(ב): וישמע אברם לקול שרי -
לא אמר הכתוב "ויעש כן", אבל אמר כי שמע לקול שרי, ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי, וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן כדברי רבותינו (ב"ר מב ב, עא ז):

ואמר עוד ותקח שרי -
להודיע שלא מהר אברם לדבר עד שלקחה שרי ונתנה בחיקו. והזכיר הכתוב שרי אשת אברם, לאברם אישה - לרמוז כי שרה לא נתיאשה מאברם ולא הרחיקה עצמה מאצלו, כי היא אשתו והוא אישה, אבל רצתה שתהיה גם הגר אשתו. ולכך אמר לו לאשה - שלא תהיה כפלגש רק כאשה נשואה לו. וכל זה מוסר שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה:

(ג): מקץ עשר שנים -

מועד הקבוע לאשה ששהתה עם בעלה י' שנים ולא ילדה חייב לישא אחרת.
לשבת אברם בארץ כנען, מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין,
לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שבא לארץ ישראל, לשון רש"י.

והטעם הזה איננו יפה, שישיבת חוצה לארץ הלכה פסוקה היא שאינה עולה לשום אדם בעולם, ומשנה ששנינו בה (יבמות סד א): בכל אדם היא. ואם היה מפני ההבטחה הזו לאברם הייתה עולה לשאר האנשים:
וכבר טעו בה גם כן מן המפרשים טעות אחרת, שאמרו שאין דין היושב בחוצה לארץ להוציא האשה ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה ולא שישא אחרת. ואין הענין כן, אבל הכוונה לומר שאם היה אדם עם אשתו בחוצה לארץ חמש או עשר שנים ובאו לארץ ישראל, שנותנין להם זמן עשר שנים מעת ביאתם לארץ אולי בזכות הארץ יבנו. וכן עשו אברהם ושרה, מנו מעת בואם שם:

(ו): ותענה שרי ותברח מפניה -
חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי:

(ט): שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה -
ציווה אותה לשוב ולקבל עליה ממשלת גברתה. רמז כי לא תצא לחפשי ממנה, כי בני שרה ימשלו בזרעה לעולם:

(יא): וקראת שמו ישמעאל -
הודיע המלאך להגר שיהיה שמו ישמעאל, כדרך הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מ"א יג ב). ואמר לה שהיא תקראנו כן ותזכור כי שמע אלוהים אל עניה. ואברהם מעצמו קרא שמו כן שישמע אל ויעננו, או ששרתה עליו רוח הקודש, כדברי רש"י, וקרא אותו ישמעאל כי שמע אלוהים אל עני אמו כדבר המלאך:

והנכון בעיני כי המלאך ציווה להגר שתקראנה כן, והיא יראה בעבור היותה פלגש לקרוא שם לבן אדוניה, וגלתה לו הענין ואברם קיים דבר ה', אבל לא הוצרך הכתוב להאריך בזה:

(יב): פרא אדם -
לשון רש"י:

אוהב מדברות לצוד חיות, כמו שכתוב (להלן כא כ): וישב במדבר ויהי רובה קשת.
ידו בכל - ליסטים.
ויד כל בו - הכל שונאין אותו ומתגרין בו:

והנכון כי פרא אדם סמוך, שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא בפעלו משחר לטרף, ויטרוף הכל, והכל יטרפוהו. והענין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים.

ורבי אברהם אמר:

ידו בכל, שינצח מתחלה כל הגויים, ואחר כן יד כל בו, שינוצח בסוף. ועל פני כל אחיו, שהם בני קטורה, ישכון, שיגדל זרעו מהם