמר זה בנושאי דברי הטפה 21 אלה לחזק בהם האמירה 22 בחידוש העולם, כי כבר אמר ראש הפילוסופים אריסטו ביסודות 23 ספריו דברי הטפה לתמוך בהם השקפתו בקדמות העולם. ובכיוצא בזה אפשר לומר באמת, לא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם 24.
אם הוא תומך השקפתו בהזיות ה"צאבה" 25, היאך לא נתמכנה אנו בדברי משה ואברהם ובכל מה שמתחייב מכך.

וכבר הבטחתיך 26 בפרק אזכיר לך בו הספקות הגדולים המתחייבים למי שחושב שכבר הקיף האדם ידיעת סדר תנועות הלגל, ושהם דברים טבעיים נוהגים על דרך החיוב, ודירוגם וסדרם פשוט.
והנני מבאר לך את זה.

הערות:
1. אפשר: קושיות. וכך כל "שך" האמור כאן.
2. על גורם זה החושך את האדם מראות נכונה ראה דברי רבנו בסוף ספר הקצרת, הובאו לעיל פרק יא מחלק זה הע' 31.
3. גורם זה הנוהג אצל רבים בימינו הוא כדי לנחול כבוד אצל בעלי אותה הדעה או אף בעלי אותו הרצון, ולעתים קרובות גם הטבות גשמיות כידוע.
4. אפשר: להתעקש.
5. שהם רוחניים, רעיונות מופשטים.
6. להגיע לחקר האמת.
7. אפשר: הטהור.
8. לדעתי התרגום הנכון של "פטרה" "האופי הטבעי".
9. ראה לעיל ח"א פרק לד ובהערה שם.
10. אפשר: "החוקים ההגיוניים". ועד כמה מחשיב רבנו את תורת ההגיון אשר בה יוכל האדם להבדיל בין הוכחה גמורה, להוכחה ויכוחית, לראיה, לבין סתם הטעיה. תעיד העובדה שביכורי חיבוריו היה ספרונו "מילות ההגיון" כי היהדות לדעת רבנו ורס"ג רחוקה מן האמרה הערבית הטפשית "מן תמנטק תזנדק" כל העוסק בהגיון נעשה כופר.
11. לא כפי שאתה רוצה שיהיו. כדרך שעשו ה"מתכלמין" כפי שקדם לעיל ח"א פרק עא.
12. על ההכרח לטוהר המידות וכשירותן ראה לעיל ח"א פרק לד.
13. וראה גם לעיל ח"א פרק לג, ולקמן ח"ג פרק לג ופרק נא. [רטו) וראה פירושו למשנה חגיגה פ"ב סוף מ"א מהדורתי עמ' שעח.
14. שלא תרומה על ידי עצמך. שלא תעשה שקר בנפשך.
15. בר"ש "שהנה אפשר שישימך לחשוד אדם יום אחד" ודברי גמגום הם.
16. קדמות העולם.
17. בעניין זה כלומר: השקפת חידוש העולם.
18. אברהם אבינו ומשה רבנו.
19. על האמונות והדעות הרעות שהם גורמות לפלוג ולפירוד בין בני אדם ראה פירוש רבנו לאבות פ"א מ"ג.
20. השווה דברי רס"ג בספרו האמונות ודעות, בפתיחת המאמר הראשון.
21. "קול כ'טבי" ובר"ש "הדבר הסיפורי" ולא דק.
22. "אלקול" אם כי תרגמתי אמירה, אך אין ענינה סתם אמירה, אלא דעה סברא והשקפה.
23. בר"ש "באמהות". והכוונה לדבריו שהובאו לעיל בחלק זה פרק יט.
24. ראה בבא בחרא קטז א.
25. דעותיהם והזיותיהם הובאו לקמן ח"ג פרק כט. וכוונת רבנו כנראה על מה שהובא בשם אריסטו לעיל סוף פרק יח שהוא תומך את שיטתו שהמלאכים בשמים וכו' על המקובל בעמים הקדמונים.
26. לעיל בחלק זה פרק יט.