[כה, א]
קטורה -
איננה הגר, כי כתוב ולבני הפלגשים נתן אברהם.
ופירוש פילגש שפחה וזה השם איננו נופל על זכר ונוכל לפרש על פלגשים נשים.

[כה, ג]
אשורים -
יש אומרים:
כי אשורים שהיו יודעים הדרכים.

ולטושים -
צופים מרחוק.
והנכון בעיני, כי הם שמות ואין בהם תאר שם.

[כה, ו]
מתנות -
ממון נתן להם.

קדמה -
פירש אל ארץ קדם.
וכן: אשר לא יעבדו אותו את נבוכדנצר, וקדם מזרח ארץ ישראל.

ויש אומרים:
אל מקום בן ישמעאל והראשון נכון.

[כה, ח]
מלת ויגוע -
צאת הרוח מהגוף רגע אחד בלי עינוי ועיכוב.
הלא תראה ויאסוף רגליו אל המטה ומיד גוע. והנה כל גויעה מיתה ואין כל מיתה גויעה, על כן כתוב במבול ויגוע.

ופירש וימת אברהם –
שמת בשיבה טובה.

ויאסף אל עמיו -
יש אומרים:
כי על כבוד הנפש אמר, כי בהיותו מתעסק עם הגוף הוא כחלק נפרד. ובהפרד מהגוף יאסף הכבוד אל עמיו.

ויש אומרים:
כי זה משפט הלשון והטעם על לכתו בדרך אבותיו, כאלו יתחבר אליהם.
וכן: אתה תבא אל אבותיך בשלום.

[כה, טז]
ובטירותם -
ארמונים, כמו: טירת כסף.

לאמותם -
בשורק מצאנו אמות ואומים ולמ"ד לאמותם נוסף כלמ"ד לגוייהם. ואיננו כלמ"ד בלאמים, כי הוא שרש כמו: ולאם מלאם יאמץ. והטעם שהוא בלמ"ד ובחסרונו שוה, והם שני שרשים:

[כה, יח]
על פני כל אחיו -
הם זמרן ויקשן.

נפל -
חלקו או גורלו.
או שרוב בני ישמעאל נוסעים ממקום אל מקום, כטעם אל הכשדים אתה נופל. וזה מעט רחוק, בעבור שאחיו במזרח ומצרים ואשור למערב לא"י.
ויתכן שהכתוב דבר על ישמעאל שמת בחיי אחיו, אחר שנפל כי לא ידענו סבת מותו.

חסלת פרשת חיי שרה


[כה, יט]
ואלה -
אחר שהזכיר תולדות ישמעאל, שב להזכיר תולדות יצחק שהם עשו ויעקב.

ויש אומרים:
כי טעם הוליד את יצחק –
שהיה דומה לאביו. וכל רואיו יעידו כי אברהם הולידו.

ויש אומרים:
כי טעם הוליד –
גדל ורבה כמו: יולדו על ברכי יוסף. והעד שאמר: וישלחם מעל יצחק בנו:

[כה, כ]
מפדן -
שדה.
וכן בלשון ישמעאל.

אחות לבן -
הוא ידוע ונכבד מאביה.
וכן אחות נחשון:

[כה, כא]
ויעתר -
מבנין הקל.
כי העתירו אל ה' מהכבד, וטעמו: שרצה השם בדבריהם.

ויעתר –
יתרצה מבנין נפעל:

[כה, כב]
ויתרוצצו -
מלשון מרוצה, והצד"י כפול ואחיו כברקים ירוצצו. ונקראו בנים על שם סופם.
וכן: ובגדי ערומים תפשיט. והיא שאלה לנשים שילדו, אם אירע להם ככה, ותאמרנה לא.
וטעם ותאמר אם כן –
הדבר והמנהג למה זה אנכי בהריון משונה.

[כה, כג]
ויאמר ה' לה -
על ידי נביא, או אברהם בעצמו, כי לא מת עד שהיו בניה בני ט"ו שנה.

ורב -
הוא הפועל.
וכן: בן יכבד אב ועוד אפרש זה הפסוק.

[כה, כד]
תומים -
בחסרון אלף השורש כמו: אם לא שריתיך לטוב, שפירושו: נתתי שאריתיך לטוב.

[כה, כה]
יו"ד אדמוני - נוסף כיו"ד אכזרי.
ואין מלת כאדרת סמוכה, רק טעמו: כלו שער כאדרת.

ועל דעת אחרים:
שהיא סמוכה.

ויקראו שמו -
רואיו.
ויתכן שפירושו מעשה בפני עצמו.
ופליאה גדולה הייתה זאת הלידה, בעבור שכל בן אדם יוצא בשליא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד.

[כה, כו]
ויקרא שמו -
הקורא, או יצחק אביו.

[כה, כז]
יודע ציד -
לעולם מלא מרמות, כי רוב החיות בדרך מרמה יתפשו ויעקב הפך עשו, כי הוא איש תם.
גם עשו איש שדה.
ויעקב יושב אהלים.
ויתכן להיות פירושו,כמו: יושב אהל ומקנה:

[כה, כח]
כי ציד בפיו -
היה מביא ציד בפיו.

[כה, כט]
והוא עיף -
כטעם: בארץ עיפה, רעב וצמא.

[כה, ל]
הלעיטני -
אין לו חבר, והטעם: האכילני.

וטעם נזיד –
תבשיל.

רק ויזד - מהשניים הנחים והם שני שרשים והפירוש אחד.
וכן: לא ידון רוחי
עם נדנה:

[כה, לא]
מכרה -
בחירק, כמו: שלחה הנער.
שכבה עמי.
והבכורה שיקח פי שנים בממון אביו.

ויש אומרים:
שיש לבכור לעולם מעלה על הצעיר, לקום מפניו ולשרתו כבן לאב.

[כה, לב]
וטעם הנה אנכי הולך למות –
שבכל יום ויום הוא מסתכן בעצמו, כאשר יצא לצוד שמא יהרגוהו החיות.
ויתכן שימות קודם אביו.

[כה, לד]
ויבז עשו -
גם זאת הבכורה בעבור שראה שאין לאביו עושר.
ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו ובא לידי עוני בזקוניו?!
והעד שהיה יצחק אביו אוהב את עשו בעבור צרכו. ואילו היה הלחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו, לא מכר בכורתו בעבור נזיד!
ואם היה אביו אוכל בכל יום מטעמים, מה טעם אמר: הביאה לי ציד?!
ולמה לא היה ליעקב בגדים חמודות?!
ולמה לא נתנה לו אמו כסף וזהב בדרך שהוא אומר: ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש?!
ולמה לא שלחה אליו הון והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן?!
והפסוק שאמר: ויגדל האיש קודם זקנותו.

ועורי לב יחשבו, כי העושר מעלה לצדיקים והנה אליהו יוכיח.
ועוד ישאלו: למה חסר השם ממון ליצחק?
אולי יודיעונו למה חסר מאור עיניו?
ואל ידחונו בקנה של דרש. כי יש לו סוד!
ואין לנו לחפש, כי עמקו מחשבות השם ואין כח בדעת האדם להבינם.

וכן אחרים אמרו:
הנה צאן יש לו, כי רבקה אמרה לו: לך נא אל הצאן.
ויתכן שנשאר לו מקנה מעט, גם נכון הוא להיות פירוש: לך נא אל הצאן אל מקום הצאן שהן נמכרות.