(א) וירא אליו -
לבקר את החולה.

אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו:

באלוני ממרא -
הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:
ישב -
ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתייצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהילים פב א) אלוהים ניצב בעדת אל:
פתח האהל -
לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:
כחום היום -
הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:

(ב) והנה שלושה אנשים -
אחד לבשר את שרה.
ואחד להפוך את סדום.
ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות.

תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים:
(פסוק ח) ויאכלו.
(פסוק ט) ויאמרו אליו.
ובבשורה נאמר (שם י) ויאמר שוב אשוב אליך.
ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) כי לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי.

ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם יז): ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל:
נצבים עליו -
לפניו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה.
אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:

וירא -
מהו וירא וירא שני פעמים?
הראשון כמשמעו.
והשני לשון הבנה.
נסתכל שהיו ניצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם.

בבבא מציעא (פו ב) כתיב ניצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם.
כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:

(ג) ויאמר אדני אם נא וגו' -
לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול.

דבר אחר:

קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים.
ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן הייתה,
ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם,
שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח.
ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה.
ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):

(ד) יקח נא -
על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר כ יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:
ורחצו רגליכם -
כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:
תחת העץ -
תחת האילן:

(ה) וסעדו לבכם -
בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא.
בתורה סעדו לבכם.
בנביאים (שופטים יט ה) סעד לבך פת לחם.
בכתובים (תהילים קד טו) ולחם לבב אנוש יסעד.

אמר רבי חמא: לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם,

מגיד

שאין יצר הרע שולט במלאכים:

אחר תעבורו -
אחר כן תלכו:
כי על כן עברתם -
כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:
כי על כן -
כמו על אשר, וכן כל כי על כן שבמקרא:
(לקמן יט ח) כי על כן באו בצל קורתי.
(לקמן לג י) כי על כן ראיתי פניך.
(שם לח כו) כי על כן לא נתתיה.
(במדבר י לא) כי על כן ידעת חנותנו:

(ו) קמח סלת -
סלת לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא:

(ז) בן בקר רך וטוב -
שלושה פרים היו כדי להאכילן שלוש לשונות בחרדל:
אל הנער -
זה ישמעאל לחנכו במצות:

(ח) ויקח חמאה וגו' -
ולחם לא הביא לפי שפרסה שרה נידה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה:
חמאה -
שומן החלב שקולטין מעל פניו:
ובן הבקר אשר עשה -
אשר תקן, קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו:
ויאכלו -
נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:

(ט) ויאמרו אליו -

נקוד על אי"ו שבאליו. ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו',

וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש.

בבבא מציעא (פז א) אומרים:

יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן הייתה, אלא להודיע שצנועה הייתה כדי לחבבה על בעלה.
אמר רבי יוסי בר חנינא: כדי לשגר לה כוס של ברכה:

הנה באהל -
צנועה היא:

(י) שוב אשוב -
לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז י) ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן.

אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז): למועד הזה כעת חיה את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש האלוהים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב.
אמר לה אלישע: אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו':

כעת חיה -
כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כולכם שלימים וקיימים:
והוא אחריו -
הפתח היה אחר המלאך:

(יא) חדל להיות -
פסק ממנה:
ארח כנשים -
אורח נדות:

(יב) בקרבה -

מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא (שופטים יח):

עדנה -

צחצוח בשר, ולשון משנה (מנחות פו א) משיר את השער ומעדן את הבשר.

דבר אחר:
לשון עידן, זמן וסת נדות:

(יג) האף אמנם -
הגם אמת אלד:
ואני זקנתי -
שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:

(יד) היפלא -
כתרגומו:

היתכסי.

וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
למועד -
לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת:

(טו) כי יראה וגו' כי צחקת -
הראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה.
והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת.

שאמרו רבותינו: כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא:

(טז) וישקיפו על פני סדום -
כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מידת רוגז לרחמים:
לשלחם -
ללוותם, כסבור אורחים הם:

(יז) המכסה אני -
בתמיה:
אשר אני עושה -
בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

(יח) ואברהם היו יהיה -
מדרש אגדה:

(משלי י ז) זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו ברכו. ופשוטו וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ:

(יט) כי ידעתיו -
לשון חיבה, כמו:
(רות ב א) מודע לאישה.
(שם ג ב) הלא בועז מודעתנו.
(שמות לג יז) ואדעך בשם.

ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו.
ולמה ידעתיו?
למען אשר יצווה לפי שהוא מצווה את בניו עלי לשמור דרכי.
ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצווה את בניו וגו'.
אין למען נופל על הלשון:

יצוה -
לשון הווה, כמו (איוב א ה) ככה יעשה איוב:
למען הביא -
כך הוא מצווה לבניו שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת:

(כ) ויאמר ה' -
אל אברהם, שעשה כאשר אמר שלא יכסה ממנו:
כי רבה -
כל רבה שבמקרא הטעם למטה בבי"ת, לפי שהן מתורגמין גדולה, או גדלה והולכת.
אבל זה טעמו למעלה ברי"ש, לפי שמתורגם גדלה כבר, כמו שפירשתי לעיל:
(טו יז) ויהי השמש באה.
(רות א טו) הנה שבה יבמתך:

(כא) ארדה נא ואראה -
למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כמו שפירשתי בפרשת הפלגה (לעיל יא ז).

דבר אחר:
ארדה נא לסוף מעשיהם:
הכצעקתה -
של מדינה:
הבאה אלי עשו -
ואם עומדים במרדם כלה אני עושה בהם. ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה להיפרע מהן בייסורין ולא אכלה אותן.
וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג ה) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך, ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תיבה מחברתה.

ורבותינו דרשו:

הכצעקתה, צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני, כמפורש בחלק (סנהדרין קט ב):

(כב) ויפנו משם -
ממקום שאברהם ליוום שם:
ואברהם עודנו עומד לפני ה' -
והלא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו (פסוק כ) זעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים הוא זה (אשר הפכוהו ז"ל לכתוב כן):

(כג) ויגש אברהם -
מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י יג) ויגש יואב וגו'.
הגשה לפיוס (להלן מד יח) ויגש אליו יהודה.
והגשה לתפילה (מלכים א' יח לו) ויגש אליהו הנביא.
ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפילה:

האף תספה -
הגם תספה.

ולתרגום של אונקלוס שתרגמו:

לשון רוגז.

כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע:

(כד) אולי יש חמישים צדיקים -
עשרה צדיקים לכל כרך וכרך, כי חמישה מקומות יש:

(כה) חלילה לך -
ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים:
חלילה לך -
חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה:
כדבר הזה -
לא הוא ולא כיוצא בו:
חלילה לך -
לעולם הבא:
השופט כל הארץ -
נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת:

(כו) אם אמצא בסדום וגו' לכל המקום -
לכל הכרכים, לפי שסדום הייתה מטרפולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב:

(כז) ואנכי עפר ואפר -
וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי:

(כח) התשחית בחמשה -
והלא הן תשעה לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עימהם:

(כט) אולי ימצאון שם ארבעים -
וימלטו ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלושה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם:

(לא) הואלתי -
רציתי כמו (שמות ב כא) ויואל משה:

(לב) אולי ימצאון שם עשרה -
על פחות לא בקש.
אמר דור המבול היו שמונה, נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא:

(לג) וילך ה' וגו' -
כיון שנשתתק הסניגור הלך לו הדיין:
ואברהם שב למקומו -
נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג, ולפיכך (יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה [בערב] להשחית.
אחד להשחית את סדום.
ואחד להציל את לוט, והוא אותו שבא לרפאות את אברהם.
והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו.