[כז, ב]
הנה נא -
כמו עתה.

[כז, ג]
כליך -
יתכן היות שם כלל. והפרט תליך וקשתיך. ותליך האשפה התלויה ששם החצים, או תליך כמו חרב ויחסר וא"ו מן תליך. כאדם שת אנוש:

[כז, ה]
ורבקה שומעת -
הייתה שומעת.

[כז, ז]
לפני מותי -
כמו בטרם אמות:

[כז, יא]
שעיר -
בעל שער וההפך חלק.
ויתכן שנקרא כן, בעבור היות החלק חלקיו שווים.

[כז, יב]
ימושני -
כמו יסובני מבעלי הכפל.

כמתעתע -
כפול מגזרת תועה, כאיש שמתעה אחר.

[כז, יג]
עלי קללתך -
אל תפחד שיקלל, ואם יקלל תהי קללתו עלי ולא עליך, וזה משפט דברי הנשים.

והגאון פירש:

עלי להסיר קללתך.

[כז, יט]
ויש אומרים:
חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן.

אנכי -
מי שאנכי ועשו בכורך.

ואחרים אמרו:
כי בנחת אמר: אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך.
ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים:
החלק הראשון: שליח במצוות.
והחלק השני: נביאי העתיד.
ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק, רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.
גם הנה דוד נכתב עליו איש האלהים. ואמר: רוח ה' דבר בי. בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: ויהיו כלי הנערים קדש לצורך שעה.
גם אלישע שאמר לחזאל: לך אמור לו חיה תחייה, אף על פי שפירושו חיה תחייה מחולי זה, הראני השם כי יהרג.
וכן מיכיהו אמר תפלת שוא, עלה והצלח דרך מוסר.
וכן אמר דניאל: מרי חלמא לשנאך ולהיות כנגד השם דרך דרש.
וכן אמר אברהם: וגם אמנה
ונשתחוה ונשובה.

ואכלה מצידי -
כמו: זכרה לי אלהי לטובה. והאל"ף שורש.

[כז כא]
ואמושך -
קל השי"ן להקל על הלשון.

[כז, כה]
ואכלה מציד בני -
האל"ף סימן המדבר והנח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השורש.
וכן :אומרה לאל סלעי.
דגשות נו"ן תברכני. לחסרון נו"ן הנוסף כמו: יסובבנהו
וכן: ישחרונני.

[כז, כו]
נשיקה -
עם למ"ד ביד או בכתף או בצואר, ובלי למ"ד בפה.

[כז, כז]
וירח -
בפת"ח הרי"ש, בעבור אות הגרון.
וכן: וינע לבבו.
וינח בכל גבול מצרים. וכלם מהשניים הנראים.

ראה -
דבור עם הלב. והיה ריח טוב בבגדים כאשר חשב בלבו שהוא עשו והוא בא מהשדה, הריחו בגדיו כריח ציצי האילנים, כי יתכן כי זה המעשה היה בחדש הראשון.:

[כז, כח]
מ"ם מטל - מושך עצמו ואחר עמו.
וכן: האתן בכורי פשעי:

[כז, כט]
לאחיך -
בני הפילגשים.

בני אמך -
עשו ובניו.

אורריך ארור -
כל אחד מאורריך.
וכן: וצדיקים ככפיר יבטח. ורבים ככה.
וכן ומברכיך:

[כז, לג]
מי איפא -
מי זה ואנא הוא שתי מלות.

וי"ו ואברכהו - קמוץ בעבור היותו פועל עבר, ואלו היה בפתח גדול היה לעתיד.

[כז, לה]
במרמ.-
שלא דבר אמת.

[כז, לו]
הכי -
כמו אמת.
וכן: הכי אחי אתה.

קרא -
הקורא שמו יעקב.

ויעקבני -
כמו: מרמה.
וכן: בעקבה.
ויתכן היותו מגזרת עקוב הלב.
והעקוב הפך המישור.

אצלת לי -
עזבת לי אצלך. והוא מגזרת: ואצלתי מן הרוח.

[כז, לז]
הן גביר שמתיו לך -
בברכתי. גם כן נתתי לו. בדבור.

יש אומרים:
כי איפא עם אל"ף בסוף מלה אחת, כמו עתה:

[כז, מ]
והיה כאשר תריד -
כמו תרדה והם שני שרשים.

ויש אומרים:
שהוא כמו: אריד בשיחי.
והטעם: כאשר תריד לשם ירחמך.

ופרקת -
מגזרת מפרק הרים.
ומהם מפרקתו.
ויש בברכתו אלו כמה שאלות קשות אם הברכה הייתה נבואה, איך לא ידע את מי יברך והשיבו נבוני הדור, כי השם אמר לו, כשבא יעקב ברך את זה. ואילו היה כן, היה אומר יצחק לעשו השם ציווני.
ועוד: למה בירך לעשו בעבור שבכה.

ואחרים אמרו:
כי לא היה יצחק נביא וברכתו לא נתקיימה.
גם אלה טעו, כי הכתוב אמר: וירא ה' אליו.
גם אמר דוד: ובנביאי אל תרעו.

ואחרים אמרו:
מה תועלת יש בדברים אחרי שהיתה מחשבתו על עשו והנה הדבר היה בספק אצלו, כי כן אמר: הקול קול יעקב ובירך מי שיהיה מהם, כי בניו היו שניהם.

ויש אומרים:
איך אמר השם ורב יעבוד צעיר, ג"כ אמר יצחק: ואת אחיך תעבד?!

והגאון:
דחה זו השאלה בקנה רצוץ, בעבור שמצא וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
והנה שכח וישתחו ארצה שבע פעמים.

והנכון בעיני שברכת הנביא כעין תפילה היא והשם שמע תפלתו. כי עיקר זאת הברכה על זרעם. וישנים שלא הקיצו משנת האיוולת יחשבו כי אנחנו בגלות אדום ולא כן הדבר, רק אדום היה תחת יד יהודה. וכן כתוב: ויפשע אדום מתחת יד יהודה.
גם יואב הכרית כל זכר באדום.
ובעבור שהיו תחת יד יהודה שמחו ביום אידינו. והיו אומרים לבבליים: ערו ערו עד היסוד בה. ויותר היה קשה על ישראל החרפה, שהיה אדום מחרף אותם מרעתם.
וכן טעם: שישי ושמחי בת אדום. ג"כ אל תשמח לבני יהודה.
גם בימי הורקנוס הזקן שמם שומרי ירושלים והכניסם בברית מילה.
גם בימי אגריפס כאשר נלכדה ירושלים, באו גדודי אדום לעזור ליהודה.
ורומי שהגלתנו היא מזרע כתים.
וכן אמר המתרגם: וצים מיד כתים, והיא מלכות יון בעצמה כאשר פירשתי בספר דניאל.
ג"כ יקראו היום אנשי מצרים ושבא וארץ עילם ישמעאלים. ואין בהם מי שהוא מזרע ישמעאל כי אם מתי מעט:

[כז, מא]
וישטום -
נטר איבה.
וכן: וישטמוהו.

ויאמר עשו בלבו -
יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו.

ויש אומרים:
על דרך נבואה היה. והראשון קרוב.

[כז, מב]
מתנחם -
מגזרת נחמה.
והטעם: זאת היה נחמתו שיוכל להרגך.

והגאון אמר:

מגזרת ווע"ד בלשון ערבי:

[כז, מד]
ימים אחדים -
כמו: ימים תהיה גאולתו, שנים מועטות והאחדים פחותים מעשר.

[כז, מה]
למה אשכל -
פחדה שמא יהרוג זה את זה. או יהרגוהו אם יהרוג אותך.
ויש דרש, שביום אחד מתו שניהם.

[כז, מו]
קצתי בחיי -
כמו הפוך.
וכן: נעלה ביהודה ונקיצנה.
וכן אמר הכתוב: אשר אתה קץ: