פרשה נט: זכויותיו של אברהם
פרשה ס: שליחותו של אליעזר



ואברהם זקן בא בימים
כתיב: (שם טז)עטרת תפארת שיבה, בדרך צדקה תמצא

ר' מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולן שחורי ראש.
אמר להם: תאמר ממשפחת בית עלי אתם? דכתיב: (שמואל ב א)וכל מרבית ביתך ימותו אנשים.
אמרו ליה: רבי התפלל עלינו!
אמר להם: לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה.

מה טעמיה?
עטרת תפארת שיבה.

והיכן היא מצויה?
בדרך צדקה תמצא.
ממי אתה למד?
מאברהם, שכתוב בו: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים.


עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון(משלי לא)
עוז והדר לבושה, של תורה.

ותשחק ליום אחרון,
אימתי היא שוחקת?
מתן שכרה לעתיד לבא.

ממי אתה למד?
מאברהם, על ידי שכתוב בו: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה.
זכה לזקנה, ואברהם זקן בא בימים.

(שם ג) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד
אורך ימים בימינה, לעתיד לבוא.
בשמאלה עושר וכבוד, בעוה"ז, אפילו, שהוא בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד.

ממי אתה למד?
מאברהם, ע"י שכתוב בו: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
זכה לזקנה, ואברהם זקן.


ר' יצחק פתח:
(תהלים עא)וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני

אמר רבי אחא:
לא היא זקנה ולא היא שיבה אלא שאם נתת לי זקנה, תן לי שיבה עמה.
ממי אתה למד?
מאברהם, על ידי שכתוב בו: ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.
זכה לזקנה, ואברהם זקן.


רבי שמואל בר רב יצחק פתח:
(משלי כא) רודף צדקה וחסד וגו'.

כד דמך ר' שמואל בר רב יצחק,
דהוה מרקד אתלת שבשין, נפקין רוחין ועלעולין ועקרון כל אילניא טבייא דארעא דישראל.
למה כן דהוה לקיט מנהון שבשין, ומהלך קדם כלה.

והוו רבנן אמרין:
למה עביד כדין למה הוא מבזה את אוריתא?

אמר רבי זעירא:
שבקותיה דהוא ידע מה הוא עביד. כד דמך, נפקו למיגמל ליה חסד, ונחתה שבשבה דנור, ואיתעבידת כמו שבשבה דהדס, ואפסיקת בין ערסא לציבורא.
אמרין: חמון דהדין סבא דקאי ולעי, דקמה ליה שבשתיה.

דבר אחר:
רודף צדקה, זה אברהם, ושמרו דרך ה' וחסד וגו' כדלעיל:


(תהלים מה)יפיפית מבני אדם הוצק חן וגו'
נתייפית בעליונים, שנאמר: (ישעיה לג)הן אראלם צעקו חוצה.
נתייפית בתחתונים, נשיא אלהים אתה בתוכנו.
על כן ברכך אלהים לעולם, וה' ברך את אברהם בכל.

(תהלים כד) מי יעלה בהר ה', זה אברהם, עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה.
ומי יקום במקום קדשו, זה אברהם, על שם שנאמר: וישכם אברהם בבוקר, אל המקום.
נקי כפים ובר לבב, אם מחוט ועד שרוך נעל.
ובר לבב, חלילה לך מעשות כדבר הזה.
אשר לא נשא לשוא נפשו, זה נפשו של נמרוד.
ולא נשבע למרמה, הרימותי ידי אל ה' אל עליון.
ישא ברכה מאת ה' וצדקה, ואברהם זקן.

וה' ברך את אברהם
אברהם היה מברך את הכל, שנאמר: ונברכו בך.

מי ברך את אברהם?
הקב"ה מברכו: וה' ברך את אברהם בכל.

משה (עשה) ניסן של ישראל, דכתיב: (דברים לד) לכל האותות והמופתים אשר עשה משה.
ומי הוא ניסו של משה?
הקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שמות יז) ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי.

דוד רוען של ישראל, שנאמר: (ד"ה א יא) אתה תרעה את עמי ישראל.
מי הוא רועה של דוד?
הקב"ה, שנאמר: (תהלים כג) ה' רועי לא אחסר.

ירושלים אורו של עולם, שנאמר: (ישעיה ס) והלכו גוים לאורך.
ומי הוא אורה של ירושלים?
הקדוש ברוך הוא דכתיב: והיה לך ה' לאור עולם:


ואברהם זקן
זקן,זה קנה שני עולמות.
שלושה נכתרים בזקנה ובימים, ושלושתן היו ראש לנסיון:
אברהם
יהושע
ודוד.

אברהם ראש לאבות.
יהושע ראש למלכות משבט אפרים, שנאמר: (שופטים ה) מני אפרים שרשם בעמלק, זה יהושע.

דוד ראש למלכות,
משבט יהודה.

אמר רבי אחא:
יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה?!
אבל כאן, זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה.

בא בימים
רבי יהודה אמר:
בא בדיופלין.

ר' אבא אמר:
בא בכפלון מפולש, לחיי העולם הבא.

אמר רבי יצחק:
באותן הימים, שכתוב בהן (קהלת יב)עד אשר לא יבאו ימי הרעה.


וה' ברך את אברהם בכל
ר' יודן ורבי נחמיה
רבי יודן אמר:
שנתן לו נקבה.

אמר לו רבי נחמיה:
עיקר ביתו של מלך, אין כתוב בה ברכה אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו בת כל עיקר.

ר' לוי אמר:
תלת
בכל, השליטו ביצרו.
בכל, שעשה ישמעאל תשובה בחייו.
בכל, שלא חסר קלרין שלו כלום.

ר' לוי בשם ר' חמא אמר:
בכל, שלא חזר ונסה אותו:


ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו
שהיה זיו איקונין שלו דומה לו.

המושל בכל אשר לו
שהיה שליט ביצרו כמותו.

שים נא ידך תחת ירכי
אמר רבי ברכיה:
לפי שנתנה להם בצער, לפיכך, היא חביבה ואין נשבעין אלא בה, ואשביעך בה' אלהי השמים.

אמר רבי פינחס:
עד שלא הודעתי אותו לבריותיו, אלהי השמים, וכיון שהודעתי אותו לבריותיו, אלהי הארץ.

אשר לא תקח
הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכל וממרא.

כי אל ארצי ואל מולדתי
אמר רבי יצחק:
חטיא דקרתך זונין, זרע מנהון:


ויאמר אליו העבד
הה"ד: (הושע יב) כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב
כנען,זה אליעזר.
בידו מאזני מרמה,שהיה יושב ומשקיל את בתו, ראויה היא, או אינה ראויה.
לעשוק אהב,לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק.
אמר: אולי לא תאבה ואתן לו את בתי?
אמר לו: אתה ארור, ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך:


ויאמר אליו אברהם השמר לך וגו'
ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי
זה ביתו של אביו.

ומארץ מולדתי
זה שכונתו.

ואשר נשבע לי בחרן
ואשר דבר לי בין הבתרים, הוא ישלח מלאכו לפניך.

ר' דוסא אומר:
הרי זה מלאך מסויים.
בשעה שאמר אברהם אבינו: הוא ישלח מלאכו לפניך, זימן לו הקב"ה שני מלאכים:
אחד להוציא את רבקה,
ואחד ללוות את אליעזר.

ואם לא תאבה האשה וגו' רק את בני לא תשב שמה
רק – מיעוט.
בני אינו חוזר,
בן בני חוזר:


ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וגו'
גמליו של אברהם אבינו היה ניכרים, בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים.

וכל טוב אדוניו בידו
רבי חלבו אמר:
זו דיאתיקי.

ויקם וילך אל ארם נהרים
ר' יצחק אמר:
בן יומו. הוא דעתיה דר' יצחק.

ואבא היום אל העין
היום יצאתי והיום באתי.
(תהלים ס) הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה
הרעשתה ארץ,בימי אברהם.
פצמתה,בימי אליעזר.
רפה שבריה,בימי יעקב.
כי מטה,בימי ישבי בנוב, הה"ד: (שמואל ב כב)ישבי בנוב, אשר בילידי הרפה, אניף במגיניה, וקפץ דוד לאחוריו תמניא עשר אמין, זה נתיירא מזה וזה נתיירא מזה.
זה נתיירא לומר: אם לאחוריו קפץ כדין, לקמוי מה?
וזה נתיירא מזה לומר: אין במגינא אניפי כדין, איך אנא יכול למוקמיה ביה?
באותה שעה אמר דוד: הלואי הוה לי חד מן בני אחתי, דייתי ויסייעני, מיד ויעזר לו אבישי בן צרויה. לאחורי תרעא הוה קאים, אתמהא?!

רבנן אמרי:
אפילו היה בסוף העולם, הטיסו הקדוש ברוך הוא והביאו בהרף עין, שלא יהיה אותו צדיק עומד ומצטער.
הה"ד: (שם) ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו. אז נשבעו אנשי דוד לאמר: לא תצא אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל.

ויברך הגמלים
מחוץ לעיר ארבעינון:


לעת ערב לעת צאת השואבות
אמר רבי הונא:
בשעה שאדם הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים, הוא מצית מה אינון אמרין: לעת ערב, לעת צאת השואבות.



ויאמר ה' אלהי אברהם הקרה נא לפני היום וגו'
(ישעיה נ) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו
אמר: מי בכם ירא ה', זה אברהם.
שומע בקול עבדו וגו',אשר שמע הקב"ה בקולו של עבדו.
אשר הלך חשכים,שבא מאספמיא ומחברותיה, ולא היה יודע היכן, כאדם שהוא שרוי בחושך.
ואין נוגה לו
ומי היה מאיר לו?
הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו, בכל מקום שהיה הולך.
יבטח בשם ה' וישען באלהיו,ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

דבר אחר:
מי בכם ירא ה', זה אליעזר.

שומע בקול עבדו,בקול אברהם, שהיה עבד להקב"ה, שנאמר: (בראשית כו) בעבור אברהם עבדי.

אשר הלך חשכים,בשעה שהלך להביא את רבקה.

ואין נוגה לו
ומי היה מאיר לו?
הקדוש ברוך הוא היה מאיר לו בזיקים ובברקים.

יבטח בשם ה' וישען באלהיו
ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום.


כתיב: (משלי יז)עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה.
עבד משכיל,זה אליעזר.
ומה השכלתו?
אמר: כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד, או ברבר אחד, וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה, ולא בבית אחר.

ימשול בבן מביש,זה יצחק, שבייש את כל עובדי כוכבים, בשעה שנעקד על גבי המזבח.
ובתוך אחים יחלק נחלה, בתוך ישראל.
מה אלו מזכירין זכות אבות, אף זה מזכיר זכות אבות, ויאמר ה' אלהי אדני אברהם וגו'.

ועשה חסד עם אדוני אברהם
התחלת, גמור!

רבי חגי בשם ר' יצחק אמר:
הכל צריכין לחסד, אפילו אברהם, שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו.
נצרך לחסד, שנאמר: ועשה חסד עם אדוני אברהם, התחלת, גמור!


הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי וגו'
ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן, לשלשה ניתן כהוגן, לאחד ניתן שלא כהוגן, ואלו הן:
אליעזר עבד אברהם
כלב
שאול
יפתח

אליעזר אמר: והיה הנערה אשר אומר אליה וגו'.
הא, אילו יצאה אמה אחת והשקתו, היה משיאה לבן אדונו, אתמהא!
וזימן לו הקב"ה כהוגן. ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת וגו'.

וכלב אמר: (שופטים א) אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי את עכסה בתי לאשה.
אילו לכדו עבד אחד, היה נותן לו בתו?!
וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, שנאמר: (שם) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה.

שאול אמר: (שמואל א יז) והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול, ואת בתו יתן לו לאשה.
הא אילו יצא כושי אחד, או עובד כוכבים אחד, או עבד והכהו היה נותן לו בתו?!
וזימן לו הקב"ה כהוגן, דכתיב: ודוד בן איש אפרתי.

יפתח (שופטים יא) והיה היוצא אשר יצא וגו', והעליתיהו עולה לה'.
הא אילו יצא חמור, או כלב אחד, או חתול אחת, היה מעלהו עולה?!
וזימן לו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן, הה"ד: (שם) ויבא יפתח וגו', והנה בתו יוצאת לקראתו.

ר' יוחנן וריש לקיש
ר' יוחנן אמר:
הקדש דמים היה חייב.

וריש לקיש אמר:
אפילו הקדש דמים לא היה חייב. דתנן: אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום, הרי אלו עולה, לא אמר כלום. אמר: הרי אלו לעולה, ימכרו ויביא בדמיהם עולה.

ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו?
אלא פנחס אמר: הוא צריך לי ואני אלך אצלו?!
ויפתח אמר: אני ראש קציני ישראל, ואני הולך לי אצל פנחס?!
בין דין לדין, אבדה הנערה ההיא.
הדא דברייתא אמרה: בין חייתא למחבלתא, אזל ברא דעלובתא, ושניהם נענשו בדמיה של נערה.
יפתח מת בנשילת אברים, בכל מקום שהיה הולך בו, היה אבר נישול הימנו והיו קוברין אותו שם, הה"ד: (שם יב) וימת יפתח ויקבר בערי גלעד.
בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי גלעד.

פנחס, נטלה ממנו רוח הקדש, הה"ד: (ד"ה א ט) פנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם,הוא נגיד עליהם אין כתיב: כאן אלא נגיד היה. לפנים, ה' עמו.


ויהי הוא טרם כלה לדבר וגו'
תני ר' שמעון בן יוחאי:
ג' הם נענו במענה פיהם:
אליעזר עבדו של אברהם,
ומשה
ושלמה.

אליעזר, ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יוצאת.
משה, דכתיב: (במדבר יז) ויהי ככלותו לדבר את כל הדברים האלה, ותבקע האדמה וגו' שלמה, דכתיב: (ד"ה ב ז) וככלות שלמה להתפלל אל ה', והאש ירדה מן השמים וגו'.


והנערה טובת מראה מאד,
בתולה.

תנינן:

מוכת עץ, כתובתה מאתים דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים: מוכת עץ, כתובתה מנה.

רבי חנינא משם רבי אליעזר
טעמיה דרבי מאיר:
ואיש לא ידעה,הא אם נבעלה מעץ, בתולה!

טעמייהו דרבנן:
בתולה, הא אם נבעלה מעץ, אינה בתולה!

אמר רבי יוחנן:
לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה, אלא רבקה.

אמר ריש לקיש:
לפי שבנותן של עובדי כוכבים משמרות עצמן ממקום ערותן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, אבל זאת בתולה ממקום בתולים, ואיש לא ידעה ממקום אחר.

אמר רבי יוחנן:
ממשמע שנאמר: בתולה, אין אנו יודעים ואיש לא ידעה?!
אלא אפילו אדם לא תבע בה, על שם (תהלים קכה)לא ינוח שבט הרשע וגו'.

ותרד העינה ותמלא כדה ותעל
כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים, מיד עלו.
אמר לה הקב"ה: את סימן לבניך, מה את, כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן, מיד תהיה עולה.
הה"ד: (במדבר כא) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר.


וירץ העבד לקראתה
לקראת מעשיה הטובים.

ויאמר הגמיאני נא מעט מים מכדך
גמייה אחת.

והאיש משתאה לה
ר' יוחנן דציפורין אמר:
ממצמץ ומביט בה, ההצליח ה'?!

ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח וגו'
רב הונא בשם רבי יוסף:
אבן יקרה היה בו, והיה משקלה בקע ושני צמידים.

על ידיה
כנגד שני לוחות.

עשרה זהב משקלם
כנגד עשרת הדברות.

ויאמר בת מי את הגידי נא לי וגו'
לינה אחת.

ותאמר בת בתואל אנכי, בן מלכה, גם מקום ללון
לינות הרבה.

ויקד האיש וישתחוו לה'
מכאן שמודים על בשורה טובה.

ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו וגו'
ממה שקפצה הדרך לפני, הייתי יודע, שבדרך נחני ה', בית אחי אדוני.


ותרץ הנערה ותגד לבית אמה
אמר רבי יוחנן:
אין האשה רגילה, אלא לבית אמה.
אתיבון ליה: והכתיב: ותגד לאביה!
אמר להם שמתה אמה ולמי היה לה להגיד לא לאביה?!

ולרבקה אח ושמו לבן
רבי יצחק אמר:
לשבח פרדוכוס.

ר' ברכיה אמר:
לגנאי, מלובן ברשע.

וירץ לבן אל האיש החוצה אל העיןנה
מעייניה ליה.

עומד על הגמלים על העין
מעיין גרמיה.

ויאמר בא ברוך ה'
שהיה סבור בו, שהוא אברהם שהיה קלסתר פניו דומה לו.

אמר רבי יוסי ב"ר דוסא:
כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששרת אותו צדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך.

ויאמר בא ברוך ה'
אמר רבי יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין:
עבד ליה אפטרה. ומה אם אליעזר, ע"י ששרת את הצדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם עאכ"ו!

למה תעמוד בחוץ?
אין כבודך שתשב בחוץ.

ואנכי פניתי הבית
מטינופת של עבודת כוכבים:


ויבא האיש הביתה וגו'
התיר זמומיהם.

ר' הונא ור' ירמיה, שאל לר' חייא בר רבה:
לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של ר' פנחס בן יאיר?!
חמרתיה דר' פנחס בן יאיר נסבוה לסטאי, עבדת גבון תלתא יומין, ולא טעמת כלום.
אמרין: סופה מייתה, ותסרי מערתא עלינו, נמסרה לרבונה.
שלחוה ועלת בביתא דמרה, כיון דעלתה נהקת וחכים קלה.
אמר: פתחו לאותה העניה, ויהבו לה דתיכול, דאית לה תלתא יומין דלא טעמה מידי, יהבין לה שעורין, לא טעמתון.
אמרין ליה: רבי, יהבינן לה שערין ולא טעמתון.
אמר לו: תקנתיהו?
אמרון ליה: אין אפיקתון דמאי?
אמרו: לא כן אלפין רבי, הלוקח זרע לבהמה, וקמח לעורות, ושמן לנר, ושמן לסוך בו את הכלים פטורין מן הדמאי?!
אמר לו: מאי נעביד לה, והיא מחמרה על גרמה.

ר' ירמיה שלח לרבי זעירא
חד קרטיל דתאינין.

רבי ירמיה אמר
אפשר רבי זעירא אכילהון, דלא מתקנן?!

רבי זעירא אמר
אפשר לרבי ירמיה דלא משלח להון מתקנן?!
בין דין לדין, איתאכלון תאנים בטיבלייהו.

למחר קם ר' ירמיה עם רבי זעירא.
אמר ליה: תקנת אילין תאנייא?
אמר ליה: לא!

אמר רבי אבא בר ימינא לרבי זעירא:
אין הוון קדמאין מלאכין, אנן בני נש! ואין הוון בני נשי, אנן חמרין, ולית אנן כחמרתיה דר' פנחס בן יאיר, חמרתיה דר' פנחס בן יאיר יהבון לה שערי דטיבלא, לא אכלת יתהון, ואנן אכלינן תאנייא דטבילין.

ויתן תבן ומספוא לגמלים
אמר רבי אחא:
יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים.
פרשתו של אליעזר שנים ושלושה דפים. הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מריבוי המקרא.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
טמא הטמא.

ר' אליעזר בן יוסי אומר:
זה וזה.

ומים לרחוץ רגליו, ורגלי האנשים אשר אתו
אמר רבי אחא:
יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות, מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים, צריך לכתוב. והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו, אלא מריבוי המקרא.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
טמא הטמא.

ר' אליעזר בן יוסי אמר:
זה וזה.


ויושם לפניו לאכול ויאמר עבד אברהם אנכי
אמר רבי יצחק:
מילתא דאית בך מגניא קדים ואמרה.

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני הגידו לי וגו' ואפנה על ימין או על שמאל
על ימין
זה ישמעאל.

על שמאל
זה לוט, היך מה דאת אמר: (בראשית יג) אם השמאל ואימינה אם הימין ואשמאילה.


ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר
מהיכן יצא?
רבי יהושע בר נחמיה, בשם ר' חנינא בר יצחק:
מהר המוריה יצא.

ורבנן אמרי:
מהיכן יצא?
ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'.


ויוצא העבד כלי כסף
ר' הונא אמר:
קונבי.

רבנן אמרי:
קליות ואגוזים. וקליות היו חביבין מכל?!
אלא ללמדך, שאם יוצא אדם לדרך ואין אצטרכיא עמו, מסתגף הוא.

ודכוותה: (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה וגו' ושמלות היו חביבות מן הכל?!
אלא ללמדך, שאם יצא אדם לדרך, ואין כסותו עמו, מסתגף.

ודכוותה (עזרא א) וכל סביבותיהן חזקו בידיהם וגו'.


ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו
ובתואל היכן הוא?
ביקש לעכב וניגף בלילה.
הה"ד: (משלי יא) צדקת תמים תיישר דרכו.
צדקת תמים, זה יצחק.
'של אליעזר.
וברעתו ידחה רשע, זה בתואל, שניגף בלילה.

תשב הנערה אתנו ימים
אלו שבעת ימי אבלו.

או עשור
אלו י"ב חודש, שנותנין לבתולה לפרנס את עצמה.

ויאמרו נקרא לנערה
מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה.

ויקראו לרבקה ויאמרו לה
רבי יצחק אמר:
מרמזים בה.

התלכי.
התלכי?!

ותאמר אלך
הולכת אני על כרחכם, שלא בטובתכם.


וישלחו את רבקה וגו' ויברכו את רבקה
אמר רבי אייבו:
דווין ושפופין היו, ולא היו מפרינין אלא בפה.

אחותנו את היי לאלפי רבבה
רבי ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינה:
מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק?
שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים: תפלתנו עשתה פירות. אלא ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו.

רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר:
(איוב כט) ברכת אובד עלי תבא
ברכת אובד, זה לבן הארמי, שנאמר: ארמי אובד אבי.
עלי תבא,זו רבקה.

אחותנו את היי לאלפי רבבה,
ועמדו ממנה אלופים מעשו, ורבבה מיעקב.
אלופים מעשו: אלוף תימן, אלוף קנז.
מיעקב רבבה: דכתיב: (יחזקאל יז) רבבה כצמח השדה נתתיך.

ויש אומרים:
אף אלו ואלו עמדו מישראל, דכתיב: (במדבר יא)ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.


ותקם רבקה ונערותיה וגו'
אמר רבי לוי:
שכן דרך הגמלים גדלים במזרח.

רבנן אמרי:
מה גמל זה, יש בו סימן טומאה וסימן טהרה, כך העמידה רבקה צדיק ורשע.

ותלכנה אחרי האיש
שכעור לאיש להיות מהלך אחר האשה.

ויצחק בא
מבוא אתא ממיתא.

ולהיכן הלך?
באר לחי רואי
הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה: לחי העולמים, ראה בעלבוני.

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב
אין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.
וכן הוא אומר (שם נה) ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו':


ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק
אמר רבי הונא:
צפת שידו שטוחה בתפלה.
אמרה ודאי אדם גדול הוא, לכך שאלה עליו.

ותפול מעל הגמל
איתרכינת, היך מה דאת אמר (תהלים לז) כי יפול לא יוטל.

ותאמר אל העבד
ר' חייא אמר:
ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היך מה דאת אמר: הנה בעל החלומות הלזה בא.

רבנן אמרי:
הוא ופלסונו.

הלזה
אלון זה.

ויאמר העבד הוא אדוני.
שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותמר.
רבקה, ותקח הצעיף.
תמר, ותכס בצעיף ותתעלף.

ויספר העבד ליצחק
אמר רבי אלעזר:
כללה של תורה מרובים מפרטיה, שאילו בא לכתוב שנים וג' דפין, היה כותב.

ורבנן אמרי:
דברי שבח גלה לו, מה שקפצה הארץ לפניו.


ויביאה יצחק האהלה שרה אמו
כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ענן קשור על פתח אהלה,כיון שמתה, פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה, חזר אותו ענן.

כל ימים שהיתה שרה קיימת, היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה.

וכל ימים שהיתה שרה קיימת, היה ברכה משולחת בעיסה, וכיון שמתה שרה, פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה.

כל ימים שהיתה שרה קיימת, היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת, וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר.

וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה מיד,
ויביאה יצחק האהלה.

אמר רבי יודן:
למדתך תורה, שאם יהיה לאדם בנים גדולים, יהיה משיאן מתחלה ואח"כ הוא נושא לו אשה.

ממי אתה למד?
מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו.
ואחר כך: ויוסף אברהם ויקח אשה.