 |
|
שער השמונה-עשר - שער הצייקנות
|
הצייקנות זאת המידה היא מגונה ברוב ענייניה ואלה מידות צר העין: לא יתן צדקה, ולא ירחם על העניים, וכשיש לו משא ומתן עם חברו - מדקדק עמו יותר מדי, ולא יותר לו מאומה. אינו מאכיל ואינו מלביש, ולא יהנה שום אדם ממנו. ואין לו ביטחון על מי שנתן לו הממון, והוא שנוא לבריות. אינו מהדר אחר המצוות, ולא יקנה לו רב וחבר, ומתוך כך ישאר ריק מן התורה ומן המצוות. ואם הוא צייקן בגופו - גם הוא רע ומר, שלא יעשה חסד עם בני-אדם. ורע על כל רעות אם הוא כילי בחכמתו ובספריו, כיון שהוא אינו חסר בזה מאומה, כי החוכמה דומה לאש, שאינו חסר אם מדליקים ממנו נרות או אש אחרת, ועליו נאמר: "מנע בר יקבוהו לאום" (שם יא, כו); אבל בנדיב נאמר: "וברכה לראש משביר" (סוף הפסוק), ופשט הכתוב מדבר בצדקה והמושל על חכמתו. והטוב שבזאת המידה - שאינם מפסיד ממונו בהבלים לכן ידקדק האדם בעשרו בעצמו, ויהיה נדיב במקום שראוי לו להתנדב, ובמקום שאין ראוי לו להתנדב יהיה צייקן וכילי. וישקול כל זה במאזנים של תורה. וילמד מיעקב אבינו שהיה צייקן שאין דוגמתו, שנאמר: "ויותר יעקב לבדו (בראשית לב, כה) - ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה, ששכח פכים קטנים וחזר עליהם, מלמד שהצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם, לפי שאין פושטים יד בגזל (חולין צא, א). ראה הצייקנות הגדולה, שאדם עשיר כמו יעקב עליו השלום היה לו לחזר אחר פכים קטנים. ומצינו במקום אחר, שהיה ותרן שאין דוגמתו, כמו שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה: "בקברי אשר כריתי לי" (בראשית נ, ה) - מלמד שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה כרי, ואמר לעשו: טול בשביל חלקך במערה (שמות רבה לא, יז). היש ותרן כזה?! לכן מזה ילמד אדם שלא יפזר לריק ושלא לצורך. ובמקום מצווה, כגון בצדקה ובשאר מצוות התלויות במעות, כגון לקנות רב וחבר וספרים, יהיה ותרן גדול כדי להשיג מעלות עליונות להשיב הנפש למקום טהרה, שתהא צרורה בצרור החיים, כדכתיב: "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים" (שמואל-א כה, כט). |
