(ב - ג): עדה בת אילון -

היא בשמת בת אילון ונקראת בשמת (לעיל כו לד): על שם שהייתה מקטרת בשמים לעבודה זרה. ואהליבמה היא יהודית, אותו רשע כינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודה זרה כדי להטעות את אביו. בשמת בת ישמעאל - ולהלן הוא קורא לה מחלת (לעיל כח ט), מצאתי בהגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז): שלשה מוחלין להם על כל עונותיהם, גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ולמד הטעם מכאן, לכך נקראת מחלת שנמחלו לו עונותיו. כל זה לשון רש"י:

והנה לא נתן טעם באבי אהליבמה שנקרא שם בארי, וכאן ענה, ובשמת בת ישמעאל יהיה שם העצם, והוא שם תואר לקטור הבשמים.

ובבראשית רבה (סז יג) אמרו:

נתן עשו דעתו להתגייר, מחלת, שמחל לו הקב"ה על עונותיו, בשמת, שנתבשמה דעתו עליו. והנה שניהם תאר, אין שם העצם נודע בם. ולכך אמר רבי אברהם כי היו לה שני שמות וגם לאביה:

ויתכן לומר כי השתים נשים ההם מתו בלא בנים, אולי נענשו בעבור שהיו מורת רוח ליצחק ולרבקה, ונשא אחות אשתו בת אלון, ואחרת, אהליבמה בת ענה, אבל בת ישמעאל אחות נביות, בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקדש, מחלת, קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה, מלשון בשמים, כי הייתה חביבה עליו בעבור שהייתה ממשפחתו, ואיננה רעה בעיני יצחק אביו:

(ו): ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו -
זה המסע היה אחרי שוב אחיו מחרן והאחזו בארץ כנען, כמו שאמר כאן, ואפשר שהיה גם אחרי מות אביהם. והנה בעוד אחיו בחרן היה עשו בשעיר ככתוב למעלה (לב ד):

אבל הענין, כי עשו הלך לשעיר בימי אלופי החרי יושבי הארץ ויהי לשר הולך עם ד' מאות איש, ובניו וביתו היו בארץ כנען.

ויתכן שהייתה לו שם אחוזה במקום אחד במישור, לא בהר שעיר, על כן ייחס לו ארצה שעיר שדה אדום. ואחרי שחזר אחיו לארץ כנען פנה לו מפניו, כי ידע שארץ כנען נחלת אחיו אשר נתן לו אביו בברכתו, ולקח בניו וכל נפשות ביתו עם רב, והלך לשעיר להתיישב שם, ואז נלחם בבני שעיר החרי יושבי הארץ, כי אולי פחדו ממנו ולא היו נותנים אותו לבא בגבולם בהר שעיר שהיו שם המבצרים, אלא שישב בשדה אדום במקומו הראשון, וישמידם ה' מפניהם ויירשום וישבו תחתם, כאמור במשנה תורה (דברים ב כא), ולכך יאמר שם (ב ה): כי ירושה לעשו נתתי את "הר" שעיר:

וטעם וילך אל ארץ -
אמר אונקלוס:

אל ארץ אחרת.

ורש"י פירש:

לגור באשר ימצא, כי הלך אל ארץ אשר ימצא לו מקום לחנותו, עד שבא אל הר שעיר וישב שם:

והנכון בעיני שיאמר וילך אל ארץ שעיר, וחסרו הכינוי, בעבור היותו מובן, שכבר הזכיר (לעיל לב ד): שהיה עומד בארץ שעיר, והידוע כי לשם יוליך ביתו, ויזכיר בסמוך (פסוק ח): וישב עשו בהר שעיר. ונמצא כזה (מ"א טז יח): ויבא אל ארמון בית המלך וישרף עליו את בית מלך, ושיעורו בית המלך הזה שהיה בו. וכן וישרף את הבמה הדק לעפר ושרף אשרה (מ"ב כג טו), כלומר אשר לירבעם הנזכרת במקום ההוא. וכן ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך וישתחו כושי ליואב (ש"ב יח כא). וחמור והאריה (מ"א יג כח). וכן כי נשברו אניות בעציון גבר (שם כב מט), האניות, וכן רבים. אף כאן, וילך אל ארץ, כמו אל הארץ, ארץ שעיר הנזכרת:

(ז): ולא יכלה ארץ מגוריהם -
טעמו עיר מגוריהם, היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק, כי ארץ כנען תשא כזה וכזה אלף פעמים, אבל עשו בראותו כי לא יוכל לעמוד בעירו ובמקומו עזב את כל הארץ לאחיו והלך לו:

(ט): ואלה תולדות עשו אבי אדום -
בא להזכיר התולדות אשר הולידו בניו אחרי שהלכו עמו לשעיר, כי הוא לא הוליד שם, והנה החל ממנו, לומר, הוא הוליד את אליפז ורעואל, והם הולידו בארץ שעיר תולדות הללו, ויזכיר עמהם בני אהליבמה הנולדים בארץ כנען, אף על פי שלא הזכיר להם תולדות בארץ שעיר, כדי שימנו עם אחיהם בני עשו הנזכרים בתחילת הפרשה, ועוד בעבור היותם בשעיר אלופים, כי כל אלופיהם יזכיר:

(יב): ותמנע הייתה פילגש -
מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם.

דרשו רבותינו (ב"ר פב יד):

כי זה להודיע גדולתו של אברהם אבינו, כמה היו תאבים להדבק בזרעו, שהרי תמנע זו בת אלופים הייתה שנאמר ואחות לוטן תמנע, אמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש, כמו שכתב רש"י:

ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו, כי הולידם מנשיו, ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם באחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא יירש בן אמה עם בניו, כמו שעשה אביו. והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דברים כג ח): ולא נקח את ארצם (שם ב ה), והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו:

וכתב רש"י עוד ובדברי הימים (א א לו):

מונה תמנע בבניו של אליפז, מלמד שבא על אשתו של שעיר החורי ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה הייתה פילגשו, וזהו ואחות לוטן תמנע (להלן פסוק כב), ולא מנאה מבני שעיר, שהייתה אחותו מן האם ולא מן האב.

ואין דעתי סובלת זה, כי היה ראוי לומר בדברי הימים "ותמנע בתו", ולמה ימנה האשה בבנים. אולי לא יקפיד הכתוב בכך בדבר הידוע, כי מצינו שם בדברי הימים (א ה כט): ובני עמרם אהרן ומשה ומרים, ובני אהרן נדב ואביהוא וגומר. ואם כן ראוי שנאמר כי תמנע זאת היא בת אליפז אשר ילדה לו אשת שעיר החורי אחרי מות אישה, והייתה אחות לוטן מן האם, ונשאה אליפז לפילגש, שהעכו"ם מותר בבתו:

או נאמר על דעת רבותינו, כי תמנע הנזכר בדברי הימים הוא תמנע האלוף הנזכר למטה (בפסוק מ), שנמנה שם מבני אליפז כאשר נמנה קרח, והוא בן אהליבמה, כי שניהם היו ממזרים, נולדו מאחד, ונמנים עם בני האחר, כי רחוק שימנה האשה בין הבנים בתוכם:

ועל דרך הפשט יש לחשוב בו, כי תמנע פילגש אליפז אחרי לידתה את עמלק ילדה בן, ותקש בלדתה ותמת, ותקרא את שמו תמנע בעבור הזכיר שמה. ואביו אליפז קרא לו קרח, ולא הזכיר הכתוב הבן הזה לתמנע אמו כדי שלא יאריך, כי הכונה הייתה למנות עמלק בפני עצמו. אבל בני אליפז, שבעה היו. ומנה הכתוב האלופים דרך מעלתם, על כן הקדים קנז וקרח לגעתם:

ואני עוד סובר בכתוב הזה מה שאמרו רבותינו בשלשים ושתים מדות (מדה יא): שהאגדה נדרשת, אמרו סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק, שנאמר (דהי"ב ל יח): כי מרבית העם וכו'. וגם רודפי הפשט יאמרו כן בפסוקים אחרים. וכן זה יאמר בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע. וחזר ואמר הייתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק, ולא הזכיר שם הפילגש. והאמת שהיא אחות לוטן תמנע, והיא הסבה שלא הזכיר שמה, כי לא רצה לאמר שני פעמים ותמנע לזכר ולנקבה:
והנה בני אליפז שבעה, והם האלופים הנזכרים לו, אבל החליפו שם זה הקטן בעבור היות שמו כשם הפילגש, שלא יחשב כבנה, וקראוהו קרח בעלותו למעלת אלוף:

ורבי אברהם אמר:

כי קרח בן אהליבמה אשת עשו הוא נמנה פעמים, כי הוא הקטן מבני אהליבמה וגדלתו עדה, וכן בני מיכל בת שאול, כדברי רבותינו (סנהדרין יט ב).

ועל דעת הזו יהיה פירוש הכתוב בדברי הימים כי תמנע ילדה עמלק, שיהיה שיעורו ולתמנע עמלק, וחסרו הלמ"ד כדרך ושני שרי גדודים היו בן שאול (ש"ב ד ב), לבן שאול. והנכון מה שחשבתי בו:
וטעם אלה בני עדה, על הרוב, כי עמלק איננו בנה. וכן אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם (לעיל לה כו), אינו על בנימן:

(כ): אלה בני שעיר החרי -
החרי שם איש היה, אבי אומה קדמונית, תקרא על שמו, כמו האמורי והפריזי, כמו שנאמר (דברים ב כב): אשר השמיד את החורי מפניהם, ונקרא שעיר על שם הארץ שנקראת שעיר, והשם הזה היה לארץ מן עשו שהוא איש שעיר מיום שהלך שם ואילך, וכן שם אדום ממנו היה, אבל הכתוב הפריש ביניהם, כי אלה הם בני שעיר החורי שהיו יושבי הארץ למבראשונה, לא בני שעיר האדומי אשר בא שם. ועוד אפרש יחוס החורי במשנה תורה (דברים ב י): בעזרת השם.

וכתב רבי אברהם:

הזכיר הכתוב זה להפריש יחוסי שעיר ועשו, כי ישראל יצוו על בני עשו.

ורש"י כתב (בפסוק כד):

לא הוזקק לכתוב משפחות החורי אלא מפני תמנע להודיע גדולת אברהם:

(כב): ואחות לוטן תמנע -
כמו ואחות תובל קין נעמה (לעיל ד כב), ואחיותיהם צרויה ואביגיל (דהי"א ב טז), ותמר אחותם (שם ג ט), וסרח אחותם (להלן מו יז), כי המנהג ליחס הבת אל האחים. והיה ראוי שתמנה למעלה עם בני שעיר, ודישון ואצר ודישן ותמנע אחותם, אבל הייתה אחות לוטן בת אביו ובת אמו, לא אחות שאר האחים, ולכן רצה ליחס אותה אליו. או שהייתה אחותו מן האם ולא מן האב, ואיננה בת שעיר החורי:

(כד): ואלה בני צבעון ואיה וענה -
הוי"ו יתירה, וכן עבד אביך ואני מאז ועתה ואני עבדך (ש"ב טו לד), דין שניהם אני. ואלה ראשי בית אבותם ועפר וישעי (דהי"א ה כד), וכמוהם רבים. והנה צבעון זה הוא הבן השלישי לשעיר החורי והוליד שני בנים אלו איה וענה. וסיפר הכתוב כי ענה זה בן צבעון, הוא אותו ענה שמצא הימים במדבר ברעותו החמורים של צבעון אביו, להבדיל בינו ובין ענה דודו אחי צבעון אביו, וזה ענה בן צבעון הוא חמיו של עשו:

אשר מצא את הימים -
כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד א): הם הפרדים. וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים. ואמר במדבר ברעותו החמורים, כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו. ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו:

ואונקלוס תרגם:

גבריא.

והנראה מסברתו, כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים (דברים ב י), ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר ואין עוזר לו, ותמצא ידו להם והציל מידם, והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט), ולא המציתך ביד (שאול): [דוד] (ש"ב ג ח). או יאמר שמצא אותם ונצל, והיה נודע בגבורה הזאת. ונכון הוא:

(כה): ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה -
דרך הכתוב לאמר בבנות כן, כמו ואת דינה בתו (להלן מו טו). וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי, אחי צבעון, הנמנה אחריו למעלה (בפסוק כ). כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם. והיה לזה ענה בן אחד יקרא גם כן דישון כשם דודו, ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון. ולכך יאמר הכתוב באשת עשו (לעיל פסוק ב): אהליבמה בת ענה בת צבעון, להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון:

ועל דעת קצת רבותינו (פסחים נד א): אין בפרשה רק איש אחד הנקרא ענה, והוא בן צבעון שבא בזנות על אמו אשת שעיר החורי, וימנה אותו הכתוב (בפסוק כ): בבני שעיר החורי, כי יחשבוהו האנשים כבנו, ויקראוהו ענה בן שעיר, וגדלו בין בניו בחשבו שהוא בנו. וימנה אותו הכתוב פעם אחרת (בפסוק כד): על פי האמת בן לצבעון. וזה מדרשם של דורשי חומרות, כמו שמוזכר במסכת פסחים (שם), ואיננו דברי הכל בגמרא, ולא משמעו של מקרא כלל:

(כו): ואלה בני דישן חמדן ואשבן -
הוא דישון הבן החמישי לשעיר, כי אין קפידא שיקראנו דישן או דישון, רק כשהם בפסוק אחד להבדיל בין שניהם, וכן ויעש חירום את הכיורות, ויכל חירם (מ"א ז מ). והוצרך הכתוב בכאן לקראו דישן שלא יחשב שהוא דישון בן ענה הנזכר בסמוך ליחס לו תולדות, כי כן יהיה במשמע:

(לא): ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום -
נכתב זה להגיד כי נתקימה בו ברכת יצחק שאמר לו ועל חרבך תחיה (לעיל כז מ), כי גברו על בני שעיר החורי ומלכו עליהם בארצם, ואלה הערים מדינות בארץ אדום, כי בצרה לאדום היא, כמו שכתוב (ישעיה לד ו): כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום, וכן ארץ התימני מאדום, כמו שנאמר בו (עובדיה א ט): וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו. וכולם כך המה, אבל ספר הכתוב כי לא היו מלך בן מלך, כאשר היו בישראל:

ולפני מלך מלך -
ימים רבים קודם, ואין טעם "לפני מלך מלך" שנמשכה מלכות אלה עד מלכות ישראל (ראה רש"י, ורד"ק), אבל לאמר כי אז לא תהיה להם מלכות, לקיים "ואת אחיך תעבוד" (לעיל כז מ). ויתכן שאלו כולם בימי משה כבר עברו, כי היו זקנים בעת שהמליכו אותם ולא האריכו ימים:

(לה): וטעם המכה את מדין בשדה מואב -
להגיד גבורתו שבאו המדינים בשדה מואב להשגב עמם ונצח את כלם:

(לח): ובעל חנן בן עכבור -
היה ממקום שאול, על כן לא הזכיר לו עיר אחרת. ויתכן שהיה חנן מקום, והוא בעל עליו ואחרי כן מלך:

(מ): ואלה שמות אלופי עשו -

מתחלה (פסוקים טו - יט): מנה בני בניו שהיו אלופים בדור ההוא, ואחר כן הצליחו מזרעו למלוכה, ואחרי כן פסקה מלכותם וחזרו ונתנו את אלו אלופים לראש, וכך נאמר בדברי הימים (א א נא): וימת הדד ויהיו אלופי אדום אלוף תמנע, כך פירש רש"י:

ומה שאמר למשפחותם למקומותם בשמותם, למושבותם בארץ אחוזתם (פסוק מג), כי הראשונים היו כל האחים אלופים יושבים כלם בעיר אחת, מושלים בעם כאחד, או כענין נשיאי שבט וראשי בתי אבות, אבל אלו אחרונים היו אלופים למשפחותם, כי כל אחד היה אלוף לכל משפחות בני עשו ובכל מקומות מושבותם, והוא לבדו נקרא בדור אלוף, אין אחר נקרא כן בכל ארץ אחוזתם, כי היו כמלכים לארצם, אבל לא ישבו לכסא להם ולא נתנו עליהם הוד מלכות:

ונכתבה הפרשה בדרך הנבואה לדעת רבים (רש"י, וראב"ע, והרד"ק). ואיננו נכון, כי הנבואה למה תזכיר את אלה, ועד איזה זמן תמנה ותפסיק בהם. אבל הנכון שכל אלה לפני התורה. ונאמר שמשלו כאחד ויהיה פירוש למקומותם, שמשל כל אחד במקומו, או שהיה ממשלתם זמן מועט, ושנות רשעים תקצורנה (משלי י כז):

(מג): מגדיאל -

זו רומי, לשון רש"י.

ולא הבינותי זה, כי אם נאמר שיהיה נבואה לימים רבים ולעתים רחוקות, הנה מלכים רבים מלכו לאדום על מלכות רומי, ואין רומי אלוף, אבל היא מלכות גדולה ואמתני ותקיפא יתירה, לא היה כמוה בממלכות:

אבל מה שאמרו בפרקי רבי אליעזר (לח):

בשכר שפינה את כליו מפני יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, ומגדיאל זו רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם.

כוונתם בזה מה שהודעתיך כמה פעמים, כי היו המקרים בראשונים רמז לזרעם. והנה אלה האלופים האחרונים עשרה עם מגדיאל, רמז שיהיו מלכי אדום בממשלתם במלכות הרביעית עשרה, ימלכו על ארץ אדום, והעשירי מהם ימלוך על רומי, ומשם תתפשט אחרי כן מלכותם על כל העולם:
ולזה ירמוז שם מגדיאל, שיתגדל על כל אל, כמו שאמר בו (דניאל יא לו): ועשה כרצונו המלך ויתרומם ויתגדל על כל אל, וזהו שנאמר (שם ז כד): וקרניא עשר מינה מלכותא עשרה מלכין יקומון ואחרן יקום אחריהון והוא ישנא מן קדמיא.

ואמרו בבראשית רבה (עו ו):

כלם ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר.

ודרשו (שם פג ד):

אלוף עירם, שהוא עתיד לערום תיסוריות למלך המשיח, במהרה יגלה