(ג - ד): כי ה' אתו -

שם שמים שגור בפיו, לשון רש"י.

ואינו נראה. אבל וירא אדוניו כי ה' אתו, כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלוהים הוא לו. וכן (לעיל כו כח): ראה ראינו כי היה ה' עמך. וימצא חן בעיניו ושמו משרת לעצמו ופקיד על ביתו. וכל יש לו נתן בידו, להיות פקיד ונגיד על כל אשר לו בבית ובשדה:

ולרבותינו בו מדרש (ב"ר פו ה) אמרו:

מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר לו מזוג רותחין והא רותחין, מזוג פושרין והא פושרין, מה יוסף, תבן בעפריים, חרשין במצרים, עד היכן, עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדוניו כי ה' אתו:

והענין כי בעבור היות אדניו מצרי לא ידע את ה', אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק:

(ו): כי אם הלחם אשר הוא אוכל -

לשון נקיה, כדברי רבותינו (ב"ר פו ו).

ורבי אברהם אמר:

כי כל אשר לו היה ביד יוסף חוץ מן הלחם אשר הוא אוכל שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי, כי כן היה משפט המצרים את העברים שלא יגעו במאכלם, כי תועבה היא למצרים.

ואפשר שהוא כן:

או יהיה פירוש הכתוב כי לא ידע אדוניו את יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו, רק את הלחם לבדו אשר יאכל יוסף, לא לשאר הנאות כאשר יעשו הבחורים, ולא לאסוף לו עושר ונכסים. כענין שנאמר (ש"א כט ג): ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה. "ולא ידע אתי מה בבית" (פסוק ח):

ענין אחר, שלא ישגיח לדעת מה אתו בבית, כי "לא ידע אתו מאומה" לשון שולל, "ומה בבית" יקיים:

ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה -
הזכיר זה בכאן לומר כי בעבור יפיו נשאה אשת אדוניו אליו את עיניה.

ורש"י כתב:

כי בעבור שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו וכו':

(ח): וימאן ויאמר אל אשת אדניו -
סיפר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר. וזה טעם, אל אשת אדניו:

(ט): וחטאתי לאלוהים -

בני נח נצטוו על העריות, לשון רש"י.

ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר כי יש בענין עוד חטא לאלוהים:

ויתכן לפרש עוד, וחטאתי לאלוהים בבגידה הזאת כי רעה גדולה היא שיהיה בה לי חטא לפני האלוהים, כי עיניו בנאמני ארץ (תהלים קא ו), ולא לפניו בוגד יבא, ודברו אמת, רק לא הזכיר אסור הערוה כי דבר עמה כדרך הנשים:

(י): וטעם לשכב אצלה -
כדברי רבי אברהם:

אפילו שישכב אצלה בסמוך, היא בבגדה והוא בבגדו, או להיות עמה לדבר שיחות.

כי לא מצאנו "אצלה" על המשגל, רק עמה או אותה, שכבה עמי, אם שכוב ישכב איש אותה (ויקרא טו כד), והנשים תשכבנה (זכריה יד ב):

(יב): ויעזוב בגדו בידה -
לכבוד גברתו לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול ממנה, והסיר אותו מעליו, כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל וצניף. והיא בראותה כי הניח בגדו בידה פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדניו והקדימתו אליהם לאמר כי הפשיט בגדו לשכב עמה, ובראותו כי הרימותי קולי נבהל לברוח. וזה טעם ויהי בראותה כי עזב בגדו. ולכן לא הגידה היא ויעזוב בגדו בידי, רק אמרה לאנשי ביתה ולבעלה ויעזב בגדו אצלי:

(יד): וטעם ראו הביא לנו איש עברי -
כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מג לב), ולא יקנו מהם רק לכורמים וליוגבים, ולא יבאו בביתם. ולכן אמרה, הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו, כענין שנאמר (משלי כט כא): מפנק מנוער עבדו וגו'. וזה טעם אשר הבאת לנו, כי הבאתו בביתם הייתה קשה בעיניהם:
ואמרה הביא לנו על בעלה, לא הזכירתו לכבודו, או בדרך מוסר לנשים, או בעבור שהמביא ידוע. וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על השם הנכבד בסתם, בעבור דעתם שעליו ידברו. וכן ויאמר אל אבנר מדוע באת אל פילגש אבי (ש"ב ג ז), לא יזכיר האומר ולא דבר בו כלל בעבור היותו ידוע שהוא איש בשת:

(יט): ויהי כשמוע אדוניו -

בשעת תשמיש אמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך, עניני תשמיש כאלה, רש"י. וכך אמרו בבראשית רבה (פז י): רבי אבהו אמר בשעת תשמיש:

ואני תמה כי אדוני יוסף סריס היה, ואשתו בנעוריו נשאה, והם דרשו (שם פו ג): סריס פרעה, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו.

ועוד, כי איך תפגום את עצמה ותמאס בעיני בעלה לאמר לו כי זנתה באונס או ברצון, וראוי היה שיהרגנה, כי למה לא צעקה מתחילה ויברח כאשר עשתה בסוף. והנה לאנשי ביתה אמרה בא אלי לשכב עמי, לא ששכב אלא שבא לעשות כן וצעקתי וברח, וכל שכן שתסתיר הדבר מבעלה. ואם תאמר כדי שיחר אפו ויהרגהו, ודי חיוב מיתה לעבד שיבוא לאנוס אשת השר אדוניו?

ואפשר שרצו לפרש כדברים האלה, עניני תשמיש בגלוי ערוה ומשמוש ידים, לא תשמיש ממש, שהיה אדוניו סריס בגופו שבא אליו חולי שלא יתאוה כענין השחוף:

ועל דרך הפשט אין צורך, כי אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר, ופתרונו הדברים האלה, וכמוהו (לעיל כד כח): ותגד לבית אמה כדברים האלה, וכן ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה (דניאל י טו). וכן רבים.

או יאמר, כי בשמוע אדוניו את דברי אשתו שאמרה לו עשה לי עבדך כדברים האלה שהגדתי מיד לאנשי הבית, חרה אפו.
ויתכן ששמוש הכ"ף בזה להפלגה, וכן (להלן מד ז): למה ידבר אדוני כדברים האלה, ותקראנה אותי כאלה (ויקרא י יט):

והנה מאהבת אדוניו את יוסף לא הרגו, או שהיה נס מאת השם, או שנסתפק בדבריה מדעתו צדקת יוסף.

וכן אמרו בבראשית רבה (פז י):

אמר לו ידע אנא דלית הוא מינך אלא שלא לערב פסולת בבני:

(כ): ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים שם -
אמר רבי אברהם:

כי הכתוב יפרש שבית הסוהר הוא מקום אשר אסירי המלך אסורים שם, ולכך אמר כי הוא שם מצרי, כי דרך הכתוב לפרש לשון נכריה, כמו הפיל פור הוא הגורל.

ולא אמר כלום.
אבל ויתנהו אל בית הסהר הידוע למלך, שהוא מקום אשר יאסרו שם אסירי המלך, לומר, כי היה זה סיבה שיכנסו עמו המשקה והאופה:

ויתכן כי טעם אסירי המלך, עבדיו ומשרתיו החוטאים לו במשפט המלוכה, כי שאר האסורים לעם ביד השופטים והשוטרים בבית סהר אחר ינתנו. וסיפר הכתוב ששמו שם יוסף מאהבת אדוניו אתו, והכל סיבה מאת ה':
ובעלי הלשון (רד"ק בספר השרשים שורש סהר): יפרשו: "סהר" כיפה עגולה, מלשון אגן הסהר (שה"ש ז ג).

ולפי דעתי שהוא הבור (להלן מ ב), בית בנוי תחת הקרקע ולו פתח קטן מלמעלה, יכניסו בו האסורים, וממנו להם אורה, והוא מלשון סיהרא בארמית, כאשר אמר (לעיל ו טז): צהר תעשה לתבה, מלשון צהרים, ושנו בהם זה לרוב אורו וזה למיעוט.