(א): וטעם ויולדו להם בנים אחר המבול -
לרמוז, כי אף על פי שהיו ראויים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה רק אחר המבול, כי כבש השם את מעיינם שלא יולידו ויאבדו במבול, או שיצטרך להציל רבים בתיבה. וכן עשה לכל המשפחה הזאת, כי למך נתאחר בתולדות נח יותר מכפלים באבותיו, ונח הרבה מאד. וכבר הוזכר זה בפירוש רש"י (לעיל ה לב): מבראשית רבה (כו ב):

(ב): בני יפת גומר -
החל ממנו כי הוא הבכור. ונתן אחריו חם, כי רצה לאחר תולדת שם לקרב שני הפרשיות בתולדותיו כי יש להאריך בתולדות אברהם:

(ה): וטעם מאלה נפרדו איי הגויים בארצותם -
כי בני יפת יושבי איי הים והם נפרדים, כל אחד מבניו באי אחר יושב לבדו, וארצותם רחוקות זו מזו, והיא ברכת אביהם שאמר יפת אלוהים ליפת, שיהיו רבים במרחבי ארץ. אבל בני חם כלם קרובים יושבי הארצות, ולכן אמר ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' (להלן פסוק יט), ואמר בארצותם בגויהם (פסוק כ). וכן בבני שם:
וספר הכתוב כל אלה, כי רצה להודיע יחוס אברהם משם, ותולדות חם, להודיע העמים שזכה אברהם בארצם בעוון אבותם. ולכן ספר גם ביפת והפלגה להודיע סבת שנוי הלשונות ופזורם בקצווי הארץ לזמן מועט אחרי אדם הראשון. ועוד להודיע חסדי השם ושמרו הברית לנח כי לא כלה אותם:

והרב אמר במורה הנבוכים (ג נ):
כי זה יאמת לשומעים חידוש העולם. וגם זה אמת, כי אברהם אבינו יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ויעיד להם על נח ובניו שראו המבול והיו בתיבה, והנה הוא עד מפי עד בעניין כל המבול, ועד רביעי על יצירה, כי נח ראה אביו שראה אדם הראשון, ויצחק ויעקב ראו שם העד במבול, ויעקב מגיד כל זה ליורדי מצרים, גם לפרעה ואנשי דורו. והאנשים בכל דור יודעים מאבותם ארבעה וחמשה דורות, מגידים מעשיהם ותולדותיהם:

(ז): ובני כוש סבא וחוילה -
היו אלה ראשי אומות, ובני רעמה היו שני לאומים, אבל נמרוד לא היה לאום, על כן כתב אחר כך וכוש ילד את נמרוד, ולא אמר "ובני כוש נמרוד וסבא וחוילה". אבל פוט היה לגוי אחד ולא היו ממנו אומות שונות כמצרים וכנען, על כן לא החזירו הכתוב:

ובבראשית רבה (לז ב):

אמר ריש לקיש: היינו סבורים שנבלעה משפחתו של פוט, ובא יחזקאל ופירש, פוט ולוד וכל הערב (יחזקאל ל ה).

כי מפני שלא החזירו הכתוב היינו סבורים שנתערב זרעו בבני כנען, ולא היו אומה ולא ירשו להם ארץ שתקרא על שמם. אבל גם במגוג ומדי ותובל ומשך ותירס בני יפת לא הזכיר משפחות בתולדותם, וכן בבני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד, ראשי אומות, ולא הזכיר להם תולדות, כי כל אחד היה לגוי אחד בארץ ולא הוליד אומות שונות:

(ח): הוא החל להיות גבור בארץ -
כתב רש"י:

להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה.

ואם כן "הוא החל" אחר המבול, כי בימי דור אנוש הוחל. ואפשר שנאמר כי הוחל בדור הפלגה מרד, ובימי אנוש לא היו במורדי אור, אבל עבדו גם לאלוהים אחרים:

(ט): הוא היה גבור ציד לפני ה' -

צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום. על כן יאמר על כל אדם מרשיע בעזות פנים ויודע ריבונו ומתכוון למרוד בו יאמר זה כנמרוד. לשון רש"י, וכן דעת רבותינו (עירובין נג א):

ורבי אברהם פירש הפך העניין על דרך פשוטו:

כי הוא החל להיות גיבור על החיות לצוד אותן. ופירש "לפני ה'" שהיה בונה מזבחות ומעלה את החיות לעולה לפני השם.

ואין דבריו נראין, והנה הוא מצדיק רשע, כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה:

והנכון בעיני, כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים, והוא המולך תחלה, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך, וגבר תחלה על אנשי בבל עד שמלך עליהם, ואחר כן יצא אל אשור ועשה כרצונו והגדיל, ובנה שם ערים בצורות בתקפו ובגבורתו, וזהו שאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה:

(יא): מן הארץ ההיא -
במלכו עליה, יצא אשור - פתרונו יצא אל אשור, כי אשור מבני שם היה, וזהו כלשון ויצא חצר אדר ועבר עצמונה (במדבר לד ד), ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו אדרעי (דברים ג א), וישוב ארצו ברכוש גדול (דניאל יא כח), ורבים כן. ולכך תקרא ארץ אשור "ארץ נמרוד", כמו שנאמר (מיכה ה ה): ורעו את אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה, "וארץ נמרוד" ירמוז אל נינוה ואל רחובות עיר ואל כלח:

וסיפר עוד בגבורתו, כי הוא גבור ציד - להתגבר גם על החיות ולצוד אותן.

ואמר לפני ה' - להפליג, כי אין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן ותשחת הארץ לפני האלוהים (לעיל ו יא), כי כל אשר לפניו בארץ נשחתו, כעניין ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב ג), כי בכל מקום הוא לפניו:

(יג): ומצרים ילד -
יזכיר למצרים תולדותיו ולא הזכיר מושבם כמו שהזכיר באחרים, כי בבני יפת הזכיר איים, ובבני כוש ארץ שנער ואשור, ובבני כנען הזכיר תחומי ארצם, וכן בבני שם. והיה זה כי מצרים ארץ מושבו ידוע כי היא נקראת על שמו, והיו כל בניו יושבים סביבות מצרים, ושם ארצם גם כן כשמם, כי כן מצינו לפתרוסים ארץ פתרוס, והיא מכלל ארץ מצרים, כמו שכתוב (יחזקאל ל יג יד): ונתתי יראה בארץ מצרים והשמותי את פתרוס על ארץ מכורתם, וכן לוד וכל הערב סביבות מצרים, ושמם ושם ארצם שוה, וכן פלשתים ארצם פלשת, וכן כתוב (שמות טו יד): יושבי פלשת:

ואמר רבי אברהם:

כי אלה שמות מדינות ובכל מדינה ומדינה משפחה אחת, ועל כן הם כלם לשון רבים. והראיה הגמורה אשר יצאו משם - כי זה רמז למקום.

וטעם אשר יצאו על דעת המפרשים שהולידם, כלשון מחלציך יצאו (להלן לה יא).

וכתב רש"י:

משניהם יצאו, שהיו הפתרוסים וכסלוחים מחליפים נשותיהם זה לזה ויצאו פלשתים מביניהם, בראשית רבה (לז ה):

ועל דעתי בדרך הפשט היו כסלוחים יושבי עיר ששמה כן, והייתה מכלל ארץ כפתור אשר שם כפתורים אחיהם, ויצאו משם מן הכפתורים אשר הם מזרע כסלוחים והלכו לתור להם מנוחה והניחו הארץ לאחיהם וכבשו להם ארץ ששמה פלשת, ונקראו אחר כך פלשתים, על שם הארץ, והוא מה שכתוב (דברים ב כב): כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, והם מבני כסלוחים יושבי ארץ כפתור:

(טו): וכנען ילד את צדון בכורו -
אלה עשרה עממים בני כנען שנתנו לאברהם אבינו (להלן טו יט - כא), כי כל זרע כנען נמכר לעבד עולם, והם שנתנו לו, אבל נתחלף השם ברובם בימי אברהם, כי בכאן נכתבו בשם שקראם אביהם ביום היוולדם, ואחרי שנפרדו בארצותם לגוייהם נקראו בשמות אחרים, אולי העלו להם שם על שם הארץ, כמו שפירשנו (בפסוק יג), וכן שעיר החורי (להלן לו כ): שם העיר שעיר, וכן רבים. או שהולידו הערקי והסיני משפחות ונכרתו מהם, ובניהם היו קיני וקניזי על דרך משל, והיו לראשי בתי אבות תקרא האומה בשמם כנהוג בשבטי ישראל:

והנה קראם בשם שהיה להם בימי אברהם במתנתו. וראיה לדבר, כי החיווי הנזכר בכאן איננו נזכר במתנתו של אברהם, והוא היה מהם. שנאמר (דברים ז א): ונשל גויים רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחיווי והיבוסי שבעה גויים. וכן בכל מקום. וימנה הכנעני עם בניו, ולא ימנה בהן רק עשרה כי אחד מבניו לא גבר כאחיו, ונקרא עם אחיו בשם אביו. ויתכן שהיה צידון בכורו הנקרא "כנעני" עם אחד מאחיו שלא היה לגוי:

ואל יקשה עליך ארץ פלשתים שהייתה לאברהם, כדכתיב (להלן כו ג): גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והם מבני מצרים, כי הכתוב אמר לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע יג ג), כי כבשו מקצת הארץ וישבו בה. ובכאן תראה כי גבול הכנעני מצידון בואכה גררה עד עזה ואלה ערי פלשתים, כי אבימלך מלך גרר ועזה לעזתי היא, וכן לעזה אחד (ש"א ו יז), וצידון לפלשתים, דכתיב (יהושע יג ב, ו): כל צידונים אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפילה בנחלה, וכתוב (יואל ד ד): וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת. ואולי שאר ארץ פלשתים לא הייתה לישראל, לבד אלו חמשת סרניהם:

ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז הייתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר (דברים לב ח): בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד. ועוד אבאר בעזרת האל יתעלה (דברים ב כג):

(כא): ולשם ילד גם הוא -
בעבור שאיחר תולדות שם וספר תולדות אחיו הקטן ממנו, כאלו לא היה לו בנים אמר בכאן גם הוא:

וטעם אבי כל בני עבר -
שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס אברהם, ולא יתכן שיהיה עבר במקום הזה שם האיש אבי פלג (כ"פ הרד"ק, והראב"ע שמות כא ב), כי למה ייחס אותן אליו:

אחי יפת הגדול -
דרך הכתוב ליחס הקטן אל הגדול באחיו ולא אל הנולד אחריו, וכן מרים הנביאה אחות אהרן (שמות טו כ). וטעם להזכיר זה כלל, לומר כי הוא אחי הנכבד שוה אליו בכבודו, להגיד שלא איחר אותו מפני מעלת חם עליו:

והנראה אלי שיהיה "הגדול" תאר לשם, לומר שהוא האח הגדול של יפת כי חם קטן מכלם, ואם הקדים אותו. וכן בכל מקום תאר למדובר בו, כגון ישעיהו בן אמוץ הנביא (מ"ב כ א), חנניה בן עזור הנביא (ירמיה כח א), לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י כט):
ורש"י כתב אחי יפת ולא אחי חם שאלו שניהם כבדו אביהם וזה בזהו. גם זה לומר שהוא אחי הצדיק ולא אחי הרשע אף על פי שנמנה אחריו.