תריסים, שלטים וצללים

יעקב עציון

גיליון מס' 33 - אב תש"ע * 7/10

"וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם"

"איראן מתריסה כנגד כל העולם", אמר לאחרונה שר הביטחון בהתייחס למדיניות המנהיגות האיראנית. מה פירוש מתריסה? האם יש קשר בין פועל זה לבין התריסים המוגפים שבחלונותינו?
התשובה חיובית. המילה תריס נשאלה מן היוונית ללשון חכמינו בימי הבית השני, והחליפה את המילה "מגן" שבמקרא. thura ביוונית היא דלת, ו-thureos, תריס, הוא מָגֵן. התריס יכול להיות ממוקם בחַלּוֹן – הלא הוא החלל שבקיר – ולהגן על היושבים בבית מפני הרוח והצִנָּה שבחוץ, וכן יכול הוא להינשא על ידי הלוחם היוצא לקרב, לצד החרב, ולהגן ולחצוץ מפני חצי האויב.
בפרק יט בספר מלכים מובאים דברי החיזוק של ישעיהו למלך חזקיהו בשעה שנכבשה הארץ על ידי סנחריב מלך אשור, וזה התקדם לעבר ירושלים: "כֹּה אָמַר ה' אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לֹא יָבֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ, וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה". המילה מגן שבפסוק מתורגמת בתרגום היווני לתנ"ך ('השבעים') במילה תריס – וכן הוא בתרגום יונתן בן עוזיאל: "לָא יְקַדְמִנַּהּ בִּתְרִיסִין".

ומהיוונית והארמית – לעברית. המשנה במסכת שבת מלמדתנו: "לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח, ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר אומר: תכשיטין הן לו [ולכן מותר הדבר]". כשם שהחרב המקראית הוחלפה כאן בסַיִף הארמית – כך המגן נקרא בשם החדש תריס. אף החיילים עצמם נתכנו "בעלי תריסין", אולי בשל העובדה שהתריס, המגן, הוא החפץ הגדול והבולט שבחימושם. בפרק רביעי במסכת ברכות מובא הסיפור המפורסם על רשב"י ששאל את רבי יהושע האם תפילת ערבית רשות או חובה, ונענה: "רשות"; ואחר שאל את רבן גמליאל ונענה: "חובה". משנודע לרבן גמליאל על דעת רבי יהושע, אמר: "המתן עד שייכנסו בעלי תריסין לבית המדרש". הפירוש המקובל הוא שמדובר בכינוי לתלמידי החכמים, "המנצחים זה את זה בהלכה" (לשון רש"י). ברם, מעניין הוא הפירוש המובא על ידי ר' נתן בירבי יחיאל מרומי, מחבר 'הערוך': "בעלי תריסין כמשמעו, שהיו מלכי יון מפקידין עם מלכי ישראל ונשיאיהם לעזור אותן וליתן אימתן על מי שפורץ גדריהן". כלומר, לפי פירושו המתין רבן גמליאל לכוחות הביטחון שישליטו סדר וימנעו מהומה בעת שיאכוף הוא את מנהיגותו.

במסכת סוטה מביאה המשנה את דברי הכהן משוח המלחמה ב'שיחת המוטיבציה' ללוחמים לפני היציאה לקרב: "אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין, אל תחפזו מקול קרנות, אל תערצו מפני קול צווחות". הגפת התריסים היא נקישת המגינים של הלוחמים, ושפעת הקלגסים היא קול הלמות המגפיים הממוסמרים שחבשו לרגליהם (caliga בלטינית). מאוחר יותר נתכנה החייל הרומי עצמו 'קלגס', על שם נעליו (זהו גם מקור שמו של הקיסר קליגולה. על פי המובא בספרים, בהיותו קטן נלווה לחיילי אביו הקיסר, וזכה לשם קליגולה, כלומר מגף קטנה).

מתריס ולא מתגרה
נחזור להתרסה שבה פתחנו – המתריס הוא אם כן מי שמשתמש בתריס, ומגן על עצמו מפני תוקפו. במשנה במסכת שבת נאמר שמותר לכבשים זכרים לצאת "לבובין" בשבת, ומסביר התלמוד הירושלמי מהו לבובין – "שהוא נותן עור כנגד לבו, והוא מתריס כנגד חיה". מתריס כאן היינו חוצץ ומגן, משמש תריס.

התפתחות במובן ההתרסה רואים אנו במקור אחר מספרות חז"ל – בספרי לפרשת בלק מובא משל ידוע על התחברותם של אויבי ישראל יחד על אף עוינותם זה לזה: "למה הדבר דומה, לשני כלבים שהיו בעדר והיו צהיבין זה עם זה. בא זאב ליטול טלה מן העדר, והיה אחד מהן מתריס כנגדו. אמר חברו, אם אני הולך ומסייעו עכשיו הורגו ועוקף עלי והורגני - עשו שלום זה עם זה ונלחמו עם הזאב" (בנוסחים אחרים של הספרי נמצא במקום המילים "מתריס כנגדו" את הנוסח "מתגרה כנגדו", על פי ההוראה המאוחרת יותר של ההתרסה). מתריס כנגדו פירושו מתגונן, נאבק ולא נכנע – ולכן קיבלה המילה הוראה של מי שלא מקבל את מרותו של מי שחזק ותקיף ממנו, ולא חושש להתעמת איתו. כך מוצאים אנו דיווח על רבי בהושעיה ש"התריס כנגד שמונים וחמישה זקנים" בעת מחלוקת הלכתית בדיני עגונות (יבמות קכא ע"ב). התריס כנגדם, היינו הגן על עמדתו למרות היותו במיעוט.

מילה נוספת שנולדה מן השורש תר"ס היא המתרס, תרגום עברי למילה בריקדה. נראה שכיום הן המתרס והן הבריקדה כבר כמעט לא משמשים באופן חופשי בשפה, אלא בגזרת צירופי הלשון: כשרוצים להפגין בעוצמה "עולים על בריקדות", ואילו כשמדברים על שני מחנות נזקקים ל"שני צידי המתרס".

סר צלם מעליהם
בפרשתנו אמנם לא מוזכר המגן בפירוש, אך מוזכר כינוי מקביל לו – הצל. יהושע וכלב מתריסים כנגד עשרת חבריהם, ואומרים: "אַךְ בה' אַל תִּמְרֹדוּ - וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם". ופירש ראב"ע: "כי הגבור אם אין לו מגן שיגן עליו ויהיה צל לו לבו ירא". ובדומה לזה תרגם-פירש אונקלוס: "עדא תוקפהון מנהון", כלומר הוסר והופשט מעליהם כוחם (במילה תוקף תרגם אונקלוס גם את המילה מגן שבדברי ה' לאברהם אבינו "אנכי מגן לך", שנתקבעה לדורות בברכת 'מגן אברהם' שבתפילה).

הקישור שבין הצל למגן מופיע במפורש בתהילים, במזמור הפותח "ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן", שם נאמר: "בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה - צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ". הצל והמחסה מוקבלים כאן לצינה ולסוחרה, אמצעֵי המגן שבהם מתחמש הלוחם טרם צאתו לקרב. ייתכן שכך גם יש לפרש את הביטוי "ה' צלך על יד ימינך" שבשירי המעלות – שמירת ה' מדומָה למגן, האחוז ביד ימינו של הלוחם.

מילה נוספת השייכת למשפחת אמצעי המגן היא הַשֶׁלֶט. בשיר השירים מקלס הדוד את רעייתו ואומר: "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים". התכשיטים מדומים כאן לַמגינים שהיו נוהגים הלוחמים לתלות על ראשי המגדלים כאות לניצחון ולשלטון (ותמונה דומה מופיעה בנבואת יחזקאל על ממלכת צור: "שִׁלְטֵיהֶם תִּלּוּ עַל חוֹמוֹתַיִךְ סָבִיב, הֵמָּה כָּלְלוּ יָפְיֵךְ"; פרק כ"ז).

בשפות אירופה המילה המקבילה למגן היא shield (כך הכתיב באנגלית), ויש הסבורים שמקורה בשלט שלנו. המילה משמשת בשני מובנים עיקריים – מגן מלחמתי, וכן שלט המכריז על שם בית, עסק וכדומה. נראה שיסוד הכפילות הזו בכך שהמגינים המעוטרים – כמיטב מסורת האבירים – הפכו לסימן זיהוי של יחידה או של משפחה, והמשיכו בתפקיד זה אף כשכבר שימשו רק כסימנים ולא כמגינים. ההוראה החדשה של המילה שלט בָּעברית של ימינו – כמו שלטי החוצות – ניתנה לה בכוונת מכוון בשל דמיונה ל-shield הלועזי, אך ייתכן שהיא סוגרת מעגל עם השֶׁלֶט המקורי, שהיה נתלה על ידי הגיבורים בראשי המגדלים לאות ניצחון.

חצי מילה / לו הייתי אדום-מגן
משפחת רוטשילד המפורסמת קיבלה את שמה מן השלט האדום (roth schild) שהיה בפתח בית המשפחה בפרנקפורט במאה הי"ז, והפך לסמלה המסחרי (עד היום ניתן לראות את סמל המגן של המשפחה בבתים שנבנו בתמיכתה).

באיגרת ששלח הרב צבי הירש קלישר לאשר אנשיל רוטשילד באלול תקצ"ו (1836), שבה הפציר בגביר לקנות מהפחה המצרי את אדמת ארץ ישראל, ולכל הפחות את שטח ירושלים או את מקום המקדש – וזהו ניסיון הגיוס הראשון של משפחת רוטשילד לתחיית ישראל בארצו –'מְעַברת' הרב קלישר את שמו של רוטשילד, ופונה אליו נרגשות:

"לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי באתי, לא בצע כסף ולא הלוואתו תפילתי, אך ישועת נדחי עמנו בַּקָּשָׁתי, וסדר עבודה לירושלים דרישתי... ואל עליון ינחהו במעגלי צדק, הושיעה ה' את משיחו פועל צדק – השר אשר-אנשיל אדום מגן שלום לו...".