[ב, א]
ויכלו -
מהבנין שלא נקרא שם פועלו ומשקלו,
ויכסו כל ההרים.
וטעמו נשלמו. והים בכלל הארץ, כי הם כאגודה אחת.

[ב, ב]
ויכל אלוהים ביום השביעי -
יש אומרים:
כי הימים נבראים ובבריאת יום שביעי שלמה המלאכה, וזה הפירוש תפל.

ויש אומרים:
כי יש בי"ת שטעמו קודם, כמו: לא תחסם שור בדישו.
אך ביום הראשון תשביתו שאר.
ולמה זאת הצרה וכלוי מעשה איננו מעשה, כאילו אמר לא עשה מעשה.
וכן פירוש ויכל גם וישבת.

וטעם מלאכתו אשר עשה -
ביום הששי טרם יום השבת.

וטעם וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו-
מכל הבריאות שברא.

[ב, ג]
ויברך אלוהים -
פירוש ברכה תוספות טובה, וביום הזה תתחדש בגופות דמות כח בתולדות ובנשמות, כח ההכרח והשכל.

ויקדש אותו -
שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו.

ופירוש אשר ברא אלוהים לעשות -
השרשים בכל המינים, שנתן בהם כח לעשות דמותם.
והמפרש לעשות תחת עשה גם עשה תחת ברא, איננו כן לפי דעתי.

ואמר הגאון:

שברכת היום וקידושו ישוב על השומרים שיהיו מבורכים קדושים.

[ב, ד]
אלה תולדות -
פירוש אלה שהולידו.

בהבראם -
בהיות הרקיע ונראתה הארץ.

ומלת ביום עשות –
הוא תיקון והעד, וימהר לעשות אותו.
וכן בראתיו ואחר כן יצרתיו ואחר כן עשיתיו:

[ב, ה]
וכל שיח -
עץ.
וכן: בין שיחים ינהקו.
ועל דעתי שהוא עץ פרי, בעבור שנמשל האדם אל עץ, והנה:
שיח,
וניב,
וסעיף,
ובד,
ואמיר,
וסרעף.

[ב, ו]
ואד -
כמו: עשן.
וכמוהו: יום אידם. שהיום הרע יקרא יום ענן וערפל.

והטעם כי עלה אד מן הארץ –
בכח המאורות והשקה האדמה והצמיחה.

והגאון אמר:

כי פירושו ולא אד יעלה מן הארץ.

[ב, ז]
וייצר -
בכח המאורות.

וייצר -
מהפעלים שהפ"א שלהם יו"ד מהבנין הקל, כמו: וייקץ נח.

וטעם באפיו –
שבהם יחיה האדם, כי הם יוציאו האויר החם מחום הלב ויביאו אויר אחר.

וטעם לנפש חיה -
שהלך מיד כמו החיות ולא כתינוקים.

[ב, ח]
ויטע -
וכבר נטע גן במקום שנקרא עדן מפאת מזרח, ועתה שם בו האדם

ופירוש גן בעדן –
גן אלהים, הבי"ת משרת עצמו ואחר עמו בעדן בגן אלהים.
וכמוהו מאל אביך ויעזרך ורבים אחרים.

וה"א האדם. יש לו סוד.
גם נמצא שבט המנשה
הארונה היבוסי.
וגם יתכן להיותו כן, בעבור שהוא שם נחצב מהאדמה והוא יהיה שם עצם ושם תאר.

[ב, ט]
ויצמח -
ובעת שהצמיח כל עץ מהאדמה, כן צמח בגן ועוד בתוכו שנים עצים.

ועץ הדעת -
לפי דעתי צריך להוסיף דעת. להיות כן.

ועץ הדעת טוב ורע -
כי איך יהיה סמוך והוא נודע בתחילה?!
וכן: הארון הברית.
והנבואה עודד הנביא ורבים כאלה.

[ב, י]
ונהר -
וטרם שנברא האדם היה הנהר משקה הגן לכל צד.
ואל"ף מלת ראשים שרש, ונראה במלת מראשותיכם, וטעמו מכובד הראש.

[ב, יא]
שם האחד -
אמר הגאון:

כי פישון יאור מצרים.

וידוע כי גיחון קרוב מארץ ישראל, כי כן כתוב: והורדתם אותו אל גיחון והוא בא מפאת מזרחית דרומית, גם פרת כן והוא אחרית גבול הארץ פאת מזרח .

ומפרשים אמרו:
כי חדקל הוא הנהר השני העובר על בגדא"ד עם נהר פרת, א"כ הנה שלשתם מזרחים. ויאור מצרים יוצא מהר הלבונה רחוק מקו השוה בצד נגב והראיה גדולה בקיץ.

וידענו כי גן עדן תחת הקו השוה שלא יוסיף היום ולא יחסר כל ימות השנה. וריקי מוח תמהו איך יתכן זה. והראיות גמורות בלי ספק יש עליהם. אם כן ירד פישון לפאת דרומית מערבית ואחר כן ישוב דרך צפונית. ואין ראיה על פישון שהוא היאור, רק שתרגם החוילה כפי צרכו, כי אין לו קבלה וכן עשה במשפחות ובמדינות. ובחיות ובעופות ובאבנים. אולי בחלום ראה וכבר טעה במקצתם כאשר אפרש במקומו, א"כ לא נשען על חלומותיו אולי עשה כן לכבוד השם בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם, שלא יאמרו כי יש בתורה מלות לא ידענום. והזכיר הזהב, בעבור כבוד הנהר היוצא מהגן.

[ב, יב]
וזהב-
אמר הגאון:

כי הבדולח הם האבנים הקטנים עגולים היוצאים מהמים שהם דקים ודמה המן אליהם.

והכתוב אמר על עין המן לבדו.

ואמר: כי השהם אבן יקרה לבנה, והיא צחה ואנחנו לא נדע.:

[ב, יד]
ופירוש קדמת אשור-
התי"ו קדמת תחת ה"א וההפרש בינו ובין קדם, כי ה"א קדמה תחת אל הפתוח בפת"ח קטן. וכן: וירד אברם מצרימה כמו אל מצרים.
והנה קדמת אשור אל מזרח אשור.

ודע כי מהפסוק הראשון עד לעשות, הזכיר הכתוב אלוהים ואחר כן השם הנכבד והנורא עמו, ומה יקרו דברי קדמונינו ז"ל שאמרו: נקרא שם מלא על עולם מלא, כי לא היה שם כח מקבל זה השם. ובפרשת ואלה שמות אפרש סוד השם, ואם הוא סמוך אם יעזרני השם.
ודע כי מקום האדמה שנברא ממנה אדם קרוב אל גן עדן, כי יש אומרים כי האדמה היא ארץ ישראל. והנה שכחו ויהי בנסעם מקדם.

[ב, טו]
בגן -
לשון זכר ונקבה.
וכן חבורו גנים גנות.
והאומרים כי לעבדה ולשמרה שב אל האדמה. איך יתכן לעבוד ולשמור מקום גדול ממקום קטן?!
ואחר שחטא והוציאו לעבוד את האדמה וכבר היה עובד האדמה, רק פירוש לעבדה על הגן שמפריו יאכל ואחר שחטא שב לאכול את עשב השדה והוא הלחם.

וטעם לעבדה -
להשקות הגן ולשמרה, מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו.

ויש אומרים:
כי כן פירושו לעבוד מצותו והמצוה לא תעבד.

[ב, טז]
ויצו -
מלת צווי עם על מצוות לא תעשה.
וכן: על העבים אצוה.
אף על פי שהתרתי לך פרי עץ הגן, לא תאכל מפרי עץ הדעת.

[ב, יז]
וחר שאמר מעץ הדעת לא תאכל מה צורך למלת ממנו?
רק הוסיף לבאר.
וכן: ותפתח ותראהו את הילד.
או טעמו, אפילו מעט ממנו. ודקדוק ממנו בספר היסוד תמצאנו.

ודע כי אדם מלא דעת היה, כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת, רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו, לא ידע. הלא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדת כל אחד ואחד, והנה חכם גדול היה. ולולי שהיה כן לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם והוא יודע ממנו שהוא בער. גם השם הראה לו עץ הדעת כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן.

[ב, יח]
ויאמר -
טעם לא טוב. לאדם

ועזר -
כטעם טובים השנים מן האחד.

[ב, יט]
ולמ"ד אשר יקרא לו האדם -
מושך עצמו ואחר עמו.
וכן: הוא אשר יקרא לו האדם לנפש חיה, כי יש בו תוספת באור.
כמו: ותפתח ותראהו, ורבים כמוהו.

[ב, כ]
ומלת לכל הבהמה גם היא מושכת עצמה ואחרת עמה.
כי טעמו ולכל עוף השמים.
וכן: ויהי מתיו מספר.
וכן: ולא למדתי חכמה, ורבים כאלה.

וטעם ולאדם לא מצא –
ולנפשו לא מצא, כי כן מנהג לשון הקדש, כמו: וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ורחוק הוא בעיני שישוב אל השם.
ופה אמר כי העוף נוצר מהאדמה ולמעלה מהמים. כי משניהם נוצר.

[ב, כא]
ויפל -
מהבנין הכבד הנוסף.
וכן : וישב אותם אברם.

תרדמה -
יותר משינה, ושינה יותר מתנומה והתיו נוסף.

אחת מצלעותיו -
שתי צלעות היו, כענין ולצלע המשכן השנית.
ומלת צלע לשון נקבה, והטעם צד.

תחתנה -
מקומה, והוא לשון יחיד והנו"ן נוסף, ותחתים לשון רבים.
וכן: תחתני, גם תחתי:

[ב, כב]
ויבן -
מהבנין הכבד גם מהבנין הקל כמו: ויפן, ויקץ.

ויבאה -
חשב בהקיצו בראותו אותה כי הובאה אליו כאשר הובאו הבהמות, והכתוב דבר על מחשבתו. וכן: והאנשים רדפו אחריהם.
או נבנתה חוץ לגן ואחרי כן הובאה אליו, וכאשר הסתכל ידע שנגזרה ממנו, כי צלעו האחת עם בשרה איננה והרגיש שבשר אחר הובא בו.

[ב, כג]
ויאמר -
אז אמר.

זאת הפעם -
מצאתי עזר כנגדי כמוני, כי ממני היה. ודבר לילית דרש.

לזאת -
בעבור זאת.
וכן: אמרי לי אחי הוא.
ודגשות שי"ן אשה. תמורת היו"ד הנח הנעלם שהוא באיש.
ויתכן שסבת דבור אשה דגוש ולא רפה שלא יתערב עם אישה שהוא בעלה, כי פעם יחסרו הראות הה"א. ונשים מן אנוש ואנשים.

וטעם יקרא –
על שם.
ולא נדגש קו"ף לקחה זאת להקל על הלשון. והוא מהבנין הכבד ואם לא נמצא.

וטעם והיו לבשר אחד –
כאילו הם, או שידמו כאשר היו.

ויש אומרים:
שיולידו אחר והוא רחוק:

[ב, כה]
ערומים -
שם התאר.
וכן: בגדי ערומים תפשיט.

ויש אומרים:
כי גם ערום ראה רעה ונסתר כמוהו, וטעמו שהרוח ערום בלי מכסה כדמות העין.

יתבששו -
מבושת והיא מהשנים שיש נח נעלם ביניהם והאות אחרון כפול., כמו: יתבונן ונקמץ השי"ן בעבור שהוא סוף פסוק: