[כג, א]
חיי -
לשון רבים ולא יתפרדו.
ומנהג הלשון להקדים המספר הרב על המעט. והפך הדבר, כמו: שני יעקב:

[כג, ב]
ארבע -
שם אדם גדול בענקים. ולהיותו אברהם הוא על דרך דרש, כי לא היה מהענקים וכאשר מתה שרה היה אברהם במקום אחר, על כן אמר: ויבא אברהם.

ולבכתה -
לבכות עליה.
וכן: ובכתה את אביה.

[כג, ג]
פני מתו -
רמז לגוף. ועוד תמצא פי' לאמר.

[כג, ד]
גר -
לבדו הוא הלן.

ותושב -
הוא הגר היושב בארץ.
אמר: הנה אני תושב עמכם והמוות גזור עלינו ואין לי מקום שיהיה לי. אחזה כמו נחלה, או מקום שאוחז אותו בכסף להיות קבר למתי.

[כג, ו]
אדני -
ולא אדונינו, לשון המדבר. ואין מדרך מוסר לשום אחרים שותפים עמו.

נשיא אלהים -
דרך גדולה בעבור כי אתה נביא.

יכלה-
ימנע, כי ימצא בה"א גם באל"ף באחרונה:

[כג, ז]
ודקדוק וישתחו - בספר היסוד.
והאומרים כי השתחויתו הייתה לשם לא אמרו כלום, כי הכתוב אמר שהשתחוה לבני חת. והשתחויה שישוח ראשו וזה משפט הנותן שבח לאחר, וגם משה השתחווה לחותנו.

[כג, ט]
מערת המכפלה -
מערה בתוך מערה.

בכסף מלא -
וההפך חסר.

[כג, יא]
לא כן אדני -
אך שתשמעני:

[כג, יב]
לפני עם הארץ -
וזאת ההשתחויה הייתה לפני עם הארץ, לעפרון לתת שבח לו:

[כג, יג]
אך אם אתה לו שמעני -
אם אתה תעשה כן, לו תשמעני. או טעמו: אם אתה תעשה כן, לו נתתי כסף השדה:

[כג, טז]
עובר לסוחר -
שלא יקח כ"א כסף נבחר.

[כג, יז]
ויקם -
נתקיים ועמד השדה למקנה. והנה זה הפסוק דבק עם הפסוק שהוא למעלה.
וכן: גר ותושב אנכי.
והעשרה שהזכיר הגאון אינם דבוקים.

[כג, יח]
וטעם לעיני בני חת –
את אנשי המקום.

וטעם לכל באי שער עירו –
כל עובר ושב:

[כג, יט]
ואחרי כן קבר אברהם את שרה -
ומאז נתקיים השדה לאחוזת הקבר לו ולזרעו ונזכרה זאת הפרשה, להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים.
ועוד: לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה.