הרחבות תרגום השבעים למגילת אסתר

ערך יהודה איזנברג

גיליון מס' 39 - אדר א תשע"א * 2/11

מאמר זה הוא חלק מויכוח על מגילת אסתר. וזו רשימת המאמרים המשתתפים בויכוח:

קוים לדמותה של מגילת אסתר – הזמנה לויכוח

הרחבות תרגום השבעים למגילת אסתר

אסתר ותקון, ערכה של מגילת אסתר

רחל ס מיפו, לכבוד המקטרגים למיניהם באסתר ובמגילה

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

מגילת אסתר אינה מזכירה את שם ה', והעלילה מתנהלת באופן טבעי. חסרונו של שם ה', והתנכרותם של גיבורי המגילה לתפילות בעת מצוקתם חסרה. ואכן, בתרגום השבעים של מגילת אסתר יש הרחבות, המוסיפות למגילה את היסודות הנראים חסרים לקורא.
הרחבות אלה ניתנות כאן על פי תרגומו של יצחק זעקיל פרענקיל, שעובדו לעברית בת זמננו בידי יהודה איזנברג, בהתחשב במהדרת הספרים החיצוניים של אברהם כהנא, תל אביב תש"ך, ובספר "גם כך לא כתוב בתנ"ך, מאת יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, תל אביב 2009, עמודים 316-332.

[תאריך המגילה – 114 לפנה"ס]
בשנה הרביעית למלך תלמי וקלאופטרה המלכה, הביאו דוזיטיוש אשר התייחס לכוהן ממטה לוי ותלמי בנו את ספרי הפורים האלה. והם הגידו עליה כי היא אמת, וכי תרגם אותם ליסימכוס בן תלמי מיושבי ירושלים.

[א. חלום מרדכי]
ויהי בשנה השנית למלך אחשורוש, בראשון לחודש ניסן, ויחלום מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני חלום בשושן הבירה. והוא היה מן הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל מירושלים עם יכניה מלך יהודה. והאיש ההוא היה גדול ונכבד בחצר המלך.
ויחלום, והנה קול שאון ורעש בשמים, וקול רעם ורעד בארץ. וברעש שני תנינים איומים נלחמים איש באחיו, וקולם קול נורא. ולקולם התקוממו כל גויי הארץ להלחם בעם קדוש. ויהי יום אימה וחלחלה וחושך אפילה בכל הארץ. והעם הצדיק נבעת כולו, ביראו מפני הרעה, ויהי פחד אלוהים עליהם, כי יראו לנפשם. ויזעקו אל ה', ובזעקם - והנה נהר גדול ומים רבים יוצאים ממעיין קטן. והשמש זרחה, ויהי אור, והשפלים גברו ויבלעו את החזקים.
וייקץ מרדכי ויאמר אכן מה' יצא חלומי, וישמור אותו בלבו ויתבונן בו כל היום לדעת פתרונו.

ויהי בשבת מרדכי בשער המלך עם בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף, וישמע את מזימתם הרשעה לשלוח יד בנפש המלך, ויגד למלך. ויבוקש הדבר וימצא, ויתלו שניהם על עץ. וייכתב בספר דברי הימים לפני המלך. וגם מרדכי כתב את הדבר לזיכרון. ויפקד המלך את מרדכי לשרת בחצר המלך, וינשאו ויתן לו בית על הדבר הזה.
והמן בן המדתא האגגי היה גדול בעיני המלך, ויחרוש רעה על מרדכי ועל עמו בגלל שני הסריסים.

[ב. פקודת ההשמדה של אחשוורוש – הרחבה לאסתר ג']
וזה משנה הספר אשר כתב המלך לכל שרי המדינות לאמור:
אחשורוש הגדול כותב את הדברים האלה אל האחשדרפנים, והפחות הסרים למשמעתם, אשר בכל מדינה ומדינה, מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה.
לכל שריו ועבדיו שלום.
אף כי כבשתי עמים רבים וכל הארץ תחת ידי היא, לא גבה רוחי בכוחי, ונתתי את לבי למלוך בחסד וברחמים, ולדרוש את שלום נתיניי, ולדאוג למלכותי למען ינוח איש איש בהשקט ובבטחה וישקוד על עבודתו, ויצא ויבוא בשלום.
ויהי כי נועצתי עם שרי מלכותי על הדבר הזה, ויגיד לי המן, ראש היועצים, איש טוב וישר ונאמן ומשנה למלכותי, לאמור:

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך, ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שווה להניחם.

ויהי בשמעי כי עם אחד קשה עורף ידבק באורחותיו, ויקוץ בחוקותיי לשחת ארצי, והם משביתים את שלום עמי, ואתן פקודה לכל שומרי משמרת עבודתי אשר יבוא אליהם כתב המן נאמן ביתי, להשמיד להרוג ולאבד את כל העם הזה, אנשים ונשים וטף, ועין לא תחוס עליהם.
ופקודתי זאת תיעשה ביום ארבעה עשר לחודש אדר, הוא החודש השנים עשר בשנה הזאת. למען השמד יישמדו הרשעים האלה ביום אחד, והיה שלום ושלווה בארצי.

[ג. תפילת מרדכי – הרחבה לאסתר ד, טז-יז]
ומרדכי שפך שיחו לפני ה', ויזכור את כל נפלאותיו אשר עשה. ויאמר:

ה' מלכי ואלוהי, בידך הכוח והגבורה. ואם יש בלבבך להושיע את עמך ישראל, מי יעמוד לפניך. אתה יצרת את השמים והארץ וכל אשר בם, כי אתה לבדך אדון כל המעשים, ואין מידך מציל, ולא ייסתר דבר מפניך.
אתה יודע כי לא בקשי עורף ומגבהות לב מיאנתי להשתחוות לפני המן. כי לטובת ישראל עמך, הייתי מנשק גם את רגליו. נמנעתי להרים כבוד אדם על כבודך, כי לך לבדך אני משתחווה. ועתה ה' אדוני האדונים, רחם נא על ישראל עמך, כי אויבינו אורבים לנפשנו למען השמידנו מעל פני האדמה. שמע קול תחנוני, וחוסה על עם נחלתך. הפוך אבלנו לששון למען נחיה ונודה לשמך, ואל תסגור שפתי משבחיך.

וגם כל קהל ישראל קראו בכל לבם את ה' להושיעם מצרותם כי המוות לנגד עיניהם.

[ד. תפילת אסתר – הרחבה לאסתר ד,טז]
וגם אסתר המלכה נשאה נפשה אל ה' בצר לה. ותסר את בגדי החמודות מעליה, ותלבש בגדי אבל. ותחת תמרוקי הנשים זרקה עפר על ראשה, ותענה את נפשה. ותמרוט שער ראשה מרוט והשלך בכל מקום אשר צהלה ושמחה מקדם. ותתחנן אל ה' ותאמר:

ה' אלהים אתה לבדך מלכנו, הושיעני נא כי אין מושיע בלתך, וראה בצרתי כי קרובה היא. הנה שמעתי בעודני בבית אבי כי בחרת את ישראל מכל העמים להיות לך לעם נחלה, וגם הקימות בריתך את אבותינו. וכאשר חטאנו לפניך ועבדנו את אלוהי העמים, הסגרתנו ביד אויבינו, כי ישר אתה במשפטיך. ועתה לא די להם כי לקחונו לעבדים, כי גם נשבעו באלוהיהם למחות את שמנו ולהפר בריתך אתנו. הורסי ביתך ומזבחך ישתיקו את שפתי משבחיך, ויאדירו את שיקוציהם ואת מלכם – מלך בשר ודם. אנא ה', אל תיתן שבטי ישראל לפני בני און, ואל תתנם ללעוג לעוניינו. השב להם גמולם בראשם, ואת האיש אשר התגרה בנו - שים למשל בגויים.
זכרני ה' בעניי, ואמץ את לבבי. הוריני לדבר אל המלך, והפוך את לבבו לשנוא את שונאנו ולהכריתו עם כל עדתו. החֵש מפלט לנו והושיענו, כי אין מושיע מבלעדיך. לך ה' נגלו כל תעלומות. אתה יודע כי קצתי בכבוד אשר כבדוני אנשי רשע, ונפשי געלה חיבוק נכרי. אתה יודע כי גם כתר המלכות אשר לראשי - תועבה הוא לי. עם המן לא אכלתי, ובמשתה המלך לא שמחתי, גם לא שתתי מיין נסכם. מאז הובאתי פה, נאספה כל שמחה וגיל מלב אמתך, ורק בך ה' אלוהי אברהם שמחתי. אנא ה' האל הגיבור, הקשיבה לקולי, הצילנו ממבקשי רעתנו ופדנו מכל צרותינו.

[ה. אסתר מופיעה לפני המלך – הרחבה לאסתר ה']
ויהי ביום השלישי ככלותה להתפלל, ותסר את בגדי אבלה מעליה ותלבש מלכות. ויהי כי שתה כל עדיה עליה, ותוסף עוד להתחנן אל ה' אשר עיניו צופות בכל. ותיקח את שתי נערותיה, ותישען על האחת, והאחרת נשאה את סרח לבושה. אור יופייה נגה על פניה למצוא חן בעיני כל אדם, וליבה מלא פחדים. ותפתח את דלתי ארמון המלך, ותצעד לקראת המלך, והוא יושב על כיסא מלכותו, עוטה כל בגדי תפארו. כולו זהב ואבנים יקרות, ופניו זועמים. בשאת המלך את עיניו, ויבט אליה בזעמו, חוורו פניה ותתעלף. ותנח את ראשה על אחת הנערות. ויהפוך ה' את לב המלך לטוב, ויקום מכיסאו בבהלה, ויקחה בזרועותיו עד שוב רוחה אליה. וידבר על לבה ויאמר: מה לך אסתר כי נבהלת, הלא אישך אנוכי. אל תראי כי לא תמותי, כי החוק רק להמון העם הוא, ועתה גשי נא. ויושט לה המלך את שרביט זהב, ויגע אל שכמה וישק לה וידבר אליה. ותען ותאמר: בראותי פניך כראות פני מלאך אלוהים, נבהלתי מאימת כבודך. כי אדוני נורא הוד ופניך מלאו חן. עוד היא מדברת, ותתעלף שנית ותיפול ארצה. וימס לבב המלך ולב כל עבדיו, וידבר על לבה לנחמה.

[ו. פתשגן הכתב – הרחבה לאסתר ח']
המלך הגדול אחשוורוש לאחשדרפנים מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה, ולכל שריו ועבדיו שלום.
רבים הם העבדים הבוגדים בחסד אדוניהם ומתנשאים בלבבם על הכבוד אשר הנחילו אותם. ולא די להם אשר עינו את העם, כי גם זממו לשלוח יד באדוניהם המנשאים אותם. לא זו בלבד שישכחו לגמול טובה, עוד יקוו להימלט ממידת הדין. אומרים הם כי לא יוכיח ה' את פשעם, אף כי עיניו על כל. הם מרמים את אדוניהם הבוטחים בהם בדברי שקר, ומטים אותם לשפוך דם נקי, ולעשות מעשים רעים אשר אין להשיבם. מלבד זיכרון המעשים אשר עשו יועצי רשע בימים קדמונים, עינינו רואות את אשר ירשיעו אנשי רשע בימינו.
ועתה כאשר שמנו אל לבנו לשקוד על משמרת השלום לימים הבאים, למען תהיה מלכותנו שלווה ושטנה לכל האנשים, לא נטה אוזן לדברי שטנה, ונשפוט למראה עינינו, ללכת במישור ובתמים.

הנה איש אורח בקרבנו, ושמו המן בן המדתא המקדוני, אשר לא מזרע פרס הוא, ולבו רחוק ממנו. ואף כי עשיתי עמו רק טוב - כאשר הסכנתי לעשות לכל בן נכר - וקראתי לו אבי ונכבד מכל העם כמשנה למלך, נשאו לבו להדיחני מכסא מלכותי ולקחת את נפשי. גם העז פניו לרַגּל במרדכי אשר הציל את נפשי ממוות, ולהוציא דיבה רעה על אסתר המלכה ועל עמה, להשמידם מעל פני האדמה. כי אמר בלבו: אם ישמיד את השומרים עלי, נקל יהיה בידו לתפשני, ולהסב את ממלכת פרס אל המקדונים.

ועתה מצאתי את היהודים אשר חשב הנבל הזה לאבדם - נקיים מכל עוון, וחוקותיהם אך טובים. והם בנים לה' אלוהיהם, אל חי, אל עליון וגדול, אשר הכין את ממלכתנו ואת ממלכת אבותינו בארץ הטובה הזאת.
ולכן, אל תשעו אל הספרים אשר שלח לכם המן בן המדתא. כי בגלל הדבר הזה תלו אותו ואת בניו על העץ אל פתח שער שושן הבירה, ואלוהים השיב לו גמולו בראשו. ואת משנה הכתב הזה תעבירו בכל ערי ארצנו, לתת תוקף לכל היהודים לשמור ולעשות את חוקיהם כמשפטם. ואם ירצו מבקשי רעתם לשלוח בהם יד בשלושה עשר לחודש אדר, תקומו לעזרתם. כי אלוהים הפך את היום אשר הוכן להשמיד את עם סגולתו לששון ולשמחה. ומלבד שאר מועדי השנה, תחוגו גם אתם את היום הזה, למען ייטיב ה' לנו ולכל השלמים עם בני פרס מעתה ועד עולם. והיום הזה יהיה לזכר עולם לכל מבקשי רעתנו, לבל יזידו עוד. וכל מדינה ומדינה, וכל עיר ועיר אשר לא תשמור את פקודתי זאת, בחרב ובאש תחרב, ולא ישכון בה אדם או בהמה או עוף.

[ז. פתרון החלום – הרחבה לאחר סיום הספר – המשך סעיף א']
ויאמר מרדכי כדברי כן הוא, כי בנתון לבי אל חלומי עשה ה' לנו כאשר חלמתי. הנה הבאר היה לזרם, והשמש יצא, היא אסתר אשר לקחה המלך לאשתו וימליכה למלכה. ואני והמן הם התנינים עם קהל הגויים אשר התאספו להכרית שם היהודים. ויהי כי קרא עמי ישראל את ה', ויחלצם מצרתם כיום הזה, כי הפליא לעשות כאשר לא נעשה בגויים עד הנה. ויפל פורים שניים: פור אחד לעמו ופור אחד לגויים. ויהי כי בא עתו, ויזכור את עמו וירחם על נחלתו. והימים האלה נזכרים ונעשים בארבעה עשר ובחמישה עשר לחודש אדר, והם ימי משתה ושמחה בקהל ישראל, וזכרם לא יסוף מזרעם עד עולם.