הלכתי את מר גרופיד. הוא עסוק היה בעבודת הנגרות שלו. " הֶיוּ ", אמר, "יש משהו שאתה רוצה לדעת. מדוע לא תשאל אותי דברים אלה"?
"חשבתי שתכעס עלי", אמרתי כשאני מסמיק כשוטה.
"ניחא", אמר, כשהוא עסוק עדיין במקצוע. "יש דברים שאתה יודע, ודברים אחרים אשר עליך לחכות עד שתכיר אותם. היודע אתה על פעולת המרה"?
"לא", עניתי, "אבל לומד אני."
"שפיר" ענה. "כל דבר בעתו. לא תוכל לדעת אלא אם כן למדת, ובקוצר רוח לא תשיג דבר, אלא מבוכה בלבד. הלא כן?"
"כן", עניתי, כשאני עמל במקצוע בכל כוחי עד שכיסתני זיעה.

"אם כן, הדבר הראשון תחילה", הוא אמר. "ישנם גברים ונשים, אך לפני כן הם נערים ונערות, ולפני כן תינוקות, הלא כן?"
"כן", עניתי.
"ולפני כן?" שאלני מר גרופיד, "מה לפני כן?"
מה באמת? מה לפני תינוקות? לא מצאתי דבר. "שום דבר", עניתי, "תחילה הייתה רק המחשבה בלבד".
"יפה, הֶיוּ יקירי", קרא מר גרופיד. "מתקדם אתה כהלכה. המחשבה הייתה עם אלוהים. כך הדבר עם תינוקות. הֶיוּ. יש בחצרכם מכונה מעשה ידיו של אוון אחיך. כיצד הוא יצר אותה? בידיו, יודעים אנו. אך קודם לכן במחשבתו, הלא כן?"
"כן", עניתי.
"ואף תינוקות נולדים במחשבה תחילה, הֶיוּ ", אמר מר גרופיד. "במחשבתו של האלוהים. שכן מכונות זעירות הן, אך מלאות פלאים ותעלומה גדולה, שכן נעות הן לא בכוח השמן, אלא בכוח החיים עצמם, ובמקום להישאר באותו הגודל בו נוצרו, הם הולכים וגדלים יום יום, עד שהם הופכים נער ונערה, ולבסוף איש ואשה. אכן, זה מעשה פלאים בני".

"ברם, כיצד מופיעים התינוקות לעולם?" שאלתיו. "ולפניהם מה היה?"
"קצר רוח אתה", קרא מר גרופיד. חבל שאין זה בית ספרו של פיתגורס, שכן אז היית קשור בשבועה שלא להוציא הגה מפיך משך חמש שנים, שעה שמורך מלמדך".
"אני מצטער על כך", אמרתי, כשאני מבקש שנית להיבלע באדמה.

"שפיר", אמר מר גרופיד. "ועכשיו, אשר לתינוקות. האדם נברא בצלם האלוהים, והאלוהים יצר את האשה מצלעו של האדם, הלא כן?"
"כן", עניתי.
"ובכן עתה נמצאו אדם וחווה בגן עדן", אמר מר גרופיד.
"ומה קרה?"
"היא חטאה באוכלה מעץ הדעת", אמרתי, "ונתנה אף לו לאכול מהתפוח, ואף ידעו כי ערומים הם ומשום כך נתכסו בעלי תאנה".
"יפה", קרא מר גרופיד, כשהוא מתאמץ יותר במקצוע שבידו.
"ולאחר מכן?"
"לאחר מכן בא המלאך עם החרב המתהפכת", עניתי. "וגרשם מגן עדן".
"כדי שיעמלו בזיעת אפם", אמר מר גרופיד, "ולאחר מכן?"
"נולדו קין והבל", עניתי. "הבל היה אדם טוב, אלא שקין קם עליו והרגו".

"אל תיחפז", קרא מר גרופיד. " לפני שאתה הורג אותם נראה תחילה כיצד באו לעולם. יודעים אנו כיצד נוצרו אדם וחווה, אך מהיכן באו לעולם קין הבל?"
"מהתנ"ך, קראתי.
"אך כיצד באו לעולם, כדי שיוכל התנ"ך לספר עליהם?" שאלני מר גרופיד, "האדם נברא יודעים אנו, וחווה נוצרה מהאדם. אך מהיכן באו קין והבל?"
"הם היו בניהם של אדם וחווה", עניתי.
"שפיר", קרא מר גרופיד. "הם היו בניהם של אדם וחווה, והם נולדו, כפי שנולדים לאיש ואשה כל הילדים מאז ועד עתה, לאב ולאם.

ועכשיו, הֶיוּ, מדוע הגבר אב הוא והאשה אם?"
"מפני שאדם היה אבא, וחווה אמא", עניתי.
"אך מדוע שאלתי", אמר מר גרופיד ונשא עיניו אלי. "מה עושה את הגבר לאב? מה ההבדל ביניהם? כיצד תבחין בין גבר לאשה, בין אב לאם?"
"קל מאד, עניתי, "הגבר בשפם ובמכנסיים והאשה פניה חלקים ושמלה על גופה".
"הֶיוּ ", אמר מר גרופיד, שונה אתה בחיצוניותך מנערה, אחרת היית סורג במקום להיאבק, הלא כן?
"כן", עניתי.
"במה שונה אתה הֶיוּ?" שאלני מר גרופיד.
"לנערה חזה בולט", עניתי, "ולנו חלק".
"ועוד?" הוסיף מר גרופיד לשאול.
"שונים אנו במבנה הגוף מתחת למותניים", אמרתי, "הנערות חלקות הן מתחת".

"נכון", אמר מר גרופיד. "מה יודע אתה אם כן על הרחם?
מה זו רחם, הֶיוּ?"
"זה כתוב בתנ"ך", אמרתי.
"כה אמר ה' יוצרך מרחם", אמר מר גרופיד, "במאמרו, בקולו הגדול. מכונות נוצרות ממוחו של האדם, תינוקות ממוחו של אלוהים. אבל כשם שצריך לאחד את המוח והידיים כדי ליצור מכונה, ויש לצקת אותה תחילה בתבניות חול כדי שתקבל צורתה, כן צריכים תחילה האיש והאשה להתאחד, והתינוק נולד בדמות מן הרחם. יוצק הברזל צר את התבנית בחול, כדי לתת צורה לחלקי המכונה, ואוון הוא שאיחדם. באופן זה יצר האלוהים את רחם האשה, כדי לתת צורה לאבריו של התינוק.
- ומי מאחד אותם? האב והאם, לא כן"?
"כן", אמרתי.
"ולמי מהשניים יש רחם?" שאלני מר גרופיד.
"לאם".
"שפיר", אמר מר גרופיד, "הרי שיודעים אנו עתה שהגבר אב הוא, והאשה אם היא. הוא אב משום שהוא שונה ממנה. בתוך גופה נמצא הרחם, וכשרוצה האלוהים, ייוולד ילד ויצא לעולם.

וכיצד?"
"מהאיחוד", עניתי.
"אשר לאיחוד", אמר מר גרופיד, בקול שונה, וכאילו היה מראה עתה על ההבדלים שברקמת שני עצים שונים. "האם שמעת על זרע אשר לגבר, הֶיוּ?"
"כן", עניתי.
"טוב", הוא אמר. "מכיר אתה את החיטה, השעורה והשיפון. כולם זרעים הם, ועליך לזרוע כדי לקצור, הלא כן?"
"כן, עניתי.
"אם כן, כדי שיופיע התינוק בשר ודם, יש לזרוע תחילה את זרע האדם", אמר מר גרופיד. "והזריעה נעשית ברחם, משום כך נישאים האיש והאשה, והנישואים הם איחוד. האם תזרע חיטה שלא בעונתה? האם תניח זרעים באדמה כשמכוסה היא בשלג?"
"לא", אמרתי.
"לא, הוא אמר, "אחרת ישלחו אותך לבית המשוגעים מיד. עת וזמן לכל דבר, ושעת הזריעה של זרע האדם הם הנישואים, לא קודם לכן. תקצר רוחו של האיכר ככל שתקצר לראות את שדהו מניב דגן, אך חייב הוא לחכות לתקופה הזריעה, הלא כן?"
"כמובן", עניתי.
"נכון", הוא אמר. " אחרת יחשבוהו לחסר דעה. כך הדבר עם בני אדם, הֶיוּ. הנישואים הם זמן הזריעה".

"ובכן", אמר מר גרופיד, "מה צריך עוד לדעת?"
"כיצד זורעים את הזרע", שאלתיו.
"כמה זמן מהרהר אתה בעניינים אלה, הֶיוּ?" שאלני.
"זה זמן רב", עניתי.
"הו", הוא אמר, "לו הרהרת זמן כה רב על ארוחתך, הצודק הייתי לו קראתיך זוללן? ואף בעניין זה כך. תן דעתך כיצד אתה מבלה את זמנך, שכן אחרת אפשר ויקראו לך לא יוצלח ובטלן. ועכשיו רוצה אתה לדעת כיצד זורעים את הזרע הלא כן?"
"כן", אמרתי, "אנא".

"ניחא", הוא אמר. "אתה עצמך הכרת בכך ששונה אתה בחיצוניותך מנערה, זה משום שאתה תגדל גבר, ובבוא השעה יהיה אף בך טמון זרע האדם. נכון?"
"היכן הוא יימצא?" שאלתי.
"שוב קצר רוח אתה", אמר מר גרופיד. "הוא יימצא בתוכך, עשוי מדמך שלך ומוכן לשעת הזריעה באותם מאברי גופך השונים מאלה של נערה. לאחר הנישואים, ולא קודם לכן, תתאחד עם האשה אשר תהיה לך לאשה, וכל הדברים האחרים כבר יבואו אחר כך".

"אך כיצד נזדווג?" שאלתיו בקול חלש, מרעיד, שכן כרעתי תחת הידיעות הרבות, אך השתוקקתי לדעת יותר והתשוקה שלהבה אותי.
"מה פירוש המילה הֶיוּ?" הוא שאל והפסיק להקציע, שכן החדר היה נתון באפלה כמעט, ואף זהרורי האור שעל השולחן נעלמו.
"התחברות", עניתי.
"כן הדבר באמת", אמר מר גרופיד. החלק הבולט בגופך מתאחד עם רחם האשה שהיא אשתך, ודרך חיבור זה יוצק אתה את הזרע אשר בך, שניתן לך מידי האלוהים, ואשר ברצונו ייוולד ממנו תינוק, במחשבתו של האלוהים. רואה אתה?"

"האם זה הכל?" שאלתי, כשאני מזועזע ואיני מאושר כלל וכלל.
"האם זה הכל?" הוא חזר על שאלתי והרים את ידיו. "מה נותר עוד, אם כן?"
"רואה, אתה", אמרתי, "חשבתי שהדבר מסובך יותר, נורא יותר".
"אכן נורא הדבר, הֶיוּ", אמר מר גרופיד בקול חלש, כשידו על ראשי, "נורא הדבר באמת. חשוב בכך, אתה האחראי לחיים הטמונים בך, חיים רבים. חשוב על הסבל והייסורים שיכולים להיות מנת חלקם של אלה הבאים אחריך. חשוב על ילדים קטנים בדמותך, אשר יעמדו בסמוך לברכיך, ואתה תדע שבשר מבשרך הם, דם מדמך, והם מצפים לדברך, כפי שמצפה אתה לדבר האלוהים, האין זה נורא, מדהים ונפלא, עד שאין הפה יכול להביעו?"

"כן", עניתי. "ברם, מדוע אומרים המבוגרים שאין אני צריך לדעת, כשהדברים פשוטים כל כך?"
"רואה אתה, הֶיוּ ", אמר מר גרופיד, כשהוא צוחק עתה. "האם צריך, אם כן, להשמיע זאת מעל ראשי הגגות? האם אין לחכות לשעה מתאימה? האם מתערטל אתה לפני הבריות?"
"לא", עניתי.
"ואם נזהר אתה בצניעותך אתה", הוסיף מר גרופיד, "חשוב כמה עלינו להיזהר ולהצניע כל מה שנוגע ללידה. זוהי אחריות שאתה נוטל בה חלק רק בהתבגרותך. האם תספר לאחיך הפעוט על דרך עבודתה של המכונה?"
"לא", עניתי.
"כמובן שלא", אמר מר גרופיד, "הוא משתוקק לדעת, אך מוחו הקטן לא יבין לעולם את אשר תאמר לו, אך ברבות הימים יבין אף הוא, כפי שמבין אתה, האמת הדבר?"
"כן", עניתי.
"שכן אז פשוטים יהיו הדברים בעיניו", הוסיף מר גרופיד, "שכן הוא יגיע לגיל שבו יהיה מסוגל להבין, ואז הוא יאמר לך: וזה הכל? ואתה תענה: זה הכל בני, כפי שאומר אני לך עתה.
ובכן?"