מורינו ורבינו הרה"ג יהודה גרשוני זצ"ל,¹ דן בשאלת מעמד האשה בהלכה באופן כללי, ובנשים בהנהגה הציבורית באופן ספציפי, כמה וכמה פעמים בספריו ובמאמריו הרבים. החלטנו משו"כ לדון בשאלת נשים בתפקידים ציבוריים בתקופה המודרנית, תוך כדי דיון בדבריו המאלפים והמאירים. יהי זכרו ברוך - ויהיו שפתותיו מדובבות בקבר.

א. רקע היסטורי

בתולדות העם היהודי, אין אנו מוצאים ככלל נשים בתפקידים ציבוריים לאורך זמן. יוצאת מן הכלל היא דבורה הנביאה, אשר נאמר עליה (שופטים ד, ד): "וּדְבורָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידות הִיא שׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא." השופט היה הכלאה בין דיין ומנהיג - וכהונתה של דבורה בתפקידים אלו היה אירוע נדיר. יוצאת מן הכלל שנייה הינה שלומציון המלכה, אשר מלכה בשנת 76 לפנה"נ לערך, לאחר פטירת בעלה אלכסנדר ינאי, והתנהגה על פי הוראות אחיה ראש הסנהדרין, ר' שמעון בן שטח.

האמת היא, שלאורך תולדות האנושות כולה היה זה די נדיר למצוא נשים בהנהגת הציבור, עד לתחילת המאה האחרונה. רק אחרי מלחמת העולם הראשונה, הוענקה לנשים בעולם הרחב הזכות לבחור ולהיבחר למשרה ציבורית: בשנת תרע"ז (1917) ברוסיה, בתרע"ח (1918) באנגליה, בתרע"ט (1919) בגרמניה, בתר"פ (1920) בארה"ב וקנדה, בתש"ד (1944) בצרפת, ובשנת תשל"א (1971) בשוויץ. בתגובה לתמורות אלו, עלתה לדיון זכותן של נשים לבחור ולהיבחרen masse גם בספרות השו"תים של השנים תרע"ח-תר"פ (1918-1920). לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפכה "פלשתינה" להיות מנדט בריטי, והכינה את עצמה להפעלת הצהרת בלפור ולשלטון אזרחי. כמו ביתר העולם, עלתה לדיון במסגרת זו שאלת זכות נשות ארץ ישראל לבחור ולהיבחר. מובן שפוסקי ההלכה בארץ ובחו"ל נטלו חלק פעיל בדיון זה.² כחמישים שנה מאוחר יותר, החל משנת תש"ל, שוב נדונה שאלה זו בספרות התורנית; בתקופה זו, העלו כמה קהילות אורתודוקסיות בארה"ב לפני רבניהם את שאלת הצטרפות נשים להנהלת בית הכנסת.³ ולאחרונה, בחורף תשמ"ז, עלתה שאלה זו לכותרות כשביקשה גברת לאה שקדיאל להיבחר למועצה הדתית בירוחם.

ב. "מלך" ולא מלכה

נקודת המוצא לדיון בשאלה זו הינה הפסוקים בספר דברים הדנים בפרשת המלך (דברים פרק יז):

(יד) כִּי תָבא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְדוָד אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּויִם אֲשֶׁר סְבִיבתָי: (טו) שׂום תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְדוָד אֱלהֶיךָ בּו מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לא אָחִיךָ הוּא: ...(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבו מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּו הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:

על פסוקים אלו דרשו חז"ל בספרי (פסקא קנ"ז):

(1) "מלך": ולא מלכה.
(2) "לא תוכל לתת עליך איש נכרי": מיכן אמרו אין ממנים פרנס על הציבור עד שתהא אימו מישראל.
(3) "למען יאריך ימים על ממלכתו": אם הוא עושה מה שכתוב בענין, כדאי הוא שיאריך ימים על ממלכתו.
(4) "הוא ובניו": שאם מת - בנו עומד תחתיו;... [וכן] לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם.

מדרשות (1) ו-(2) הנ"ל אנו למדים שאסור להמליך גוי או גר כמלך, ואשה כמלכה; וכן אין ממנים גר או גוי כפרנס על הציבור. דרשות (3) ו-(4) מלמדות אותנו שתפקידי מלוכה ושררה הם מטבעם לתקופות בלתי מוגבלות ("יאריך ימים"), ועוברים בירושה מאב לבן.

וכן פוסק הרמב"ם (הלכות מלכים פרק א):

הלכה ד: אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.
הלכה ה: אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.
הלכה ו: ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול, לא קצב, ולא ספר, ולא בלן, ולא בורסי, לא מפני שהן פסולין אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהן לעולם, ומשיעשה במלאכה מאלו יום אחד נפסל.
הלכה ז: כשמעמידין המלך מושחין אותו בשמן המשחה. ...כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. ...ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

יש לציין שבספרי שלפנינו נתמעטה האשה אך ורק ממלוכה (דרשה 1), ואילו הגר נתמעט גם ממלוכה וגם משררה (דהיינו מלהיות פרנס על הציבור, דרשה 2). והטעם להבחנה זו שבין אשה לבין גר נעוץ בכך שאשה נתמעטה ממלוכה רק ע"י דיוקם של חז"ל "מלך ולא מלכה." אין, איפוא, להרחיב את הדיוק מעבר לגבולותיו הצרים. לעומת זאת, התורה החמירה בגוי ובגר והוציאתם ממלוכה ושימה (=שררה) להדיא באומרה "לא תוכל לשים עליך איש נכרי". לפי הרב משה פיינשטיין,⁴ הבחנה זו בין אשה לגוי וגר לעניין כל שררה, הינה דעתם של רש"י, תוספות, החינוך, הר"ן ועוד, אולי אפילו של רוב הראשונים.

ברם, לא כן דעת הרמב"ם, כפי שראינו בהלכה ה' המובאת לעיל. הרמב"ם ממעט אשה מכל תפקידי שררה. ⁵ יש הסוברים שאיסור זה הוא רק מדרבנן (משום צניעות או כבוד הציבור).⁶ אחרים סוברים שאיסור שאר שררות לאשה הוא מדאורייתא, והרמב"ם למד כן מאנלוגיה לגוי וגר.⁷ מכל מקום, כלשון הרמב"ם מצינו בספרי מהדורת פינקלשטיין, במדרש תנאים, ובמדרש הגדול על אתר.

ג. הגדרת שררה

מהי "שררה"? הרמב"ם בהלכה ד' כולל בתפקידי שררה נשיא, דיין, שר צבא, שר חמישים או שר עשרה, ואפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. הדוגמה האחרונה מוכיחה, לכאורה, שאין קשר ישיר בין כבוד התפקיד והשררה שבו. יחד עם זאת, כל תפקיד שיש בו אלמנט של כפייה ויכולת לקבל החלטות שרירותיות ללא עוררין, נכלל בשררה. בהתאם להגדרה זו, דן הרב משה פיינשטיין⁸ במערכת השגחת כשרות בה יש "משגיח" ו-"רב המכשיר." לזה האחרון, זכות החלטה ואחריות סופית גם נגד רצון בעל העסק ודעת המשגיח. במקרה כזה, פוסק הרב פיינשטיין, אין למשגיח שררה, אלא הינו כפועל אצל הרב המכשיר. משום כך, מסיק הרב פיינשטיין גם לפי שיטת הרמב"ם מותרת אשה לשרת כמשגיחה. לעומת זאת, לתפקיד של הרב המכשיר יש שררה וכוח כפייתי; על כן אין לאפשר לאשה לשמש בתפקיד זה.

ד. טעם איסור שררה אצל נשים

יש לחקור את טעם שלילת מלכות - ואליבא דהרמב"ם כל תפקידי שררה - מנשים. מעניין הדבר שהפרשנים הראשונים אינם דנים בשאלה זו, ורק בדורות האחרונים התלבטו בה.

הסבר רווח למדי⁹ הוא שיש "משחק תפקידים" ביהדות, כשתפקיד הגבר הוא יותר ציבורי ויותר אגרסיבי, כלשון הגמרא (יבמות סה:): "האיש דרכו לכבוש, ואין האשה דרכה לכבוש." תפקיד האשה הוא יותר פרטי ויותר משפחתי וכלשון הכתוב (תהילים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה." על ידי הגבלת תפקידיה הציבוריים, רמזה ההלכה שמקומה ואחריותה העיקריים של האשה אמורים להיות בביתה - ולא בבית הנבחרים.

ראינו ברמב"ם (פ"א ה"ו) שאין ממנין למלך מי שיש חשש כלפיו שהעם יזלזל בהנהגתו. הרב יחיאל מיכל עפשטיין¹⁰ רואה קשר בין פסול הנשים והגרים לשררה ובין הצורך "לראות שלמלך יהיה הכבוד היותר גדול." אפילו בעידן המודרני, מחקרים וסקרים מראים שבוחרים נוטים להעדיף דמות גברית אבהית על פני אשה חזקה.

מו"ר הרב יהודה גרשוני¹¹ בדעה שפסול נשים למלכות ולפרנסות מבוסס על תכונת רחמנות-היתר של הנשים.¹² "אשה לא יכולה להיות לא מלך ולא דיין מפני שהן רחמניות ולא יכולות לנהג את העם במלחמות...וכן למשפט." ¹³

בניגוד לדעות הנ"ל, סובר הרב חיים דוד הלוי¹⁴ שהלכה זו היא גזרת הכתוב ללא טעם. לדידו, אין מניעה הלכתית עקרונית שאשה תהיה מלכה. כהוכחה לכך מציין הרב חיים דוד הלוי שלמרות שאין למנות אשה למלכה, היא יורשת מלוכה.¹⁵ ברם, יש לציין, שבנקודה אחרונה זו חולקים עליו חבריו, והם הרב ברוך עפשטיין,¹⁶ הרב אהרן מילבסקי,¹⁷ הרב דוד צבי זעהמאן,¹⁸ הרב ירוחם פישל פערלא,¹⁹ ומו"ר הרב יהודה גרשוני.²⁰ הרבנים פערלא וגרשוני אף מביאים ראיה²¹ שאין הבנות יורשות מלוכה מלשון הרמב"ם: "והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם." הרב מאיר בלומענפעלד²² הביא שכן כתב רבנו דון יצחק אברבנאל להדיא. בספרו נחלת אבות, מסכם האברבנאל את המעלות שבמלכות, ומציין שאין מעמידים אשה במלכות "ואינה יורשת מלכות."

ה. שינוי מהותי בכללי השלטון בעידן המודרני - כללי הדמוקרטיה

בימי קדם מינוי מנהיגי הקהל והעם בא "מלמעלה" - דהיינו ע"י החלטה של קבוצת זקנים, נביאים, תלמידי חכמים, פרנסים, גיבורים וכדומה. לעומת זאת, בעידן המודרני מנהיגי הקהל והעם, כמעט בכל הדרגות, נבחרים בבחירות דמוקרטיות. במינוח מודרני, דמוקרטיה היא "משחק שלטון" עם כללים מוגדרים ומוסכמים מראש. הכלל הראשון הוא ש"הרוב קובע" (majority rule). כלל זה אומר, שלמרות שהמיעוט הצביע נגד מועמד מסוים, מכיוון שאותו מועמד זכה ברוב הקולות - הוא המנהיג המוסכם והמקובל על הכול. הכלל השני בבחירות דמוקרטיות הוא שמוסכם על הבוחרים והנבחרים מראש שהבחירה הינה לתקופה מוגבלת (על פי רוב שנתיים עד שש שנים - ולפעמים עד עשר שנים); לאחר תקופה זו מתקיימות בחירות חדשות. יתרה מזאת, , הבוחרים יכולים לסלק את הנבחר, בכל עת שירצו, על ידי הליך של הבעת אי-אימון. הכלל השלישי הוא שהבחירה היא אישית; אין כוח השלטון עובר אוטומטית לבני המשפחה בירושה בלי תהליך של בחירות. בדמוקרטיה הנבחר אינו שליט הציבור אלא שליח הציבור. כוחו נובע מהם ואינו עליהם - אלא ברשותם. לנבחר רק הכוח שהציבור מסכים להעניק לו.

לאור שינויים מהותיים אלו בכללי הבחירה והשלטון, יש מקום לדון אם תפקידים ציבוריים בעידן המודרני - למרות כוחם ורמת דרגתם - נחשבים עדיין לתפקידי שררה כפי שהגדירה אותם התורה, ואם הם אסורים לדעת הרמב"ם לנשים. וכן יש לדון בצירוף נשים לתהליך ההצבעה. להלן סיכום השיטות לאסור ולהתיר.

ו. זכות הנשים לבחור ולהיבחר - נימוקים לאסור

במחלוקת שהתקיימה ב-1918 על זכות הנשים לבחור או להיבחר, "האסכולה המחמירה" העלתה שישה טיעונים עיקריים לשלול מנשים את הזכות לבחור או להיבחר, גם אם הבחירות הינן דמוקרטיות. יש לחלק את הטיעונים לנימוקים הלכתיים (קטעים 1-3 בהמשך) ונימוקים השקפתיים (קטעים 4-6).

(1) כפי שהבאנו למעלה, הרמב"ם שולל מנשים את הזכות לשרת בתפקידי שררה משום "מלך - ולא מלכה." לכאורה, עצם תפקיד השררה אסור לנשים.²³ הרמב"ם אינו מציין בשום מקום שמנגנון המינוי לתפקיד שררה משנה במהות התפקיד. כמו כן, יש מקום לשלול מנשים אף את הזכות לבחור, מכיוון שבהצבעתה, אשה יכולה להפוך את דעת המיעוט לדעת הרוב, ולכוף את דעתה על הציבור.²⁴ למרות שישנם ראשונים החולקים על הרמב"ם ואוסרים לאשה רק שררה של מלכות, אי-אפשר לדחות לגמרי את שיטתו של הרמב"ם במקום שאין הכרעה ברורה נגדו - שלא בשעת הדחק.²⁵

(2) במהלך הדורות, לא נהגו קהילות ישראל לבחור נשים לתפקידים ציבוריים, וכן לא היו הנשים מעורבות בתהליך הבחירה. מנהג ישראל דין הוא.²⁶

(3) ההלכה מנסה כמה שאפשר למנוע התנהגות שעלולה להביא לפריצות. דיון פוליטי מחייב חברה פתוחה והחלפת דעות באופן חופשי. מיזוג חופשי של המינים אינו לפי רוחה של היהדות.

(4) המשפחה הינה יסוד אומתנו, יותר מתרבויות אחרות. באמצעות המשפחה האשה היהודיה אמורה להגשים את עצמה - וביתה הוא מקור גאוותה והדרה. מעורבות פוליטית של האשה תפקיע את הבית ממרכז התעניינותה - ועל ידי כך יוחלש המרקם של המשפחה היהודית.²⁷

(5) מעורבות פוליטית על ידי נשים עלולה לקלקל את שלום הבית. יתכן שלאשה תהיה דעה שונה מבעלה והמחלוקת תשרור ביניהם.²⁸

(6) ולבסוף, מעורבות פוליטית עלולה לקלקל את מידותיהן של הנשים. נשים תלמדנה להיות אגרסיביות, וכן להחניף. אם מחשש לשלום בית היא מצביעה נגד מצפונה וכדעת בעלה - הרי ששיקרה לעצמה! דבר זה יביא במוקדם או במאוחר לתסכול ולמרירות.²⁹

במחלוקת שהתקיימה ב-1918, רוב רבני היישוב הישן בארץ ישראל נטו לאסור על הנשים לבחור או להיבחר, ובהם הרב יהושע ליב דיסקין,³⁰ הרב יוסף חיים זוננפלד,³¹ הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי,³² הרב אברהם יצחק הכהן קוק,³³ הרב זאב ישראל מינצבורג³⁴ והרב אברהם אלנדאף.³⁵ מאידך, הרב צבי פסח פרנק,³⁶ רבה של ירושלים, הרב דוד צבי הופמן מברלין³⁷ והרב דוד פרייל מארה"ב³⁸ התנגדו להעניק לנשים את הזכות להיבחר, למרות שהתירו לנשים לבחור. הרב צבי פסח פרנק הדגיש שלדעתו המצב הוא שעת הדחק - שאם לא תוענק זכות הבחירה לנשים דתיות, לא תהיה לקהילה הדתית שום השפעה על עתיד המדינה - ולימים זה הפך לקו של מפלגת "אגודת ישראל." העדה החרדית, מאידך, הכריעה כמחמירה ואסרה על הנשים לבחור או להיבחר. עקב החולשה הברורה שלה בהצבעות, היא נקטה עמדת "התבדלות" וניתקה כל קשר עם הממסד החילוני.³⁹

בעידן המודרני, כתבו עוד כמה פוסקים מאמרים לאסור כל תפקיד שררה בנשים, וביניהם הרב מאיר אמסעל⁴⁰ והרב מנשה קליין.⁴¹

ז. זכות הנשים לבחור ולהיבחר - נימוקים להיתר

אולם במחלוקת זו הייתה גישה הלכתית נוספת, אסכולה מקילה, שייצגה, בין השאר, תנועת המזרחי/הפועל המזרחי. בשנת תרע"ט, למרות (או אולי בגלל) פסקו לחומרה של הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק, פרסמה מפלגה זו את ההצהרה הבאה:

המזרחי בתור הסתדרות עולמית, בכל הכבוד והיקר שהוא רוחש לרבנות, ובכל שאיפתו העמוקה להכיר בסמכותה בחיי העם - מוכרח בכל זאת להישמע בשאלה זו לדעת הרבנים הגאונים שעמדו בראש ההסתדרות בכל משך עשרות השנים של קיומה ושהנהיגו בשאלה זו היתר למעשה.

בין הפוסקים באסכולה זו נמנים הראשון לציון הרב בן-ציון חי עוזיאל,⁴² הרב יעקב לעווינזאן⁴³ והרב חיים הרשנזון.⁴⁴ בעידן המודרני, הצטרפו אליהם הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג,⁴⁵הרב שמואל טוביה שטערן,⁴⁶ הרב שמואל אלימלך טורק,⁴⁷ הרב שלמה גורן,⁴⁸ הרב שאול ישראלי,⁴⁹ הרב חיים דוד הלוי⁵⁰ והראשון לציון הנוכחי הרב אליהו בקשי דורון.^51,52

כפי שציינו למעלה, ל"אסכולה המחמירה" כמה נימוקים הלכתיים לאסור (שררה, מנהג וחשש לפריצות) ונימוקים יותר השקפתיים (צניעות, שלום בית וקלקול המידות). ננסה לתמצת את תגובתה של אסכולת המתירים לכל אחד מטיעונים אלו.

(1) "שררה" - אפשר שהטיעון העיקרי נגד זכות הנשים לבחור ולהיבחר הוא עמדת הרמב"ם דיש איסור למנות אשה לכל תפקידי שררה. האסכולה המתירה מציינת, לעומת זאת, שרוב הראשונים חלקו על הרמב"ם, ולא פסלו אשה אלא למלכות - אבל לא לשאר שררות.⁵³ יתרה מזאת, הרי כתב המהרש"ל:⁵⁴

אבל מצאתי בתשובת הרא"ש שכתב שהאיש ר' משה בר מיימון גדול היה מאוד בכל החכמות; מ"מ כשהוא חולק עם ר"ת ור"י - שלא לשמוע אליו, אלא לילך אחרי בעלי התוספות. כי קבלה בידו שר"ת ור"י הצרפתים היו גדולים בחכמה ובמניין יותר מן הרמב"ם.

וכעין זה כתב בשו"ת חוות יאיר: ⁵⁵ "שקבלה בידינו שחכמי צרפת - המה בעלי תוס' - היו מופלגים וגדולים יותר מהרמב"ם." ועוד כתב הרב אהרון אלפנדרי⁵⁶שאין לפסוק כרמב"ם במקום שהתוס' חולקים עליו, דרבים נינהו. א"כ עלינו להכריע כבעלי התוס' ושאר ראשונים נגד הרמב"ם שאשה מותרת בשאר שררות. ⁵⁷

אולם בנוסף לכך, קיים יסוד לטעון שבחירות דמוקרטיות עוקפות את בעיית השררה, אפילו לשיטת הרמב"ם. כדי להבין את היסוד לכך, נחזור לדון במקרה של דבורה הנביאה שעליה נאמר (שופטים ד, ד): "... הִיא שׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא." והנה עצם היותה שופטת מהווה בעיה כפולה: (א) הקונסנזוס ההלכתי הוא שאשה פסולה לדון; ⁵⁸ (ב) שופטת היא גם תפקיד של שררה וכפייה, שהרי הנידונים לפניה חייבים לציית לפסק דינה. הרשב"א בחידושיו בשבועות⁵⁹ דן בשאלות אלו וכותב:

יש לומר דלא שופטת ממש אלא מנהיגה, כשופטים ששפטו את ישראל; ואע"ג דאמרינן בספרי "שום תשים עליך מלך - ולא מלכה," התם לא מינו אותה אלא היו נוהגים בה כדין מלכה והיו נוהגין על פיה. אי נמי: שופטת ודנה - שהיו מקבלים אותה כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים.

וכעין זה כתבו התוספות,⁶⁰ הרמב"ן,⁶¹ החינוך,⁶² הריטב"א,⁶³ הר"ן⁶⁴ וכן כתב הרשב"א בחידושיו בב"ק⁶⁵ כל אחד בסגנונו הוא. וכן הביא להלכה הערוך השולחן.⁶⁶

יש לציין שלפי התירוץ הראשון של הרשב"א, אין פירוש "שׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל" שהייתה שופטת ודנה, וכן לא היה לה מינוי כמנהיגת העם; למרות זאת, העם ראה בה מנהיגה. הנהגתה לא הייתה "מנהיגות חוקתית" - שיש בה כוח כפייה ושררה, אלא "מנהיגות כריזמטית"⁶⁷ - בה העם קיבל לקיים את דבריה מרצון. לפי התירוץ השני, אכן היה להחלטותיה כשופטת וכמנהיגה כוח כפייה; אולם כוח זה בא לה בהיתר מכיוון שהעם קיבל מההתחלה את מרותה עליהם מרצון ("קבלו עלייהו"). המינוי שלה לא נחשב כשררה מכיוון שמינויה מההתחלה לא נכפה על העם "מלמעלה" על ידי החלטת הסנהדרין או באמצעות משיחה על ידי הנביא, אלא צמח "מלמטה" - מההסכמה הכללית של העם עצמו.

והנה "האסכולה המתירה" טוענת שבחירות דמוקרטיות הינן דוגמה ברורה של "קבלו עלייהו." כפי שציינו למעלה, בדמוקרטיה מוסכם מראש שלמרות שהמיעוט הצביע נגד מועמד מסוים בבחירות, מכיוון שאותו מועמד זכה ברוב הקולות - הוא המנהיג המוסכם והמקובל על כולם.⁶⁸ מאוד ייתכן, שגם בבחירות הבאות המיעוט יצביע כנגד מועמד הרוב, אבל בינתיים, מכיוון שהוא זכה ברוב, הרוב והמיעוט גם יחד מקבלים את מרותו עליהם מרצון ("קבלו עלייהו").

בסיכום, "האסכולה המתירה" טוענת שבדמוקרטיה חסרים האלמנטים הבסיסיים של שררה:

(א) בדמוקרטיה, המינוי לא נכפה על העם "מלמעלה"; כוח הנבחר בבחירות דמוקרטיות נובע מההסכמה הכללית של העם עצמו. דמוקרטיה במהותה היא "קבלו עלייהו", ולדעת חבל גדול מאד של ראשונים, אין בשלטון כזה איסור שררה לנשים.

ואכן, העיר הרב מרדכי אליהו⁶⁹ שחייבים לוודא שאכן קיים "קבלו עלייהו" אצל כל המעורבים. לדעתו, דבר זה הוא אפשרי בקהילה מצומצמת, ארגון או ישוב; אך זה כמעט בלתי אפשרי בעם שלם. ונראה שר"ל שבמקרה של עם שלם, הרי יש אחוז משמעותי שאינו הולך לקלפיות - ואלו שלא הצביעו אינם נשאלים לדעתם, ואינם מביעים את הסכמתם ואת קבלת תוצאות ההצבעה. ברם, נלענ"ד שיש להשיב על כך בשלושה אופנים:

(1) בעל התומים,⁷⁰ הרב יונתן איבשיץ, כבר הורה שאם חשובי הקהל קיבלו עליהם אדם פסול לתפקיד של שררה הדבר מותר. ובאמת, כבר קדמוהו בזה החינוך⁷¹ שכתב בקשר לקבלת דבורה כשופטת "שקיבלוה עליהם ראשי ישראל - ואחריהם כל אדם - לדון על פיה". מוכח, איפוא, שלא דרושה הקבלה של כל אחד ואחד מהקהילה, אלא אפשר להסתפק בנכבדי הקהילה ונציגיה. והנה יש מקום לטעון שקביעת בחירות לכלל הקהילה על ידי ראשיה, הוי כעין קבלת התוצאות מראש ע"י ראשי הקהילה.⁷²

(2) ועוד נראה, שהבחירות הן מיסודי הדמוקרטיה והמערכת השלטונית המודרנית המבוססת עליה. כללי הבחירות נקבעים ע"י החוק או חוקת המדינה, וכל אזרח ער לכך שמנהיגי הקהל נבחרים ע"י בחירות אלו. א"כ, כל אזרחי מדינה דמוקרטית, מעצם היותם אזרחים, מסכימים לחוקיות הבחירות וכבילותן - בין אם הם מחליטים להשתתף בהן בפועל ולהביע את דעתם, ובין אם לא. דבר זה הוי "קבלו עלייהו" ע"י כל העם.

(3) בחירות הוי כעין תיקון תקנות הקהל, ומספיקה החלטת הרוב או הסכמתו.⁷³

(ב) ראינו לעיל שלדעת הרמב"ם (הלכות מלכים פרק א, ה"ו) אחת מהתכונות המהותיות של מלכות היא שהמלכות אינה מוגבלת בזמן: "כיון שנמשח דוד ... והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם." אולם לפי הכלל השני של דמוקרטיה, מוסכם מראש על ידי הבוחרים והנבחרים שהבחירה הינה לתקופה מוגבלת.^74,75 יתר על כן, לפי הכלל השני, גוף הבוחרים יכול לסלק את הנבחר על ידי הבעת אי-אימון. משום כך, יוצא שמינוי דמוקרטי מעצם מהותו אינו מינוי של שררה.

(ג) עוד כותב שם הרמב"ם "ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה." בניגוד לכך, לפי הכלל השלישי מכללי הדמוקרטיה, בחירות הן אישיות ואינן עוברות בירושה. א"כ, שוב יוצא שמינוי דמוקרטי אינו מינוי של שררה.

לאור הנימוקים הנ"ל אין כל פגם של "שררה" בבחירה הדמוקרטית של אשה (והוא הדין גר ונכרי), וזאת למרות חשיבות התפקיד וכוחו. ומסביר הרב שאול ישראלי:⁷⁶

[שהנבחרים בבחירות דמוקרטיות] אינם אלא באי כוח הציבור ושליחיו לפעול מה שצריך לטובת הציבור. ואעפ"י שיש בידם כוח להכריע וגם לכוף את המסרבים, אין זה ג"כ מכוח הזכויות שהוענקו להם, אלא החלטת הציבור הוא לפעול לטובת העניין הכללי - גם כשהיחידים סובלים או אינם מסכימים. ...ומכיוון שאינם אלא שליחים, אין כאן גדרי שררה כלל. ...בנידון שלנו, אין מוסרים לו מעיקרא שררה ושלטון, אלא בשמם של המוסרים הוא עושה מה שעושה, ועל כן יש אפשרות להגבילו בזמן, ואין גם מקום לדיני ירושה.

עוד מצינו בפוסקים צדדים נוספים להקל בשררה לנשים במקרים ובתנאים מסוימים:

(ד) לפי התשובה הראשונה בחידושי הרשב"א הנ"ל,⁷⁷ ובעוד ראשונים, אין איסור מינוי ושררה במנהיגות "כריזמטית" - בה הציבור מציית מתוך רצון ולא מתוך כפייה. בלשון הרב בקשי-דורון⁷⁸:

מכאן נוכל ללמוד להלכה שכל מנוי של גר או אשה לתפקיד שאין בו סמכות של כפייה, גם אם בעל התפקיד בעמדת מפתח, ודעת בעל התפקיד קובעת. אם דעתו קובעת רק כמומחה, כמנהיג, וכבעל הוראה ואינו יכול לכפות את דעתו, אין בזה משום מינוי ושררה.

(ה) לדעת כמה פוסקים, אין איסור שררה כשהנבחר אינו מחליט סופית לבדו. משום כך, אין בעיה עם המינוי הוא לוועדה שמחליטה יחד כקבוצה - כגון מינוי ל"כנסת"⁷⁹ או למועצה דתית,⁸⁰ או כחברה בהנהלת בית הכנסת.⁸¹ כמו כן, אין זה נחשב כשררה כשהחלטותיו של הנבחר חייבות אישור של גוף מעליו - כגון מנהל בית ספר שהחלטותיו (כגון העסקת מורים או פיטוריהם) חייבות אישור של ועדת החינוך.⁸²

(ו) עוד כתבו מו"ר הרב יהודה גרשוני⁸³ והרב אליהו בקשי דורון⁸⁴ שאם גר או אשה מתאימים לתפקידים ביותר, ואין כמותם, מותר למנותם לתפקידי שררה. מסקנה זו מבוססת על דברי הריב"א⁸⁵ שכתב ששמעיה ואבטליון נתמנו כנשיא ואב"ד "לפי שלא היה בישראל חשוב כמותם."

(ז) מו"ר הרב גרשוני⁸⁶ מביא את חידוש מחותנו, הרב אליעזר סילבר, שאיסור שררה בנשים אינו אלא בארץ ישראל ולא בחו"ל. דבר זה הוא לומד מלשון הספרי הדורש: "מקרב אחיך - ולא מחוצה לארץ." (ובתוספתא סנהדרין פ"ד ה"ו איתא: "אין מעמידין מלך בחו"ל.") לדעת הרב סילבר, חו"ל אינו בכלל מצוות "שום תשים עליך מלך" וכל מצוות מינוי היא רק בארץ ישראל. ואם כן, גם המיעוט של "מלך - ולא מלכה" הוא רק בא"י. הרב גרשוני מציין שחידוש זה לא נאמר להלכה, ואף השאירו בצ"ע.

אולם מצאתי חבר לרב סילבר, והוא הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג.⁸⁷ גם הוא מעלה את האפשרות שמצוות המלך, ועמה איסורי שררה, אינה נוהגת אלא בארץ - ובארץ דווקא אחר ירושה וישיבה, וכן דווקא לאחר שנכבשה כל הארץ על ידינו. ועוד כתב שמכיוון שקדושה שנייה לא באה ע"י ירושה וישיבה אלא ע"י החזקה ברשות כרש, ייתכן שבכלל אין איסור שררה חל בזה"ז.

ברם, יש לציין שהחינוך⁸⁸ כתב לעניין מינוי מלך נכרי "ולעניין שאר שררות שבישראל נוהג איסור זה בכל מקום שהם, שאסור להם מן התורה למנות על הציבור אדם שאינו מבני ישראל." הרי שהפרשה נאמרה לעניין פסולי מינוי גם בחו"ל.

(ח) לדעת הרב אברהם יצחק הכהן קוק,⁸⁹ הרב דוד צבי הופמן⁹⁰ והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג⁹¹ אין אסור שררה כשמדובר בהנהגת נשים על נשים. מיושב בזה מנהג ישראל למנות נשים בראש ארגוני נשים לענייני צדקה, חברה, וחסד.

(2) "מנהג" - טענה נוספת שציינו האוסרים היא שאפילו בלי להתחשב בשאלת השררה, הרי קיים היה מנהג במשך דורי דורות שנשים לא היו מעורבות בבחירת נציגי הקהילה כבוחרים או נבחרים. אולם יש הדוחים טענה זו מכמה סיבות:

(א) עד לתחילת מאה ה-20, גם בעולם הרחב, לא עלתה לדיון רציני זכות הנשים לבחור ולהיבחר, בגלל המעמד החברתי הנחות של הנשים באופן כללי. אכן, היו מקרים של נשים בהנהגה ציבורית, אבל מקרים אלו היו נדירים ביותר. אי-אפשר לקבוע מנהג בדבר שאינו שכיח.⁹² יתר על כן, אי-אפשר לקבוע מנהג על סמך העדר הנהגה מסוימת, אא"כ הקהילה החליטה שלא להתנהג כך.⁹³

(ב) יש לציין שטענת מנהג שייך אך ורק כשנושא עולה לדיון הלכה למעשה, וידוע שמצד הדין הנוהג מותר, ומכל מקום מחליטים להחמיר.⁹⁴ אולם במקרים הנדירים שבהם עלתה לדיון שאלת זכותן של הנשים לבחור ולהיבחר, הרי אלו שאסרו עשו כן מעיקר הדין - מטעם שררה, ולא מטעם מנהג.

(ג) יתר על כן, רק לפני כ-250 שנה התחיל המעבר האיטי בעולם משלטון אוטוקרטי - בו להנהגה הציבורית היו תפקידי שררה עם כוח שרירותי, לשלטון דמוקרטי - שמבוסס על "קבלו עלייהו." סביר להניח שעד לתחילת המאה ה-20, לא הייתה קיימת ההכרה בכך שעם שינוי שיטת השלטון השתנה גם המצב ההלכתי - שהנהגה ציבורית אינה יותר מינויי שררה. אם כך, לא התקיימו התנאים הבסיסיים הדרושים ליצירת מנהג.

(3 ו-4) "פריצות וצניעות" - האמת היא, שבמאה ה-21 אנו חיים בחברה פתוחה. גם נשות ישראל, הצנועות ביותר, יוצאות יום יום מבתיהן לרשות הרבים "המעורב" בכדי לפרנס את משפחותיהם. בחירת מנהיגות ונציגות הולמת וראויה היא חשובה כמו ללכת לעבודה. כמו כן, ניתן לקיים חיים פוליטיים בצניעות ורצינות.

וזו לשונו הזהב של הרב עוזיאל⁹⁵ בנושאים אלו:

ומשום פריצות? איזו פריצות יכולה להיות בדבר הזה, שכל אחד הולך אל הקלפי ומוסר את כרטיס בחירתו, ואם באנו לחוש לכך לא שבקת חיי לכל בריה, ואסור יהיה ללכת ברחוב, או להיכנס לחנות אחת אנשים ונשים יחד, או שאסור יהיה לישא ולתת עם אשה משום שעל ידי כך יבואו לידי קרוב דעת, וממילא גם לידי פריצות, וזה לא אמרו אדם מעולם.

...הסברא נותנת לומר דכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום האנשים נפגשים עם הנשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צווחה. ...ולא אמרו רבותינו אל תרבה שיחה עם האשה (אבות א' ה') אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזאת היא הגוררת עוון, אבל לא שיחה של וכוח בעניינים חשובים וציבוריים; ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הצבור, שהיא עבודת הקדש, מרגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש, וכל ישראל האנשים והנשים קדושים הם, ואינם חשודים בפריצת גדר הצניעות והמוסר.

(5 ו-6) "שלום ביתוקלקול המידות " - אם חוששים לערעור שלום בית בין בעל ואשתו וקלקול מידות הנשים עקב מעורבות ציבורית, א"כ יש למנוע מהילדים הגדולים בבית להצביע, או להתמודד בבחירות, שמא יתערערו יחסיהם עם ההורים ויתקלקלו מידותיהם. על כורחנו שאין לחשוש למגרעות אלו בין בני משפחה - כשהמחלוקת נעשית מתוך רגשי כבוד ואהבה הדדית. ואם מידות הנשים נעלות יותר מאלו של הגברים, על אחת כמה וכמה שיש צורך במעורבותן בחיים הפוליטיים.⁹⁶

ח. נשים כחברות במועצות דתיות - שיקולים נוספים

כמו שציינו בפתיחת דברינו, רוב השיקולים והטיעונים, בעד ונגד מינויה של אשה לתפקידים ציבוריים, שהועלו במחלוקת תר"פ, נדונו שוב ושוב במשך השנים. כך היה כשהתחילה הסערה בקשר לפניית הגברת לאה שקדיאל להצטרף למועצה הדתית בירוחם בשנת תשמ"ז. בעיתונות הדתית והחרדית דאז, הובאו בעיקר הנימוקים להחמיר. טרם הכרעת הרבנות הראשית בנושא, פרסם המחבר הנוכחי מאמר קצר⁹⁷ בו סוכמו דעות האסכולה המקילה ונימוקיה (עיין נספח 1).

כידוע, מועצת הרבנות הראשית הכריעה נגד צירופן של נשים למועצה הדתית. לעומת זאת, בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, הורה שיש לאפשר לגברת שקדיאל להצטרף למועצה הדתית של ירוחם.⁹⁸ יש לציין, שלא הופיעה תשובה הלכתית מנומקת מטעם הרבנות הראשית בנושא. אולם הסוקר את הדיווחים והראיונות שהיו בעיתונות היומית, מקבל רושם ברור שהשיקולים ההלכתיים שהוזכרו למעלה, לא היו העיקריים בהכרעתה של מועצת הרבנות הראשית. להלן חלק מהנימוקים שהופיעו בעיתונות הדתית:

מהחלטת הבג"ץ עולה כי המועצה הדתית הינה גוף אדמינסטרטיבי בלבד שעוסק במתן שירותים דתיים לאוכלוסייה. הרבנות הראשית דוחה טענה זו, וקובעת כי המועצה הדתית עוסקת מתוקף תפקידה גם בעניינים הלכתיים ולפיכך חייבים תלמידי חכמים להיות מעורים בהחלטות המועצות הדתיות....הרבנות הראשית מסכימה עם כך שאשה אכן יכולה לבחור ולהיבחר לכל מיני מוסדות, מה שאין כן לגבי המועצות הדתיות בהם לא היה בעבר ייצוג נשים. כך היה הדבר במשך מאות בשנים בארגוני הקהילות בחו"ל וכך במועצות הדתיות מאז הקמת המדינה. מצב זה, קבעה הרבנות הראשית צריך להימשך ואין כל מקום לשנות מהמצב הקיים. הרבנים הראשיים ציינו שבמועצות הדתיות צריכים לשבת תלמידי חכמים והמציאות של נשים במועצה יביא לכך שהמועצה הדתית תהיה מורכבת מנמושות [=חלשות].⁹⁹

הרב הראשי לישראל הרב אברהם שפירא...דיבר על שלושה נימוקים, לדעת הרבנים חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל, בעניין אשה במועצה הדתית: (א) דרכי צניעות לפי ההלכה בעניין ישיבה מעורבת של אנשים ונשים מחייבת יותר במועצה דתית המטפלת בענייני דת מאשר במוסדות אחרים. (ב) יש לזה גם תוקף של מנהג מדורות במועצה כזו ואין לשנות. (ג) אם לא תהיה שמירה של מנהג זה של צניעות, תלמידי חכמים ימנעו מלשבת במועצה דתית...הרב הראשי הסביר, שבכל המועצות אין צורך שיהיה שם תלמידי חכמים. מועצה דתית ללא תלמידי חכמים היא חלשה ולכן תקרא נמושה.¹⁰⁰

אם ציבור בוחר באשה כחברת ועד - אין שום תרעומת עליו, כי "קיבלו עליהם," ובלבד שישיבות הועד הזה, כמו במקרה של מועצה הדתית, יתקיימו בצורה מכובדת ובצניעות. אבל ללכת ולכוף, על ידי חלק של הציבור על חלק של השני, שלא "קבלו עליהם," את הכורח בישיבה עם האשה - איני חושב שזה לכבודה של האשה.¹⁰¹

מהפיסקאות הנ"ל ברור, שמבחינת "הלכה צרופה" - מטעמי שררה וכדומה - לא ראתה מועצת הרבנות הראשית טעם לאסור כניסת אשה למועצה הדתית. להפך, לדעתה אין מניעה שאשה תשתתף בוועדות ציבוריות: "הרבנות הראשית מסכימה עם כך שאשה אכן יכולה לבחור ולהיבחר לכל מיני מוסדות." אולם כשבאה מועצת הרבנות הראשית לדון בצירוף נשים למועצה הדתית, היא הכריעה לאסור את השתתפותן משיקולי "טובת הציבור." לדעתה, חשוב שתלמידי חכמים ישתלבו בדיוני המועצה הדתית - זה מקומם הטבעי, ויש לחשוש שיסרבו תלמידי חכמים להשתתף, אם הישיבות תהיינה מעורבות, נשים וגברים.¹⁰²

אמנם, נראה שהיה שיקול חשוב נוסף - שלא בא לידי ביטוי בהצהרות הפומביות של הרבנות הראשית - אבל הטריד אותה לא מעט; הוא החשש שהניסיון להכניס אשה למועצה הדתית בעל כרחה היה חלק ממתקפה כללית נגד הרבנות בניסיון להחליש את מעמדה.¹⁰³ נימוק זה בא לידי ביטוי בתשובה שקיבלתי מהרב שאול ישראלי, ראש ישיבת מרכז הרב, וחבר הבית דין הגדול בירושלים (עיין נספח 2).

ט. סיכום

ראינו ששאלת זכות הנשים לבחור ולהיבחר הינה נושא חשוב וסבוך שממשיך לעלות מדי פעם בפעם בספרות ההלכתית. בשאלה זו בא לידי ביטוי מגוון רחב של דעות. ואילו לשאלת ההכרעה, נכונים גם היום דברי החכמה שכתבם הרב יחיאל יעקב ווינברג בשנת תשי"א¹⁰⁴: "...ולמה לי לתקוע את עצמי במקום מחלוקת של האוסרים ומתירים, נניח הדבר לזמן שיבא ויכריע." ואכן, עיון קל במציאות החיים הדתיים בדורנו, הן בארץ והן בחו"ל - לרבות בתגובתה הפושרת של מועצת הרבנות הראשית לפסיקת בית המשפט העליון בעניין לאה שקדיאל - מגלה מיד כי הזמן עשה את שלו. והמבין יבין.

נספח 1: נשים במועצות דתיות - נימוקים בהלכה בעד

"הצופה" - יום שני, א' מרחשון תשמ"ו (3.11.86), עמ' 3
מאת הרב אריה אברהם פרימר, רחובות

לפני כמה שבועות התחיל הדיון הציבורי בשאלת מינוי נשים למועצות דתיות. לצערי טרם פורסם דיון הלכתי בנושא או חוות דעת מטעם הרבנות הראשית. כידוע, הבעיה ההלכתית נובעת מהפסוק (דברים י"ז, ט"ו) "שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך.... לא תוכל לתת עליך איש נכרי..." לדעת הרמב"ם (הלכות מלכים, פרק א', הלכות ד' וה') פסוק זה שולל מנכרי, גר ואשה לא רק מלכות אלא כל משימות או מינויי שררה על הציבור. מובן, שהמנהיגות של הנביאה דבורה, והגרים שמעיה ואבטליון עוררה עניין רב בספרות ההלכתית. אולם אין רצוני להאריך בזה.

והנה ידוע דעתו של הראשון לציון הרה"ג בן ציון חי עוזיאל זצ"ל שכתב בשו"ת משפטי עוזיאל (חו"מ סימנים ה' ו-ו') שמותר לבחור אשה לתפקידי מנהיגות בבחירות דמוקרטיות, מג' טעמים: א) שאין דעת הרמב"ם מקובלת לפסק הלכה מוחלט, ויש הרבה ראשונים החולקים עליו; ב) לא נאמר איסור שימה אלא במינוי הנעשה ע"י סנהדרין; ג) בחירות דמוקרטיות הן בגדר "קבלו עלייהו" (קבלו עליהם מרצון) ולא "מינוי".

גם הרב הראשי לחיפה הרה"ג אליהו בקשי דורון הכריע להקל במאמרו המקיף "סמכות והנהגה לנשים וגרים, (תורה שבעל פה, כרך כ' תשל"ט, עמ' ס"ו; נדפס שוב בשו"ת בנין אב סימן ס"ח) מהטעם של "קבלו עלייהו" והוסיף שיש הרבה ראשונים החולקים על הרמב"ם באיסור שררה לנשים בכל המשימות.

ובאמת כן כתב הפוסק הגדול הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל באגרת משה (יו"ד ח"ב סימנים מ"ד ומ"ח) שהתיר לאלמנה להיות משגיחת כשרות תחת בעלה - למרות שלדעתו השגחה היא מינוי ותפקיד של שורה.

הרה"ג אריה ליב גרוסנס (אב"ד בלונדון ועתה בירושלים) בשו"ת "לב אריה" (ח"ב סימן כ"א) דן במינוי גר למנהל בית ספר וכתב שם להתיר מהטעם שמינויו אינה שררה מכיוון "שאין בידו לעשות (החלטות) לבדו רק עם הסכם הוועד". והנה גם חבר במועצה דתית אינו מכריע בשאלות לבד אלא יחד עם חבריו למועצה.

הרה"ג שאול ישראלי (חבר ביה"ד הגדול בירושלים) בספרו "עמוד הימני" (סימן י"ב פרק ה') דן באריכות בשאלת בחירת נכרי למוסדות מנהליים עירוניים ומדיניים. למרות שאיסור שררה אצל נכרי הוא מפורש בתורה, מכל מקום מצדד הרב ישראלי לקולא. שם באות קטן ח' כותב הרב וז"ל: "והנראה שישי לדון בנבחרים על דרך הבהירות הנהוגות במדינה, שהיא בהירה לזמן מסוים, ואין הבנים יורשים זכות האבות, שאין כאן לגמרי מתוכן שררה שהתורה דנה עליה. כי אין תוכן הנבחרים כיום בגדר מתן זכויות אישיות להם לשררה על הציבור, ואינם אלא באי כוח הציבור ושליחיו לפעול מה שצריך לטובת הציבור".

שני נימוקים אלו - שמינוי לזמן מוגבל ושאינו עובר בירושה - אינו שררה שאסרה התורה - נמצא גם בפוסקים אחרים. הרה"ג יעקב לוינזון בספרו התורה והמדע (ניו יורק, תרצ"ב) בפרק "בחירת נשים מנקודת ההלכה" (עמ' 22-54: וע"ש עמ' 51, 52) דן בשאלה זו באריכות ומכריע להקל משני נימוקים אלו. וכן פסק הרה"ג שמואל אלימלך טוירק במאמרו "דין אשה בנשיאות הנהלת הקהילה או ביהכ"נ" (הדרום, חוברת מ"א, ניסן תשל"ח, עמ' 63).

כדי לא להאריך יותר מידי אזכיר רק עוד שני גדולים שהכריעו מהנימוקים שציינו למעלה בעד השתתפותן המלאה של נשים - הן כבוחרות והן כמועמדות - בבחירות דמוקרטיות. כן דעת הרב חיים צרנוביץ במאמרו "לשאלת בחירת הנשים" שהתפרסם לראשונה בשבועון "העולם" (גיליונות כ"ג וכ"ד בשנת תר"פ) ונדפס שוב בשבועון "העבר" (כרך י' גיליונות ט"ז וי"ז בשנת 1920), לפי המלצת העורך הרב מאיר בר-אילן זצ"ל. כמו-כן, יש לעיין בתשובתו הארוכה של הרה"ג חיים הירשנזון זצ"ל (מחותנו של הגרצ"פ פרנק זצ"ל רבה של ירושלים) בספרו מלכי בקודש חלק ב' (ניו ג'ורזי, תרפ"א). ויש לציין שבחלקים ד' ו-ז' של המלכי בקודש מופיעים מכתבים מכמה וכמה תלמידי חכמים מכל קצוות תבל שהעירו הערות וחזקו ידיו של הגר"ח הירשנזון.

בנוגע לשאלה הספציפית של מועצות דתיות, כבר אמר הרב הראשי לתל אביב-יפו הגרח"ד הלוי כי חברי המועצה הדתית הם בעלי בתים פשוטים שלא מבינים בהלכה ולא עוסקים בבירורי הלכה אלא רק בבעיות מנהליות (הצופה עש"ק כ"ב אלול תשמ"ו עמ' 4). יתר על כן, העיד הגרי"מ לאו רבה של נתניה "שלא כל חבר במועצות הדתיות הוא ירא שמים ומדקדק במצוות" (הצופה שם). על כגון דא כתב הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל באגרות משה (חיו"ד ח"ב תשובה מ"ה) שמינוי מי שאינו ירא שמים הוא ודאי אסור וליכא שום ספק בזה, ודין זה חמור יותר ממינוי אשה. יתר על כן, צריכים לפעול בעד מינוי נשים כשרות על פני אנשים שאינם יראי שמים. ע"ש.

והנה ידוע לי שהצגתי בסקירה זו בעיקר הנימוקים להקל. אולם מאחר שכלי התקשורת נוטים להציג לפני הציבור דווקא הדעות המחמירות, רצינו להעלות על שולחן מלכים גם הצדדים להיתר. ונראה לנו שכדאי הם הפוסקים החשובים מדור הקודם ומדורנו אנו, שצוינו למעלה, לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק. אנו תפילה שהערותינו אלו יבואו לידי עיון ודיון מקיף בשאלה זו על ידי אלו שעמם ההלכה וההכרעה.

נספח 2: תשובת כ"י מהרה"ג הרב שאול ישראלי זצ"ל

בעניין נשים במועצות דתיות -מיום כ"ח תשרי תשמ"ז (31.10.86)

ב"ה, עש"ק בראשית תשמ"ז. ירושלים

לכבוד
הרב אריה פרימר
רחובות

שלום רב,
קיבלתי מכתבך מיום א' ט"ז [בתשרי תשמ"ז], וכאן תשובתי.
ראשית, מעולם לא שמע מישהו ממני שאני מתנגד למינוי (או בחירת) אשה למועצה הדתית. יכול להיות שמישהו דייק והבין שעמדתי היא שלילית. ואכן אין דעתי נוחה מגילויי התלהבות שמגלות נשים מסוימות לקחת חבל בפעילות בשטח הדת, שלא היו מקובלות עד עתה, חוץ מאשר בחוגים רפורמיים. דומני שהתלהבות זו מעוררת חשדות. אמהותינו וסבתותינו היו מסורות לעניני הדת לא פחות מהללו, ותמוה שנדחקות דוקא למקומות אלה, מבלי להרגיש כי בפרוץ גדרים, אין לדעת להיכן יגיעו הדברים.

וזוהי הנקודה המסוכנת במהלך זה. האם חסרים שטחי פעולה לאשה דתית. האם גמילות חסדים, מתן בסתר, עזרה לחולים וקשישים, ופעולות בשדה החינוך אינם שטחים שראוי לענות בהם? והאם אפשר לומר שבשטח זה משולבות הנשים במדה מספקת? האם אין כאן מעשה לתפיסת שטחי ראוה, מבלי שהרצון להאדיר ערכי הדת והחדרתם בכל שדות הציבור יהי' הכוח האמיתי הדוחף לכך.

כבודו מדבר על השאלה הספציפית של חברות במועצה הדתית, האם כבודו חושב שבזה יגמר הדבר? הן כבר עיננו רואות את המפלגות החילוניות שעטו על המציאה, וכולם נעשו לפתע מעונינות למנות את נציגיהם, יותר נכון - נציגותיהן, לגוף הבוחר של רב הראשי לתל-אביב. הן לא נטעה, שמחר-מחרתיים תופיע דרישה למנות "רבנית" במקום "רב". והרי גם לזה לא קשה למצוא סימוכין - דבורה הנביאה וחולדה הנביאה...¹⁰⁵

ולמה לא, למה צריכות הישיבות להיות מוסדות דווקא לנערים ולבחורים, ואם נערה רוצה ללמוד תורה, למה נפריע בעדה...

גם לשאלה הספציפית, הן אם אשה תכהן כחברה במועצה הדתית, הן אין זה מוצדק שתכהן גם כראש המועצה הדתית. איני רואה הבדל עקרוני. אבל הרי לא יתכן שלא תתעוררנה מדי פעם בעיות במועצה הדורשות התיעצות מוקדמת עם הרב המקומי, תבוא איפוא אשה זו ראש המועצה הדתית נכנסת ויוצאת בלשכת הרב הראשי, תתייעץ איתו, ואף לעיתים תתווכח איתו, כדרכו של עולם. ושיח שיג זה שבין הרב לבין האשה, האם אינו עלול להביא להוצאת לעז אם בצדק ואם שלא בצדק... בכל זאת הן הזהירו חכמים במסכת אבות משהו בענין זה...

אין זה מהדומה למה שכתבנו בענין שיתוף אשה, ואף נכרי, במוסדות כלליים, כשם שאין לנו נגד נשות חיל העוסקות במסחר, או במקצועות מדעיים וחנוכיים. אבל דברים שמיוחדים לעניני דת בעלות אופי ציבורי, הדבר הוא בלתי רצוי. כך נראית דעתי. אך כאמור, לא הבעתי אותה ברבים. ואם מוסרים משמי אין זה נכון.

בברכת התורה והארץ
ש. ישראלי

נ. ב.
תודה על המאמר במקומה של האשה המראה על ידיעה נרחבת והתעסקות בנושא בכובד ראש. אך כאמור אינו ענין לנושא המעשי המעסיק את המחשבה בשעה זו.
ש.י.

מראי מקומות והערות

1. איש רחובות. בעל קתדרה לתגובות חמצן משופעל על שם אטל ודוד רזניק ז''ל במחלקה לכימיה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן.
* תודתי נתונה לאחי הרב פרופ' יששכר דב פרימר על הערותיו החשובות, המאלפות והמאירות, וכן לד"ר יעל לוין כ"ץ על עזרתה הרבה בעריכה ובניסוח.
1. חוץ ממילי הקדמה אלו, נמנעתי במאמר זה מלכתוב תוארים כמו מורינו או הגאון, וכן זצ"ל או שליט"א לפני או/ו אחרי השמות הגדולים המצוטטים בהמשך, שמפי תורתם אנו חיים. אין בכוונתי לזלזל בכבודם, ח"ו. את הכינוי מו"ר שמרתי במאמר זה לרב יהודה גרשוני זצ"ל. זכיתי ללמוד תורה, הלכה, ומחשבה אצלו בישיבת ארץ ישראל, בברוקלין, נ.י. בין השנים תשכ"ה-תשכ"ט, ואף זכיתי להסמכה "יורה יורה" מידיו.
2. מנחם פרידמן, חברה ודת - האורתודוקסיה הלא-ציונית בא"י (תרע"ח - תרע"ז, 1918-1936), (הוצאת יד בן-צבי, ירושלים תשמ"ח). עיין במיוחד בפרק ששי, עמ' 146-184. ועיין עוד: יחזקאל כהן, נשים בהנהגת הציבור - המחלוקת על חברות נשים במועצה דתית, הקיבוץ הדתי - נאמני תורה ועבודה, ירושלים תשנ"א, עמ' 41-48; יחזקאל כהן, "המחלוקת בין הרבנים קוק ועוזיאל על מתן זכות בחירה לנשים", הגות, ה', עמ' 83-95; הרב מנחם אלון, בג"צ 153/87 "לאה שקדיאל נגד השר לעניני דתות ואחרים," פסקי דין מב (2) 221 - בעמ' 247-270; פורסם שוב: בהפנינה - האשה היהודית בחברה, במשפחה, ובחינוך (הוצאת בני חמד, ירושלים, תשמ"ט), עמ' 63-126.
3. לא נדון בשאלה זו בפרוטרוט במאמרנו זה, ורק נציין כמה מהתשובות העיקריות בנושא. להיתר: הרב שמואל אלימלך טוירק, שו"ת פרי מלכה, סימן ס"ז-ע"א (כולל תשובותיו המחמירות של הרב מנשה קליין - סי' ס"ח, ומהרב כתריאל טכורש - סי' ע', ותגובותיו להם; הרב שלום משאש, שו"ת שמש ומגן, ח"ב, סימן ס'; הרב גדליה שוורץ, אב"ד של ההסתדרות הרבנים דאמריקה, באייר תשנ"ז, בתשובה לשאלת הרב שמואל גולדין. לחומרה: הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"ב, סי' מ"ה ;הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, סימן רנ"ד; הרב כתריאל פישל טכורש, "על מניעת נשים מגבאות בבתי כנסת," הדרום, תשרי תשל"ו, עמ' 23-28, וכן בשבילין, שנת ט"ז, קובץ כ"ט-ל, כסלו תשל"ז, עמ' פ"ה-צב; הרב משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ח"ג, סי' תל"ד. עמדת ביניים: הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ("הרב"), בשיחה עם הרב בנימין וולפיש בשנת תשמ"ד, לא ראה מקום לאסור לאשה לשרת כחברה בוועד המנהל את בית הכנסת, מכיוון שהחלטות הוועד אינן מתקבלות על ידי איש בודד אלא כקבוצה. מאידך, הרב כן הסתייג מלמנות אשה כנשיאת הקהילה, מכיוון שלנשיא זכות להחליט לבד בנושאים מסוימים וחשובים שמהווים שררה. כמו כן, סבר הרב שאינו נבון למנות אשה כסגן-נשיא הקהילה, שדבר זה עשוי ליצור את הרושם המוטעה שהיא יכולה להתמנות כנשיא הקהילה. לרב לא הייתה שום הסתייגות בקשר למינוי אשה למשגיחת כשרות; להיפך, הוא ראה בזה דבר טבעי ביותר. מאמרי סקירה בנושא: אבי וינרוט, פמיניזם ויהדות (ידיעות אחרונות, תל-אביב, תשס"א) פרק ז' - "נשים ותפקידים ציבוריים," עמ' 104-117. R. J. David Bleich, Contemporary Halakhic Problems, II (Ktav: New York, 1983), Chapter XII - "Women on Synagogue Boards," pp. 254-267; Rabbi Chaim Jachter, Gray Matter Discourses in Contemporary Halachah (2000), "Women and Leadership Positions," pp. 99-104.
4. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ב, סימנים מ"ד ומ"ה.
5. וכן דעת הריטב"א בחידושיו לשבועות ל ע"א ד"ה שבועת.
6. כן כתבו לדוגמה: הרב דוד חיים שלוש, שו"ת חמדה גנוזה, ח"ג, סימן ל"ג - ועיין עוד שם בסימנים ל"ב ול"ד; הרב שמואל אלימלך טוירק, שו"ת פרי מלכה, סימן ס"ט, ועוד. ואולם, בספר גנזי ראי"ה - לקט מכי"ק של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בהלכה ובמחשבה, ח"ג, באורים בהלכות מלכים לרמב"ם, פ"א ה"ה, הרב קוק חולק. הוא מדייק מלשונו של הרמב"ם שכתב "וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש" ולא כתב "... אין ממנים בהם אשה" כפי שהתחיל את ההלכה "אין מעמידין אשה במלכות". לדעת הרב קוק, כוונת הרמב"ם היא למעט טומטום ואנדרוגינוס, דהיינו ספק אשה. "שלא נאמר [ששאר משימות אצל אשה] הוא רק מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, שאז היה מותר בטומטום ואנדרוגינוס משום ספק דרבנן לקולא."
7. כן כתב הר"מ פיינשטיין, לעיל הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.. ועיין מש"כ הרב מנשה קליין, "בדבר מינוי אשה כמשגיח כשרות," בית הלל, שנה ג', גליון ב' (י'), אייר תשס"ב, שציין למבי"ט בקרית ספר הלכות מלכים אזהרה שנ"ג שדרשינן מ"תשים" שכל שררה במשמע בפרשה. ועיין בשו"ת סבא קדישא, מהרב ש"א אלפנדרי, חו"מ סי' ל"ב, שכתב שאם הרמב"ם היה לומד דבר זה מסברא היה כותב "נראה לי". וע"כ שיש טעות או שחסר בספרי שלפנינו. וכן כתב הרב דוד צבי הופמן, למטה הערה 37, שהגרסה הנכונה בספרי קנ"ז על הפסוק "איש נכרי" הוא: מכאן אמרו אין ממנים פרנסה על הציבור.
8. שו"ת אגרות משה, לעיל, הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.. ועיין מש"כ הרב מנשה קליין, לעיל, הערה 7, שחולק (לחומרא). ועיין לעיל, הערה 3, על שיטת הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק.
9. ראו, לדוגמה: Leo Levi, Man Woman - The Torah Perspective, Jerusalem, 1979, p. 17; R. Ahron Soloveitchik, Logic of the Heart, Logic of the Mind, Jerusalem: Genesis Jerusalem Press, 1991, pp. 92-97; R. Ahron Soloveitchik, Major Addresses, Union of Orthodox Jewish Congregations - 1969 Midcontinent Conclave, pp. 21-32; Rabbi Moshe Meiselman, Jewish Woman in Jewish Law, New York: Ktav and Yeshiva University, 1978, pp. 14-15 and 140.
10. הרב יחיאל מיכל עפשטיין, ערוך השולחן העתיד, הלכות מלכים, סימן ע"א, סעיף ט.
11. הרב יהודה גרשוני, "האשה באגדה ובהלכה," קול יהודה, עמ' תצ"ה-תק"ז.
12. מגילה יד, ע"ב.
13. לעיל, הערה 11, עמ' תק"א ו-תק"ו.
14. הרב חיים דוד הלוי, שו"ת מים חיים, ח"א, סימן ע'.
15. עיין מנחת חינוך מצוה תצ"ז, ושו"ת נודע ביהודה, מהדו"ק חו"מ סימן א'.
16. הרב ברוך עפשטיין, תורה תמימה, דברים יז, טו, אות פ בסוף.
17. הרב אהרן מילבסקי, נחלת אהרון, סימן ג'.
18. הרב דוד צבי זעהמאן, הערות המופיעים בספר השלמה למנחת חינוך, הוצאת שולזינגר, מצוה תצ"ז - עמ' ק"ד.
19. הרב ירוחם פישל פערלא, הערות המופיעים בספר השלמה למנחת חינוך, הוצאת שולזינגר, מצוה תצ"ז - עמ' ס"א.
20. הרב יהודה גרשוני, משפט המלוכה, הלכות מלכים פ"א, ה"ה. ועיין עוד: הרב יצחק אריאלי, עיניים למשפט, ברכות מט, ע"א, אות ז', ד"ה מלכות (עמ' קד); הרב בן ציון נשר, "מנוי נשים לשררה," דברי משפט, (מכון דברי משפט - מוסדות שירת דבורה, תל-אביב, תשנ"ו), עמ' רכז-רלז.
21. וכן דייק הרב בצלאל זאב שאפראן, שו"ת הרב"ז, ח"ג, סי' י"א, אות ה', הביאם ודן בדבריו הרב אברהם יפה-שלזינגר, שו"ת באר שרים, ח"ב, סימן מ"ד, סעיף א'. ועיין במאמרו של הרב ישראל רוזן, "נשים בתפקידים ציבוריים," תחומין, כרך י"ט (תשנ"ט), עמ' 17-27, ובמיוחד בעמ' 20-21, שהביא חבל פוסקים הסוברים שאין ירושה לבת בתפקידי שררה.
22. הרב מאיר בלומענפעלד, ספר אור עולם, פרק שני בסוף.
23. ראה לדוגמה בשו"ת חמדה גנוזה, לעיל הערה 6 סימן ל"ד.
24. הרב ישראל זאב מינצבורג, זאת חוקת התורה, עמ' ח.
25. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ב, סימנים מ"ד ו-מ"ה.
26. הרב ד"ר ריטר (רב הכולל ברוטרדם הולנד), מחזיקי הדת, שנה ב', גליון ט; ישורון, כרך 6, עמ' 445-448 (שנת תרע"ט, 1919).
27. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הרא"ה, ח"ד, סימנים תתק"פ, תתקפ"ד, א'-כ"ד; מאמרי הראיה, קובץ מאמרים, מכתבים, עמ' 189-194.
28. שם.
29. שם.
30. עיין ב"חברה ודת," לעיל, הערה 2.
31. עיין שם.
32. הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, האשה על פי התורה, פרק י"א.
33. עיין לעיל, הערה 27. יש לציין שמר חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל לשעבר, בהקדמה שכתב לכבוד הופעת כרך המאה של הירחון התורני סיני (כרך קא, תשרי חשון תשמ"ה), דן בקצרה בעימות שהיה בשנת תר"פ בין הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב יהודה לייב הכהן מימון לקראת ההצבעה לאסיפת הנבחרים. (דבריו מבוססים על ספרו של שבתאי טבת על דוד בן-גוריון.) "החוגים הדתיים והחרדיים בישוב התנגדו התנגדות חריפה להשתתפות נשים בהצבעה, והרב קוק אף חתם על 'קול קורא' נגד הבחירות... הרב מימון העז לצאת בגלוי נגד הרב קוק וקבע כי ה'קול קורא' שלו אינו בבחינת פסק הלכה כי אם בגדר חוות דעת בלבד... ובסופו של דבר - בעקבות מאורעות פסח תר"פ - הצטרף גם הרב קוק לעמדתו של הרב מימון ותמך בבחירות ואף ציין כי הוא רואה בעמדת הרב מימון יד השגחה עליונה." עיין גם בחברה ודת, לעיל, הערה 2, עמ' 168.
34. זאת חוקת התורה, לעיל, הערה 24, עמ' ח; ועיין גם בתשובותיו שו"ת שארית ישראל, חו"מ סימן ג.
35. הרב אברהם אלנדאף, ספר ענף חיים, זכרוני אי"ש, סימן ס"ג - והשיב בשם הבד"צ של התימנים בירושלים.
36. עיין ב"חברה ודת," לעיל, הערה 2.
37. הרב דוד צבי הופמן, ישורון, כרך 6, עמ' 262- 266 (שנת תרע"ט, 1919) ; ושוב בתגובה להרב ריטר בעמ' 515-521. תרגום לעברית של עמודים 262-266 מופיע בספר הקיבוץ בהלכה (הוצאת קיבוץ שעלבים, תשד"מ), בסוף מאמרו של הרב יוסף אפרתי "חברות נשים בועד מקומי בישוב שותפי", 277-290 - בנספח ב', שם, עמ' 286. הרב יוסף אפרתי, שם, עמ' 284, מציין שהרב הופמן שמע שבקהילות מסוימות בפולין וליטא התירו לנשים להיבחר והוא רצה לפרסם את דעתו לאיסור. פסקו לאיסור הובא ע"י הרב יחיאל יעקב ויינברג, בשו"ת שרידי אש, ח"ב, סימן נ"ב, ובח"ג, סימן ק"ה. באחרון הוסיף שכן אסרו ה"חפץ חיים" והרב חיים עוזר גרודזינסקי.
38. הרב אלעזר מאיר פרייל, המאור, ח"א, סימן נ"ו.
39. מנחם פרידמן, לעיל, הערה 2.
40. הרב מאיר אמסעל, המאור, שנה י"ב, קונטרס א' (ק"ז), תשרי תשכ"א, עמ' 14-20; המאור, שנה י"ב, קונטרס ב' (ק"ח), חשון-כסלו תשכ"א, עמ' 7-11. הדיון היה בעניין נשים כמשגיחות כשרות.
41. הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, ח"ז, סימן רנ"ד - מובא גם בשו"ת פרי מלכה, סימן ס"ח - בענין מינוי אשה להנהלת ביכ"נ. הרב מנשה קליין, "בדבר מינוי אשה כמשגיח כשרות," בית הלל, שנה ג', גליון ב' (י'), אייר תשס"ב.
42. הרב בן-ציון חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, חו"מ, סימנים ה' ו- ו'. ועיין בהתכתבות בין הרב עוזיאל ובין הרב אברהם חפוטא, בשו"ת של האחרון, מענה לשון, חו"מ, סימנים א-ג'. וכן מה שהעיר הרב שמעון חרירי, שער שמעון אחד, ח"א, סימן ד'.
43. הרב יעקב לעווינזאן, התורה והמדע (ניו יורק, תרצ"ב), עמ' 22-54.
44. הרב חיים הרשנזון, מלכי בקודש, חלק ב' (ניו ג'רזי, תרפ"א). ועיין עוד בהתכתבות המופיעה בחלקים ד' ו-ז'. ועיין במאמרו של הרב חיים צרנוביץ, "לשאלת בחירת הנשים," שהתפרסם לראשונה בשבועון "העולם" (גיליונות כ"ג וכ"ד בשנת תר"פ) ונדפס שוב בשבועון "העבר" (כרך י' גיליונות ט"ז וי"ז בשנת 1920), לפי המלצת העורך הרב מאיר בר-אילן.
45. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, תחוקה לישראל על פי התורה (מוסד הרב קוק - יד הרב הרצוג, ירושלים), ח"א, פרק שביעי, עמ' 95-101, ובנספח לפרק שביעי "שררה בנשים", עמ' 102- 113. ועיין גם בפרק שלישי, עמ' 43-47. אולם הרב הרצוג הביע את דעתו שעדיף היה לו הנשים לא היו נוטלות חלק בפוליטיקה, אבל הוא גם היה ער לכך שבמציאות המודרנית לא ניתן למנוע זאת.
46. הרב שמואל טוביה שטערן, חוקת עולם (ניו יורק, תש"י), כרך א', עמ' 78-95.
47. הרב שמואל אלימלך טורק, "דין אשה בנשיאות הקהילה או ביהכ"נ," הדרום, חוברת מא, ניסן תשל"ה, עמ' 63; שו"ת פרי מלכה, סימנים ס"ז, ס"ט, וע"א.
48. הרב הראשי שלמה גורן, ראיון ב"מעריב," י"ד ניסן תשמ"ח (1.4.88), חלק שני, עמ' 3.
49. הרב שאול ישראלי, עמוד הימיני, סימן יב, פרק ה'; חוות בנימין, ח"א, שער ב', סימן י"ב. ועיין גם בנספח ב'.
50. הרב חיים דוד הלוי, "זכות אשה לבחור ולהיבחר," תחומין, כרך י' (תשמ"ט), עמ' 118; שו"ת מים חיים, ח"א, סימן ע'.
51. הרב אליהו בקשי-דורון, תורה שבעל פה, כרך כ, תשל"ט; שו"ת בנין אב, ח"א, סימן ס"ה.
52. עיין עוד: הרב שמעון פדרבוש, משפט המלוכה בישראל (מוסד הרב קוק, ירשלים), פרק שביעי, עמ' 62-69; הרב שלמה חיים אבינר, מקדם לבית-אל, ח"א, סימן ל"ו - נדפס מחדש בשו"ת שאילת שלמה, ח"ד, סימן ל"ו .
53. עיין בשו"ת משפטי עוזיאל, לעיל, הערה 42; הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לעיל, הערה 45, עמ' 102- 113; שו"ת אגרות משה, לעיל, הערה 25; ושו"ת בנין אב, לעיל, הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.; הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, ח"ז, סימן רנ"ד - מובא גם בשו"ת פרי מלכה, סימן ס"ח.
54. הרב שלמה לוריא, ים של שלמה, הקדמה לבבא קמא, באמצע ד"ה אף.
55. הרב חיים יאיר בכרך, שו"ת חוות יאיר, סי' קצ"ב.
56. הרב אהרון אלפנדרי, יד אהרון על טור חו"מ, סי' ג' בהגהות הב"י בשם מהר"ם מטיוולי. הובאו דבריו ביד מלאכי, ח"ב, כללי הרמב"ם, כלל כ"ח.
57. ועיין במאמרו של הרב מאיר אמסעל, המאור, שנה י"ב, קונטרס ב' (ק"ח), חשון-כסלו, עמ' 8, שהעיר כן כביקורת על תשובת הרב משה פיינשטיין.
58. שו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ד.
59. חידושי הרשב"א, שבועות ל ע"א ד"ה ולא בנשים.
60. תוספות יבמות מה ע"ב ד"ה מי; גיטין פח ע"ב ד"ה ולא; ב"ק טו ע"א ד"ה אשר; שבועות כט ע"ב ד"ה שבועת; נדה נ ע"א ד"ה כל ;תוס' הרא"ש שבועות ל ע"א ד"ה מתני' שבועת.
61. חידושי הרמב"ן, שבועות ל ע"א ד"ה מתני' שבועת.
62. חינוך, מצוה עז.
63. חידושי הריטב"א, שבועות ל ע"א ד"ה שבועת.
64. חידושי הר"ן, שבועות ל ע"א ד"ה ולא בנשים; ר"ן על הרי"ף שבועות ל ע"א ד"ה מתני' שבועת.
65. חידושי הרשב"א, ב"ק טו ע"א בתירוץ השני.
66. ערוך השולחן, חו"מ סימן ז' סוף ס"ק ד.
67. הסוציולוג Max Weber ערך אבחנה בין "הכריזמה של המשרה" ובין "כריזמה של האדם". כאן מדובר באחרון.
68. שו"ת פרי מלכה, לעיל, הערה 47, סימן ס"ט.
69. הרב מרדכי אליהו, תחומין, ז', תשמ"ו, עמ' 58-59. ועיין גם במאמרו של הרב בן ציון נשר, לעיל, הערה 20.
70. הרב יונתן אייבשיץ, אורים תומים, חו"מ סימן ז ס"ק א.
71. החינוך, לעיל, הערה 62.
72. ועיין מה שכתב הרב הרצוג, לעיל, הערה 45, עמ' 108.
73. עיין באריכות במאמרו של הרב יונה דברת, "בחירות ומינוי נשים לתפקידי ציבור," בספר הקיבוץ בהלכה (קיבוץ שעלבים, תדש"ם), עמ' 291-311.
74. הרב מאיר ליבוש מלבי"ם, בהתורה והמצוה על הפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", מבחין "בין לשום ובין לתת, ששימה מציין הסדר והקביעות יותר מנתינה." יוצא לפי"ז, שמינוי אשה (אבל לא גר ונכרי) דרך ארעי לשררה מותר לכו"ע. וצ"ע בהגדרה המדויקת של ארעי. ומצאתי בשיחות הרב צבי יהודה (עורך: הרב שלמה חיים הכהן אבינר), סדרה שניה, בשלח תשל"ד, להפטרה מס. 2-3, עמ' 26-27, שיש כוח לציבור לקבל עליו פסולים "לגבי דברים ממוניים וזמניים שאינם נצחיים...קבלה זו אינה לעולם ועד (במובן של ביטול התורה, חס ושלום)..."
75. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לעיל, הערה 45, עמ' 96-97, מביע את דעתו שזה הנימוק העיקרי להיתר, ושולל את הנימוק "קבלו עלייהו". ועיין עוד שם, עמ' 102.
76. עמוד הימיני, הערה 49 למעלה, אות ח'. ועיין גם שו"ת פרי מלכה, לעיל, הערה 47, סימן ס"ט.
77. לעיל, הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
78. לעיל, הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת..
79. הרב יוסף קאפח, האשה וחינוכה, אמנה תש"מ, עמ' 37; וכן כתב הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לעיל, הערה 45, בנספח "שררה בנשים".
80. עיין בהמשך, בסעיף ח'.
81. כן פסק הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, כפי שציינו בהערה 3 למעלה.
82. הרב אריה ליב גרוסנס, שו"ת לב אריה, ח"ב, סימן כא.
83. הרב יהודה גרשוני, משפט המלוכה, הלכות מלכים פ"א, סוף ה"ד; ושם ה"ה. וכן כתב בקול יהודה, לעיל, הערה 11, עמ' תק"א ו-תק"ו.
84. הרב אליהו בקשי-דורון, שו"ת בנין אב, ח"א, סימן ס"א.
85. רבותינו בעלי התוספות על חמישה חומשי תורה, פירוש רבינו יהודה ב"ר אליעזר, משפטים כא, א, ד"ה לפניהם.
86. לעיל, הערה 83, סוף ה"ה. אגב, דעתו של מו"ר הרב גרשוני עצמו (שם ה"ד) היא שדברי הספרי והתוספתא נאמרו דווקא בתחילה - כשמעמידים את המלוכה ע"פ סנהדרין ונביא. אולם מי שבא אח"כ - מדין ירושה - יכול להימנות אפילו בחו"ל. ועל סמך זה הסביר הרב מדוע הרמב"ם השמיט את דברי הספרי והתוספתא, מכיוון שדוד ובניו זכו במלוכה לעולם.
87. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, תחוקה לישראל על פי התורה (מוסד הרב קוק - יד הרב הרצוג, ירושלים), ח"א, נספח ג', עמ' 158, הערה 1.
88. ספר החינוך מצוה תצח.
89. גנזי ראיה, לעיל, הערה 6.
90. הרב דוד צבי הופמן, לעיל, הערה 37.
91. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לעיל, הערה 45, עמ' 113.
92. עיין במאמרו של הרב חיים צרנוביץ, לעיל, הערה 44.
93. הרב שמעון גרינפעלד, שו"ת מהרש"ג, ח"ב, סי' י"ט; שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, סימן יג.
94. הרב ישראל שציפנסקי, "תורת המנהגות," אור המזרח, כרך מ', חוברת א' (קמ"ד) (תשרי תשנ"ב), עמ' 32 - במיוחד עמ' 49-51. הרב דוד פרידמן (קרלינר), שו"ת שאילת דוד, ח"א, קונטרס המנהגים, הערה 2; שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, סימן יג, או"ח, ח"ג, סי' ס"ד ואו"ח, ח"ה, סי' ל"ח, ד.
95. שו"ת משפטי עוזיאל, לעיל, הערה 42. ועיין מה שכתב הרב הרצוג, לעיל, הערה 45, עמ' 112.
96. שו"ת משפטי עוזיאל, לעיל, הערה 29.
97. "נשים במועצות דתיות - נימוקים בהלכה בעד," הרב אריה אברהם פרימר, "הצפה," יום שני, א' מרחשון תשמ"ו (3.11.86), עמ' 3.
98. בג"צ 153/87, לעיל, הערה 2.
99. "מועצת הרבנות קבעה בעקבות פס"ד בג"ץ בנושא לאה שקדיאל: אין לשתף אשה בהרכב מועצה דתית,"הצפה," ט"ו סיון תשמ"ח, 31.5.88, עמ' 1.
100. "הגר"א שפירא מבהיר התנגדות הרבנות הראשית לכהונת אשה כחברה במועצה דתית,"הצפה," כ"א סיון תשמ"ח, 6.6.88.
101. ראיון עם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, "האשה הדתית," מוסף ל"הצפה," פרשת תולדות תש"ן, 1.12.89.
102. הרב אליהו בקשי-דורון, חלק על קביעה זו בכותבו: "גם מבחינה הלכתי...אין בעיא אם אשה תשב במועצה דתית...מצער לשמוע שרבנים חשובים אמרו שבמועצה דתית יושבים תלמידי חכמים שמתעסקים בהלכה." ("יום השישי", י"א סיון תשמ"ח, 27.5.88, עמ' 20.) כמו כן, אמר הרב חיים דוד הלוי "כי חברי המועצה הדתית הם בעלי בתים פשוטים שלא מבינים בהלכה ולא עוסקים בבירורי הלכה אלא רק בבעיות מנהליות." ("הצפה", עש"ק כ"ב אלול תשמ"ו, 26.9.86, עמ' 4). גם הרב שלמה גורן כתב "אם רבנים יושבים בעיריות ואפילו בכנסת עם נשים, אינני מוצא כל פסול בכך שאשה תשרת במועצה דתית." (צומת השרון, גליון 188, 28.11.86, עמ' 13).
103. העיר הרב יצחק רלב"ג, לשעבר ראש המועצה הדתית בירושלים: "ידעתי שהדבר [=הצטרפות הרפורמים והקונסרביטיבים למועצה הדתית] בלתי נמנע. לכן אני יכול לומר היום שזו היתה טעות קשה, שאת המלחמה הקשה ניהלנו בתחום הזה [=בשאלת הצטרפות נשים למועצה הדתית] שרוב פוסקי ההלכה לא כל כך אוסרים אותו. ירינו את כל התותחים הכי חזקים במאבק הזה, וכשהגענו לעניין הרפורמים כבר לא היה תחמושת." ("יום הששי", ט' בשבט תשס"א, 2.2.01, עמ' 20-21.)
104. שו"ת שרידי אש, לעיל, הערה 37. ועיין הרב מנחם אלון, לעיל, הערה 2, עמ' 260.
105. הנקודות במהלך מכתב זה מופיעות במקור.

---